מערכונים, מערכונים בעלי מקצוע

רבי: שלום אדוני, תרומה בבקשה .

גבר: תרומה למי?.

רבי: לעמותת "מזמור לשנור" התומכת במשפחות מרובות ילדים של תלמידי חכמים.

גבר: איזה חכמים?

רבי: החכם רבי יוסף שקלים.

גבר: בטח התכוונת אוסף שקלים?.

רבי: לא יפה לצחוק על מר"ן! באמת שם משפחתו שקלים. ורק שתדע הוא בעל ייחוס.

גבר: באמת?

רבי: כן, ממשפחתו של הרב ש"ך.

גבר: הרב ש"ך?!, הרבה ש"ח ... נו טוב, כנס. רק שתדע שאשתי גם היא נצר למשפחתו של הרב ש"ך. חכה רגע אני אקרא לה. בתשי

רבי: בתשי?

גבר: כן, בתשי! זה קיצור של בת-שבע. האמת מתאים לה בת-שבע

רבי: למה?

גבר: לפי הגיל היא בת 30, אבל לפי הגוף בת-שבע.

אשה: שטויות כבוד הרב אל תשים לב אליו! וחוץ מזה גם לך מתאים השם עזרא.

גבר: כן, למה.

אשה: כי עם מה שיש לך אתה באמת זקוק לעזרה.

רבי: לא יפה אנשים!, שלום בית הוא מצווה חשובה.

אשה: כן, אבל גם מצוות פרו ורבו, לא.

רבי: על אחת כמה וכמה, שנאמר על אחד משלושתם הוא עומד ...

אשה: במקרה של עזרא, בכלל לא עומד! זאת הסיבה שאין פרו ובטח לא רבו.

רבי: אבל גב' בתשי, אינך יודעת שרק האלוהים הוא הנותן לאישה ילדים. הגבר הוא רק אמצעי

אשה: במקרה של עזרא, זה אמצעי מניעה.

גבר: אל תשים אליה לב, היא בכלל לא מתאמצת בשביל זה. ילדים היא רוצה מניין אבל בפרו ורבו אין לה עניין.

רבי: האם כוונתך שאיננה מבינה דיני מיטה?

גבר: דיני מיטה, אה? דיני שמיטה! על מה אתה מדבר, בענייני מיטה כאן מזמן שביתה.

אשה: מה אתה מתפלא?! אני לא נהנית.

רבי: לא נהנית?

אשה: אני אסביר לך, זה כמו בתורה. בראשית אנחנו נכנסים למטה, אח"כ שמות-ויקרא כלומר אני עושה לו בזה ממש שמות עד שהוא ממש קורא לי, ובסוף במדבר, יבש לאללה.

גבר: אם אני תורה, את ממש חגי ישראל. להכניס אותך למיטה זה נס פורים, עד שאת מתחממת ל"ג בעומר, ועד שאת גומרת שבועות.

רבי: יהודים, בבקשה. גם אברהם אבינו זכה לבן בגיל מאה. אל תתייאשו.

גבר: זה מה שאתה מאחל לי, ילד בגיל מאה?.

אשה: ואיך אתה חושב אני אוכל ללדת אותו, השעון הביולוגי שלי מתקתק כבר עכשיו.

גבר: רגע! אולי כבוד הרב רומז שאקח לי אישה אחרת.

אשה: אשה אחרת, הצחקת אותי. מי תסכים להיכנס איתו למיטה כשיהיה בן מאה. ומה הוא יוכל לעשות איתה, בקושי הוא מצליח עם מה שיש לו היום.

גבר: שטויות, נשים אוהבות גבר רועד.

אשה: בגיל מאה אם יהיה לך מזל אתה תרעד מהפרקינסון.

רבי: מה פתאום אישה אחרת!, התכוונתי אתם שניכם תזכו לאריכות ימים. אני אתפלל בעדכם ותזכו לאריכות ימים ולילד.

גבר: אולי לפני אריכות ימים תתפלל בשבילה לאורך ולא לאריכות.

רבי: לאורך?!

גבר: כן, לאורך רוח.

אשה: אז גם בשבילו.

רבי: אבל לו יש רוח

אשה: נכון, בשבילו צריך להתפלל רק לאורך.

2. הקברן, שרון שפירא, 23/4/07

יום-טוב: קדישמן זוגמיר, של מי ההלוויה הבאה.

קדישמן: של איזה חייל אחד, בר דיין. כל הפלוגה שלו בוכה, בר דיין מת, בר דיין מת.

יום-טוב: בר דיין, לא מכיר, שויין ברוך דיין אמת. רגע מה אני רואה שם, ניידת משטרה ואסיר, ווס סי דוס?

קדישמן: יו, יו, אסיר כבול בשתי ידיים, אח של המנוח.

יום-טוב: אסיר אמיתי? מבית-סוהר.

קדישמן: כן, שפוט למאסר עולם.

יום-טוב: באמת, מה הוא עשה.

קדישמן: איך ווייס ווס?, שבר חלון.

יום-טוב: מאסר עולם בגלל חלון?.

קדישמן: כן, שבר חלון בצוללת שהייתה מתחת למים.

יום-טוב: תגיד, החייל משלנו?

קדישמן: יו, הוא יהודי.

יום-טוב: אזוי, אבל בר? איזה מין שם זה

קדישמן: היה קודם ברל, אבל עיברתו לו.

יום-טוב: ואחיו?

קדישמן: נשאר זינדל, לא הסכים לעברת.

יום-טוב: דרך אגב, ממה הוא מת?

קדישמן: התייבשות.

יום-טוב: התייבשות, כמו הקודם התייבש באימוני מחלקה?

קדישמן: לא! באימוני מחלבה.

יום-טוב: מחלבה?

קדישמן: יו, התערב עם חברים שלו שהוא יכול, אתה יודע, צוואי שפריצן, אם מחברים לו את המוטל למשאבת החלב.

יום-טוב: נו, ומה קרה?

קדישמן: לא הצליחו לעצור את המשאבה.

יום-טוב: למה?

קדישמן: זה מפסיק אוטומטית רק אחרי 100 ליטר.

יום-טוב: אוי הברוך, אז מי מממן לו את המצבה?

קדישמן: יד לבנים, אבל אם היו רואים מה עשתה לו המשאבה למוטל היו מעבירים את הטיפול לחיל נשים.

יום-טוב: אמרו במקרה מה ירשמו לו על המצבה?

קדישמן: יו, "נפל בעומדו"

יום-טוב: כן ככה זה, טוב למות בעד שפריצנו. רק רגע, טלפון! מי בא, איזה שר? שר הבריאות, הוא פה בפתח של המשרד? נו כן תכניסי אותו. הו שלום כבוד השר, תסלח לי רגע אני צריך להכריז על ההלוויה הבאה. "עוד חמש דקות, תצא הלווייתה של המנוחה, זובין מתה (מטהה)". אוי ויי, קברנות איזו עבודה קשה, תמיד יש עבודה ולעולם היא לא נפסקת. עובדים מזריחת החמה ועד צאת הנשמה.

השר: איך אומרים "לא מתים מעבודה קשה". האמת שאני פה מטעם ועדת השרים לענייני קבורה, רצינו לקבל מושג על הקוברים, הקברים והנקברים.

קדישמן: קברנות זו עבודת צוות, ואצלנו יש חמישה צוותים. כל צוות בבית-העלמין שלנו מורכב משלשה: חופר, קובר, ונועל.

יום-טוב: ראשי-תיבות חוקן.

קדישמן: החופר, מכין את הבור. הקברן, קובר אותו, והנועל מכסה. לפני שבוע בא מנכ"ל החברה קדישא לביקור, והתלווה אליי לסיור פתאום הוא רואה מישהו חופר קבר ומיד אחריו בא מישהו ומכסה אותו, עוברים מס' דקות ושוב אחד חופר והשני תכף ומיד מכסה. שואל אותי "מה זה, מה קורה פה". "תשמע" עניתי "בדרך כלל הם שלשה, פשוט היום הקברן חולה".

השר: כמעט כמו בכנסת, החלטות עוברות פה אחד, הפה של היחידי שהשתתף בהצבעה.

יום-טוב: תהליך קבורה של אדם זה יותר כמו החלטות בדו"ח מבקר המדינה. זה מתחיל במודעה בעיתון, אח"כ כורכים אותם בלבן, ובסוף קוברים אותם. בשני המקרים הציבור שותק ובוכה.

השר: וכשבוכים זה מכל הלב למרות שכבר ראיתי גם דברים אחרים, לפני שנתיים למשל במהלך הלוויה דתית לגבר חרדי הגיעה חתיכה, בלונדינית עם מיני צמוד שחור, בלי בושה נעמדה מעל הקבר, הורידה את התחתונים והשתינה לתוך הקבר. ניגשתי אליה וצעקתי "איך את לא מתביישת, את לא רואה שאשתו וילדיו בוכים?", "תשמע" היא אמרה לי "כל אחד בוכה מהמקום שכואב לו". נו טוב לעניין הקבורה.

קדישמן: כבוד השר לכל כל עדה יש לה את צורת הקבורה שלה. המרוקאים מקפידים לקנות את חלקת הקבר הכי מזרחית. פעם באו זוג מרוקאים וקנו חלקת קבר כפולה, לפני ששילמו התחילו לריב מי יקבל את החלקה המזרחית, רבו ורבו וכמעט התפוצצה העסקה. בסוף אמרו לי "תהיה אתה שופט", אמרתי להם "תרשמו בחוזה כל הקודם זוכה".

יום-טוב: יאמר נא לי כבוד השר, מהו העניין לשמו הגיע.

השר: אצלנו היהודים, כמו שאתם רואים בתי העלמין גדלים ומתרחבים מיום ליום, בסוף לא יהיה מקום לקבור. כמו ששמעתם הרבנות הראשית ביחד עם הממשלה דנו בדבר ופסקו שהחל משנה הבאה במקום בתי-עלמין ייבנה גורד-שחקים מרכזי ובו יתירו לקבור בקומות.

קדישמן: אם אפשר להציע, שבקומה השלושים לוויים, בקומה ארבעים כהנים, בקומה ה65- פנסיונרים, וח"כ בקומה ה120-. מה אתה אומר, יום טוב?

יום-טוב: אישית, אני מעדיף את הפנטהאוז, שאפשר יהיה לראות קצת ת'הנוף.

קדישמן: השר יודע שקברנות לא לומדים, והמקצועות האוניברסיטאיים הכי קרובים אלינו זה פתולוגיה ורפואה. פעם נפגשתי במכון לרפואה משפטית עם פתולוג ופרמדיק ואמרתי להם "אנחנו כולנו חבורה אחת, וגם השמות שלנו מתחילים ב-פ' ", הפתולוג אמר "מה פתאום, פתולוג ופרמדיק מתחילים ב-פ', וקברן לא", "כן, אבל לי קוראים פרוייקה".

יום-טוב: בכלל קברן זה מקצוע שעובר בירושה מאב לבן. אבא שלי עליו השלום, כן על חלקת הקבר שלו בנוי כלבו שלום, היה גם הוא קברן. כמו כל ילד גם אני הייתי הולך איתו לעבודה שלו. השר: והבן שלך גם הוא קברן?

יום-טוב: לא! הבן שלי רחמנא לצילן חזר בשאלה, ועובד בחנות לאביזרי-מין. אבל משהו מהקברנות נשאר בו. יום אחד באה מישהי ואומרת "אני צריכה משהו שיעמוד לאורך זמן, מכשיר מדליק אבל עם נשמה", אז הוא מכר לה נר נשמה.

קדישמן: רק רגע, תיכף יוצאת עוד הלוויה.

השר: של מי?

קדישמן: של כדורגלן אחד, כדורי.

השר: ויש להם מניין?

קדישמן: כן אבל זה לא מספיק, צריך אחד-עשרה. שתדע כבוד השר, מספרים שפעם כדורגלן אחד התלבט אם לחזור בתשובה או לא, הלך לרב לשאול אותו אם בשמים יש מגרש כדורגל. הרב אמר לו "תשמע אני לא יודע אני צריך לברר. תבוא מחר ואני יענה לך". למחרת חוזר הכדורגלן לרב, וזה אומר לו "יש לי בשבילך שתי תשובות, אחת טובה והשנייה לא. הטובה, כן בשמים יש מגרש כדורגל כולל קבוצה, והרעה מחר אתה משחק אצלם בהרכב הראשון".

הו שלום, טוב שהגעתם לאתר הישראלי שלנו, חברת "מגדלי בין-לאדן", בונה באתר הזה את פרוייקט "שדרת המגדלים". את מסע הפרסום של פרוייקט "שדרות המגדלים" התחלנו כבר ב11- לספטמבר בניו-יורק, הזמנו עשרות אנשים למגדלי התאומים והגשנו להם קפה, לא ע"י מלצר ע"י דיילת ממטוס, זה היה פשוט בום אחד גדול. יצרנו אפקט דומינו, ואין פלא אפוא שלפרוייקט קראנו "אחוזת-זזית" (אחוזת תזזית). זאת הדירה לדוגמא, כאן הגינה, עכשיו יש לנו מבצע, כל מי שקונה דירה עם גינה מקבל בגינה תוספת של בריכה, לא שחייה – ביוב. בכלל, אצל בן-לאדן עובדים רק בשיטות עבודה מחו"ל. רוצים דוגמאות, שמעתם על החומה הסינית, לא אנחנו בנינו, אבל גם אצלנו אותם פועלים. הגימור שלנו מוכר וידוע בכל הארץ. קרית-שאול בטח שמעתם, לא עבודה שלנו אבל אנחנו נותנים אותו השיש. על בית המשפט העליון בי"ם שמעתם, לא אנחנו לא בנינו, אבל גם אצלנו תוכלו להגיש בג"ץ אם לא תהיו מרוצים. ואם כבר חו"ל, לפני חצי שנה טסתי לקנדה לקנות מכונה, הספק לקח אותי גם לטיול והראה לי את מפלי הנייגרה, "נו מה אתה אומר?" הוא שואל, "מה יש להגיד, בנייגרה שלנו זורמים פחות מים".

מגדלי בן-לאדן נבנים מהחומרים הטובים ביותר בשוק, אצלנו במקום לבנה תקבלו לבנת חבלה, במקום חמאם תקבלו חמאס, ובמקום פיגומים – פיגועים. גבס תקבלו אצלנו ברגליים ולא בקירות. בקיצור מה יש להגיד, אצל בן-לאדן כל מגדל פיצוץ וזה מוכח, תשאלו את ג'ורג' לא בוש – חבש. אצלנו כל פועל - בנאי, עובר הכשרה והסמכה בינ"ל באירן, עיראק ואפגניסטן. לפני שנתיים אפילו עשו על הבנאים שלנו הצגה, קראו לה "כולם היו בנאי". השתתפו בנאים מהשורה הראשונה יוסי בנאי, וגברי בנאי. ואם כבר בנאים תרשו להציג בפניכם את התאומים לא מניו-יורק - מסין, שני הפועלים הסיניים שלנו ציק-צאק, ואי-טונג. דרך אגב לי קוראים בונד לא גיימס – בי גי' בונד.

העבודה האחרונה של בן-לאדן הייתה במרכז הסחר העולמי, לא בנייה - הריסות. בדר"כ בהריסת מבני כלכלה הורסים בעולם בשיטת ראשי המדינות המתועשות הגי' 8, אבל אנחנו הרסנו שם בשיטת הגי'האד, שיטה איסלמית. הפטנט בגי'האד, מגיע מטוס במהירות של כמה גי' עד שהוא נוחת כל המבנה קורס ונהרס. היה תקופה שעבדנו עם קבלן הריסות אחד מהשטחים, קראו לו עז אלאדין אל קאסם. הצמיד לנו מהנדס מומחה יחיא עייש קבלן שלד, באמת כל מקום שהוא עבד יש רק שלדים. על ורסאי שמעתם, לא הארמון – אסון ורסאי, לא זה לא עבודה שלו, אבל גם אצלו מקבלים אותם תוצאות. בקיצור עם יחיא עייש עשינו כמה פרוייקטים ופתאום הבחור נעלם, מאז לא שמענו ממנו יותר. מישהו אמר לי שהבחור עובד היום עם השב"כ, קיבל מהם איזה קריאה טלפונית.

אצלנו תקבל סיוע בנקאי כבר מהרגע הראשון. כל פרוייקט המגדלים מקבל ליווי בנקאי צמוד מבנק ידוע ומוכר בישראל, בנק-הדם. אצלנו אין צורך בערבים – רק בערבים, וכן צילום יחיד של הלווה לא פספורט – רנטגן. המשכנתא ניתנת בבנק שלנו לפי התקדמות הבנייה, שלב א' – גמר שלד, ותאמינו לי אצל בן-לאדן מגיעים מהר לשלד. שלב ב' – עם שבירת מפתח, לא לדלת - ללב. בכלל המשכנתא שלנו היא על בסיס ריבית משתנית כלומר ריבית דינמית, נו … דינמיט. ואם כבר בדינמיט עסקינן, לפני כמה שבועות ערכנו בחברה נשף תחפושות, איך אמר בן-לאדן הבוס "היה פיצוץ", כל העובדים התבקשו לבוא מחופשים לחומרי-נפץ, ערכנו תחרות התחפושת הכי מפוצצת. בקיצור לשלב הגמר הגיעו שלשה מתמודדים. הראשון עלה לבמה, הוריד את המסכה, והתחיל לקפוץ ולהגיד "אני פצצת מימן", אף אחד לא נבהל. השני עלה לבמה, הוריד נעליים, ואמר "אני פצצת אטום", אף אחד לא נבהל. השלישי, עלה לבמה, התפשט נשאר בעירום וצעק "אני מקל דינמיט", כולם נבהלו ורצו להתחבא, תפסתי מישהו שרץ להתחבא ושאלתי "תגיד ממה אתה מפחד, זאת רק תחפושת לדינמיט", "שטויות" הוא גמגם "לא ראית איזה פתיל קצר יש לו"!!

באוקטובר שנה שעברה פתחנו במזל-טוב את הסניף הישראלי של מגדלי בן-לאדן. ואם כבר מזל, יודעים כמה מזלות יש בהורוסקופ, רק אחד-עשרה, התאומים נפלו. מבנה הסניף הישראלי זהה בדמיונו למבנה חברת-האם. באפגניסטן המרכז בג'ללאבד, בישראלי גם בג'ללה – בית ג'אללה, באפגניסטן המנכ"ל הוא בן-לאדן אוסמה, בישראלי בן טאלב אסענה. אצל בן-לאדן הכל אינטרסים, אצל אסענה הכל אינתפאדה. בכלל בסניף הישראלי עוברים כל העובדים קורסים בנושאי בנייה, הקורס האחרון למשל היה בנצרת, קיבלנו סדנה בנושא שיטות טיוח, לא קירות – פאשלות. בין המרצים היו מומחים בינ-לאומיים טיוח פאשלות, כמו אהוד ברק וקופי ענאן. בקורס אחר למדנו אומנות, למדנו על מיכאלאנג'לו, ליאונרדו ורפאל, לא הציירים – הנינג'ות. נו, באמת למה ציפיתם מבן-לאדן, אצלו אומנות זו רק אומנות לחימה.

זה המושב שלנו, מושב שדה-ירוק. המושב שלנו הוא מושב ותיק ושייך לתק"מ, תק"מ זה ראשי תיבות "תקנו מטרים רבועים", לא פלא שאנחנו מושב שיתופי. כשהוקם, נקרא המושב שדה-ירק אבל בשנים האחרונות המושב שלנו מגדל במקום פרות וירקות דולרים. במקום ארטישוק - ארטיקים, במקום צנובר יש קופי-בר, ובמקום שסק - עסק. בקיצור במקום תנובת-השדה תנובלה. אבל מה יש להגיד דולרים זה עסק מכניס, והם גם צומחים יותר מהר מפירות, ובפחות עבודה, עובדה פחות משקים ביותר משקיעים, פחות מזבלים את השדה ויותר מזבלים את המוח, והכל ירוק כל השנה. אח מה אגיד לכם פעם היה כבוד להיות איכר!! בשבתות היו באים העירוניים לעץ ולטרקטור, לא כמו היום באים ל-ACE ורק תור. פעם, פעם ספינת הדגל של האיכר היה "הקומביין", ולא כמו היום שהעיקר קומבינה. והשירים, זוכרים את השירים, דיברו רק על שמחת החקלאי, אז גינת אגוז הייתה מטע ולא אולם חתונות, אז היה נד-אילן ולא נדל"ן, ואילנות צמחו בשדה ולא בבנק דיסקונט. מה אני אגיד לכם היום זה כבר לא מושב, זה פשוט עובר-ושב.

לי קוראים עציון, כבר 40 שנה איכר וזה העיקר, המושבניקיות עדיין מסתכלות עליי בהערצה ואומרות "עציון גבר". האמת אתם לא הכרתם אותי כשהייתי צעיר, הייתי ממש עץ צעיר יפה ורענן. הבנות קראו לי במקום עציון עץ. כשהייתי לוקח את מישהי לגורן, הבנות היו מחייכות ואומרות "הנה עוד אחת הולכת לראות את הגזע של העץ". ככה גם הכרתי את אישתי אילנה, הלכתי אתה לגורן, והיא לא הסתפקה רק בגזע, אלא טיפסה עד לצמרת. אחרי 9 חודשים נולדו לנו תאומים אילן ואילנית

הנה כאן היה פעם הפרדס. איייזה פרדס!! והיום צימרים להשכרה. אני עוד זוכר איך הפרדס היה הרבה הדרים של תפוז, ולא הרבה חדרים לחפוז. כשהקמנו את המושב חגגנו את ט"ו בשבט, נטענו עצי תפוז ואשכולית, רקדנו שרנו, והעצים צמחו, והפכו לפרדס. והיום שממה! גושי בטון. אתם מבינים את זה, פעם במושבים החקלאי היה סוחט מאשכוליות מיץ, והיום המושב סוחט את המיץ לחקלאי. ואני, אני צריך להחליט "אשכוליות או לא להיות". הנה פה היו כוורות עם דבורים ודבש. לפני שבועיים סיפרתי לנכד שלי שהייתי כוורן (קברן), אז הוא שאל "סבא מה! עבדת בחברה-קדישא".

פה הכרם! לא ענבים – מסעדה, מסעדת-הכרם. פעם זה היה כרם של ענבי מוסקט, היום המוסקט היחידי שרואים פה זה בקבוקי היין שמגישים במסעדה. הכרם היה שייך למנדל, יום אחד לפני שנתיים החליט לעקור אותו ולהקים יקב. מספרים שהבן של מנדל היה מובטל בגלל שסבל קבוע מדלקת דרכי השתן, הלך לניתוח והרופאים נאלצו לפתוח לו את שק האשכים. כשרצו לתפור לו חזרה לו לא מצאו ת'הביצים שלו ובלית ברירה שמו לו שני ענבים. אחרי חודש כשהגיע לבדיקה חוזרת הוא בא עם חליפה, עניבה, רולקס. הרופא אמר לו "מאיפה כל העושר הזה?", "מה אני יגיד לך פתחתי יקב, מאז הניתוח כל הזמן אני משתין יין".

הנה הלול, הלולויה. אח הלול, פעם היו בו 1000 דוגרות, והיום רק תרנגולים. היום כל תרנגול גבר, רואים לפי הביצים. רואים את התרנגול הגדול ההוא קוראים לו ריקו, עושה צרות, משוגע על הכל הראש ממש "קוקוריקו". התאהב בפרגית אחת צעירה אש, והיא לא שמה עליו עד שלפני שבועיים שלחו אותה לקצב. מפרגית אש היא הפכה לפרגיות על האש. ככלל אחת לשבוע אנחנו שולחים כמה פרגיות לקצב. לפני שבועיים לקחתי את הבת של השכנים, גם היא פרגיה לא קטנה, איתי לקצב, הראיתי לה את המיכון האוטומטי, "רואה זאת מכונה מיוחדת, בצד אחד מכניסים פרגיה ובצד השני יוצא נקניק", "תגיד" היא שואלת "אתה מכיר גם מכונה שבצד אחד מכניסים נקניק, ובצד שני יוצאת פרגית", "כן, בין הרגליים של אמא שלך". ואם כבר בפרגיות עסקינן, מספרים ששתי תרנגולות שוחחו ביניהן בלול, אחת אומרת לשנייה, ראיתי את בעלך מסתובב בקניון …על הגריל"

האורווה שלנו היא מקום אידאלי לבילוי משפחתי. הילדים באים לרכב על סוסים והאמהות על המדריך. מספרים על אחת האמהות שהודיעה לבעלה "יקירי אני יוצאת לרכיבה של שעתיים", הבעל "אני יודע הסוס התקשר כבר שלוש פעמים".

ואם כבר ילדים אז החממה, המקום היחידי שמושך את בני הנוער למושב. פעם היה פה קולירבי היום קוליסאום! הדיסקוטק המקומי, ההייטק של המושב כל שישי המקום מפוצץ, כולם מזיעים ממש חממה. הצעירים מתנדנדים מהמוסיקה, והזקנים מהפרקינסון. השקענו בתאורה, בסאונד, בהגברה הכל נוח וידידותי למשתמש, בקיצור חממה טכנולוגית. מה אפשר להגיד 1000 אורחים כל שבוע זה יופי של הכנסה תרתי משמע. ועל זה נאמר הייטק בחקלאות, והייצ'ק לחקלאי.

הו הנה כאן הרפת שלנו. אין הרבה פרות, ואת הרווח העיקרי עושים מפרסומות ולא מחלב. הנה יונתן, זוכרים אותו?. זוכרים את יונתן מהפרסומת "דרישת שלום מהפר יונתן החממוווווד", יונתן כבר גדול, הוא כבר לא פר הוא פרפר. מה זה פרפר, רואים את כל הגודל שלו מתחת לכנפיים. הנה השנה קיבלנו 3 פרות חדשות את כולם הוא פירפר, ממש פרו ורבו. והעגלים שלו, כל אחד ממש "מווו…צלח". את יונתן קניתי לפני 5 שנים מאברמסון, נסעתי אליו למשק ובדקתי את יונתן. פתאום ראיתי שעל האוזן שלו רשום "פר" שאלתי "מה זה" ואברמסון אמר "זה קיצור של פריז, יונתן נולד בצרפת". המשכתי לבדוק ופתאום ראיתי על הבטן שלו רשום "הול" שאלתי "מה זה" ואברמסון אמר "זה קיצור של הולנד, אמא של יונתן היא פרה הולנדית", המשכתי בבדיקה ופתאום ראיתי על האיבר שלו רשום "פול", שאלתי מה זה, ואברמסון אמר "אבא שלו יווני, וכשזה עומד לו רשום קונסטנטינופול". חוץ מזה השנה גם גמרנו לפרק את מערכת החליבה החדשה. לפני שנים עבד אצלנו מתנדב אחד, כל-כך התלהב מהמשאבה האוטומטית, החליט להלביש אותה בהתאם על שלו, ואז ביקש ממני להפעיל. אחרי שגמר פעם ועוד פעם צעק לי "תפסיק אותה", "מצטער" עניתי לו "זה מפסיק אוטומטית אחרי 100 ליטר". דרך אגב, יודעים מה משותף לתנובה ופמלה אנדרסון? אצל שניהם אתה יכול למצוא בחלב סיליקון.

היי, מה קורה?, לא רוצים לראות פרות? לאן אתם הולכים? לקניות ב-ACE, ומה איתי, אני עז?