• 30-12-2014
  • מאת druda

אמרי שפר ח' טבת ה'תשע"ה


הרה”ק רבי חיים יוסף דוד אזולאי אומר: לעולם יודה על האמת ולא יבוש אף מקטן שבקטנים ואמרו “מודים דרבנן הם שבחן”.
 
     הרה”ק רבי דוד בודניק אומר: מה שיש בדמיון יש במציאות מה שיש בשקר יש באמת מה שיש באיסור יש בהיתר העיקר הנקודה האמיתית.
 
     הרה”ק המגיד ממזריץ’ אומר: בפשטות ותמימות - אפשר להגיע אל האמת.
 
     הרה”ק רבי יוזל מנוברדוק אומר: רחמנות במקום רחמנות - זוהי אמת המופיעה בצורת אמת, אכזריות במקום רחמנות - זהו בצורת שקר. השקר בצורת שקר, רחמנות במקום אכזריות - זהו שקר המופיע בצורת אמת, אכזריות במקום אכזריות - זוהי ה”אמת” הנאלצת להופיע
 

"ולא ראיתי צדיק נעזב..." (הרה"ח ר' יצחק ברבר הי"ו)
     השנה תשל"ו, ר' נתן חיים איינפלד שליט"א עמד אז בראשות ישיבת "באר שבע", הוא נשא על גבו את עול אחזקת הישיבה בגשמיות וברוחניות. הוא היה מוסר שיעורים ושיחות מוסר לתלמידי הישיבה, ובמקביל דואג לתזרים הכספי עבור התחזוקה השוטפת של הישיבה, משכורות לצוות שמנה כעשרים עובדים, והוצאות אש"ל עבור בחורי הישיבה, שחלקם הגדול הגיע מבתים שלא היה באפשרותם להשתתף בהחזקת בנם. בשנה זו גברה מצוקתה הכלכלית של הישיבה, והמצב נהיה בכי רע. החובות לספקים תפחו, ור' נתן ניסה לעשות כל מאמץ לגייס כספים חדשים לישיבה, אך ההצלחה לא האירה לו פנים, ומצב הישיבה הדרדר מיום ליום.
     קשה לתאר את גודל צערו של ר' נתן למראה המשבר הגדול שפקד את ישיבתו, כה רבות טרח ויגע בשגשוגה והנה עתה מרחפת סכנת כליה על כל העמל הרב שהשקיע בהקמת ישיבה זו. ספקי לחם, חלב, ירקות, בשר ודגים העבירו מסר לראש הישיבה כי אם בתוך שבוע לא יסולק לפחות חלק מהחוב הגדול, יפסיקו את האספקה לאלתר. מסר זה היווה בעצם איום ממשי על המשך קיומה הסדירה של הישיבה, שהרי כידוע ..."אם אין קמח אין תורה"... ר' נתן ידע שאם לא יירתם בכל כוחו בשעה גורלית זו, כל מפעלו יקרוס. הוא החליט לפעול בנחרצות בשני מישורים: האחד הוא לצאת תוך ימים ספורים לחו"ל לתקופה של חודש חודשיים ולערוך שם מגבית חרום למען הישיבה, ומישור נוסף, לפני עזיבתו את הארץ עליו לאתר בדחיפות מקור הלוואה כל שהוא שבזה ישתיק את איומם של הספקים, שימשיכו לספק לישיבה אוכל ושתיה.
     ר' נתן עשה סבב של ביקורים אצל גדולי התורה מכל החוגים, הם שהכירוהו חיזקו את רוחו ונתנו לו מכתבי המלצה חמים ביותר, שמעה של הישיבה היה ידוע ומפורסם והכל העריכו את מפעלו הנשגב שהקים. אך בניסיונו לאתר הלוואה לטווח קצר, נחל הוא אכזבה מרה: חלפו כבר שבועיים, ונותרו לו רק שלושה ימים עד לתאריך טיסתו לחו"ל, ובידו אין פרוטה לפורטה. בראותו שכך המצב, החליט לפנות אל גיזבר העיריה של באר שבע. הוא תינה לפניו את מצוקתה הקשה של הישיבה והתחנן בפניו שיואיל להלוות לו סכום של עשרת אלפים לירות (סכום לא מבוטל בימים ההם) עבור כיסוי חובות דחופים כגון אוכל וצרכים חיוניים אחרים לתלמידי הישיבה, וזאת עד שישוב מחו"ל. לאכזבתו הרבה התחמק הגזבר והשיב לו כי העיריה נמצאת במצב כספי קשה והוא מצטער על שאין באפשרותו לעזור לו.
     בין גדולי ישראל שר' נתן ביקר אצלם טרם צאתו לחו"ל, היה ביקורו אצל כ"ק האדמו"ר מבעלז שליט"א. בתום ביקורו הבטיח האדמו"ר שיחשוב בענין. והנה יום אחד לפני טיסתו של ר' נתן לחו"ל, ללא כל הודעה מוקדמת, הופיע בשערי הישיבה האדמו"ר מבעלז, הוא בא כדי לחזות מקרוב בפריחתה הרוחנית של הישיבה, ההתרגשות היתה גדולה, כל הבחורים עברו ליתן לו "שלום" ולאחר מכן החל לשוחח עם התלמידים בדברי תורה והביע את התפעלותו מרמתם הגבוהה בידיעת התורה ובמידות ויראת שמים. ההתרגשות והשמחה בעיצומה, והנה נכנס לישיבה בחור שחזותו העידה עליו כי חילוני הוא, ובפיו בקשה אם אפשר לקרוא למספר אנשים כדי להצטרף לתפילת מנחה בבית האבל. האדמו"ר קלט איכשהו את בקשתו של הבחור, ומיד נענה ואמר כי אכן הוא הולך להשלים מנין בבית האבל. כשראה זאת ר' נתן ראש הישיבה, חשש בליבו שמא האנשים שם אינם ראויים להצטרף למנין והעביר את תחושתו לאדמו"ר כשהוא צעד לצידו, אך האדמו"ר השיב בביטול. "בוודאי יהיו שם עשרה שומרי שבת...".
     כאשר נכנסו לבית האבל נדהם ר' נתן לראות כי האבל הוא לא אחר מאשר גזבר העיריה שישב שבעה על מות אמו שנפטרה. בין המנחמים היו שם גם רבני העיר ועוד מנין של אנשים שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כבחמורה. רבני העיר היו המומים לראות את האדמו"ר מגיע אל גיזבר העיר לנחמו. לאחר תפילת מנחה ולאחר שניחמו את האבל שבו לישיבה האדמו"ר וכל אלו שנילוו אליו, שם ציווה האדמו"ר ממשמשו ר' פסח למברגר שיכין מכתב המלצה נלהב לאנשי שלומו בחו"ל למען תמיכה בישיבה חשובה זו.
     למחרת ארז ר' נתן את מזוודתו כשהוא מצויד במיטב ההמלצות ויצא לשדה התעופה, הוא היה מעודד ובטח בהקב"ה שיסייע בידו להצלחתמגבית החירום אותה הוא הולך להרים, אך עם כל זאת חש במועקה קשה וצער רב בליבו, מה יקרה באם יפסיקו חלילה הספקים מלתת אוכל בגלל החוב הכבד הרובץ על הישיבה, עם כל המאמצים שעשה לא הצליח לקבל הללוואה לטווח של כחודשיים לערך עד שובו מהמגבית חירום שבחו"ל.
     כשנחת ר' נתן באמריקה, קיבל מאשתו שבידה הפקיד את ניהול הישיבה בהעדרו בשורה משמחת. היא בישרה לו בצהלה כי זה עתה הגיע שליח מגיזבר העיריה ובידו סכום נכבד בסך עשרים אלף לירות לטובת הישיבה, לא כהלוואה אלא כמענק. ר' נתן נדהם לשמוע על כך. "היתכן?!" זעק בטלפון, "הרי מחצית מהסכום בהלוואה לא אבה הגזבר לתת, מה פתאום שינה דעתו?" שאל בפליאה ותדהמה.
     עד מהרה התברר לר' נתן את אשר אירע. ברגע שיצא האדמו"ר מביתו של הגזבר, פשתה בעיר השמועה כי האדמו"ר מבעלז הגיע במיוחד... לניחום אבלים אצל הגזבר. העיר "רעשה" משמועה זו, ומעמדו של הגזבר זינק בין לילה פלאים, הוא אשר לא הכיר כלל את האדמו"ר וזהותו נודעה לו רק אחר שיצא מביתו, קיבל לפתע מבול של תגובות, התפעלות, והערכה מכל חבריו ומכיריו, הוא לא פילל אף בחלומותיו הוורודים לקבל כבוד ויוקרה בסדר גודל שכזה.
     כאשר הבין הגזבר שר' נתן הוא שגרם לו לכל הכבוד בהביאו אליו את האדמו"ר, הציפו רגשות חמים את ליבו וכהכרת הטוב הוא פשוט יצא מעורו כדי לגמול טובה למיטיבו ולסייע לו, ולא נח ולא שקט עד אשר העביר את הסכום המכובד לידי הרבנית שתכסה בהם חובות ותעמיד את הישיבה על רגליה במצוקתה הכספית אליו נקלעה.
 
 

חוויית השבוע שלי
 

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

רבי חיים יוסף אזולאי,רבי דוד בודניק,המגיד ממזריטש,רחמנות,שקר,אכזריות,צדיק נעזב,אמרי שפר,חוויית השבוע שלי,


הוספת מאמר