יהדות וקבלה

  • 18-04-2016
  • מאת druda

אמרי שפר י' ניסן ה'תשע"ו

 

    בכל ההגדה אינו מוזכר שם "משה" רק פעם אחת בקטע של רבי יוסי, ואפילו שהוא הרי היה עיקר הגואל, מ"מ כדי להדגיש את "אני ה' ולא אחר " )מפרשים(



הבאר היטב (סי' תסט) מביא בשם הירושלמי שלא יאמר אדם כמה טורח פסח זה, כי זו טענת הרשע "מה העבודה הזאת לכם".



     הגאון מווילנה אמר שההוכחה הכי גדולה לכך שאתה לא מושלם זאת העובדה שאתה חי כאן, ולא חלק ממלאכי עליון.



     המצווה הקשה ביותר בליל פסח הוא חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (רי"ז מבריסק(



כוחה של תפילה (פניני עין חמד, גיליון 517)

     כשנכנסה רבקל'ה לכיתה א', לא הייתה ילדה מאושרת ממנה. היא ציפתה לרגע זה כל שנת ה"גן חובה". בכל בוקר היא קמה בהתלהבות, קראה "מודה אני", לבשה את התלבושת האחידה של בית הספר, אכלה ארוחת בוקר קלה, ובעליצות ושמחה המתינה להסעה , שתבוא לקחתה אל הכיתה, למורה ולחברותיה, אל המקום שאותו כל כך אהבה.

     בוקר אחד, ללא כל התראה מוקדמת, התעוררה עם כמה יבלות קטנות על כף ידה. אמא שלה חשבה "בוודאי זה יחלוף כמו שבא". היא לא התייחסה לזה ברצינות. אך כעבור יום, היבלות החלו להתפשט. הן התרבו וכיסו את כל כף היד. בשלב זה לקחו את רבקל'ה לרופאים, שנתנו משחות למיניהן אך מאום לא השתנה ולא עזר, ולהפך, היבלות המשיכו לחגוג. הן עברו לכף היד השנייה, ומשם לפנים. רק בפנים לבד היו עשרות יבלות קטנות וגדולות. חלקן אף פגע בריסים שהפריעו לפקיחת העין, וההורים עמדו חסרי אונים מול תופעה איומה שכזו. הפעם השקיעו ההורים את כל מרצם בנושא, רבקל'ה מצידה פסקה מללכת אל בית הספר שהיה כה אהוב עליה, ילדות התרחקו ממנה, ואף למסיבת סיום שכה ציפתה לה, יעצו לה לבוא עם כפפות... שלא תדביק אף אחת. רבקל'ה נכסה לדיכאון. השמחה שהייתה על פניה נעלמה, ומילדה עליזה וחרוצה מהטובות בכיתה, הפכה לילדה מופנמת ושבורה. העצבות הייתה ניכרת היטב על פניה, היא העדיפה להסתגר בביתה ולנתק קשר עם חברותיה.

     מספרת האם: "הייתי מתוסכלת, הרגשתי שאני מאבדת את הילדה מבחינה רגשית, הנושא העסיק אותי יום ולילה , לקחתי אותה לרופאים מומחים, חלקם בעלי שם עולמי, אלפי שקלים נשפכו כדי למצוא מזור ל בתי המסכנה, אך דבר לא עזר". רבקל'ה עברה גם לרופאים אלטרנטיביים, הומאופתיה, דיקור סיני, פרחי באך, קינסיולוגיה, וכל מיני מומחים למיניהם, שניסו להציע את עזרתם, אך המצב לא השתנה, רק החמיר יותר ויותר. בין שאר הטיפולים נזקקה רבקל'ה לפסיכולוגית עקב מצבה הנפשי שנפגע קשות, "ואני" אומרת האמא, "מרגישה איך אני מאבדת את רבקל'ה מבחינה רגשית ונפשית, ואין בידי לעזור לה במאומה, זו הרגשה שלא ניתן לתארה במילים".

     אחד הרופאים הגדולים הציע כניסיון אחרון... ניתוח! להוריד את היבלות בהרדמה כללית, וכבר היו דברים מעולם, כל יבלת שמורידים בניתוח, נלווה לה כאבים יום - יומיים לאחר מכן, ופה היו עשרות יבלות! בלית ברירה נתנו ההורים את הסכמתם לניתוח, ויום אחד נכנסה רבקל'ה לחדר הניתוחים , כשכולם מקווים שמכאן תצמח הישועה. הכאבים הצעקות והבכי חלפו, היבלות נעלמו, והיא שבה להיות כשהייתה. אבן גדולה נגולה מלב ההורים, סוף סוף הגיע הקץ לסבל הנוראי שארך מספר חודשים. חודש ימים חלפו מיום הניתוח, ורבקל'ה קמה בבוקר עם מספר יבלות על כף ידה. ההורים בהיסטריה, נסעו מיד לרופא המנתח, הראו לו את היד, הרופא הרים ידיו ואמר: "האמינו לי, ניסיתי לעשות את הטוב ביותר שניתן, זו תופעה נדירה, ואין לי הסבר לכך איך קורה דבר שכזה   לאחר הניתוח?! ".

     "שבנו הביתה", מספרת האמא, "ולא פסקתי מלבכות. הפעם הרגשתי , שלא אהיה מסוגלת לעמוד בניסיון הזה. ראיתי איך רבקל'ה מתחילה לפרוח מחדש, ועכשיו הכל יחזור בחזרה, איך אעמוד בזה? היבלות שבו בהמוניהן, וכעבור ימים ספורים היו שוב עשרות יבלות על הפנים והידיים. חמותי , ששמעה שהיבלות שבו, קראה לבנה, אבא של רבקל'ה, וביקשה: "אנא הקשב לי, סע לבני ברק, לגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א, ספר לו כל מה שרבקל'ה עברה, ותבקש ברכה. אמור לו , שאתה רוצה סגולה, ללא סגולה אל תצא מחדרו". שמע הבן לקול האם, ובאותו מוצ"ש הקרוב, בחצות ליל, נכנס האבא לר' חיים. בדמעות בעיניו ,סח את כל אשר עבר על בתו עד לניתוח שנערך לפני כחודש, ועתה הכל חזר, עשרות יבלות על הידיים והפנים. ר' חיים האזין לכל הסיפור הכואב של רבקל'ה, הושיט ידו ואמר "רפואה שלמה".

     ביקש האבא לקבל סגולה (כידוע מחלק ר' חיים סגולות לכל מיני דברים ) אך הצדיק שב ואמר: "תתפללו!, אתה יודע מה זה תפילה של אמא?!" . הנכד של ר' חיים שעמד נוכח במעמד, פנה לסבו וביקש אולי יש סגולה לתת לו אחרי סבל כה גדול שעובר? ר' חיים שב חזר ואמר " : האמא צריכה להתפלל". יצא האבא מחדרו של ר' חיים, התקשר לאשתו וסיפר לה מה אמר ר' חיים. "רק תפילה של אמא! זו הסגולה שר' חיים נתן".

     אמא של רבקל'ה שמעה את התשובה ופרצה בבכי. אמנם היא "גם" התפללה, אך את מירב האנרגיה והכוחות השקיעה ברופאים ובתרופות ואת העיקר שכחה, גם אחרי שנרמזה מהמנתח , שהרים ידיו לא קלטה שזה רק בשליטה של בורא עולם, והיא רצה מרופא לרופא כש"העיקר חסר מהספר". היא ניגשה לארון, הוציאה את הסידור, ועם הרבה ייסורי מצפון בפעם הראשונה התפללה תפילה עמוקה "לבורא עולם רופא כל בשר ומפליא לעשות", היא לא הפסיקה לרגע כל שורה נשתנקה מבכי, הדמעות גלשו ונספגו בדפי התהלים וכך היא ישבה עד אור הבוקר זועקת לבורא עולם , שיחוס וירחם על רבקל'ה שלה וישלח לה רפואה שלמה מן השמים.

     "ומפליא לעשות" – באותו בוקר קמה רבקל'ה ומספר יבלות גדולות נחו על הכרית עליה ישנה, דבר שלא קרה עד היום בכלל, בתחילה לא חשבו , שזו תחילת הישועה, אך מהר מאד ראו שעוד יבלות ועוד יבלות החלו לנשור... שבוע ימים ארך הנס, היבלות נשרו ביום ובלילה, ולקראת שבת לא נותרה יבלת אחת, ופניה וידיה היו נקיים כתינוק שנולד.

     "למדתי דבר נורא וחשוב בחיים, וזה רוצה אני להגיד לכל האימהות" אומרת האם, "אין לנו מושג , איזה עוצמות אדירות יש בכוח התפילה שלנו, הבה ננצל אותו, הכוחות נגישים ובהישג יד, על כל דבר ודבר, אף על הפעוט ביותר. הרבו בתפילה, תפילה אמתית, תנו לספר התהילים לספוג את הדמעות, ותראו ישועות! ".

     חלפו מאז מספר שנים.. רבקל'ה כיום פורחת, שמחה ועליזה, אך אמא שלה לא מפסיקה לשבח ולהודות על העבר ולבקש על העתיד, מאבא יושב במרומים שהוא טוב ומטיב לכל, רופא כל בשר ומפליא לעשות.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

ההגדה,משה,רבי יוסי,הירושלמי,הגאון מווילנה,יצא ממצרים,כוחה של תפילה ,


הוספת מאמר