בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

ק ו ל   ה א מ ת

    
 
האתר שיתן לך מבט חדש על המושגים וההנחות בהם מולעט הציבור הישראלי. 
 
הנחות וסיסמאות -- שיוויון - חופש - פשרה - זכות - שלטון החוק מושגים -- עם - שלום - אמת - דמוקרטיה
 
   דף הבית    מושגים נפוצים    הבלוג שלי    כופרים    פורום קול האמת    שמאלנים - ראשי    קישורים - ראשי
 
 
 
ציטוטים - תקשורת שמאלנית
 
אנשי תקשורת מודים שהתקשורת היא שמאלנית.
 
 
    שמאלנים תמיד טוענים שהתקשורת איננה שמאלנית, ציטוטים מעטים אלו מוכיחים שהתקשורת היא שמאלנית קיצונית במודע ובזדון.
 
 
 
חדש >
נדב שרגאי : השמאל סימן אותם
                     "ומתי נשמעו השמאל והתקשורת תוקפים את האנרכיסטים הפוגעים בחיילי צה"ל ליד הגדר בדרך שבה הם תוקפים את המתנחלים?
                     מדוע מתעניינת התקשורת בשאלה כמה כסף עולה למשלם המסים הישראלי אבטחת הפגנות של הימין,
                     וכשמדובר בהפגנות של השמאל השאלה הזאת אינה רלוונטית?
                     מדוע מדווחת התקשורת בהרחבה כאשר המשטרה נמנעת מלהיכנס למאחז בגלל חשש מבריונות, ואינה עושה זאת כשהמשטרה נמנעת
                     מלרדוף אחרי ערבים, גנבי מכוניות, עדרים ורכוש חקלאי על קו התפר ובתחום יהודה ושומרון?"
                     מנקודת המבט של השמאל והתקשורת, המתנחל נהפך ל"אחר" האולטימטיווי. בגלל מגוון סיבות. המרכזית שבהן נוגעת לאיום האידיאולוגי   
                     שמהווים המתנחלים, הדתיים הציונים וכל מי שמזדהה עם דרכם, על כל מי שמתהדר, בהגדרה כמעט, בהעדר אידיאולוגיה.
                      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1027511.html
 
חדש >
אמנון נדב, מנהל קול ישראל לשעבר:  התקשורת בישראל שמאלנית וסותמת פיות
                   "אין פה ייצוג לתפיסות הימניות, והתקשורת נמנעת באופן מכוון מלהשמיע את קולו של הימין. לאנשי התקשורת קיימת רק אמת אחת
                      ואילו האמת של  הימין לא מגיעה לידיעת הציבור, ואם כן - זה רק לצורכי איזון, כדי לצאת ידי חובה".
                   נדב התייחס גם לסוגיית טובות ההנאה ו’קניית’ עיתונאים בהקשר הדילמה האתית שהוצגה לאחרונה לגבי יאיר לפיד וגדי סוקניק.
                   "בעבר זה היה יותר מוסווה, סיבסוד טיסה וכדומה", כך נדב, "והיום קונים אותם בכסף ישיר".
                     http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=113507
 
 
אורית גלילי בתכנית 'שטח הפקר' כחודש לאחר בחירות 1996 :
                 "העיתונות כולה היתה מגויסת לטובת פרס, באופן מוחלט... אני מרגישה באופן אישי כישלון מקצועי,
                  ואני חושבת שהכישלון הוא קולקטיבי... המילייה של השלטון עם העיתונאים ביחד עם מבצעי הקמפיין,
                  התחכך אחד עם השני, הזין אחד את השני... ההעדפה של העיתונות היתה פרס..."
 
 
שלי יחימוביץ', שנה וחצי לאחר בחירות 1996, בראיון לעיתון מעריב:
                     "הגיע הזמן להודות בעובדות – התקשורת היא שמאלנית, תציבי קלפי בכל כלי תקשורת, ותקבלי תוצאות מאוד מובהקות,
                     מהמרכז שמאלה. שיח העיתונות בארץ הוא לא השיח של הציבור, והניכור בין הציבור לתקשורת מגיע לשיאים חדשים כל יום.
                     יש חוסר אמון טוטלי... 'ענבי זעם' למשל, אותו מבצע בעייתי, לא קיבל את הביקורת המגיעה לו כיוון ששמעון פרס
                     עמד אז בראשות הממשלה".
 
 
עקיבא אלדר, הפרשן המדיני של 'הארץ', מספר חודשים לאחר מערכת הבחירות של 99' בתכנית 'תיק תקשורת':
                                                           "ברק נהנה מהנחות, ממבצע מיוחד, בבחירות 1999".
 
  
אילנה דיין, לאחר בחירות 1999, ג'רוזלם פוסט:   "כל כותבי מאמרי המערכת ובעלי הטורים התייצבו כאילו איש אחד.
                                                                 יותר משנאה, קיימת התגייסות המונית לגרום לכישלונו [של נתניהו]"
 
  
שלום ירושלמי, גל"צ, 24.5.99: "לראש הממשלה נתניהו לא נתנו רבע שעה של חסד, וזה נכון, ואני חושב שבאמת היתה
                                                  התגייסות של התקשורת, אז בעד פרס ואחר-כך להפיל את נתניהו".
 
  
מתי גולן, 7 לילות, 2.4.99:  "מדובר בקבוצה של אנשי שמאל שלא נוגעת לרעה באייקונים מסוימים. עיתונאים שבעיניהם כל מה שהשמאל
                                   עושה זה טוב ודמוקרטי וכל מה שהימין עושה נגוע בכוונות זדון. זו קבוצה של עיתונאים שאתה יודע מראש במי
                                   הם ייגעו ועד כמה הם ייגעו בו... אם אני אציין ארבעה שמות יחשבו שזה כל העניין, אבל הקליקה כוללת כמה
                                  עיתונאים בכירים וסביבם כמה בכירים פחות ומסביבם מעגל זוטר עוד יותר. הם שואבים את השראתם זה מזה...
                                  שיהיה ברור, אני שמאלני בדעותי, אבל דברים כאלה מקוממים אותי... כשיש מידע לא נעים על ברק
                                  אז אומרים 'עזוב, לא עכשיו' כי מה שחשוב עכשיו זה להיפטר מביבי".
 
 
 דן מרגלית, בספרו 'ראיתי אותם', עמ' 259-260:
                                   "שיעור ניכר של אנשי תקשורת נוטים לצד מרצ יותר מאשר לעבודה... באורח סמוי, שלדעתי אין בו זדון, העניקה
                                   הדמוגרפיה האנושית של התקשורת עדיפות לטיפול בנושאים המעניינים את עובדיה... עדיפות מסוימת
                                   לעמדות השוללות או חולקות על תפישת מערכת הביטחון בכל עניין... צה"ל הוא יותר 'הם' ולא 'אנחנו'... בעידוד,
                                   בחלקו לא-מודע, להחריף את מלחמת התרבות החילונית-דתית...".
 
 
 ארי שביט, מוסף הארץ, 26.12.97:    "בישראל העכשווית קיימת זהות כמעט מוחלטת בין צבור האנשים המחויבים לרעיון השלום
                                                   בגרסה היונית-הרדיקלית שלו, לבין צבור העיתונאים, המשפטנים והאקדמאים המופקדים
                                                   על הנורמות האזרחיות והמשפטיות, על הזרמת המידע... מחנה מסוים, מוגדר מאוד,
                                                   משמש בשלושה-ארבעה תפקידים: גם משחק... גם שופט... וגם מדווח...ומפרש את מהלכיו
                                                   בערוצי התקשורת השונים".
  
 
 אילנה דיין עונה לגולשת בפורום ב-ynet, 15.11.04:
             "...התקשורת מחבקת את אריק כרגע, כי נורא מוצא חן בעיניה מה שהוא עושה. תארי לך שהוא היה יוזם עכשיו טרנספר?
          או פולש חזרה ללבנון? מפריע לי שמידת הביקורתיות שלנו כעיתונאים נגזרת לפעמים ממידת הקרבה הרעיונית שלנו לנושא".
               ( * שימו לב למושג שלנו )             
   
 
 ינון מגל,  כתב ערוץ 10:   "הטלוויזיה היא ממלכת המניפולציות. מראים תמונות של מאבטחים תוקפים והקריינים אומרים את ההפך,
             וכשאלפי אנשים עומדים בעצרת תפילה בגוש קטיף לנוכח רבנים בוכים וזועקים, הכותרת היא: "אחיו של יגאל עמיר היה בעצרת".
 
 
מוטי קירשנבאום,  בראיון בעיתון העיר  13.3.98:
                           "אני נפגש עם ערפאת ומאמין לו. פעם אחת באתי לבקר אותו, אחרי שהוא התלונן על הטלויזיה הישראלית
                           שהיא נותנת במה מדי גדולה לחמאס. הוא אמר שאנחנו ( הטלויזיה ) מחזקים את החמאס. היה לי ענין מיוחד
                           לבוא אליו ולהסביר לו איך התקשורת הישראלית פועלת. היתה שיחה נהדרת. ישבנו שעות על שעות.
                           הסברתי לו שתפקידנו זה לדווח על השלום , לא לשרת אותו ... 
                           אין תענוג וסיפוק גדול מלעשות כתבה ל"יומן השבוע" משום שאתה בורא איזה סיפור שהוא קשור למציאות.
                           ויש בה הרבה אובייקטיביות, אבל גם הרבה סובייקטיביות. ואתה גם מכניס מפה ומכניס משם וזה תענוג.
                           אני מצהיר מראש שהכל כאן (בטלויזיה) סובייקטיבי וזה כיף"
 
 
 
 
דודו טופז במעריב: "אירחתי את מר ברק בתכניתי בערב הבחירות... ניסיתי, בניגוד לאחרים, לתת לו את כל הכבוד...
            לא מפני שיש לי הערכה רבה לאדם הזה, אלא מכיוון שהאמנתי שדרך השלום שבה התחיל חייבת לקבל חיזוק".
 
 
 
 
 

 

פורום קול האמת
מחשבה והיגיון, הנשק נגד שטיפת מוח.
 
ברל כצנלסון: "אל נגיע לכך שמדינת ישראל תתפוס את מקומה של ארץ ישראל,בואו נקרא את הילד בשמו,
הסכמנו מתוך הכרח – אבל מה השמחה? חברון יותר ארץ ישראל מתל-אביב".