רוצה אתר אינטרנט בחינם ?
או מיי גוד
בעת ביקורו בארצות הברית אמר האפיפיור לנהגו: "אני אפיפיור כבר המון שנים, ומזמן לא נהגתי בעצמי. אני רוצה לנסות את הכבישים המהירים האלה. בוא נתחלף במקומות". הנהג ציית ללא היסוס, עבר למושב האחורי והאפיפיור התיישב בכסא הנהג.

האפיפיור התחיל לנהוג, הגיע למהירות של 100 קמ"ש, המשיך למהירות של 120 קמ"ש, וכאשר הגיע למהירות של 140 קמ"ש עצר אותו שוטר תנועה. השוטר הציץ פנימה לרכב, והתקשר במכשיר הקשר למפקדו כדי לדווח על מעצר של אח"ם.

המפקד: "את מי עצרת, את ראש העיר?"

השוטר: "לא, אישיות חשובה יותר".

המפקד: "האם זה המושל?"

השוטר: "לא, אישיות חשובה יותר".

המפקד: "אני לא מאמין, עצרת את הנשיא?!"

השוטר: "לא, אישיות חשובה יותר".

המפקד: "עכשיו אתה ממש מרגיז אותי. מי יותר חשוב מהנשיא?"

השוטר: "אני לא יודע בדיוק מי האיש, אבל האפיפיור הוא הנהג שלו".

הכפתורים בשירותי הנשים
בטיסה לניו-יורק ניסה גבר אחד מספר פעמים להיכנס לשירותי הגברים, אבל הם היו תפוסים כל הזמן. הדיילת שהבחינה בלחץ שלו אמרה לו: "אדוני, אתה יכול להשתמש בשירותי הנשים, רק אם אתה מבטיח שלא ללחוץ על אף אחד מהכפתורים שעל הקיר".
האיש הלוחץ מסכים.
אחרי שהתייישב והשתחרר הוא הבחין בכפתורים שבהם הבטיח לא לגעת. כל כפתור היה מזוהה באותיות: "מח", "אח", "פר" וכפתור אדום אחד - "מטא". אם יגע בהם, מי ידע מזה? הוא לא עמד בפיתוי.
הוא לחץ "מח" - ומים חמים התיזו בעדינות על אחוריו.
"איזו הרגשה נהדרת", הוא חשב. בשירותי הגברים אין דברים נחמדים כאלה. בציפיה לתענוג גדול יותר הוא לחץ "אח".
אוויר חמים ייבש בעדינות את אחוריו. כשזה פסק, הוא לחץ "פר" ופודרה ריחנית ליטפה את אחוריו, מוסיפה ניחוח קל של פרחי אביב לתענוג הבלתי יתואר שלו.
"שירותי הנשים הם יותר משירותים, הם חדר תענוגות", הוא חשב לעצמו.
כאשר הפידור המפנק הסתיים הוא לא התאפק ולחץ על הכפתור האדום - "מטא" - ביודעו שהדבר יביא אותו לאקסטזה עילאית. הדבר הבא שהוא זוכר הוא אחות בית החולים שמחייכת אליו חיוך טפשי. "מה קרה?", הוא נבהל, "איפה אני?!".
"לחצת על כפתור אחד יותר מדי", ענתה האחות, "הכפתור האחרון - "מטא" - הוא מסלק טמפונים אוטומטי. הבשורה הטובה היא שמהיום אתה יכול להשתמש בשירותי הנשים בכל עת".
נשיאים ורוח
היום האחרון של הלימודים הגיע, המורה כבר כמעט סיימה לחלק את התעודות, וכולם מחכים בקוצר רוח שהיום הזה ייגמר וחופשת הקיץ תתחיל. המורה אומרת :"ילדים, מי שיענה ראשון ונכון על השאלה שאשאל, יוכל ללכת הביתה מוקדם".

רוני הקטן חושב לעצמו: "יופי, אני חכם, אני יודע הכל, אני אוכל לצאת מפה מוקדם".

המורה שואלת: "מי אמר 'לפני ארבעה תריסרים ושבע שנים'?"

"אברהם לינקולן", קופצת נעמי ועונה לפני שלרוני יש סיכוי לפתוח את הפה.

"יופי נעמי, את יכולה ללכת הביתה", אומרת המורה. רוני מתעצבן אבל שותק.

המורה שואלת: "מי אמר 'יש לי חלום'?"

ושוב, לפני שרוני מספיק לענות, קופצת אליס ועונה: "מרטין לותר קינג".

"נכון מאוד", אומרת המורה בהתלהבות, "אליס, לכי הביתה".

בשלב הזה רוני ממש מתעצבן. המורה ממשיכה ושואלת: "מי אמר 'אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות בשבילך'?"

מרי קופצת ומקדימה את רוני, ואומרת: "ג'ון קנדי".

"נכון מאוד מרי, לכי הביתה", אומרת המורה.

רוני מאדים ומתרתח, וכשהמורה מסתובבת הוא אומר: "הלוואי שהזונות האלה יסתמו את הפה".

"מי אמר את זה?" מסתובבת המורה בזעם.

"ביל קלינטון, המורה. אני יכול ללכת עכשיו?".
יונייטד ווי סטנד
בוש ופאוול יושבים בבר. לפתע נכנס בחור ושואל את המוזג "תגיד, אלה לא בוש ופאוול?". המוזג עונה "כן". הבחור פונה אליהם "שלום בחורים, מה אתם עושים?". בוש עונה: "אנחנו מתכננים את מלחמת העולם השלישית". הבחור המופתע שואל "נו, ומה הולך לקרות?". בוש עונה "ובכן, אנחנו הולכים להרוג 140 מיליון אפגנים ורוכב אופניים". הבחור משתומם "רוכב אופניים???". בוש פונה לפאוול ואומר "אתה רואה? אמרתי לך שלאף אחד לא יהיה אכפת מ-140 מיליון אפגנים".

עמוק בפנים
ערב אחד יצאו זוג צעיר לטייל במכונית . בעודם נוסעים בכביש
החוף, שואל הבחור את הבחורה "אם ארביץ 150 קמ"ש, תתפשטי ?"
הבחורה מסכימה והבחור מתחיל להאיץ. כאשר המחוג מראה 150 קמ"ש
מתחילה הבחורה להתפשט. לא עובר זמן רב והיא ערומה לגמרי.
הבחור, שעיניו נעוצות בגופה העירום של הבחורה, לא שם לב לדרך
והמכונית סוטה מהכביש ומתהפכת לשוליים.
הבחורה מועפת החוצה והבחור והבגדים שלה נשארים במכונית.
"לכי להזעיק עזרה." זועק הבחור מהמכונית ההפוכה.
"אני לא יכולה, אני ערומה לגמרי." עונה הבחורה.
הבחור מצביע בקושי על הנעל שלו שעפה החוצה בהתהפכות "כסי את
המפשעה בנעל ולכי להזעיק עזרה."
היא לוקחת את הנעל, מכסה את עצמה ורצה לעבר תחנת דלק. כאשר היא
מגיעה לתחנת הדלק היא מתחילה לצרוח בפראות "הצילו! הצילו! החבר
שלי תקוע!"
הפועל בתחנת הדלק מעיף מבט בנעל המכסה את מיפשעתה ואומר "אני
מצטער גברת, לא אוכל לעזור לך, הוא יותר מדי בפנים."
פוליטיקהערוך מודעה
אריאל שרון,ביבי נתניהו ושמעון פרס עולים על מטוס אריאל שרון אומר:¨אני זורק מהחלון 500 שקל בשטרות של:100 ושתי מתאיים ושלושה אנשים יהיו שמחים.¨
ביבי נתניהו אומר:¨אני זורק 500 שקל בשטרות של 100 וחמישה אנשים יהיו שמחים.¨
שמעון פרס אומר:¨אני זורק 500 שקל במטבעות של שקל ו500 אנשים יהיו שמחים.¨
הטייס אומר:¨יאללה שתקו שמה עוד מעט אני זורק את שלושתכם מהמטוס ושישה מיליון אנשים יהיו שמחים!¨
ניחום אבלים
יאסר ערפאת מתקשר לנשיא בוש.

"או, נשיא יקר ואהוב, אני שולח את תנחומי. כל הפלסטינים חולקים את כאבכם הנורא. זה אסון נורא, טרגדיה איומה, ואנחנו מזדהים עם אבלכם. מלים לא יכולות לתאר את הזוועה של האסון הזה...".

הנשיא קוטע אותו ואומר: "סלח לי מר ערפאת, אבל אין לי מושג על מה אתה מדבר".

עונה ערפאת: "אוי, שיט, שכחתי שיש הבדלי שעות".
רופאים מבריטניה, גרמניה, רוסיה וישראל
רופאים מבריטניה, גרמניה, רוסיה וישראל רבו באיזו מדינה הרפואה היא המתקדמת ביותר.

הרופא הבריטי אמר : "הרפואה אצלנו כל כך מתקדמת, שאני יכול לקחת כליה מבן אדם אחד, להשתיל אותה בבן אדם אחר, ותוך שישה שבועות הוא כבר יחפש עבודה".

הרופא הגרמיני אמר: "זה עוד כלום. אנחנו יכולים לקחת ריאה מאחד, להשתיל אותה בשני והוא יחפש עבודה אחרי חודש".

הרופא הרוסי אמר: "כולכם באים כנראה ממדינות נחשלות. אצלנו אפשר לקחת חצי לב מאדם אחד, להשתיל אותו באחר ושניהם יחפשו עבודה תוך שבועיים".

הרופא הישראלי אמר: "אנחנו מובילים על כולכם. אצלנו לוקחים אדם בלי מוח, שמים אותו בבית ראש הממשלה, ותוך חצי שנה חצי מדינה מחפשת עבודה".
כתבת CNN הגיעה לעשות כתבה על המלחמה בארץ.
כתבת CNN חרוצה ואימתנית הגיעה לעשות כתבה על המלחמה בארץ. היא חיפשה סיפור אנושי. משהו חם, מרגש, קורע לב, משהו דוגמת הזקן בסרייבו שסיכן את חייו על מנת לנגן כל יום בצ'לו שלו בכיכר העיר.

כשהגיעה הכתבת לירושלים, היא שמעה על זקן אחד שהולך כל יום, פעמיים ביום, לכותל המערבי ומתפלל, ככה במשך חמישים שנה. היא החליטה שזה סיפור כלבבה והלכה לכותל, שם אכן ראתה את הזקן.

כשהסתימו 45 הדקות של התפילה היא ניגשה אליו: "רבקה סמית מה-CNN אדוני, אפשר לשאול כמה זמן אתה המתפלל?".

"חמישים שנה".

"ומה את המבקש?".

"שלום בינינו לבין הערבים, שלא יהיו מלחמות ותהיה רק ידידות".

"ומה אתה מרגיש אחרי כל השנים?".

"כאילו אני מדבר אל חתיכת קיר".

כתבת CNN חרוצה ואימתנית הגיעה לעשות כתבה על המלחמה בארץ. היא חיפשה סיפור אנושי. משהו חם, מרגש, קורע לב, משהו דוגמת הזקן בסרייבו שסיכן את חייו על מנת לנגן כל יום בצ'לו שלו בכיכר העיר.

כשהגיעה הכתבת לירושלים, היא שמעה על זקן אחד שהולך כל יום, פעמיים ביום, לכותל המערבי ומתפלל, ככה במשך חמישים שנה. היא החליטה שזה סיפור כלבבה והלכה לכותל, שם אכן ראתה את הזקן.

כשהסתימו 45 הדקות של התפילה היא ניגשה אליו: "רבקה סמית מה-CNN אדוני, אפשר לשאול כמה זמן אתה המתפלל?".

"חמישים שנה".

"ומה את המבקש?".

"שלום בינינו לבין הערבים, שלא יהיו מלחמות ותהיה רק ידידות".

"ומה אתה מרגיש אחרי כל השנים?".

"כאילו אני מדבר אל חתיכת קיר".

רשימת 20 הסיבות להישאר בארץ
רשימת 20 הסיבות להישאר בארץ (לפחות בינתיים)
מתוך אתר ביפ

1. כי לכל אחד יש צ'אנס להופיע בטלוויזיה, במהדורה של שמונה (במיוחד אחרי פיגוע).

2. כי החו"ל שלנו הכי שווה.

3. כי בנות עם נשק זה הכי סקסי.

4. וגם לבנים יש אפשרות להיראות יותר טוב, במדים.

5. כי הניג'וס הישראלי עובד: "מק רויאל" הכי גדול בעולם, וגם על גחלים - רק אצלנו!

6. כדי לראות איך מיקרוסופט מתפתלת בנסיון להוציא גרסאות עבריות לתוכנות שלה.

7. כי הסיגריות בדיוטי-פרי נורא זולות.

8. כי אצלנו לא רק המלפפונים כבושים.

9. כי נהגי המוניות מאוד ידידותיים. תמיד יסכימו לפתח שיחה (במיוחד אחרי פיגוע).

10. כי 200 שקל ל-50 גרם.

11. כי אין סיכוי שתשמעו מוזיקת קאנטרי ברדיו.

12. ובכלל אין סיכוי שתשמעו ברדיו משהו חדש, קיצוני, מיוחד, שעלול להבהיל אתכם (במיוחד אחרי פיגוע).

13. כי מי שלא רצה אותך כשר ביטחון יקבל אותך כראש ממשלה.

14. כי רק לנו יש משרדי ממשלה מיוחדים ומקוריים, כמו המשרד לפיתוח אזורי.

15. כי במבה עדיף פי אלף על פני חמאת בוטנים.

16. בגלל הסיכויים הטובים להיתקל ברחוב בבר רפאלי.

17. כי הרבה פחות צפוף בתחבורה הציבורית (במיוחד אחרי פיגוע).

18. כי מסכות האב"כ מחולקות פה חינם (במדינות אחרות הן עולות הרבה כסף, במיוחד אחרי פיגוע).

19. כי אפשר למצוא בכל מסעדה גם פסטה, גם סלט יווני וגם חומוס.

20. כי ישיבה בכלא היא לא בהכרח סוף הקריירה הציבורית שלך.


הרשימה הנ"ל התקבלה בדוא"ל, שהוא הסיבה ה-21 להישאר בארץ: אנחנו מדינה של דוא"ל אחד.


פקק בכביש איילון
התנועה בכביש איילון נעצרת וכולם עומדים כבר 25 דקות. נראה שיש פקק תנועה רציני. אחד הנהגים שתקוע בפקק רואה אופנוע משטרתי הנע כנגד התנועה, עוצר ליד כל מכונית מדבר עם הנהג וממשיך הלאה, עד שהיגיע לידידינו הנהג הסקרן, ששואל: "מה קורה? מה הסיבה לפקק הנורא הזה".

השוטר השיב: "פעיל ש"ס, שרוצה להיבחר ולהיות חבר כנסת, העמיד את הסמי טריילר שלו לרוחב הנתיבים, ובשל כך נגרם הפקק, לאחר מכן הוא עלה על גג המשאית ובאמצעות מגאפון הוא הודיע לנהגים התקועים, שכדי להיבחר הוא זקוק

ל-5 מליון, ואם הוא לא יצליח עכשיו לאסוף, הוא ישפוך על עצמו בנזין ויצית את עצמו. לכן אני עובר ומבקש תרומות מהנהגים".

"וכמה כבר הצלחת לאסוף?", התעניין הנהג.

"עד כה" ,השיב השוטר, "35 ליטר בנזין".

פוליטיקה
בפוליטיקה, כמו בסקס, יש לפני ואחרי: לפני הבחירות הפוליטיקאי יורד לעם. אחרי הבחירות הוא דופק אותו ונרדם

פוליטיקאי אחד נדרס ועולה לשמיים.
פוליטיקאי אחד נדרס ועולה לשמיים. שם הוא פוגש את המלאך גבריאל, אשר פונה אליו ואומר: "אנחנו ניתן לך לבחור - תבלה יום אחד בגיהנום ויום אחד בגן-עדן, ואחר כך תוכל להחליט לאן תלך".

גבריאל מוביל את הפוליטיקאי למעלית שיורדת למטה למטה עד לגיהנום. הם מגיעים למטה ושערי הגיהנום נפתחים. הפוליטיקאי נכנס ורואה מגרש גולף ירוק ואת החברים שלו לבושים לבן ומשחקים. הם מברכים אותו, לוחצים לו ידיים ומזמינים אותו לשחק גולף. בלילה הם יוצאים לבלות, אוכלים במסעדה ואפילו השטן מבלה איתם, מצחיק אותם, רוקד להם, בקיצור בילוי לא נורמלי.

למחרת בא גבריאל ולוקח אותו למעלה למעלה, לגן-עדן. הפוליטיקאי נכנס לגן עדן ושם הוא מבלה יום שלם בנגינה על נבל, התרפקות על עננים קטנים ורגיעה.

לאחר יום שוב בא גבריאל ושואל אותו: "נו, החלטת?".

"כן", אומר הפוליטיקאי. "אפילו שכיף בגן-עדן, בגיהנום ממש ביליתי. אני רוצה גיהנום!".

הם יורדים למטה למטה וגבריאל משאיר אותו בשערי הגיהנום. נפתחות הדלתות ובשניה אחת תופסות אותו שתי ידיים ומושכות אותו פנימה. הוא רואה שממה, מדבר ענק וחם מאוד, ואת החברים שלו לבושים סמרטוטים אוספים זבל. השטן מגיע, דוחף לו ליד שקית זבל ואומר לו 'תתחיל לאסוף זבל'".

"מה קרה למגרש גולף ולמסעדות??", שואל הפוליטיקאי בבהלה.

עונה לו השטן: "אתמול זה היה לפני הבחירות. היום - זה כבר אחרי שבחרת בנו!".

הילד והסבתה
ילד וסבתה הלכו לתחנת האוטובוסים הילד הרים מסטיק מהריצפה הסבתה אמרה לו אסור להרים דברים מין הריצפה אחר כך הם עלו על האוטובוס הילד הרים סוכריה מין ריצפת האוטובוס הסבתה אמרה אסור להרים דברים מין הריצפה של האוטובוס הם ירדו מין האוטובוס הם הגיעו למדרגות של הקומה וסבתה שלו נפלה בה איש ואמר לילדלמה אתה לא מרים את סבתה שלך כי היא אמרה לי לא להרים דברים מין הריצפה
סוהא ערפאת והמלאך
סוהא ערפאת הגיעה לשערי שמיים.

בשער, מאחורי גבו של המלאך בכניסה, ראתה קיר ענק מלא שעונים

"מה השעונים האלה?", שאלה.

"אלה שעוני שקרים", ענה לה המלאך, "לכל אדם עלי אדמות יש שעון כזה. בכל פעם שהוא משקר מחוגי השעון זזים".

"של מי השעון הזה?", הצביע סוהא על אחד השעונים.

"זה השעון של הנזירה תרזה", ענה לה. "המחוגים שלו אף פעם לא זזים".

"ושל מי זה?", שאלה והצביעה על שעון אחר.

"של אברהם לינקולן", ענה לה. "המחוגים שלו זזו רק פעמיים מה שמלמד אותנו שהוא שיקר פעמיים בחייו".

"ואיפה השעון של ייאסר?", שאלה סוהא.

"על התקרה אצלי בחדר", ענה לה. "אני משתמש בו כמאוורר"
הצלה
סדאם ערפאת ובין לאדן נתקעו על גג גורד שחקים בוער. הכבאים האמריקנים הצילו כמעט את כל מי שהיה בבניין למעט מי שנשאר על הגג. הרמקול מלמטה קרא: "חברים על הגג, תקפצו למטה ואנחנו נתפוס אתכם עם השמיכה שנפרוס".

בן-לאדן זינק, הכבאים זיהו שמדובר בבן-לאדן, וההוראה מבוש לא איחרה לבוא; "תוזיזו ת'שמיכה". וכן - בן-לאדן נמרח על הכביש.

סדאם צעק מלמעלה לכבאים; "למה היזזתם את השמיכה?"

"האיש הזה הוריד לנו את התאומים" ענו לו. "אבל אתה יכול לקפוץ"-הורו לו.

סדאם קפץ, אבל הכבאים שוב זיהו במי מדובר וההוראה לא איחרה לבא - "תזיזו". סדאם נמרח על הכביש.

ערפאת, שראה את כל ההתרחשות, צעק לכבאים; "הבנתי את הטריק שלכם, גם לי אתם תזיזו את השמיכה - עכשיו תניחו את השמיכה על הריצפה ותזוזו שני צעדים אחורה..."

לחץ להצג אפשרויות נגישות נגישות