אתר הספרים והסיפורים של צפורה לביא


 

 

 

א

אהבות נעורים
מאת:
ציפורה לביא

 

 א

בערב פסח חלתה שחומה. כעת היתה צריכה להתלבש ולהגיע           ל " סדר ".        היא הרגישה חוסר רצון לעשות משהו. רצתה רק לשכב ככה , כמו ששכבה כל השבוע: " ירון , תביא לי מים חמים " , " ירון , תביא לי ממחטה " , "ירון , תפתח / תסגור ת`רדיו ". זה היה פינוק אמיתי . אבל ` הסדר הזה ` נדחף באמצע.

" רון, מה אתה אומר אם תלכו בלעדי ? " נשפה. היא ידעה שעכשיו הגזימה. רון הופיע מיד, פניו סמוקות והוא צועק :

" השתגעת ? " אחד הדברים המרגיזים ביותר באופיו של רון הוא , נטייתו לרוץ ולעזור עוד לפני שמבקשים ממנו. ירון ושחומה גרו קרוב לתחנת דלק. לפעמים בלילה , כשהיה שקט מסביב אפשר היה לשמוע שמכונית נתקעה ואינה יכולה להתניע. עוד לפני שהנהג הרגיש מה הוא צריך, רון כבר היה למטה והושיט עזרה. זה `הרג` את שחומה.

" מה זה עניינך ? " היתה שואלת."איזה אופי מחורבן ", היתה חושבת, שלא לדבר על עזרה לבני המשפחה . מישהו רק היה מספר שיש לו איזו בעיה, הוא היה מתחיל מיד לטפל בה. לא חשוב היה לרון במה הדבר כרוך. לפעמים היו קובעים פגישה בתקופת החברות שלהם והוא לא היה מופיע. לאחר מכן הסתבר שהוא נסע לעזור למישהו מן המשפחה. עליה להפסיק את ההקרבה הנוראה הזו, אך הם רק בתחילת חייהם המשותפים ובוודאי זה לא יהיה קל. מה שהפליא את שחומה, שכמה שהיתה עושה לו סצינות אחרי ` עזרות ` כאלו , לכל מיני בני משפחה או אנשים זרים, האינסטינקט שלו היה לקום קודם ולעזור ורק אחר כך לחשוב על תגובתה .

אך הוא היה משלם ביוקר בגלל זה ושחומה ידעה שעוד ישלם עד שתצליח להפסיק את העזרה לזולת הזו. עכשיו יש לו אשה ורק לה עליו לעזור. שחומה חשבה כיצד `ישלם ביוקר` אם ימשיך לעזור כך לכולם` , אך לפתע נבהלה : עליה להתכונן לנסיעה לפני שרון יתרגז עליה באמת. בזמן הנסיעה לנתניה חשבה שחומה על כך שאינה מאושרת ותהתה מדוע. הרי רון בחור טוב והוא מאד אוהב אותה. גם היא מאד מחבבת אותו.

כבר שנים שלא הכירה בחור שהיתה מוכנה להיכנס איתו למטה, חוץ ממנו. אך עליה להודות בפני עצמה, שגם אתו, כאשר הסתיים המעשה, הרגישה ריקנות איומה וגם קצת בחילה. ( הרגיז אותה מאד שהדבר קורה, חרף כל ההכנות שלה והעבודה שעבדה על עצמה ). מיד כשרון היה יוצא מן החדר, בעוד היא מרגישה מתוסכלת, היתה נזכרת בצבע השיער הצהוב והיתה מתחילה לאונן בחוזקה עד שהיתה שומעת אותו מתקרב לחדרם.

כשהגיעו לבית הוריו מיהרו לצאת מן המכונית. בחדר האורחים עמד ערוך השולחן הגדול. מפיות צבעוניות , סכו"ם השמור לפסח, מבריק וכסוף. צלחות שלא ראתה מעולם ואפילו כוסות תואמות. " זה מפואר מדי מה שאמו הכינה " חשבה , " זה קייטרינג אמיתי " . היתה רוצה להחריב לה הכל .

" רון, בוא תראה איך אמא הגזימה ! " קראה. רון נכנס מרוצה ולא הבין כלל מה שחומה רוצה. " מה אתה אומר , שנוריד את המפיות מן השולחן ונחפש מפיות פשוטות יותר ? " שאלה לתומה. תשובתו של רון הכעיסה אותה מאד :

" אם היית קמה קצת קודם, יכולת לעזור בעיצה בעת עריכת השולחן. עכשיו פשוט תשתקי ". היא הגיבה ב"לך לעזאזל" והלכה לקרוא עתון. כולם היו עסוקים ושחומה לא הרימה עין מן העתון. אצלם בבית לא היו טקסים כאלו ושחומה לא היתה מעוניינת בכל זה.

ההורים שלה שיחקו קלפים בליל הסדר באופן קבוע. ארוחת הערב בליל זה לא היתה בשום אופן ארוחת חג. עתה חשבה שחומה על תקופת בחינות הבגרות כשלמדו היא וזיוה. שחומה ישבה אז ועיינה בספר ההסטוריה שבידה. למחרת היה צריך להיות המבחן וכל כך היה קשה לה להתרכז. היא וזיוה החליטו הפעם שלא לשבת יחד ולקרוא מאותו ספר , אלא שכל אחת תקרא בקצב שלה ובסוף תשאלנה זו את זו שאלות. כך לא תוכלנה לפטפט או לצחוק בזמן העיון בחומר, כפי שהיה קורה להן לאחרונה. שחומה לא היתה יכולה שלא לתלות את עיניה בזיוה. למזלה , זיוה היתה מרוכזת מאד ולא שמה לב למבטיה של שחומה. אחרת היו שוב פורצות בצחוק.

אצל זיוה התכוננו לפסח כבר וזיוה הרגישה שהוריה עושים עימה חסד , שהם מוותרים על עזרתה ומניחים לה ללמוד לעת כזאת. לכן השתדלה לנצל כל רגע. זיוה היתה רכונה על הספר שהיה מונח על שולחן הכתיבה. חזה נמעך בצד השולחן. חציו נראה לחוץ על השולחן ןחציו מעוך בחוזקה מתחתיו. שחומה שמדדה במבטה את חזה של זיוה , חשבה , " איך זה לא כואב לה ? ", וכבר הרגישה דחף לקום ולהחליק על החזה הזה המושך אותה ולא נותן לה להתרכז .

יום אחד קמה כך וניגשה קרוב אל זיוה מבלי שזו תרגיש וכשהרימה זיוה את עיניה , נרתעה שחומה והסמיקה מאד. " מה קרה? " שאלה זיוה מחייכת . "רציתי ללטף את שערך המבריק " אמרה , " אני מתה עליו , את יודעת ! "       זיוה חייכה ואמרה ספק ברצינות , ספק בצחוק :

" זה מרוב לימודים את משתגעת ? " שחומה ענתה : " השיער שלך מוציא אותי מדעתי".  ואכן היתה זו אמת. אך הבעיה היתה שלא היה זה השיער בלבד. שחומה לא ידעה מה תעשה. מיום ליום גבר חשקה לקחת את זיוה תחת חסותה. היא ידעה שעליה להיזהר. היא חשה שהיא מסכנת את חברותן.  

  בינתיים חזר אבא של רון  מבית הכנסת , יחד עם אחיו של רון .

" חג שמח " אדיר , נשמע מפי כולם. שחומה נאלצה להינתק מהרהוריה ולתת לחיצת יד לכולם . עתה לראשונה גם זיכתה את אמו של רון במבט . אמו של רון שאלה אותה על הנסיעה וכיצד היא עברה. שחומה ענתה בנימוס.

שחומה זכרה איך קבלה אותה אמו של רון בחמימות בהתחלה ואיך אפשר היה לראות כיצד היא מתאכזבת מכלתה , יותר ויותר בכל פגישה. שחומה חשבה :  איך הצליחה כך לקלקל את יחסיה עם חמותה . חמותה היתה לבבית ורצתה בקשר קרוב איתה, אך שחומה הסתייגה. שחומה אהבה את שלוותה ובדידותה. חוץ מן הפתח שנתנה לרון ומאוחר יותר לילדיה , הכניסה אל עולמה היה סגור. אמה כבר לא היתה בחיים. אביה היה היחיד שזכה לבקורים תכופים מצידה . רון תמיד היה מוכן לבוא עימה אליו כשביקשה ואילו שחומה העדיפה שרון יסע לבדו אל משפחתו.  סוף, סוף הסתיים סיוט הפסח והם היו בדרך חזרה לביתם.

" מתי נלך לרקוד? " שאלה את רון. רון שנהג לו בנחת הביתה ולא הביע כעס על עשרות המכוניות שבכביש, אמר שהוא מוכן לצאת לרקוד אפילו הערב.                " איזה חמוד אתה ! " אמרה. תמיד התפעלה מן החיוניות של רון והמרץ הרב שהיה לו. כמעט ולא קרה שאמר שהוא עייף. רון הביט בה מחייך ומרוצה. שחומה התלבטה אם להתקשר לזוג חברים שלהם, כדי לצאת יחד , או לצאת לרקוד רק בשנים. היו צדדים לכאן ולכאן. היה אומנם מעניין יותר לצאת בארבע, אך תמיד כשיצאו יחד לרקוד,

הנשים שאיתם היו רוצות לרקוד עם רון. שחומה ראתה איך עיניהן מביטות בו כל הזמן, עת רקדו עם בעליהן. הדבר לא גרם לשחומה קנאה או אי נוחות, היא די נהנתה מלהיטותן אחרי רון, שהיה ישר ונאמן אליה, אלא ששנאה את הגופות הגבריים האחרים, היינו בעליהן של חברותיה, שהיו ניצמדים אליה בעת הריקוד, כשרובם מחייכים בהנאה, על הישגיהם , איתה כביכול, בעת שרון הזמין מי מחברותיה.

רון שאל עתה מדוע היה ויכוח בין אמו לבינה. שחומה ספרה לו שאמו התחילה לנדנד לה בזמן האחרון, שעליה לצאת לעבוד ולא לשבת כל היום בבית, מה גם שידוע לה ששחומה ` לא מתה ` על עבודות הבית והבישולים. רון שאל :

" ומה אמרת לה? " שחומה השיבה , שספרה לה כמה פעמים הלכה לראיונות עבודה. שחומה גם גילתה לה שרון מפציר בה לא לקבל עבודה אחרי הצהרים והמראינים הפסיכים שיושבים, תמיד , מעבר לשלחן ההוא, היקשו - " כמה שנים למדת ומה בדיוק את יודעת לעשות " . על אף שראתה שחומה, לדבריה, שעשתה עליהם רושם רב, אמרה לחמותה , הם לא קבלו אותה ובכך הפסידו את הזדמנות חייהם להכירה מקרוב.

" כך אמרת לה ? " הקשה רון. " כן " , אמרה וגם סיפרה לה שלאט, לאט הבינה שהיא מרשימה יותר בטלפון ונהגה לשוחח רק שיחה ראשונה על מקום העבודה, להרגיש רצויה ולסדר את המעבידים המטומטמים האלו ולא לבוא לפגישה. " כל זה אמרת לה ? " שאל שוב רון. " מה אתה כל כך המום ? , אפשר לחשוב שהיו כאן דברים מסמרי שיער ". " זה לא זה, את יודעת שחומה " אמר ברוגז קל,  "את יודעת כמה אמא לוקחת הכל ללב. למה את צריכה לספר לה דברים כאלו בפרטי פרטים ? ", שחומה התעצבנה :

" תפסיק לחוס עליה כל כך, אפשר לחשוב שההורים שלך עשויים מחמאה. מה אתה כל כך מפחד? טוב, בקרוב תקבל שיחת טלפון על הכלה הבטלנית שלהם. מה אתה מתרגש מזה. שום דבר כבר לא יהיה חדש ביחסים האלו שביני לבינם".

רון אמר : " את ממש לא פייר. אני רק רוצה שיהיה להם נחת מאתנו. מה זה כל כך קשה?"  שחומה טענה כהרגלה במקרים אלו, "שהיא כבר ילדה גדולה ואיש לא יגיד לה מה לומר ומתי לומר דברים". הנסיעה חלפה מהר והזוג הגיע לביתו.

תוך שעה יצאו שוב. רחוצים, מדיפים ריחות טובים ולבושים יפה. הם יצאו לקפה בתל-אביב בשם ` טטיס `, שם התקיימו לאחרונה ריקודים כל ערב. רק הגיעו לאולם דחף אותה רון במרפקו והצביע עם סנטרו, לכיוון זוג שהיה קדימה מהם, בצידו הימני של החדר.

" את מי ראית ? " לחשה.

" אני חושב שזיוה ודן כאן " . שחומה נעצרה מלכת ונדמה היה לה שגם ליבה עצר.

" אתה בטוח ? " התרגשה. " בואי נתקדם ונראה ", ענה. הם מיהרו לחלוף על פני זוג שחצץ בינם לבין חבריהם, שרון חשב שזיהה. רון קרא לדן בשמו ואכן הזוג הסתובב. שחומה מצאה עצמה תולה עיניה בעיני זיוה. שחומה שמחה לראות הבעת הפתעה על פניה. עיני זיוה היו קרועות לרווחה וכעבור רגע היא נפלה לזרועותיה הפרושות של שחומה. דן ורון לחצו ידיהם בחוזקה.

" זה באמת השיא", אמרה זיוה. "אה, תפשתי אותך" חייכה שחומה,   " לא היית בטח מתקשרת או משהו כזה ? " ," את יודעת , באים פעם לתל אביב , אז לא יודעים מה קודם. קבענו להיפגש כאן עם זוג מנתניה ", השיבה זיוה וכבר נראתה חסרת סבלנות , כאילו עכבו אותה לזמן רב. שחומה בלעה את מראה האסתטי של זיוה ושמה לב לשמלתה הארוכה בעלת השסעים הרבים והגבוהים , שהסתירו טפח וחשפו טפחים במעלה רגליה הארוכות והצרות. נעולה היתה בנעלים ירוקות עם אבזמים מוזהבים, לאוזניה עגילים ירוקים והרבה טבעות ושרשרות זהב מעטרים אותה. שחומה נשארה על מקומה, מסתכלת בצער, כיצד זיוה מנפנפת להם ונבלעת בין כל האנשים.              שחומה הרגישה איך חונקות אותה הדמעות וכדי למנוע מרון לשים לב אליהן, חבקה ידה בזרועו ואמרה :

" יאללה לריקודים, שלא יבואו , בלי טובות! ". אך האמת היתה שעבר לשחומה כל החשק לבלות . ערב זה אכן נגמר די מהר. שחומה התאוננה באוזני רון , שהיא מצטערת שלא הרגישה זאת קודם, אך בעצם היא די עייפה כבר מכל היום הארוך הזה. רון הביט בה קצת מודאג אך שמר את מחשבותיו לעצמו. הפעם שחומה נהנתה מכך. בדרך באוטו , כדרכה פעמים רבות , הזתה בהקיץ וכל העת , ניסתה להניס את התמונה הקשה בעיניה , כיצד דן מוריד את השמלה הארוכה מזיוה, בידו האחת ובידו השניה הוא תופש את תחתוניה, דרך השסעים העמוקים. 

החיים שלה ושל רון נעשו שונים לחלוטין , כאשר הרתה ולאחר מכן ילדה כל אחת מבנותיהן . הראשונה היתה רוחמה והשניה נלי. לפתע נעלמו כל הסיוטים וההזיות שהיו מנת חלקה של שחומה . היא היתה עליזה יותר, עסוקה יותר ואם מסורה מאד . רון נוכח לראות שסוף , סוף מצאה לה שחומה את מקומה. גם הקשר עם הוריו ובמיוחד עם אמו , השתפר. כשרון היה חושב על השנים האלו בהן גידלו את הבנות , היה מציין לעצמו , שהן היו הטובות ביותר. אך כשהגיעה נלי לגיל 7 , ( רון זכר תאריך זה בבהירות - כיוון שיום זה היה למחרת יום ההולדת של בתם הצעירה ) , הודיעה לו שחומה שהיא זקוקה לחדר שינה לעצמה.

רון נחרד ושאל : " יש לך מאהב ? " רוחמה גיחכה וענתה : " אני כה טיפשה בעיניך , שאילו היה לי מישהו אחר הייתי בוחרת רק לעבור חדר ? "                                                                                      רון אמר : " זה ברור שאינך טפשה ועוד יותר ברור , שאינך רוצה בי יותר".   שחומה תלתה בו עינים ואמרה :  " לא ידעתי שיש לך רגשי נחיתות , רון , אני פשוט עייפה וזקוקה לחדר לעצמי וכשנרצה להיות ביחד , האם דלת תמנע מאתנו לעשות זאת?"        רון הסתגר בתוכו ולא ענה. הוא המשיך לנהוג באשתו בעדינות ובאהבה אך חש שהסתיימה תקופה בחייהם. למרבה פליאתו , שחומה יצאה לחפש עבודה ודי מהר השיגה עבודה משרדית. נמצא במשרד מי שידריך אותה על תוכנות שנדרשו לעבודה והיא נראתה מרוצה. חיי המין שלהם לא היו זוהרים , אבל מתי היו כאלו ? רון ידע שהוא יכול בקלות להשיג נשים אחרות , אך הוא היה נאמן בטבעו וכל זמן שלא היתה הוכחה ששחומה בוגדת בו , הסתפק ביומים בשבוע ששחומה הסכימה להיות אתו.       

ה

ערב אחד החליטו רון ושחומה יחד עם זוג חברים , לסע לפסטיבל , שהתקיים ביפו , שם פגשו שוב את זיוה ודן. אז חזרה ופקדה את שחומה , התמונה שכבר לא ראתה שנים רבות : שתיהן ישבו על הדשא שבחזית הבית. זיוה ישבה כשהיא רכונה על ברכיה , שניצבו בזוית חדה לארץ. ראשה נגע בברכיה ושערותיה הזהובות יצרו היפוך משורשי ראשה עד לדשא. שחומה הסתכלה על מקום המפגש של השיער הזהוב והדשא הירוק -חום. ירוק , חום וצהוב חגו בעיניה גם יחד. השמש המסנוורת ריצדה בהן באדמומיות . ` הו , איזה מראה קסום ` , חשבה , היא הושיטה את ידה לתפוש את האדום המרצד בצהוב ובירוק אך נרתעה לפני שזיוה תרגיש ברצונה זה.  זיוה לא סבלה את התרפקותה של שחומה עליה . לפעמים העזה וליטפה את השיער הזהוב הגולש , אך ההירתעות העזה של זיוה - גרמה לה לחוש דקירות בצידי מותניה. היא העדיפה אם - כן להתאפק , מלהיגרר אחרי חשק זה.

שחומה שאלה את עצמה , כמה שנים עברו מאז : חמש עשרה או עשרים ? מקהלה של דוברי גרמנית עמדה ברחבה שלפני הכנסיה. אורות לבנים ונוצצים האירו את הכנסיה על ידי זרקור , שהיה תלוי ממול וממנורות הרחוב העגולות שהתנוססו בראשי העמודים . נשמעה שירה במספר קולות בגרמנית. שחומה ורון , עם זוג חברים , ירדו ליפו לכבוד הארוע שחל פעם בשנה. כשרון הציע לבוא ליפו הסכימה שחומה מיד.                       האם חשבה שיש סיכוי לפגוש כאן את זיוה ? בתוך כל ההמון הצפוף של ילדים , הורים וזקנים - בתוך המולת חבורות הצעירים , בין כל התושבים והתיירים , ודווקא באותו ערב כשהם יבקרו ? הסבירות למפגש היתה קטנה ביותר. על כל פנים, שחומה אהבה לשמוע שירה ונמשכה עוד יותר , אחרי הרעיון להיות ביפו העתיקה על שלל ריחותיה, אורותיה והגלריות שבה. ובכל זאת נזכרה שחומה , שאמש חשבה : אם נפגוש את זיוה ודן אציע להם לשבת בבית קפה ולפטפט קצת. אולי נפתח דף חדש ארבעתנו : זיוה , רון , דן ואני .

דן ! ודן לפני 15 שנה ? מעט נמוך מזיוה דבר שגרם לחברתה לוותר על נעלי העקב ולהתחיל לנעול נעליים שטוחות.

  איזה הלם נגרם לה, לשחומה, עם הופעתו של דן בחיי זיוה.            לפתע ניצמדה זיוה אל דן והוא היה העיקר במערכת יחסיה עם אנשים.
אנשים. אומנם דן היה הסיבה להתרחקותן זו מזו ? עליה להשתדל להיות כנה עם עצמה.        שחומה העזה להיזכר ב ` שלישייה ` לפני הופעת דן : יוסי ,זיוה והיא עצמה.   שלישייה באוטובוס. כל יום ד` בשבוע במשך שנת לימודים שלמה , היו נפגשים באוטובוס בשעה .5/00.              ולפתע, דן עמד לפניה. שערותיו היו דלילות משהו בצידי הראש , מעט מעל האוזנים. עיניו היו עמוקות יותר משזכרה ונראו שחורות - כהות . פניו היו חלקות ומתוחות. החיוך העדין היוצר שתי גומות משתי צידי השפתים , בלט כתמיד . דן לחץ בלבביות ובמרץ את ידה והמשיך ולחץ את ידי רון , שולה ואבי , חבריהם אשר רון הספיק לעשות הכרה ביניהם. שחומה הביטה כחולמת בעיני זיוה . זיוה חייכה וקמטים זעירים מאד על יד העינים נגלו לשחומה. `את תמיד רואה הכל ` היתה אומרת לה זיוה ואכן ניחנה שחומה בעין בוחנת . לא ניתן היה לעשות שינוי בבית ואפילו להזיז חפץ מבלי שתרגיש. רוחמה בתה , לא היתה יכולה לשנות `שביל` בשיער , מבלי ששחומה תעיר על כך לטוב או לרע. ` עלי להשתלט על המחשבות שלי", חשבה שחומה " ולא, אאבד את הרגע" . עדיף להתרכז בזיוה שעומדת ממולה בשמלה כהה המעוטרת בכפתורים ירוקים ` . קולה של זיוה נשמע : " לא נוכל לשבת אתכם. אנו ממהרים . יש לנו כרטיסים להצגה " . שוב הובזקו חיוכים בפיות כל הנוכחים וזיוה עם דן חבוקים ומחייכים בכל פה , עברו כאינם.
 
 
שחומה נשארה המומה. "אפילו כוס קפה היא אינה מוכנה לשתות עימי", חשבה.  רון חיבקה ואמר : " בואי שחומה ", הסתבר ששולה ואבי שלא מצאו ענין בחברים מלפנים, כבר התקדמו קדימה.
 
  שחומה הרהרה: `כשנפגשו באוניברסיטה , היא ניסתה לאחות את הקרע בינינו ולא נעניתי,  כך שזה מגיע לי ` . שולה אמרה : " בואו נשב כאן , איזה בית קפה חמוד. מן החלונות נוכל לראות את הים " . הם הצליחו להתיישב על יד שולחן בפינה , לפני שהקדימו אותם זוגות אחרים שבאו לאותה מטרה. רון שוחח עם שולה ואבי ושחומה לא היתה יכולה להתרכז בדבריהם. אמנם היא שמעה דיבורים אך לא קלטה את הנושא עליו דובר.

"איזה רטט עובר בי כשאנו מתקרבים לתחנת האוטובוס " , שמעה באוזניה את דברי זיוה, כשהתקרבו לתחנת האוטובוס. כשהגיע האוטובוס שבו היו כבר יוסי ודוד מחכים להן , אכן נראו סימני התרגשות אצל זיוה. פניה שהיו בדרך כלל בגוון חיוור מעט , התאדמו ועיניה הכהות נצצו. שחומה חשה עדיין את הכאב והקנאה שגרמו לה מלים אלו. היא הצטרפה לנסיעה של זיוה כדי לשהות במחיצתה . אחר כך היתה חוזרת בערב עייפה ולא מרוצה. בגלל פיטפוטיו וחיזוריו של יוסי. כשהגיעו לתל אביב - זיוה היתה פונה ללימודי הצרפתית שלה , במכון לשפות ודוד היה הולך ללמוד שעורי ערב בבית ספר ללימודים אכסטרניים.                                    היא ויוסי היו נוהגים לנסוע פעם באמצע השבוע לבלות בעיר , גם לפני שזיוה ודוד הכירו. עתה נתלוו אל חבריהם רק לצורך נסיעה משותפת באוטובוס ובתל אביב היו יוצאים לבלות . יוסי היה עושה הכל כדי לבדרה. הוא קנה כרטיסים יקרים להצגות ולכל ארוע מעניין וחדש בעיר והיא תמיד היתה מכונסת בתוך עצמה ונענית אך בקושי לגיפופיו . יוסי חשד בה שהיא מאוהבת בדוד . " כשאנו ארבעתנו יחד את פורחת " , היה מאשימה ומקניטה... והיא היתה מחייכת אליו ואינה אומרת דבר ובלבה חושבת : ולו ידעת מדוע !
 
שולה דברה אליה זו הפעם השלישית : " מה את רוצה להזמין ? " שחומה נראתה כמתעוררת מחלום והשלושה שבחברתה פרצו בצחוק . " מיץ טבעי , איזה יש ? " השתדלה שחומה להימלט מצחוקם . המלצר שעמד וכנראה חזר על אותה שאלה , שאל בנימוס : " מנגו ? " שחומה הנהנה והשתדלה להיות באמת עם רון וחבריהם .            בדרך הביתה שחומה עשתה עצמה ישנה. היא נזכרה בחלומות הקשים שהיתה חולמת אחרי חתונתה . היא אהבה לחבק את רון ולהרגיש את חום גופו והיתה אומרת לעצמה : "אני אוהבת אותו" . לכן לא הרגישה את עצמה משקרת , כשענתה לו על שאלתו התכופה : את אוהבת אותי ? ב"כן" . אך בעוד הוא גומר מאושר , מצטנף ונרדם , הייתה היא מניעה את גופה , נעזרת באצבעותיה ונוגעת באיבר מינה , במקום שנגמר שיער הערווה ומתחילה הלשון העדינה , הייתה מדגדגת ולוחצת , מתנועעת , עולה ויורדת והרהוריה נסובים על שיער זהוב בדשא , על צחוק של עינים כהות עם אף מפרכס וידים ארוכות שהראש נשען עליהן . על גוף חטוב וחלק - ורק אז היתה חשה באורגזמה . נעימות היתה מתחילה לפשוט באיברה וממנו דגדוגים ורעדות קלות ברגלים , בשיפולי הבטן ואחר בכל הגוף .                                      רון לא הביאה אף פעם למצב שכזה , אך מאז שנישאו לא היתה מאוננת , אלא באותו ערב כששכב איתה , מיד אחרי שנרדם . והחלומות ? בוקר אחד התעוררה מבוהלת כולה . היא חלמה שאיבר מינו של רון נשאר בתוך איברה והיא אינה יכולה להצמיד את ברכיה . פעם אחרת חלמה שהגומי שהשתמשו בו כאמצעי מניעה ( מאז שלא היתה יכולה לסבול את השפעת הגלולות וגופה התנפח מהן ) נשאר בתוכה ורון לא רוצה להוציאו . היא פוסקה את שתי רגליה ומשפשפת באצבעותיה ואינה מוצאת דבר . היא מתקרבת אל שיפולי המיטה ובתנוחה המתאימה ללידה היא צופה בעצמה במראה המכסה את דלתות חדר השינה . לא היה סימן לגומי ואז אומר לה רופא הנשים שצץ פתאום על יד מיטתה : " נעשה לך ניתוח גיניקולוגי ונסדר לך איבר מין כזה - פין כזה וכך לא תוכלי לקלוט עוד איברים גבריים ולספוג אותם בתוכך".          היא התעוררה באימה , מכוסה זיעה ולשאלתו של רון , שהיה כבר בשלבי התלבשות אחרונים והשאירה לנמנם עוד מעט : " מה קרה לך ?" , התיישבה בבהלה ואמרה לו :   " זה היה חלום נורא, אל תשאל". רון חיבקה ונישקה והשאיר את ידיו הגרומות והגדולות על כתפיה . היא נרגעה קמעה ואמרה לו : " תאר לך שהקונדום נעלם בגוף שלי . איזה חלום זה היה !" רון פרץ בצחוק , הרגיע קמעה , הסתכל בה ואחר חזר וחיבק אותה בחום . " הגענו " , אמר רון ושחומה פתחה את עיניה ומצאה את עצמה בחנייה על יד ביתם .                                      
  היום שלמחרת היה יום שרב , שמעטים כמוהו הימים בארץ ישראל בכלל . אבק אפור נכנס לעיני כל המתהלך ברחוב . החלונות כוסו בצבע צהוב . נראה שחול המדבר הגיע למרכז הארץ . מד החום בצל , במרפסת הבית הראה 40 מעלות. הגוף הזיע בלי שום מאמץ מצידו .
שחומה קמה כשכאב ראש עורפי חזק מלווה אותה . מראה של שיער זהוב על דשא רדף אותה יותר מתמיד . היא מיהרה להצטייד בכדור ובכוס מים ולבלעו בטרם לא תוכל לו .    הפגישה אמש עם זיוה לא היטיבה עמה . היא הרגישה עלבון חזק על הסירוב של זיוה להישאר עימם שעה קלה . ואולי באמת היה כבר מאוחר עבורם והיה עליהם להיחפז להצגה ? אך מדוע ראתה בעיני דן הסכמה כשהציעה לשבת יחד , בטרם הביעה זיוה את סירובה ? ואולי היה נדמה לה והיא מענישה את עצמה בראותה דברים שלא היו ? שחומה הרגישה שאינה יכולה לנשום . משקפיה כוסו זיעה במקום חיכוכם עם הפנים והאוזנים . השרשרת שהיתה תמיד על צוארה , השתקשקה גם היא בשיער הרטוב בעורף . " אולי לא אלך היום לעבודה ? " , דיברה אל עצמה בשקט. 

 אוטובוס מספר 1 נעצר . זיוה מחייכת ולהוטה לעלות מהר אך צועדת לאט , לאט כדי שיוסי ודוד לא יחושו בלהיטותה . הם בוודאי מסתכלים כבר עליה . אצבעותיה של זיוה משמיעות קול פריקה . כמה ששחומה שנאה פריקת אצבעות . זיוה שולפת את הכרטיסיה מכיס חולצתה ונותנת לנהג . רק שחומה העומדת קרוב אחריה ונושמת בעונג את ריח גופה של חברתה , רואה את רעד האצבעות ביד המושטת.
שחומה כבר רואה את יוסי ודוד יושבים על הספסל בחלק האחורי של האוטובוס . זיוה רק עתה מסתכלת על המעבר בין היושבים ומשתדלת להראות שאינה טרודה ואינה מחפשת איש . שחומה כבר הניעה ידה לשלום אל השנים ומן הנמנע שזיוה לא חשה בכך . אך היא הולכת לאט . שחומה כמעט דוחפת אותה . והנה הן מגיעות . שחומה כהרגלה מתגרה בדוד ומפזמת : ` ודוד יפה עינים הוא רואה בשושנות ` . דוד אינו מגיב על כך . איזה עינים יש לו . לו יכולה היתה לבחור היתה בוודאי מעדיפה אותו על יוסי בעל עיני העגל , הקופץ ל " דום " לכל מוצא פיה . אך הגורל המפגיש אנשים , הפגישה עם יוסי תחילה ורק אחרי שהשתעממה במחיצתו והוא לא הסכים לעזבה , עלה על דעתה לצרף את זיוה לחברתם ועל ידי כך לזכות בחברתה גם בשעות הערב . על כן שאלה את יוסי , ערב אחד , אם יש לו חבר להכיר לזיוה . " איזו טלפאתיה " , השיב , " בדיוק רציתי לשאול אותך אם את חושבת שההורים של זיוה ירשו לה לצאת אתנו בערבים ואם כן , אביא חבר.         קודם לכן , יוסי לא הזכיר את דוד כלל . אחרי זמן סיפר לשחומה , שפחד שתתאהב בדוד . שחומה היתה מספרת ומדברת בזיוה , בלי די ואילו יוסי לא הזכיר את העובדה שיש לו חבר קרוב .   לאן שדוד הלך נהג להזמין את יוסי . עתה לראשונה יוכל הוא להזמינו ולהכיר לו את זיוה . יוסי ידע שהוריה של זיוה החמירו עימה במה שנוגע לפגישות עם בחורים שהם לא הכירו בשכנותם . שחומה דיברה ודיברה בכך והללה את הפתיחות של הוריה היא , שלא הכבידו עליה ונתנו לה יד חופשית .                                                                  והנה הדבר סודר . לעולם לא תשכח את "פגישת הארבעה" הראשונה . שלושתם הגיעו לביתה . זיוה באה ראשונה .                 היא לא התקשתה להגיע , כיוון שסיפרה להוריה רק את מחצית האמת , שהיא הולכת כדרכה אל שחומה . זיוה לבשה מכנסים וחולצה הדוקים בצבע לבן , כשסיכה בצבע שחור מעטרת את חולצתה , בצידה הימני . לרגליה נעלה סנדלים שחורים . שערה הבהיר היה קלוע בצמה עבה . יוסי ודוד הגיעו יחד . הן שמעו קול אופנים ולאחר מכן דפיקה על הדלת . שתיהן הביטו בדוד, בהיכנסם . הוא היה בגובה שלהן , משהו כמו 1.70 , רחב ורזה . צבע שערו וצבע עיניו היה חום אך העינים ! צבעים של חום בגוונים שונים ריצדו בהן . מסביב לאישון היה צבע חום בהיר מאד, כמעט צהוב וככל שהתרחק הצבע מן האישון הוא היה כהה יותר . אפשר היה לטבוע בעיניו של דוד . שתיהן הביטו משתאות . שחומה זכרה את פיו הפעור קמעה, את שפתיו הרחבות , את אפו החטוב ישר ואת עור פניו השזוף . " האם זה פסל יווני ? " חשבה אז שחומה . " שמי דוד ", אמר וחייך וכל גווני החום התערבבו בעיניו , אלו באלו .                                                                                       אך התרגשותה של שחומה הועבה בבת אחת כשראתה את התלהבותה של זיוה .        זיוה קרנה . בעיניה ריצד הכחול שבשחור ונקודות זוהר שאף פעם לא ראתה בהן , שחומה , נעו הנה והנה.  שחומה ראתה כיצד השנים מחייכים זה אל זה ופורשים לשבת ולשוחח בפינה .           יוסי רטן וגיחך : " מה אנחנו מיותרים ? " כיוון שהוריה של שחומה לא היו בבית , שכה יוסי לחדר השינה של הוריה והחל ללטפה ואף הכניס ידיו מתחת לחולצתה . שחומה הרשתה לו יותר מתמיד. היא היתה שקטה והמומה. איבדתי אותה, חשבה .
 
והנה הם באוטובוס. דוד ויוסי קמים ומפנים להן את מקומות הישיבה שלהם . בתחנה זו כבר אין מקומות ישיבה. השנים עומדים להם כחומה וארבעתם מתבדחים ונהנים עד שהם מגיעים לתל אביב, מחוז חפצם. כשהיו ארבעתם יחד, שחומה חשה אושר רב, אך כשנפרדו הרגישה שאין לה עניין כבר, בגבר שלידה .                                                 רון שאל : " אינך הולכת לעבודה ? " שחומה שפשפה את מצחה ועיניה .   " לא ! " , " אז בואי אקפיץ אותך לקופ"ח.       " לא , רון " , השיבה ," אכנס למיטה ואלך בעצמי יותר מאוחר או אחה" צ . יש לי כאב ראש נורא, הכדור לא עזר " . רון מיהר למכונית, לא לפני שנפרד ממנה בנשיקה לקול מחאתה : " בסוף תידבק גם אתה " . רון באמת חמוד כזה, חשבה . היא זרזה את רוחמה , בתה , למהר לביה"ס , בקראה לה מחדרה.      רוחמה הציצה בפתח מודאגת :"אינך הולכת לעבודה ? ", " לא " , ענתה , " יש לי כאבי ראש חזקים ". וכבר רוחמה צועקת מדלת היציאה : " תהיי בריאה " וטורקת את הדלת . נלי בת ה- 7 הציצה גם היא לחדר : "אימא מה קרה ? ", " הכל בסדר , רק קצת כאב -ראש  אמרה להרגיעה . נלי הפריחה נשיקה באויר וגם היא נעלמה.

              סוף , סוף היה שקט בבית. אמנם הרדיו עדיין מנגן ומישהו מן השכנים כבר חובט בשטיחים , אך אל כל אלה אינה חייבת להתייחס .    
  לראשונה מאז פגשה את זיוה , אמש , השתחרר בראשה מעט סדר . נראה שגם כאב הראש נעשה עמום וכאילו ארע למישהו אחר . הכל בחדר כוסה בצבעים כחולים והשמש כבר פיזזה במראה הצמודה לקיר , מצידה הימני של מיטתה. שחומה החלה להתעמל , שכבה על צידה השמאלי וראתה עצמה בראי . פניה נראו לה מוזרות ופחוסות , השיער הקצר פרוע וקווצות יורדות על המצח בצידו השמאלי.       "קדימה , התעמלי ",  דירבנה את עצמה . הרימה רגלה השמאלית עד לאן שהיתה מסוגלת , נשמה קצובות והורידה אותה לאט, לאט עד שכיסתה את רגלה השמאלית ברגלה העליונה . המשיכה כך קצובות עד שגמרה לספור 10 . עתה התהפכה ושכבה על צידה הימני , כשרגלה השמאלית מורמת אט , אט עד למקום שהצליחה וחזרה לאיטה וצנחה על רגלה הימנית .                                                                                          " מעניין ", חשבה, " קל לי יותר לעמל את רגל שמאל על אף שאני ימנית." עד עתה לא נתנה את דעתה לכך , על אף שהתעמלה באופן קבוע כל בוקר .                                                                     שחומה התיישבה על השטיח והתחילה להתקדם בישיבה כשרגליה דוחפות ומובילות קדימה וידיה מונחות על ברכיה . היא התקדמה במעגל מחוסר מקום להתקדמות בקו ישר , היא לא רצתה לצאת למעבר בין החדרים, למקום שלא היה בו שטיח.
     "די ", רטנה עייפה , " לא הלכתי לעבודה ועתה אני מתעייפת יותר מידי " .         רקותיה לחצו והיא חזרה לשכב במיטתה ." איך איני יכולה עוד היום , כשאני כבר בת 35  , חשבה , ` להבין כיצד באתי ואני מחצית מגילי היום , והצעתי לו לדוד את עצמי ! . כיצד העזתי , מי נתן לי את עזות המצח , הפתיחות והיכולת למרוד כך במוסכמות ובחינוך שקבלתי " . עד היום חשה שחומה את הכאב והקנאה שדחפוה לעשות את המעשה . במקום לחכות ליוסי שיגיע אליה , כמו בכל יום שישי , בערך בשעה 9 בערב , יצאה מן הבית ב 8.30- כשפניה מועדות למקום המפגש של זיוה ודוד .                                 בגלל התנגדות הורי זיוה לחברותה עם דוד , נהגו השנים להיפגש ליד הקיוסק בכביש הראשי . זיוה באה מצד דרום ודוד מצד צפון . שחומה מיהרה לעבור מקום מפגש זה והתרחקה ממנו צפונה , כדי לפגוש את דוד לבדו ולהתרחק מזיוה העומדת להגיע . תוכניתה לא היתה ברורה די צורכה גם לעצמה . היא רק הרגישה שלא תוכל להחשות ולתת לדברים להמשיך הלאה. היא ידעה שעליה להפסיק את הפגישות המכאיבות לה של דוד עם שחומה ויהי מה . בשבועות האחרונים היו לה עגולים שחורים סביב העינים מחוסר שינה . בביה"ס שאלו אותה חברותיה: "על מי את חולמת בלילה שיש לך עינים נפוחות כל כך ? " . כל ערב כשהיתה חוזרת מבילוי עם יוסי , היתה נשכבת במטה וחושבת כיצד דוד וזיוה מבלים . כיצד הם מביטים באהבה כה רבה , האחד בעיני השניה . כיצד הם מתחבקים ברוך . כיצד מעסה דוד את ידיו וראשו בשערה העבות של זיוה ומנשקה בכל מקום בגופה . פיו של דוד התחלף לה לא פעם בהרהוריה אלה , בפיה שלה , או הצטרף אל פיה שלה . שתי הפיות , שלה ושלו היו מנשקים יחד את גופה של זיוה בכל מקום . היא היתה נהנית ומתרגשת מדמיונות אלו ויחד עם זה כועסת על עצמה ונרתעת . מתרוממת לכדי ישיבה , כדי לבדוק שאיש לא ראה אותה במעשיה וחוזרת לשכב בבושת פנים וצוחקת על פחדיה. ועוד היתה שוגה בדמיונות מדמיונות שונים . היתה רואה את דוד מתפשט ועומד כאותו דוד במעשי ידי מיכאל אנג`לו , שאהבה לראות באלבומי האומנות , תמונות שראתה בספריות ובחנויות , אך לא העזה להכניסם הביתה : איבר מינו בולט כמפצח אגוזים בין שני האגוזים . כל אגוז בצד אחר. גופו שרירי אך חלק . היא היתה מחליקה על הגוף החזק בידה האחת ולאט, לאט מצרפת את לשונה ומלקקת אותו בכל מקום.                      דימויים אלו גרמו לה להתרגשות גופנית רבה . פעמים גרמו לה לרדת לשירותים ולאונן שם במרץ רב ולפעמים רק כדי שתיית מים . היתה יורדת יחפה כדי לצנן עצמה מעט ... מחום הגוף.    והנה באותו שבוע , כשעברה אצל זיוה בחזרה מביה"ס בצהרים , בדרכה לביתה , התוודתה זיוה לפניה , שהיא שוקלת להיפרד מדוד . שחומה התפרצה :"השתגעת ? ואני חשבתי שאת אוהבת אותו ! " בעבר לא דיברו כלל על רגשותיהן בענין שני הבחורים שהיו מבלות בחברתם . זיוה אמרה : "אני לא יודעת אם אני אוהבת , טוב לי אתו אך רק בראשית הערב . בהמשך הערב אנו מוצאים ספסל ומתישבים והוא מתחיל לגפף ולנשק ואני צריכה כל הזמן לשמור על ידיו . הוא מכניס את ידיו לכל מקום וזה מביך אותי מאד . בזמן האחרון גם החל להוביל את ידי לכל מיני מקומות בגוף שלו ואת זה איני יכולה לסבול עוד.     זיוה היתה סמוקה כולה ונראתה שנאום ההתוודות לא היה לפי כוחותיה . היא התנשפה , גרדה את פניה ולא מצאה לעצמה מקום מפלט מעיני חברתה . שחומה חייכה ואמרה :  "בכל זאת אינני מאמינה שתיפרדי ממנו " .                                                          תיאורה של זיוה השפיעה על שחומה קשות . עתה החלה לראות בדמיונותיה מחזות נוספים . חוץ מפיות הסתובבו על הגופות גם הרבה ידים, ידי ארבעתם .                          גם מקומו של יוסי לא נעדר , אך זה התרכז רק בגופה היא ואילו דוד , זיוה והיא היו מגפפים אלו את אלו ושותים בצמא בכל פעם את אחד הפיות מבין השלושה . דוד היה חופן בידו האחת את שדה הקטן והמוצק של זיוה ובידו השניה מנסה לתפוש את "הכפתור" שהזדקר בחזה שלה . דברי זיוה בסיום שיחתן "ואם אני לא יעזוב אותו , הוא ימאס לו מן הסירוב המתמשך שלי והוא יעזוב אותי", הדהדו בראשה. היא הייתה בטוחה, שדוד לא יעזוב ביוזמתו ושזיוה עובדת על עצמה ומכינה את הפירוד מדוד .         " אם כן " , חשבה לעצמה , ברוכבה על האופנים מבית חברתה: " זה לא יהיה מכוער כל כך מצידי , אם אזרז מעט את הפרידה ביניהם. הם חברים כבר 3 חודשים ועוד מעט לא יוכלו האחד בלי השניה . אומנם יוסי ואני חברים כבר 5 חודשים , אך בינינו זה לא רציני . בין זיוה לדוד כבר נרקמו חוטים עדינים וקשרים כאלו , שהם לא יוכלו להיפרד בלי עזרה מבחוץ . בי נשבעתי שאעזור לה " , סיכמה לעצמה , בהכניסה את האופנים לחצר ביתה .

ועתה הנה היא כבר רואה אותו רוכב על אופניו ומתקרב . " אפתיע אותו " , אמרה לעצמה : " דוד !", קראה . הוא התקדם עוד מעט ואז עצר בבלימה חדה את האופנים.      " מי זה ? " שאל , כיוון שלא ראה מי פוסע בחשיכה . " זו אני שחומה ", אמרה.  הוא כבר ירד מאופניו ועבר לצידו השני של הכביש, כשהוא מוביל את אופניו עמו .           "מה קרה ? ", שאל בקולו העמוק , מבלי להסתיר את חרדתו.          "הו , שום דבר רציני ` אמרה , "בוא נלך אליך ואספר לך " .                 "אך אני ממהר לפגוש את זיוה " , ענה ומיהר להביט בשעונו.        "זיוה הודיעה שלא תבוא", שיקרה בחופזה . "מדוע ? " , שאל כשבקולו מתגברת הדאגה . שחומה שתקה . "ומה עם יוסי ?" , המשיך לשאול .  "החלטתי לגמור אתו", הוסיפה שקר . דוד עמד עוד כמה שניות ונראה שוקל את המצב החדש . אחר סובב את אופניו לכיוון ביתו והם פסעו משני צידי האופנים , כשאף אחד מהם אינו פוצה פה. היה שקט ברחוב . אף מכונית לא עברה פה ושם דלק פנס גבוה מעל העצים שבשדרה . שחומה שמעה את הלמות לבה . נדמה היה לה שגם דוד שומע אותו . רעד חלף בגיווה . עדיין חששה שדוד יחליט ללכת לשמוע מה בפי זיוה .                                                           "התחלתי להרוס", חשבה, "ואני אמשיך ואהרוס הכל . כשישמע מה בפי לא ילך לשמוע מה בפי זיוה יותר" . " יש מישהו בבית שלך , דוד?" , שאלה . "לא", ענה דוד . "יופי ", התלהבה שחומה ,      "אספר לך שם הכל" . עתה חזרו אל השתיקה . רק דשדוש רגלים וחיכוכם בכביש נשמע בבירור . צעדיהם נבלעו ברעש זה .              "אוי , כמה אני נוראה" , דיברה אל עצמה , כשהיא מצטערת כביכול על מעשיה, אך בד בבד לא היתה יכולה להתכחש לשביעות הרצון שחשה . היא החלה לזמזם מנגינה ידועה ובתוך כדי כך חיברה מלים שהיו מתאימות למצב : זיוה כבר בכביש עומדת ומחכה למי ,למי . יוסי כבר בשביל עומד, שורק , שורק ומתעצבן - עד מתי ?".              "החרוזים אומנם לא כל כך מסתדרים , אבל למי אכפת ?" עליצות השתפכה בכל איבריה . שחומה חייכה לעצמה :" רק היא יודעת מה קורה הערב" . היא הרגישה הרגשת עליונות על הכל . זיוה ודוד חדלו להיות המובילים - כשהיא ויוסי נגררים אחריהם . עתה היא המובילה. חגיגיות ועוצמה אפפו אותה.                                                    לפתע החלה שחומה לבכות . מזמן לא שמעה את עצמה בוכה כך בקול . לאחר מכן כבר ניגבה את דמעותיה כשהיא צוחקת ." אני ממש אידיוטית", הרהרה . לבכות כך על מה שהיה לפני 17 שנה ? מתי הייתי אידיוטית גדולה יותר - אז או עתה . מי היה מאמין שהיא , שחומה בת להורים דתיים , תספר לדוד שהיא איננה בתולה . שיוסי והיא שכבו כבר הרבה פעמים . שזיוה אינה רוצה בו בדוד יותר . זיוה בעצם "קרה" ואינה יכולה לסבול את גיפופיו . שהיא שחומה מאוהבת בו בדוד בצורה נוראה ושהיא מוכנה להוכיח לו זאת בכל דרך שירצה . הדמעות ניגרו שוב באיחור של 17 שנה כששיחזרה לעצמה בדמיונה , כיצד על שפת הים , אחרי צעידה של 45 דקות , כשדוד הוביל את האופנים ביניהם, איבדה את בתוליה . בלי שום סימני רוך , דוד הסתער עליה על החול הרך ונקם את נקמת עלבונו . רק לאחר הכל , שאג:" למה אמרת שאת לא בתולה ? ואולי כמו ששיקרת בענין הזה , כל מה שאמרת הערב היה שקר ?". שחומה לא ענתה לו ורק לעצמה מלמלה משהו לא ברור . איזו פסיכית היתה אז ואיזו פסיכית היא היום כשהיא בוכה על מה שארע לפני 17 שנה ?                               שחומה הרכיבה את משקפי הקריאה וירדה לשפות מים בקומקום . אני מוכרחה לשתות משהו , אני בכל זאת חולה . היא הניחה את הקומקום על הלהבה וישבה מולו ליד השולחן העגול . היא הניחה את ראשה בין ידיה . באמת היה לי מזג סוער ביותר באותם הימים , סיכמה לעצמה . לגדול בבית עם שני אחים אדוקים והורים מחמירים ומקפידים על קוצו של יוד במה שנוגע לחוקי הדת , ללמוד עשר שנים בבי"ס דתי ולאבד את הבתולים בלי להניד עפעף . היא לא רק הדהימה את דוד, יוסי וזיוה אלא הדהימה גם את עצמה . כיצד שמרה על עצמה בזמן ההתעלסות עם יוסי והקפידה להשאר כשהבגדים לגופה ולשמור על תומתה חודשים רבים על אף כל נדנודיו - ולנהוג בחופשיות עם דוד ולהרשות לו לעשות כל שרצה . איך לא נרתעה מן המעשה ברגע האחרון על שפת הים ? אך מכאן ואילך לא התפתחו הדברים כפי שתיכננה : זיוה לא התראתה איתה יותר , היא ודוד נפגשו עוד פעמיים בסוכת המציל שעל שפת הים . דוד חשש שיוסי, שהיה מחפש את שחומה ערב, ערב , ימצא אותם מתעלסים על החוף. זיוה לא הסכימה לצאת יותר עם דוד או עם יוסי. כשהעזה שחומה לבוא לביתה של זיוה , אחרי יומיים , הזדעזעה לגלות שזיוה יודעת כל מה שקרה .     זיוה התנהגה ברשמיות והיתה קרה ושאלה אותה בקול פסקני : " אני רק רוצה לדעת אם זה נכון שאת אמרת לדוד שלא אבוא בערב ואם יצאת אתו?" שחומה לא היתה מסוגלת להכחיש , עיניה הכהות של זיוה היו כהות יותר מתמיד על רקע פנים חיוורות מאד . אי אפשר היה לראות סימני בכי , אך ניתן היה להרגיש במחיצתה בעצבות בלתי רגילה . " אוי מה עשיתי , אוי מה עשיתי !"  שמעה שחומה משהו צועק בתוכה . היא לא היתה מסוגלת לחשוב באותו מעמד , היא רק החליטה שלא תרע את המצב והנהנה בראשה ל" הן ". אז אמרה זיוה מלים שפצעו אותה קשות : " אני לא רוצה לראות אותך יותר לעולם ! " שחומה יצאה בריצה וכמעט נתקלה באמה של זיוה שבאה עם קערת פירות לכבדה . היא גם לא ביקשה סליחה וחמקה בעד הדלת הפתוחה . מאותו יום חדלו כל הפגישות שלה עם זיוה גם במסגרת החברה להגנת הטבע . שעות בהן נפגשו בחיק הטבע בקיץ ובחורף , מגדירות ומנתחות כל עלה , פרח או גרעין יבש שמצאו כדי לדעת אם הצמח לו הם שייכים , נעלמו כלא היו . נפסקה גם הישיבה מול הים בכל עונות השנה . בקיץ כשהן יחפות ומשתזפות ורגליהן חופרות בחול וידיהן מלפפות וממינות את הצדפים ואת חיות הים הקטנות שנשלפו מן החול בחורף כשהן לובשות במעיל ויושבות בסוכת המציל ומסתכלות על הגלים האמיצים , המתמידים בכיוון אחד שבחרו לילך בו , אל הגלים הדוחפים , המכים ומשתדלים לגרוע מן החוף ככל יכולתם .  הקומקום כבר ציפצף כמה רגעים ורק עתה שמעה אותו . היא קמה להכין תה עם לימון כשהיא משפשפת בחוזקה את עיניה . ארבעתם נפגעו קשות ממאמציה . יוסי המשיך לבקרה ולפעמים גם הלכו יחד לסרט או למופע אחר. ממנו שמעה על מעשיה של זיוה , כיוון שהיה מבקרה מידי פעם . יוסי לא זכה לקירוב לבבות אצל אף אחת מהן . הוא היה מאוכזב וממורמר . שנים רבות היה ממשיך ומבקר בבית שתיהן גם לאחר נישואיהן . הוא לא התחתן לעולם . כשהיה רואה את דוד היה ממהר  לעבור למדרכה שממול . את זיוה פגשה 3 שנים לאחר הניתוק ביניהן , בבית הקברות בנתניה , כשדאגה שחומה, שרון יצלצל ויודיע לזיוה , שאמה של שחומה נפטרה . מאז חזרו להתראות . שתיהן למדו בחוג למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב . היו קורסים שלמדו יחד , הן נהגו להיפגש בספריה לצורך הכנת עבודות , או שישבו לפעמים זו על יד זו בשעורים . זיוה הפכה לסגורה ולשתקנית משהיתה ולא הזמינה את שחומה לביתה . שחומה לא העזה להזמינה ראשונה , שמא תיענה בסירוב . הן נהגו לפטפט בעליזות על המרצים והתלמידים בקורסים המשותפים . נושא נעוריהן והקורות אותן היה טאבו עבורן . לעומת זאת הרבו לשוחח על הוריהן שהזקינו ועל אמה של שחומה שנפטרה ממחלה ממארת . בוקר אחד כשנפגשו באוניברסיטה ביום חורף גשום , כששתיהן ממהרות ובידיהן מטריות . קראה זיוה : " תבואי בשבת ונלך יחד לסרט , להצגה שניה , טוב ? " שחומה חבקה את זיוה וחבטה בה קלות במטרייתה . " השתגעת ? " , דחפה אותה נרתעת מעט , זיוה . " כן, אני שמחה שאת מזמינה אותי סוף , סוף !"  חייכה שחומה מאושרת . זיוה חייכה גם היא אך לא הוסיפה דבר . כל אחת פנתה לחדר הלימוד לפי המערכת שלה .                          שחומה לא היתה יכולה להתרכז בהרצאה . היא תיכננה את מוצ"ש , או יותר נכון את השיחה שתתקיים ביניהן כשיזדמן רגע מתאים בדרכן לסרט או בהפסקה בקולנוע . הפעם היא תאזור אומץ ותסביר לזיוה , שכל מה שעשתה היה רק כדי ששתיהן תוכלנה להיות יחד , בלי הגברים . זיוה תהיה מוכרחה להאמין לה , שרק האמצעי שבחרה בו היה מוטעה , אך כוונתה היתה טובה . במוצאי שבת לבשה שחומה שמלה שחורה וצרה שהבליטה יפה את חמוקי גופה ושיווה לה גם מראה אלגנטי . היא חפפה את שערה שאורכו הגיע לכתפים וצבעו היה צהוב - אדמדם . שערה גרם לה נחת רב . עתה הכניסה למקומם את עדשות המגע , הן עלו הון תועפות , אך נתנו לה הרגשה נהדרת . פעמים רבות שמעה גברים שורקים לה , כשרכבה על האופנים , כשהתקרבה ונגלו פניה , היתה שומעת את אכזבתם. הבוטים שבהם היו אומרים : ` אה , משקפופית ! ` הערות כאלו פגעו בה מאד ולכן היתה בין הראשונים שקנו עדשות מגע כשאילו הופיעו בשוק . זיוה טרם ראתה אותה עימן והיום תפתיע אותה . בשבע בערב צעדה נרגשת לביתה של זיוה . היא נעצרה מעט בהגיעה למדרגות המובילות אל הבית . הכל היה כל כך מוכר כאילו לא הפסיקה לבקר כאן . אמה של זיוה פתחה את הדלת ופתחה לקראתה את זרועותיה והשתים התחבקו תוך התרגשות רבה. `כמה שיפית ` אמרה האם . שחומה חשה כאילו פגשה שוב את אמה . בתקופת ההתבגרות שלה היתה משוחחת הרבה עם אמה של זיוה וזיוה היתה משוחחת עם אמה , כפי שקורה הרבה פעמים אצל בנות בגיל ההתבגרות . אמה של זיוה היתה אומנם דתית מאד ואי אפשר היה לספר לה הכל , אך היא היתה פקחית ובעלת חוש הומור ושחומה נהגה להתייעץ עימה . שחומה התפלאה שזיוה לא יוצאת לקראתה גם היא , אך כשנכנסה לחדרה הבינה את הסיבה . על כסא קרוב לוילון הסגלגל והמלא בעטורי פרחים , ישב גבר זר . זיוה שוחחה עימו . כשראתה את שחומה חייכה אליה ואמרה אליו :"דן , תכיר את שחומה , סיפרתי לך עליה".        הוא הניח את הסיגריה שהיתה בידו על המאפרה הקטנה שלפניו , קם והושיט לה ידו ולחץ ידה בחמימות . שחומה הרגישה כמו בובה מיכנית המופעלת על ידי זולתה . זיוה לבשה שמלה אדומה , הדוקה במותנים בחגורת סטרץ אדומה ומקווקוות בפסים לבנים לרוחבה . החצאית היתה בעלת `קלוש` גדול ורחב . כשהתיישבה הרימה אותה ואימרתה של השמלה הקיפה את הכסא סביב . "היא נראית כמו מלכה"  , חשבה שחומה ,"רק הכתר חסר לה . היא אפילו לא הרגישה שאני לא מרכיבה משקפים" . שתיקה מעיקה השתררה בחדר . זיוה הציעה ללכת לסרט : "ספור בזיגזג" . סרט בבימויו של פטריק שולמן . כל אחד מהם החמיץ אותו , אך שמע עליו . אחרי מספר דקות יצאו שלושתם לסרט. שחומה מיעטה לדבר כל אותו הערב . מאז אותה פגישה התחמקה שחומה מלבוא אל ביתה של זיוה . זיוה חזרה והזמינה אותה ושחומה השיבה ב"אולי , " אם אוכל"  וכו' .              רק כשהכירה שחומה את רון ויחסיהם נעשו קרובים , הסכימה להיפגש ולצאת יחד עם זיוה ודן . זיוה היתה שוב מאוהבת ושחומה השתדלה להסתפק ברון . רון היה גבר נאה . שחור בצבע עיניו ושערו וקצת יותר גבוה ממנה , בעל מבנה אתליטי בגופו . ג`נטלמן במנהגיו עמה . היא חיבבה אותו והעריכה שחייה יהיו טובים אם תינשא לו . היה לו משרד לבטוח בנתניה . הוא חיזר אחריה במרץ . שחומה נענתה לו ועד מהרה בילתה עמו בביתו עד השעות הקטנות של הלילה . רון אהב לצאת עם זיוה ודן , אולם על שחומה היה בילוי כזה משפיע קשה . מיד עם שובה מן הבילוי , היתה יושבת על האסלה הסגורה במכסה ומתייפחת . כל תנועה חיבוק של דן , כל תשובה של זיוה אליו , היתה מלווה במבט מתנצנץ בעיני זיוה . מבט כזה , שהיה בעבר הרחוק מופנה גם אליה , שחומה , היה עתה נדיר . זיוה התייחסה אליה כאל מישהי שאפשר לבלות במחיצתה ותו לא . על אף הפצרותיו של רון , הלכו והתמעטו פגישותיהם . שנת הלימודים עמדה להסתיים ושחומה החליטה להפסיק את לימודיה . היא החלה לעבוד במשרד של רואה חשבון על יד ביתה , לאחר שלמדה כתבנות וקורס בעיבוד תמלילים . לעיתים בחופשות של חג היו מבקרים אותם דן וזיוה בלי התראה מוקדמת , אך שחומה מצידה לא יזמה דבר .  שחומה ניסתה להיאחז בחיי ההווה , לאהוב את רון כפי יכולתה , להתקרב לחברים ולחברות חדשיפפם , אם בשכונתה ואם במקום עבודתה . אך העובדה היתה שלא יצרה קשרי חברות חדשים . היא ידעה שכולם חשבוה לסנובית על כך שמיעטה להתיידד ועל שלא נענתה להצעת חברות ללכת לסרט `שרק נשים אוהבות` או סתם להסתובב בין חלונות הראווה . שחומה גם לא אהבה להזמין אנשים לבקור אצלם . על אף שניסתה להינתק מן העבר , ידעה כל מה שקןרה אצל זיוה . בחדר המדרגות של בית מגוריהם , גרה אשה שהיתה קרובת משפחה של שכנה של זיוה . ארץ קטנה היא ארצנו ... כשהיתה השכנה נוסעת לקרובתה או זו אליה , פעמיים , שלוש בשנה , היה כל המידע זורם אליה ואל רון . לזיוה נולדו שתי בנות . בכל פעם כשנודע לשחומה על הולדת אחת הבנות , היא מיהרה לשלוח אל זיוה כרטיס ברכה , אך לא נסעה לבקרה . רון היה תוהה על כך ויום אחד הביע את תמיהתו בקול : " את כל כך רוצה לדעת כל פרט בחיי זיוה , אך את שומרת שלא יהיה קשר אמיתי ביניכן . הייתי רוצה לדעת מה את מסתירה ממני בעברכן " . שחומה נדהמה . האם אכן היא כל כך שקופה ? רון לא הסיר מבטו ממנה . נראה שציפה לתשובה . שחומה החליטה לומר את האמת , אם כי בלי להכנס לפרטים . " לא ספרתי לך אף פעם , כיצד הצעתי חברות לבחור שזיוה יצאה איתו , אני יודעת שהיא מעולם לא סלחה לי ולא תסלח לי . מאז שזה קרה היא התרחקה ממני . שלוש שנים לא התראינו מאז , אך כשנפטרה אמא , לא התאפקתי ובקשתי ממך שתודיע לה . מאז שתינו מעמידות פנים ששכחנו מה ארע , שתינו לא נשכח לעולם ואני לא רוצה שהיא תעמיד פנים שהיא שכחה ותעשה לי טובה " . רון נראה נדהם .שחומה קמה ועזבה את החדר לפני שתמשיך ותספר דברים שאחר כך תצטער עליהם . אותו יום שרב הקדים רון לחזור מן העבודה . הוא שמח למצוא את שחומה מחוץ למטה . הוא הצטרף אליה למטבח והיא קמה להכין לו קפה חזק כפי שאהב . שקט היה בבית . הבנות עוד לא חזרו מביה"ס . הקפה רתח ושחומה הגישה אותו . רון אמר : " אני רואה שהתאוששת " . שחומה חייכה : " אני צריכה להודיע לעבודה שאבוא מחר . אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב " . " אל תכעסי עלי שחומה " , אמר לפתע רון , " אך אני מוכרח לשאול אותך משהו ". שחומה הביטה בו . פניו היו מאד רציניות . ` אולי הוא חושב שאני בהריון ` , חייכה אל עצמה . " יש לי רושם " , המשיך רון , " שמאז שראינו את זיוה ודן אתמול , עוד לא חזרת אל עצמך ! " שחומה לא ציפתה לשיחה מסוג זו , היא הרגישה שדמה מאיץ זרימתו . בכל זאת החליטה לענות על דבריו . " נעלבתי מאד מכך שהגברת לא מוכנה אפילו לשוחח אתנו על כוס קפה " . " שחומה , מה קרה לך ? מדוע אינך מקבלת את האפשרות שהם מהרו להצגה ? " " ראיתי על דן " , השיבה , " שהוא די התפלא לתשובתה של זיוה " . " את שוב חושבת שזה בגלל אותו ענין שהיה ביניכן ? " שחומה ראתה על פני רון סימני פקפוק ואכן לאחר שתיקה קלה , הוא המשיך : " שחומה , זה קרה לפני 20 שנה ! " שחומה שעצביה היו מרוטים מיום שלם של שיחזור המאורעות מן הימים ההם , פרצה בבכי . רון ניגש אליה וליטפה בגבה כשהוא מהורהר . שחומה התכרבלה והצטנפה כתינוק בשוכבה על הספה בפינת האוכל . רון התיישב קרוב על ידה , כשגופו סופג את חום גופה מאחור . ידיו ליטפו עתה את כתפיה בעדינות וברוך . רון הרהר : ` תמיד חשבתי שאני לא מבין את שחומה כהלכה , אך חשבתי שאני לא מבין בגלל שהיא אשה ... היום נדמה לי שיש כאן דבר מסוג אחר ` . רון התעצב אל לבו : ` האם היא אוהבת אותו עדיין ? ` הרהר ואז על אף שריחם עליה בצערה ובכאבה , לא יכול היה להתאפק ושאל בקול קצת גבוה , שלא כהרגלו : " את אוהבת את הגבר ההוא עדיין ? " שחומה הזדקפה מיד . הוא ניגב את עיניה שזלגו דמעות גדולות על לחייה , מבלי שהיא עשתה סימן לניגוב הדמעות . היא הביטה בו , בעצבונו , בארשת פניו המתוחה ופרצה בצחוק . רון דמם . ידיו שניגבו את דמעותיה בעקביות , נשארו תלויות באויר כשהן פרושות לשני צידי ראשה , כמישהו השוהה בתפילה . נראה לה לשחומה שנפגע מצחוקה . שחומה הביטה בו כשחיוך עצוב פרוש על שפתיה , כמו חנקה בבת אחת את פרץ הצחוק , עיניה המשיכו לזלוג דמעות , אך החיוך השובבי התגנב וחזר אל שפתיה ולעיניה , כפי שרון הכירה תמיד . " רון " , אמרה , " זה הרבה יותר גרוע ממה שאתה חושב , אני עדיין אוהבת אותה " . יותר לא שבו לשוחח בזיוה ולשחומה הוקל על שאמרה זאת בקול ועל כך שאין לה יותר סודות מפני רון .



תגובות הקוראים


נכתב ע"י חיים בר ב 08/08/2006
זה היה קצת מביך בשבילי לקרוא את החלומות הארוטיים, אך אני חושב, שהם כתובים יפה ומשרתים את העלילה.

נכתב ע"י
וילהלמינה ב 22/12/2002
הסיפור שלך הוא למעשה "רומן" . להקיף פרקי חיים כה ארוכים ולתת הבזקים בנקודות זמן שונות -הוא סיכון וסיכוי כאחד. למרות הסכנות הצלחת להציג מסכת חיים שלמה , מרתקת ונועזת . מה שמוכיח לגבי ש"עשית לי את זה " היא העובדה שבסוף הסיפור נשארתי עם צמאון

 



 





zipil1142@gmail.com צפורה לביא , טל. 03-5752650