בניית אתרים בחינם

 
 
 
    תהילים א-נ
    תהילים נא-ק
    תהילים קא-קנ
    קודים בתנך
    המשיח בתנך
 
 
 
 
אינדקס פרקים
 
 
                                                                                                                     מזמור פט
                                                                                                                       
                                                                                           
 
 
 
 
 
 

 למזמור נא

2 “ חנני אלוהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי הרבה כבסני מעוני ומחטאתי טהרני " צריך לשאול אם הסליחה בידם על מה יתחנן ויבקש חנינה? שהרי הם גורסים שיש להם תרופות בדוקות שעל ידם יכופרו להם כול עוונותיהם כמו " כול האוכל דג ביום דג(שבת) ניצל מדג ( דיין גיהנום) “ כול האומר אמן בכול כוחו נפתחים לו שערי גן עדן " “כול השונה הלכות בכול יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא " “כול המבקר את החולה ניצל מדינה של גיהנום " “ כול ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ " “ כול המקיים שלוש סעודות שבת ניצל מדינה של גיהנום " “ פושעי ישראל אין אור של גיהנום שלטת בהם " ו "חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו ירד לגיהנום שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, ומי יורד לשם ראה מה כתיב אחריו את הקני ואת הקנזי וגו', למה שכולם ערלי'” (מדרש תנחומא ) ועוד כהנה וכהנה והנה יש להם ששיטה סדורה אשר על ידה אינם פוחדים עוד מדין גיהנום ובוודאי אינם זקוקים לא לחסד ולא לרחמים ואם הם מחכים אינם מחכים אלה לקבלת שכר ואיך אומר דוד המלך " חנני אלוהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי הרבה כבסני מעוני ומחטאתי טהרני" וצריך להבין שלפי שיטתם דוד המלך לא חטא " כול האומר דוד חטא אינו אלה טועה " והנה אם אינו שם ליבו לשקרים ובדיות שלהם המכחשים באמת וכול דבריהם חלקלקות למען יכשלו בם הרבים ולמען סור מתשובת אמת יהיה חייב לראות שאכן דוד חטא וזה אינו קשה לראות לא בקרן זוית ולא נעלם ואינו מהנסתרות אלה פשוט וברור ואפילו לא אביא כול מקומות התומכים בכך אלה אסתפק בפסוק הנ"ל אם ישר יראה שכן הוא אחרת דברי דוד חסרי כול טעם שהוא עצמו אומר שחטא הרבה ופשע ומבקש חנינה ומתחנן ולמה יתחנן אדם ויבקש חנינה אם הוא צח כשלג ואיך אפשר שדוד לא חטא אם שלמה מאיר עינינו ואומר קהלת ז " כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא " הנה למדנו שאפילו צדיקים גדולים במעלה דוגמת דוד המלך עליו השלום לא נסתרו מין החטא והתאווה ועל כן יש טעם בקריאה בדבריהם שאילו היו ללא חטא מה היה מועיל לנו לקרוא דבריהם באשר אם לא ירדו בתהום הירידה מנת חלקו של כול האדם ומשם עלו מה יועיל לירוד ונפול כמוני לידע שיש צדיקים ללא חטא שהם שוכני מרום ממש ובכול רגע ורגע הם עולים לספירות עליונות בצומות תפילות תורה וקיום מצוות . והרי הטעם לכול זה חסר כי אין בהם המאבק ביצר הרע שהוא מנת חלקנו ועל כן נתאווה הקב"ה לתפילתם של בני אדם יותר מאשר לתפילת מלאכים ושוכני מרום.

5 “ כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד " הנה לך שלא היו מהנסתרות ובשוגג שאומר כי פשעי אני אדע. והטעם שאמר " פשעי אני אדע " ולא כפי שצריך היה להיות " ופשעי אני ידעתי " כי היה משכיל מעוונותיו כדרך האמור " הודיעני יהוה קצי ומידת ימי מה היא ואדעה מה חדל אני " הנה נראה שביודעו קיצו ומידת ימיו שהוא סופו שנותיו על ארץ וגם במילים מידה וקץ מקופלים גבולותיו קץ כמו קצוות . כי חייב האדם לדעת גבולו אשר הוא תנאי שלא יהא מעמיס על עצמו יותר מהנחוץ שזו עצת היצר הרע שמתלבש במצוות ודורש מהאדם עבודה נעלה מאוד שאינו יכול לעמוד בה ומשכנעו שבלא העבודה הזו אין כול טעם כי מה לך שאר עבודות של בני אדם האם שינו משהוא בעושיהם והרי הם כתמול שלשום ואלי פרץ לא הגיעו י כול תפילותיהם ומחשבותיהם וריבוי דעתם בתוכם נשמרו ואלי חוץ אלי יושבי קצוות לא יגיעו ומה מעלתם אם רק בטובים ובחכמים ישפיעו שאז אין המעלה גדולה כול כך שהרי ממילא היו ישרי דרך ומה הועלת להם ואיזו טובה הבאת לעולם והנה תיראה מוגבלותך ואוזלת ידך שחרף מה שעמלת בתורה ותפילה אינך יכול לשנות סביבותיך ואפילו לא בקל והרי נאמר בתהילים " ואמונתך סביבותיך " והנה אם מעט יושר בך ואין ליבך לכחשים ולמהתלות תהא מודה אשר "לאמונתך סביבותיך " לא הגעת אבל ל "היינו חרפה לשנינו לעג וקלס לסביבותינו " הגעת גם הגעת . ואם כן אחד משניים או שאלוהיך אינו יכול להשפיע בך רוב הטובה או שאינך מגיע בעבודתך להיותך כלי ריק אשר הוא ימלאך

בחינת " הייתי ככוס חרבות " לבטל עצמך ולעשות רצונו רצונך עד יראה יהוה וימלא בך " דשנת בשמן ראשי כוסי רויה " והנה אלי כך לא באת ועודך עומד היום כבתחילה בדמיון ישראל אשר שוטטו במדבר הגדול הזה ארבעים שנה ואל ארץ ההבטחה לא הגיעו וביושר נודה שלא בשלו לא באו אלה בעוונם כי מרו בו ומחוסר הספק עבודתם כי העבודה היא שינוי הלב כי אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו אבל על ידי העבודה תוכל לשנות ליבך ועל כן אני מיעצך לחדול מאשר עשית ולא הועילך ואלמד אותך בזה דרך ניפלא מאוד אשר על ידו דווקא תגיע אל המיועד " והנה שווא דבריו והקב"ה ימלטנו מעצותיו הרעות אשר מי יכול לעמוד בהן כי הוא בתוקף עורמתו נותן לנו שדווקא בדרך עצותיו הרעות ממלא רצונותינו באופן שאשר ייחלנו וקוינו לו בשנים בא לנו אך ברגע אחד וזה הדבר קשה לו מאוד לאדם לראות שזה לא הדרך כי שווה לו לתת לך הרבה מאוד כי הוא יודע שאם תחכה עוד מעט מה ייתן הקב"ה בידך ועל כן שם עצמו כאוהב לקנות אותך בזול רגע לפני השלמתך נדרייך . כי השלמת הנדרים היא אשר תפעל לובשך עוז ממרום ובלי זה כדרך החופשיים לא תפעל דבר איוב כא 19 “ אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע " כי צריך לקנות ואין דרך אחרת וכול אשר חושב לקבל מתנת חינם לא יהא לו דבר כנאמר "שונא מתנות יחיה " ושים לב שאמר “ וחטאתי לנגדי תמיד “ והוא על דרך “ שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימני בל אמוט “ מימני לשון אמונה כמו ישעיה ל “ ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו “ (מילים ימין ושמאל יוחלפי ב “ תאמינו ו תשמעי לו ) כי על ידי האמונה לא ימוט “ זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל “ ומהו זאת אשיב ? ואין לך מושב אלה מה שהיה ונעלם ועתה יש להשיבו שזה בחינת “ וחטאתי לנגדי תמיד “ “שויתי יהוה לנגדי תמיד “

שויתי עד בוקר כארי- כן ישבר כול עצמותי- מיום עד לילה תשלימני “

כי אחר שהיה בכול הליל כארי בחינת שיויתי שהיה מתפלל כול הליל שויתי בחינת אמונה שמשווה לנגד עיניו הנסתר ממנו כי אינו רואהו בחינת “ להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות “ כי לילה בחינת אמונה כי יש הסתר ולא ניראה ממנו דבר ועל כן “יונת אלם “ לפני אדם “ כציפור שוקד נותן זמירות בלילה “ לפניו וזהו כארי שדומה לארי ההוא אשר ישאג בכול אשמורות (עומוס א2 ) אריה במסתרים כי עבודתי להאיר אורך בתחתונים כשם שמאיר בעליונים “ והיה אור הלבנה כאור החמה” אבל הארה כזו שזוכה לה בתוקף הליל יכולה להביאו לגדלות ומגבהות לחטא כפירה קצר ועל כן מביאו לידי חטא התאווה שזה בחינת “ישבר כול עצמותי “ בחינת “ ותהי עונתם על עצמותם “ ובתהילים ו “ יהוה אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני חנני יהוה כי אומלל אני רפאני יהוה כי נבהלו עצמי “ ויותר בבירור “ כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כול היום נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה “ כי הקב”ה מחליף עצמותיו וזה דווקא בזמן של “כי החרשתי “ היעדר הדיבור “ “קודר בלחץ אויב עד יעבור הוות “ כי הוא זמן קשה להחזיק בו באמונה בהיותה מחורפת ועל כן כול שבשקר יסודם הם יתפרדו ויבלו לשלון בלות לשון בילוי כי אחר שימאסו בעבודת הנדרים והתפילות ולבם יחשוק במנעמי העולם יהי למשיח
ככסף נמאס כי מאס יהוה בהם על כן יתפרדו כי בחכמה עשה למען הסר בדליו" ומיום עד לילה תשלימני" תביאני לידי שלמות אמת ותצרפני תטהרני ותכבסני ותביאני ביראת אמת שלא למצוא חן בעיני אנשים עד אלבש עוזך הנסתר להביא אורך אלי ארץ .



לפרק נב


עיקר העניין " מה תתהלל ברעה הגבור-חסד אל כול היום"כי כול קיומכם הוא עניין חסד באשר הרשעתם לעשות שבתחילה כבר אמר בבראשית ו "וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכול יצר מחשבות ליבו רק רע כול היום " והנה אם עיניים לך לראות תיראה שרעת האדם כול היום משויכת שם


(ב)


"הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם " כי מידת הגבורה באדם תביא להסתמכות על עוצם ידו באשר יראה אדירות כוחו ואיך באמצעים אשר בארץ יסובב העניינים כאשר אמר על זה כבר באיוב כב "ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה " וכפל משמעות בעניין "איש זרוע לו הארץ " כי יש איש זרוע עליון היושב לימין האב אשר עליו נאמר " מי האמין לשמועתנו וזרוע ה' על מי נגלתה ",והמשמעות השנייה איש זרוע אשר בארץ לפי הביטוי "כל דאלים גבר "ועניין הזה של גבורה יחד עם חסד אל כול היום נימצאת שמה (בראשית ו) כמו בפרקנו "מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כול היום " והנה בדוק בכול המקומות כי הביטוי "כול היום " הוא עת ממשלת הרשעים ועל כן כיוון שלפי מידת הצדק והדין היה צריך להשבית ממשלתם ולהשיבם אל מקום אשר ממנו יצאו ככתוב (תהי' ט) “ישובו רשעים לשאולה " ועל כן לפי אורך רוחו שלא ניפרע מהם מיד על זה אומר דוד "חסד אל כול היום" והנה אם נחזור אחורנית לבראשית ו המצוין למעלה תיראה שאותם גיבורים אשר מעולם מכונים גם "אנשי השם" ואמנם יש המפרשים אנשי השם *כאילו המדובר באלו הרוצים להגדיל שמם.או להשמים העולם או ששמותיהם נקובים למעלה.אולם ברם אנחנו נפרש אחרת.

מדוע ניקראו בתארי כבוד אם מגמתם הייתה שפלה? הרי מכנם בשמות "גיבורים" ו "אנשי השם" ואילו נהיה ביושר חייבים אנו להודות שאילו על אנשים אחרים היה מספר המקרא שלא ידוע על מעשיהם דבר וחצי דבר ורק חותם עליהם בתארים הללו האם לא נימצא מקום להללם ולשבחם. רוצה הייתי להתמקד בשניות הזו של אנשי השם והגיבורים שמצד אחד אנשי השם ניתן לכוונו כיראי ה' והגיבורים הם בני עלייה ומצד שני אנשי השם הם בוני המגדל אשר חפצו לשים שם אחר בראשו.

אותם הגיבורים שהיו מרוממים מבני אדם באשר כוחם לא כוח בשר ויש להם יתרון על בני אדם סתם הם ראשית האלילות בכוחם היה להאיר אורו של הקב"ה אולם גם להיעשות מחשיכי עלמא ולייחס אורו לאורם.

ואותם הגיבורים והאדירים הם מושלי הארץ והם נימצאים גם בישראל להטות העם מדרך יהוה והעם ניסמכים עליהם ועל זה אמר בהושע יב "ובנביא העלה יהוה את ישראל ממצרים ובנביא נשמר "והם שומרי העם עד אשר יעורו שלא להטותם מדרך התורה ועליהם כתוב (תהילים קמז) “כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך" וזה עד העת אשר הקב"ה יעיר עמו ישראל שאז באותה העת הופך מה שגרם לשמירה למחסום ואז משתנה הכתוב (תהילים קז) “ יוציאם מחושך ןצלמוות ומוסרותיהם ינתק יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם כי שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גידע....” והוא לפי דבריה של דבורה הנביאה " עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שוביך בן אבינועם אז ירד שריד לאדירים עם יהוה ירד לי בגיבורים מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך...”כי דבורה התנבאה פה על תקומת ישראל שאז יפתחו עיני עיוורים כמו שנאמר גם בישעיה

"עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון" והנה תיראה בדברי דבורה שאומרת "קום ברק ושבה שוביך" כי עד אותה העת היו ישראל בשבי האדירים והגיבורים. “צללו כעופרת במים אדירים "

הסוגייה מבינה בפשטות ש"אדירים" בפסוק הנ"ל מוסב על המצרים.
ולאור כך, הביא במשנ"ב שיש להפסיק מעט בפסוקי דזמרה בין "במים" לבין "אדירים".
ומה ההכרח של הגמרא לבאר כך (ולא לבאר ש"אדירים" מוסב על "במים")? - תירוצים לכך ניתנו במהרש"א בח"א, בחק נתן (מומלץל על חובבי הלשון עיין שם בקושייתו), בחשק שלמה וברי"ף שבע"י.
ואילו רשב"ם על התורה פירש ש"אדירים" מוסב על "במים".לעומת תרגום אונקלוס, שמותיר את העמימות בעינה - ולא ניתן להכריע אם במלה "תקיפין" מתייחסים למצרים או למיים, רבי סעדיה גאון מתרגם בצורה חדה וברורה. הביטוי "מים אדירים" מתורגם על ידיו כ"אלמא אלג'זיר".
מאחר ו"מצרים" זו צורת רבים, אך מיים, בערבית, צורת יחיד, והתואר ניתן גם הוא ביחיד (אלג'זיר ולא, אלג'זיריון), הרי ברור כי לדעת רס"ג, "אדירים" מוסב על המיים ולא על המצרים.


והנה ברבות המחלוקת שמחתי על העירעור שנתערערו בו בבואם לפרש עניינים ה"מים אדירים " כי אכן אין לפרשו לפי הפשט, ואין הכוונה פה שח"ו המצרים נתכנו אדירים. כי אינם כאלה אלה אדירים הוא כינוי לגדולי ישראל כאשר יראו עיני המעיין בירמיה כה "הילילו הרועים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה ואבד מנוס מן הרועים ופליטה מאדירי הצאן "

ואילו היו מאמינים שכול אמרת אלוה צרופה מין הסתם היו מחפשים דומים לו כנימצא בתהילים צג "מקולות מים רבים אדירים -משברי ים אדיר במרום יהוה " כי המים הרבים הם המים האדירים והם משלו בישראל עד עת קץ עד שיקוים ירמיה ל "והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא והקרבתיו וניגש אלי...”כי עד אותה העת היו בני הטומאה אדיריהם כנאמר "לא יוסיף עבור בך עוד ערל וטמא "

*לפי פירוש רש"י

{ד}הנפלים. על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא: בימים ההם. בימי דור אנוש ובני קין: וגם אחרי כן. אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם: אשר יבאו. היו יולדות ענקים כמותם: הגבורים. למרוד במקום: אנשי השם. אותן שנקבו בשמות עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנמוחו והותשו. דבר אחר אנשי שממון, ששממו את העולם



ומדרש רבה-

אנשי השם (בראשית ו, ד), אמר רבי אחא (איוב ל, ח): בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם, אלא שהשימו את העולם, ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אנשים שנתפרשו שמותן למעלן, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. מה לי ללמך ולתולדותיו.

אמר רבי יוחנן המה הגברים אשר מעולם אנשי השם, ומי פרש מעשיהן, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי. רבי אומר אלו לא בא איוב לעולם אלא לפרש לנו מעשה המבול, דיו.

אמר רבי חנין אלו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת הגשמים, דיו, דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא בירידת גשמים. רבי הושעיה רבה אמר אינה אלא במתן תורה, כמה דאת אמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור. רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר, קשה היא המחלקת כדור המבול, נאמר כאן אנשי השם, ונאמר להלן (במדבר טז, ב): קראי מועד אנשי שם, מה אנשי השם שנאמר להלן מחלקת אף אנשי שם שנאמר כאן מחלקת.








1 " למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם באחוז אותו פלשתים בגת " מהי יונת אלם? כתוב תהילים סח " ונות בית תחלק שלל אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון " ובירמיה כה 37 " ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה עזב ככפיר סוכו כי היתה ארצם לשממה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו ירמיה מו 16 " הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה " אני מפרש היונה כעל רוח הקודש -ובזמן שהיונה נאלמת כלומר הרוח לא לובשת את דוד אז הגלות מרה שלא רק גולה מעמו ומארצו אלה הוא לבד כי בזמן שרוח הקודש מנהיגו אפילו לבד הוא ביחד כמו שאומר בתהילים ד " בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני " אף שהתחיל ביחדיו אשכבה זה יחיד מלמד ששכב לבדו אך כששכינה עימו זה יחדיו. והרוח הקדוש היה מעוררו בלילות כמו שאומר עז " אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי "טז "אברך את יהוה יעצני אף לילות יסרוני כליותי " והיה מחפש אותה באותו הזמן היכן היא על כן אמר יחפש רוחי אבל כשרוח הקודש עם רוחו זה " בשלום יחדיו אשכבה " 3 " שאפו שוררי כול היום כי רבים לוחמים לי מרום " אפשר ונתכוון שוררי מלשון שררה ואפשר ונתחלף מצוררי. ואני מבינהו שאויבי שואפים להשביתני כול היום והסיבה לכך שיש לי אויבים בשמים. לפי לימודי הברית החדשה השטן שהוא המלאך המקטרג שלו ממשלת המוות. הוא נימצא בספירת הביניים שהם השמים האמצעיים. ולכן כשתלמידי ישוע שבים אליו ומספרים לו על גירושי השדים שלהם הוא עונה להם לוקס י18 " ראיתי את השטן נופל כברק מן השמים " ובספר ההתגלות פרק יב " ומלחמה התחוללה בשמים מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים אז הושלך התנין הגדול הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן " והד לכך נימצא בדברי ישעיה יד12 " איך נפלת משמים הלל בן שחר נגדעת לארץ חולש על הגוים " כי הצדיק מעורר רוגז בספירת הביניים ומביא קיטרוג עליו והבעל דבר שולח שליחים משלו לפגוע בצדיק עד למידה שמתירים לו. אומר דוד " אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא " והרי אומר בפרק פח 10 " עיני דאבה מיני עוני קראתיך יהוה בכול יום שיטחתי אליך כפי " מפה בכול יום היה קורא אליו אז מהו יום אקרא? היה יום מיוחד ובאותו היום היה קוראו מכול עומק הלב שצרה הייתה ואין עוזר כמו שאומר .
4 " יום אירא אני אליך אבטח " והיום הזה שעליו אומר " ביום אקרא " מדבר עליו בתהילים קב אומר שם " אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני " ובקלח אומר 3 " ביום קראתי ותענני תרהבני בנפשי עוז " אבל אומר גם בכ"ב " אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי אלוהי אקרא יומם ולילה ולא דומיה לי " לילה אין דומיה לו ובלילה נדמה כאילו עזבו אבל כשקורא אליו יומם אז יענהו . באותה העת כשהאויבים מקיפים אותו ויראה חורבנו לפניו כגמור אז יענהו וישובו האויבים אחור. נימצא שהכול כדי להביאו לכך וגם האויבים להוציאו מבחינת שינה ולעוררו .וכשיתעורר יעורר המשיח לשוב כמאמר " עורה הנבל ,עורה כבודי (משיח)הנבל וכינור אעירה שחר " אעירה שחר אעירה כבודי זה משיח.
 
 
 

"למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה " מהו מכתם? =שיר רשום לזכרון על לוח, היה דוד רושמו במנוסתו מפני שאול עת היה במערה וע"י שהיה רושמו  נתחזק להיות מנצח.
כי היה מצבו בתכלית השפלות  וכולו שיר תחנונים לקבה להזכיר לקבה מה שכלול בו,
" חנני אלוהים חנני כי בך חסיתי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות " ומהי הוות? מילון שטינברג שאיפה להון,תאוות בצע. אולם ניראה לי כי לא כיוון נכונה  כי הוות  עיקרו רמאות כחש בעליון ודיבורי רמאות ותהפוכות כמו תהילים ה " כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון" ובלח " וינקשו מבקשי נפשי ודורשי רעתי דברו הוות ומרמות כול היום יהגו " ובנב "מה תתהלל ברעה הגיבור חסד אל כול היום הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה " ובמזמור נה בדברו על ירושלים  אשר נביאיה שתו טועה וריק על יהוה ועל משיחו נאמר  " כי ראיתי חמס וריב בעיר יומם  ולילה יסובבה על חומותיה ואון ועמל בקירבה הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תוך ומרמה " ואי אפשר לפרש זאת על דוד שלא נאמר עליו כול הוות ,
אבל ההוות הזה המוזכר בתהילים הם המוקשים אשר שמו אויבי המשיח לאחר העלמותו הראשונה כאשר כתוב תהילים פט "זכור אדוני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כול רבים עמים אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך " היו הולכים אחריו לטשטש העקבות שלא יוודע ממנו דבר  ככתוב תהילים עז " בים דרכך ושביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " והם האויבים  "שמו אותותם אותות" שהיו מטעים בכתובים וטשטשו עד אשר לא יוכר ממנו דבר והיו שמים בכתובים טעמים של שקר להגביר השנאה  ולמנוע הגאולה  כאשר אמר הושע ה" שמעו  זאת הכוהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על פני תבור " כי היו מכשילים בדבר ישעיה כט  "מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק " וכיוון שהסתיר פניו מבית יעקב  והעם עצמו לא היו משכילים בדבר כי הוא סתר וסוד ולא נגלה לרבים  על כן הטו הדבר  לפי רצונם  שנהר בטוח שאל ים יגיע  וים שואל איה נהר. וכול עורמתם  וכחשם וגבורתם  עליון יגיד בעת הקץ , אבל כעת בעוצם השעה הזו שרבה כול כך ההסתרה עד אשר רשע לצדיק נדמה  וצדיק לרשע , על כן בעצם השעה הזו  צריכים רק להסתתר עד אשר תעבור ההוות הזו ,כי אל האמת לא יקשיבו וישימו להם רועים עיוורים ללצון ולשעשועים  כי את האמת לא יחפצו  אנשי דמים ישנאו תם.כיוון שחפצו לבלעו במלתעותיהם עשה הקב"ה חסד והסתיר הצדיק הזה בעת הרעה ההיא ואיך לא נתגלה זה בבחינת נס. שהרי בקרבם הוא  ובעת שיעורו ישראל משנתם יגלה להם, בעת שיעבור הוות ויהיו מחפשים באמת דרך אל.
בזמן ההוא שיכו ליצים המושלים בם וברגלים תירמס עטרת שיכורי אפרים.
חנני יהוה חנני כי בך חסיה נפשי. זה הטעם למה תחנני  כיוון שבך חסיתי וכדוגמתו
תהילים ז "יהוה אלהי בך חסיתי הושיעני מכול רודפי והצילני" כיוון שבך חסיתי  אתה  תושיע אותי מכול רודפי ואל הרשעים המנסים לנדותו מעל הרם הוא אומר יא" ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו הרכם ציפור "אתם מנסים לנדותני מעל הרכם בחושבכם שלכם המעמד  ואילו אני קל אני ואין לי פה אחיזה כלום לא ידעתם שהר יבול אלי ים וציפור כמותי תירש ארץ.
ועניין המחסה ביהוה אף הוא סוד  אחד מפני יהוה הוא המשיח  המכונה עצמו יהוה  כמו  מה " כסאך אלוהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוהים אלהיך שמן ששון מחבריך " ובזכריה ג " ויאמר יהוה אל השטן יגער יהוה  בך השטן ויגער יהוה בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש"
בצפניה ג אומר " ביום ההוא לא תבושי מכול עלילותיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי  בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה " בשם הנסתר  של יהוה  ורק לאחר שיוסרו הלצים הרודים בהם  לא יבשו לחסות בשם ההוא  כי עד אז היה להם לגנאי ולבושה כמו שיר השירים ח " אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי " שהיה מחוץ למחנה ישראל במקומות טומאה וצרעת שמות כט 14,לג,7,ויקרא יג46,ועל משיח עצמו נאמר ישעיה מב  " לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו " מהו לא ישמיע בחוץ קולו? כול זמן   שהוא גולה מישראל אין נבואה בגויים .לאותם שבחוץ הכול בחידות  ואפילו מדבר עימהם אין מבינים דבר, עיקר הכבוד בפנים " כול כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ""שתולים בבית יהוה בחצרות אלוהינו יפריחו "אי אפשר לצדיק להפריח בחוץ אילולי יהיה שתול מבפנים 

5  נפשי בתוך לביאים אשכבה לוהטים בני אדם  שניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה " עיקר  מלחמתם היא מלחמה  רוחנית שחפצים להרוס האמונה בתוך נפשו  ועל כן אומר " נפשי בתוך לביאים " ולא אני או גופי בתוך לביאים.  וכבר דימה הרשעים האלו לאריות באמרו  כב" כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי ........הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי הושיעני  מפי אריה  ומקרני רמים עניתני " עיקר כלי  מלחמתם היא בחרב פיהם  כי יש להם חוכמה גדולה מאוד  שיכולים על ידה להפוך שחור ללבן ולבן לשחור  והם  מזרע עשיו אשר ציד בפיו.ובסד " תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און אשר שננו כחרב לשונם דרכו חיצם דבר מר  לירות במסתרים תם פתאום ירהו ולא יראו "  ובקמד " הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר " ובאיוב ה "וישע מחרב פיהם ומיד חזק אביון "
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

פרק נח

1 “ למנצח אל תשחת לדוד מכתם " מה שרואה איך הרשעים הולכים וגדלים ודרכם צלחה ומעבירים בטוב ימיהם והם כנחל איתן מים רבים הר נטוע לא יעבור והם ואומרים לצדיק "נודו הרכם ציפור " היינו שהוא עבורם בחינת ציפור שהיא ארעי כמו שאמרו חז"ל על הפסוק " אדם כהבל דמה ימיו כצל עובר " והם אמרו " לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצלו של עוף פורח -גז חיש ונעופה " ומה שהמשילוהו לציפור אחר הטעם הראשון בחינת ארעי הנה נוסף טעם ממה שהוא ממשיל עצמו ו כך באומרו "שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג "(תהי קב) ושקידה הזו שלו בסופה תביא גאולה כמו שכתוב "וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הציפור וישחו כול בנות השיר "והנה תיראה במסכת שבת דף קנב מה שאמרו בעניין בנות השיר

כול בנות השיר-כול קולות של שיר הויין ליה שוחה שאפילו קול שרים ושרות דומות עליו כשוחה " ואין לך שרים אלה מנהיגי העם כנראה “ גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחוקיך “ושוב מפה תיראה עניין השקידה שאין ביטול לתורתו אפילו חרב מונחת על צווארו – ותיראה שעניין השרים לבטל תורתו כי להם הדעת והם יודעים כוח השירה ההיא שמשורר לאלוהיו ועל ידי כן מקימו משנתו בחינתעורה כבודי הנבל וכינור אעירה שחר “ בחינת "תחת התפוח עוררתיך כי שמה חיבלתך אמך " ועוררתיך הוא “ ויקום לקול הציפור “ וזה “ יונתי בחגוי סלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך " ועניין מראייך הן המראות שלך בחינה שהעמיד את הנביא ושאלו מה אתה רואה ?(ירמיה א,עמוס ז,זכריה ד) כי הכול נימשך אחר הפתרון חלום טוב חלום שלום כדרך שחיי אדם מעוצבים ממחשבותיו ומסקנותיו שאפשר לכמה בני אדם להיות באותו המקום ולעבור אותם מאורעות אבל כיוון שכול אחד ממקד בדבר אחר מבטו על כן כול אחד יתקדם בנתיב אחר בחייו ויש מראה טוב ויש מראה שאינו טוב היינו שפותרים הדברים על דרך רעה שאין המתקה עמה(דרך יוסף באחיו)ועניין גאולתנו הוא מחובר בעניין (הדמיון) כי בעבור שנשחת כוח הדמיון אין משיגים אותו כי לא יבוא עד אשר יקראהו אבל כשמדמיינים תמונה אחרת אז לא יבוא אפילו קוראים שנימצא שלא באמת קוראים לו .וזה עניין "ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל " ומה שהכפיל פעמיים הנדמה הוא בעבור פעמיים הרעה כי כשהולכים בדרך לא טובה נותן אותם בהנהגה רעה כמו שנאמר בבא קמה נב " כדדרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא " כד רגיזרעיא על ענא עביד לנגדא סמותא " ופירוש העניין שגלילי אחד היה משיח עם רב חסדא ( לרוב עניין הגלילים בתלמוד הוא כינוי לתלמידי ישוע ) והוא היה משיח עמו משל על הרועה ועדרו שכאשר הרועה כועס על הצאן הוא מסמא (מעוור) את עיני הכבש המוביל וכשהוא מובילם אל מקום נפילה הכול נופלים אחריו (בזה בא לרמוז על הנהגת אלוהים עם עם ישראל ועיין בספר מלכים א וראה אשר נאמר אודות שלמה ע"י חורם מלך צור "ויאמר חורם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה באהבת יהוה את עמו נתנך עליהם למלך " והנה תיראה שמחלק בין בנות השיר אשר ישחו בנות שיר כדרך שפתרנו למעלה שהם שרי ישראל כי הם השרים ומה שנאמר שאפילו קול שרים דומות עליו כשוחה הוא מחמת הדעת בא לו כי באמת זה הדבר כמאמר דוד (תהילים קיט ) “ כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך " ועניין הזה הוא יחובר לתהילים נז "רשת הכינו לפעמי כפף נפשי כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה "וכן ירמיה יח 22 כי הם דימו שאין מענה לא ממנו(ואהי כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות ) ולא מאלוהיו(אקרא יומם ולא תענה-שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח ) ועל כן יפילוהו ולא ידעו שאת נפילתם שלהם יביא הדבר אבל לא יוכלו לעצור הדבר הזה אפילו יבינוהו כי זה פעולה מאת המשיח כול פתאום מביאת משיח בשנית ידבר ובייחוד בחסר (ו) כדרך שחסר באליהו . (תהי סד) ומזה שממשיך לעבוד אותו ולהתפלל אליו אף שעוברים חודשים ושנים והוא בטיט היוון סוף חבוש לראשי והנה בהיותו יחיד והנה אפילו מה שמחזיק בדרך הזו הוא עצמו פלא עצום איך יכול אדם אחד לעמוד כנגד עולם ומלואו ולהמשיך להתמיד בעבודתו אף שאינו מקבל כול שכר ושבח וכבוד עבור כך ואפילו להפך שנעשה נימאס לכול ואף שבמחשבה בחר זאת- כדרך שבחרו ישראל לקיים תורתו " נעשה ונשמע " אבל יש הבדל גדול בין זה שרואה שדבר מסוים נכון וראוי להללו ולסבול עבורו לבין שמתחיל ללכת בדרך הזו ואינו חווה אלא צער ,דחייה, זרות, וחרפות ואל תהא חושב בלבך שצדיקים הם מחומר אחר ועל כן בקל יעברו זאת שהרי למדונו חז"ל שבהישחט היצר הרע צדיקים מביטים בו ואומרים איך יכולנו להר גדול זה.ויכול באחת להישבר כאשר אמר דוד "חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין "ורבים בני אדם שהחשו אף כיחשו מפחד הרעה כנאמר בישעיה נא "אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ותשכח יהוה עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד כול היום תמיד מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק ...” וזה לפני הישפך עוז מלמעלה שהיו מסתתרים מפניהם מפחד ובושה כי עדיין לא קיבלו רוח נכון ולא יכלו למלחמה כי לא דרשוהו בכול לבם ואז בעתים ההם תרבה עצבותם מאחר ואינם עושים רצון אביהם שבשמים והשטן קודם מדבר עימם כאיש ההיגיון – מה אתך השתגעת ? אתה לבדך כנגד הכול? מי ישמע לך? וזה גם מסוכן אתה מוכן לקחת כזה סיכון ? ואם יפטרו אותך מהעבודה בגלל זה? וכך הלאה והלאה ומראה לאדם שהמשימה הזו הרבה מעבר לכוחותיו עד שהוא מאבד עוז רוחו ונעשה נרפה וליבו מתייסר מכך רבות וכעת ההוא בא אליו כמנחם עם בנות מואב להציע משכחיים נעימים וגם לכך עצה נקוטה לו – נו למה לא? מי בכלל מסתכל עלייך ועל מעשיך הרי אתה חשוב בעיניהם כקליפת השום ? ומה נתנה לך אמונתך מלבד מפח נפש דיכאונות ודחייה הבט ותיראה איך חיים בני העולם הזה והנה הם חיים טוב ממך בהרבה ולמה לך לא מגיע גם קצת ליהנות? ואחר החטא ישנה נעימתן דברו כעת הוא יעשה למוכיח בשער- שתיראה מה עוללת ? ואתה טוען שקרוב לאלוהים אתה בדבריך אתה אמנם תקיף אבל במעשייך אתה מרחיק אותו ממך ועל ידי כול הדיבורים האלה שהם אך מעט מזער מכול בלבולי הדעת ושאר פגעים רעים שמביא על המאמין הוא סופו ומורידו מטה מטה שזה עניין " מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלוהים כי עוד עודנו ישועות פניו " והנה בשעה כזו שניראה לו שלא יוכל עוד לשאת המצב הזה ואז מקנאים בהוללים ובשלום הרשעים ובייחוד כשכמעט נטו רגלי וניראה לו עצמו ששווא עבודתו הרי מה העליתי בחכתי בכול השנים שהילכתי קדורנית ? והנה אלה הרשעים שאינם עמלים ואינם סובלים עבור המלכות הם הם המאושרים וממלאים בנקל כול תאוותם ואין להם אימה ופחד ולחץ נוגש והכול מהללים ומרוממים אותם והיכן הוא אדוני שאני עובד אותו מדוע בושש לבוא ואם את הטוב בעיניו עשיתי מדוע הוא מחשה? ואם עד עתה לא עשיתי הטוב בעיניו מי יודע אם אינני מבזבז חיי ולבסוף לא אמצא נהנה לא מפה ולא משם אולי רק הייתי מכעיס בעיניו כול היום. כמו שאמר דוד " את הרע בעינייך עשיתי " ואם כן מה נשתנה שאת הרע בעינייך עשיתי אגב תפילות ונדרים לבין את הרע בעינייך עשיתי תוך מילוי התאווה? ומכול המחשבות האלו המקיפות אותו על ידי השדים שהם רואים תמונת ליבו ויודעים מה הוא חש והם לוחשים לו דרכים לשחת ולעזוב דרכי הקדושה כגון שמה שנתאווה שנים ולא היה בהישג ידו ועל כן בקל מנע מעצמו והנה מביאים ממש למשלח יד את המיוחל ומה נשתנה רגע לפני מרגע אחרי ומה הפסדת כי חטאת מי יוכיחך? הן בטובך לא יחפצו ויתרה מכך "החשיתי מטוב" כי טובך מפריד בינך לבינם " לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני "ונימצא שטובך היה מפריד בינך לבינם כי ביושרי ובאמתי נפרדתי מבני אדם ובטיפשותי ובהבלותי מצאתי חן בעיניהם. ועל כן אפשר מפה לשחת השחתה גדולה מאוד כי כמה בני אדם יכולים לאחוז בדרכי הקדושה באין להם תומך באין להם משיב נפש ומה גם שאת לבך אינך יכול לשפוך לפני איש כי נמצאת זר לכול והעת עת רעה היא אויבי איש אנשי ביתו ועל כן מכול זה יכול לבוא להשחתת נפש גדולה מאוד . ודייק במילים " למנצח אל תשחת " כי זו ממש עת המבחן שבה תלוי הכול כי הקב"ה עיניו צופות ובוחנות הצדיקים ואפשר מפה לשנות כול תמונת המציאות באופן שיהיה בדיוק להפך כלומר שאתה תהיה למעלה והם למטה אבל הוא חפץ להביאך לעת הזו כדי לראות נטיית לבך כי אם תעזוב כעת זה סימן שלא היית עמו באמת ורק קיווית לשכר ממנו וברגע שראית שהשכר מתעכב מרדת (תיזל כטל -מזל) .אבל אם לא תשחת בעת הזו ותתעמק במכתם(מכתב) שהם סודות התורה אזי תקבל כוחות חדשים כי אדונך קרוי הרחמן ואין חפץ בלבבו לענות איש אלה רק לבחנך " עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם " “ ובוחן ליבות וכליות אלוהים צדיק " וזאת תדע שהייתה עצתו לכתב הרהורי ליבו וקבלותיו וזעקתו במכתם ועל ידי זה היה מבין ליבו ומבין הלב(וכסילים הבינו לב ) ודרך מכתמים היה הקב"ה עונה לו ומנחמו והיה מלמדו הסודות והעתים ומראה לו הטעם העמוק בכול הרע שעובר עליו ואיך מאותו הרע ההוא יוצר טוב גדול וזאת דע שעל ידי שהיה הוגה בתורה ומגלה רזיה שזה בחינת “אור זרוע לצדיק “ כי הקב”ה טמנו משאר העולם שלא יחזו באור הזה ועל ידי מה שזורעים על התורה מתקיים בהם “ אשריכם זורעי על כול מים משלחי רגל השור והחמור “ וזריעה על המים אלה סודות התורה הנטמנים במקום אפל וסופם נגלים לעולם ומלואו והזריעה היא על המים שהם התורה ועל ידי מה שזורעים הזרע ההוא על ידי זה מתקיים בהם "משלחי רגל השור והחמור " כי ע"י כן יבואו השור החמור (משיח בן יוסף ובן ודוד )שור לעניין משוח מלחמה (בכור שורו הדר לו )וחמור לעניין משיח בן דוד(עני ורוכב על חמור ) ועניין רגל הוא כמו " צפה לרגלו של משיח -מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום" משלחי הוא על דרך הנאמר במשיח " שלחני כי עלה השחר " “שלח נא ביד תשלח " “דודי שלח ידו מין החור " ומכתם הזה כתב דוד באחוז אותו פלשתים אז היה בבחינת" יונת אלם רחוקים לדוד" כי ע"י הריחוק לא יבוא לדיבור כשרואה שרחוקים מלהבין העניין כי איך אפשר שיתעכבו לשמוע והרי הם רחוקים מהדבר הזה מקצה שמים עד קציהם ורבי הדעת שבהם הם אל גדוליהם יטו אוזן אשר ימנעו מהם להחכים על הדבר כי הם עשוהו מאס ונבזה עד אשר לא יעז לקרוב אליו אדם.

2 “האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם " ובזאת אגלה לך שמילת " אלם" תכוון על הפלשתים שאסרוהו כמו שתיראה ממזמור נו " למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם באחוז אותו פלשתים בגת " והם מכונים "אלם" יען כי בדעתם הרעה היפכו בקודש באופן שהאוחז בדרכי השם הישרות נעשה להם ככופר ועל כן כפו שתיקה על מאמיני האמת והם נקראים "אלם" ודוד היה יודע שממשלה שלהם עתידה לחלוף " ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות(רמאות)” והיה יודע שלא במילים יפעל כי עיקר פעולתו בשתיקה " לך דומיה תהילה אלוהים בציון ולך ישולם נדר " כי עיקר הניצחון בעבודת הנדרים ואם באמת רוצה להכריע אויביו יתחזק בעבודה הזו לאסור איסורים על נפשו בכול יום למען המלכות ועל ידי זה יקבל הכוחות מלמעלה ובלי זה אין לו טעם לדבר כי דיבורו יהיה מהבשר הבלות מחשבתו הבהמית.

ואותם " אלם" הם מציגים עצמם לפני בני אדם כצדיקי אמת יראי יהוה מדקדקים במצוות והם אינם נראים לפני בני אדם כי כולם מכשולים עם לא יבין ילבט . ועשים כול מעשיהם להיראות לפני בני אדם ולהגדיל גאוותם לבם לב קר ואין בהם לא אהבת אלוהים ולא אהבת אדם כי הם בזים לחולשה ומתהדרים ברוב כוחם ובחכמתם המדומה שהמה נשענים עליה אכן קרב יום אידם עת חכמתם לא תעמוד להם אז יפשיטום מתחפושתם ויתגלו מצפניהם לפני בני אדם בחינת " עתה אגלה נבלותה " “ ושבתם וראיתם בין צדיק לבין רשע בין עובד יהוה לאשר לא עבדו "” ויכשילוהו עלימו לשונם יתנדדו כול רואה בם " ו"אלם" היו מציגים עצמם כאנשי צדק ואמת ולפני עת שלטונם היו מכזבים לבריות כאילו שכשישלטו הם לא יהיו הרעות הללו והקב"ה למען הגלות לבם יתן להם השלטון לזמן קצוב ובאותה העת יהיו רעות רבות ועצומות הכול במרמה ובעושק ועל זה דיבר שלמה " בקום רשעים יחופש אדם " כי הם יחפשו צדיק האמת להמיתו "בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים " כי צדיק האמת חזה העת ההיא לפני ביאתה והיה נסתר כאליהו בנחל כרית כול זמן שלטונם "ברבות רשעים ירבה פשע וצדיקים במפלתם יראו " ועל הזמן הזה כתב דוד מה שחשבו הפתיים כאילו בשלטונם באמת יבוא הצדק ולא ידעו כי "אנשי לצון יפיחו קריה וחכמים ישיבו אף "

4 “ זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב " רש"י מפרש- ממעי אמם הם נעשים זרים לקב"ה כדרך שעשה עשו ויתרוצצו הבנים בקירבה (בראשית כה )

כנגדו נביא הפסוק תהילים כב "עליך הושלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה "

ואם נכון הדבר נשאלת השאלה אם כבר מבטן נעשו זרים לקב"ה שזה זמן שאין בינה ואין דעת וכול מה שנעשה אחר כך זה התלבשות של חוכמה חינוך היגיון והנהגות על עצם הנשמה שהיא כבר מרחם זרה לקב"ה איך אפשר לשפוט את אותם רשעים ולהיפוך אם צדיק כבר מרחם אמו עד שכבר בבטן "אלי אתה "הרי ניראה מפה שאין להם בחירה? ויכולים אותם רשעים לומר במשפט לקב"ה מה אתה רוצה ממני אני בחרתי להיות רשע ? אתה עשית אותי כזה לא מספיק שנוצרתי מעוות עכשיו גם יענישו אותי על העיוות הזה? ובייחוד שמדבר מ"תעו מבטן" ? הרי אם רואה האמת ולא הולך בה אפשר לשפטו אבל שטועה וחושב שהשקר אמת אזי לפי מחשבתו עושה הטוב ואז איך לשפטו ? אפשר להשוות למה שנאמר בבראשית " לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו " “ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כול היום " זה קצת לא ברור הקב"ה מסתכל ורואה שכול יצר מחשבות ליבו של האדם רק רע כול היום זה לא נאמר על קבוצת רשעים אלה על כול האנושות לאחר המבול והשמדת העולם כשנוח בונה מזבח ומקריב עולה נאמר " וירח יהוה את ריח הניחוח ויאמר יהוה אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כול החי כאשר עשיתי" לא ברור הרי בהתחלה ניחמת על האדם שעשית ובאת להשמידם והנה לאחר המבול אתה שב לטענה שהאדם רע מנעוריו אז למה המבול ? מה תיקנת במבול ? ומה עניין הלקלל את האדמה הרי היא לא שילמה כלום זה בני האדם שנהרגו במבול יחד עם החיות הם שילמו . נוסיף לכך עוד טענה אם לפני המבול האדם רע מנעוריו וכן לאחר המבול יוצא שהמבול לא שינה את האדם והטענה על היותו רע לא נכונה רק לדור המבול אלה היא כללית לכול הדורות . ואם כן בדומה לסוגיה שבפרק יכול אדם לטעון מה אשמתי שאני רע הרי אתה יצרת את האדם ואתה מעיד שיצר ליבו רק רע כול היום ורע מנעוריו כלומר לא שנשתנה בנקודה מסוימת מטוב לרע שיכולת להעביר את האחריות אליו אלה מנעוריו מתחילתו הוא רע ונוסיף לזה שכול יצר מחשבות ליבו רק רע כול היום . היות ומדבר באופן כללי על האדם ולא על קבוצת אנשים מסוימת על כורחנו להודות שזה הטבע הכללי של כול אדם והנה ניראה לפי טענה זו שהכול כבר רשעים ללא תקווה וללא תקנה אבל עובדה שגם היו תמיד כאלו שהתנגדו לטבע הזה והם הצדיקים מאז ומעולם ועבור אותם מעט צדיקים שווה עבורו להניח את כול השאר. ואם כן אף שהטבע הבסיסי הוא רע ניראה שיש יכולת לאדם להתנגד לרע זה או לשתף עמו פעולה שזה עיקר השיחה עם קין " הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו " אף על פי ששני החלקים "אליך תשוקתו " ו "אתה תמשול בו " הם מנוגדים זה לזה ואת הניגוד ניתן לראות בדיבור יהוה אל חוה " ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך " מהביאור הפשוט ניתן לקבוע שאל מה שאדם משתוקק הוא נעשה לעבד לאותו הדבר והדבר המיוחל והמקווה נעשה לו לאדון. אבל לקין נאמר " אליך תשוקתו " היינו הוא משתוקק אלייך ואתה מושא ההשתוקקות כיוון שהוא משתוקק אלייך הוא העבד ואתה האדון " ואתה תמשול בו "

"חמת למו כדמות חמת נחש כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם ...ימאסו כמו מים יתהלכו למו ידרוך חציו כמו יתמוללו"
 עז- יז “ ראוך מים אלוהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות"
" תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון"
והעניין הוא  שלפי מה שמלמדים כתבי הקודש  הקב"ה בבואו לברוא את העולם  ברא לשימושו שמש וירח  ונתן לכול אחד מהם ממשלה לשלוט בעולם בזמנו הוא  שנאמר "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים " והם מרמזים שני כוחות שונים ומתנגדים זה לזה השולטים בעולם. השמש והיבשה- והירח והים  . כול ימי עולם  כשמתקיימים חריש וקציר  נשוא אישה ובנות בית  אזי הם מתקיימים זה לצד  זה  כי בעולם שלנו זה עולם  ההרכבה  הורכבו להם גן העדן והגהנום יחדיו ויש שני כוחות משיכה( כמו משיכה מגנטית וגלי רדיו  הם נמצאים ובלתי נראים ) לבני האדם  האחד מצד הקדושה והאמת המיוצגים ע"י המשיח  והשני ע"י כוחות הטומאה  המיוצגים בשטן כוחות אלו הם כוחות המיוצגים ע"י (הים התהום והירח ) יש להם השפעה היפנוטית על האדם באותה העת שימשלו יהיה קשה מאוד לצאת מהשפעתם כי הם ממשיכים רוח של זנות ושכחה בעולם  ודע שכול עניין התפתחות הזמן הוא קשור בהתעוררות כי  צדיקים צריכים להעיר משיח " עורי כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר "  ורשעים צריכים לעורר כוחות הטומאה (איוב ג-8) " יקבהו אוררי יום העתידים ערר לויתן " ,ובאותו הזמן שיתעורר הלויתן  יהיו בני האדם עוזבים אורחות ומסורות אבותיהם  לאחוז בזנות הזו כי היא תהיה מושכת את בני האדם  באותה דרך שפיתה הנחש את האשה בהשכלת וחוכמת פרי עץ הדעת "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל " ובאותו האופן שחמל  שאול על אגג על שום  יופיו ומשום שהכניס הכול תחת התאווה כי  כשהגיבור תקיף ומושל ביצרו  ומתחזק בתפילות ובצומות ואיסורים אזי הוא יכול בקלות לרוצץ ראש הנחש ("הוא ישופך ראש-אתה רצצת ראשי לויתן -מחץ ראש על ארץ רבה "  אבל כשנעשה נרפה  ואינו שומר האיסורים ונכנס בכול זנות ותאווה ואינו יכול להגביל עצמו אזי אי אפשר להם לעמוד כנגד הזנות הזו וזה מה שנאמר " וילך אליו אגג מעדנות " בדברים מעודנים ונעימים שיהיו בתרבות של רווחה ועשירות  ויהיו מגרים עצמם ע"י שלל מאכלים  וכול אחד בונה ביתו כבית מקדש. ויהיו נפרדים איש מעם רעהו ע"י שלטון התאווה עד שיהיו נדמים לזרים  וכיוון שירבה הפשע וההפקרות כי ע"י התאווה הזו ינאצו השם הקדוש וגם מיעוט האנשים שיחזיקו באמונה לא יהיו תקיפים באמונתם כי הזנות תכנס גם בעדה הקדושה. על כן מבקש בראשונה תהילים לב " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו " שהשטף הזה  שאנו נמצאים בו כמו שאומרים היום "לשחות עם הזרם " כי הזרם סוחף אותך בין שאתה חפץ ובין שאתה מתנגד באשר אתה בין אנשים  אבל אנחנו מתפללים שהזרם הזה לא יסחוף אותנו , באשר אתה יודע יצרנו  זכור כי עפר אנו, וגם שבא אלינו בתחילה בדברים קלים מאוד שנראים לא מתנגדים לאמונה ונראה שאם מתנגד לעשותם נעשה ע"י זה פאנט וקיצוני באשר אין איסור מפורש על הדברים האלו אולם בעומק העניין אלו הדברים המכניסים אותו לטומאות הגדולות ביותר ועל זה אמרו הרבנן
"היינו דכתיב זכריה יב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? - כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר זכריה ח כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא".  גמ' סוכה פרק ה –נב
בעיני  הרשעים לא נראה יצר הרע אלה כחוט השערה  משום שהם ביטלוהו מה שהפכו איסור להיתר, אין עוד  כול נסיון אצלם להיתנגד ליצר הרע ועל כן הוא נראה להם קל מאוד כשערה   כמו שכתוב "  כשחוק לכסיל עשות זימה, וחכמה לאיש תבונה" חוכמה  לאיש תבונה  דייקא כי צריך חוכמה גדולה מאוד להמלט  משיניו ביודעו שהיצר הרע נמצא גם בו עצמו ועל כן אין לו על מה להסתמך על עצמו וצריך עצות ואסטרטגיות בכול עת. ואפילו מה שהפילו שבע פעמים צריך החוכמה לקום ולא להישאר מוטל.     והאדמו"ר מרוזין תאר את קשי האמונה בזמן עקבתא דמשיחא ואמר שהאמונה תהיה כול כך קשה כמו לעלות על קיר גבוה ישר בלי סולם ומדרגות.
אולם  גודל הקשיים רק הולך ועולה  כי אחר שהתפלל  " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" אומר פה "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש " ומגיע לצרות גדולות מאלה  שעובר לראשו כמו שנאמר ביונה "אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי " עיקר  הצרות באות על הצדיק עד שבאר ותהום מתרכזות דווקא בו  כיוון שמרגישות בזה שיש בו הכוח לצאת מרשתם ואילו יצא מרשתם  יוכל להיות גורם מאיר ולקבל הכוחות מלמעלה . כי הקב"ה לא משתף באורותיו חשוכים  איוב כא "אלוה יצפון לבניו אונו ישלם אליו וידע " הכוח הזה טמון ואינו ניתן חינם לכול אחד אלה יש דרך שצריך האדם ללכת עד שיקבל הכוח הזה  וכשיוצא לחפש הכוח הזה  ולהשתחרר מהרשת אז באים אליו כול ההסתרות וכוחות התהום לעכבו
הגויים והמים
בשיר המעלות מזמור קכד אנו מוצאים תיאור זה של מים “לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים " ובספר ישעיה פרק ח  ממשיל את הגויים הבאים על ציון למים " יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו ולכן הנה אדוני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כול כבודו ועלה על כול אפיקיו והלך על כול גדותיו"
יח " לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" אבל בקץ העתים כשחוזרים בתשובה נאמר בם " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כול הגויים"
צריך להבין שהטומאה  היא כוח רוחני מחוץ לעולם הזה  כי היא שוכנת בשמים  כמו שכתוב בישעיה  לד  " ונמקו כול צבא השמים ונגולו כספר השמים וכול צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנבולת מתאנה כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט "עיקר האכילה בשמים אבל לבסוף יורדת על אדום המקבל כוח מצבא השמים ודומים לו כז " ביום ההוא יפקוד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים ביום ההוא כרם חמד ענו לה " עד שאין ממיתים הנחשים האלו אין קוראים לה  כרם חמד  מחמת מקטרגים מבפנים ומחוץ. שונאי ישראל מחוץ ומכחשי עוזו המטים אותם לרעתם מבפנים.  וממשיך לו  כד " והיה ביום ההוא יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ואספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו "
עיקר העניין אלו מלכויות  וחוכמות זרות בשמים אשר ממשלה להן על הארץ כי הכוחות הרוחניים בשמיים מתלבשים בבני אדם ועמים על הארץ  ועל כן הם עובדים להם כמו שכתוב דברים ד " ופן תשא עיניך השמימה וראית את  השמש ואת הירח ואת הכוכבים כול צבא השמים ונדחת והשתחויות להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אותם לכול העמים תחת כול השמים " והגויים האלו הם מושלים ברעיונות שלהם על הארץ לפי כוח הרוחני הנמצא להם בשמים ועיקר עבודתם להדיח ממנו  לרעיונות אחרים . והם משולים למים האלו  כמו שאמר " אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים"
ישעיה יז 12" הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון "  ובתוך הים יש יצורי גיהנום  המושלים בחשכת העולם  ועד אשר אין מכניעים אותם  יצר הרע שולט על העולם. והם התנין  והלוויתן אשר בים  כמו שנאמר למעלה  ישעיה כז  ובתהילים עד 13 " אתה פוררת בעוזך ים שברת ראשי תנינים על המים אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים" שעתיד הקבה לעשות היצר הרע למאכל ולחלקו לציים  סעודת הדיקים לעולם הבא והוא הטעם למה כתוב שופטים יד " מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק " וכביכול עד יום פקודה הקב"ה משתעשע עם הלויתן הזה  כמו שכתוב  תהילים קד 26" שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו "




למזמור ס


3 “אלוהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו "


מהו זנחתנו? ההזנחה היא החשכת המוחין שעשה שלא יראו לא את נגעם ולא את מזורם והדיחם לדעת אחרת אשר ילכו בה מדחי אל דחי ככתוב בהושע ח " זנח ישראל טוב אויב ירדפו" ומאז אשר זנח ישראל הטוב הקב"ה זנחם ונעשה הכתוב "ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם " (הושע א) כי הם עזבו אלוהי שמים ויעבדו אלילי ידיהם אשר עשו גדוליהם כי מאז וע'ד היום עובדים את העגל ועל כן אמר בהמשך (הושע ח)” זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלוהים הוא כי שבבים יהיה עגל שומרון " וכיוון שיראה להם כהיגיון וכאמת על כן לא יוכלו לצאת מהאיוולת הזו וזה הכתוב (איכה א) “ נתנני אדוני בידי לא אוכל קום" כי על ידי שלטון הרבנן אין בה דעת משלה אלה מה שהשפיעו בה ועל כן לא תדע האמת ואם לא תדע האמת איך תתקומם כנגד השקר וזה הכתוב עמוס ה " נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה " כי מעצמה לא תוכל לקום אבל אלוהי שמים אשר אנו בידו הוא יקימנו ככתוב (ישעיה נא)” התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד יהוה את כוס חמתו את קבעת כוס התרעלה שתית מצית.......בניך עולפו שכבו בראש כול חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יהוה גערת אלוהיך" ואל יחשוב מישהוא שבשל פחיתותם נעשה ככה להם כי מה שהקב"ה סגר עיניהם מלראות האמת ולהיות למתנגדים לה הוא לפי רצונו ככתוב בדניאל יב " ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדוש תכלינה כול אלה "


ולעניין "פרצת" הוא האמור (תהילים פ) “תשלח קצירה עד ים ואל נהר יונקותיה למה פרצת גדריה וארוה כול עוברי דרך יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה" ובתהילים פט אמר "ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך נארתה ברית עבדך חללת לארץ נזרו פרצת כול גדרותיו שמת מבצריו מחתה שסוהו כול עוברי דרך היה חרפה לשכניו" וצריך לזכור כי פרץ הוא מכינויי המשיח כנאמר בפרץ בן תמר "ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ " והנה ניראה שעניין המשיח הוא הפורץ שנאמר בו במיכה ב "עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבור מלכם לפניהם ויהוה בראשם " הוא להיות פורץ גדר כנאמר בקהלת י " ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש "והנה מהבטה פשוטה במבנה המשפטים ניראה שמתמרמר פה על חוסר הצדק כאשר אמר בראש דבריו "ניתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו " היינו שהסכל מהמילה סכלות דבר טיפשות היא נמצאת במרומים רבים ולעומתם עשירים ואחת לנו כוונת דבריו בין עשירים בדעת ובין בממון הם יושבים בשיפלות. המשך חוסר ההיגיון בעולם הזה ממשיך בדבריו שרואה עבדים על סוסים ושרים הולכים על הארץ חופר גומה שכוונתו לטובה פיתוח העולם החומרי הוא נופל בתוך פעלו והצימוד השלישי "פורץ גדר ישכנו נחש " פריצת גדר אמורה להיות דבר שלילי אולם כאן אנו רואים שהיא באה במובן חיובי שאחרת אין פה תמיהה . אולם מה קורה אם מתהפכים המושגים של הטוב והרע האמת והשקר והקירות שהיו אמורים להגן עלייך מהרע ומהשקר הם מגוננים עלייך מהאמת והטוב? אזי המלמד שיש לשמור על שלמות הגדרות הוא המרע ואילו המהפכן המרדן הקורא לניתוץ החומות הוא המשחרר והגואל. אולם כשם שבכול דרגה חייב להיות הכוח המתנגד לאותה דרגה אשר הוא בשורשו מגביה אותנו לדרגה גבוהה יותר כן יש בכול דרגה הכוח המבקש לשמור על קיום הדרגה. ובאותו זמן חייבים לציין שבכול הישארות באותה דרגה יש משיכה וכוח רב. כך לגבי ההישארות במצרים משה הוא כוח הפורץ המבקש להוציא את ישראל מדרגה זו לדרגה הגבוהה יותר מהיות עבדים לפרעה להיות עבדים ליהוה. הדרגה שהוא מביא היא החידוש ולכן הוא מעין פורץ גדר המבקשים להישאר בצל פרעה הם אנשי המסורת והשכל הישר שכן בעוד הדרגה הקיימת היא ידוע ומובן הדרגה החדשה ערטילאית ולא מוכרת ולכן המבקש להוציא אותם מחזקתם נעשה למורד שכוח הנחש שבמסורת חייב להינעץ בו.

כך גם לגבי המשיח אילו הייתה דרגתם חוכמתם על ידי התורה מספיקה לא צריך היה את המשיח אולם דרגתו עולה מאוד על דרגת התורה כאשר כבר הודיעו לנו חז"ל "


"אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה". ר' פנחס ור' חזקיה בשם ר' סימון בר זבדי. ר' פנחס אמר: "אנסכה" ואנסכה, אנסה בדברי תורה ואנסה בדברי מינות, אנוסה מדברי מינות לדברי תורה. "וראה בטוב", בטובתה של תורה. "והנה גם הוא הבל", לא היה צריך קרייה למימר אלא 'והנה גם הוא שמחה', ואת אמר "והנה גם הוא הבל". ר' חזקיה בשם ר' סימון בר זבדי אמר: כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם למד תורה ושוכח, אבל לעתיד לבוא מה כתיב תמן, "נתתי את תורתי בקרבם". ורבנן אמרין: עוד ינתך יצר רע לפני יצר טוב. "וראה בטוב", בטובתו של עולם הבא. רבי יונה בשם רבי סימון בר זביד: כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה הבל היא לפני שלותו של עולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם מת ומוריש שלותו לאחר, אבל לעולם הבא כתיב "לא יבנו ואחר ישב".


"תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח" קה"ר יא א

ואם כן צריך היה כוח הנחש הקיים במדרגה הקודמת לקבל את פניו.


יש בספר נחמיה דבר מעניין, שכתוב שנחמיה לוקח כמה אנשים בלילה לראות את חומות ירושלים 'וָאֱהִי שׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִימ' – והמילה פרוצים כתובה עם מ"ם רגילה, לא סופית. כתוב שם ברד"ק במקום, שכתוב בנביא על אותו הילד שיוולד 'לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם' – המילה למרבה כתובה עם מ"ם סגורה, סופית. אומר הרד"ק: 'המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה, בכתוב, ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח' יש חשיבות לסגירת חומות ירושלים. 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם' לא טוב הדבר שיש פרצות בחומה. אנחנו מדברים על סדר. הכל צריך להיות בתוך מסגרות. והנה תיראה הקישור פה בין החומות הפרוצות לבין מלך המשיח הפורץ.


והנה תיראה הקשר בין הדברים כי בבראשית ג אמר לנחש אחר החטא "ואיבה אשית בינך לבין האשה ובין זרעך לבין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב " ובפשטות נאמר שהכוונה כאן למשיח המכונה בן האשה כי נולד מבתולה כנאמר בישעיה "הנה העלמה הרה ויולדת בן " וכן שהדיבור פה על האשה ועל זרעה כי בטבע שבעולם הגבר נושא הזרע ובמדרש תנחומא נאמר בבראשית רבה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין רבי תנחומא בשם ר' שמואל אמר נסתכלה באותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה תלך המשיח והנה גם תרגום יונתן סובר שזוהי נבואה משיחית "בתרגום יונתן ב"ע איתא, ודבבו אישוי בינך ובין אתתא, בין זרעית בנך ובין זרעית בנהא, ויהי כד יהון בנהא דאתתא נטרין מצותא דאורייתא יהוין מכוונין ומחיין יתך על רישך. וכד שבקין מצוותא דאורייתא תהוי מתכוין ונכית יתהון בעקבהון, ברם להון יהא אסו ולך לא יהי אסו, ועתידין אינון למעבד שפיותא בעיקבא ביומי מלכא משיחא, ע"כ. וזה פירושו, כשיהיו בני האשה שומרים מצות התורה, יהיו מכוונים ומכים אותם על ראשך, וכשעוזבין את מצות התורה תהיה אתה מכוין ונושך אותם בעקבם, אמנם להם תהיה רפואה, ולך לא תהיה רפואה, ועתידין הם לעשות שלום והשקט בעקבתא בימי מלך המשיח. ופירש בפירוש יונתן שם, שבימי המשיח יהיה שלום ומנוחה, כמאמר חז"ל (ב"ר כ, ה), שהכל מתרפאין, חוץ מן הנחש, ע"כ. ונמצא דהכתוב מדבר על ימות המשיח.


והנה תיראה שפגיעה בעקב המשיח היא גם דבר נפוץ במקרא. ככתוב בתהילים פט " זכור אדוני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כול רבים עמים אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך " ובתהילים עז "בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו "כי הם כוח הנחש חשבו להשכיח עקבותיו


ל
'
מעשה בר' לעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפאתו משום ישוע בן פניטרא [הוא ישו הנוצרי] ולא הניחו ר' ישמעאל. אמרו לו אי אתה רשאי בן דמה אמ' לו אני אביא לך ראיה שירפאני ולא הספיק להביא ראיה עד שמת אמ' ר' ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום ולא פרצת גדירן של חכמים, שכל הפורץ גדירן של חכמים לסוף פורענות באה עליו שנ' ופורץ גדר ישכנו נחש' (תוספתא חולין ב כ, ע"פ כת"י וינה, מתוקן ע"פ דפוס ראשון). אם כן אנו מבינים שהגדר הפרוצה היא גדרם של החכמים ומעניין הקשר לפורץ הגדר הוא ישוע אגב פה נבין גם עוד עניין מה שכתוב בישעיה הנביא נד “ וכול בניך למודי יהוה ורב שלום בניך “אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך ", אל תקרא 'בנייך' אלא 'בונייך' מפה נבין העניין בתהילים קיח “ אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מאת יהוה הייתה זאת היא נפלאת בעינינו “ כי הבונים הם הרבנן והאבן היא המשיח.




 “ ואני תפילתי לך יהוה עת רצון-אלוהים ברוב חסדך ענני-באמת ישעך ") תהילים סט)
מה שאני בא אלייך בתפילה אינו כפי מחשבת אנשים.
 שהם מתפללים על שום מנהג טוב ולייקר איש בעיני רעהו להגדיל שמם ולהרבות צדקתם.ועיקר תפילתם מדומה באשר אינם יודעים החיסרון כי מה שאדם מתפלל הוא מה שמשגיח בחסרונו. ומה שהעולם מלמד כאילו הכול טוב ואנו חיים ממש בגן עדן כי נהנים מכול הטכנולוגיה ואיכות חיים שלא הייתה מביישת את מלכי העבר ומה עוד שצדיקים וחסידים מדברים הרבה ממעלת האדם המסתפק במועט והמודה והשמח בחלקו. אך אם יהא שמח בחלקו איך יבוא לפניו בלב נשבר בבכיות ובצומות אם ימלא כרסו בשפע המאכלים איך יחוש בעלבון הקודש כי זו ממש עצת היצר הרע לחיות חיים טובים בגשמיות כי על ידי כך או הרוחניות נעלמת לגמרי ומתחלפת בכפירה או שהרוחניות נעשית רופסת מצוות אנשים מלומדה הלוקחים כבוד איש מאת רעהו ואת הכבוד האחד לא ידעו.
עת רצון הוא עיקר העניין עיקר הגאולה וכול מה שעובר עד אז זה רק ההכנה לעת רצון כי הקב"ה כביכול ישן בשמיים  כי העם שלו נימצא בשינה על הארץ וגם כי אין באמת סיבה לקום. העם ממשיך עדיין ברציותיו הילדותיות ממשיך להתרפק על אלילים מעשי  ידיים שמכנים אותם בשקר בשמות קודש ממשיך להתרפק על  מחשבת אנשים שקידשו אותה והחליפה מחשבת אלוהים .החכמים אומרים למשיח אל תבוא אנחנו כבר עושים את העבודה תאמת אתה רק תפריע. אבל זה לא רק החכמים גם העם עסוק בענייניו השונים בתאוות ארציות רחוקים מאוד מהאמונה העם מכיר רק חלק אחד מהאמונה את החלק שבו מצדיקים אותו ומרוממים אותו מעל כול עם ולשון לפי מחשבתם עצם העובדה שהם יהודים נותנת להם פריבילגיה לעשות ככול העולה על רוחם הם מתייחסים אל הגויים כאילו מדובר בתת אדם ובכך רק מגדילים עוד יותר את הקטרוג בשמיים של השטן על ישראל  שהרי אנחנו היינו אמורים לשמש להם לדוגמה ולאור.
 אבל  אם יש בנו מידה של יושר אפילו מידה מועטה שבמועטות הרי נהייה חייבים להודות שאנחנו עצמנו  עלובים מאוד, נרפים מאוד , שקדנים ביותר על מילוי תאוותינו  וצרכינו ועניים ביותר על צרכי הקדושה. ובעיקר שקרנים ומעמידי פנים מאין כמוהם . לא לחינם מעיד ישעיה "וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ....מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.....” וירמיה ממשיך " הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו אין איש ניחם על רעתו " ועיקר הרעה עשו  אותם המתייהרים להיות להם לראש  כי תחת  אשר יוכיחו את העם לשוב בשק ואפר מדרכיו הרעות המה הגדילו  לחזק את לבב העם בדרכי רשע " יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק  ידי הרשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיותו " כי רוב דבריהם דיבורים בלא טעם והשומע לדבריהם  כשיכור  אשר ליישר דרכו לא יוכל כי אין אמת בדבריהם פנה ליבם למהתלות להשתעשע בחכמתם הרעה כי רבתה מאוד . והקב"ה ערך כול המחזה הזה לפנינו  שעינינו יראו וישיגו ועל כך נבוא בתפילה שהקב"ה יסיג אחור כול נביאי השקר  כאשר אמר דוד "הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדוני … בלע אדוני פלג לשונם.
ועיקר העניין שיודע שבו עצמו אין אמת כי מה שאמר "אין איש" גם אתה כלול בתוך זה ומה שאמר בישעיה " כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו...” זה עלי ועלייך נאמר כי פנינו להתעסק בדרכי החיים למלא  כוס ההבל של חיינו בעולם עובר  ויען שאין האדם יכול לחיות עם הידיעה שהוא משקר ומכזב הנה הגדלנו להקים לעצמנו אלילים מעשי ידינו הלוא המה צדקתנו וקדושתנו המדומות  שאינן אלה המונע בעדנו לחזור אל קודש האמת.
שזה  בחינת  "הרפו ודעו כי אנכי אלוהים ארום בגוים ארום בארץ " כי עד שלא נרפה ממעשה ידינו הבל לא יושיענו לא יפנה ליבנו אליו וזה הכתוב(ישעיה ח)” ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו  ובאלוהיו ופנה למעלה "
על כן רבו מאוד צרותינו יען הקשנו לב  להאמין ועדיין עובדים אלילי ידינו מצוות אנשים מלומדה  שלא הושיעה בעבר ואינה מושיעה וגם לא תושיע רוח עוועים  הרו עמל ילדו שקר. שווא בונים חורבות אבותינו בנינו יבנו חורבותינו יען כי אין איש שם לב אין מביט גם אין מתבונן על כן מעיד בם " ענני באמת ישעך "  כי בי עצמי לא תשורר האמת וכיוון שאני שקר איך אתקן ? כי איך יוכל החולה לראות מזורו ואשר מחשבתו בהבל וריק איך יחשוב מחשבת אמת רק אם יחדל .
על כן אדוני חשב מחשבות  להסיר כול משענת שקר וכול חוכמת ריק  המתהדרים כאלילים כי כול אשר בשקר יסודו יחרב ויפול  עד עת גואל . כי מי שמשקר הוא יודע שמשקר ומי שנסמכים עליו אליו יבואו בעת צרה  היכן אשר הבטחתנו? ואם איש אלוהים אתה  יפלו דברייך לפניו ויעשה עצתך כמו שאמרו חכמיהם " שהקבה גוזר גזירה והצדיק מבטלה "  ובכול צרות ישראל בעבר  עמדו צדיקיהם ונשאו עיניהם למרום  אפס לא הושיעו לא עצמם ולא העם אשר ברגליהם . מעצתם לא סרו אף כי רבתה המכה עד מאוד כי לא נתן להם אדוני לב לדעת ועיניים לראות עד היום הזה למלא כול עצתו אשר גזר מקדם באחרית הימים נתבונן ונדע.
וזאת תדע  שרצון אמיתי לעבוד את הקב"ה אין באדם באמת כי האדם צריך לעבוד ולעמול כדי לקנות את הרצון הזה. “ כי אתה תברך צדיק יהוה -כצנה רצון תעטרנו " פותח את ידך ומשביע לכול חי רצון . לכול חי דייקא  שהם המהללים את שמו ככתוב  " לא המתים יהללו יה ולא כול יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה " “חי חי הוא יודך כמוני היום " (ישעיה לח) כי על ידי התפילות והתחנונים נעשה לחי ועל ידי שנעשה לחי  יקבל הרצון .
ביאור השני שעת רצון הוא הזמן שהקב"ה ישוב לפקוד עמו ישראל  שיהא רוצה אותם  " בריח ניחוח  ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מין הארצות " ריח ניחוח זו תפילה מכאן על ידי התפילה נעשה רצון אצלו למעלה להושיעם .
" ענני באמת ישעך "  מילים "אמת" ו "ישע" ירמזו על משיח. ודע שעיקר מה שאומר מוסב על אליהו לעתיד לבוא שעתיד לעמוד במעמד שהוא כלעומת  מעמדו בהר כרמל מול נביאי הבעל.ואליהו יבוא מחוסר "ו"  ועל כן אין ניכר בו שהוא איש האלוהים כי יהיה כאילו ללא התורה אף על פי שיהא בקיא בחכמה עמוקה חכמת פלא .אך כלפי חוץ יראה כללא תורה על כן כיוון שידבר נכונה על אלוהיו  יקומו נביאי הבעל הנראים כאנשי אלוהים לדקרו בחרב אוריתה  ובחץ לשונם  כי המה ראו צד אחד של ההסתר אבל הקבה עמד בצד השני של ההסתר אף הוא דורך להם חץ. ועיקר  המריבה שלו עימם הוא על מי שקרוי " אמת"  כי הם נסמכים על אליל שקר מעשה ידיים אשר לא יוכל לפעול ואין לו עין לראות ולא יד להניע  ואף כי ירבו תפילותיהם לא יענם על כן ישימו דבריהם בפיהו כאילו הוא שדיבר וכול ישראל שומעים ואינם מבינים  שגדוליהם סמכו אותם על אליל שקר כי הכפירה הזו בעמקות גדולה מאוד ורק חדי שכל  הם יבחינו בדבר  אבל להדיוטות לא רק שלא תיראה ככפירה אלה אפילו כעבודה ישרה מעין כמוה. “ וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה ...” דברי הימים ב טו3  “והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על המכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת " (ישעיה י20) וקדוש ישראל הוא משיח  והוא אותו ישוע אשר שנאו והנם שונאים אותו עוד היום וכול מה שיחפצו להסתיר העניין לא יוכלו  אף אם ישתיקון כול עדיו ככתוב "סורו מני דרך הטו מני אורח השביתו מפנינו את קדוש ישראל " כלומר חפצו להשביתו ואכן כיחשו בו בכול פירושיהם הרבים והנפתלים מאוד סבבני בכחש אפרים ועתיד להתגלות לפניהם אחר חורבן ציון יען כי לא דרשו את אלוהיהם באמת כי אם בכחש  .
למזמור סה
"דברי עונות גברו מני פשענו אתה תכפרם " מהו? בלשון ימינו, המושג "פשע" מציין עבירה פלילית חמורה; בלשון המקרא משמעותו שונה במקצת - הוא מציין מרד בסמכות ושלטון, פריקת עול. כך ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
אחרי שירבעם מרד ברחבעם, נאמר ( מלכים א יב19 ): " ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה ", וכן דברי הימים ב י19 .
המרד של מואב בישראל מוגדר כ"פשע" ( מלכים ב א1 ): " ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב ", וכן מלכים ב ג5 , מלכים ב ג7 .
  כך גם המרד של אדום ביהודה ( מלכים ב ח20 ): " בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימלכו עליהם מלך מלכים ב ח22 , דברי הימים ב כא8 , דברי הימים ב כא10
כך ניתן לפרש גם את שאר הפסוקים שמזכירים פשע בין אדם לאדם:
בראשית לא36 : " ויחר ליעקב, וירב בלבן; ויען יעקב, ויאמר ללבן 'מה פשעי , מה חטאתי כי דלקת אחרי?! כי-משׁשׁת את-כל-כלי, מה-מצאת מכל כלי-ביתך? שׂים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שׁנינו! זה עשׂרים שׁנה אנכי עמך; רחליך ועזיך לא שׁכלו, ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא-הבאתי אליך; אנכי אחטנה, מידי תבקשׁנה, גנבתי יום וגנבתי לילה. הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותדד שׁנתי מעיני' ": יעקב עבד במשך 20 שנה תחת סמכותו של לבן, והוא טוען שלא מרד בסמכותו ולא פרק את עולו במשך כל אותן שנים (ע' גם שמות כב8 למטה).
בראשית נ17 : " כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו ": האחים נמצאים עכשיו תחת סמכותו של יוסף, ולכן הם מגדירים את המעשה הרע שעשו לו בילדותו כ"פשע" = מרד בסמכותו (אולי הם רומזים בכך, שגם אז הם היו צריכים להיות תחת סמכותו, ולא לומר לו " המלוך תמלוך עלינו?אם משול תמשול בנו? ").
בדיני השומרים נאמר ( שמות כב8 ): " על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו ": השומר נמצא תחת סמכותו של בעל-החפץ, ואם הוא מתרשל בשמירתו ואינו שומר כראוי - יש בכך מעין מרידה בסמכותו (ראו גם בראשית לא36 למעלה).
דוד אמר לשאול ( שמואל א כד11 ): " ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה ", כלומר - לא מרדתי בסמכותך ואין לך סיבה להרוג אותי.
שמואל א כה28 : " שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך " - אביגיל מתנצלת על המרידה בסמכותו של דוד, שכבר נמשח למלך.
משלי כט16 : " ברבות רשעים ירבה פשע , וצדיקים במפלתם יראו " - לדעתי הכוונה היא, שכשיש הרבה רשעים בשלטון, הם מורדים זה בזה כי אינם מסוגלים לסבול זה את זה, וזה הגורם למפלתם (ע"ע ממשלת הרשעים ).
משלי י12  : " שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה ", משלי יז9: " מכסה פשע מבקש אהבה, ושנה בדבר מפריד אלוף " -  כשיש אהבה אמיתית, מוכנים לסלוח אפילו על מרידה ( פירוט).
משלי יז19 : " אהב פשע אהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר " - הבגידה בחברות גורמת למריבה ( פירוט) .
וכן שמות כג21 : " השמר מפניו ושמע בקלו, אל תמר בו; כי לא ישא לפשעכם, כי שמי בקרבו " - ה' מצוה על בני ישראל שלא למרוד במלאך שיוביל אותם לארץ כנען.
ברוב הפסוקים, "פשע" הוא בין אדם למקום, ונראה שגם בפסוקים אלה, עיקר משמעות המילה היא מרד בסמכות - הפושע מורד בסמכותו של ה' ופורק את עולו, למשל:
ישעיהו א2 : " שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר! בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי! " - הבנים מרדו באביהם.
ישעיהו מח8 : " גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך; כי ידעתי בגוד תבגוד, ופשע מבטן קרא לך " - "פושע" מקביל ל"בוגד".
יחזקאל ב3 : " ויאמר אלי בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים אשר מרדו בי המה ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה " - "פשעו" מקביל ל"מרדו".
צפניה ג11 : " ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי " - פשע נובע מגאוה.
במילון נימצא על המילה עון +חטא,עברה,עונש על חטא
 אפשר  שאמר  בהושעיב 9 " ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כול יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא "  כאילו יש ריב בין ישראל לאביהם שבשמים וישראל עונה על  הנסתרות אשר אינם נודעים  אפשר לך לבוא לדרוש ממני ואפשר וטעיתי כי זהו טבעם של הנסתרות  שאפשר לטעות בהם. כשמדמים איזה דבר לפי ההיגיון כנכון ובאמת אינו נכון  כדוגמת  הכתוב בתהילים מד " 18-23  שמצד אחד  כזו נאמנות  ולא משקרים בבריתך ולא שכחנוך ולא נסוג אחור ליבנו בעד כול הצרות אבל "אם שכחנו שם אלוהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלוהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות הלב " כי זה עניין שהוא תעלומה נעלם. ולפי זה יש פשע בישראל מה שדחו הדרך שאלוהים הביאם שדחו את ישוע המשיח  וטעמיהם עימם אבל   טוען אפרים אין לי עון  כי אני מלא יראת יהוה ומצוות ועל זה כתוב שם  הושע יג 12  “צרור עון אפרים צפונה חטאתו " היינו לפי חוץ אינם ניראים כי הם צפונים ועל כן אומר במקור הראשון  "כול יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא " כי לפי החוץ אני צדיק מהם  שהם שאינם איתי אינם שומרים תורה ומצוות כלל ואיך יהיו מוכיחים אותי כי אם על דיני תורה יוכיחו אני שומרם יותר מהם  ואם שלא על דברי תורה כגון הנוצרים הרבים איתי על משיחם  נימצא הם דוברים שקר כי אמונה שלהם לא חיזקה יראת יהוה שבהם והם פטרו עצמם מהמצוות  ואם יבואו בריב איתי אמצא נאמן מהם . זה כיוון שהעון הזה צרור וצפונה חטאתו  אבל בהושע ז1  “ כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים "  היינו  מה שהעון היה נסתר זה חלק מהחולי שמכנו יהוה  כי  אם אינו ניגלה לא יבוא לרפואה ולא לתוכחה  כמו שכתוב באיוב לב  "וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו" ועל כן  כיוון שחשב עצמו לצדיק וודאי לא בא לרפואה  כי אם נתחזק עליו ליבו בהביטו באחרים וחשב לעצמו מי הם שיוכלו להוכיח אותי והרי אין עבודתם ויראתם מתקרבת אל שלי  אלו קלים הם ואם יוכיח על מה יוכיח? אם על מיעוט העבודה יוכיח נמצאת ידי מרובה ואם על האמונה יוכיח כלום אין האמונה ניבחנת בעבודה  כי מה יועיל שיחזיקו באמת וילכו  בדרך שקר  וטוב מזה שאינו מחזיק באמת המלאה אך הלא ברורה אך ייטיב ללכת. כשם שעדיף האיש שיש לו מחשבה אחת והולך בה מהאיש אשר  יש לו ריבוי עצום של מחשבות אבל מתוקף ריבוי המחשבה נימצא שאינו הולך בשום דרך.
וכיוון שנימצא היתרון עימם  צריך קודם כול לגלות העוון הנסתר ההוא ולמחוק היתרון שיש לאפרים  וזה התהליך שהחל בימינו בישראל המודרנית  שהחלו העוונות להתגלות וזה הכתוב "ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו  בעת עון קץ "
 ולפי הניראה בירמיה לג8 “  וטהרתים מכול עונם אשר חטאו לי וסלחתי לכול עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי " אם כן החילוק הוא   עונם זה מה שהם חטאו ליהוה חוקי התורה שלא קיימו מצוות עשה שלא נעשו ומצוות אל תעשה שנעשו אבל בפשע זה עצם הפיעה המרידה בו עצמו . כמו שכתוב בישעיה סו " ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו לדראון כול בשר " הפושעים בי זה יהיה גורלם אבל החוטאים לי לא כך יהיה.
 
ולפירוש הפסוק   ש"דברי עוונות  גברו מני פשענו " כיוון  שכיחשו  בקדוש ברוך הוא ופשעו בו אז ניכנסו  לדיבורי עוון גם על שאר הדברים
ככתוב בישעיה ט 16 “ על כן על בחוריו לא ישמח אדוני ואת יתומים ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכול פה דובר נבלה"
ובישעיה ג 8 “ כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל יהוה למרות עני כבודו הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כיחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה "
ובהושע י 3 “ כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו" כי מילת מני איננה כאילו תחרות בין הפשע לעוון אלה לכוון ממוצא העוון כאילו אם נשאל מאין העווות האלו יענו הם מני פשענו כלומר פועל יוצא של הפשע .
עב
5 " ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים " אם לפי הפשט קשה ששמש וירח ניבראו באותו הזמן כמו שכתוב " ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור  הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים ....ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי " ולפי הפסוק ניראה היה שיש הפרש בין בריאת השמש לבריאת הירח כי על השם נאמר  " ייראוך עם שמש "  ועל הירח " ולפני ירח דור דורים "  ואין כאן סתירה בין הבריאות  כי ראוהו  זמן רב לפני  בריאת שמש וירח    כי נאמר בהמשך " לפני שמש ינון שמו " להודיע שקיים גם לפני שמש  אבל כיוון שהשמש היא כוח המאיר ובלעדיה העולם בעלטה  היה קיים אבל  לא ניראה ולכן " ייראוך עם שמש "   ולפי פירוש התלמוד  " ולפני ירח דור דורים " זה שלוש דורות
 מזמור עה 
בעל מקדש מעט מפרש זה המזמור “ כמה מעלות טובות לישראל. כשיש להם יום טוב אינם עוסקים בדברי הוללות כי אם בדברי תורה והלכות כול חג וחג בזמנו) וניראה שחשב שמדבר מישראל בעבור הודינו לך אלוהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך וגם ( ואני אגיד לעולם אזמרה לאלוהי יעקב) ואני חשבתי שענינו הוא דבר אחר והוא זמן המשפט לעתיד לבוא ככתוב ( כי אקח מועד אני מישרים אשפוט) ועל כן גם מודים לו ישראל שידוע שזמן המשפט הוא זמן של חסד ליעקב,ושזמן המשפט הוא ניתן לראות גם בנמוגים ארץ וכול יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה ) ועל כן מודים לו ישראל שלעתיד לבוא יעשה עמם חסד ויכירו בחסד מה שאינם מכירים עתה. מהו עניין ( וקרוב שמך ספרו נפלאותיך)? שמדבר ממשיח שנאמר בו בתהילים לד ( קרוב יהוה לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע) וגם בקמה נאמר ( קרוב יהוה לכול קוראיו לכול אשר יקראהו באמת) ואם תשאל מדוע אחשוב שמדבר בפסוקים האלו על המשיח אגיד ממספר פסוקים מהתנך המדברים במשיח ובהם המילה קרוב
 1) בתהילים פה נאמר ( אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו) וישעו הוא ישועתו הוא משיח גואל. וכן ישעיה נא ( כי תורה מאיתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע קרוב צדקי יצא ישעי..) ואף הוא מדבר ממשיח שהוא ישועתו. 3) ישעיה נ 8 ( קרוב מצדיקי מי יריב אתי) וזהו משיח שהוא ההצדקה לכול הקוראיו אליו וכול המאמין בו יצדק. ובדברים ל מצאנו 11 ( כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים הוא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.) וכבר פירש פאולוס ברומים י ( משה אמנם כתב על הצדקה שמתוך התורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אך כך אומרת הצדקה שמתוך האמונה אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה זאת כדי להוריד את המשיח או מי ירד לתהום? זאת כדי להעלות את המשיח מן המתים אבל מה היא אומרת ? כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך זהו דבר האמונה שאנו מבשרים ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים תושע הרי בלבו מאמין איש ויצדק ובפיו יודה ויושע) ואני אוסיף שאמר בדברים (הוא) אף שמדבר במצוה שהיה צריך לאמור (היא) וזאת כיוון שמדבר במצוה שהיא המשיח. ונאמר קרוב אליך הדבר שהוא המשיח הוא גם דבר ה' מה שכתוב בתרגום מימרא ה' ומכונה בבשורת יוחנן במילה ( הדבר)ובמדבר כד 17 אמר בלעם (אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל..) ולא עתה ולא קרוב שעתיד משיח להיות נידח מהם כנאמר בתהילים כב 2 ( אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי) ובאיכה א נאמר בו 16 ( על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם מנחם (משיח)משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב) וישעיה נט אומר 9 ( על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור..) 11 ( נהמה כדובים כולנו וכיונים הגה נהגה נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו) ואוסיף ממגילת רות ב 20 '' ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגואלנו הוא'' וליקטתי מעט מדבר מדרש רבה שמות פרשה ל
( שאלו ישראל לבלעם מתי תהיה ישועה אמר להם אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב אמר להם הקב”ה זו היא דעתכם אין אתם יודעים שסוף בלעם יורד לגיהנום ואינו רוצה שתבוא ישועתי אלה היו דומים לאביכם שאמר ( בראשית מט) לישועתך קויתי ה' צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר ( ישעיה נו) כי קרובה ישועתי לבוא כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלה ישועתי יהי שמו מבורך אילולי הדבר כתוב א''א לאמרו א''ל הקב''ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה כביכול כול ימים שאתם בצרה אני עמכם שנאמר ( תהילים צא) עמו אנוכי בצרה ואני גואל לעצמי שנאמר ( ישעיה נט ) וירא כי אין איש וישתומם כתוב אחד אומר (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו וכתוב אחד אומר (שם י) למה ה' תעמוד ברחוק עד שלא נחתם גז"ד קרוב ה' לכל קוראיו משנחתם גז"ד למה ה' תעמוד ברחוק כתוב אחד אומר אם כן כשקרוב שמו הוא זמן הגאולה כמו שכתוב בישעיה ל 27 ( הנה שם יהוה בא ממרחק בוער אפו וכובד משאה שפתיו מלאו זעם) כשמגיע אותו שם ונעשה קרוב ועושה אז חסד עם בית ישראל אז מודים מעשיו ונפלאותיו שעשה עימם.


מזמור ע

 

1 "למנצח לדוד להזכיר " וזאת תדע שעיקר הניצחון יהא להזכיר להם אשר שכחו ואשר השכיחום כי המה לא ידעו עוונם ככתוב באיכה " טומאתה בשוליה לא זכרה –אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את עוניי כי הגדיל אויב " אוי לנו ואבוי לנו זרע קודש ישראל אבני קודש המשתפכות בראש כול חוצות  קודש יהוה אשר אהב יסוד היסודות  אשר אין להם זמן ומזל כי הם מעבר לטבע ומעבר למציאות ומעבר לכול הכוחות הפועלים בעולם איך נפלנו כול כך עד אשר היינו בבחינת "מעוות אשר לא יכל לתיקון"  כי מורינו המורים בו  המה התעונו  וכיחשו בקודש הנודע להם והסתירו העוון מהעם עד אשר לא ניראה להם כלל כעוון ובעבור זה דם ישראל ניגר כמים  וצרה רודפת צרה אין חובש לראשונו אין נד לאנחתנו   ויען כי הגדיל אויבים אלו השועלים הקטנים המחבלים כרמים  המה השועל אשר ראה רבי עקיבה  יוצא מקודש הקודשים  המה חיבלו כרם יהוה  איש יהודה אשר אהב ויתעונו  וישכיחונו אמת  ונתבלבל לנו קודש בטומאה וטומאה בקודש ואיך נוכל לתיקון  איך תבוא לנו הגאולה  שהרי  אנו מכחשים בו ומנאצים עד היום שמו בשל האויב  המנאץ השוכן בקירבנו והמה יענונו מאוד  וילחצונו  וירבו עלינו המלאכה  ויכבידו העול למען לא נימצא המזור והפתח לכול צרותינו מי יעזור ? מי יושיע ? למה תהא כגיבור נידהם לא יוכל להושיע ואתה יושב תהילות ישראל בקירבנו  השוכן עימנו בכול טומאתינו בכול צרותינו לך צר למה תהא כזר למה תסתיר עינך בכפך ולא תביט על ילדיך מעשה ידיך  היכן אשר הבטחת לבחיריך גיבוריך זרע אברהם אהובך , מתי תהפוך קללת יעקב לברכה אשר בירכתו שם. ומה שהרבנו לפשוע נגדך אתה היודע שזה נעשה בתום לב  כי עמך  המה לא ידעו שמך ועל כן ניאצוך מחל לנו קדושנו אהובנו מגן ישראל  עד מתי תוסיף להכותנו מתי יחדל חרונך? שפך זעמך על הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשימך לא קראהו אשר אכלו את יעקב  ופליטה לא יותירו  שנאונו מאוד כי ראו שמך עלינו .ואתה הניקרא אל חי למה תהא כאליל  אשר לא ישמע ולדבר לא יוכל ואתה אשר אמרת "טובה תוכחה מגולה מאהבה ניסתרת " עד מתי תחשה מתי תקרב אלינו ישועתך  מתי תגלה דבריך עימנו ? ואם אין בנו ייחוד וכה הכעסנוך  יותר מאשר כול הגויים אשר עליהם לא פקדת כלל עוונם עד אשר יראה למשוגע ולעיוור כאילו בהם בחרת ואותם אהבת. אם מצאתנו גרועים מהם הנח לנו כאשר אמרת "חבור עצבים אפרים הנח לו " ואם בחרתנו מכול העמים  והחלת לפעול בקירבנו ושימך ניקרא עלינו וידוע שאין שינוי במחשבתך כי שינוי המחשבה הוא אפשר רק במוגבל אבל אתה רואה אחרית מראשית אין סתר ואין גבול לחוכמתך  אור וחיים עימך וכול רז לא אניס לך אתה יודע אשר בחושך ונטמן בתהומות .ובתוקף מחשבתך יודעת כול ומשיגה כול בחרתנו אז  וראיתנו כמשה המביט על הארץ המובטחת לא על ארץ הביט אלה ראה כול דורותינו וכן אתה  כשבחרת לא בחרת הכלה לפי יופיה בחופתה אלה ראיתה בכול ימיה  עת תינבל ותתכער עת  ינזר אחור יופיה  וישלכו כעלים כול חוכמתה והדרה  ובכול זאת כול כבודה בת מלך פנימה  ויהלום זה אשר בקירבה  זהרו לא יועם. ואתה שמביט אל הלב  אתה ראיתה זאת ובכול זאת בחרתנו  ולמה תיזנח ותשיב אחור ידך . אתה שאמרת אם יהא נידכחם בקצה השמיים משם ישיבך השם אלוהיך.עד מתי תשימנו תחת שלטונם  כאשר אמר דוד "הבאתנו במצודה שמת מועקה במותנינו הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה "   עורה למה תישן אדוני הקיצה אל תזנח לנצח  השיבנו ונשובה רפאנו ונירפא חבוש יהוה לשיברנו ורפא מחץ מכותינו  מוטט כול מיגדלי שקר ביום הרג רב בנפול מגדלים ורעשו  מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכול רמש הרומש על האדמה וכול האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכול חומה לארץ תיפול" ובעת ההיא  יצא אליהו " והיה להם כקסום שוא בעיניהם שבועי שבועות להם והוא מזכיר עון להתפש  לכן כה אמר יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכול עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו  " וזה הניקרא עוון קץ  "יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל  על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ " ומזכיר עון הוא ילכד ואשר שולח לעשות לא הצליח כי אין שומע דבריו ככתוב בירמיה " מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לריכבו המון גלגליו –לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים "כי להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם זו שליחותו אבל עיקר שליחותו להזכיר העוון וזה אכן עשה  כי המה יזכרו בעוונם  אך לשוב לא ישובו אלה יחזקו העוון הראשון בעוון שני  במה שיעשו לאליהו לעת קץ וזה מה שאמר ישוע בברית החדשה "שאלו אותו תלמידיו מדוע אומרים הסופרים כי אליהו  צריך לבוא תחילה? השיב להם אליהו אמנם יבוא ראשונה וישיב את הכול ואיך כתבו על בן האדם שיסבול הרבה וימאסו בו, ברם אומר אני לכם כי אכן בא אליהו ועשו בו כרצונם " הברית החדשה לא הבינה את דבריו של ישוע ועל כן הביאה אותם בשיבוש לפי תפיסתה יוצא מכלל הדברים שישוע אומר שאליהו כבר הגיע והוא יוחנן המטביל והם (היהודים-הורדוס) עשו בו כרצונם. אולם בחינה עמוקה יותר של דבריו מוציאה את היסודות הניסתרים . ישוע מביא את התפיסה שאליהו צריך להשיב את הכול בהיותו מכין הדרך לקראת המשיח אולם אז שואל ואיך כתבו שהמשיח יסבול הרבה וימאסו בו? שהרי אם נתקיים החלק הראשון ואכן אליהו בא והשיב את הכול  ועל כן גם פינה הדרך איך אפשר שהמשיח יבוא יסבול וימאס שזה מוכיח כי הדרך כלל לא פונתה.

לפי דבריו של ישוע ניתן להבין שהוא מדבר על אליהו בלשון עתיד "אליהו יבוא וישיב את הכול " והאליהו שכבר בא  אפשר ונתכוון ליוחנן המטביל , או שהוא מוסיף עוד נידבך  לדמות אליהו העתידית שגם יעשו בו כרצונם המתחבר עם תפישת ירמיה "מזכיר עון להתפש " מכול הדברים האלה ניראה שעניין ההשבה נאינו בידי אליהו שהרי מעידים כבר שלא ישובו עניינו הוא להיות מזכיר עון ולהתפש עבור זה  את הדברים הנוספים כבר יעשה אלוהים.


פרק עב
עניינו שלטון המשיח בעולם ואיך הכול שב לסידרו והחל המזמור הנ"ל בדברו על שלמה בנו ורוח הקודש נשאתו לדבר מתיקון העולם אשר יהיה בימי המלך המשיח כי לא נתגשם במלכות שלמה.
3 “ ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה " עתידים גדולי ישראל שהם ההרים לתקן הדרך ולהשיב ישראל לדעת האמת כי הכול הולך אחר מחשבתם כי הם מושלים בישראל וישראל מושלים בעולם.
ועתידים לשטוף נהרות מים על ראשי ההרים לאחר המלחמה הנוראה של הקץ ככתוב בישעיה  ל 25 “ והיה על כול הר גבוה ועל כול גבעה נשאה פלגים יבלי מים ביום הרג רב בנפול מגדלים " וברוב לו הנאמר  בתהלים  קד 13 “משקה הרים מעליותיו "  כי המים  אשר על ראשי ההרים ניתנו מעליותיו ואין מים אלה תורה
ועתיד הקב"ה להשפילם ממרום מעמדם ככתוב ישעיה מ "  כול גיא ינשא וכול הר וגבעה ישפלו והיה העקוב מישור והרכסים לבקעה  ונגלה כבוד יהוה " כי מה שהגדילם  בשקר זה היה לפי רצונו  אבל כשהשפילם  אז היה נגלה כבוד יהוה מה שלא היה גלוי לפני כן . נמצא שמש אחר ההר והשמש אינה ניראית והבריות הם רואים ההר הגדול ההוא ואור נוגה מצדדיו ומדמים בנפשם כי ההר מאיר  ואינם מבינים כי ההר רק מסתיר השמש והאור אינו שלו אלה של השמש שאחריו.
ובמיכה ד " והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו אליו עמים " והעניין הוא שלא היה נראה להם נכון עד הזמן ההוא  כידוע לכול  שמחזיקים שם את ישוע המשיח ודורשיו כשקר
"הרים הגבוהים ליעלים " תה' קד18 “ אין לך דרך טובה להתעלות בה בלימוד התורה מאשר דרך ההרים הגבוהים "
וההנהגה הנהוגה בהרים היא לפי מחשבתו כנאמר בגמרא "רגיז רעיא על ענא משוי להו נגידא סמייא ועל זה אמר באיוב ט5 “ המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו "
כח שם " בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים " היינו המהפך הזה שבא על ההרים בא מכוחו של משיח שהוא השורש
ובישעיה ה 25 “ על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכול זאת לא שב אפו וידו נטויה " והכוונה  כאשר חורה אף יהוה על עמו הוא מטה ידו להכותו (דברים כז ) “ ארור מכהו רעהו בסתר "  נשאלת השאלה הרי מכה זה ברורה שניתנה זה לא מיסטיקה ו שנתן או שלא נתן מה פירוש מכה רעהו בסתר ?
הכוונה שמכה אותו שלא מדעתו  כגון  שמטיל בו דופי בעיני האחרים באופן שמתרחקים ממנו ושותקים והוא אינו יודע על מה הייתה ההתרחקות הזו וזה נקרא " מכה רעהו בסתר "
וזה גרוע וקשה ממכה גלויה כי במכה גלויה מה שאדם קם כנגד חברו וטוען עליו טענות  ידוע לו בשל מה הדבר ויש לו האפשרות להתגונן אבל במכה בסתר  הוא אינו יכול לדעת על שום מה  נעשה זול לבריות  ומדוע מתרחקים ממנו. ותנאי המרחק  הוא עיקרי למכה בסתר כי אילו קרוב  לשומעי דיבתו אפשר יוודע לו במהרה  מה שדיברו עליו ויכולים לראות כי שקר הוא אבל כשרחוק מהם ואינם יודעים עליו אלה מהשמועה אזי נתאשר להם כאילו אמת הוא. ולגבי הקב"ה נאמר
ר' נחמן מברסלב ליקוטי מוהרן
כי יש שתי הסתרות. וכשה' יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאוד למוצאו. אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר לייגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו. אבל כשה' יתברך נסתר בהסתרה בתוך הסתרה, דהיינו שההסתרה עצמה נסתרת ממנו, אזי אי אפשר כלל למצוא אותו, מאחר שאינו יודע כלל מה' יתברך. וזה בחינת (דברים ל"א) 'ואנוכי הסתר אסתיר', דהיינו שאסתיר את ההסתרה, שלא ידעו כלל שה' יתברך נסתר. ואזי בוודאי אינו יכול למצוא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שה' יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה עצמה נסתרת כנ"ל.
ועיקר המכה “ וירגזו ההרים “ מתוך שההרים התרגזו נעשו אף הם מכים את העם  ועל כן “ותהי נבלתם כסוחה “ זה מכעס ההרים שלכאורה לא הה צריך להיות פה בכלל “ווירגזו ההרים” רק שהוא רוגז והתוצאות אלה שהם כאילו שותפים לכעס
לא כול ההרים יוותרו
אומר ישעיה ז “ וכול ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שם יראת שמיר ושית והיה למשלוח שור ולמרמס שה “ולפי פירוש רש”י  היה הבדל בין הגידולים  שהיו מקומות שהיו ממשים לגידול גפנים והיו לתבואה . ומהגפנים נעשה יין שעל ידו בא הכחש וזה יהיה לשמיר ושית אבל ההרים שבמעדר יעדרון לזרוע תבואה זה יוותר. ובידוע ששור מרמז על משיח כמו שנמצא במדרש רבה “ויהי לי שור וחמור שור זה משיח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו חמור זה מלך המשיח שנאמר “עני ורוכב על החמור “(בר”ר ע”ח-ז)
אבל מרבית ההרים ימוטו כי כפרו במלך המשיח ולא היו מוכנים להיכנע לשלטונו באומרם לא זה ימשול עלינו  ועל זה כתוב ישעיה נד "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אומר מרחמך יהוה צבאות " ירמיה ד " ראיתי ההרים והנם רועשים וכול הגבעות התקלקלו " עתידה חוכמתם להבלע  בבוא משיח  ויכירו הכול שאין בהם מועיל ושווא דיברו ולא מיהוה וביחזקאל לח "ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכול הרומש על הדמה וכול האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכול חומה לארץ תיפול " אולם ביואל ד המתאר את אירועי הקץ לאחר החורבן והמלחמות אומר 18 “ והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכול אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים "
ועמוס ט13 מוסיף “ הנה ימים באים נאום יהוה וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכול הגבעות תתמוגגנה “
במיכה ו  הקבה  קורא למריבה עם ההרים  שזה בלתי נתפס אם מבינים רק הרים פיזיים “ שמעו נא את אשר יהוה אמר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך שמעו הרים את ריב יהוה והאתנים מוסדי ארץ כי ריב ליהוה עם עמו ועם ישראל יתווכח “
 
 

 
( שמע אלוהים קולי בשיחי מפחד אויב תצור חיי ) בזמן הזה שהפחד אוכלני והאויבים מתקרבים ומתרגשים עלי, ויש להם הסכמת הרוב שביושר פועלים כשבאים להחריבני, ורק אתה אדוני אלוהיי יודע האמת שאין להם כול אמיתות וכול אמת שלהם בדייה ושקר שטמנו וארגו להשבית ענוים, והנה עלי המון חוגג ידברו הכול אודותי עלי ששון ליבם במהרה יכלוני שפתיהם. ואף על פי מה שחטאתי כלפייך בכול יום מימי חיי והכבדתי העול מאוד, וסרתי ממצוותיך והכבדתי המרי שמריתי בך ועשיתי דברי קודש לחול, ומצוותיך השלכתי אחרי גבי , אף על פי אני מיראיך ואוהבי שמך ובעבור שדברך אמת אתה תשיבני בעת הזו כשאויבי בנפש יקיפו עלי צור ושמור על חיי כאשר אמרת בדברך הקדוש. תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און-סוד שלהם גלוי לפנייך שאני סודם ואני מנגינתם עלי הגיונם כול היום נדברו להשביתני ורקמו מזימותיהם, וידברו ברורות אשר רקם ליבם כי מי שומע ואדם מבין אין -וכיוון שהכול יסורו למשמעתם נגרזתי מבני טאדם הייתי ככלי אובד נשכחתי כמת מלב כי שמעתי דיבת רבים בהיווסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו- הכול עזבוני אבי ואמי אשה ורעה. הצילני מריגשתם מה שמתרגשים לבוא עלי ולהשביתני, והצילני מריגשה זו השולטת בהם שהעבירה אותם על דעתם אל תבואני ואהיה כול ימי שנתתה לי רגוע ושליו ולא אהיה נחפז ללכת אחר שום מחשבה או דיבור או תאווה אלה יהיו כול דברי מעשי ומחשבותי בישוב הדעת ואהיה הולך בעצה שאין למהר לשום דבר שלא אתקן כלום לא בדיבורי ולא במעשיי כי הכול מנוי וגמור מלפניו ואשר ירצה יעשה הכול בעיתו כאשר אמר( אני בעיתה אחישנה) אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר - כמו לאלוהים יש חרב וחץ כנאמר בתהילים ז (אם לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה) וחרב שלהם היא לשונם מנסים על ידי זה להשבית הענוים שאין להם מגן מה שאין האמת נמצאת בארץ ככתוב בישעיה ( ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל ) ודברים מרים שלהם יהיו נגד הצדיק ונגד עדתו ויכלימו ויבישו אותם לפני כול ויתירו דמם ויגזלו רכושם שלדבריהם אינם בבחינת אדם. לירות במסתרים תם פתאום ירהו ולא ייראו ) ואמר גם ( ישב במארב חצרים במסתרים יהרוג נקי עיניו לחלכה יצפונו ) מחפש את אותם עניים להמית אותם במסתרים הם הדברים שניסתרו מעיני בני אדם סודות התורה ובעזרתם להמית העניים שלא יודעים פנימיות הדברים, וגם חרבו היא דבר מוקשים אשר שת להטעות בהם העניים,ומכות של הרשעים על העניים יהיו פתאום בלא שתהא הכנה לכך ככתוב (פתאום ירהו ולא ייראו) ובאותו הזמן תבוא פתאום גם מכתו יתברך עליהם ככתוב (וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם) ודיברוים שלהם טומנים מוקשים להטעות החלכאים ,ולעורר מדנים בין אחים ככתוב ( פיך שלחת ברעה בבן אמך תתן דופי ) ועל ידי שיהיו משניאים הצדיקים על כלל העם שיושבים בקירבו ועושים אותם ניבזים ומקימים דברי שלמה משלי ו ( יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים ) יכשילוהו עליהם לשונם יתנודדו כול הרואה בם כיוון שלשון שלהם היא חרב ככתוב אשר שננו כחרב לשונם מתקיים הכתוב ( חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה ) כיוון שלשון שלהם תמעד ותסגיר אותם יקוים ( וייראו כול אדם ויגידו פועל אלוהים ומעשהו השכילו ) הוא מה שאמר שלמה יט (לץ תכה ופתי יערים ) שראשים שעליהם מכונים ליצים והעם בכללותו זהו פתי ולחיזוק דבר בא ישעיה ואמר ( לכן שימעו דבר יהוה אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלים ) וזה מה שאמר במשלי א ( עד מתי פתיים תאהבו פתי וליצים לצון חמדו להם ) שהם בחיבור אנשי הלצון והפתיים הנסמכים להם והשומעים בקולם.ותדע שזוהי כול המערכה אשר תבוא בציון בעת הזו . לא תתגלה עד אשר יקיפו אנשי הלצון את צדיקי האמת להרגם וזוהי תחילת הגאולה. וכשיהיו מדמים בנפשם להמיתם ולאבדם אז גם תבוא מכותם בעזרת השם במהרה בימינו אמן. עניינו אותם מרעים המתקבצים סביב הצדיק וכול עניינם להטותו ולהפילו ויש להם חץ אשר הוא כוחם שנודעים כצדיקים וחוכמת שטן שעימם ויודעים להשיב על השאלות ולשאול שאלות שהצדיקים לא יוכלו השיבם והם זוממים להרוס אמונתם. ואין להם עוד יראה מאחר ששלטונם גמור ומוחלט אין עוד בהם כול יראה שניראה ניצחונם ודאי,והם מחזקים שקרים שלהם ומוסיפים להם מיני בדיות כדי לעורר האמינות ומחזקים צדדים חלשים בבדיה שלהם שלא יוכל איש לחקור ולמצוא פיתחו של דבר וידוע להם שאין רואה ולכן עבודתם היא כעבודת הגנב בליל בשעה שבני הבית בשינה שהיא עבודה קלה ושלווה. וכשם שהם מרימים חיצם לפגוע בישרי הלב האלוהים ירים את חצו ויביא מכותם ואף שהתאפק הרבה הזמן ששולחים ידיהם לפגוע בצדיקים הוא הזמן שיכל להחריבם.וזה יהיה בפתאומיות ולא בהדרגה ודבר לא יכין זאת,והדבר יהיה הפתעה לא רק להם אלה לכול האוחזים בם והבטוחים בצדקתם,ולשונם שהייתה כלי טרפם תבגוד בהם .
הריעו לאלוהים כול הארץ" שיבוא בגבורתו  למשול בעולם ולהציל נדכא מכף עריצים,ויאמרו המזמור הזה לעת קץ כשיגלו מעשיו ולא יהא עוד בהסתר פנים , שזה הפירוש של "אמרו לאלוהים מה נורא מעשיך " ואז ייוודע מאויביו שנדמים בעת הזו לצדיקים   כי המכחשים במשיח שהוא העוז  הם אויבי יהוה.ושהמשיח הוא עוז זאת תיראה  גם מהפסוק הזה המדבר במכחשים בעוזו  ואילו היה מכוון כמתנגדיו היה עליו לומר מכחשים בו עצמו  אבל אמר מכחשים בעוזו ומציגים עצמם כנאמניו . ובסח אמר " צוה אלוהיך עוזך עוזה אלוהים זו פעלת לנו " ואם הוא רק אחד מתכונותיו על שום מה יצוונו? אלה הוא חיצוני לו ובפא אומר " הרנינו לאלוהים עוזנו הריעו לאלוהי יעקב " אם כן  איך מצווה על עוזם של ישראל  והרי נאמר "הרנינו לאלוהים עוזנו " אם האלוהים עוזנו איך הוא מצוהו ? וזאת לא קשה  כי יש בו שני חלקים האב והבן
 וכול מה שהאב אומר לו הבן עושה. ואף שהם נפרדים הם אחד  והמכחש בן מכחש באב כי רצון האב ומחשבתו נגלים בבן  והוא עשהו לאות שדרכו יודע מי נאמן לאלוהים כי הבן הוא מהותו הנסתרת של האב  והוציא לאור מחשבתו  אבל השאיר מקום לטעות בו כדי שיתגלה הנאמן מהטועה  ועל כן הותיר מקומות סתומים שאויביו יאחזו בם לכחש בו  ועשה ככה שדווקא יהא  להם יותר עוז  כי עשהו נסתר  ועל כן דורשיו  דורשים אותו על בסיס אמונה ללא גילוי בפועל. כי המציאות הנגלה נראית כמכחשת בו בהיותו מעלים עצמו מין העולם." בים דרכך ושביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " אפילו עקבות שלו לא נודעו.
ובמזמור סב  כתוב "אחת דיבר אלוהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלוהים "  אף על פי שמדבר אחת  אבל מדבר בשני קולות  וקול שני הוא העוז משיח וזה הנאמר  בסח " לרוכב בשמי שמי קדם הן יתן בקולו קול עוז תנו עוז לאלוהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים"  וזה הכתוב במשלי כד " גבר חכם בעוז" כי מי שעמל איתו הוא החכם כמו " אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה "
ובמזמור עז "הודעת בעמים עוזך גאלת בזרוע עמך " שהודיע שם ישוע המשיח בעמים גאלת בזרוע עמך כי העוז והזרוע אחד הם  וישראל שכחו עניין הזרוע כמו שנאמר בהם (תהי' עח)" לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר " ושהזרוע היא העוז תהילים פט 11 " אתה פזרת כחלל רהב בזרוע עוזך פיזרת אויביך "
וזה הכתוב בפד "אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם "  כי ע"י שמקבלים העוז נעשית דרך ומסילה חקוקה בם (תהי' קלט ) " וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם " וזה מה שכתוב "שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד " שאו שערים ראשיכם הביטו בזה שהוא ראשכם  והוא המשיח המכונה ראש  כמו "ראש דברך אמת , "וראשו מגיע  השמימה " מהו מגיע ? שלא היה שם לפני אבל אחרי כן הגיע  כמו שכתוב במשיח בתהילים ז "ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה
ובישעיה מה24 " אך ביהוה לי אמר צדקות ועוז עדיו יבוא ויבשו כול הנחרים בו " כי תלמידיו הקדושים אשר בארץ הם המעידים את העדות אבל העדות היא ללא העוז ועל כן אין בהם הכוח לחולל השינוי  וזה מה שכתוב בדניאל יא " ומין המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד " כי עדיין לא הגיע המועד ועל כן הם פועלים ללא העוז  בלא הכוח  " ובהיכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות "  כי פעולתם נכשלת  אבל הם בכול זאת פועלים  ויש להם מעט פרי שנראית פעולתם  כמצליחה  שהעולם הנוצרי מתרבה  ורבים מגיעים לאמונה  אבל תדע שבפנימיות הדבר אין זה כך ואפילו במה שמצליחים לא מצליחים כלל  והרבים הנלווים אינם באמת אלה בחלקלקות  וכשתבוא עת הצרה עתידים להיכשל ולהסגיר הנאמנים ועל כן המשכיל האמיתי  לא יסמוך עליהם שנראים כמאמינים המדברים דיבורי אמונה נרגשים וישמע אל פנימיות דבריהם אם ישרים הם כי רוב העדר אינו מיהוה .והמלחמה האמיתית עד עת קץ איננה לעשות פרי ליהוה  כי הפרי יהוה עצמו נותן גם הפרי גם הכוח לעשותו  ואם מנסה מספר פעמים לעשות הפרי ואינו צולח בידו ידע שאין זה רצון יהוה והמלחמה האמיתית היא איך יעבור הלילה הזה ולא ייפול לבחינת שינה  כנאמר " תורת אלוהים בליבו לא תמעד אשריו " כי יתרבו עד אין קץ המכשולים וכול מה שבוטח בו ימעד  אם שם בדבר אחר מבטחו.אבל אם יעבור הלילה כשהוא מחכה לו  אז "עוז עדיו יבוא  ויבשו כול הנחרים בו "
 

זה המזמור מדבר דוד על סבלותיו ומפיו נשמעת  זעקת המשיח אשר הוא משורשו.
2" הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושיבולת שטפתני ”
 מילים דומות חוזרות באותו המזמור בפסוק 15"  הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה"
כוחות השטן שבים
 צריך לומר שאין זו פעם יחידה בתהילים שדויד מדבר על אי אילו כוחות שבים ומבקש את סיוע ועזרת האלוהים מפני התקפתם לדוגמה אנו מוצאים גם:
 לב 6 " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו"

פרק נח) "חמת למו כדמות חמת נחש כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם ...ימאסו כמו מים יתהלכו למו ידרוך חציו כמו יתמוללו"
 עז- יז “ ראוך מים אלוהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות"
" תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון"
והעניין הוא  שלפי מה שמלמדים כתבי הקודש  הקב"ה בבואו לברוא את העולם  ברא גם שמש וירח  ונתן לכול אחד מהם ממשלה לשלוט בעולם  שנאמר "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים " אם כן ניתנה ממשלה לכול אחד מהם והם מרמזים שני כוחות שונים ומתנגדים זה לזה השולטים בעולם. השמש והיבשה- והירח והים  . כול ימי עולם  כשמתקיימים חריש וקציר  נשוא אישה ובנות בית  אזי הם מתקיימים זה לצד  זה  כי בעולם שלנו זה עולם  ההרכבה  הורכבו להם גן העדן והגהנום יחדיו ויש שני כוחות משיכה( כמו משיכה מגנטית וגלי רדיו  הם נמצאים ובלתי נראים ) לבני האדם  האחד מצד הקדושה והאמת המיוצגים ע"י המשיח  והשני ע"י כוחות הטומאה  המיוצגים בשטן כוחות אלו הם כוחות המיוצגים ע"י (הים התהום והירח ) יש להם השפעה היפנוטית על האדם באותה העת שימשלו יהיה קשה מאוד לצאת מהשפעתם כי הם ממשיכים רוח של זנות ושכחה בעולם , ובני האדם באותה העת  יהיו עוזבים אורחות ומסורות אבותיהם  לאחוז בזנות הזו כי היא תהיה מושכת את בני האדם  באותה דרך שפיתה הנחש את האשה בהשכלת וחוכמת פרי עץ הדעת "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל " ובאותו האופן שחמל  שאול על אגג על שום  יופיו ומשום שהכניס הכול תחת התאווה כי  כשהגיבור תקיף ומושל ביצרו  ומתחזק בתפילות ובצומות ואיסורים אזי הוא יכול בקלות להוריד ראש הנחש מעליו  אבל כשנעשה נרפה  ואינו שומר האיסורים ונכנס בכול זנות ותאווה ואינו יכול להגביל עצמו אזי אי אפשר להם לעמוד כנגד הזנות הזו וזה מה שנאמר " וילך אליו אגג מעדנות " בדברים מעודנים ונעימים שיהיו בתרבות של רווחה ועשירות  ויהיו מגרים עצמם ע"י שלל מאכלים  וכול אחד בונה ביתו כבית מקדש. ויהיו נפרדים איש מעם רעהו ע"י שלטון התאווה עד שיהיו נדמים לזרים  וכיוון שירבה הפשע וההפקרות כי ע"י התאווה הזו ינאצו השם הקדוש וגם מיעוט האנשים שיחזיקו באמונה לא יהיו תקיפים באמונתם כי הזנות תכנס גם בעדה הקדושה. על כן מבקש בראשונה תהילים לב " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו " שהשטף הזה  שאנו נמצאים בו כמו שאומרים היום "לשחות עם הזרם " כי הזרם סוחף אותך בין שאתה חפץ ובין שאתה מתנגד באשר אתה בין אנשים  אבל אנחנו מתפללים שהזרם הזה לא יסחוף אותנו , באשר אתה יודע יצרנו  זכור כי עפר אנו, וגם שבא אלינו בתחילה בדברים קלים מאוד שנראים לא מתנגדים לאמונה ונראה שאם מתנגד לעשותם נעשה ע"י זה פאנט וקיצוני באשר אין איסור מפורש על הדברים האלו אולם בעומק העניין אלו הדברים המכניסים אותו לטומאות הגדולות ביותר ועל זה אמרו הרבנן
"היינו דכתיב זכריה יב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? - כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר זכריה ח כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא".  גמ' סוכה פרק ה –נב
בעיני  הרשעים לא נראה יצר הרע אלה כחוט השערה  משום שהם ביטלוהו מה שהפכו איסור להיתר, אין עוד  כול נסיון אצלם להיתנגד ליצר הרע ועל כן הוא נראה להם קל מאוד כשערה   כמו שכתוב "  כשחוק לכסיל עשות זימה, וחכמה לאיש תבונה" חוכמה  לאיש תבונה  דייקא כי צריך חוכמה גדולה מאוד להמלט  משיניו ביודעו שהיצר הרע נמצא גם בו עצמו ועל כן אין לו על מה להסתמך על עצמו וצריך עצות ואסטרטגיות בכול עת. ואפילו מה שהפילו שבע פעמים צריך החוכמה לקום ולא להישאר מוטל.     והאדמו"ר מרוזין תאר את קשי האמונה בזמן עקבתא דמשיחא ואמר שהאמונה תהיה כול כך קשה כמו לעלות על קיר גבוה ישר בלי סולם ומדרגות.
אולם  גודל הקשיים רק הולך ועולה  כי לאחר שהתפלל  " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" אומר פה "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש " ומגיע לצרות גדולות מאלה  שעובר לראשו כמו שנאמר ביונה "אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי " עיקר  הצרות באות על הצדיק עד שבאר ותהום מתרכזות דווקא בו  כיוון שמרגישות בזה שיש בו הכוח לצאת מרשתם ואילו יצא מרשתם  יוכל להיות גורם מאיר ולקבל הכוחות מלמעלה . כי הקב"ה לא משתף באורותיו חשוכים  איוב כא "אלוה יצפון לבניו אונו ישלם אליו וידע " הכוח הזה טמון ואינו ניתן חינם לכול אחד אלה יש דרך שצריך האדם ללכת עד שיקבל הכוח הזה  וכשיוצא לחפש הכוח הזה  ולהשתחרר מהרשת אז באים אליו כול ההסתרות וכוחות התהום לעכבו
הגויים והמים
בשיר המעלות מזמור קכד אנו מוצאים תיאור זה של מים “לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים " ובספר ישעיה פרק ח  ממשיל את הגויים הבאים על ציון למים " יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו ולכן הנה אדוני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כול כבודו ועלה על כול אפיקיו והלך על כול גדותיו"
יח " לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" אבל בקץ העתים כשחוזרים בתשובה נאמר בם " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כול הגויים"
צריך להבין שהטומאה  היא כוח רוחני מחוץ לעולם הזה  כי היא שוכנת בשמים  כמו שכתוב בישעיה  לד  " ונמקו כול צבא השמים ונגולו כספר השמים וכול צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנבולת מתאנה כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט "עיקר האכילה בשמים אבל לבסוף יורדת על אדום המקבל כוח מצבא השמים ודומים לו כז " ביום ההוא יפקוד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים ביום ההוא כרם חמד ענו לה " עד שאין ממיתים הנחשים האלו אין קוראים לה  כרם חמד  מחמת מקטרגים מבפנים ומחוץ. שונאי ישראל מחוץ ומכחשי עוזו המטים אותם לרעתם מבפנים.  וממשיך לו  כד " והיה ביום ההוא יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ואספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו "
עיקר העניין אלו מלכויות  וחוכמות זרות בשמים אשר ממשלה להן על הארץ כי הכוחות הרוחניים בשמיים מתלבשים בבני אדם ועמים על הארץ  ועל כן הם עובדים להם כמו שכתוב דברים ד " ופן תשא עיניך השמימה וראית את  השמש ואת הירח ואת הכוכבים כול צבא השמים ונדחת והשתחויות להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אותם לכול העמים תחת כול השמים " והגויים האלו הם מושלים ברעיונות שלהם על הארץ לפי כוח הרוחני הנמצא להם בשמים ועיקר עבודתם להדיח ממנו  לרעיונות אחרים . והם משולים למים האלו  כמו שאמר " אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים"
ישעיה יז 12" הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון "  ובתוך הים יש יצורי גיהנום  המושלים בחשכת העולם  ועד אשר אין מכניעים אותם  יצר הרע שולט על העולם. והם התנין  והלוויתן אשר בים  כמו שנאמר למעלה  ישעיה כז  ובתהילים עד 13 " אתה פוררת בעוזך ים שברת ראשי תנינים על המים אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים" שעתיד הקבה לעשות היצר הרע למאכל ולחלקו לציים  סעודת הצדיקים לעולם הבא והוא הטעם למה כתוב שופטים יד " מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק " וכביכול עד יום פקודה הקב"ה משתעשע עם הלויתן הזה  כמו שכתוב  תהילים קד " שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו "

14 “ ואני תפילתי לך יהוה עת רצון-אלוהים ברוב חסדך ענני-באמת ישעך "
מה שאני בא אלייך בתפילה אינו כפי מחשבת אנשים.
 שהם מתפללים על שום מנהג טוב ולייקר איש בעיני רעהו להגדיל שמם ולהרבות צדקתם.ועיקר תפילתם מדומה באשר אינם יודעים החיסרון כי מה שאדם מתפלל הוא מה שמשגיח בחסרונו. ומה שהעולם מלמד כאילו הכול טוב ואנו חיים ממש בגן עדן כי נהנים מכול הטכנולוגיה ואיכות חיים שלא הייתה מביישת את מלכי העבר ומה עוד שצדיקים וחסידים מדברים הרבה ממעלת האדם המסתפק במועט והמודה והשמח בחלקו. אך אם יהא שמח בחלקו איך יבוא לפניו בלב נשבר בבכיות ובצומות אם ימלא כרסו בשפע המאכלים איך יחוש בעלבון הקודש כי זו ממש עצת היצר הרע לחיות חיים טובים בגשמיות כי על ידי כך או הרוחניות נעלמת לגמרי ומתחלפת בכפירה או שהרוחניות נעשית רופסת מצוות אנשים מלומדה הלוקחים כבוד איש מאת רעהו ואת הכבוד האחד לא ידעו.
עת רצון הוא עיקר העניין עיקר הגאולה וכול מה שעובר עד אז זה רק ההכנה לעת רצון כי הקב"ה כביכול ישן בשמיים  כי העם שלו נימצא בשינה על הארץ וגם כי אין באמת סיבה לקום. העם ממשיך עדיין ברציותיו הילדותיות ממשיך להתרפק על אלילים מעשי  ידיים שמכנים אותם בשקר בשמות קודש ממשיך להתרפק על  מחשבת אנשים שקידשו אותה והחליפה מחשבת אלוהים .החכמים אומרים למשיח אל תבוא אנחנו כבר עושים את העבודה תאמת אתה רק תפריע. אבל זה לא רק החכמים גם העם עסוק בענייניו השונים בתאוות ארציות רחוקים מאוד מהאמונה העם מכיר רק חלק אחד מהאמונה את החלק שבו מצדיקים אותו ומרוממים אותו מעל כול עם ולשון לפי מחשבתם עצם העובדה שהם יהודים נותנת להם פריבילגיה לעשות ככול העולה על רוחם הם מתייחסים אל הגויים כאילו מדובר בתת אדם ובכך רק מגדילים עוד יותר את הקטרוג בשמיים של השטן על ישראל  שהרי אנחנו היינו אמורים לשמש להם לדוגמה ולאור.
 אבל  אם יש בנו מידה של יושר אפילו מידה מועטה שבמועטות הרי נהייה חייבים להודות שאנחנו עצמנו  עלובים מאוד, נרפים מאוד , שקדנים ביותר על מילוי תאוותינו  וצרכינו ועניים ביותר על צרכי הקדושה. ובעיקר שקרנים ומעמידי פנים מאין כמוהם . לא לחינם מעיד ישעיה "וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ....מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.....” וירמיה ממשיך " הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו אין איש ניחם על רעתו " ועיקר הרעה עשו  אותם המתייהרים להיות להם לראש  כי תחת  אשר יוכיחו את העם לשוב בשק ואפר מדרכיו הרעות המה הגדילו  לחזק את לבב העם בדרכי רשע " יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק  ידי הרשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיותו " כי רוב דבריהם דיבורים בלא טעם והשומע לדבריהם  כשיכור  אשר ליישר דרכו לא יוכל כי אין אמת בדבריהם פנה ליבם למהתלות להשתעשע בחכמתם הרעה כי רבתה מאוד . והקב"ה ערך כול המחזה הזה לפנינו  שעינינו יראו וישיגו ועל כך נבוא בתפילה שהקב"ה יסיג אחור כול נביאי השקר  כאשר אמר דוד "הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדוני … בלע אדוני פלג לשונם.
ועיקר העניין שיודע שבו עצמו אין אמת כי מה שאמר "אין איש" גם אתה כלול בתוך זה ומה שאמר בישעיה " כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו...” זה עלי ועלייך נאמר כי פנינו להתעסק בדרכי החיים למלא  כוס ההבל של חיינו בעולם עובר  ויען שאין האדם יכול לחיות עם הידיעה שהוא משקר ומכזב הנה הגדלנו להקים לעצמנו אלילים מעשי ידינו הלוא המה צדקתנו וקדושתנו המדומות  שאינן אלה המונע בעדנו לחזור אל קודש האמת.
שזה  בחינת  "הרפו ודעו כי אנכי אלוהים ארום בגוים ארום בארץ " כי עד שלא נרפה ממעשה ידינו הבל לא יושיענו לא יפנה ליבנו אליו וזה הכתוב(ישעיה ח)” ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו  ובאלוהיו ופנה למעלה "
על כן רבו מאוד צרותינו יען הקשנו לב  להאמין ועדיין עובדים אלילי ידינו מצוות אנשים מלומדה  שלא הושיעה בעבר ואינה מושיעה וגם לא תושיע רוח עוועים  הרו עמל ילדו שקר. שווא בונים חורבות אבותינו בנינו יבנו חורבותינו יען כי אין איש שם לב אין מביט גם אין מתבונן על כן מעיד בם " ענני באמת ישעך "  כי בי עצמי לא תשורר האמת וכיוון שאני שקר איך אתקן ? כי איך יוכל החולה לראות מזורו ואשר מחשבתו בהבל וריק איך יחשוב מחשבת אמת רק אם יחדל .
על כן אדוני חשב מחשבות  להסיר כול משענת שקר וכול חוכמת ריק  המתהדרים כאלילים כי כול אשר בשקר יסודו יחרב ויפול  עד עת גואל . כי מי שמשקר הוא יודע שמשקר ומי שנסמכים עליו אליו יבואו בעת צרה  היכן אשר הבטחתנו? ואם איש אלוהים אתה  יפלו דברייך לפניו ויעשה עצתך כמו שאמרו חכמיהם " שהקבה גוזר גזירה והצדיק מבטלה "  ובכול צרות ישראל בעבר  עמדו צדיקיהם ונשאו עיניהם למרום  אפס לא הושיעו לא עצמם ולא העם אשר ברגליהם . מעצתם לא סרו אף כי רבתה המכה עד מאוד כי לא נתן להם אדוני לב לדעת ועיניים לראות עד היום הזה למלא כול עצתו אשר גזר מקדם באחרית הימים נתבונן ונדע.
וזאת תדע  שרצון אמיתי לעבוד את הקב"ה אין באדם באמת כי האדם צריך לעבוד ולעמול כדי לקנות את הרצון הזה. “ כי אתה תברך צדיק יהוה -כצנה רצון תעטרנו " פותח את ידך ומשביע לכול חי רצון . לכול חי דייקא  שהם המהללים את שמו ככתוב  " לא המתים יהללו יה ולא כול יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה " “חי חי הוא יודך כמוני היום " (ישעיה לח) כי על ידי התפילות והתחנונים נעשה לחי ועל ידי שנעשה לחי  יקבל הרצון .
ביאור השני שעת רצון הוא הזמן שהקב"ה ישוב לפקוד עמו ישראל  שיהא רוצה אותם  " בריח ניחוח  ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מין הארצות " ריח ניחוח זו תפילה מכאן על ידי התפילה נעשה רצון אצלו למעלה להושיעם .
" ענני באמת ישעך "  מילים "אמת" ו "ישע" ירמזו על משיח. ודע שעיקר מה שאומר מוסב על אליהו לעתיד לבוא שעתיד לעמוד במעמד שהוא כלעומת  מעמדו בהר כרמל מול נביאי הבעל.ואליהו יבוא מחוסר "ו"  ועל כן אין ניכר בו שהוא איש האלוהים כי יהיה כאילו ללא התורה אף על פי שיהא בקיא בחכמה עמוקה חכמת פלא .אך כלפי חוץ יראה כללא תורה על כן כיוון שידבר נכונה על אלוהיו  יקומו נביאי הבעל הנראים כאנשי אלוהים לדקרו בחרב אוריתה  ובחץ לשונם  כי המה ראו צד אחד של ההסתר אבל הקבה עמד בצד השני של ההסתר אף הוא דורך להם חץ. ועיקר  המריבה שלו עימם הוא על מי שקרוי " אמת"  כי הם נסמכים על אליל שקר מעשה ידיים אשר לא יוכל לפעול ואין לו עין לראות ולא יד להניע  ואף כי ירבו תפילותיהם לא יענם על כן ישימו דבריהם בפיהו כאילו הוא שדיבר וכול ישראל שומעים ואינם מבינים  שגדוליהם סמכו אותם על אליל שקר כי הכפירה הזו בעמקות גדולה מאוד ורק חדי שכל  הם יבחינו בדבר  אבל להדיוטות לא רק שלא תיראה ככפירה אלה אפילו כעבודה ישרה מעין כמוה. “ וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה ...” דברי הימים ב טו3  “והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על המכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת " (ישעיה י20) וקדוש ישראל הוא משיח  והוא אותו ישוע אשר שנאו והנם שונאים אותו עוד היום וכול מה שיחפצו להסתיר העניין לא יוכלו  אף אם ישתיקון כול עדיו ככתוב "סורו מני דרך הטו מני אורח השביתו מפנינו את קדוש ישראל " כלומר חפצו להשביתו ואכן כיחשו בו בכול פירושיהם הרבים והנפתלים מאוד סבבני בכחש אפרים ועתיד להתגלות לפניהם אחר חורבן ציון יען כי לא דרשו את אלוהיהם באמת כי אם בכחש  .
 
 
 
"דברי עונות גברו מני פשענו אתה תכפרם " מהו? בלשון ימינו, המושג "פשע" מציין עבירה פלילית חמורה; בלשון המקרא משמעותו שונה במקצת - הוא מציין מרד בסמכות ושלטון, פריקת עול. כך ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
אחרי שירבעם מרד ברחבעם, נאמר ( מלכים א יב19 ): " ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה ", וכן דברי הימים ב י19 .
המרד של מואב בישראל מוגדר כ"פשע" ( מלכים ב א1 ): " ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב ", וכן מלכים ב ג5 , מלכים ב ג7 .
  כך גם המרד של אדום ביהודה ( מלכים ב ח20 ): " בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימלכו עליהם מלך מלכים ב ח22 , דברי הימים ב כא8 , דברי הימים ב כא10
כך ניתן לפרש גם את שאר הפסוקים שמזכירים פשע בין אדם לאדם:
בראשית לא36 : " ויחר ליעקב, וירב בלבן; ויען יעקב, ויאמר ללבן 'מה פשעי , מה חטאתי כי דלקת אחרי?! כי-משׁשׁת את-כל-כלי, מה-מצאת מכל כלי-ביתך? שׂים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שׁנינו! זה עשׂרים שׁנה אנכי עמך; רחליך ועזיך לא שׁכלו, ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא-הבאתי אליך; אנכי אחטנה, מידי תבקשׁנה, גנבתי יום וגנבתי לילה. הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותדד שׁנתי מעיני' ": יעקב עבד במשך 20 שנה תחת סמכותו של לבן, והוא טוען שלא מרד בסמכותו ולא פרק את עולו במשך כל אותן שנים (ע' גם שמות כב8 למטה).
בראשית נ17 : " כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו ": האחים נמצאים עכשיו תחת סמכותו של יוסף, ולכן הם מגדירים את המעשה הרע שעשו לו בילדותו כ"פשע" = מרד בסמכותו (אולי הם רומזים בכך, שגם אז הם היו צריכים להיות תחת סמכותו, ולא לומר לו " המלוך תמלוך עלינו?אם משול תמשול בנו? ").
בדיני השומרים נאמר ( שמות כב8 ): " על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו ": השומר נמצא תחת סמכותו של בעל-החפץ, ואם הוא מתרשל בשמירתו ואינו שומר כראוי - יש בכך מעין מרידה בסמכותו (ראו גם בראשית לא36 למעלה).
דוד אמר לשאול ( שמואל א כד11 ): " ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה ", כלומר - לא מרדתי בסמכותך ואין לך סיבה להרוג אותי.
שמואל א כה28 : " שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך " - אביגיל מתנצלת על המרידה בסמכותו של דוד, שכבר נמשח למלך.
משלי כט16 : " ברבות רשעים ירבה פשע , וצדיקים במפלתם יראו " - לדעתי הכוונה היא, שכשיש הרבה רשעים בשלטון, הם מורדים זה בזה כי אינם מסוגלים לסבול זה את זה, וזה הגורם למפלתם (ע"ע ממשלת הרשעים ).
משלי י12  : " שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה ", משלי יז9: " מכסה פשע מבקש אהבה, ושנה בדבר מפריד אלוף " -  כשיש אהבה אמיתית, מוכנים לסלוח אפילו על מרידה ( פירוט).
משלי יז19 : " אהב פשע אהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר " - הבגידה בחברות גורמת למריבה ( פירוט) .
וכן שמות כג21 : " השמר מפניו ושמע בקלו, אל תמר בו; כי לא ישא לפשעכם, כי שמי בקרבו " - ה' מצוה על בני ישראל שלא למרוד במלאך שיוביל אותם לארץ כנען.
ברוב הפסוקים, "פשע" הוא בין אדם למקום, ונראה שגם בפסוקים אלה, עיקר משמעות המילה היא מרד בסמכות - הפושע מורד בסמכותו של ה' ופורק את עולו, למשל:
ישעיהו א2 : " שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר! בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי! " - הבנים מרדו באביהם.
ישעיהו מח8 : " גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך; כי ידעתי בגוד תבגוד, ופשע מבטן קרא לך " - "פושע" מקביל ל"בוגד".
יחזקאל ב3 : " ויאמר אלי בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים אשר מרדו בי המה ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה " - "פשעו" מקביל ל"מרדו".
צפניה ג11 : " ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי " - פשע נובע מגאוה.
במילון נימצא על המילה עון +חטא,עברה,עונש על חטא
 אפשר  שאמר  בהושעיב 9 " ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כול יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא "  כאילו יש ריב בין ישראל לאביהם שבשמים וישראל עונה על  הנסתרות אשר אינם נודעים  אפשר לך לבוא לדרוש ממני ואפשר וטעיתי כי זהו טבעם של הנסתרות  שאפשר לטעות בהם. כשמדמים איזה דבר לפי ההיגיון כנכון ובאמת אינו נכון  כדוגמת  הכתוב בתהילים מד " 18-23  שמצד אחד  כזו נאמנות  ולא משקרים בבריתך ולא שכחנוך ולא נסוג אחור ליבנו בעד כול הצרות אבל "אם שכחנו שם אלוהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלוהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות הלב " כי זה עניין שהוא תעלומה נעלם. ולפי זה יש פשע בישראל מה שדחו הדרך שאלוהים הביאם שדחו את ישוע המשיח  וטעמיהם עימם אבל   טוען אפרים אין לי עון  כי אני מלא יראת יהוה ומצוות ועל זה כתוב שם  הושע יג 12  “צרור עון אפרים צפונה חטאתו " היינו לפי חוץ אינם ניראים כי הם צפונים ועל כן אומר במקור הראשון  "כול יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא " כי לפי החוץ אני צדיק מהם  שהם שאינם איתי אינם שומרים תורה ומצוות כלל ואיך יהיו מוכיחים אותי כי אם על דיני תורה יוכיחו אני שומרם יותר מהם  ואם שלא על דברי תורה כגון הנוצרים הרבים איתי על משיחם  נימצא הם דוברים שקר כי אמונה שלהם לא חיזקה יראת יהוה שבהם והם פטרו עצמם מהמצוות  ואם יבואו בריב איתי אמצא נאמן מהם . זה כיוון שהעון הזה צרור וצפונה חטאתו  אבל בהושע ז1  “ כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים "  היינו  מה שהעון היה נסתר זה חלק מהחולי שמכנו יהוה  כי  אם אינו ניגלה לא יבוא לרפואה ולא לתוכחה  כמו שכתוב באיוב לב  "וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו" ועל כן  כיוון שחשב עצמו לצדיק וודאי לא בא לרפואה  כי אם נתחזק עליו ליבו בהביטו באחרים וחשב לעצמו מי הם שיוכלו להוכיח אותי והרי אין עבודתם ויראתם מתקרבת אל שלי  אלו קלים הם ואם יוכיח על מה יוכיח? אם על מיעוט העבודה יוכיח נמצאת ידי מרובה ואם על האמונה יוכיח כלום אין האמונה ניבחנת בעבודה  כי מה יועיל שיחזיקו באמת וילכו  בדרך שקר  וטוב מזה שאינו מחזיק באמת המלאה אך הלא ברורה אך ייטיב ללכת. כשם שעדיף האיש שיש לו מחשבה אחת והולך בה מהאיש אשר  יש לו ריבוי עצום של מחשבות אבל מתוקף ריבוי המחשבה נימצא שאינו הולך בשום דרך.
וכיוון שנימצא היתרון עימם  צריך קודם כול לגלות העוון הנסתר ההוא ולמחוק היתרון שיש לאפרים  וזה התהליך שהחל בימינו בישראל המודרנית  שהחלו העוונות להתגלות וזה הכתוב "ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו  בעת עון קץ "
 ולפי הניראה בירמיה לג8 “  וטהרתים מכול עונם אשר חטאו לי וסלחתי לכול עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי " אם כן החילוק הוא   עונם זה מה שהם חטאו ליהוה חוקי התורה שלא קיימו מצוות עשה שלא נעשו ומצוות אל תעשה שנעשו אבל בפשע זה עצם הפיעה המרידה בו עצמו . כמו שכתוב בישעיה סו " ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו לדראון כול בשר " הפושעים בי זה יהיה גורלם אבל החוטאים לי לא כך יהיה.
ולפירוש הפסוק   ש"דברי עוונות  גברו מני פשענו " כיוון  שכיחשו  בקדוש ברוך הוא ופשעו בו אז ניכנסו  לדיבורי עוון גם על שאר הדברים
ככתוב בישעיה ט 16 “ על כן על בחוריו לא ישמח אדוני ואת יתומים ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכול פה דובר נבלה"
ובישעיה ג 8 “ כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל יהוה למרות עני כבודו הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כיחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה "
ובהושע י 3 “ כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו" כי מילת מני איננה כאילו תחרות בין הפשע לעוון אלה לכוון ממוצא העוון כאילו אם נשאל מאין העווות האלו יענו הם מני פשענו כלומר פועל יוצא של הפשע .
עב
5 " ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים " אם לפי הפשט קשה ששמש וירח ניבראו באותו הזמן כמו שכתוב " ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור  הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים ....ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי " ולפי הפסוק ניראה היה שיש הפרש בין בריאת השמש לבריאת הירח כי על השם נאמר  " ייראוך עם שמש "  ועל הירח " ולפני ירח דור דורים "  ואין כאן סתירה בין הבריאות  כי ראוהו  זמן רב לפני  בריאת שמש וירח    כי נאמר בהמשך " לפני שמש ינון שמו " להודיע שקיים גם לפני שמש  אבל כיוון שהשמש היא כוח המאיר ובלעדיה העולם בעלטה  היה קיים אבל  לא ניראה ולכן " ייראוך עם שמש "   ולפי פירוש התלמוד  " ולפני ירח דור דורים " זה שלוש דורות
 מזמור עה
בעל מקדש מעט מפרש זה המזמור “ כמה מעלות טובות לישראל. כשיש להם יום טוב אינם עוסקים בדברי הוללות כי אם בדברי תורה והלכות כול חג וחג בזמנו) וניראה שחשב שמדבר מישראל בעבור הודינו לך אלוהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך וגם ( ואני אגיד לעולם אזמרה לאלוהי יעקב) ואני חשבתי שענינו הוא דבר אחר והוא זמן המשפט לעתיד לבוא ככתוב ( כי אקח מועד אני מישרים אשפוט) ועל כן גם מודים לו ישראל שידוע שזמן המשפט הוא זמן של חסד ליעקב,ושזמן המשפט הוא ניתן לראות גם בנמוגים ארץ וכול יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה ) ועל כן מודים לו ישראל שלעתיד לבוא יעשה עמם חסד ויכירו בחסד מה שאינם מכירים עתה. מהו עניין ( וקרוב שמך ספרו נפלאותיך)? שמדבר ממשיח שנאמר בו בתהילים לד ( קרוב יהוה לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע) וגם בקמה נאמר ( קרוב יהוה לכול קוראיו לכול אשר יקראהו באמת) ואם תשאל מדוע אחשוב שמדבר בפסוקים האלו על המשיח אגיד ממספר פסוקים מהתנך המדברים במשיח ובהם המילה קרוב
 1) בתהילים פה נאמר ( אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו) וישעו הוא ישועתו הוא משיח גואל. וכן ישעיה נא ( כי תורה מאיתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע קרוב צדקי יצא ישעי..) ואף הוא מדבר ממשיח שהוא ישועתו. 3) ישעיה נ 8 ( קרוב מצדיקי מי יריב אתי) וזהו משיח שהוא ההצדקה לכול הקוראיו אליו וכול המאמין בו יצדק. ובדברים ל מצאנו 11 ( כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים הוא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.) וכבר פירש פאולוס ברומים י ( משה אמנם כתב על הצדקה שמתוך התורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אך כך אומרת הצדקה שמתוך האמונה אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה זאת כדי להוריד את המשיח או מי ירד לתהום? זאת כדי להעלות את המשיח מן המתים אבל מה היא אומרת ? כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך זהו דבר האמונה שאנו מבשרים ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים תושע הרי בלבו מאמין איש ויצדק ובפיו יודה ויושע) ואני אוסיף שאמר בדברים (הוא) אף שמדבר במצוה שהיה צריך לאמור (היא) וזאת כיוון שמדבר במצוה שהיא המשיח. ונאמר קרוב אליך הדבר שהוא המשיח הוא גם דבר ה' מה שכתוב בתרגום מימרא ה' ומכונה בבשורת יוחנן במילה ( הדבר)ובמדבר כד 17 אמר בלעם (אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל..) ולא עתה ולא קרוב שעתיד משיח להיות נידח מהם כנאמר בתהילים כב 2 ( אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי) ובאיכה א נאמר בו 16 ( על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם מנחם (משיח)משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב) וישעיה נט אומר 9 ( על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור..) 11 ( נהמה כדובים כולנו וכיונים הגה נהגה נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו) ואוסיף ממגילת רות ב 20 '' ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגואלנו הוא'' וליקטתי מעט מדבר מדרש רבה שמות פרשה ל
( שאלו ישראל לבלעם מתי תהיה ישועה אמר להם אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב אמר להם הקב”ה זו היא דעתכם אין אתם יודעים שסוף בלעם יורד לגיהנום ואינו רוצה שתבוא ישועתי אלה היו דומים לאביכם שאמר ( בראשית מט) לישועתך קויתי ה' צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר ( ישעיה נו) כי קרובה ישועתי לבוא כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלה ישועתי יהי שמו מבורך אילולי הדבר כתוב א''א לאמרו א''ל הקב''ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה כביכול כול ימים שאתם בצרה אני עמכם שנאמר ( תהילים צא) עמו אנוכי בצרה ואני גואל לעצמי שנאמר ( ישעיה נט ) וירא כי אין איש וישתומם כתוב אחד אומר (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו וכתוב אחד אומר (שם י) למה ה' תעמוד ברחוק עד שלא נחתם גז"ד קרוב ה' לכל קוראיו משנחתם גז"ד למה ה' תעמוד ברחוק כתוב אחד אומר אם כן כשקרוב שמו הוא זמן הגאולה כמו שכתוב בישעיה ל 27 ( הנה שם יהוה בא ממרחק בוער אפו וכובד משאה שפתיו מלאו זעם) כשמגיע אותו שם ונעשה קרוב ועושה אז חסד עם בית ישראל אז מודים מעשיו ונפלאותיו שעשה עימם.
 
 

עניינו שלטון המשיח בעולם ואיך הכול שב לסידרו והחל המזמור הנ"ל בדברו על שלמה בנו ורוח הקודש נשאתו לדבר מתיקון העולם אשר יהיה בימי המלך המשיח כי לא נתגשם במלכות שלמה.
3 “ ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה " עתידים גדולי ישראל שהם ההרים לתקן הדרך ולהשיב ישראל לדעת האמת כי הכול הולך אחר מחשבתם כי הם מושלים בישראל וישראל מושלים בעולם.
ועתידים לשטוף נהרות מים על ראשי ההרים לאחר המלחמה הנוראה של הקץ ככתוב בישעיה  ל 25 “ והיה על כול הר גבוה ועל כול גבעה נשאה פלגים יבלי מים ביום הרג רב בנפול מגדלים " וברוב לו הנאמר  בתהלים  קד 13 “משקה הרים מעליותיו "  כי המים  אשר על ראשי ההרים ניתנו מעליותיו ואין מים אלה תורה
ועתיד הקב"ה להשפילם ממרום מעמדם ככתוב ישעיה מ "  כול גיא ינשא וכול הר וגבעה ישפלו והיה העקוב מישור והרכסים לבקעה  ונגלה כבוד יהוה " כי מה שהגדילם  בשקר זה היה לפי רצונו  אבל כשהשפילם  אז היה נגלה כבוד יהוה מה שלא היה גלוי לפני כן . נמצא שמש אחר ההר והשמש אינה ניראית והבריות הם רואים ההר הגדול ההוא ואור נוגה מצדדיו ומדמים בנפשם כי ההר מאיר  ואינם מבינים כי ההר רק מסתיר השמש והאור אינו שלו אלה של השמש שאחריו.
ובמיכה ד " והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו אליו עמים " והעניין הוא שלא היה נראה להם נכון עד הזמן ההוא  כידוע לכול  שמחזיקים שם את ישוע המשיח ודורשיו כשקר
"הרים הגבוהים ליעלים " תה' קד18 “ אין לך דרך טובה להתעלות בה בלימוד התורה מאשר דרך ההרים הגבוהים "
וההנהגה הנהוגה בהרים היא לפי מחשבתו כנאמר בגמרא "רגיז רעיא על ענא משוי להו נגידא סמייא ועל זה אמר באיוב ט5 “ המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו "
כח שם " בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים " היינו המהפך הזה שבא על ההרים בא מכוחו של משיח שהוא השורש
ובישעיה ה 25 “ על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכול זאת לא שב אפו וידו נטויה " והכוונה  כאשר חורה אף יהוה על עמו הוא מטה ידו להכותו (דברים כז ) “ ארור מכהו רעהו בסתר "  נשאלת השאלה הרי מכה זה ברורה שניתנה זה לא מיסטיקה ו שנתן או שלא נתן מה פירוש מכה רעהו בסתר ?
הכוונה שמכה אותו שלא מדעתו  כגון  שמטיל בו דופי בעיני האחרים באופן שמתרחקים ממנו ושותקים והוא אינו יודע על מה הייתה ההתרחקות הזו וזה נקרא " מכה רעהו בסתר "
וזה גרוע וקשה ממכה גלויה כי במכה גלויה מה שאדם קם כנגד חברו וטוען עליו טענות  ידוע לו בשל מה הדבר ויש לו האפשרות להתגונן אבל במכה בסתר  הוא אינו יכול לדעת על שום מה  נעשה זול לבריות  ומדוע מתרחקים ממנו. ותנאי המרחק  הוא עיקרי למכה בסתר כי אילו קרוב  לשומעי דיבתו אפשר יוודע לו במהרה  מה שדיברו עליו ויכולים לראות כי שקר הוא אבל כשרחוק מהם ואינם יודעים עליו אלה מהשמועה אזי נתאשר להם כאילו אמת הוא. ולגבי הקב"ה נאמר
ר' נחמן מברסלב ליקוטי מוהרן
כי יש שתי הסתרות. וכשה' יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאוד למוצאו. אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר לייגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו. אבל כשה' יתברך נסתר בהסתרה בתוך הסתרה, דהיינו שההסתרה עצמה נסתרת ממנו, אזי אי אפשר כלל למצוא אותו, מאחר שאינו יודע כלל מה' יתברך. וזה בחינת (דברים ל"א) 'ואנוכי הסתר אסתיר', דהיינו שאסתיר את ההסתרה, שלא ידעו כלל שה' יתברך נסתר. ואזי בוודאי אינו יכול למצוא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שה' יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה עצמה נסתרת כנ"ל.
ועיקר המכה “ וירגזו ההרים “ מתוך שההרים התרגזו נעשו אף הם מכים את העם  ועל כן “ותהי נבלתם כסוחה “ זה מכעס ההרים שלכאורה לא הה צריך להיות פה בכלל “ווירגזו ההרים” רק שהוא רוגז והתוצאות אלה שהם כאילו שותפים לכעס
לא כול ההרים יוותרו
אומר ישעיה ז “ וכול ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שם יראת שמיר ושית והיה למשלוח שור ולמרמס שה “ולפי פירוש רש”י  היה הבדל בין הגידולים  שהיו מקומות שהיו ממשים לגידול גפנים והיו לתבואה . ומהגפנים נעשה יין שעל ידו בא הכחש וזה יהיה לשמיר ושית אבל ההרים שבמעדר יעדרון לזרוע תבואה זה יוותר. ובידוע ששור מרמז על משיח כמו שנמצא במדרש רבה “ויהי לי שור וחמור שור זה משיח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו חמור זה מלך המשיח שנאמר “עני ורוכב על החמור “(בר”ר ע”ח-ז)
אבל מרבית ההרים ימוטו כי כפרו במלך המשיח ולא היו מוכנים להיכנע לשלטונו באומרם לא זה ימשול עלינו  ועל זה כתוב ישעיה נד "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אומר מרחמך יהוה צבאות " ירמיה ד " ראיתי ההרים והנם רועשים וכול הגבעות התקלקלו " עתידה חוכמתם להבלע  בבוא משיח  ויכירו הכול שאין בהם מועיל ושווא דיברו ולא מיהוה וביחזקאל לח "ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכול הרומש על הדמה וכול האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכול חומה לארץ תיפול " אולם ביואל ד המתאר את אירועי הקץ לאחר החורבן והמלחמות אומר 18 “ והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכול אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים "
ועמוס ט13 מוסיף “ הנה ימים באים נאום יהוה וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכול הגבעות תתמוגגנה “
במיכה ו  הקבה  קורא למריבה עם ההרים  שזה בלתי נתפס אם מבינים רק הרים פיזיים “ שמעו נא את אשר יהוה אמר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך שמעו הרים את ריב יהוה והאתנים מוסדי ארץ כי ריב ליהוה עם עמו ועם ישראל יתווכח “

 

 



  1. למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר "

למנצח הוא המשיח כמו שכתוב בתהילים ט "למנצח עלמות לבן מזמור לדוד " והוא יכונה המנצח כי עתיד להשפיל ערים בצורות בשמיים קרית גויים עריצים עליהם נאמר "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק על יהוה ועל משיחו" כי עיקר המלחמה היא על המשיח שהוא ישוע והם ישראל ועתידים להיעשות לאחד ולפי שעה הבדילם זה מזה ונעשו כלא ידועים האחד לשני עד אשר יקויים הכתוב ביואל ב " תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה " כי חתן היוצא מחדרו הוא המשיח הנצור שם בבחינת "שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " ובבחינת " לכן יחכה יהוה לחננכם " ובבחינת "הביאני המלך לחדריו " ובבחינת תהילים יט "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם " אבל כעת החתן שלנו נמצא בחדרו כי עוד לא זכינו להוציאו החוצה ולהביאו לחופה אבל כשישובו ישראל לפניו יוציאוהו מחדרו ויבוא אלינו אל החופה ככתוב בישעיה ד " וברא יהוה על כול מכון הר ציון ועל כול מקראה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כול כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר " ואז כאשר ישוב אלינו בעת החתונה ויתהפך דין לחסד לישראל יתהפך אותה שעה חסד לדין לגויים ויקוים "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכול חסידיו הללו יה "והמזמור הנ"ל אשר ידובר בו הוא הכתוב בישעיה כד "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו " ועניין למנצח עלמות לבן הוא עניין עמוק והוא יפורש על פי רוב כאילו כתבו דוד אחר מות בנו וח"זל דרשו על תהילים ג "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". "מזמור לדוד?! קינה לדוד מיבעי ליה"?! “והנה על כורחנו שפה יש פליאה גדולה עוד יותר שאם על ברחו מפני אבשלום בנו שזוהי צרה שרק סבל עמה ותוצאתה לא ידועה ועל כן אפשר שתתהפך לטוב גמור אולם במזמור הנ"ל הנכתב אחר מות הבן אי אפשר שתתהפך עוד כי כבר נחתם הדבר .

ועל כן פליאה לפנינו מה עניין למנצח ועלמות לבן. והרי כול המשך המזמור הנ"ל כנראה בחוש אין ענינו צרת היחיד של כותבו אלה כולו עוסק בצרת הרבים וגם מה שניראה כאילו מתלונן על אויביו " בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך " הנה ביתר עיון מסתבר שאין אלה אויביו שלו אלה אויבי יהוה וישראל " גערת גוים איבדת רשע שמם מחית לעולם ועד האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה "

ועל כן כול פירושיהם אשר שתו להטעות ולהלאות למשוך על ישראל רוח שינה ולהטעות שיכור בקיאו – אולם באמת אם נפרש הפירוש הנכון שהבן הינו המשיח כאשר נאמר " אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ....נשקו בר (בן) פן יאנף (כעס) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסי בו " והוא האמור בדניאל ג " אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא נורא מכופתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין " והפירוש (אז תמה נבוכדנצר ויקם בבהלה ויען ויאמר לשריו הלא שלושה אנשים השלכנו לתוך הכבשן האש כשהם כפותים? ויענו ויאמרו למלך נכון הדבר המלך ויען ויאמר והרי אני רואה ארבעה המהלכים חופשיים בתוך האש ואין בהם כול חבלה ומראה הרביעי כמראה בן אלוהים " אז יובן בנקל והכול שפיר ויציב כי מות הבן הוא הניצחון כי על ידו באה לנו הישועה והוא נושא עוונותינו בבחינת הכתוב ירמיה כג " הנה ימים באים נאום יהוה והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל (הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד )ועשה משפט וצדקה בארץ בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו " ובמיכה ז "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כול חטאותם תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם " ועל כן עת יקבלו את מלכם אשר דחוהו מימי קדם עת תינתן אמת ליעקב וחסד לאברהם באשר "ברעתם ישמחו מלך (מולך) ובכחשיהם שרים (שדים)כי סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל" והוא אשר אמר משה במדבר יד "ועתה יגדל נא כוח אדוני כאשר דברת לאמור יהוה ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה לא ינקה....סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה "ובהושע ז "אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים "

והנה אין תפארת גדולה באדם מעבור על פשע כדברי החכם באדם " שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע " כי אורך אפו הוא סימן לחוכמתו של האדם באשר מיעוט הכעס הוא מראה גודל השגתו העמוקה באשר יביט בתמונה המלאה כשם שידוע שכול המתכעס הוא לא ישיג דבר על ידי הכעס כאשר העיד לנו שלמה "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח "ובידוע שכשיתבונן האב בהנהגתו הקלוקלת של בנו ברור שבראשונה יאנף אולם אם יביט בעומק העניין יהיה חייב להודות שהנהגת הבן הקלוקלת לא יעזור לה הכעס כי עלידי כעס האב לא תשתנה חשיבת הבן ואפילו יסתיר הנהגתו הקלוקלת לבלתי ראות עוד אביו מעשיו הרעים הרי שלא למד מכך שום טוב ולא עוד אלה שההסתרה תוסיף לרע שהרי ילמד להסתיר מחשבתו ומעשיו ובכך יעיד שרק כוח הזרוע והפחד מהעונש יניעו אותו מהנהגתו וכך ילמד גם לשקר ולהסתיר וגם לכפות מחשבתו בכוח הזרוע ואם כן אביו ניכשל כעת כישלון גמור בלימודיו ואם יהא חכם לא ינקוט בדרך הכעס אשר רק תביא להסתרת הליכלוך ולא לניקיון אמת וטהרה אלה יתבונן בראות עיניו ויחשוב שכול מה שמראים לו הוא בבחינת "הפוסל במומו פוסל " כי אין אדם משגיח בעצמו ואין אסור מותיר עצמו מבית האסורים ואין פושע אומר אני אשמתי אבל החכם ידע שמה שמראים לו באחרים היא ראות עצמו וכשהבן בחר בהנהגה הרעה הרי שמעיד שאו שלא שוכנע ביתרון הנהגת האב או שלדעתו האב עצמו אוחז בהנהגה הרעה אולם מלבישה ומסתירה בתצדיקות מדומה ועל כן הוא נוקט אף הוא בהנהגה זו ועל כן על האב לבחון האם הוא עצמו קשור בהנהגה רעה זו והם יש בפיו התשובה יתרון הנהגה זו על ההנהגה הרעה כי באין לה יתרון יאבדו אוחזיה.

2 “ נודע ביהודה אלוהים בישראל גדול שמו "
 שלא היה ידוע בשמו עד אותה העת כמו שנאמר בתורה  שמות ו  " אני יהוה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם " ואין ברור אם יהוה הוא שם גילוי או הוא הסתר שעתיד להתמלא  שהרי בנביאים הוא מעיד  שהעם לא יודעים עד היום את שמו .
כול מקרה כוונה נוספת "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו " נודע  לשון זיווג כמו " האדם ידע את חווה אשתו " שלפני כן היו מתהלכים חופשיים בעשותם אלוהים לפי רצונם ואז כביכול לא ידעו ממנו  ונעשו הם לבעלים במקומו  שזיווגו דעתם במחשבת העם כמו  ישעיה כו 13 " יהוה אלוהינו  בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך "ועל כן כול יסורים רעים שבאים על ישראל ועתידים לתכוף  עד בוא הגאולה נקראים בעלות שנעשה בעלנו  כמו  ירמיה לא 32 “ לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי  בעלתי בם נאום יהוה".
עיקר הדברים שהיו נלחמים כנגדו להשכיח שמו  בעמו ולשים עצמם לבעלים ועשו בעורמה שלא הותירו לו פתח שיוכל להיכנס בעדו כי שינו דעת העם התנגד בתוקף כנגד מלכם ובייחוד שהיו מחברים אותו עם אוחזי שמו שאף הם מרחיקים  להכניס הקודש בשממת עולם ישעיה לג 7 “הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש " וכול זמן שעדת הלצים הם אנשי המלחמה מושלת ביעקב אי אפשר להם לשוב אליו
וביחזקאל כתוב  שלמעשה ההסתר מישראל הוא חלק מהעונש וכשהקב"ה  שופט את עשיו להרשיע הוא שופט ישראל להצדיק ואז נאמר יחזקאל לה  11 “  לכן חי אני נאום אדוני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך "
ילקוט שמעוני "ד"א אימתי נודע יהודה באלהים כשתקים אותה סוכה שאמרת והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אמר הקב"ה אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ושם קרא אותו שלם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו', אם אני קורא אותו יראה כדרך שקראו אברהם, שם צדיק ומתרעם, ואם אני קורא אותו שלם כדרך שקראו שם, אברהם צדיק ומתרעם, אלא הריני קורא אותו בדרך שקראו אותו שניהם ירושלים יראה שלום:

3 ) ילקוט שמעוני "ויהי בשלם סוכו. אמר רבי ברכיה מתחלת בריתו של עולם עשה לו הקב"ה סוכה בירושלים כביכול היה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון שיעשו בני רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי, וכיון שחרב הוא מתפלל ואומר יהי רצון שיעשו בני תשובה שאקרב בנין ביתי, תדע לך שכן הוא שנאמר והביאותים אל הר קדשי וגו' בית תפלתם לא נאמר אלא בית תפלתי מלמד שהקב"ה מתפלל (כתוב ברמז תפ"ח):
4 “ שמה שיבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה "שמה שבר רשפי קשת, אימתי נודע ביהודה אלהים כשתקיים שמה שבר רשפי קשת מגיד הכתוב כשבא הקב"ה ליפרע מעובדי אלילים שמו מתגדל בעולם שנאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ואומר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים, כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וגו' אחריו מהו אומר אכן אתה אל מסתתר, וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי:

 6 " אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כול אנשי חיל ידיהם "
אביר- כמו כביר רב כוח, עצום ,תקיף " ויסירו אביר לא ביד "( איוב ל"ד כ) " ואוריד כאביר יושבים ישעיה י13 כתיב וקרי כביר- ובהשאלה כינוי למושלים ורוזני עם: " סלה כול אבירי "( איכה א' טו)   לחם אבירים ( תהילים ע"ח כה) אבירי לב ענינו כבירי כוח לב ובא גם בהוראת קשי לב כמו:  חזקי לב ( יחזקאל ב' ד') אבירי לב הרחוקים מצדקה ( ישעיה מ"ו 12) (שטינברג)
ובתהילים נמצא במקומות הבאים
תהילים כב 13,נ13,סח31,עו6,עח25,קלב 2,5שני אבירים בנמצא אחד  זה אביר יעקב הלא הוא משיח כמוזכר בפירוש בפרק עח  לחם אבירים, אבירים השניים הם הרבנן אשר התגודדו סביב המשיח  להכחידו כמוזכר במזמור כב " סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני פצו עלי פיהם אריה טורף  ושואג "
בישעיה מו אומר להם "  שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תאחר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי "  קורא להם הסכיתו ושמעו   אתם חושבים בלבכם  בכוחנו הרחקנו ישראל מאלוהיו והם נתונים בידינו כחומר בידי היוצר וכביכול אפילו בעל הבית לא יכול להוציא כליו, דעו לכם שכול מה שאני רחוק מהם זה מה שהחלטתי להיות רחוק ונפתח לכם  מרחב פעולה  לכחשכם, ואילו  כשאני מקרב צדקתי  ואין צדקה ( צדקה היא המשפט בה מתברר שקר מאמת  ומי שכיחשו בו מושם לאדונם  ככתוב בישעיה ה  "ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה " כי ע"י הצדקה הוא מתגדל ומתגבה  כמו שכתוב  שם " הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד "  כאשר ישכילו ישראל  ויצאו ממידת פתיים שאחוזים בה יראו  שעבד שני הוא משיח  רם ונא וגבה מאוד , וזה נעשה ע"י הצדקה  שעד עתה משפט מעוקל בעולם  להיפרע מרשעים ולתת שכר לצדיקים "
אותם אבירי לב רחוקים מצדקה  והם אינם רק רחוקים מהצדקה הבאה עם משיח, אלה גם מרחיקים  אותה בכול דרך אפשרית  למנוע מישראל לשוב אל אדונם אבל לא יועיל להם כי בעת שעלתה מלפניו בוא תבוא ואין עוצר ואין מעכב  מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.

מהו אשתוללו אבירי לב  נמו שנתם ?  אם משתוללים הם איך הם נמים? ואם נמים מה עניין ההשתוללות .במדרש תהילים מצאתי הדברים הבאים  "אשתוללו אבירי לב [נמו שנתם]. היו לשלל כל מלכי גוים שבאו להלחם בירושלים ונפלו עליהם תנומה ושינה: דבר אחר אשתוללו. כמו (ערום ושולל) [שולל וערום] (מיכה א ח) שפשטו מעליהם כלי מלחמה"
רש"י איוב  יב "
שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיה נט) אשתוללו אבירי לב (תהלים עו) ותי"ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי"ן או סמ"ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי"ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח) וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו) מסתולל בעמי (שמות ט) ויסתבל החגב (קהלת יב):
 מצודת ציון אף הוא אומר "שולל. ענין שטות כמו אשתוללו אבירי לב (שם עו):
המלב"ם אומר , אשתוללו, ואיך אבירי לב אלה חיל סנחריב, השתוללו ונשכח מהם דבר זה, שהטורף האדיר מכל יבא עליהם בלילה מהר ציון להשחיתם, ואיך נמו שנתם ושכבו לישן בלילה הזאת, עד שאח"כ לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, יצייר שנאבדו ידיהם מהם, ובעת בא הטורף עליהם לא היו להם ידים ללחום כנגדו, איך היה זה משיב.   פסוק ז מגערתך אלהי יעקב נרדם, לא ישנים היו, רק ע"י גערת האריה האדיר הזה נפל עליהם תרדמה מרוב הפחד, עד שנרדם הוא ורכב וסוס שלו, הגם שדרך הסוס להיות נעור בלילה.

אחרון אומר-כאשר ינומו  אבירי לב שנתם  אז  יפתח הפתח  לסר מרע משתולל  כי אין מפריע מה שכתוב במשלי א " ותפרעו כול עצתי ותוכחתי לא אביתם " שהיו מפריעים  לעצה עד שנאמר עליהם באיוב לח " מי זה מחשיך עצה במילין בלי דעת " שהיו מחשיכים עיני העם הזה לראות העצה  נדמו  לשמש וירח כול זמן שזה שולט אין לשני כול פתח .  נמו אבירי לב- סר מרע משתולל.  ע"י בחינה של נמו אבירי לב  נעשית בחינה של הפרו תורתך  ושל שכח יהוה בציון מועד ושבת  אבל דווקא ע"י השכחה באה הגאולה  מה שכתוב  ש"השר  ב  "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה "  בחינה  של עת לעשות ליהוה- הפרו תורתך דווקא כשהפרו ישראל התורה  ונכנסו למידה של עמלק אז זו בחינה של משיח  מה שכתוב " פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי ראשי נמלא טל קוצתי רסיסי לילה " אבל כול הדברים האלו  לא נעשים בגלוי  כיוון שהאלוהים סגר עיניהם מלראות ויתעוררו רק לבוקר  בחינת מה שכתוב  קכו " בשוב יהוה את שיבת ציון  היינו כחולמים
דבר אחר אשתוללו משולל  שהוא רוח שטות להשיא  בדברי שווא  איוב יב " מוליך  יועצים שולל ושופטים יהולל מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם מוליך כוהנים שולל ואיתנים יסלף " דע שלא הגיעו למה שהגיעו אלה  ברצונו כי יש אנשים  שניתנה להם דעת גבוה מאוד עד שנראים כהרים וכגבעות  וקיבלו חוכמה גדולה  אבל משורש הרע שיש בהם הכוח להדיח  שאי אפשר להשיב מהדחות שלהם  וכביכול בעל הבית עצמו לא  יכול להוציא כליו  משם  כמו מעשה חכם ותם של רבי נחמן מברסלב  שמרוב חוכמות נעשו כסילים  שיש ריבוי של חוכמות  שמפספס העניין  ונעשה לרוח שטות ממש . שהוא חכם במה שהוא מסוים אבל בדבר אחר אינו חכם כלל כי יש ריבוי חכמות ואפשר יהא חכם בזה ובזה אין לו חוכמה. כי להשיג הכול אין ביכולת אדם. ורק לצדיקים הגדולים דוגמת נוח  היה הכוח לקחת כול החכמות ולהניחם בתיבה כך שלא יזיקו ויהיו מועילים אלו לאלו לעתיד לבוא ינתן ע"י המשיח  שנאמר בו  "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם.. ושעשע יונק על חורפתן גמול ידו הדה" שעתידים בני המשיח  להוציא שלל מחור הפתן דווקא כי יש חוכמות עמוקות מאוד  שנמצאות דווקא  בחור הפתן אבל מחמת ההיזק אי אפשר למשוך משם היד בשלום
אבל לעתיד לבוא  משיח מאיר  הנחש עד שאפשר אפילו מחור הזה של מוות  שנימצא בו למשוך האוצרות הגנוזים בחשכה . כי כול מה שלכד זה הנחש הקדמוני יושבי תבל במיני עורמות ותחבולות והולכת שולל  זה ע"י ריבוי חוכמתו  ומי שאינו יכול להוציא מהמלכודת  חוק הוא שאין חוכמתו מגיעה לחוכמת עושה המלכודת. על כן תנאי בגאולה הוא גדילת הדעת ככתוב  שם בהמשך " לא ירעו  ולא ישחיתו בכול הר קודשי כי מלאה הארץ  דעה את יהוה כמים לים מכסים "
 


 25 )( לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע ) המילה אביר מתייחסת למשיח המכונה ( אביר יעקב) בראשית מט ,תהילים קלב(עיין בפרוש למזמור קלב שם מופיע ביאור עניין האביר באריכות) גם המילה לחם מתייחסת למשיח, ישוע אמר על עצמו יוחנן ו ( אני הוא לחם החיים כול הבא אלי לא ירעב ) הפסוק ממשיך ואומר שאיש צידה שלח להם לשובע כלומר היה איש שהיה למאכל. זהו המשיח ישוע שאומר (אני הלחם היורד מן השמים אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתן הריהו בשרי בעד חייו של העולם) בבשורת לוקס כתוב ( ישוע לקח את הלחם ברך ובצע ונתן להם באמרו זה גופי הניתן בעדכם זאת עשו לזכרי ) ואסיים במה שאמר דויד בפרק לד ( טעמו וראו כי טוב יהוה אשרי הגבר יחסה בו ) והעניין הוא שהאלוהים נתן את המשיח להיות פרי עץ חיים ואכילתו היא כנגד אכילה של עץ הדעת טוב ורע, וכן שהמשיח מרמז על המן שהוא לחם הניתן מהשמים וגם לאות שימאסו בו כאשר מאסו במן העם .וגם מצאתי שהמילה דגן מרמזת אף היא על המשיח ואסביר כיצד. בראותו שהעם מבקשים לחם של הארץ (הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו ?) והוא השיב להם שנתן להם לחם שימאסו בו כי מה שקרוב אליו רחוק מהם. וידוע היה לפניו שישראל נימצאו בשפל דרגתם הרוחנית כאשר הוציאם ממצרים. ובאמת היו קרובים יותר לעבדות מאשר לחופש כיוון שנסמכו על ענייני בשר ולא חפצו בישועתו. והוא עשה להם בכוונה שנתן טוב שלו ובו מאסו כי אינם באמת רוצים בו אלה באלוהים שבדו להם. ועל כן נתן להם המן מהשמים אשר מאסו בו כי רצו לחם מין הארץ. וכן בעניין הדגן. לאורך הכתובים מרמז העניין שישנה המציאות הרוחנית וישנה המציאות הגשמית. יש דגן חומרי אליו השתוקקו ויש דגן רוחני הוא המשיח אור העולם שבו מאסו. ואראה זאת מהכתובים לדוגמה בהושע ז כתוב 14( ולא זעקו אלי בליבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי) כלומר על משכבם זועקים ומבקשים שיתן להם דגן ותירוש דברים ארציים מבקשת נפשם ואין להם עניין וחוסר ברוחניים וזה עניין היסורו בי שאם רעב לאחד מואס בשני . כמו שהתאוו ישראל בתאווה והאלוהים מאסם כי תאוותנות היא מידה רעה בעיניו. אבל האדם הרעב לדברים רוחיים הקב”ה מספק לו גם צרכיו הפיזיים די צורכו ובהושע יד 8 ( ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון) מה עניין יחיו דגן? כביכול ע”י ששבים אליו מקימים אותו לחיים כמו ( יחיו מתיך נבלתי )כביכול המשיח מוטל פצוע והרוג לא ממותו הפיזי אלה מפצעים שפצעו בו ישראל אבל לעתיד לבוא הם מחיים את רוחו וזה עניין הכתוב ( תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך חבלה ילדתך)
 
 

41 ) " וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר " הביטוי ( קדוש ישראל) בכול אחד מהמופעים מדבר אודות המשיח. הפסוק הזה מדבר על כך שאת קדוש ישראל התוו. לעיתים בספרות אנו קוראים שאיש מתווה את ידו והכוונה מצטלב. האות העברית הקדומה תו הייתה בצורת צלב, ומפה את קדוש ישראל התוו הכוונה צלבו את קדוש ישראל. אחרי כן מדבר הפסוק מכך שלא זכרו את ידו, יד האלוהים היא המשיח זאת ניתן לראות מכול הפסוקים המדברים אודות היד הפזורים בכתובים. עד היום עם ישראל אוכלים זרוע עוף לחג הפסח כרמז ל( ביד חזקה ובזרוע נטויה) אולם לצערי הרב הם אינם רואים את היד ואינם מבינים אותה כמשיח ובכך מתקיים עד ימינו אנו הפסוק ( לא זכרו את ידו) אי זכירת ידו היא בעצם אי זכירת אלוהים.אם אין היד המשיח הביטוי מאבד את כול משמעותו שהרי את פסח וגאולת ישראל ממצרים זכרו ישראל לכול דורותיהם ומפה הפסוק מרוקן מתוכן. אלה אם נפרש כשם שצריך על המשיח.

מעט לעניין היד – בישעיה מח אומר " שמע אלי יעקב וישראל מקוראי-אני הוא אני ראשון אף אני אחרון אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו "  אני ראשון שנאמר במשיח המכונה ראשון  כמובא במסכת פסחים בבלי "בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון להכרית זרעו של עשו לבנין בית המקדש ולשמו של משיח להכרית זרעו של עשו דכתיב {בראשית כה-כה} ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ולבנין בית המקדש דכתיב {ירמיה יז-יב} כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ולשמו של משיח דכתיב {ישעיה מא-כז} ראשון לציון הנה הנם"

וצריך לשאול  הרי הפסוק מישעיה " ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן " ולפי הפשט אין פה שום עניין למשיח מה עוד שהפסוק ברבים "הנה הנם" וגם עניין המבשר לא ברור די צורכו  שהרי אם זו הנקודה שבשלה מייחסים הפסוק למשיח היה צריך להיות מודגש והיו צריכים לומר שזהו שמו של משיח "מבשר" כשם שאמרו בייחוס השמות האחרים "דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר (בראשית מט) "עד כי יבא שילה" דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהילים עב) "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו" דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו שנאמר (ירמיהו טז) "אשר לא אתן לכם חנינה" ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א) "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי " (מס' סנהדרין בבלי )   והרי עניין מבשר הוא בראש ובראשונה  אליהו זכור לטוב שהוא המבשר על בואו  ושהמשיח יבוא לבשר אין פה עניין שהרי לא נשלח לבשר על הדברים המעותדים כי אם לפעול להגשמתם" ובידוע שאליהו הנביא הוא בא לפני בואו של המשיח להכין הדרך לפניו  ע"י פעלו  שעל זה אמר מלאכי  הנביא " הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות  ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים..." והנה המלאך אותו שולחים לפניו לפנות הדרך הוא אליהו הנביא וללא פעולתו  אין המשיח בא כי  לא יוכל לבוא  בעוד המסילה עמוסה מוקשים ומכשולים אשר שתו חכמיהם להטעותם . ונראה מישעיה מ " קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסלה לאלוהינו...(ואחר פועלו ) והיה העקוב (יעקב) למישור (ישראל) והרכסים לבקעה ונגלה כבוד יהוה (משיח)..."  והנה תחילת פעולתו במדבר  ועניין קול קורא במדבר  הוא כמו " ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו" והוא כאומר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם " כי ירמיה מעיד  "על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו ואת חמת יהוה מלאתי נלאתי הכיל שפוך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדיו" כי עיקר פעלו של אליהו יהיה בבחינת "קול קורא במדבר " "קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו " ויש הבדל בין עולל מבחוץ לעולל מבפנים כי עולל יכונו המאמינים במשיח כי הם כילדיו הנולדים ממנו  ונקראים זרעו אף שהורו באופן רוחני  והנה על המשיח נאמר  " לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו " ועניין לא יצעק הוא יחובר עם " לא יכהה ולא ירוץ  עד ישים בארץ משפט " כי כאשר יכהה וירוץ  אז גם יצעק ככתוב " יהוה כגיבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו תגבר "  
 
<!--[if !supportLineBreakNewLine]-->
<!--[endif]-->


למזמור פ 
המזמור הזה עוסק בקשר שבין המשיח לעם ישראל. מדבר על הופעת המשיח בשנית בעולם כשהוא בא להושיע את ישראל מצריהם. כול עניין מידת הגבורה קשורה בהופעה השניה של המשיח. הופעת האלוהים היאל על מנת להושיע את עמו ( יושב הכרובים הופיעה...עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו) האם יש חילוק בין יושב הכרובים לבין הגבורה ? ניראה שיושב הכרובים הוא האלוהים האב והגבורה קשורה לזרוע שהוא המשיח הבן. אבל צריך לבדוק.בתהילים צט אנחנו מוצאים “ יהוה מלך ירגזו עמים יושב כרובים תנוט הארץ “ אולם הדבר אינו מוריד ואינו מעלה מהחידתיות. בתהילים פט אנו מוצאים שהזרוע מקושרת עם הגבורה " לך זרוע עם גבורה תעוז ידך תרום ימינך “ אם כן הזרוע שהוא הבן שהוא הגבורה נימצא כביכול בתרדמה ולקץ הימים כשישראל מצוים בצרה קם להצילם. וזה הפירוש של פסוקים כמו בתהילים מד “ עורה למה תישן אדוני הקיצה אל תזנח לנצח “ ובתהילים עח “ ויקץ כישן אדוני כגיבור מתרונן מיין ועניין ההתעוררות הוא בידי ישראל שהם מעוררים המשיח ככתוב בשיר השירים ח5 “ מי זאת עולה מין המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חיבלה יולדתך “. והמשיח קרוי גם יהוה כמו שכתוב זכריה ב 17 “ הס כול בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קודשו " כעת צריך בירור העניין הבא . הרי ישראל עצמם מצוים בשינה הם ואיך יעוררו המשיח ?. ועניין שני הרי אמר בפרק הזה “ עד מתי עשנת בתפילת עמך " ובאיכה אמר “ גדר בעדי ולא אצא הכביד נחושתי גם כי אזעק ושוע שתם תפילתי "
                                                                 
למזמור פו

9)"כול גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדוני ויכבדו שמך "- כול גויים אשר עשית ממה שאתה עשית המה יבואו וישתחוו לפנייך כמו שכתוב ישעיה כט "כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי" דווקא המה המקדישים שמי המה מעש ידי  בקרבו והשאר אינם מעשי ידי. אבל עושי הרשעה אשר יכפרו באמת  בהם כתוב תהילים ט" ישובו רשעים לשאולה כול גוים שוכחי אלוהים" "יהוה מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו "תהילים י וישעיה מכריז " כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך (את ישראל) יאבדו והגוים חרוב יחרבו " אם זהו היחס היינו צריכים לייחל לרגע המתוק שבו  יגמרו הגויים אבל באותה עת אומרים  תהילים צו " ספרו בגויים כבודו בכול העמים נפלאותיו " תהילים יח "על כן אודך בגויים יהוה ולשמך אזמרה" מגדיל לעשות מלאכי הנביא לשיטתו  קיים מצב שבו הגויים  יהיו טהורים וישראל טמאים  ב3 הפרקים הקצרים של נבואתו הוא אומר על ישראל "מי גם בכם ויסגור דלתים (דלתות המקדש) ולא תאירו מזבחי חינם ( לקראת ביטול המקדש) אין לי חפץ בכם(בישראל ובעבודתם ) אמר יהוה צבאות ומנחה לא ארצה מידכם אבל על הגויים הוא אומר "כי ממזרח שמש ועד מבואו  גדול שמי בגוים ובכול מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות ואתם( ישראל)  מחללים אותו..." בהמשך הוא טוען שקורבנות ישראל טמאים לעומת הקורבן הטהור שמביאים הגויים הדברים נשמעים מופלאים מאוד אם נזכור את דברי הנביא  חגי המדבר בפרק ב של נבואתו על הקשר שבין המקריב לקורבן "הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כול מאכל היקדש? ויענו הכהנים ויאמרו לא ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכול אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה (ישראל)לפני נאום יהוה וכן כול מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא " אם כן גם לפי דעת חגי וגם לפי דעת מלאכי ישראל טמאים וקורבנם טמא ואילו הגויים לפי דעת מלאכי מביאים מנחה טהורה ומהללים  ומפארים את שמו ועושים קידוש השם כי רק כך אפשר להבין את המילים " כי גדול שמי בגויים" לעומתם ישראל מחללים את שמו כמו שכתוב שם "מלאכי  א12 " ואתם מחללים אותו באמרכם שולחן אדוני מגואל הוא וניבו נבזה אכלו " גם יחזקאל בפרק לו אומר 20 "ויבואו אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי באמור להם עם יהוה אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קודשי אשר חללוהו בית ישראל בגויים אשר באו שמה "
נשאלת השאלה איך אפשר לפתור את זה ? איך זה מסתדר עם השכל ועם ההיגיון? ישראל  ששמרו אמונים לאלוהיהם ולתורתו ושמרו המצוות ונזהרו מלהיטמא בגויים הם הטמאים ואילו הגויים שהם לפי התורה משוקצים וטמאים  באשר אינם שומרים על חוקי טהרה וטומאה ועל כן חשודים הם בטומאה  וכול מה שנוגעים בו הוא כטמא הם הטהורים? איך זה מסתדר  איך אפשר להסביר זאת?

ובכן על מנת להסביר זאת נצטרך לפנות אל הספר  כדי שהוא יאיר עינינו .
בראש דברי אפנה למגילת איכה שם מופיע תיאור מעניין למדי
בפרק א  אומר הנביא " חטא חטאה ירושלים על כן לנידה הייתה כול מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה גם היא נאנחה ותשב אחור " לנידה הייתה? והרי זו הטומאה החזקה מכול הטומאות  איך אפשר שירושלים תחטא כזה חטא  שאומרים עליה שהייתה לנידה  כלומר שהיא מטמאת אחרים ואסורה במגע? עוד נאמר בה  שם בהמשך " טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים ואין מנחם לה " כלומר אותה הטומאה הזו שבגללה בהא כול חרון האף הגדול הזה על ישראל היא עצמה שכחה מזה לא עשתה מזה עניין לא נתפס אצלה כול רושם מאותו עוון  וכיוון שכך גם אינה יכולה להשתחרר מאותו עוון כי היא לא מודעת לו  לכן כול חזרה בתשובה של ישראל היא בבחינת "טובל ושרץ בידו " טובל להטהר ומחזיק עדיין בטומאה שלו,
בפרק ד של מגילת איכה הוא אומר "ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם----חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ" ונשאלת השאלה איך התבצע אותו השינוי המוחלט? שנאמר עליו שהוא כמו רגע בהרף עין התבצע  ולא חלו בה ידיים לא ממקור חיצוני ולא במעשה נעשה. זה היה שינוי פנימי רוחני. וזה עיקרו  שלפני אלפים שנה הופיע על אדמת ישראל יהודי בן שבט יהודה בשם ישוע – האיש הזה היה התגשמות כול נבואות המקרא על המשיח  וממש כמו שנקבע עליו שהוא עתיד להיות לאור לגויים (ישעיה מב6  בראשית מט10)אבל להידחות ולהיות נבזה מעמו ישראל( תהילים כב 7 ,ישעיה נג3) וכך אירע  האיש הזה  המשיח של ישראל ושל העולם כולו בא להיות קורבן חטאים עבורנו כדי לזכות אותנו לחיי עולם. מלבד היותו אדם קדוש הוא גם בן האלוהים הנסתר המכונה (זרוע,עוז,קדוש ישראל, פלא יועץ אל גיבור,עמנואל) ולכן פגיעה בו היא שווה לפגיעה באלוהים. כיוון שלכלכו את השם הקדוש ועד היום הוא מנואץ אצלם נעשה ישראל עצמו לקללה ולטומאה תחת היותו הקדוש והמבורך מכול העמים, צריך להתעכב ולשאול הרי הקבה הבטיח רק ברכות לאבותינו אברהם יצחק ויעקב האם האלוהים שיקר ח"ו  אלה מה בזה שביזו את צדיק האמת שנאוהו וקיללו שמו  נעשו הם עצמם לקללה  ולכן גם השינוי שאירע בנזירי וקדושי ישראל בלי כול מעשה כי מאחר שביזו את קדוש יהוה נעשו הם עצמם לבית לכול רוח טמאה  שהרי אם באברהם נאמר מברכיך אברכך ומקלליך אאור כמה עוד יותר יאמר במשיח שהוא סיבת הסיבות ועילת העילות ובו נוסד העולם שעליו נאמר" וצדיק יסוד עולם " ודוד מעיד עליו " תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כול החוסים בו " ועל כן  כששנאו את צדיק האמת נאשמו  וכיוון שלא סרו ולא התוודאו על חטאתם נשארו בקללה  ובגידופים  כמו שאמר  ישעיה מג " ואחללה שרי קודש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים " והעם עצמו   או שהוא תחת רבניו אשר שתו להדיח שמו אותותם אותות  ובנו הגדר להסית מאלוהי אמת ומצור ישראל וגואלו והם עשו בחוכמה ככה שיהיו הם הדרך היחידה להורות לאמת . והעם אשר תחתיהם  המה שומעים בצמא כול דבריהם הפכו אדם לאלוהים ואת דברי קדוש ישראל בזו והיה להם דברו קו לקו קו לקו זעיר פה זעיר שם . נכנסו בטפלות  עד שלא שמו לבם  שמסננים  את היתוש ובולעים את הגמל. כך הם מרחיקים עצמם מטומאות קטנות  דברים המטמאים את הגוף לזמן קט ואינם שתים ליבם לדברים המטמאים את הנפשות לדורות כי בשל העוון הזה נעשו לנכבשים תחת רוחות הטומאה המושלות בם עד היום  ועל כן הם טמאים ומנחתם טמאה. והגויים אשר קיבלו את אלוהי ישראל בהעריכם את אשר עשה ישוע עבורם בהללם את שמו  נעשו רצויים לאלוהים האב  כי מי שמכבד את הבן מכבד גם את האב. ועל כן נעשו ישראל כטמאים  והגויים  לטהורים .  בשל יחסם אל קדוש יהוה אשר אהב.

למזמור פז
פירוש רש"י
{א} יסודתי בהררי קדש . יסודת מזמור זה על הר ציון וירושלים יסדו המשורר : {ג} נכבדות מדובר בך . את ירושלים דברי כבוד נדברו בך מפי הקב''ה ומה הן הנכבדות שאת עיר האלהים סלה :
{ד} אזכיר רהב ובבל ליודעי . עוד זאת דיבר עליך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביא מנחה כענין שנאמ' ( ישעיה ס''ו ) והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה לה' וגו' : הנה פלשת וצור עם כוש . גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור את כל א' וא' : זה יולד שם . זה היה ממשפחות הנולדים בציון כענין שנאמר ( שם כ''ז ) ואתם תלוקטו לאחד אחד : {ה} ולציון יאמר איש ואיש יולד בה . וכשיביאום מנחה לה' בציון יאמר להם על כל אחד ואחד זה מאותם שגלו ממך ומתולדותיהם , ענין אחר המשורר אומר אזכיר לעמי וליודעי את גדולות מצרים ובבל שהם רואים עתה את גדולתם הנה פלשת וצור עם כוש מפני שהם סמוכים לרהב ובבל מנשאים אותם כל האומות ואומרים עליהם זה יולד שם במצרים ובבל : ולציון יאמר וגו' . והשבח הזה שהוא עכשיו לרהב ובבל יסוב לציון ועליה יהו אומרים פלוני יולד בה : והוא יכוננה עליון . והקב''ה יכוננה למעלה מכל העיירות :
{ו} ה' יספור בכתוב עמים וגו' . מקרא מסורס זה וסלה האמור לסופו מוסב כלפי ראשו ה' יספור בכתוב עמים סלה כלומ' לעתיד כשיכתוב הקב''ה  הע''ג לדראון ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו וזה שאמר ישעיה ( שם ס''ו ) וגם מהם אקח לכהנים וללוים מן הגוים המביאים אותם מנחה אקח הנבלעים בתוכם ויהיה בהם כהני' ולוים שאינם נכרים ולפני גלוים הם אמר ה' , והיכן אמר ( דברים כ''ט ) הנסתרות לה' אלהינו :
{ז} ושרים כחוללים . על זאת , כחוללים לשון מחוללי' : כל מעיני . כל קרבי : בך . בישועתך :
מצודת דוד

{א} יסודתו . יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי' : {ב} כל משכנות . כי אף שכל א''י אהובה היא למקום מ''מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל : {ג} נכבדות . וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם : {ד} אזכיר . אמרו במקום ה' לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו' להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר''ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו : {ה} ולציון יאמר . המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה : והוא . מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון : {ו} ה' יספור וגו' . בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה : {ז} ושרים . אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים , ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך
מצודת ציון

{ד} רהב . הוא מצרים כמ''ש בהם רהב הם שבת ( ישעיה ל ) ויקראו כן ע''ש גאותם והוא מל' ירהבו הנער בזקן ( שם ג' ) : ליודעי . ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא ( משלי ז' ) : {ז} ושרים . מל' שירה : כחוללים . שם כלי נגון כמו תוף וחליל ( ישעיה ה ) . מעיני . מל' עיון ומחשבה
פירוש אישי
א) לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש . מהו?  שיה השיר מעולמות העליונים וידוע בין המלאכים ולא נודע לבני קורח אלה ברוח הקודש שהייתה מגלה אותם. והררי קודש זה נאמר 
במדבר כ"ג 7 “וישא משלו ויאמר מןארם ינחני בלק מלך מואב מהררי  קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעומה ישראל "
דברים לג 15 “” ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם"
חבקוק ג " ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו "
תהילים נ " כי לי כול חיות שדי  בהמות בהררי אלף " ואין לך אלף אלה משיח שהוא אלופו של עולם  ועליו נאמר  מיכה ה "ואתה  בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם "
איוב לג 23 אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו " מלאך שהוא אחד כקבה ומינו אלף . משיח בן דויד +משיח בן יוסף =1000
ובעניין הררי קדם לפי דברי הזוהר  זהו המקום שאליו זרק הקב"ה את שני המלאכים המורדים  "עזא" ו"עזאל "
ובני אדם שמכירים את מקומם באים אליהם, ומלמדים לבני אדם כשופים, קסמים .
וכיו"ב. ואותם הרי חושך נקראו גם "הררי קדם.
בפסיקתא רבתי (איש שלום, פיסקא טז - קרבני לחמי) 3 מובאות דרשות חז"ל ביחס ל"בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף" , וזו לשונן בתרגום חופשי:
" בְּהֵמָה אחת מסרתי לך - ולא היית יכול לעמוד בה!! ואיזה בהמה? 'בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף '. ר' יוחנן ... ורבנן, ר' יוחנן אומר: ה'בְּהֵמוֹת' היא בְּהֵמָה אחת שרבוצה על אֶלֶף הרים, ואֶלֶף הרים מגדלים לה מזונות והיא אוכלת, וכן משמע בספר איוב (מ, כ) - 'כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם'. ... ורבנן אומרים: בְּהֵמָה אחת רבוצה על אֶלֶף הרים, ואֶלֶף הרים מגדלים לה בְּהֵמוֹת והיא אוכלת אותן, וכן משמע באיוב – 'וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם'. והאם אפשר שתיתכן מציאות כזו שבְּהֵמָה תאכל בְּהֵמוֹת אחרות?! אמר רבי תנחומא גדולים מעשה א-להינו!! מה משונים הם מעשיו של הקב"ה!!...
מלך אחד מסרתי לך - ולא היית יכול לעמוד בו !! וזהו שלמה בן דוד, שנאמר 4 'וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח'. אמר ר' שמואל בר יצחק אילו מיני מלטומים היו (שלא מעיקר הסעודה), אבל לסעודתו לא הייתה ברייה יכולה לעמוד 5 'עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים:'... א"ר יהודא בר זבדא אֶלֶף נשים היו לשלמה, וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה זו, כסבורה
המספר "אֶלֶף" מסמל חיבור לכוחות שאינם רצוייים. בספר מלכים (א יא, ג) נאמר על שלמה: "וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ". במאמרים הקודמים ("המתמטיקה שבעקידת יצחק" ו"המתמטיקה של רועי הבקר והצאן") התבאר שהמספרים "שלוש" ו"שבע" משמשים בתנ"ך ובאגדות חז"ל כסמל להתחברות לעולם הטבע; והמספרים הללו שמופיעים בהרכב הנשים שהיו לשלמה - מלמדים אותנו ש"אֶלֶף" הנשים של שלמה מסמלים חיבור שלו לעולם הטבע.
שלמה המלך היה סבור שהחיבור הזה הוא חיבור רצוי שמסייע להשראת השכינה, וכן מצאנו בספר מלכים (א ג, ד-ה): "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא: בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:".
אולם התנ"ך ואגדות חז"ל מרמזים שההתחברות של שלמה לעולם הטבע היתה התחברות מוגזמת – ומזיקה. ודויד המלך העדיף להתרחק מחיבור כזה. וכן מרומז בתהילים (פד, יא): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ - מֵאָלֶף ; בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי - מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע ". ספר תהילים מקביל את החיבור אל ה"אֶלֶף" - כחיבור ל"אהלי רשע"!! אולם חז"ל מבארים שאין מדובר ב"אהלי רשע" כפשוטו, והם מגלים: 7 - "אמר לו (הקב"ה לדויד)... טוֹב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה – מ'אֶלֶף' עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח". שלמה ראה בחיבור מרצון אל הטבע - חיבור של "קודש"; אולם דויד ראה בחיבור מרצון הזה - חיבור מיותר. פעמים שדויד מגדיר אותו כ"רבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלף
 אָהֳלֵי רֶשַׁע ", ופעמים שהוא מתאר אותו כבהמה-ענקית " בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף רבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלףרבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלף

ה"אלף" אשר בה התחיל הקב"ה את עשרת הדיברות מסמלת את אלוקים כגואל ישראל, מפני שכך אלוקים מתאר את עצמו בעשרת הדיברות: "אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אין הוא מתאר את עצמו כבורא עולם וכדיין העולם, אלא כגואל ישראל, וה"אלף" מסמלת משום כך את רעיון הגאולה והיא נחשבת כאות של גאולה. ובשעה שהלכו בני ישראל לגולה, קפצה ה"אלף" והצטרפה אליהם כדי להביא את הגאולה, קפצה והעמידה את עצמה ליד רגליהם של הנודדים והולכים, כדי למהר בגאולתם, ומכאן סוד הגאולה. ה"אלף" במלה "גאלה", בעמדה בן ה"גימל" ל"למד" הופכת את מקל הנדודים של האיש ההולך (ג) ל"למד" המסמלת את מלכות השם.
ה"אלף" ההופכת "גולה" ל"גאולה" מרמזת על רעיון האחדות הפנימית שהודות לה קיבלנו את התורה כפי שזה משתמע מן הפסוק "ויחן ישראל נגד ההר" – "ויחן" בלשון יחיד, שהיו כולם בלב אחד ובדעה אחת והודות לכך תתגשם הגאולה. אנשי ח"ן מוסיפים שה"אלף" של גאולה רומזת על התגלות הקב"ה, אלופו של עולם, שתתרחש בזמן הגאולה. ככתוב: "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" (ישעיהו נב, ח).
מעשה הגאולה של ה"אלף" הוא להעלות את האור, שהיא ה"אלף" המסמלת אותו. מכת חושך הייתה המכה התשיעית, אחת לפני יציאת מצרים, ומכה זו הבליטה את החושך בעולם לעומת האור בישראל.

הגלות – מפרשים אנשי סוד – מטרתה לגלות את האור של הקב"ה בין האומות ולגלות את האור לבני ישראל למען אשר יפקחו את עיניהם וישובו לאביהם שבשמים. ולכן הוספת ה"א" ל"גלות" והפיכתה ל"גאולה" מטרתה היא גילוי השם בעולם: "כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט). הודות ל"מם" הסתומה המכסה את הכול, שאף היא הצטרפה בסוד מנצפך למעשה הגאולה.

גאל-געל

חילופי האותיות דלעיל מלמדים שהצעד הראשון לגאולה הוא המאסת הגלות, היינו עד שאין נגעלת הנפש מן הגלות אין נגאל הגוף. רעיון זה מתבלט בפסוק "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" – ואומר ר' מנחם מקוצ'ק, שמשום שלא יכלו לסבול יותר את השעבוד – מזה צמחה הגאולה.
אותו רעיון מתבטא גם בשם "קץ" אשר ניתן לגאולה, דהיינו שעד שלא תקוץ הנפש בגולה לא תצמח הגאולה.

כששמע שמואל, נכדו של ר' מוטל'ה, את דברי סבו על אל"ף הגאולה, שאל אותו מדוע אין ה"אלף" נחשבת כאות גאולה מן המניין בדומה לאותיות מנצפך.

חייך ר' מוטל'ה, ליטף את ראשו והשיבו: שאלה גדולה ועמוקה שאל. אמנם, נכון; ה"אלף" היא אות של גאולה, ורק מציאותה היא היא ההופכת "גלות" ל"גאולה". אבל אף-על-פי-כן אין היא נמנית עם אותיות הגאולה. אנשי סוד מסבירים זאת באופנים שונים, ואני שמעתי שאומרים שה"אלף" אמנם מובילה לגאולה והיא הצטרפה לרגלי הגולים, אבל היא לא בין אלה שמביאים את הגאולה. ובזה היא בחינת משיח בן יוסף המוביל לגאולה ואינו מביאה. אותיותיה הנסתרות של ה"אלף", דהיינו ל-ף שסכומן 110, רומזות על יוסף שהביא את בני ישראל לגולה וחי מאה ועשר שנים. רמז נוסף הוא הצטרפותה של ה"אלף" לסדר אי"ק, שכן י-ק סכומן אף הוא 110. ה"אלף" קרובה ל"פא"; שתיהן אותיות של גאולה. ה"אלף" מסתיימת ב"פא" וה"פא" מסתיימת ב"אלף" ויחד הן מקרבות את הגאולה.
לפלא הוא, שדווקא ה"בית", ולא ה"אלף", נבחרה לראשית הבריאה, והרבה סיפורים על הפלא הזה, ובספרו "עין הפנים לתורה" מעלה ר' שמואל הכהן לא פחות משבעים נימוקים המסבירים מדוע בחר הקב"ה ב"בית" ולא ב"אלף".

יש אומרים שהקב"ה דחה את ה"אלף" על שום ה"ארור" שבתוכה, ויש אומרים שה"אלף" בענוותנותה הקטינה את עצמה ולא אבתה להיות ראשונה. יש אומרים שה"אלף" סירבה מכיוון שהעולם לא נשא חן בעיניה והיא הבטיחה להקדיש את מיטב מרצה ומידותיה בימות-המשיח, והיא היא למעשה המתקנת את העולם ומביאה מגולה לגאולה, והיא תשוב ותתגלה במלוא הדרה וכוחותיה כמנצחת על הרינה ועל התפילה לכשתגיע הגאולה.
ה"אלף" של אחדות מיועדת לתקן את ה"בית" של פירוד וכפילות.

הקדוש ברוך הוא נקרא אלופו של עולם. למשל, הגולה וגאולה זה אותן אותיות, רק שבגולה אין אל"ף. כשאתה מכניס אל"ף של אלופו של עולם, נהיה גאולה. אם מישהו חס וחלילה יש לו צרות, אתה מכניס אל"ף, נהיה אוצרות. התורה היא תורת אמת. אם אתה מוציא את האל"ף, נהיה מת. אני הייתי מת.

 

צורת האות א' מורכבת מהאות ו' באמצע, אות י' למעלה ואות י' למטה. סכום אותיות אלה בגימטרייה (ערכם המספרי של האותיות) הוא 26. מספר זה זהה לגימטרייה של השם הקדוש י.ה.ו.ה.
 
האלף מורכבת מאותיות המילה פלא, מכאן רמז לדרגה נפלאה מרוממת ונשגבת מהעולם והבריאה. זו הסיבה שהעולם לא נברא באות א' אלא באות ב' של המילה בראשית, המילה הראשונה בתורה. רק בהר סיני, כשקיבלו בני ישראל את התורה, חדרה האות א' לתוך הבריאה, א' היא האות הראשונה של עשרת הדברות, הפותחות במילים: "אנכי ה' אלקיך".

צורת האות א' מורכבת מהאות ו' באמצע, אות י' למעלה ואות י' למטה. סכום אותיות אלה בגימטרייה (ערכם המספרי של האותיות) הוא 26. מספר זה זהה לגימטרייה של השם הקדוש י.ה.ו.ה.
 
האלף מורכבת מאותיות המילה פלא, מכאן רמז לדרגה נפלאה מרוממת ונשגבת מהעולם והבריאה. זו הסיבה שהעולם לא נברא באות א' אלא באות ב' של המילה בראשית, המילה הראשונה בתורה. רק בהר סיני, כשקיבלו בני ישראל את התורה, חדרה האות א' לתוך הבריאה, א' היא האות הראשונה של עשרת הדברות, הפותחות במילים: "אנכי ה' אלקיך".
 זכריה ט6 “וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלוהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי "
תהילים קה " זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור "
קהלת ז " אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי- אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכול אלה לא מצאתי"




מזמור פח


הבה נעקוב אר מבנה המזמור בטרם ניצמד לפרט זה או אחר שאגב ניתום יתבהר זה המזמור ונדע ברורות על מה דיבר.


  1. פסוק ראשון הינו פסוק פתיחה מבוא לשיר זהו מזמור לבני קורח לכתב להימן האזרחי.

  2. פסוק 2 הינו דברי תחינה ובקשה מהעליון שישמע לתפילתו.

  3. סיבת התפילה ואולי גם הסיבה מדוע תישמע ירוצו בין פסוקים 3-10 שם הוא שוטח תלונותיו בפני העליון

  4. אגב תלונותיו הוא מעלה הדמיון שבין מצבו למצב המתים כבר בפסוקים הקודמים ואילו כאן פסוקים 11-12 שב לדבר על המתים ובהם הוא מביע פליאה האם הקב"ה יכול לעשות פלא למתים האם רפאים יכולים להודות לו לא ברור מה עניין הטענה הזו למצבו הקודם ולתפילותיו.

  5. אחר חוזר לעצמו בפסוקים 14-19 בהם יתאר קושי מצבו מפני גזירת עליון ומפני אויביו .

זה בכללות המזמור ואם לא נימצא בו צלע מעניינת שתהווה פתית הבאר הוא יוותר מזמור סגור שיוכל להוות דוגמה לפואטיקה ולביטוי רגשות הכמיהה לקב"ה אבל לא יוכל לתת לנו כול ערך מוסף וממשי.


אנו רואים בפסוקים 7-10 תלונותיו על בידודו " הרקת מיודעי ממני שתני תועבות למו כלוא ולא אצא "זהו מצב של נגע ושל נגוע שמבודד מכול סביבתו אולם יש פה יותר נידוי ממה שנגע "הרקת מיודע ממני שתני תועבות למו " שנעשה להם כמתועב ומשוקץ גם הפסוקים של סוף המזמור וזרים על רעיון זה " סבוני כמים כול היום הקיפו עלי יחד הרחקת ממני אוהב ורע מיודעי מחשך" דומני שבידינו כבר משהוא . הרי אי אפשר להפריד בין "סבוני כמים כול היום הקיפו עלי יחד " לבין "הרחקת ממני אוהב ורע מיודעי מחשך " יש פה כוח אחד שמכונה "מים" שהם מקיפים אותו מכתרים אותו ויש כוח אחר שנסוג מפניהם הם אותם אוהבים ורעים אשר יעמדו לפקודת המים אחר רבים להטות.

אבל יעמוד המתנגד ויאמר לא נכון דיבורך שהרי תיבת "סבוני כמים כול היום הקיפו עלי יחד " היא תחובר אל התיבה הקודמת לפניה " עלי עבורו חרוניך ביעותיך צמתותני " ועל כן נכון לפרש שאלו גזירות יהוה הדינים שמכונים פה "חרוניך וביעותיך והם המקיפים עליו כול היום "

על כך נאמר כי תיבת "סבוני " היא מופיעה בתנך כולו רק עוד שני פעמים והם במזמור קיח מה שאומר שם " כול גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם יהוה כי אמילם סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה כי אמילם " והנה פה תיראה שמדבר על אויבים ממש שיכנה "גויים"

כן לגבי מה שאומר " הקיפו עלי יחד " תיראה בתהילים יז "שמרני כאישון בת עין אויבי בנפש יקיפו עלי מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי"

גם מילת "יחד" בתהילים היא תעמוד כנגד מילת "יחיד" כמו בתהילים ב "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו " ובתהילים לא "כי שמעתי דיבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו "וכן תהילים מ " יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה יסוגו אחור ויכלמו חפצי רעתי " וכן חוזר הרבה.

ולעניין המים "ראוך מים אלוהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות זרמו מים עבות -קול נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו "ובקכט " יהוה צדיק קצץ עבות רשעים " אלו העבותים בהם כלאו המשיח ככתוב בתהילים ב " נשליכה ממנו עבותימו " אבל בעת חפץ יתמלא הכתוב תהילים טז " חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי "

עתה נחזור אל פסוק 2 “ יהוה אלוהי ישועתי -יום צעקתי -בלילה נגדך " והנה מילת ישועתי בנוסף לשם אלוהים היא תכוון על המשיח אשר הוא הישועה כמו ישעיה מט " נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ "וכן ישעיה נו " כה אמר יהוה שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות "

ועתה מה אומר כאן "יום צעקתי בלילה נגדך " אם יום למה לילה? ואם לילה למה יום?

ובאמת אמר ביום צעקתי ובלילה נגדך כי היה מקווה כול ימיו ליום בו יצעק עת יקבל כוח מלמעלה כי עד אז היה בבחינת "למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם באחוז אותו פלשתים בגת "כי בעת הלילה לא יכול היה לדבר משלטון הפלשתים בגת הוא הכתוב באיכה " סלה כול אבירי אדוני בקירבי קרא עלי מועד לשבור בחורי -גת דרך יהוה לבתולת בת יהודה "ובזמן הזה אשר הפלשתים שולטים בגת אז לא יוכל לדבר כי ישראל הם בבחינת רחוקים כדברי ירמיה ו "על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו" ועל כן יש שוויון בין חוסר יכולתו לדבר וחוסר יכולתם לשמוע ועל כן בלילה זה בעיקר נגדך נגד הקב"ה בבחינת "שיוויתי השם לנגדי תמיד "בבחינת "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד " ובבחינת "אדוני יתן אומר המבשרות צבא רב "

ולעניין מה שאמר "שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות " הוא האמור בתהילים קמג "כי רדף אויב נפשי דיכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם.....אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם יורדי בור השמיעני בבוקר חסדך כי בך בטחתי"


אם כן נוכל לומר שנקודה אחת באה על פיתרונה.

א) הוא הנביא המיועד לישראל לעת בוקר

ב) הוא הנביא שאמור בו "ואהי נגוע כול היום ותוכחתי לבקרים "

ג) בלילה הוא כלוא ונגוע חסר יכולת לדבר הוא מתבודד עם אלוהיו ושוטח תלונותיו לפניו

מצבו כמצב מת מבודד מכול אדם

ד) הוא סובל מאותם המכונים מים רבים אשר הם המקיפים עליו לסגרו ובשל שלטונם הוא מבודד והכול מפנים לו עורף בבחינת (תהילים קמב ) “ הבט ימין (משיח) וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי....הצילני מרודפי כי אמצו ממני הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך ( שימו לב כול זמן שהוא במסגר "כלוא ולא אצא " אינו יכול להודות .)


מזמור פט

" אתה דיכאת כחלל רהב בזרוע עוזך פיזרת אויביך "   מה הוא ?שאמר בישעיה  נא –" עורי עורי לבשי עוז זרוע יהוה עורי כימי קדם דורות עולמים הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין  הלוא את היא במחרבת ים מי תהום רבה  השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים"  וזה דיבר ישעיה לא על יציאת מצרים אלה על הגאולה העתידה  כמו שאמר גם בפרק לה " הנה אלוהיכם  נקם יבוא גמול יהוה הוא יבוא וישעכם  אז תפקחנה עיני עורים ואוזני חרשים תפתחנה....והיה שם מסלול ודרך דרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואוילים לא יתעו לא יהיה  שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה ( בזאת ירמוז  כי הגדולים לא יבואו אל ישועתו  כי נביאי ירושלים וחכמיה הם יכונו במילים  ארי ופריץ כמו  בדניאל יא "ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ויכשלו " ונבואת דניאל הזו עוד לא נתקיימה  שאמר בעתים ההם  לסמוך  על דברי הימים ב טו  כמאמר הנביא "כול אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו " ובדברי הימים אמרו " שם " ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומת רבות  על כול יושבי הארצות וכתתן גוי בגוי ועיר בעיר כי אלוהים הממם בכול צרה ואתם חיזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם " והוא חיזוק לאוחזי התורה והמצוות לבל ירפו ידיהם אף שיתמהמה שכרם.ובמאמר ישעיה  על פיקחון עינים ופתחון אוזנים דיבר על  ישראל  עליהם דיבר רבות במילים אלו כמאמרו בישעיה ו  וכן מב 18-25 והמשכיל יבין. ורהב אינו כפי שפירשו  על מצרים כי גאולת מצרים רק הייתה דוגמת הגאולה לעתיד לבוא ובבוא העת לא תיזכר ולא תעלה על לב  כי גאולה אחרונה ממשות הדברים וראשונה רק כצילה. כי בגאולה אחרונה  ימוטט כול ממלכות האליל וכול אשר לא נסמכו על יהוה לא באמת ולא בישר  ויבדיל רוח נכון מרוח התועה  וומקדשי תחלו כי יפריד סוס מרוכבו כי לא תעשנה ידיו תושיה  והרועים עצה נבערה יעצו אין בם מועיל תסרח חוכמתם  ורבים  אלוהי אבות ינאצו  וכנאצם  בורא עולמים גם קדושים על הארץ ינאצו  בסוד "וינאץ השקד " זה אליה עליו כתיב "שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג כול היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו " ורהב הם כול החוסים בשקר  מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו " והיה כאבק דק המון זריך וכמוץ עובר המון עריצים והיה לפתע פתאום מעם יהוה צבאות תפקד  ..לכן יהיה  העון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבוא שברה" ובעתים ההם " ושבתם וראיתם בין  צדיק לבין רשע בין עובד יהוה לאשר לא עבדו ..ונגלה עון אפרים יתנודדו כול הרואה בם וכהשבר הקיר ונגלה כבוד יהוה "

ומה שאמר "בזרוע עוזך פיזרת אויביך "  הוא עניין שאמר בנ"ג " הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם אלוהים לא קראו שם פחדו פחד לא היה פחד כי אלוהים פיזר עצמות חונך  הבישותה כי אלוהים מאסם " והמשכו באמור בנד " שלח ידיו בשלומיו חילל בריתו חלקו מחמאות פיו וקרב ליבו רכו דבריו משמן והמה פתיחות השלך על יהוה יהבך הוא יכללך לא יתן לעולם מוט לצדיק ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומירמה  לא יחצו ימיהם  ואני אבטח בך " והמשכו קמא  " אל יני ראשי כי עוד ותפילתי ברעותיהם נשמטו בידי סלע שופטיהם ושמעו אמרי כי נעמו כמו פולח ובוקע ארץ נפזרו עצמינו לפי שאול.." ושאמר כמו פולח  הוא שאין עבודתם אמת כי פולח מעניין פולחן כמו בדניאל ז "ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה  די לא תתחבל " ולכן כמו פולח  שניראה בעין שכך  אבל באמת בקרבם יקללו  "ובוקע בארץ " הוא עניין אמת עבודתם "ויהי בנסעם מקדם  וימצאו בקעה בארץ שנער " בנסעם מקדם  מקדמונו של עולם .

"אחת נשבעתי בקדושי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה " נשבע יהוה בימינו הוא קדושו קדוש ישראל  כמו בישעיה נב "חשף יהוה את זרוע קודשו " ובמט אומר ישעיה " כה אמר יהוה גואל ישראל קדושו לבוזה נפש למתועב גוי לעבד מושלים.." ובזאת רמז  שיהיה להם ישוע לחרפה מסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו  מפשע עמי נגע למו היינו דווקא מפשע שלהם נעשה הם כנגוע אבל אינו כשלעצמו.והנה תיראה אם בינה לך  שכשרוצה הקב"ה להראות שהבטחתו לא תישתנה בשום אופן  לא משנה יעברו בריתו או יקימוה  נשבע בקדושו הוא ימינו  בבחינת "נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " והוא כדוגמת  ישעיה סב " נשבע יהוה בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך" וכן הבט עוד עמוס ח7 תהילים קי 4  ששם יכונה במכינוייםן (גאון יעקב,מלכיצדק )  ובידוע שסתם מלך הכוונה על מלך המשיח  כי מלכיצדק  שהוא מלך צדק  ובירתו ירושלים  וגדולתו זו עד אשר אברהם הוצרך ליתן לו מעשר  ושבועת אלוהים לו  שיהא כהן לעולם  אי אפשר שיהא כהן לעולם אם אין חייו לעולם  הוא באמת המשיח  אשר סעודתו לחם ויין כידוע והוא כהן לאל עליון  כנאמר בנביאים "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה והוא יבנה את היכל יהוה והוא ישא הוד וישב על כסאו והיה כהן על כסאו עצת שלום תהיה בין שניהם " ומפה תבין עניין עצת שלום ביניהם אחר אשר אמר  "ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה " היינו שנצרכה להיות פעולתו בסתר כמאמרו בתהילים קלט " אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו " כי בידוע זה היה עיקר המאבק בינו לבינם  באשר ניראה כאילו עבודתו מבטלת עבודתם על כן גמרו אומר לדחותו   ולהשליכו מחוץ לגדר אל מקום הצרעת והשיגעון הרחק מעדת קדושים. והוא לא כן חשב  שלא בא לבטל  מינויים אלה להשלימה  כי בחזרתו לציון  ישוב המקדש לפעולתו  אבל תהיה עבודתו שלמה  ותהא מסוגלת להשלים החסרים  אשר מהם בא הבית לחורבנו  כי עבודתו הייתה טהרה חיצונית אשר לא מסוגלת הייתה להביא את העם אל דרך הקודש  מלבד הכהן הגדול אחת בשנה ואילו על ידי עבודתו  יעשו  כול עדת אל למקדש חי   ועל כן אומר  יהונתן בן עוזיאל בדברו על " ואיבה אשית בינך לבין האשה ובין זרעך לבין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב  " והם יעשו שלום בעקב בימי מלך המשיח- כי עקב  היא  מקום יעקב  וראש הוא מלך המשיח  .  

 למזמור צ
"תפילה למשה איש האלוהים " לא שהוא נושא התפילה אלה הוא יוצרה.
עניין אחר שהוא מושאה  כי הוא אדונם של ישראל ושכל עליון שניתן לפני בריאה " בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ " אבל היותר נכון  שזה על המשיח שאף שמו נקשר בענין של " בטרם הרים יולדו "
משלי ח 25 “ בטרם הרים הוטבעו לפני גבעות חוללתי..בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על פני תהום"
איוב טו 7 “הראשון אדם תולד ולפני גבעות חוללת "

3 “ תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם " כביכול  בעצם המרי של אדם הראשון היייתה שלמות  שהיו שלמים עם תאוותיהם והליכתם אחרי יצרם ולא הייתה בהם כול התנגדות  בראשית ו " ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימים מאה ועשרים שנה " ומדרגה הזו נקראת "אנוש" מהמילה אנוש" כי ע"י אנוש תחילת המרד כמו שמפרשים " אז הוחל לקרוא בשם יהוה " והכוונה לכנות גלולים ואלילים בשמו של הקב"ה . וכיוון שהייתה  הדרגה שלמה בלי שום פניות או מלחמה פנימית  ישעיה יז11 “ ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש " כלומר בזמן הבוקר אז קוצרים השכר  על פעולת האנוש שמכחשים ביהוה ביד חזקה ובחוכמה לסדר כול העניינים כפי מחשבתם ולברוא העגל אבל לעת ערב זמן קציר " נחלה וכאב אנוש "
והנה הקב"ה הוא מלך חכם גדול אשר עבורו אין " מעוות אשר לא יוכל לתקן "קהלת א15 “ והוא הכין מדרגות שהוא מוליך דרכם את האנושות  איך יוכל להשיבם כי כול אדם זה דרגה אחת  כמו שנאמר " יהוה יודע מחשבות אדם כי המה הבל "  “והמה כאדם עברו ברית " אם כן אדם  זו דרגה אחת  ואנוש  זו העמקה עוד יותר של דרגת אדם  כי היא מבטאת שלמות עם המרד על דרך נימרוד ועל כן הפתרון להושיבם  "עד דכא" ועניין "דכא"  הוא מעין מוות קטן  כי כול הפסוקים המדברים מדכא עוסקים במוות .
ישעיה נז 15 “  כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים "  נימצא שיש לחיותם  שהם נכנסו בשערי מוות.
תהילים קמג 3 “  כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם "
והוא לעניין דכאון וחולשה שמתגברים עליה  .
תהילים  עב 4 “ישפוט עניי עם יושיע לבני אביון וידכא עושק "
משלי כב 22 “ אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער "
איכה ג 33 “ לדכא תחת רגליו כול אסירי ארץ"כלומר כול בני האדם שהוכרעו למחבת ההבל ונמצאים בדרגת אנוש . והקב"ה מכניסם לתוך מקום שלו שנקרא דכא  ונכנסים אליה כולם אנוש אבל "שובו בני אדם " מדכא ישובו בני אדם אלו ש הם בדמיון  אדם הראשון  ואינם אנוש ביסודם הם ישובו.
דברים ל " והיה כי יבואו עליך כול הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכול הגויים אשר הדיחך יהוה אלוהיך שמה ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקולו ככול אשר אנכי מצוך..,”


מילוי האותיות של "תשב אנוש עד דכא" שווה 1818. מילוי האותיות של "ותאמר שובו בני אדם" שווה 2020. ההפרש הוא 192. ואכן - "נצבים" שווה 192.


התשובה היא אחד הדברים שקדמו לעולם, כמובא במדרש: "ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה... תשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם..." (תנא דבי אליהו רבה פרק לא). וכמו שאומר הפייטן בשיר: כּוֹנַנְתָּ מֵאָז תֶּרֶף לְחַלְּצָם מִמֵּצָר - עוד בטרם חטא האדם ברא הקב"ה את אפשרות התשובה, החזרה. בפיוט נשען הפייטן תתב ברנש על חוביה
תשב אנוש עד מותא עד דכא ואמרת תובו בני נשא"   (תרגום יונתן

"מזמור שיר ליום השבת "  -- מזמור שיר כי זהו יום של ניצחון. ועל כן כפל עניין השירה פה שיכול היה לומר אחד משניהם ולא היה מאבד  ממשמעותו.

למנצח על מות לבן מזמור לדוד' (תהילים ט א) -

שואל התלמוד (ע"פ ברכות ז/ב): מזמור לדוד? קינה לדוד היה צריך להיות? ועל שום מה מקשה התלמוד  מזמור לדוד ואומר שצריך היה להיות קינה לדוד כי מזמור עניינו ניצחון כמו שניראה  מרבים פרקי התהילים שכרוכים זה בזה (תהילים ד-1,ו-1,ט-1,יב-1,יג-1,יט-1,כ-1,כא-1 וכו') כי עניין הזימרה הוא נקשר בעניין עשיית הצדק כמו "כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב-זמיר עריצים יענה "(ישעיה כה ) כי הזמיר הוא המשיח  והזרים העריצים הם אויביו אשר  יבדילו בינו לבין עדת קודש בקראם לו טמא טמא כי המשיח נדמה להם כמצורע וזה עניין "אמצאך בחוץ .."  וזה עניין "הניצנים ניראו בארץ  עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע  בארצנו " זוהי עתו של משיח והניצנים יחובר אל "נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרימונים שם אתן את דדי לך " וחבר אל " יהי פיסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ " ועניין  זמיר עריצים יענה אינו יחיד כי יחבר אל "כי לפני קציר כתם  פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז " ובמילים  זלזלים  יכוון אל פושעי ישראל מנאצי המשיח המחזיקים בשמו ובתורתו לא באמת  כמו (תהילים ד ) "בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון  ריק תבקשו כזב סלה " המה השמים את הכבוד (משיח) לכלימה ויאמרו לא יושיענו זה ינאצו שמו וישימו מבטחם בתהו וברהב  מעשי אדם  לא יושיעו ויבטחו העם בשקר קרוב קיצם  תתגלה  רשעתם . וחבר עם תהילים יב  "אתה יהוה תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם סביב רשעים יתהלכון כרום זולות לבני אדם " סביב רשעים יתהלכון  כמו (הושע יב ) "סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל.." וכן (תהילים נה ) "יומם ולילה יסובבה על חומותיה ואון ועמל בקרבה " ובליקוט מוהרן חלק ב "תְּהִלִּים ל''ח). ''לִבִּי סְחַרְחַר'' כִּי יֵשׁ קְלִפָּה שֶׁהִיא מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת הַלֵּב בְּעִקּוּמִים וְסִבּוּבִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה וְהִיא בְּחִינַת קְלִפַּת נגַהּ וְעַל כֵּן נִקְרָא סְחַרְחַר תַּרְגּוּם שֶׁל סָבִיב: סְחוֹר סְחוֹר, בְּחִינַת (יְחֶזְקֵאל א) ''וְנגַהּ לוֹ סָבִיב'' (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א סִימָן יט) וְעַל כֵּן כְּתִיב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם" ואחר התשועה הגדולה הזו המרומזת במילה מזמור אז תבוא עת השירה ככתוב (ירמיה-כ) "ויהוה צבאות בוחן צדיק רואה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גיליתי את ריבי –שירו ליהוה הללו את יהוה  כי הציל את נפש אביון מיד מרעים " ובתהילים סה  כתוב " לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו " והוא מחובר אל (מזמור עב) " יהי פיסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ " כי קודם שנתגלו משפטיו לא הציצו גם לא התורעעו  מפחד מחרף ומתנקם .

ליום השבת – זה אלף שנה של משיח  ויהיו בו עניין של השבה  בחינת " ושבו בנים לגבולם " " וידעת היום  והשיבות  אל לבבך  כי יהוה הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד "

ואף המשיח שהיה עד אז בבחינת אבדה ימצא להם  בבחינת שכמו שאמרו רז"ל, שלשה דברים באים בהיסח הדעת עקרב מציאה משיח, ואף שדברי חז"ל רומזים פה  שמשיח יכול לבוא להם כעקרב  או כמציאה שאדם שמח במציאתה  הנה העיקר הוא במילה מציאה  שמרמזת על משיח "אמצאך בחוץ אשקך גם בוז לא יבוזו לי " וכן לעניין דוד  המרמז על משיח "מצאתי דוד עבדי בשמן קודשי משחתיו " והוא יחובר אל  (בראשית יט) "ויאיצו המלאכים בלוט לאמור קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות פן תספה בעון העיר "  והוא יחובר אל האמור בירמיה כט "ובקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכול לבבכם ומצאתי לכם נאום יהוה ושבתי את שבותכם וקיבצתי אתכם  מכול הגויים ומכול המקומות אשר הדחתי אתכם שם..." ואל יעלה על ליבך שידבר פה מכינוס ישראל עת הוקמה המדינה כי לא נכונה תדבר  כי פה ידבר על  מציאה ממש  שהיא סוף להסתר הפנים הבאה כתגובה על שדרשוהו בכול ליבם   ובעת הזאת אנו חסרים גם את התשובה וגם את גילוי  הפנים.

 

"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות "  כי אמונה  היא בחינת שממה    בחינת "אלוהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי " כי בלילה   מתחזקת האמונה כי הלילה הוא חשכה  ובתוקף החושך שנסתרת השמש ואין רואים ממנה אף רשימו של הארה  אז מתחזקת בחינת האמונה כאשר אומר במקום אחר "  יהוה בהשמים  חסדך אמונתך עד שחקים "  כי רואים מפה שדווקא בהשמים עניין שממה של החסד אשר הוא מעשה גלוי כי אין חסד שאינו מעשה גלוי אז מתחזקת דווקא האמונה עד שחקים . ומתעלה האמת  שעליה נאמר " ותושלך אמת ארצה " ואחר  "אמת מארץ תצמח " ואחר "  כי גדול עד שמים חסדך ועד שחקים  אמתך " ואז כאשר גדלה מידת אמת אמונה עד שחקים נעשית כוח יוצר  לפעלי יהוה  כי הוא אל צדק ולא יעשה  מליבו אל לפי מידת צדק ואמת  וזה שכתוב (תהילים עח )  " ויצו שחקים ממעל  ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו " ואל ישיאך ליבך שהנאמר פה  הוא  מדבר אך ביציאת ישראל ממצרים כי לא כן כי ידבר פה  מתקומת המשיח בעת אחרון  אשר הוא הנירמז  במילים  "מטר" "מן" דגן שמים "=לחם אבירים .  כי ישוע בדברו היה אומר כי הוא הלחם היורד מין השמים והוא המן האמיתי  וזה הנאמר   (דברים לב ) "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי " כי במטר יכוון על ביאתו בשניה בבואו לערוץ הארץ  אשר יערוף לשון עריפה ממש כמו "זמיר עריצים יענה "בחינת "חלק ליבם עתה יאשמו הוא יערוף מזבחותם ישדד מצבותם " וביאה זו לתכלית גילוי האמת ונקמה באויביו היא האמורה גם (תהילים עז )" ראוך מים אלוהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות זרמו מים עבות קול נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו " כי ידבר פה מבוד הרבנן שהם מים רבים ומכונים גם עבות  כמו  "הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבות העגלה חטאה" ואחר יבוא "יהוה צדיק קצץ עבות רשעים "ואחר יבוא "חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי " ועניין " אף חצציך יתהלכו " הוא מעניין הרבנים שעומדים חוצץ בינו לבין ישראל(קיר נטוי גדר הדחויה) ועתידים להסתלק "ימאסו כמו מים יתהלכו למו ידרוך חצו כמו יתמוללו "

זה המזמור ענינו בחזרת המשיח לעולם לתכלית הנקמה  ברשעי ישראל וברשעי האומות. ובמילה גאים ירמוז על ראשי ירושלים כמו תהילים קמ " טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת ליד מעגל מוקשים שתו לי סלה "  וזה העניין מופיע בישעיה ב  "כי יום ליהוה צבאות על כול גאה ורם ועל כול נישא ושפל" אמרת כול גרה ורם ואחר על כול נישא ושפל אם כן גם על שפלים יפקוד  משיב  על כול מי שמדמה שנישא הוא ואינו אלה שפל  כגי התאווה לגובה עניינה שיפלות האדם כי מי שמכיר עצמו לפני בוראו אינו מגדיל עצמו  ועיקר עניין יהוה בציון הוא באותם שרוממו א\עצמם להיות כאלוהים ואפילו לא הציגו עצמם אלה כמשרתיו  אבל נעשו סוגדים לשמשים תחת ליוצר מאורות.  וזה 17 " ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו  ביום ההוא " והיפוך הגאים הוא " " בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו " ועניינו " בוא בצור הוא המשיח  כי כול המשפיל עצמו והמודה ליהוה הוא ימצא הצור ההוא כמו שנאמר  בתהילים נ " זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלוהים " ובישעיה לה 8
ןזה מה שכתוב בישעיה ט17 " כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן" עיקר העניין הוא על הגאים וממשלתם בקרב העם  כי עיקר הקלקול בישראל בא מהם כמו שאמר שם 15 " ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים על כן על בחוריו לא ישמח אדוני ואת יתמיו ואלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכול פה דובר נבלה..."  עיקר הקלקול ממאשרי העם המתעים אותו בכזביהם ובלימודם כהטעות שיכור בקיאו  והקלקול הזה קשה הוא  כי היו מכניסים אותם בעניינים דקים מאוד ששם קשה לראות מה אמת ומה שקר והיו מעמיקים מאוד  וכיוון שנחלן הם כבוד היו מבזים דרך האמת  כאילו הם גבוהים ממנה עד אשר  רחקו הכול ממנה  כמו שניראה בישעיה כח עניין עטרת שיכורי אפרים והמשיח שם ציץ נובל צבי תפארתו. וכשקם יהוה למלוך על הארץ ההיא זה מכונה גאות  שבה להשבית גאון העריצים וליטול המלוכה  כמו ישעיה יב " זמרו ליהוה כי גאות עשה מיודעת זאת בכול הארץ "
ובירמיה יג "9 " כה אמר יהוה ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלים הרב העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי וילכו אחרי אלוהים אחרים לעבדם ולהשתחוות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכול " עיקר קלקולם בא מגאוותם כי האדם שמוחזק אצלו שהאמת אצלו הוא לא יבוא לשמוע האמת כי למידה הזו נדרשת ענווה ושיפלות רוח שישים עצמו כילד קטן שיגערו בו  וילמדוהו  וזה מה שנאמר " עקב ענווה יראת יהוה " כי כשמשים עצמו כילד קטן שאינו יודע מאום  זה עצמו עיקר החוכמה  וע"י זה מסתלק מין הגאווה . אבל האדם שנעשה מלומד ויודע ספר  הוא מתרחק מין התוכחה ונעשה להר גדול שאי אפשר להזיזו מדרכו  כמו שכתוב בתהילים יא " ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו הרכם ציפור " שדימו עצמם להר נטוע  שאי אפשר לעקרו ואילו הנביא הבא אליהם בדברים לציפור נגרשת .ומסתמא איך אפשר להוכיחם במצב הזה שאינם שומעים  וכול עניין הגאולה  אינו אלה בדברים האלו  שמסובבים סיבובים להביא אותם לאשמתם והם אינם מקשיבים ומשימים עצמם כצדיקים  וזה הכתוב בצפניה ג 11 " ביום ההוא לא תבושי מכול עלילותיך אשר פשעת בי כי אז אסיר  מקרבך עליזי גאוותך ולא תוסיפי לגבהה בהר קודשי " כי השטן וזרעו היו מציעים  לאדם תמיד את הדרך  לגבהה  " והייתם כאלוהים  יודעי טוב ורע " שע"י דעת שלהם נדמים לאלוהים כמו שכתוב באשה "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו..." וזה על העת הזו שנעשו בני אדם חכמים מכדי להאמין משכילים ומתקדמים מידי  וזה בא להם מארס הנחש  שגבהו על יהוה ועל יראיו ויש להם עמידה לשעה קלה  אולם קיצה קרב.
3 "עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלוזו יביעו  ידברו עתק יתאמרו כול פועלי און " הם הרשעים מתרוממים ונעשים מורמים לכול והכול שומעים דבריהם ואין מעצור וכיוון שניצחונם שלם הם עליזים  בעת הזו  ונהנים מכוח ההסתרה שאין האמת ידועה  כי השמש עוד בנרתיקה ובזוהר פרשת ויקרא דף טז " והיינו רזה דאוקמוה, לעתיד לבוא מוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה " ואין חמה אלה משיח  והוא מכונה אף שמש  והשימוש בשני המילים  לרשעים הוא חמה מעניין חימה  כמו שכתוב  ישעיה נט " וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה כעל גמולות כעל ישלם חמה לאויביו לאיים גמול ישלם "  אבל ליראיו " מלאכי ג " וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה "(לעניין משיח כשמש  תהילים נח9,עב17,פד12,)

8 " בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו " אותם שהם נבערים מדעת ועתידים לבעור באש  ירמיה י 21 " כי נבערו הרועים ואת יהוה לא דרשו "
" בערה כאש רישעה "
9 " הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט "  מחטא אדם הראשון נפגמו החושים כולם באופן שאין מכירים  טעמם האמיתי של הדברים ועל כן אין באדם הכרה אמיתית של המציאות והוא חי בדמיונות . כי עיקר מחשבתו סביב עצמו ואור הקבה נסתר ממנו  כי הקבה העלים עצמו בעולם  וזה בחינת " אור זרוע לצדיק " שהאור הזה נמצא אבל זרוע רק לצדיקים  ומשאר העולם שאינם מחפשים הוא נסתר.  וכיוון שהאדם נעשה לעצמות נפרדת מאיתו כמאמר " אדם איכה "  על כן הוא שומע לדחף המחשבות ואינו שומע לקול יהוה "  כי אין ואני הפוכים כי כשנעשה שלם לעצמו  אינו שומע הקול ההוא ואין שומע אותו אלה מי שמשים עצמו לריק .  " עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם " שיעשו כלים לקבל מאיתו.   וכיוון שאוזנם הייתה סגורה מלשמוע דבריו נדרשה גם האוזן בטיהור כמו שנימצא  באהרון הכהן שמות כט 20 " ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרון ועל תנוך אוזן בניו הימנית..." ועיקר חטאתם של ישראל הייתה שלא שמעו  דבר יהוה  כמו שאומר הנביא  ירמיה ו 10 " על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו "  וגם במתן תורה אמרו " נעשה ונשמע " שהיה המעשה קרוב אליהם יותר מהשמיעה  ועל כן נפל עניינם כי לא הקשיבו לתכלית דברם  כי מי שמקשיב עד הסוף הוא שומע כול העניין ההוא  ושם יש תירוץ גם על הקשיים שבו אבל מי ששמע רק תחילת העניין ועוצר ואומר הבנתי אין לי עוד להאזין הוא מחל בעניין ההוא ואז כשבאים הקשיים העניין נופל  וגם אם יראה שטועה ימשיך בכול הכוח  מהבושה שיראה קלונו  שאמר שיודע וכעת יראו  הכול שאינו יודע. וזה חטא גדול שמשים עצמו כמבין  והוא שורש של כול האלילות מה שחשבו עד כאן שמענו מעתה ששמענו נצעד לבד  ועל כן היה מתפספס כול העניין כיוון שלא עצרו להקשיב וכול אדם הקוטע דברי אחרים סימן הוא שלא הגיע לחוכמה  כי אינו מבין העניינים ואינו בא לידיעתם  כמו שאמר שלמה משלי יח " לא יחפוץ כסיל בחכמה אלה בהתגלות ליבו "


                                                 למזמור צה
המזמור הזה הוא קריאה להשתחוויה והלל לאלוהים והוא מאיץ בבני אדם בכלל  ובישראל בפרט להלל ולקדש שמו. חלקו הראשון עוסק בגדולת יהוה וכמה עלינו להודות לו וחלקו השני מזהיר ומוכיח שלא נהה דומים לדור המדבר אשר המרו פיו. ובתוכו כמה עניינים להעמיק  בם.
3) " כי אל גדול יהוה ומלך גדול על כול אלוהים "
?) נשאלת השאלה מה זה גדול יהוה על כול אלוהים ? מה הכוונה האם במילה אלוהים  מתכוון לאלילים ואז מבינים בפסוק  שיהוה גדול מהם?.שהם מכונים אלוהים כמו במזמור צז 7 " יבשו כול עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כול אלוהים" כמו " קום עשה לנו אלהים" או " לא יהיה לך אלהים אחרים על פני " " והלכת אחרי אלהים אחרים " "מאוד נעלית על כול אלוהים" אבל הפירוש הזה קשה מאוד  שהרי אם יש אלילים או כוחות זרים המתנגדים לאלוהים המנסים לקחת לעצמם כתר מלכות שאינו ראוי להם האם מין הדין שיהוה ימלוך עליהם כמו שיוצא מהפסוק? "ומלך גדול על כול אלוהים" הרי צריך היה להשמיד אותם כמו שבאמת אומר לנו המקרא במקום אחר  ישעיה ב 18 "והאלילים כליל יחלוף " דבר נוסף הרי קיימת חלופה לכך המילה אלילים ומדוע לא השתמשו דווקא בה כדי שלא נטעה ? מפה שרמזו שהכוונה בפסוק אינה לאלילים שהם טמאים ומשוקצים ואין הקב"ה צריך למלוך עליהם אלה להחריבם.
ב?) או המילה אלוהים ענינה צבא האלוהים אשר חלקו בשמים וחלקו בארץ? דוגמת  " מאוד נעלית על כול אלוהים " הכוונה על כול הקרואים אלוהים. בתהילים קלה " כי אני ידעתי כי גדול יהוה ואדונינו מכול אלוהים"  באיוב לח מצאנו " ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כול בני אלוהים" כמובן שנביא בחשבון את המסופר בספר איוב  א 6 " ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם " כלומר המלאכים (ניראה שמדובר במלאכים) והשטן מכונים  פה בני אלוהים לחיזוק העניין  וכן הכתוב במלכים א כב "ויאמר לכן שמע דבר יהוה ראיתי את יהוה יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו "  מכול הדברים האלו יוצא שהמלאכים  ( אולי אין אלו מלאכים הנקראים בני אלוהים אולי זה נשמות הצדיקים שנפטרו "  בכול מקרה ישנם כוחות בשמים המכונים בני אלוהים והם קשורים למושג צבא השמים  כמו שכתוב שבמלכים א  למעלה , ו"צבא השמים" הוא מושג קרוב מאוד למושג "יהוה צבאות " כלומר השם " יהוה  צבאות " מכיל בתוכו ריבוי כמו השם "אלוהים" שהיא צורה של ריבוי כי ביחיד היה צריך לומר "אל" או "אלוה". יש המפרשים אלוהים אלו -הם.
בכול אופן יש שם ריבויי ובלי הריבוי הזה אי אפשר להבין הרבה מאוד עניינים בתנ"ך כדי להמנע מההבנה הפשוטה של הריבוי  נקטו הרבנים אסטרטגיה דומה מאוד לאסטרטגיה שנקטו בהקשר לאלוהים המוחשי (כמובן לאור מאבקם בנצרות) הם נקטו בגישה המרחיקה מכול כול ריבויי או הגשמה  באלוהים  ניתן כמובן להבינם כי רצו לצאת מסבך הטענות שהעלו הנוצרים אולם בבורחם מהמסקנות שניסו לאלצם להודות בהם נקלעו לאלילות  מוחלטת שהרי הכתובים מלאים בפסוקים שיש בהם גם הגשמה וגם ריבויי ומי יכול לתקוע כף ולומר הן צדק שאין? האם עדות שלנו גדולה מעדות של הקב"ה ? יש סכנה גדולה מאוד שבעשותנו זאת אנו נכנסים לאלילות אמיתית שהרי כול תמונת אלוהים שאדם מצייר שאינה מתחברת כול שכן שמתנגדת  לתמונה שמעלה התנ"ך דינה דין אלילות. ו
אחת היא מה הסיבות לכך הוא יכול לטעון שהוא עושה זאת דווקא מתוך צדיקות מתוך חוכמה  והבנה עמוקה   או לטעון שזה רק הפירוש אבל לא לחינם התרה בנו שלמה המלך " אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת"ומלאכי הנביא מזהיר אותם " היקבע אדם אלוהים? כי אתם קובעים אותי...במארה אתם נוארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו ."
כעת אם אנחנו הולכים למזמור פב אנו מוצאים בו " אלוהים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט....אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם"
הוא מדבר על בני אדם  והוא מעיד שהם כאלוהים עם ישראל מכונים  צבא יהוה שמות יב 41 " ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כול צבאות יהוה מארץ מצרים ".ולכן אסור לספור את מספר בני ישראל שהם צבא יהוה. ולכן אנו  רואים בספר שמואל א " ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האישה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ) והאישה הרי נתכוונה שם לשמואל שההמשך הוא ששואל שאול למראהו והיא מתארת את שמואל. לכן גם קדושת האדם שהרי אם האדם אינו אלוהים מדוע האלוהים כול כך מתעניין בו? מדוע כול ההיסטוריה היא בעצם תהליך של גילויי האלוהות והמאבק של אלוהים בשטן לשחרור האנושות מידיו ? אם האדם הוא רק בריאה פשוטה מה עניין היה בלהשמידו ולברוא אחרת תחתיו? אבל היות וחלק מהאלוהות נמצאת באדם עניין האלוהים הוא בשחרור וגילוי היסוד האלוהי שבאדם וכול זמן שהיסוד הזה בשבי האלוהים כביכול אינו שלם. ולכן אנו רואים בספר זכריה יד " והיה יהוה למלך על כול הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד "ומפה עד אותו יום שיהוה ימלך על כול הארץ אין יהוה אחד במובן של שלמות וכוליות. וגם ידוע מדרש הרבנים על הכתוב בישעיה נט " הן לא קצרה יד יהוה מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע " ומפרשים שצדיקים ללא חטא הם כאלוהים עצמו.
    4) " אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו "לפי הדברים יוצאים הדברים הבאים קודם הבריאה היה אלוהים מצוי בחברת הקדושים והאור היה אחד .אחרי הבריאה נתערבב האור עם החושך ובזמן אחרון יופרד שוב האור מין החושך ואזי יעמדו הקדושים עם מוכן ליהוה. אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו ? מהו תועפות? רשי מפרש מלשון עוף המעופף . באיוב מצאנו פרק כב “ והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך" לשון ריבוי-עצום  
 
 
  



פרק צז



יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ
עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו
אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ

הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל
הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ

הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ
יֵבשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל
הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים:

שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן
לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ:

כִּי אַתָּה יְיָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ
אֹהֲבֵי יְיָ שִׂנְאוּ רָע
מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם:

אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק
שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ

יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים:
צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ:
וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו:

רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ:
מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ:

וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ:
הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים


וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה


מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים:
שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו


וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה:
וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:



  1. יהוה מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים " צריך להבין רבי עקיבא אומר "יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך לעולם ועד " כלומר בלי הפסק אם בלי הפסק למה נאמר "יהוה מלך תגל הארץ" אם הוא תמידי אין טעם לאמרו ואם הוא תמידי אין טעם לשינוי שרק אז תגל הארץ ואינו לפני ואינו אחרי והנה אנו מוצאים בכתובים בהושע פרק ד " שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו על כן תאבל הארץ ואומלל כול יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו.....”

    ואינו יחידי בכתובים כי מצאנו גם בירמיה יב " עד מתי תאבל הארץ ועשב כול שדה ייבש מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה אחריתנו " ואם כן אם ראינו שעניין אבלות הארץ היא בעת שמפירי רצונו שולטים ואילו שמחת וגילת הארץ הם בזמן שעושי רצונו קמים לא נוכל לומר את אשר אמר רבי עקיבא כי וודאי יש זמן שבו אינו שולט ומצאנו בזכריה יד "והיה יהוה למלך על כול הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד " והנה תיראה שעניין המלוכה שייך ליום מסויים וממילא יוצא שלא הייתה המלכות שלמה לפני כן כגון שאמרו חז"ל "אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק " ממילא אם אין הכסא שלם ילמד שאין המלכות שלמה .

ולמען לא נחרוץ משפט רק על סמך חלק הכתובים נביא עוד כתוב שיש לו קשר לעניננו (תהילים צג) יהוה מלך גאות לבש-לבש יהוה עוז התאזר אף תיכון תבל בל תמוט נכון כסאך מאז מעולם אתה"


וכן בתהילים מז "כי מלך כל הארץ אלוהים זמרו משכיל מלך אלוהים על גוים אלוהים ישב על כסא קודשו" אם כן אנו רואים שעניין הישיבה על הכסא קשור לעניין המלוכה השלמה.


והנה מכלל דברינו אלו יוצא שיש זמן שבו אין המלוכה שלמה ואז כוח אחר כביכול מולך בעולם כי אם הקב"ה אינו מולך יש דבר המונע אותו מלמלוך הבה ניראה עוד חלקים העתידים להשלים תמונה זו .


בברית החדשה בבשורת לוקס פרק ד כתוב " העלה אותו השטן אל מקום גבוה והראה לו ברגע אחד את כול ממלכות תבל אמר לו השטן לך אתן את כול השלטון הזה וגם את כבוד הממלכות האלה כי לי נמסר השלטון ואני נותן אותו לכול מי שאני רוצה לכן אם תשתחווה לפני לך יהיה הכול " כעת אני יודע שהדבר נשמע קצת קיצוני בייחוד לאלו הבאים עם דוקטורינת "יהוה מלך העולם יהוה מלך יהוה מלך יהיה ימלוך לעולם ועד " אבל ניראה על פניו כאילו יש ראיות לתפיסה השונה שבה מי שמנהל כעת את העולם הוא השטן עוד ראייה לדבר הזה גם היא מהברית החדשה הם דברי ישוע בבשורת יוחנן פרק יד ממש לפני הגרתו ישוע אומר " לא ארבה עוד לדבר אתכם כי שר העולם הזה הנה הוא בא ובי אין לו מאומה "

וכן בלוקס כב " יום יום הייתי עמכם במקדש ולא שלחתם בי יד אלא שזאת שעתכם ושעת שלטון החושך" לכן לפי תפיסת הברית החדשה האמיתית זמן הסגרתו של ישוע המכונה גם "אור העולם" איננה עת הניצחון השלטון האלוהי אלא ממש מעבר משלטון האור לשלטון החושך. בדומה לדברי התנ"ך בישעיה נ"ז " הצדיק אבד ואין איש שם על לב-ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק" לכן עם האספו של ישוע לא החל העידן המשיחי המקווה אלה שלטון החושך המתרחב וגם שלטון הכנסיה איננו שלטון האלוהים כי אם שלטון החושך כמו שישוע מציין במשליו

(מתי יג) “מלכות השמים דומה לגרגיר חרדל אשר לקחו איש וזרע אותו בשדהו אמנם הוא קטן מכול הזרעים אך לאחר צמיחתו גדול הוא מין הירקות והופך לעץ כך שעופות השמים באים ומקננים בין ענפיו "

הרמז הוא ברור (עוף השמים) כינוי בהרבה מקומות למלאכי הרע כמו קהלת י " גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר "


מזמור ק


א מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.
ב עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה; בּואוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג דְּעוּ-- כִּי יְהוָה, הוּא אֱלוהִים:
הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ-- עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרותָיו בִּתְהִילָּה; הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.


א "מזמור לתודה הריעו ליהוה כול הארץ " וזאת תדע שעד אותה עת לא יצא מהם קול תודה שנאמר בישעיה יב "ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני...יהוה ויהי לי לישועה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו ..” כי מה שיודו זה יחובר עם אנפת בי כי תהא עת צרה לפני כן ככתוב " הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם " כי אליהו לא ישיב כול ישראל אלה רק את השארית והרוב יחוברו עם עוון קץ כי יש להם שני עוונות האחד אשר חטאו במשיח כנאמר באיכה "רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים" ויש להם עון קץ אשר יחובר עם אליהו (יחזקאל כא30,34לה5) ואם בינה לך תביט פנימה ביחזקאל כא 30-32 ותיראה שהמדובר שם באליהו הנביא כי העטרה יכוון על משיח כנאמר בירמיה יג 18 “אמור למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם..” ועניין ראש ואבן הראשה מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש מראש צורים אראנו סולם וראשו בשמיים ראש דברך אמת וישקנו מי ראש ונקבצו בני יהודה ובני ישראל ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ ,ויוכיחני שמן ראש. ועניין תפארת יכוון למשיח " "השליך משמים ארץ תפארת ישראל " (איכה ב1)” והיתה ציצת נבל צבי תפארתו" ישעיה כח "מוליך לימין משה זרוע תפארתו" וכן לעניין ההשלכה הוא כמו שכתוב " ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים התמיד והושלך מכון מקדשו וצבא תינתן על התמיד בפשע ותושלך אמת ארצה ועשתה והצליחה " דניאל ח 10 – ואם עיניים לך לראות תיראה שהכול מדבר ממשיח כי הוא שר הצבא (יהושע ה14) הבט בספר זורבבל עתיק היומין ומאופל ומחשך עיני עורים תראינה "ויוסף (לדבר אליי) מטטרון המלאך, ויאמר לי: אני הוא מטטרון, שר הפָּנִים, ומיכאל שמי, וישימני להיות על עמו ועל אוהביו, אני שנהגתי את אברהם בכל ארץ כנען, ואני הוא אשר פדיתי את יצחק, ונאבקתי עם יעקב במעבר יבוק, ואני שנהגתי את ישראל במדבר ארבעים שנה בשם ה’, ואני שנגליתי ליהושע בגלגל, ואני הוא ששמי כשם רבי(יהוה).......וזה דבר ה’ אשר דיבר מטטרון, שר צבא ה’ באמת: "אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים, ועצת שלום תהיה בין שניהם". וכך השביעני מטטרון, כי ביום אחד ועשרים לחודש הראשון יבוא מנחם בן עמיאל"

וממנו היינו ממשיח-מטטרון-שר הפנים הרים התמיד והושלך מכון קודשו – כי השלכת האמת שהיא השלכת המקדש היא השלכת המשיח כידוע שהמשיח הוא מקדש עצמו כנאמר בישעיה ח" והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל ...”

וכן לעניין "מעשה באדם אחד שהיה חורש בשדהו והנה געתה פרתו, עבר שם ערבי אחד ששמע את געיית פרתו אמר לו מי אתה? אמר לו יהודי אני. אמר לו התר שורך והתר צמדך.שאלו למה? אמר לו שבית המקדש של היהודים חרב, אמר לו מניין אתה יודע? אמר לו מגעיית פרתך שמעתי.עודם מדברים, געתה פרתו בשנית, אמר לו אסור שורך ואסור צמדך, בשעה זו נולד מושיען וגואלם של ישראל. אמר לו ומה שמו? אמר לו מנחם. ומה שם אביו? חזקי'ה. והיכן הם דרים? אמר לו בבית ערבא שבבית לחם יהודה. מכר האיש שווריו ומכר צמדו וקנה לבדין למכור לתינוקות כדי להגיע למקומו ולעמוד על טיבו.הלך מעיר לעיר וממדינה למדינה עד שהגיע למקום התינוק, באו כל נשות הכפרים לקנות לבדים לילדיהן ואמו של הילד לא באה. אמר לה מפני מהאינך קונה לבדים לבנך? אמרה לו כי מזלו קשה כי לרגלו נחרב בית המקדש שבשעה שנחרב הבית נולד תינוק זה. אמר לה בטוחין אנו באדון העולם, כמו שעל ידו נחרב כך על ידו יבנה מהרה המקדש. ועתה, קחי לך בגדים לבנך ולאחר ימים אבוא אל ביתך ותתני לי מעות הבגדים. לקחה ממנו והלכה. ולאחר ימים אמר אותו האיש אלך ואראה מה עושה תינוק זה. הלך ואמר לה אותו תינוק מה עושה? אמרה לו וכי לא אמרתי לך שמנהגו ומזלו של אותו תינוק רע, שמשעה שבא לעולם נולד מזלו עמו שהרי באותה שעה נחרב בית המקדש. שמאותה השעה שהלכת ממני באו רוחות וסערות ונשאוהו והלכו להם. אמר לה ולא כך אמרתי לך שלרגלו נחרב הבית ולרגלו יבנה הבית.” איכה רבתי פ'א' נ"א ) ועל כן יקשרו בן ביאת משיח לתקומת המקדש כי באמת הם אחד "ויטוש משכן שלו אוהל שכן באדם ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר" וכולם אין מדברים אלה ממשיח כי הוא האדם אשר שכן באוהל והוא עוזו והוא תפארתו כמבואר למעלה . והוא האמת אשר הושלכה משמים על ארץ כי ישוע יושב היה עם עתיק יומין "שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " וזה עניין " בחסד ואמת יכופר עון " כי הם נתחברו במשיח אשר מיתתו על כפרת עוונות וזה כוונת ישעיה מח" שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם יהוה ובאלוהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה " ויחובר עם דברי הימים ב טו 3 “ וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה " ואם תרצה לדעת אמת הדברים האלה שלא תמעד אחר מרשיעי הברית אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר אשר יסבבוך בדיבורי תהפוכות כדברי החכם " כי לץ היין הומה שכר וכול שוגה בו לא יחכם " ולץ הזה לא מיין מדבר כאשר יחשבו הכסילים המבקשים להסתיר האמת למען לא יורשעו והם אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלים המושלים בפתיים ולצון חמדו להם והמה יפיחו קריה עד בוא שפטים המוכנים להם ולעם אשר ברגליהם ולדעת המאמר הזה בדברי הימים על מה ידבר לא תוכל אם לא תקשור הדברים שם בנבואת הושע ג "וָאומַר אֵלֶיהָ, יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי--לוא תִזְנִי, וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ; וְגַם-אֲנִי, אֵלָיִךְ. ד כִּי יָמִים רַבִּים, יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד, וּתְרָפִים. ה אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם; וּפָחֲדוּ אֶל-יְהוָה וְאֶל-טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. “ ואם בינה לך תיראה שאותם הדברים אמרו כי הם מכנים הזמן ההוא בשם "ימים רבים" והם מכוונים שניהם הזמן הזה לזמן הסתר פנים כשישראל כאשה אלמנה לא תזנה לאחר אך גם באלוהיה לא תחזיק ובזמן ההוא ביטול הכהונה כאשר דיברו שניהם ובדברי הימים יאמר " אין תורה " כי באמת מה שלימדו החכמים אינו תורה כי עיקר התורה בא"י ובבית המקדש ובעבודת הכוהנים ובשכינתו עמנו ושילח אלינו נביאים מקדם אשר יורונו דרך הישר איך לקרוב אל אל להתקדש ולהיעשות ממלכת כוהנים וגוי קדוש להעלות מין הארץ ולהשיב עולם למלכות אל שדי כדברי משה מי יתן וכול עם יהוה כוהנים כי ייתן יהוה מרוחו עליהם .

והנה מאז ועד עתה הקודש בשממתו ואין נביא שלוח מאיתו וחכמינו אל האמת ואל הקדושה לא יקרבונו כי נסמכו על שקר וריק וטועה יען כי ביהוה מאסו להטעות הריקים לחבל שור אלמנה ולהרחיק גאולתנו כי לא תבוא עד ישובו מכחשם אשר כיחשו בו ועל כן לא יחדל השבט מיהודה שבט הרשעים על גורל צדיקים עד אשר ישובו אל אלוהיהם. ואחר תקשור זאת בנבואת זכריה ח 10 והוא קרוב לזמננו .

ועניין אנפת הוא קשור בישוע הבן ככתוב בתהילים ב " נשקו בר(בן) פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסי בו " כי הנה עניין חרון האף הוא נמשך עד זמננו כנראה מהפסוקים שלמעלה ולא יפסק עד יקים ישראל לתחייה ככתוב "שובנו אלוהי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדר ודר הלא אתה תשוב תחינו ועמך ישמחו בך הראנו יהוה חסדך וישעך תתן לנו " ומפה תבין שאת ישעו לא נתן להם וכעסו לדור ודור ועניין תשוב תחינו האמור כאן רק אחריו " ועמך ישמחו בך " וכן לתהילים פ 19 “ תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך ולא נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא יהוה אלוהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה "אחר שתחינו אז בשמך נקרא על דרך " לא המתים יהללו יה ולא כול יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם " וזה הושע ו " יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו " וזה " אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל"

וכול האמור במשיח אמור בישראל משיח מת שכתוב בו "תחת התפוח עוררתיך שמה חיבלתך אמך חבלה יולדתך – יחיו מתיך נבלתי" וכן לגבי ישראל ועל כן תחיית המשיח ותחיית ישראל גם הם קשורים זה בזה כי הוא מת בעבורם והם מחיים אותו .ועל כן מזמור לתודה הריעו ליהוה כול הארץ כי זה המזמור יאמרו ישראל אחר שיגלו את אדונם (תהילים יח47-51,צו