הכפר  "דאליה "על הר הכרמל בלב פארק הכרמל, דרומית מזרחית לחיפה על כביש מס'
672.
מקור השם בכרמים הסובבים את הכפר - "דאליה" פירושה גפן - גפן הכרמל.
ההתישבות בכפר החלה בתקופת שלטונו של האמיר הלבנוני פח'ר אלדין אלמעני
השני, לפני כ400  שנה מ-1635-1590.
דלית אל-כרמל הוא הכפר הדרוזי הגדול ביותר והדרומי ביותר בארץ. שטחו
מגיע לכ000-,10 דונמים, אוכלוסיתו מונה כ000-,13 נפשות.
הכפר הוא חלוץ הכפרים הדרוזיים בארץ בהכנסת תעשיה זעירה ובהעסקת נשים
(מפעלי טקסטיל). רוב התושבים עוסקים בתחומי עבודה שונים למעט אחוז קטן
העוסק עדיין בחקלאות.
דאלית הכרמל מעוטרת במספר אתרים:
א. מקום קדוש הנביא אבו אברהים.
ב. חמישת בתי תפילה(חלוות).
ג. בית יד לבנים לדרוזים.
ד. בית המורשת הדרוזית ע"ש שייח' יוסף נסר אלדין.
ה. השוק התיירותי.
ו. אתרים הסטוריים בקרבת הישוב כמו מוחרקה, ח'רבת אלקרק, ח'רבת סומאקה,
ח'ירבת רוקלטיה ומעיינות.

בית לורנס אוליפנט

הבית נבנה בשנת 1882 ע"י תושבי כפר דלית אל כרמל אשר כיבדו את סיר לורנס
אוליפנט האנגלי שהתגורר בכפר ועזר לתושביו בסידור נושא המיסים עם
השלטון התורכי דאז. הוא חי בכפר עם אישתו אליס ומזכירו נפתלי הרץ
אימבר, אשר חיבר בבית זה על פי אחת הגירסאות, את ההמנון הלאומי של
מדינת ישראל - התקווה.
ב-1885, לאחר מות אשתו, עזב את הבית וחזר לאנגליה. הבית ננטש ונרכש ע"י
אנשים זרים לכפר. ב-1982 ח"כ לשעבר, מר אמל נסראלדין, גרם להפיכת בית
זה לבית יד לבנים להנצחת זכרם של החללים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל
ומאז, הבית משמש מעין בית תרבות ומוסד לכל המשפחות השכולות הדרוזיות
בישראל ומדי שנה נערך בבית טקס אזכרה לחללים הדרוזים בנוכחות שרים
מממשלת ישראל ומכובדים מהעדה ומזרועות הבטחון.
הבית מסמל את הקשר וברית הדמים שנרקמה בין העדה הדרוזית ליהודים בארץ
לפני קום המדינה ועד ימינו.

ההיסטוריה של הדרוזים

לפי הגירסה הדתית, הדרוזים קראו לעצמם "אלמוחדין", המאמינים באל אחד
ובנביא יתרו חותן משה. הדרוזים הופיעו על במת ההיסטוריה כשהתפרסמה הדת
בזמנו של הח'ליף הפאטמי הששי מ1043-1017-. לדת היו ארבעה מרכזי הפצה:
קהיר במצרים, חלב בסוריה, ואדי אלתים בלבנון ובאזור צפת שבגליל.
בזמן שלטון פח'ר אלמעני השני התרבו הישובים הדרוזים בגליל ובכרמל ומספרם
הגיע לכ-60 כפרים.
התיישבות הדרוזים בישראל היתה בשלושה שלבים:
א) בראשית המאה ה11-, ב) במאה ה17-, ג) בשלוש המאות האחרונות.
הדרוזים מונים כיום בעולם כמליון וחצי, כתשעים אלף בישראל, כשבע מאות
אלף בסוריה, כחמש מאות אלף בלבנון, כחמישה עשר אלף בירדן ומעל מאה אלף
בשאר חלקי תבל.

שילוב העדה במדינה

עם תחילת שנות העשרים וסוף שנות השלושים של המאה הנוכחית, עוד לפני קום
המדינה, העדה הדרוזית בארץ הושיטה יד עזרה למתיישבים ולישובים היהודים
הסמוכים בגליל והכרמל, מאז נרקמו קשרים איתנים ביניהם.
עם קום המדינה ב1948- התגייסו הצעירים הדרוזים בהתנדבות לצה"ל והשתתפו
במלחמת השחרור. בשנת 1956 נחקק בכנסת חוק גיוס חובה על הצעירים הדרוזים
בארץ לאחר הסכמת רוב מנהיגי העדה.
מאז הוכיחו הצעירים הדרוזים לאורך כל המלחמות כשרון, אומץ רב ונאמנות.
הגיעו לדרגות גבוהות כאשר הם משולבים בכל חילות צה"ל ואף במובחרות בהן.
על כן קיים כיום אחוז לא מבוטל של צעירים בעדה אשר משובצים בתחומים
שונים בזרועות הבטחון.
ברית דמים נרקמה בין העדה למדינה, 257 החללים הדרוזים אשר נפלו במערכות
ישראל רקמו בדמם מערכת יחסים זו שתורגמה הלכה למעשה כברית דמים וחיים
באחת.
ב1957- הכירה המדינה בעדה הדרוזית כעדה דתית.
ב1962- הוקמו בתי הדין השרעיים הדרוזיים בישראל.
ב1977- הוקמה הועדה לחינוך ולתרבות לדרוזים והוחל בלימוד המורשת הדרוזית
בבתי הספר הדרוזיים.
ב1982- הוקם בית יד לבנים לדרוזים שבדליית אל כרמל והוקם הארכיון הדרוזי
באוניברסיטת חיפה.
ב1990- הוענק פרס ישראל לשייח' אמין טריף ז"ל שכהן כ60- שנה כראש הרוחני
לעדה הדרוזית בישראל.
מאז קיום המדינה הדרוזים השתלבו יפה בתוך המערך הפוליטי ותשעה נציגים
דרוזיים ממפלגות שונות זכו לייצג את העדה בכנסת ישראל.