בניית אתרים בחינם

 
 
 
    תהילים א-נ
    תהילים נא-ק
    תהילים קא-קנ
    קודים בתנך
    המשיח בתנך
 

 

 
"מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש"
 
אינדקס הפרקים
 

                                                                         #קלז

                                                           מזמור קכט















פרק קח

" נכון לבי אלוהים אשירה ואזמרה אף כבודי " לפני כן היה ליבו ברעדה ובטלטול ככתוב כב " היה לבי כדונג נמס בתוך מעי" לח10 “ אדוני נגדך כול תאוותי ואנחתי ממך לא נסתרה לבי סחרחר עזבני,כוח ואור עיני גם הם אין אתי " סט3 “ טבעתי ביון מצולה ואין מעמד" אבל כיוון שהיה קורא לו בצרה הגדולה אשר באה עליו נתקיים הכתוב במזמור מ "קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שוועתי ויעלני מבור שאון מטיט היוון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי ויתן בפי שיר חדש תהילה לאלוהינו " אם כן כול העניין של שיר חדש ובמזמור "אשירה ואזמרה " זה אחרי התקומה שנעשתה עימו

נט 17 “ ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי עוזי אליך אזמרה כי אלוהים משגבי אלוהי חסדי " קמד " שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר "

קט

13 “יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם " ונשאלת השאלה מה עניין בדור אחר ימח שמם ? הרי אמר כבר יהי אחריתו להכרית למה חשובה התוספת בדור אחר ימח שמם? קבלה יש בידנו שכול הדור יחד מכונים דור העולם הזה ודור אחרון זהו דורו של משיח והוא מכונה אחר כי אינו דומה לכלל קודמיו וזה הכתוב ביואל "עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר "

וזה מה שכתוב בשמות ג 15 “ויאמר עוד אלוהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור " שלא יאמר אדם זה זמני שהקדוש ברוך הוא מזוהה עם ישראל ואבותם אלה זה שמי לדור דור אפילו לדורו של משיח איני משנה שמי.

בשמות יז לאחר מלחמת ישראל בעמלק נאמר שם " ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור " הפירוש הפשוט היה מדור לדור לאורך כול הדורות אבל בהבנה החדשה מדור המדבר דור העולם הזה ועד הדור הנחלה שהוא דורו של משיח

אומר ומעיד לנו בתהילים עח 5-8 “ ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר ציוה את אבותינו להודיעם לבניהם למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם וישימו באלוהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצורו ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה דור לא הכין ליבו ולא נאמנה את אל רוחו "ויש להקשות הרי עד דור אחרון הגיעה העדות והתורה ומפה כול הדורות היו עסוקים בהעברתה ואם היו עסוקים בהעברתה צריך היה לכנותם דור צדיק אבל הוא מכנה אותם "דור סורר ומורה " עניין שני הוא קוצר היריעה מתארים פה סך הכול שני דורות אבותינו ובניהם ודור אחרון שאפשר והוא בניהם ואפשר בניהם רק מספרים לו אבל זה קיצור עצום לעומת מה שכתוב "דבר ציווה לאלף דור "(קה) איך זה אפשרי ? העניין הוא שכול כללל הדורות נקראים דור העולם הזה כי התנועה האחת היא המאפיינת אותם שהם עומדים בסימן "קשת רמייה" ו"לא הכינו ליבם " ומפה ממילא יובן שהדור האחרון תנועתו הפוכה ויהיה דור צדיק שדורש אלוהים בכול ליבו ויהיה באמת אחר

עד דור אחרון דורו של משיח אין נחלה באמת ככתוב בדברים א 34 “ וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמור אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לאבותיכם ...”כול הדורות הם בבחינת דור המדבר ועל כן לא זכו להיכנס בפנימיותם של הדברים שהם ארץ ישראל אלה הקבה היה מסובבם עד נפול כול תזנותם שם במדבר .


תהילים יב "אתה יהוה תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם " היינו כיוון שיש בני המלכות בכול דור ודור בתוך דור העולם הזה הייתה סכנה שהם יבולעו בתוך העולם הזה כי בידוע שאדם לפי מה שמתחנך ורואה בסביבתו כך גדל. אבל יש פה הבטחה שאפילו יהיו בתוך סביבה פוקרת עובדת אלילים ואטאיסטית אם כול זאת יהוה ישמור אותם מהמים הזדונים של העולם שלא יכנסו אל ליבם פנימה,

תהילים יד " הלא ידעו כול פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו שם פחדו פחד כי אלוהים בדור צדיק " צריך להבין שכול ממשלת הרשעים שמכוננת בעולם הזה אין לה קיום ללא שותפות הצדיקים עימם כי הם נהנים מהעירבוב עימם שכביכול שהקבה אומר להשמידם אומרים לו על שום מה אתה בא להשמידנו וכול מה שאנחנו עושים כך בנייך עושים ? וזהו "הלא ידעו כול פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו " כלומר הידיעה הזו הייתה להם למשענת אבל מנגד "שם פחדו פחד כי אלוהים בדור צדיק " היינו כשהדור נעשה לצדיק באמת ודורש את אלוהים בכול ליבו "שם פחדו פחד "


אומר לנו בתהי' קב 18 “ פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם תכתוב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה " כלומר הדור האחרון קשור קשר הדוק עם תפילת הערער של ישראל וככה גם יש להבין את הפסוק מתהילים עא "וגם עד זקנה ושיבה אלוהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכול יבוא גבורתך " כלומר יש עניין של לגלות הזרוע לדור האחרון כדי להשיבם אל יהוה בכול ליבם ולא רק בשפתיהם. בתהילים כב כתוב " זרע יעבדנו יסופר לאדוני לדור " והכוונה בכול דור ודור ישנם אנשים שראוים להיכלל להיות חלק מדורו של משיח והקבה אוספם יחדיו ואז עתיד להחיותם כדור אחד בארץ בין אם בתקומת מתים ובין אם בגוף חדש.


לחמורו של משיח הוראה נוספת. "עני ורוכב על החמור". חמורו של משיח מלמד על דור עקבתא דמשיחא שהוא כדברי הזהר "טב מלגאו וביש מלבר". שכמו החמור יש בו אומנם שני סמני טומאה, יותר מן החזיר שיש לו רק סימן טומאה אחד, ומ"מ יש בו צד מעלה, שיש בו קדושה פנימית נסתרת, והוא היחיד מבין הבהמות הטמאות שהוא קדוש בבכורה, ונאמר עליו "קדש לי כל בכור" ללמדך שאף הנשמות המקולקלות, עדין מפעמת בהם, בתוכם ובפנימיותם, הסגולה הישראלית, ויש להם תקוה. ואף שבחצוניותם הם רעים ודוקרים, מ"מ תוכם מעולה. דורו של משיח הוא דור עני ממעשים, חמרי, ומ"מ מביא את המשיח.

בויכוח שהיה בין החכמים. אמרו כולם "ייתי ולא אחמיניה" שלא רצו לחיות בתקופתו, שודאי תהיה תקופה קשה מנשוא. אך רב יוסף אמר "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"- הלואי ואזכה לישב בצל גללי חמורו. שהחמור, בעל חומריות, ויש לו גללים- פסולת. ופסולת זו מטילה צל וחושך במציאות, והסירחון גדול. ואעפי"כ מוכן רב יוסף לשבת בצל גללי החמור, משום שסוף סוף הוא חמורו של משיח, וקדושתו גדולה, וסופו של דבר תצא הקדושה אל הפועל, ואז "מלאה הארץ דעה את ה' ", ותתגלה המתיקות שבפרי הצבר, אף שהוא עטוף בקוצים. "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים ב, ב). 

במקורות רבים בחז"ל1, מוצאים אנו כי קיימת תופעה של 'ירידת הדורות'. למן האבות ועד עתה, הולכים הדורות ופוחתים ברמתם הרוחנית. דורו של משיח משול לעקב2, התחתית של כל הדורות. אף-על-פי כן, עדים אנו לתופעה מעניינת: דווקא בדורות האחרונים, מתרבים דקדוקי מצוות וחומרות בפסקי רבותינו האחרונים, הרבה מעל ומעבר לכל מה שהיה נהוג בדורות קדומים. נדמה, שדווקא הדורות האחרונים, הנמוכים ברמתם, מחמירים במצוות יותר מדורות קדומים ומשתאים אנו לפשר הדבר.


בעניין זה, ישנם שני הבדלים בין דורו של המשיח לשאר הדורות:
א) בכל הדורות, בני עליה שזכו להשגה ולדבקות היו מועטים, כמו שאמרו חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", שאלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, דהיינו לדבקות ולהשגה. ואילו על ימות המשיח נאמר: "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
ברק בדורו של המשיח אפשר להשיג את כל קכ"ה המדרגות ולא בשאר הדורות.


פרק קטז

"יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו אנה יהוה כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך"

מהו " יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו "?

וכי יש יקר במוות ? ואם רצה לומר שחשוב הוא בעיניו היה עליו לומר קשה או כבד בעיני יהוה המותה לחסידיו.ולמה בחר דווקא ביקר כאילו יש לו מחיר וכאילו נודעת לו משמעות חיובית כי מעניין יקר נבין שזה דבר טוב מעולה בעל ערך רב.

והנה איך נאמר " יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו " ? אם דוד עצמו אומר (טז-9) “ לכן שמח ליבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח " וכן במזמור מט " ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם ויחי עוד לנצח לא יראה השחת " ואם כן מילת יקר מתייחסת למחיר (ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם ) אחר שאמר שאח לא פדה יפדה ואיש לא יתן לאלוהים כופרו אולם נשאל אם יקר פדיון נפשם ואינו בידי האיש "איש לא יתן לאלוהים כופרו " ואף אינו בידי אחר "אח לא פדה יפדה " מהו אותו היקר ? והנה ישעיה הנביא הקדים לספר בפרק נג " ביאת המשיח ומיתת הכפרה שלו ואף שישראל דחו את ישוע כאשר ניגזר עליהם מקדם הנה אנו רואים שבפירוש הפרק הנ"ל עיקר הקדומים היו מפרשים אותו על המשיח (יונתן בן עוזיאל” הנה ישכיל עבדי המשית..(“הא יצלח יבדי משיחא” ,אבן עזרא חלקי,רש"י על מסכת סנהדרין דף צח,ראה דברי אברבנל מציטטה מרבי דון יצחק אברבנאל משנת 1500 לערך. אברבנאל אמנם לא קיבל את הדעה שישעיהו נ"ג מתייחס למשיח, אך הוא מורה מפורשות: "השאלה הראשונה היא, על מי נאמרה נבואה זאת? כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו האיש שתלו בירושלים בסוף בית שני, שהיה לדעתם בן האלוה ית' שנתגשם בבטן העלמה כפי שמפורסם בדבריהם. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא וזהו גס דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם..." בתלמוד מסכת סנהדרין צ"ח ב - “ ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר "אכן חולינו הוא נשא ",מחזור התפילה ליום כיפור-המוסף-רבי אליעזר הקליר וכן בדפים רבים מהזוהר תמצא מבואות מעניין ישעיה נג כשהן מיוחסות למשיח למעשה התפיסה שהפרק מדבר על עם ישראל היא מאוחרת בזמן (כניראה נוצרה על רקע ויכוחים עם הנוצרים) והעניין הוא ודאי ורק המשיח יכול להוות כפרת חטאים כי הוא בן הבתולה(האשה) ועל כן אינו בכלל האדם וטבע החוטא לא היה לו כאשר טעו בכך חלק מהנוצרים שפירשו שהיה בו מיזוג של טבע אנושי וטבע אלוהי וטעות היא כי באמת כולו אלוהי ואין בו אנושי כלל ורק מראהו כמראה אדם כי בשום מקום בתורה לא נכתב שאדם יכול לכפר על אדם אחר ואפילו צדיק גדול כירמיה הנביא נאמר בו "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפילה כי אינני שומע בעת קראם בעד רעתם(ירמיה יא) וכן ביחזקאל יד "ארץ כי תחטא לי למעול מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה והיו שלושת האנשים האלה בתוכה נוח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאום אדוני יהוה לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה שלשת האנשים האלה בתוכה חי אני נאום יהוה אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה" הנה כי כן דברי מקרא פשוטים וישרים אין איש יכול להציל איש אחר וכול האגדות התלמודיות והחסידיות על אותם שישועת כול עולם המתים תלויה בהם אינם אלה שקר ועבודת אלילים שהרי אדם לא רק שלא יוכל להושיע אחרים אלה הוא עצמו צריך קורבן

מפה תבין שקר אותם הרמאים המאחזים עיני הבריות " משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו " שהם פירשו סמיכות יום כיפור למיתת בני אהרון ללמד " מה יום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתם של צדיקים מכפרת על ישראל" וכן הוסיף המהרא"י ז"ל "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, וזה כי מיתת צדיקים הוא ראוי שיהיה כפרה, כי סלוק החטא הוא כאשר יסולק ענין הראשון אשר היה בו החטא, שהיה בעל גוף, אשר הוא מסוגל לחטא, אשר דבר זה הסרה וסלוק החטא ובזה נסתלק החטא. ולכך כל מיתה היא מכפרת על האדם בעבור שהיא הסתלקות הגוף, שבו תלוי החטא ובמיתת הצדיק כפרה לכל העולם, כי הצדיק עיקר המציאות ונחשב סלוק גופו סלוק לכל העולם ובשביל סלוק זה נסתלק החטא. ובשביל כך נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, שבאמת הכל אחד; כי טהרת פרה אדומה מפני שהיא חוזרת לעפרה, ליסוד הפשוט, שנסתלק הוויתו, ובשביל זה יש כאן הסתלקות חטא העגל וסלוק הטומאה. וכמו כן מיתת הצדיק כפרה על כלל הנמצאים, בשביל שהוא נסתלק מן העולם. מן הרכבות הגוף שבו החטא. וכל העולם קבל הסתלקות גוף. וכמו שאצל הפרה יסוד הפשוט שלה העפר, כמו שהתבאר, כך אצל הצדיק יסוד הפשוט שלו הנשמה, ששבה להיות רוחני כמו שהיתה בתחלה נשמה טהורה, ובשביל כך הוא סלוק החטא, שכל הסתלקות הגוף אשר בו החטא, הוא סלוק החטא, אשר החטא מתיחם אל הגוף והנה שוים פרה אדומה עם הצדיק; כי הפרה אדומה על שהיא חוזרת אל יסוד הפשוט שלה מכפרת, וכן הצדיק כאשר הסתלק הרכבתו וחוזר אל פשיטותו, מכפר.” עוד הרבו בדברי ההבל האלה רבי נחמן שהבטיח לתלמידיו ולכול אדם שיבוא אל קברו "כאשר ייתמו ימי ואעזוב את העולם הזה, אפעל בעולם הבא למען כל מי שיפקוד את קברי, ייתן פרוטה לצדקה עבור טובת נשמתי, ויאמר את עשרת המזמורים של ה"תיקון הכללי" (ראה התיקון הכללי), לא משנה חומרת חטאיו ועבירותיו, אעשה ככל יכולתי להציל אותו ולטהר אותו: אחצה את הבריאה כולה לאורכה ולרוחבה למענו בפאותיו אחלץ אותו מן הגיהינום!" (שיחות הר"ן, מס' קמ"א). אמנם צר הדבר שצריך לומר על רבי נחמן ששיקר אולם לימדונו חז"ל

"במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב " ומה יותר חילול השם מבני אדם העושים עצמם לאלוהות ומשמיעים דברים שהם הפך מדברי המלך אותו הם מתיימרים לעבוד שהוא אומר " אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוהים כופרו " והם בדומה לכמרים נוצרים בימי הביניים מחלקים כרטיס כניסה לגן עדן – רק תעשה כך וכך רק תאמר מילים אלו ואתה משוחרר מדין הגיהינום. דברים אלו הם הבל גדול ושקר נורא ואין לתאר ולדמיין כמה נשמות מסכנות גודשות את שערי הגיהינום ומיללות בבכי "הבטיחו לנו אמרו לנו" ואין מקשיב לדבר שהרי תלוי שם שלט גדול באותיות מאירות עיניים

"אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא " שהרי מרצון הם שוכחים את דברי הרועה האמתי "אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוהים כופרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם " ישוע אמר (יוחנן י) “ אמן אמן אני אומר לכם מי שאינו נכנס אל מכלא הצאן דרך השער אלא מטפס בדרך אחרת גנב הוא ושודד הנכנס דרך השער הוא רועה הצאן לו יפתח שומר השער והצאן שומעות בקולו......הוסיף ישוע ואמר אמן אמן אני אומר לכם אני הוא שער הצאן כול אשר באו לפני גנבים הם ושודדים והצאן לא שמעו להם אני השער איש אם יכנס דרכי יושע הוא יכנס ויצא וימצא מרעה...אני הרועה הטוב הרועה הטוב נותן את נפשו בעד הצאן השכיר שאיננו רועה והצאן אינן צאנו כראותו את הזאב בא,עוזב את הצאן ובורח והזאב חוטף ומפזר אותן" ישוע מדבר על אנשים המבקשים להיכנס אל מכלא הצאן שלא דרך השער אנשים אלו אין כוונתם ישרה שהרי השער שהוא ישוע הוא גם אבן הבוחן (ישעיה כח) “הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת מוסד-מוסד המאמין לא יחיש ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת ויעה ברד מחסה" ורש"י מפרש

"הנני יסד" - ל' עבר הוא כמו (אסתר א) יסד המלך וכן צריך לפותרו הנני הוא אשר יסד כבר (בציון אבן כבר) נגזרה הגזרה לפני והעמדתי מלך משיח שיהא בציון לאבן בוחן ל' מבצר וחוזק כמו (לקמן לב) עופל ובוחן וכמו הקימו בחוניו (לעיל כג)

"מוסד מוסד" - הראשון פתח לפי שהוא דבור מוסד של מוסד שהוא מוסד גמור

"המאמין לא יחיש" - המאמין דבר זה לא ימהרנה לא יאמר אם אמת הוא ימהר לבא"

כי הוא הועמד לנס ולאות והוא המבדיל בין הישרים ובין התועים כנראה מתהלים יח " עם לא ידעתי יעבדוני לשמע אוזן ישמעו לי בני נכר יכחשו לי בני נכר יבלו ויחרוגו ממסגרותיהם " ומפה תיראה שהמשיח הוא אות וסמל לקרוב ורחוק כי כול המודה במשיח נעשה לקרוב " עם לא ידעתי יעבדוני " מפה שאינם הנוכרים שבהמשך הם נעשו לקרובים בעבודתם את המשיח לעומתם " בני נכר יכחשו לי " כלומר אלה המכחשים במשיח (ברב עוזך יכחשו לך אויביך-משנאי יהוה יכחשו לו ויהי עתם לעולם " אפילו היו קרובים אליו נעשו לו לנכרים וזה דיבר על עם ישראל שהם היו הקרובים ועתידים לחזור להיות קרובים ועתה הם נידחים בקצה השמיים ועל זה בכה ירמיה מרות " ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת -ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה " (ירמיה ב) כיוון שבעלם אל נכר "ובעל בת- אל נכר"( מלאכי ב)” יהוה אלוהינו בעלונו אדונים זולתך "(ישעיה כו ) נתקיים "כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם ...כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו" נעשה הוא נכרי בעיניהם " מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי " (תהילים סט ) ולא ישובו עד יבעלם "לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שוממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ יהוה בך וארצך תבעל "






מזמור קיט

ס


" סלית כול שוגים מחוקיך כי שקר תרמיתם
סיגים השבת כול רשעי ארץ לכן אהבתי עדותיך " 
  • בסיפור על אהרון ועגל הזהב נאמר דבר מוזר (שמות לב ) “ ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה " לכאורה זה די ברור אהרון מנסה לפרוק מעצמו את האשמה ולכן מציג את המעשה כעשיה טכנית בלבד הוא רק לקח את הזהב והשליך לאש העגל כבר יצא מוכן ולכן כביכול ידיו לא היו במעל. אבל יש לזה הסבר יותר עמוק האש מצרפת מלבנת ומבארת את הדברים אנחנו משליכים לתוך האש רעיונות עניינים שונים ואז מתחיל תהליך של ליבון צירוף סילוק הסיגים " הגו(הסרה) סיגים מכסף ויצא לצרף כלי " כי הגו לשון הגות שהוגים בדבר אשר הוא כסף שהוא לשון צדיק " כסף נבחר לשון צדיק " ועל ידי שהרשעים הוגים בדברי הצדיק נעשה להם צירוף רע אף על פי שהם לקחו ממקור כסף אבל בהיותם סיגים לא יהיה מבירור וליבון שלהם אלא "כלי" כמו בישעיה לב " וכלי כליו רעים הוא זימות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר " וכול העניין הזה מדבר בהושע ב "והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל " כי הוא נתן להם הכסף והזהב והם עשו עימו המשכה אל הבעל כמו (חגי ב) “ והרעשתי את כול הגוים ובאו חמדת כול גוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות לי הכסף ולי הזהב נאום יהוה צבאות גדול יהיה כבוד הבית הזה.. "

    וצריך לשאול מה עניין הכסף והזהב האם הם גדולתו וכבודו של הבית? הרי כול אשר עיניו בראשו יבין שלא הכסף ולא הזהב הם אשר נותנים הכבוד לבית אלה היראה ואמונת האמת וביטול האדם בפני בוראו וצריך לומר שבית ראשון ושני בטלו מחוסר יכולת לפעול שאם לא עצרו בעד חורבן ישראל נתגלה שלא היה בהם הכוח לצרפם אבל הבית האחרון יהיה בכוחו לעשות צירופים והארה וגילויים כאלו שלא רק שיתקן את ישראל אלה גם את הגויים הרחוקים ממנו יתקן כי תהא הארה כזו אשר ישובו כול נפוצות ישראל זרע אמת כי זרע ישראל התערבבו בין הגויים וגם כעת רבים מין הגויים אינם אלה ישראל רק שלא ניכר הדבר כי עוד לא ניתן הנס " נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה " עניין קושט במדרש -בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם " ואילו לפי העברית פירושה אמת אבל לפי האמת כוונתה פה לדבר מנומק היטב שיש לו חזות של אמת שמקשט עצמו כאמת ובאמת איננו אמת . כמו שניראה בתהלים ט " נודע יהוה משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה " ולפי פירוש רש"י " מנעו בניכם מההיגיון (ברכות כח)" לא תרגילו במקרא יותר מדי . כי המקרא נקרא היגיון אבל לפי טעמיהם אין הכוונה למניעת המקרא אלה למניעת המקרא בהגיון הפשט שלו כלומר מה שנראה לפי הגיון הכתובים כי כך יגיעו לכפירה ועל כן צריך להסמיך לכתוב דברי חז"ל שיהיו משבצים הכתוב בבית המוכן לו " לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו " שיהיו דבריו דבריהם וזאת עשו על ידי שני דברים האחד סמכותם שאין לערער עליה ואפילו כול דבריהם הבל כדברם "דברו חכמים לשון הבאי " מצווה לשמוע לדבריהם ולא יסור ממאמרם ימינה או שמאלה אפילו אומרים על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין . ודרך שני שעשו על ידי הקשות שמדבר אחד הקישו על דבר אחר ודרך הזו מסוכנת למדי כי מי שיחפץ בכך יכול להוביל על ידי דברים דומים למקום שונה וזר לגמרי כדרך שעשה הנחש לחווה .ועל כן כיוון שנוקש רשע היגיון והוא המלמד בבית המדרש כאשר אמר בתהלים נ " ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך " ואם הרשע מלמד על אלוהים ועל האמת "הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי " איך תתגלה האמת ? והיא תתגלה על ידי המשיח

    " סלית כול שוגים מחוקיך כי שקר תרמיתם סיגים השבתת כול רשעי ארץ לכן אהבתי עדותיך " ועניין "סלית כול שוגים מחוקיך " הוא כפירוש רש"י -רמסת נתתם למרמס כמו סלה כול אבירי ה' (איכה א)

    ותדע ותשכל עניין זה משלי כ " מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן " ועניין מזרה הוא כמו " זרו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב " ועניין זרו מרחם כי רחם הוא שם משיח כמו " מרחם משחר לך טל ילדתיך " ומה שפירשו מ סתומה של "לםרבה המשרה " בישעיה ועניין וישב עליהם אופן הוא שנעשית מהם דרך ישרה "סלית כול שוגים מחוקיך " “ סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי " (ישעיה נז )ובישעיה סב " עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסילה סקלו מאבן הרימו נס על העמים " ומפה תבין שעניין הרמת הנס " נתת ליראיך נס להתנוסס" הוא גילוי המשיח בציון כי ישראל הם נקראים העם או עמי והם הנקראים יראים על דרך " ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך " כי אף על פי שהם יראיך ויודעי עדותיך עדיין הם צריכים לשוב אלי " ישובו יושבי בצילו יחיו דגן " ומי הוא שבצלו הם יושבים ? “ רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם-אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים " ( איכה ד) “ כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי "-” לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו " ( ישעיה נג)

צ

צדיק אתה יהוה וישר משפטיך

צוית צדק עדותיך אמונה מאוד

צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי

צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה

צעיר אנכי ונבזה פיקודיך לא שכחתי

צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת

צר ומצוק מצאוני מצותיך שעשועי

צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה


צדיק אתה יהוה וישר משפטיך-אתה יהוה אתה נקרא גם בשם צדיק כי אתה מצדיקנו אתה צדיק האמת בה' הידיעה ואתה המכונה "שורש צדיקים" כי ממך נולדים הצדיקים כולם.

ואתה עסוק להצדיקנו וישר משפטיך כי דרך משפטי פיך אתה מיישר דרכנו מעקמומיות ליושר ואין לך משוא פנים ואין פניות במשפטייך.


צוית צדק עדותיך ואמונה מאוד- מה הם עדותיך אומר תהילים עח5 " ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר ציווה את אבותינו להודיעם לבניהם" ושמה 56 “וינסו וימרו את אלוהים עליון ועדותיו לא שמרו " ובמזמורנו "בדרך עדותיך ששתי כעל כול הון " מהי דרך עדותיך דרך המצוות ודרך המצוות אין לתת גודל שכרה כי היא מיישרת אורחות האדם כי ע"י המצוות נעשית העלייה כשם שיצר הרע בתחבולותיו מפילנו ועל זה אמר הרבי נחמן מברסלב " אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן " כי ע"י עבודת המצוות יכול לתקן קילקוליו הרעים ואפילו קילקולי האחרים כאשר נמצא בכמה אנשי הם הקדושים שהיו עסוקים בתיקון הזולת. ואם יאמר אדם כמאמר פאולוס שתורה ואמונה הם דברים נפרדים יענה לו אדון הכול "צוית צדק עדותיך ואמונה מאוד " וגם " כול מצוותיך אמונה שקר רדפוני עזרני " כי כול המצוות הם האמונה כמו שנאמר במשלי " כי נר מצווה ותורה אור " ומי שיאמר שהמשיח מבטל התורה ומצוותיה כי אין בהם צורך מדבר דיברי הבל כי כול מטרת המשיח הייתה להגדיל התורה ככתוב "יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר " כי באמת לא היה רצון המשיח לבטל התורה אבל למען יכנסו הגויים לאמונה וכדי לקשרם לאחד עם ישראל בקץ העתים היה מין הצורך להפרידם בקדימת העיתים . וגדלות המצוות היא שאין כול יאוש בעולם ואפילו אם יראה שנפל מאוד הרי לא ניתנו המצוות רק לחזקים אלה כדרך למיעוטי הכוח לעלות מעלה מעלה ולכן היא מכונה בליקוטי מוהרן איילת אהבים ויעלת חן כי היא מעלה האדם מעלה מעלה.


צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי " שזה בחינת הכתוב " כי חרפות חורפיך עלי נפלו וקינאת ביתך אכלתני " מה שמביא אותו לזעם על השוכחים את דברך כי ע"י ששכחו נעשו לצרי כי מה שאני אוחז נעשה לזר להם כי הבדל ביני לבינם יהא שאני אוחז במלא והם בחלקי ומה ששכחו מרצון שכחו למען ירוצו נגדי.


צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה-כול דבר יהוה הם דברים צרופים המתחברים זה אל זה ופותחים זה את זה ומה שזה הסתיר זה גילה ומי שחפץ לבוא אל האמת הוא יגלה הסתומות ההם אבל הרשעים הם מביטים רק בסתום כדי למלט עצמו מאמת הכתבים באומרם הנה כתוב כך וכך ואיך במציאות הפך מזה קורה וכול מגמתם להרחיק עצמם מהכתובים כדי שלא ישאו בעול. ובאמת כול הקושיות שבעולם יש להם הפתרון דרך הכתובים אבל צריך להיזהר לא להיכנס לחכמות שאינם אלה רוח שטות כמו מי שכופר בו ומבקש הוכחה על קיומו או מבקש לראות נסים וכול אלו פועל יוצא של אי אמונה שבו. ועל זה אמר שלמה " אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך " ומשלי כג " באוזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מיליך" עכשיו מה שיש לומר שדברי תורה זה לא רחוק רחוק מי ימצאנו ? וכמאמר התורה דברים ל " כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה...”לא תגיד אני חלש מדי כדי לעשות המצוות אל תאמר נואש כי בשביל זה ניתנו לך המצוות כיוון שאתה חלש כי סולם יעקב אשר יהוה ניצב מעליו האם אינו מתחיל על האדמה אשר מול עיני יעקב . רק אל יאמר יאוש ויתחזק לאחוז בה ויהיה איך שיהיה

צעיר אנוכי ונבזה פיקודיך לא שכחתי - ובקירוב לו " תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי " מפה למדת כמה חשובה זכירת המצוות ושמיעת דברי התורה שלא יגיע אל מדרגת השיכחה פיקודיך קיימתי לא אומר אומר רק לא שכחתי. ואפילו זה בגדר זכות עליו שלא שכח תורה ומצוותיה כי ע"י שלא שכחה היא תקים אותו כמו שכתוב במשלי ו "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר "




 

 

 

 

מזמור קכא

 

א "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי-עזרי מעם יהוה עושה שמים וארץ "

 

 

(

 

מכוון על העת ההיא  אשר יבואו גדוליהם במבחן  אשר עליה דיבר ירמיה הנביא באומרו (נא-17) " נבער כול אדם מדעת הוביש כול צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם הבל המה מעשה תעתועים בעת  פקודתם יאבדו "  ואם יקשה עלייך על שום מה מפרש זאת  על חכמיהם והלא תחילת דברו  בבל

אל יקשה בעינייך שכן מצינו רבות בדברי נביאים  שבתוך דברו מעניין או נושא מסויים  יאחז גם בדבר הכולל אשר אחיזה לו גם בנושא המדובר אך גם בנושא אחר והיות ולפי נבואותו עתידה בבל לפגוע בישראל בעת אידם  ואז ידבר   שם  " כי ארצם מלאה אשם  מקדוש ישראל " וינייך הרואות שלא דיבר ירמיחה מזמנו הוא  כי קדוש ישראל הוא כינוי המשיח  כניראה רבות בדברי התנך  ועת ירמיה היה לפני בוא משיח   ואשמת ישראל על משיח היא זמן רב אחר ירמיה  אבל ידבר מעת הזו שלנו אשר היא עת נפץ זרוע עם קודש  וניפוץ הזה היה ביד בבל  אשר  ניפצה החריבה והרגה הרבה מעל אשר יועד לה   ועל כן  כאשר ימצאו ישראל דעת האמת בעת ההיא  וישובו אל אלוהיהם בכול ליבם  ובאמת אז יפקוד אדוני את כול הגויים אשר התנכלו עליהם  ותבוא עת  הנקמה בם כי ישראל משיח יהוה הוא כול אוכליו יאשמו  וזה דברו " כי ניקמת יהוה היא נקמת היכלו" והיכלו המדובר פה לא ממקדש ידבר אלה מעמו ישראל המכונים היכל יהוה על דרך שאמרה תורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם " בתוכו לא נאמר אלה בתוך כול אחד ואחד מישראל . ובזכריה ב אמר "רוני  ושמח בת ציון כי הנני  בא ושכנתי בתוכך נאום יהוה  ונלוו גויים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך..." וזה אשר אמר באיכה ד " איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כול חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי  יוצר " והנה עינייך רואות שהקביל בין  הזהב לבני ציון המסולאים בפז ובין אבני הקודש המושמות בראש אשר נפלו אל חוצות  יקביל לנבלי חרש  מעשה ידי יוצר . ואם כן אבני קודש  אשר מהם ניבנה ההיכל הלא הם בני ישראל ועל כן חוזר אל אשר אמר ירמיה   " כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו " וזה הנאמר בתהילים  קלז " זכור יהוה לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו  עד היסוד בה בת בבל השדודה אשרי שישלם את גמולך שגמלת לנו אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע " ועניין  ערו ערו  הוא יכוון  אל ערוות האשה (ויקרא כ-18)כאשר תירגם אונקלוס וּגְבַר דִי יִשְׁכּוּב יָת אִתְּתָא סוֹאֲבָתָא וִיגַלֵי יָת עֶרְיְתַהּ יָת קְלָנַהּ גַלִי (את מקורה הערה )וְהִיא תְגַלֵי יָת סוֹאֲבַת דְמָהָא וְיִשְׁתֵּיצוּן תַּרְוֵיהוֹן מִגוֹ עַמְהוֹן"

וכן דברי רש"י -הערה. גלה. וכן כל לשון ערוה גלוי הוא, והוי''ו יורדת בתבה לשם דבר, כמו זעוה, מגזרת (אסתר ה ט) ולא קם ולא זע, וכן אחוה מגזרת אח. והעראה זו נחלקו בה רבותינו, יש אומרים זו נשיקת שמש, ויש אומרים זו הכנסת עטרה"

חבר זאת עם דברי יחזקאל יג " והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ וניגלה יסודו ונפלה וכליתם בתוכה  וידעתם כי אני יהוה " אם כן  חורבן שתביא בבל עד היסוד הוא פקודה לה מאת יהוה למען יגלה  קיר השקר גדר הדחויה אשר בנו חכמיהם  ועל כן  העניין הזה  מובא בפרק הדן בבבל אף שהפסוקים עוסקים בישראל .

כי " ניבער כול אדם מדעת "  הוא יחובר אל  תהילים צד " בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו "

ועניין  "הוביש כול צורף מפסל כי שקר נסכו ולר רוח בם "  הוא יומשך אל הנאמר  בהושע " זנח עגלך שומרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו  ניקיון כי מישראל  והוא חרש עשהו  ולא אלוהים  הוא כי שבבים יהיה עגל שומרון " והוא דברו  בתהילים " על גבי חרשו חרשים האריכו למענותם " על גבי הוא יכוון על הסתר הפנים אשר  שימש להם  ליצירתם  כמו  ירמיה יג " ואם לא תשמעוה במסתרים  תבכה נפשי מפני גוה..." כי מה שהסתיר פניו   על זה  יצרו בדיותיהם  והאריכו למענותם כי היו מוכנים לכול שאלתם  למען  הפילם ברישתם .וכול עורמתם כהתעות שיכור בקיאו  אולם בעת פקודתם יאבדו כנאמר בישעיה כט " והיה  כאבק דק המון זריך וכמוץ עובר המון עריצים והיה לפתע פתאום מעם יהוה צבאות תיפקד..."


קכד


{א} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנו ּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: {ב} לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: {ג} אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ: {ד} אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ: {ה} אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: {ו} בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: {ז} נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: {ח} עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ


א ) שיר המעלות לדוד זה השיר מספר איך עלו ישראל לדרגתם וכשמספר מאלו מספר גם משני עניינים מסתעפים .

א) הכוחות שהיו מסייעים בידם לעלות כמו

  1. לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם "

  2. " ירושלים הרים סביב לה ויהוה סביב לעמו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם "

  3. " אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים "

  4. "שמחתי באומרים לי בית יהוה נלך..שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך"

    ועוד דומים להם שהם כולם עצות איך יעלו כמו שאמר כד " מי יעלה בהר יהוה ומי יקום במקום קודשו " ואחריו לא מופיע מי אלה העצה שדרכה יוכלו לעלות.

    עניין שני המסתעף הם המכשולים העומדים בכול דרגה ודרגה בעלייתם

    1) “ לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על ראשנו "

    2) “ יהוה הצילה נפשי משפת שקר ומלשון רמיה ..אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר (גרתי משך? שהיו מוליכין אותי", משך מלשון למשוך. "שהיו מוליכין אותי מבבל למדי, וממדי ליוון, ומיוון לאדום. וכן הוא אומר עם ממושך ומורט. מהו ממושך? שהייתי נמשך עמה". אבל ההתמשכות העיקרית היא שם נמצאת באדום הארוך, הארוך, הגלות הארוכה הזאת של אדום. אז הוא עובר לאוהלי קדר, אנחנו יודעים מי הם אוהלי קדר, הם הישמעאלים, אבל הנה התיאור שלהם במדרש. "מהו אוהלי קדר? שהשחירו פניהם כשולי קדרה. מהו כי גרתי משך? שגרתיעם העם הנמשכים לגיהינום. שכנתי עם אוהלי קדר שאין, שאין להם לא מקום ישיבה אחד ולא עמידה אחת, אלא נוטה היום אוהלו כאן, ולמחר להלן, ולהלן במקום אחר )

    3) “אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי"

    4) “ חננו יהוה חננו כי רב שבענו בוז רבות שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים "

    כי כול התהפוכות והבירורים שהם עוברים בגלויותיהם אינם קו ישר אלה עלייה כמו שכתוב "ויבא אליהם יהושע פתאום כול הלילה עלה מן הגלגלשהיה עסוק בצירופים ובליבונים כול הלילה ומה שעבר הצירופים האלו ויצא כיעקב מחוזק מאותו הלילה זה עניין היעלהשמות א 10 “ הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מין הארץ "

    2 “ לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם " צריך לעיין בשני דברים האחד הוא מה שטענו על אומות העולם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם... (יבמות ס"א ע"א) והנה פה אומר "בקום עלינו אדם " ודבר שני מה מעלתו של אדם דווקא על שאר מיני תארים כמו איש או יכול היה לומר בקום עלינו גוי או צר אבל למה דוקא מילת אדם?

  5. 3 “ אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו " מהו? רש"י אומר בחרות אפם בנו = כשחרה אפם בנו בחרות כמו בעשות . מצודת דוד אומר אם לא היה ה' עמנו אזי היו בולעים אותנו חיים והוא ענין מליצה על כי התאב לאכול לא ימתין עד יבושל כי אם אוכלו חי ואמר כאילו מרוב תאותם לבלעני היו ממהרים לבלוע חי : בחרות . בעת חרה אפם בנו

    4” אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו " אומר רש"י נחלה לשון חולי

מצודת דוד אומר "נחלה . נחל מים היה עבר על נפשינו :”

תוספת מדרש תנחומא "

שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. ישראל סבא, כתיב וישכב במקום ההוא א"ר יהושע בן לוי כאן שכב הא כל עשרים שנה שהיה בבית לבן לא שכב, ומה היה אומר, חמשה עשר שיר המעלות שבספר תהלים. ר' שמואל בר נחמני אמר כל ספר תהלים היה אומר, מ"ט ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל ס






מזמור קכט


דברי המלב"ם ""שיר המעלות", מדבר מהשגחת ה' ושמירתו את ישראל מכל אויביהם.

"רבת", ר"ל זה דבר רב וגדול מה "שצררוני מנעורי יאמר נא ישראל", שישראל יאמרו ויספרו כי מנעוריהם היו במצור, ידמה במליצה שהיו כעיר נצורה שמיום הוסדה צר עליה אויב שנים אלפים, "רבת" ר"ל ולפ"ז זה חידוש יותר גדול שהגם "שצררוני מנעורי" בכ"ז לא יכלו לי. המליצה, שמעת היה ישראל לגוי עומדים עלהם לכלותם, וזה דבר גדול, כי מצד צורתם האלהית יחויב שהעמים יעיקו אותם ויגורו בם מלחמות, באשר הם עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב, אבל זה דבר יותר גדול, שהגם שכל העמים צוררים היו להם בנכליהם לא יכלו לעשות להם רעה, כי אלהיהם אתם להושיע להם"

בסמי־ רפואה

רופא בא אצל איש בריא וחזק ונתן לו סמים להתיש את כוחו עד שהפילו למשכב,

ולאחר כך המציא לו תרופות להשיבו לקו בריאותו הקודם. והשכל מחייב, שאין האיש ההוא

צריך להודות לרופא על שהקימו מחליו. שכן יכול הוא לומר לו: אל תחליאני ואל תחלימני.

אולם פעמים, אותו רופא עצמו לאחר שהראה לאיש את נחת זרועו והתיש את כוחו בחן את

גופו ומצא בו מחלה ממארת נסתרה, אשר ברבות הימים תתגבר עליו ותפילהו על ערש דוי.

אף ידע אותו רופא רואה הנולד, כי ברבות הימים ייחלש כוחו עד כדי כך שאי־אפשר יהיה

אז לרפאהו בסמי־מרפא, כי גופו החלוש והנכה לא יוכל לכלכל את התרופות, וסופו שיהיה

חשוך-מרפא. לכן יעשה בחכמה להעיר ולעורר בעוד מועד את המחלה בעת שכוחו עוד עמו,

בהיותו במיטב עלומיו יהיו לו הסמים למקור־רפוי. האיש הזה בקומו מחוליו בוודאי שהוא

חייב להודות ולהלל לרופא פי שנים בעד כל הטובות אשר עשה לו, הן בעד הרפואות והן בעד המכות.

והנמשל: אף הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו וטובו הביא על אבותינו כל חולי

וכל צרה, כי הם בריאים היו בגופם ובנפשותיהם ועל נקלה יכלו להירפא. ולולא

שעשה עמנו אות לטובה להביא את כל המכאובים בלב האבות המה הגיבורים אשר מעולם, חזקים לסבול, הלא בעניינו אבדנו גם אבדנו, כי אין לנו כוח לסבול וגם אין לנו כוח להירפא מפאת דלות ערכנו וקוצר השגתנו. וזה שאמר יעקב: רבת צררוני תהילה על אשר קדם פניו בכל הצרות והייסורים

מנעורי, כלומר הוא שר לה' תהילה על אשר קידם פניו בכל הצרות והייסורים

העתידים לבני־בניו. והטעים מלת ״מנעורי״, כלומר, כל זמן שאני עודני נער וכוחי במתני לסבול. להוציא מן הטעות, שיעקב אבינו הודה חסדו לאלוהים רק על הצלתו,

ואחרון על עפר יקום

אתן פה מהלך הדברים "שיר המעלות" אלמדך לעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמא שאתה נימצא בעומק הירידה נפול בחטאיך וללא תקווה ואינך רואה כול משמעות בחייך ובסבלך עד אשר תאמר כדברי הרשע "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה.ורוצה הייתי לשים רגלך אתה המותש חסר התקווה על המדרגה הראשונה שתכונתה מעלה כי על ידה תעלה בדעתך מעומק הנפילה אשר נפלת .

א) “רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל " כי מילת "רבת" תלמדך כי ברוב מופעיה כוונתה גם לריבוי וגם ללשון מריבה וגם כשהתיאור יופיע לריבוי תלווה לו משמעות שלילית .ואיך מנחמם? קודם כול להודיע מעלתם כי קל שבקלים שפל שבשפלים אין אתה צריך לעשות דבר להשפילו אבל גבוה שבגבוהים עלייך להשקיע כול הכוחות להורידו ולפי עוצם הכוחות שהבעל דבר שולח כנגד עמך ישראל תבין רום מעלתנו וגודל יוקרנו. תוספת מנעורי ללמדך כמה דברים ראשון בהם אבותינו כבר עמדו בסבל הזה ואינו צרה חדשה המתרגשת לבוא אשר תביאנו לבהלת בבחינת (ישעיה לג) “פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים" והנה אף והיצר הרע יאמר לך מיד והרי אתה בכלל החטאים (האנשים החוטאים) ועל כן גם לך ראויה מנת חלקם פחד ורעדה אם כול זאת תדע שבדברו על "חטאים" הכוונה שלו היא "לעוזבי יהוה יכלו" כי אלו אשר אינם מתפללים ואינם חוסים בו להם הפחד ולהם הרעדה אבל אם חטאת הן במעט הן בהרבה ועליו תקוותך המשך בתפילתך ובמעשיך הטובים כי לא לך לירוא כי אין בעת הזו מי שלא יחטא עת החושך יכסה ארץ ורוח הטומאה תפיל חללים חללים. ואי אפשר לבוא בבוץ הזה ולהופיע בחתונה נקי עשה מה שביכולתך.ועל כן מכך שאבותינו עמדו בכך כבר תשאב אומץ ועידוד שאתה המשך עבורם והם החלו במשימה ועיקר הסבל עבר עליהם כמו שגלוי ועוד יותר כמו שמכוסה ודע לך שעיקר המלחמה של אויבינו אינה רק להפיל חללים בעם ישראל אלה לפי הכלל הנקוט בידי חז"ל "גדול המחטיאו מההורגו " ועל כן מירב המאמץ והכוח במלחמה הזו היא הכנסת רוח זנונים בבחינת "זנות ויין ותירוש יקח לב" כי חפצים לנטול את ליבו של היהודי בזנות ויין כמאמר שלמה משלי יח " רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה " כי יש כמה קלקולים יש מחריב הרבה ולא החריב דבר ויש מחריב מעט ולקח הכול כדוגמת הנוטל את המלך בצבא האויב במלחמה והנה על אף שהצבא הנגדי עומד בשלמותו הרי שהמלחמה הוכרעה ומי לנו מלך באיברי גוף האדם יותר מרוחו ושיכלו? אשר בהם ורק בהם תלוי גורל המלחמה כמאמר הנביא "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות " ועל כן תדע לא לבלבל בין הדברים כשם שעלייך להבדיל בין הבגדים לבין הגוף עצמו . כך עלייך להבדיל בין החטאים שהם אמנם נזק לא נעים ושורט את הנפש לבין הגוף עצמו שהיא רוח האדם כי מטרתם להורידך לתהום תחתיות שהיא היעדר כול תקווה אולם אל תיתן זאת כי החטאים נמשכים מהצוררים הרבים הבאים עלינו אשר על זאת אמרו " אין רגע בלא פגע" ובידוע שרבותינו פירשו ספר התהילים והמלחמות האמורות בו על מלחמת היצר הרע. ועל כן אל תיתן להם הניצחון המיוחל שתרים ידיים ותיכנע אפילו יעבור עלייך מה שיעבור והחיזוק שלך שתדע שאבותינו מדורות ראשונים כבר נאבקו המאבק הזה ואתה חוליה אחרונה בשרשרת הזו ואם תאמר בלבך ואולי אני החוליה החלשה אשר בעטיה תיקרע השרשרת ויאבד לטמיון הישג הדורות ? מלמדך שלא כן שאמר " רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי " ואם תאמר נו יעקב אמר זאת על עצמו ועל שעבר עליו אמת שמח אני בשמחתו שניצח אולם אני אין לי חלק בזה ומה שעבר עבר,על זאת יוסיף " רבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל " כי היגד הזה יוסב לעתיד לבוא שכשיושלם הכול יראו שמה שניסו זאת לא יכלו ואנחנו ישראל ניצחנו.

" על גבי חרשו חרשים האריכו למענותם " קודם יאמר שמילת חרשים תובן בראשונה כדברי רש"י חרשים האריכו למעניתם .הוא תלם המחרישה כבחצי מענה צמד שדה "ומצודת דוד על גבי .החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה "

אולם ביתר פירוט מילת חרשים תכוון גם לדברי ישעיה ג " כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גיבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמישים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש " ובהושע יג " ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כולה להם ...” ובהושע ח " זנח עגלך שומרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שומרון " ולפי זה נראה שחרשים הוא כינוי למעין מכשפים בדרגה גבוהה המסוגלים ליצור אליל המחליף את אלוהים ועבודתם נעשית חרש חרש באין רואה כי מחליפים לבנה בלבנה עד שמוחלף הבית כולו ואין רואה ואין משגיח וזו עורמתם וזו חוכמתם.וזה שאמר " על גבי חרשו חרשים " הוא כמו שנאמר בשפת העם מסתודדים אחרי גבך "מדברים עליך מאחורי הגב" ובמילת גב ירמוז גם על גאוותם של ישראל כמו שפירשו חז"ל במסכת חגיגה "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז) אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים "ובמילים "האריכו למעניתם " יכוון על (א)המשכת העינויים אשר אויבי ישראל מתחלפים זה בזה עוד זה יוצא וזה בא.(ב) האריכו למעניתם האריכו בשקריהם אשר יכונו "מענה" כי הם רשמו כול הבדותות שלהם בספר וילמדוהם למען יסכרו פיות הפתאים ושם ימצאו הכזב שלהם על כול שאלה בבדותות חכמת מה להם אשר עירבבו עם דברי הקב"ה ועל ידי אותם בדותות ושקרים ממילא מגיעים לפירוש הראשון כי כשסוכרים אותם בשקר ובאי ידיעת העוון ממילא יגבר האויב כנימצא במגילת איכה ב " נביאיך חזו לך שווא ותפל ולא כילו על עונך להשיב שביתך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים " עד אותו היום היה מענה ובאותו היום לא היה מענה ככתוב במיכה ג " לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסום ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום ובשו החוזים וחפרו הקוסמים ועטו על שפם כולם כי אין מענה אלוהים ואולם אנוכי מלאתי כח את רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו " נימצא שעלידי מענה שלהם לא יכלו ישראל לשוב וזה שכתוב באיכה א " ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כוחי נתנני אדוני בידי לא אוכל קום" ובישעיה נב " התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחו מוסרי צוארך שביה בת ציון " וחבלים האלו הם אותם רשעים אשר הדיחו את ישראל ויטעום בכזביהם כהטעות שיכור בקיאו ועליהם נאמר בישעיה ה " הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" כי נעשו החבלים האלו לעבות הם מי השינה של הרשעים המרדימים בכזביהם כול הארץ ומביאים לבחינת שינה עליהם נאמר בתהילים עז "זרמו מים עבות" ובתהילים צ " זרמתם שנה יהיו בבוקר כחציר יחלף" (ישעיה כה) “ כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחורב כי רוח עריצים כזרם קיר כחורב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה "


עבות = יש לתאר למין עץ משולש בעליו "וענף עץ עבות" ויקרא כג .ונקרא גם כן (הדס)”ובין עבותים היתה צמרתו " (יחזקאל לא-3) ויש שכוונתו לחבל קלוע"וכעבות העגלה החטאה"(ישעיה ה) “ויאסרוהו בשנים עבותים חדשים " (שופטים טו) “קיצץ עבות רשעים " (תהילים קכט) שאוסרים בו העגלה לחרישה או פירושו כדת חיבור הרשעים יחד לעשות הרע בעיני יהוה גם יש לפרש עבות רשעים כמו זיקים וחבלים אשר קשרו ועבתו הרשעים לשים על צוארי הישרים והעד " ונשליכה ממנו עבותימו " (תהילים ב) (מתוך אוצר השורשים)






#

לתהילים קלז


"זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה"



נקדים ונאמר כי שני תהליכים חייבים לבוא לסיומם עם בוא הגאולה ועד שאלו לא יתרחשו אין לדבר כלל על הגאולה, התהליך הראשון הוא הסרת הדברים העומדים אשר בשקר יסודם אלו כול הדברים המציגים עצמם כיסוד איתן מעולם ערים בצורות בשמיים ובאמת נס צילם מעליהם התהליך השני שצריך לקרות והוא תלוי בראשון הוא גילוי היסוד האמתי שהוא יוצר הכול ועליו נישען הכול כול זמן שאותו יסוד ראשון מערפל עד העין אי אפשר לראות את היסוד השני.


כעת משהקדמנו בדברים אלה נכוון ביתר דיוק את דברינו שעם ישראל נישען בימינו על דברים אין אמת בהם, כאילו נשענים על אלוהים אבל לא באמת ככתוב בישעיה מח "שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם יהוה ובאלוהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה" מדוע אנו אומרים דברים קשים אלה? איך אפשר לומר על אנשים המבלים כול חייהם בלימוד תורה ובתפילה וקיום מצוות שהם נשענים לא באמת? כמובן אין כוונתי לפגוע באיש והיושב על המשפט הוא רק הקבגה יתברך שמו והוא הקובע השכר שייתן לכול איש ואיש ולפניו יתגלו במשפט גם המעשים אך גם כוונות הלב והמחשבות ללמדנו שהוא יביא הכול בחשבון ואינו הולך לפי שיטה זו או אחרת.אולם יחד עם זאת עלינו להבין שאילו קבוצת בני אדם יסטו מין האמת האלוהית ויסטו מדברי הכתובים אך פרשנות כזו או אחרת אשר בדו מליבם ויתנו לה משקל גבוה מהמשקל שיש לדברי אלוקים עד אשר הדבר מהווה הפרת דברי אלוקים למען קיים דברם הדבר הזה הוא בפירוש אלילות ולמרות האלגנטיות והקושי להבחין זה טמא זו עבודת אלילים ואז אין חשיבות לכמה זמן האדם משקיע בעבודה כזו ממש כשם שהכול יסכימו שאדם העובד את הבעל בתפילות ובקורבנות ובלימוד אפילו יעסוק בזה מרבית יומו וכך מרבית חייו האם הדבר רצוי לאלוקים? וודאי שלא האם יחשב כעובד אלוקים? וודאי שלא. כעת אנחנו רואים בעינינו שאלוקים מבטיח בתורה באופן מאוד ברור ברכה להולכים בדרכיו וקללה למפירים את דרכיו ולבוגדים בהם. אנו יכולים לומר ללא בעיה שגורל ישראל ברובו היה שייך למין הקללה, כלומר אילו עם ישראל היה אדם יחיד וההיסטוריה של אלפי שנותיו הייתה מקופלת בחיי אדם של שבעים או שמונים שנה היינו רואים אדם שכול עשור חווה מחלות קשות, גירושים ,מלכות, תאונות, בגידות נע ונד וכהנה וכהנה בוודאי ניחמץ הלב שעמנו האהוב עבר כול אלה אבל אי אפשר להימנע מלחשוב על מסקנת הדברים אלוהינו אינו עונה לנו והנהגתו העקיפה שבה הוא מנהיג את העולם איננה לטובתנו מדוע?.

משום שחסינו בשקר ככתוב בישעיה כח " לכן שמעו דבר יהוה אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלים כי אמרתם כרתנו ברית את מוות ועם שאול עשינו חוזה שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו" לכן גאולת ישראל תלויה בגילוי השקר שהם חוסים בו ישעיה ג " כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כול משען לחם וכול משען מים גיבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמישים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש...”

לכן נאמר במזמור שלנו " זכור יהוה לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה"

כי כשבני אדם יושבת בת בבל יגיעו לאדמת ישראל ויחלו להחריב הכול אז ייוודע (ירמיה נא)”כי כה אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל בת בבל כגורן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה אכלני הממני נבוכדנאצר מלך בבל הציגני ככלי ריק בלעני כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו חמסי ושארי על בבל תאמר יושבת ציון ודמי אל יושבי כשדים תאמר ירושלים" כלומר הם יציגו אותנו ככלי ריק התלמידים יבואו לרבניהם לשאול היכן ההבטחות שהבטיחום (יחזקאל יג) “ והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם לכן כה אמר אדוני יהוה ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שוטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני יהוה " שימו לב לתהליך רק כאשר קיר השקר הזה נופל ונגלה יסודו שבשקר הוא וכול העמלים בו יפלו ויחרבו יחד איתו רק אז יתגלה היסוד האמתי וזה המשך הכתוב " וידעתם כי אני יהוה "

מדוע כי הקיר הזה היא הגדר שבנו החכמים מחוץ לגדר במקום הטומאה שם השליכו את המשיח וזה הכתוב בשיר השירים ח" מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי " הנה כי כן האהוב היקר שכנסת ישראל מחכה לו דורות נימצא בחוץ מחוץ למחנה ישראל מושלך על ידי החכמים במקום טומאה האין חכמי ישראל דנוהו בצואה תוססת וכי יש טומאה גדולה מזו? והוא אבן היסוד אשר עליה מושתת כול הבניין על כן נחפזו הבונים ובנו אך לא בחכמה והוא הכתוב אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.

וזו שבועת דוד אשר נשבע בתהילים קלב " שיר המעלות זכור יהוה לדוד את כול ענותו אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב אם אבואר באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן לעיני שינה לעפעפי תנומה עד אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב...” מהו משכנות לאביר יעקב דווקא ?

הוא הכתוב בברכת יעקב לבניו (בראשית מט) “ בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חיצים ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל " לא נתעכב על כול המקומות במקרא ששם בנקל לראות שהכינוי "אביר יעקב" יוצמד לגואל ישראל הלא הוא משיח די לנו שהאביר ה"ל מוצמד ליעקב ומוצמדים לו הכינויים רועה ואבן ישראל די לנו שנבין שהוא מי שפגש בדרכו לחרן בפרשת ויצא ששם נאמר " וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם למראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה...וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ...והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים וכול אשר תתן לי עשר אעשרנו לך " אבן אשר תהיה לבית אלוהים אבן אשר מושחים אותה בשמן אבן שיעקב שם למראשותיו שתהיה לו לראש ומדריך כמו שכתוב(זכריה ד) “ מי אתה הר הגדול לפני זורבבל למישור והוציא את אבן הראשה תשואות חן חן לה " היא האבן שישעיה הנביא אומר בה (ישעיה ח) “והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים....” האבן הניסתרת הזו יש להוציאה מההסתר ורק כאשר ישובו ישראל אל אדונם מושיעם האמיתי שהוא צור ישראל ולא ישעו בצור שקר כנאמר (דברים לב) “ וישמן ישורון ויבעט ..ויטוש אלוה עושהו וינבל צור ישועתו ...יזבחו לשדים לא אלוה אלוהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם צור יולדך תשי ותשכח אל מחוללך....לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים "





למזמור קלח

1 ) " לדוד אודך בכול ליבי –נגד אלוהים  אזמרך "

מהו ? הוא שאמר (נז) "נכון ליבי אלוהים נכון לבי אשירה ואזמרה "  (לז)  "תורת אלוהים בלבו לא תמעד אשריו "  ודע  שעצבות הלב בא כשאינו שמח שמחה שלמה באלוהיו  שזה נקרא שהלב אינו בשלמות והוא מעורב  כי עדיין לא שולט בו יצר הטוב שזה עניין "אודך בכול ליבי " כי עתה אינו מודה בכול ליבו כי יש בו גם צד שמכחש בו וזאת תדע שאין זה כפי שחושבים בני אדם שיש או מודה בקב"ה או מכחש בו ולאחד יקרא צדיק ולשני רשע אלה שכחש באלוה אפשר גם שמאמין בו שאינו מודה בו בשלמות  ומציב לו גבולות במה יושיענו ובמה לא  ומגביל דברי תורה ונביאים  שלא ידברו אלה לפי שהגה מליבו ואפילו אחרית דבר יראה כעושה רצונם תדע שזה עצת היצר הרע  כי זו מרידה בתחפושת  כמו שאמרו חז"ל שיצר הרע מתלבש במצוות וחזיר זה בשעה שהוא רובץ הוא פושט טלפיו, כלומר ראוני שאני טהור ויצר הרע מניח אומות העולם ומתגרה בישראל ובתלמידי חכמים יותר מכולם (הגדיל לעשות ) ועל כן  כול הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ולכך היה ניראה יצר הרע בעיני רשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה שאמר שלמה " כשחוק לכסיל עשות זימה וחכמה לאיש תבונה " ועיקר החוכמה להיות מתנגד לעצת הנחש המבקש להמיתו כדאמרינן "אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: 'רק רע כל היום'. אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר: 'ה' לא יעזבנו בידו'". (סוכה נב ע"א-ע"ב( ועיקר החכמה  עמידה  שיהא בכול פעם חוזר אל מקומו  כנאמר באיכה ג " זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל " ועניין אוחיל הוא כמו אקווה  ומי יקוו מי שישיב על ליבו שזה הנאמר במזמור קל " ממעמקים קראתיך יהוה ( היינו במצודה הרעה שאני תפוש בה  בחינת שאמר ביונה " מבטן שאול שוועתי סוף חבוש לראשי לקצווי הרים ירדתי  ותרד פלאים מעפר תישח אמרתך  מקול נהמתי מקול אנחתי   משם אני קורא אותך  "תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני " תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות " ואני כנטול זכויות ואשם מלפנייך  ואיני מוחיל ומקווה ומשתוקק אלה לסליחתך אשר עמך היא המשיח שנאמר בה " כי עמך הסליחה " כמו  " ועמך מקור חיים ובאורך ראינו אור " כי משיח הוא מת מיתת כפרה עבור כול דרי עלמא  ובעיקר לעמך ישראל " מפשע עמי נגע למו "  ועניין הסליחה הוא שורש היראה ככתוב " כי עמך הסליחה למען תורא " (למען יהיו יראים מלפנייך) והיפוך של זה הנאמר  הושע ז " ובל יאמרו  ללבם כול רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו " וכיוון שהיה משיב אל ליבו  " קיוויתי יהוה קותה נפשי ולדברו ( משיח) הוחלתי.

ודע שצריך האדם לחכמה כנגד היצר הרע כי לא בקל  ינצחנו  ושעיקר המתת היצר הרע על ידי החכמה כי יצר הרע מתלבש במחשבות  להפיל האדם ועל כן צריך שיהא משיח עימו להיפך בבחינת " הבה נתחכמה לו פן ירבה .." כי היצר הרע בקיא ואמן מאין כמותו  ויודע לבבות האדם וזה בחינת " עין רואה ואוזן שומעת וכול מעשייך בספר נכתבים " ולא מה שחושבים כאילו הקב"ה עוסק באלה אלה להיפך זה עיקר עבודת החיצונים  כי עניין " וכול מעשייך בספר נכתבים "הוא  יוצא מ" וספר כתב איש ריבי " ו" אוזן שומעת "  יוצא מ " כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים  יגיד דבר " ואל תהא משתף בכך אדם כי מה יועיל לך?  רק הרבות חרפות וכלימות  ומרוח הרע ירבה העוון  ועל כן עיקר העצה והתושיה שיהא משמח עצמו בין מעט כוחו אם רב ודע שהחרפות ובזיונות האלה מין הדין שיבואו שכך  נגזר עלייך  ועל כן עשה  מה שביכולתך לעשות  להימלט מבין שיניו  בין בעבודת הנדרים ובין בתפילות וקריאות התהילים הקדושים ובין יעסוק בתורה ובדברי היראים  ובין בשיחה בינו לבין קונו ובין בלשיר ולהלל ולזמר כי עיקר הניצחון השימחה שהיא  אותיות "המשיח" בחינת  "ופדויי יהוה ישובון  ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם " הנה ראית שאחר שישוב (להשיב אל ליבו )  ובאו ציון ברינה (ישורר) ועל ידי השירה " ושמחת עולם על ראשם" וכוח השירה גדול מאוד ואפילו יהא עצב מאוד יחל לשיר ולהלל אלוהיו ולהודות גם אם נדמה שאין על מה להודות והוא יתברך מקשה עימו ומה שהיה צריך לבוא בקל שרואה שהולך קל לכול בני אדם ואליו  מגיע ביסורים ובתלאות עצומות  עד שאין מבינים אצלו למה מתעכב  זמן כה רב על מה שלאחרים מושג ברגעים ספורים  ודע שזה בחינת צדיקים ורשעים שראינו קודם שצדיקים  הוא להם כלכבוש הר ולרשעים כחוט השערה  ואיך אפשר שיהא להם כחוט השערה? משום שאינם מנסים לכבשו  בחינת תפישה מרובה   שתפשת מרובה לא תפשת. שזה מה שמדמים בריות בעולם הזה כאילו עשו להם שלל רב בשקיהם והם מאיצים בדרך ומהללים עצמם בליבם על גבורתם שהנה כה חזקו עד שבנקל להם לסחוב השק הזה  ומביטים בעוברי הדרך לבחון המשגיחים בם אם אין וסופם כשמגיעים  לביתם  נוחלים בושה וקלון  שהנה ניראה שלא הייתה כול הצלחתם  וזריזותם מאחר ששקיהם נקובים.ועל כן תהא שר שירי גאולה  ובייחוד לבד אם אין לו שותף באותה רוח עימו כי  אפשר לשיר ברוח כזו  שלא רק שלא יביא טובה  בכך אלה עוד מגלגל רעה על עצמו  כי רוח נכון זה העיקר כי כשלאדם רוח נכון הוא יכול לשאת משאות כבדים ולעבור סבל בל ישוער מכיוון שחזק הוא  אבל כשהרוח חלשה וכול מה שמניע אותה מחשבות האחרים שאינם מחשבותיו  אזי "ויהי סער  גדול בים והאניה חישבה להישבר " אבל גם אגיד הפך הדבר  שכשם שהשמחה בא לה ביטוי בשירה כדרך שרואים שאדם שרוחו טובה עליו משורר ומזמר דע שגם להיפך אפשר שעל ידי השירה  יבוא לשמחת הלב  "  וכשהלב אינו בשלמות זה בא מכך שאינו מודה בו ומכחש בו  כי האדם צריך להגיע לביטול גמור לפניו כי "אודך בכול ליבי "  הוא יחובר  ל " יודוך יהוה כול מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך " וצריך לשאול  מה מביא את מלכי הארץ  לכך שמודים בו אחר שבתחילה כיחשו בו שאמר " למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו " והנה רואים שתחילת המזמור בצדיק יחיד  ובשינוי העובר בחייו (אודך) (אזמרך) (אשתחוה) ולאחריו ברבים (יודוך)(שמעו)(ישירו) והנה תיראה שאשר אמר שלמה " וצדיק יסוד עולם " ואשר אמר  דוד " כי השתות יהרסון צדיק מה פעל " כי כול מה שמתמרד כנגדו מבחוץ  הוא מנגעי ליבו  אשר אמרו " אין אדם רואה מנגעי ליבו " ודע שכול בחינה של רע השולט בחוץ זה בשל שאינך ממליך אלופו של עולם עלייך ויש בך חלקים שכאילו אינם בשליטות ואינם מודים בשלטונו  וזה נותן התוקף למורדים שבחוץ אבל כשאשר תהא העבודה (בכול לבי ) " ואהבת את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"

אז תיראה בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ים . כי זה עיקר כוחם מה שבתוך הצדיקים נותר שאור שבעיסה ועל כן אין הקב"ה יכול להשמידם  בבחינת " שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " ודוד שואל  "כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט? " וצריך לשאול האם כה קשה לו לשים האויבים הדום לרגליו אלה שקשה להבדיל ביניהם כי הצדיקים דומים לרשעים ורשעים לצדיקים  עד אשר אי אפשר להבדיל ביניהם ועל כן ירבה הרעה על גורל הצדיקים למען יזוככו מכול תאוות בהמיות ומסמוך על העולם  והוא יבדילם ממנו  בין שברצון ובין בעל כורחם עד הינתן להם הדעת השלם  עת יחדלו מכול ויאחזו רק בעשות רצון אביהם שבשמים.


#

למזמור קלט

13 "כי אתה קנית כליותי תסכני בבטן אמי "

ופישרו על אליהו זכור לטוב וזה עניין "יהוה חקרתני ותדע " ואינו כמחשבת הכסילים שהקב"ה  חוקרו ורק אז תבוא לו הידיעה שהוא יודע אחרית מראשית ואין נעלם וניסתר ממנו כאשר מוכח גם במזמור  "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה " אלה שבחינה  וחקירה שכאן לא למטרת  החוקר היא באה להשלים ידיעתו  אלה למען הנחקר  כי עיקר עבודת רוח הקודש להוכיח ולייסר האדם  וזה עניין קנית כליותי  כי הכליות הם מקום המצפון  ולכן אומר דוד (תהילים טז)  " אברך את יהוה  אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי "  ולכן הביטוי "מוסר כליות " ומוסר לשון יסורים .

ומה שהקב"ה  מסלק שכינתו מבני אדם הוא על ידי עיקשות הלב שר דוחים  על ידה תוכחות הרוח  כאשר  אמר בבראשית "לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה " כי עד אז לא הייתה הכרעה להיכן האדם נוטה ומאז ההכרעה לצד הבשר  "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח  חטאת רובץ " היינו כך או כך תיפול במצודתו הרעה. ועיקר עבודת היצר הרע בלבבות בני האדם היא עצתו להכניס בהם דעת וגאווה שעל ידי זה לא יבואו לשיפלות רוח להכיר בוראם ולהודות חטאתם  כשם שאמר פרעה " מי יהוה אשר אשמע בקולו לשלוח את ישראל ..." כי כול דעת מתגדלת  כנגד הבורא  יסודה כפירה ואפילו דעת שבאמונה  שנעשית גאווה ויוהרה ומרבים לדבר בחוכמותם ושנינות לשונם הרי היא כפירה והם גרועים  מגדולי החוטאים כי החוטא המטונף בחטאותיו הוא לפחות יודע   "טעיתי כשה אובד בקש עבדך " היינו שתבקש אתה אותי מאחר שהתרחקתי כול כך בחטאותי ואין אני יכול למצוא עוד הדרך הנכונה כי בריבוי טומאתם  נסוגה דעתי אחור  וחשכו אורחותי ורבו כסלי ואין אני יכול לבוא אלייך מאחר שאני טועה ותועה ועימי תלון משוגתי . כי מאחר  שהגה הספינה אינו משיטה לכיוון הנכון ומפות שבידי מוטעות  ודעתי משובשת עד שאפילו אם אדע הנכון לא אלך בו מפאת חשקים ודחפים  המושלים בי ועל כן אני מבין  מצבי שאני כלוא במוסרות האלה ואין בי הכוח לנתקם  ועלכן אייחל ואחכה עד יקויים " כי שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע " " טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה ".."לך דומיה  תהילה אלוהים בציון ולך ישולם נדר "אבל עזי הפנים המקימים צידקתם  אשר בדו מליבם יען לא יכנעו לצידקת המשיח  כי בעוד אשר הוא אמר "כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו" ומכאן יראה כול אשר עיניו בראשו ושקר לא יעשה בליבו שכול בני האדם בלא יוצא מין הכלל נימצאים תחת המדרגה "כולנו כצאן תעינו " ועוד  (תהילים יד ) " הכול סר יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד " ואפילו ישראל  הגאים בצידקתם ומדמים בליבם עליונתם על כול בני האדם ושאפילו ללא כניעה לקב"ה  ואפילו איך שהם בטומאות ובפשע הם כבר נעלים על כול בני האדם עדיין כתוב בהם " וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ ..מדוע  באתי ואין איש קראתי ואין עונה...העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההולכים בשרירות ליבם וילכו אחרי אלוהים אחרים לעבדם..ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים שימעו דבר יהוה קציני סדום האזינו תורת אלוהינו עם עמורה"ובאמת אין להם כול יתרון על האחרים כאשר תוכיח דרכם שהרי התורה מבטיחה ריבויי הטובה והברכה להולכים בדרך יהוה ודרכו של ישראל היא דרך הקללה  יען כי לא נכנעו לצידקת האלוהים וינאצו את קדוש יהוה  קודש יהוה אשר אהב ויקימו צדקה אשר בדו מליבם  ובה לא יקנו להם דבר כי לפי מעשיהם  מוות ישלוט בם   "אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך " כי מעשיהם תהו  רפואות אליל  להם יכרעו בעת פקודתם יאבדו מעשה תעתועים המה שקר נסכו ולא רוח  והעם אין בינה לו לא ישאל אנה הולכת הדרך  והיכן הוא וכול ברכותיו ומדוע ישתוק אלוה כאליל והוא אל חי  ?אבל למען לא יאשמו בנו להם מגדלים  ערים בצורות בשמיים עליהם נשענו ובהם כוחם וידמו  להיסתר מעיניו כאילו לא יוכל בעל הבית לפדות כליו נהר איתן כחשיהם ומי יענם אחד מאלף  אכן איוולת בהם  ולא ידעו כי יהוה מוליכם בדרך הזו והוא הנותן להם כוח לעשות למען הקם מזימת ליבו באחרית הימים  ואחר שיקום הדבר אשר חפץ ולא ירצה בהם עוד  יהיו מושלכים כפגר מובס "והיה  על כול הר גבוה ועל כול גיבעה נשאה פלגים יבלי מים ביום הרג רב בנפול מגדלים-כי יום ליהוה צבאות על כול גאה ורם ועל כול נישא ושפל ועל כול ארזי הלבנון הרמים והנישאים ועל כול אלוני הבשן ועל כול ההרים הרמים ועל כול הגבעות הנישאות ועל כול מיגדל גבוה ועל כול חומה בצורה....ונישגב יהוה לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף.."

קמה

" תהילה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד " ואיך אפשר שירוממהו והרי הוא כבר רם שנאמר (ישעיה נז15) “ כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים " (תהי' קיג 4) “ רם על כל גוים יהוה על השמים כבודו " ( קלח6) “ כי רם יהוה ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע" יש להקשות אם כנאמר בישעיה " רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות " ובתהי' קלח " כי רם יהוה ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע " וב(ישע' סו2) “ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" וההגיון אומר שאם הוא רם צריך היה להביט ברמים והנה הוא מביט דווקא על השפלים.(איוב ה 11) ובאומרו (קלח) שפל יראה וגבוה ממרחק יידע הכוונה שאינו מביט בו אלה הוא יודעו מרחוק ואינו מניח עליו עינו.

והנקודה היא שבעולם ההיעלם שאנו נמצאים בו הקב"ה כאילו העלים עצמו מהעולם באופן שאפשר לטעות בו אמנם שיש אלוהים את זה יודעים גם הכופרים הכי גדולים אבל השאלה איננה אם יש אלוהים אלה מי ומה דמות האלוהים הזה או כדברי ישעיה מ " ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש"ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו " ובדברי התוכחה שמשמיע שם על עובדי האלילים שיצרו פסל ומסכה צריך להבין שאין הכוונה דווקא לפסל ומסכה שזה קל לראות ההבדל כי הוא ממשיך שם בדברי תוכחה דווקא לישראל " למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיהוה ומאלוהי משפטי יעבור הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם יהוה בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו " ואם כן עיקר התוכחה שמשווים אותו ומדמינים לאליל ומחליפים אותי באחרים באה שם לא לעמים האלילים אלה לישראל העם שהחליף אותו כבר ביציאתם מארץ מצרים בעגל.

כיוון שאמונת יהוה שונה מאמונת האלילים שהרי אצלם הייתה ברורה תמונת האליל והתכנים הרוחניים שנוספו לה הם תיאור של הדמות המוכרת בשונה מכך אמונת ישראל שם התיאורים הרוחניים של גדלותו מעשיו ושמותיו ידועים אבל צורתו זהותו אינם ידועים . הסיפור של אהרון בעגל הזהב מוכיח שניתן לדבר על יהוה שהוציא את ישראל ממצרים ובאותו הזמן לכונן עבודת אלילים (שמות לב4)

ולכן היה מקום לטעות בו וליצור אליל אלוהים שאינו זהה בפנימיותו עם אלוהי התנ"ך צריך לשים לב שיש מצב שבו האדם יוצר האנשה של האלוהים לא במובן של הפיכת האלוהים לאנושי אלה במובן של זיהוי האלוהים אתו עצמו הוא מצביע על דברים באלוהים שקרובים למחשבתו ומצבו כלומר אדם גאה בעל תחושת ייחוד ימצא בכתובים את הדברים שבהם אלוהים מייחד אותו ומבדיל אותו מכול האחרים הוא ימצא צידוק ליחס בדלני רווי בוז כלפי עם הארץ או הגויים בזמן שהאלוהים עצמו איננו כזה . אבל כיוון שמחשבת הבורא נעלה על מחשבותינו כשמים נעלים מארץ יש קושי רב להבין את מחשבתו כי המחשבה האנושית נתפסת בניגודים שחור או לבן צדיק או רשע קירבה או ריחוק. ואילו אצל האלוהים הם יכולים להיות אחוזים אלו באלו. באופן שימצאו פסוקים גם לייחס של קירבה וחובת גאולה ובאותו הזמן יחס של ביטול גמור. התמונה השלמה נועדה לאחוז במקל משני קצוותיו כשם שמוכיחה המציאות שלעתים צריך להתרחק בייחוד כשאין בשלים לעמוד בהתקרבות אולם במצב של בשלות ניתן להתקרב ולהשפיע . תפיסת הבידול היהודי שהובילה לישיבה בגיטאות הייתה נכונה כול אלו שליגלגו על כך לא הצליחו למצוא את הנוסחא של ישיבה בקרב הגויים בלא להתבולל בהם. ברור שכדי לשמור על זהות צריך ריחוק והתעמקות בייחוד שלך בפיתוח השונות ובהגדרתה על מנת שזהותך לא תתערבב עם האחר . אבל כדי להגיע לשלב זה אתה צריך להבין מהי השונות מה מטרתה מה חשיבותה לאיזו מטרה היא נועדה לשמש, שונותם של ישראל נועדה לאפשר להם להתפתח כעם יחיד ומובדל אילו לא הייתה שונות זו הם היו מתערבבים בגויים. אבל השונות אינה ערך בפני עצמו היא אמצעי שנועד לייצור בידול ומרחב שבו תוכל להתפתח האמונה הצרופה ההתעמקות בתורה שתוציא את הבשורה החדשה כשהעם יגיע לשלב בגרותו ויבין מה שורש השוני וכשהזרעים של ייחודו יחלו לתת את פריהם אז יוכלו ישראל לצאת מחומות הגטו במטרה להאיר לאחר הם יידעו איך לבוא במגע עם הגויים בלא להשתנות לכיוונם ומצד שני בלא להיכנס לשנאת הגוי.

עד זמן הבגרות נזקקו החכמים לאותם פסוקים שיוצרים את הבידול וההפרדה שכן העם לא הוכיח עוד את ייחודו ועליונותו בכך שלמעשה בטבעו משתקף אותו אופי גויי ועל כן הסכנה שאם ימזגו אותם יחד יתערבבו אלו באלו סכנה זו איננה נשקפת כשיבוא ישראל להבנת יחודו ויבחר מרצונו בצדיקות וברוחניות ואז אין כול סכנה שמראה הגויים תאוותיהם ומחשבתם יוכלו להזיק לו.

כשם שבדוגמה שלפנינו ניתנו פסוקים המראים על יחסים שונים בתכלית השוני אלו מאלו מצד אחד פסוקים המדברים על בידול מהגויים ומחשיבים את הקרבה אליהם כאל חטא ומצווים אף על הריגתם של גויים מסוימים ואינם רואים זאת במסגרת של חטא לעומתם ישנם פסוקים המדברים על היותם של ישראל לברכה לכול משפחות האדמה ולאור לגויים ושיהיו למלמדיהם של כול העמים כול המטרה של ישראל לא נועדה להיות מצומצמת רק לעם אלה להיות אוניברסלית כמו שמתבטא מחבר תהילים בסוף הספר " רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים ותוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל " אין האמור שישראל רק ינקמו בגויים ישפילו יהרגו וישעבדו אותם אחרת לא היו מוזכרים התוכחות ורוממות האל בגרונם נהפוך הוא ישראל צריכים להוכיח וללמד את הגויים כי ישראל הם הראש . כשישראל אינם ממלאים את תפקידם אז היסוד השטני והאלילי גובר בגויים וסופו של דבר הרומח מופנה לכיוונם של ישראל כיוון שהם היו אמורים להיות נושאי האור לכול העמים וכול צרותיהם כיוון שלא עלו לשלב שבו יהפכו לנושאי אור ומשרתי קודש באמת . טמטום ליבם מביא אותם לראות בהבדלים הלא חשובים שהם חיצוניות התורה עיקר הדברים אינם רואים שהעולם באמת זקוק ללמוד מהי אהבה מהו חסד מהי יראת אלוהים מה כוחה של האמונה. ישראל אינה רואה בצדיקי הגויים צדיקים כלל ההבדלה בין צדיק לבין רשע איננה קיימת בדיוק כבימיו של ישוע בהם כשהיה מרפא איש בשבת היו מסתכלים על חומרת העברה של ריפוי בשבת ולא על הערך העצום של קדושת החיים והגדלת שם הבורא הנובעת מגילוי נפלאותיו. במצב הירוד הזה הביאו להחשכה ולצמצום כול זה בלא לפגוע בקדושת השבת.


מזמור קנ


" הללויה-הללו אל בקודשו הללוהו ברקיע עוזו "

הללו אל בקודשו ואין לך קדושו אלה משיח שהוא קדושו אשר אהב ויכונה גם קדוש ישראל . כנאמר בירמיה כג " לנביאים נשבר ליבי בקרבי רחפו כול עצמותי הייתי כאיש שיכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קודשו " ולעניין הזה הוא יוסיף 26 “ עד מתי היש בלב הנביאים נבאי השקר ונביאי תרמית ליבם החושבים להשכיח את עמי שמי בחלמותם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל " כי מגמת פניהם להשכיח שם המשיח הוא קדושו וזה מה שכתוב כ'ש'ף נוטריקון כ'חש פ'מליה ש'למעלה כי עיקר עניין כוהני הבעל השכחת שם המשיח אשר באופן הזה נעשה להם לזר כי הם מכוח השכחה כוח סמ-אל

" וכן הרוצה שיתקיים תלמודו יחזור תמיד ויהא תלמודו סדורה לו בפיו כי המלאך הממונה על הזיכרון הוא מיכאל בגימטריה ק"א וזה שאמרו רז"ל " אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה פעמים ואחת כי השר הממונה על השיכחה נקרו מ"ס גימטריה מאה וגם שר התורה רבו של משה רבינו נקרא זגנזג-א-ל שנראה אליו בסנה גימטריא ג"כ מאה ואחת וזהו אשר מי שבא לכא"ן ותלמודו בידו רצונו לומר שילמוד כמנין (לכא"ן) שהוא בגימטריה ק"א ואז תלמודו בידו " קיצור השל"ה בשם האר"י

ועיקר מלאכת העמלק בעולם היא השכחת שם המלך כמו שאמרו חז”ל " אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק ועל כן גם נכתב שם " כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהוש ע כי מחה אמחה את זכר עמלק תחת השמים.......ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר " עניין של זכרון המנוגד לעניין השכחה וזה גם הטעם לעניין ש"מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר " כי המלחמה היא ליהוה כי ישראל ישכחו ויהיו תחת שלטון העמלק ואין הניצחון באחד אלה מדור לדור

דברים כה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך...והיה בהניח יהוה אלוהיך לך מכול אויביך מסביב בארץ אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק תחת השמים לא תשכח " ואם דיבר על שהניח לך מכול אויביך סביבך יבוא מזה שעמלק בקרבך כנאמר בשופטים ה " מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר "

ועיקר השכחת העמלק היושב בקרב ישראל היא את שם יהוה. כנאמר בתהילים עד " שאגו צורריך בקרב מועדך שמו אותתם אותות(לימוד שלהם דחה לימוד שלך -אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה ") יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות – יהא ידוע שהמביא לעולם הבא הוא אותו אחד אשר היה בסבך (שתי וערב) עץ קרדומות כי אינו עץ טבעי אלה מסותת בקרדומות בחינת האמור " מלך אסור ברהטים " והוא קדושו אשר יחדנו עליו הדיבור

ישעיה מט " כה אמר יהוה גואל ישראל קדושו לבוזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים-מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך" כי קדוש ישראל הוא ישוע נעשה להם למתועב ולבזוי כנאמר בתהילים כב " ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם " ואיוב ל " תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רוק " והוא האמור בישעיה נ "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלמות ורוק " והוא גם האמור בו בישעיה נג " נבזה ולא חשבנוהו" והוא קדוש יהוה אשר אהב וזה הנאמר במלאכי א " כי חלל יהודה קודש יהוה אשר אהב ובעל בת-אל נכר (זיז שדי) “ תהילים פט " ואתה (יהודה) זנחת ותמאס התעברת עם משיחך (ישוע) נאורתה ברית עבדך (ברית חדשה) חללת לארץ נזרו " תהילים פט " אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב " עמוס ד " נשבע אדני יהוה בקדושו כי הנה ימים באים …" השווה עם ישעיה סב " נשבע יהוה בימינו ובזרוע עוזו " והם אחד

ועד עת קץ יהיה כבוד יהוה מחולל אצלם יען כי ביזו קודש יהוה אשר אהב הוא קדוש ישראל ולעת קץ יהא משתנה להם ויהא " הצבי לצדיק " “ עד ערב ובוקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קודש "

"הללוהו ברקיע עוזו " כי מילת עוז אף היא תכוון על משיח כמו ישעיה סב " נשבע יהוה בימינו ובזרוע עוזו ..” כי מילת עוז תחובר עם זרוע כמו ישעיה נא " עורי עורי לבשי עוז זרוע יהוה עורי כימי קדם דורות עולמים..” ובאיוב מ אומר "ואם זרוע כאל לך ובקול כמוהו תרעם " כי זרוע הוא ישמיע קולו כנאמר בתהילים סב " אחת דיבר אלוהים שתיים זו שמעתי כי עוז לאלוהים" כיוון שגם עוזו ידבר. וזרוע עז זו היא שהייתה מהלכת לפני ישראל בדרכם במדבר והיא המחרבת מי תהום ושמה דרך לעבור גאולים כמו שנאמר (ישעיה נא ) ו " מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני צאן מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב ..” ולא כאשר דיברו באגדותיהם שמפני ארונו של יוסף ודמיונות של הבל הדומים לם יען חפצו לכחש באמת ולא יודו במלאך פניו ההולך לפניהם בדרך יען כי חפץ הקב"ה להכשילם על כן כיחשו באמת וישמחו ברעותיהם מלך ושרים כי בעת הזו המשיח כארון יהוה בידי פלשתיים כנאמר " ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר " כי גם מילת עוז וגם תפארת ירמזו על משיח. ועניין זרוע עוז הוא יחובר עם מידת הגבורה כי בזרוע עוז יהא ניצחון על כוחות שטן של שמיים וארץ ועל כן אמר " לך זרוע עם גבורה תעוז ידך תרום ימינך " ועניין הגבורה נובעת מהגבלה כי בלא הגבלה לא תובן הגבורה כי אם אין צמצום אין התגברות על מכשולים והקבה צימצם עצמו במשיח והוריד אותו מפאר ורום מעמדו של לפני הבריאה כנאמר "לפני שמש ינון שמו " ו" ומוצאתיו מקדם לימי עולם " וצמצם כוחו ועל כן יופיע " הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם " כי היה בתכלית השפלות אשר אין עוד שפלות אחריה כאשר אמר גם בהמשך " כשורש מארץ ציה לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו " ועל כן שממת הרבים כי היה " נבזה ולא חשבנוהו " והפסוק ידבר מגדילתו אשר מקורה בשכל " הנה ישכיל עבדי " ורק אחריה "ירום ונשא וגבה מאוד " כי צריך לשום שכל רב איך יכבוש העולם השפל והחשוך הזה אשר רחק עד מאוד מהאמת ובכזב יחפצו והם יסתמו כול הפתחים למען לא יבוא בקרבם למען תעמוד חכמתם "ערים בצורות בשמיים " ולא היה לו סומך כי הרחקת הכול ממנו ונסמך אך על חמתו "עלי סמכה חמתך וכול משבריך ענית סלה "תהי' פח " ואביט ואין עוזר ואשתומם כי אין סומך ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני " ולעניין משיח ירום ונשא וגבה מאוד על זה אמר דוד " יהוה אלוהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת " עניין הוד והדר לבשת כנגד לא תואר לו ולא הדר.

1 ראה למשל: עירובין נג, ע"א; סוטה, מט ע"א עד ע"ב; שבת, קיב ע"ב, וראה הקדמת המהר"ל לספר באר הגולה.

2 ראה: בראשית רבה, צט, יא; דברים רבה, ג, א