בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

                                                                                               עולם האמת

   לוח אירועים!    לוח פרסום!    צור קשר!    התקנון:
 
    עמוד הבית!
    האמת- The Truth
    שאלות ותשובות:
    באמונה- The Faith
    אישים:
    הנהגות צדיקים!
    צניעות לאישה ולגבר!
    פורום1 האמת- The Forum
    פורום2 שאלות ותשובות:
    יום השבת:
    התפילה!
    השמחה!- The Happy
    בדיחות וחידות:
    אהבה אישות ומשפחה:
    פתגמים חכמים!
    סיפוריי אמת:
    ארץ ישראל:
    חגי ישראל:
    מאמרים:
    מושגים:
    כשרות:
    רפואה:
    כתבות הגולשים:
    תגובות הגולשים:
    קישורים:
    טיפים:
    צור קשר!
    התקנון:

  Image Hosted by ImageShack.us

 מדור חגי ישראל: 
 

ראש השנה:   

ראש השנה הוא יום טוב וככל יום טוב אסור לעשות בו מלאכה. ספר החינוך מסביר את משמעותו של החג מנקודות מבט אלה: מדוע בראש השנה אסור במלאכה? במה יום זה הוא תחילת השנה ובמה ראש השנה הוא יום הדין?

 

ספר החינוך: מצוות ראש השנה: מצטוונו שלא לעשות מלאכה ביום הראשון של חודש תשרי שנאמר: "בחודש השביעי באחד לחודש כל מלאכת עבודה לא תעשו"--{ויקר כג/כד-כה'}-- וחודש השביעי נקרא תשרי כי הואשבעי לניסן שהוא ראה"ש לחודשים וזה היום של אחד בתשרי.

אמרו חז"ל שנקרא ראשה"ש למנות. ממנו שנים ושמטים ויובלות. וכן מינים ממנו לנטיעה ולירקות ועוד. אמרו שם על דרךמליצה לבאר שהקב"ה על מעשה כל אחד ואחד ולא על המין דרך כלל שעוברים כל בני אדם לפניו כבני מרום כלומר אחד ואחד ולא בערבוב.

 

משורשי המצווה: שהיה מחסדי האל ביראה לפקוד אותם לראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה כדי שלא ירבו בעוונות ויהיה מקום לכפרה. יום דין לדין כל חייש לעמוד בו ביראה בפחדיותר מכל שאר מועדי השנה וזהו עניין זכרון תרועההנזכר בו כי התרועה קול שבור לרמוז שישבור כל אחד תוקף יצרו הרע ומנחם על מעשיו הרעים וזהו הטעם שלא קבעו חז"ל לאמר הלל המועד הזה וכמו שיאמרו שאין ראוי לו לאדם לאמר שירה והוא עומד בדין.


יום כפור:   

ביום הכפורים מביאים שני שעירים, שעיר אחד להשם ושעיר אחד לעזאזל. ''וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אתָם לִפְנֵיד' פֶּתַח אהֶל מוֹעֵד וְנָתַן אַהֲרן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לד' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל'' (ויקרא טז ז ח) שניהם צריכים שיהיו שוים בקומה, במראה ובדמים. על שני השעירים שבוחרים אותם מטילים גורלות, אחד יהיה לשם ואחד לעזאזל. זה של העזאזל לוקחים אותו לצוק ומשליכים אותו והוא מכפר על עם ישראל. אומרים חכמי המוסר: גם בעבודת ה' יש שתי דרכים; החלק שאתה עושה לה' וחלק שהולך לעזאזל. החלק לה' זה התפילות, הברכות, המצוות, המעשים טובים, הלמוד תורה שלך, זה החלק שהולך לה'. והחלק שהוא בבחינת עזאזל, זה עניני הגוף, אכילה, שתיה, שינה, בגדים, בריאות, בתים. כל זה הולך לעזאזל, לא נשאר ממנו כלום.. יש עבודת ה' ויש לעזאזל וצריך שיהיו לפחות שוים, בקומה במראה ובדמים.
כשאדם הולך לקנות מכונית איך הוא הולך? זקוף, מראה מחויך. כשהוא הולך לה' הוא גם הולך ככה עם קומה זקופה? מתגאה בעבודת ה'? או הולך בהחבא, מתבייש להוציא את הציציות או את הכיפה. כשהוא קם בבקר מוקדם הוא עושה את זה בפנים עצובות, קשה לו. ובשביל כסף שמח ונמרץ? איפה אתה משחרר יותר בלעזאזל או בלהשם? כל בן אדם צריך לשים על לבו כמו שהוא שמח בעניני הגוף כן חייב להיות שמח בעבודת ה'.
יום הכפורים הוא יום סליחה כפרה ומחילה אבל זה רק בתנאים מסוימים ועם תשובה אמיתית. יש כאלה שבאים ומתחרטים יום אחד וחושבים שעבר יום הכפורים והכל נגמר וחוזרים לסורם. למה הם דומים? לאחד שבא לאבא שלו, דופק בדלת, בוכה, אומר לו: ''אבא קבלני''. אומר לו האב: ''שבע שנים לא היית בבית, עכשיו אתה בא''? אומר לו הבן: ''כן, מה לא טוב אחרי שבע שנים שאני בא''? אמר לו האבא: ''טוב, אתה רוצה להכנס''? אומר לו הבן: ''כן''. שואל האב: ''אתה מבטיח שמעתה תתנהג יפה''? משיב לו הבן: ''אבא, אני מבטיח לך, אני אהיה ילד טוב''. אומר לו אבא: ''ועד מתי תתנהג יפה''? עונה לו הבן: ''עד מחר בערב''...! האם הוא יכניס אותו, או לא יכניס אותו? אלא כדברי הגמרא: 'האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה' (יומא פה:).
כיצד בכל זאת מתכפר לאדם: (בבלי יומא פו.) 'שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: ''שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש''? אמר: ''שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר: ''שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים'' (ירמיה ג יד'). עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר: ''כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטּאתֵיכֶם'' (ויקרא טז ל). עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר: ''וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם'' (תהלים פט לג) אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר: ''וְנִגְלָה בְאָזְנָי ד' צְבָקוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן'' '' (ישעיה כב יד)
באור הדברים: אדם שעבר על מצות עשה וחזר בתשובה נמחל לו באותו רגע, במקום. אדם עבר על מצוות לא תעשה, שהן יותר חמורות מעשה וחזר בתשובה, אז כתוב: שהתשובה תולה, דהיינו; עומדת עדין בצד והכפרה תהיה גמורה ביום הכפורים שיבוא. על זה נאמר: ''כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטּאתֵיכֶם''. אם אדם עבר עבירות שיש בהן עונש של כרת, או שיש עליהן עונש מיתות בית דין, חנק והרג, שריפה וסקילה והוא חזר בתשובה, תשובה ויום הכפורים תולין עדין והכפרה תבוא רק לאחר יסורים שיקבל בעולם הזה. ואם יצטרף לעבירות שעשה, חלול השם, תשובה ויום הכפורים ויסורים באים עליו ועדין אין לו כפרה גמורה דהיינו; תשובתו מקובלת, אבל עדין אין לו כפרה גמורה עד שימות ומיתתו תהיה הכפרה שלו. כל אלה נקראים; ארבעה חלוקי כפרה של ר' ישמעאל.
אבל, רבינו יונה אומר: אם אדם ילך בדרך הזאת, שידבק באמת וינשא אותה, דהיינו ירים אותה. וישפיל את השקר ויזכה את הרבים בכל מקום, אדם זה אינו צריך לעבור ארבע חלוקי הכפרה האלה ומתכפר לו מיד ומתקן את עון חלול ה', בקדוש ה'.
כשאנחנו אומרים אבינו מלכנו, צריך להבין מה אנו אומרים; הוא אבינו המרחם עלינו והוא גם מלכנו. בידו החיים של כל הבריות והקב''ה ''מֵמִית וּמְחַיֶּה... מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם'' (שמואל א פרק ב פסוקים ו- ז). מה שמוטל עלינו זה רק להתקרב לאבינו שבשמים.
יש הרבה יהודים יראים ושלמים שאוהבים את הקב''ה. אבל, חלקם ותו לא מסתפקים במועט, בעצם זה שאוהבים את הקב''ה. אך הקב''ה לא מסתפק רק בזה. הקב''ה רוצה שהבנים שלו יהיו לדוגמא ולמופת. א''א לאהוב את הקב''ה מצד אחד ומצד שני לא לעשות את רצונו, כאמירתנו בתפילת העמידה: 'בָּרוּךְ אַתָּה ד' הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה'.
אם אדם רוצה להיות בטוח שיזכה בדין הוא צריך להיות מזכה הרבים. אם הוא מזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, ממילא החשבון שלו הוא לא חשבון פרטי, אלא חשבון של רבים. מי שהצבור צריכים לו - נכנס בין הראשונים לדין ויוצא זכאי. מי שיעמוד רק עם החשבון הפרטי שלו ולא זכה לעשות תשובה כראוי מצבו לא כל כך טוב. מי שיצרף לזה זכות רבים - זכותו תגדל לאין ערוך. אם אדם חזר בתשובה והחזיר עוד יהודי בתשובה אז גם אם מדרגת התשובה של עצמו היא רק שבעים אחוז ושל השני 60 אחוז הוא נצב במדרגה של מאה ושלשים אחוז. אדם שמקרב את הרחוקים אין קץ לשכרו. אם החזרת עוד יהודי והוא מניח תפילין, אתה מניח תפילין פעמים ביום. אם גרמת לאדם לשמור שבת הכל נרשם בחשבון שלך ולא רק זאת אלא גם ילדיו לדורות הבאים שישמרו שבת יחשבו בחשבונך. כך תוכל לעמוד בדין כמזכה הרבים ולצאת זכאי בדין.


חג סוכות: 

סוכות, דרשת הרב אמנון יצחק מי שמשמח כל אדם, נאמר שהוא בן העולם הבא. ומי שמשמח את בורא עולם.

מסופר על רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב שהיה מקפיד מאד על אתרוג מהודר. שנה אחת לא הזדמן לו אתרוג מהודר והוא היה מוכן לשלם כל מחיר על אתרוג למרות שהיה עני מרוד. בסופו של דבר נזדמן לו אתרוג אך בקשו עליו מחיר אסטרונומי. בלית ברירה כדי שלא ישאר ללא אתרוג מהודר מכר את התפילין שהוריש לו אביו המגיד מדרוהוביץ שהיו חשובות בעיניו מאד מאד. כמובן שרבים היו הקופצים על התפילין המיוחסות.
וכך אמר לעצמו: ''תפילין, יש אפשרות להשאיל מחבר, אתרוג צריך שיהיה משלו, שנאמר: ''וּלְקַחְתֶּם לָכֶם (משלכם) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר..'' (ויקרא כג מ). ועוד, שמצות נטילת אתרוג קודמת, שהרי היא מצוה עוברת''.
שמעה אשתו שהוא מכר את התפילין בשביל האתרוג, התרגזה מאד ולא פחות ולא יותר לקחה את האתרוג לפני כניסת החג, נגסה בו ופסלה אותו. רבי יחיאל מיכל התבונן באתרוג הפסול והחויר. עתה הוא נותר ללא אתרוג וללא תפילין. פנה רבי יחיאל מיכל לקב''ה: ''רבש''ע, אני בשום אופן לא אכעס. זה נסיון גדול. אמנם נשארתי ללא אתרוג וללא תפילין ויצר הרע רוצה מאד להכשילני, אבל אני אתגבר עליו ולא אכעס'' על זה נאמר: ''תּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה'', שמים וארץ עומדים בזכות בלימה של האדם הזה, בשעה כזו, אדם שבולם פיו בשעת מריבה, מקיים את העולם. וככל שהאדם 'מעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו' (רה''ש יז.) מידה כנגד מידה.
שמחה בחג
''וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ...וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ'' (דב' טז יד- טו). כיצד ניתן להגיע לשמחה בכלל? ידע כל אדם, שאם יחליט בהחלטה גמורה ואמיצה שאין משימה בעולם שמענינת אותו חוץ מלהיות דבוק במצוות ה', ללמוד תורה ולהתפלל כראוי, לברך ברכות בקול ובכונה, לדקדק בכל ענין ולעשות פעולות שלא רגיל היה לעשותן, לקיים מצוות בהידור ולקנות לחג אתרוג מהודר ואת כל זה יעשה בהתמדה תמיד בכדי להתרגל להשתעבד לקב''ה, הרי, ברגע שיצליח לעמוד בזה לאורך זמן, אזי ירגיש, איך נכנסת לנשמתו שמחת חיים, שנאמר: ''פְּקוּדֵי ד' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ד' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם'' (תה' יט ט). וכל מה שזכה האר''י הקדוש למעלותיו והשגותיו היה, ממעלת השמחה בקיום מצוות ה' יתברך.
במעלת השמחה כתוב: 'רבי ברוקא חוזאה, הוה שכיח (מצוי) בשוקא ד'בי לפט' הוה שכיח אליהו גביה. אמר ליה: ''איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי''..? (יש בשוק הזה בן העולם הבא?) .. אמר ליה (אליהו): ''הנך.. (אלו) בני עלמא דאתי נינהו'' (בני העולם הבא הם) אזל לגבייהו, אמר להו: ''מאי עובדייכו?'' (מה מעשיכם) אמרו ליה: ''אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי (רש''י - שמחים, ומשמחים בני אדם). אי נמי; כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו, טרחינן – (במילי דבדיחותא בינייהו) ועבדינן להו שלמא'' ': (כשאנו רואים שנים רבים ביניהם, אנו טורחים לשמח אותם, עד שמשלימים) עד דעבדי שלמא - שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא - הבאת שלום בין אדם לחבירו (תענית דף כב.).
רואים מכאן שהמשמח כל אדם, הוא מבני העולם הבא, תארו לכם מי שמשמח את אביו ואמו כמה שכרו? ומי שמשמח את א-לוקיו מה יהיה שכרו? מידה כנגד מידה.
מצות עליה לרגל
שנאמר: ''שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ'' (שמות כג יז), העיר ירושלים בה שוכן הר הבית, מוזכרת בתנ''ך כשש מאות וחמישים פעם, שם נמצאת אבן השתיה שממנה הושתת העולם, שם בהר המוריה הקריב אדם הראשון קרבן, שם עקד אברהם אבינו את יצחק, שם בהר הבית בחר הקב''ה להשכין שכינתו. ומשם יורדות כל הנשמות שבאות לעולם. ואותה קנה דוד המלך בכסף מלא מארנן היבוסי כפי שמסופר (בדב' הימים א פס' טו - כו): ''מַלְאַךְ ד' עמֵד עִם גּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.. וַיּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לד', בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי.. וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא, כִּי קָנה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא, כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לד' וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם.. וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת.. וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּח לד'..!.
כולנו מצפים לימות המשיח ולבנין ביה''מ האחרון במהרה בימינו, לא בכדי שנהיה מושלים על אומות העולם, אלא בשביל שנוכל לנוח משעבוד מלכויות ונעסוק בתורה מתוך נחת ושמחה, כשאין שום צר ומיצר עלינו ושיתקיימו בנו הפסוקים: ''וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים'' ''נְאֻם ד' א-לוקים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו'' (ישעיהו נו ז ח). וה' יקבץ את כל המפוזרים והנדחים מכל הארצות, לארץ הקדש. וכל העולם יבואו לבית המקדש השלישי להתפלל ולהקריב קרבנות. ולקיום הנבואות: ''כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'' (ישעי' יא ט), ''כִּי אָז אֶהְפּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ד' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד'' (צפניה ג ט), ''בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד'' (זכרי' יד ט).
וכדי לזכות לזה אומר ישעיה הנביא: ''כּה אָמַר ד' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת; אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע'' (פרק נ''ו א-ב). אתם רוצים שהגאולה תבוא מיד. אתם רוצים ישועה קרובה ובנין בית המקדש? אין בעיה. כל שעליכם לעשות זה; ''שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה


שמחת תורה:  

למה מחכים עם שמחת תורה עד לאחר סוכות ולא קובעים אותו לשבועות..

שמחת התורה הלא היתה צריכה להיות בחג השבועות משקבלנו את התורה ולמה מחכים עד לאחר סוכות?
אומר ה'מגיד מדובנא': משל לשדכן שימים רבים הציק לבחור אחד שיאות להכיר את המשודכת, יען כי היא אשה כל כך טובה, ממש מושלמת במעלותיה...
לאחר שהפליג בשבחיה והציק לו מידי יום, הסכים הבחור להצעה, כי זאת היתה האפשרות היחידה להפטר מנדנודי השדכן... ערך אפוא חופה עם מנין אנשים ומעט מזונות...
ברם, לאחר מספר חדשים התברר שכל מה שהשדכן אמר אודות הכלה הוא כאין ואפס לעומת המציאות: כאלו מידות טובות ואצילות נפש; כזאת יראת שמים! - כיון שכך, אמר הבחור צריך לערוך חתונה כמו שצריך! שכר אולם גדול, הזמין תפריט משובח ותזמורת מן המעלה הראשונה וקרא לכל אנשי העיר לבא ולחגוג בשמחתו.
כך אנו עם התורה. ד' אמנם נתן לנו את התורה, אבל כפה עלינו הר כגיגית {כמו שכתוב (ע''ז ב:) '''וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר'' (שמות יט יז) ואמר רב דימי בר חמא; ''מלמד שכפה הקב''ה הר כגיגית על ישראל'' '}
לא היתה לנו ברירה והסכמנו, אבל לאחר חצי שנה ביחד אנו רואים שכל מה שד' אמר זה מעט מזעיר לעומת שוויה האמיתי... לכן צריך לשמוח


חג החנוכה:  

חודש כסלו מעורר בנו מיד אסוציאציה של חג החנוכה. חג שמרבים בשמחה והודיה על נס פך השמן.

חודש כסלו מעורר בנו מיד אסוציאציה של חג החנוכה. חודש כסלו החל מיד לאחר חודש חשוון, חודש שאין בו אירועים, נפל בחלקו חג החנוכה, חג שמרבים בשמחה והודיה על הנס שנעשה לעם ישראל- נס פך השמן. בידוע שנכנסו היוונים להיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, נעשתה בהיכל בדיקה מדוקדקת שבסופה מצאו פך אחד של שמן בחותמו של כהן גדול, אשר תוכנו יכול היה להספיק ליום אחד בלבד, אך נעשה בבו נס, ופך השמן הספיק לשמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
ימים ההם קם אנטיוכוס הרשע להשמיד את עם ישראל על תורתו ותרבותו, נכנס לבית המקדש, לקח עימו את כל כלי הקודש העשויים זהב, וביניהם גם את המנורה, שהאירה את בית המקדש. דברים אלה גרמו סבל רב לעם ישראל, וימי חושך וצרה עברו אז על הארץ. עד שקם יהודה המכבי, שעליו נחה רוח גבורה, רוח דעת ויראת ה' והוא השפיע מרוחו על חייליו.
דגל בסיסמה לד' הישועה לאחר שניצח את חילו של אנטיוכוס על יד בית צור, עלה יהודה המכבי עם חייליו להר הבית וכשראה את בית המקדש, שנהרס למחצה, את המזבח שחולל ואת ההיכל ששמם, בכה עם חייליו בכי מר, ומיד ניגשו לטהר את הבית. הרסו את המזבח, עליו הקים אנטיוכוס מזבח לאליל היווני זיוס, ובמקומו בנה מזבח חדש מאבנים שלמות, ובמקום המנורה שנגזלה על ידי אנטיוכוס, יצר יהודה מנורה חדשה- מנורת חנוכה בעלת שמונה קנים.
ומאז ועד היום עם ישראל מהדר במצוות הדלקת נרות חנוכה. לכאורה כל המצוות חייבות בהידור, כפי שנאמר: זה א-לי ואנוהו- אתנאה לפניו במצוות וכו', אך חג החנוכה, או יותר נכון נר חנוכה, הוא מיוחד מכל המצוות, שנאמרו בו דינים של הידור- לפי שכל עיקר הנס נעשה על הידור מצוה, שהרי טומאה הותרה בציבור, וניתן היה להדליק בשמן טמא. אך החשמונאים לא אבו בכך, והדרו אחר שמן טהור שנמצא בדרך נס. צדיקים ואנשי מעשה נהגו להדר במצוות הדלקת נרות חנוכה ולציין את הנס הגדול בשמחה, בבחינת מהדרין מן המהדרין.
רבי יצחק מאיר אלטר- האדמור מגור אמר: בחנוכה הלל והודאה, בפורים משתה ושמחה. מה טעם? כי בפורים הייתה סכנת נפשות, ואותה הרגישו כולם באופן שווה, ולכן גם צורת החגיגה שווה לכל נפש- אכילה ושתייה. נס חנוכה היה הצלה מסכת רוחנית, ולא כולם העריכו אותה באופן שווה, ולכן גם השמחה- הלל והודאה, הכל לפי מדרגת האדם.
רבי פנחס מקוריץ היה אומר: בחנוכה מדליקים 36 נרות כנגד 36 מסכתות של תורה שבעל פה.
עניין חנוכה שקבעו הנס בנרות, מה שאין כן בשאר ניסים- בפסח ביציאת מצרים תאכלו מצות (כנגד גלות מצרים בחומר ובלנים), בפורים ימי שמחה ומשתה (בימי המן בקש להשמיד השמדה גופנית). מה שאין כן בחנוכה- שישראל שרויים על אדמתם, ולא גלו גלות גופנית, אלא רק גלות התורה להשכיחם תורתך. לפיכך קבעוהו בנרות, על שם הפסוק במשלי י' כב: כי נר מצווה ותורה אור (רבי שניאור זלמן מליאדי).
מפני מה אין אנו מוצאים בשום מצווה את הביטוי מהדרין מן המהדרין אלא בנר חנוכה בלבד? על כך משיב בעל חידושי הרים- האדמור מגור: לכאורה הרי מוקשה, מפני מה היו צריכים בזמן החשמונאים להזדקק לנס? הרי טומאה הותרה בציבור, ויכלו להדליק בשמן לא טהור, אלא משום הידור מצוה כשמדליקים בשמן טהור. אם כן, כל צורך הנס היה עניין ההידור.
מעשה ברבי שמואל מסלונים שהכין נרות חנוכה שלו להדלקה, והלך לשמוע את זקנו האדמור בעל יסוד העבודה מברך על הנרות, בחשבו לשוב מיד ולהדליק את נרות החנוכה שהכין. היה זה ערב שבת חנוכה. ליד ביתו עבר אחד מן האורחים, שטרם ברך על הנרות. כיוון שראה נרות מוכנים, לא חשב הרבה, ברך על הנרות, ועזב את המקום. כעבור מספר דקות חזר רבי שמואל, וכאשר ראה את הנרות הדולקים שתק רגע, ומיד אמר: האלוקים שציווה להדליק נר חנוכה ציווה גם שלא לכעוס. וכאלו לא קרה דבר, הלך לקבל שבת בשמחה, כי לא היה זמן להכין ולהדליק נרות אחרים.
מדוע נקבעה מצות נר חנוכה אצל הפתח? כי הם פתח ההתחלה לגאולה העתידה- אומר בעל השפת אמת.
עיקר מה שקבעו ימי חנוכה הרי זה בשביל שהיו מנצחים את היוונים, אלא נראה הדבר כניצחון טבעי ללא ניסים כלל, כי אם מכוחם וגבורתם, לפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, כדי שידעו שהכל היה בנס מה', וממילא יודע שגם המלחמה שנצחו ישראל הכל היה בניסים. (נר מצווה למהרל מפראג).
אמרו חכמים: לעתיד לבוא כל המועדים יהיו בטלים, חנוכה ופורים לא בטלים.

 


י טבת
יום התחלת המצור על ירושלים על ידי נבוכדנצאר מלך בבל.נקבע כתענית ציבור עד היום הזה.כמוכן נקבע יום זה על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה. י טבת-יום פטירת מלאכי,אחרון נביאי המקרא.


 

עשרה בטבת:  ביום זה, היום העשירי לחודש טבת, מציין העם היהודי את ראשיתו של המצור על ירושלים, שאחריתו בחורבן בית המקדש הראשון.
זהו סיפור חורבנה הראשון של ירושלים.

מצפון תפתח הרעה
אחת עשרה שנים שלט המלך יְהוֹיָקִים בירושלים, עד שמצָפון נפתחה עליו הרעה; בספר מלכים ב' מסופר כי באותם ימים (כ- 600 שנים לפנה"ס) השתלט נְבֻכַדְנֶאצַּר מלך בבל על כל מרחב ארץ ישראל, ושעבד בין היתר גם את ממלכת יהודה. אחרי שלוש שנים מאס המלך יְהוֹיָקִים בשלטונה של בבל, והוא מרד באימפריה. בתגובה הטיל נְבֻכַדְנֶאצַּר מצור עשוי היטב על ירושלים, שבמהלכו מצא יְהוֹיָקִים את מותו. העם היושב בירושלים הזדרז להמליך עליו את יְהוֹיָכִין, בנו הצעיר של יְהוֹיָקִים, אך תוך שלושה חודשים נכנע הלה בפני נְבֻכַדְנֶאצַּר, וירושלים נפלה.

מלכות צדקיהו
יְהוֹיָכִין נלקח לבבל בתהלוכת שבויים גדולה, שכללה בין היתר גם את אוצרות המקדש השדודים. נְבֻכַדְנֶאצַּר, שלא סמך עוד על מלכי היהודים, מינה על דעת עצמו את מַתַּנְיָה, דודו של יְהוֹיָכִין, לשליט מקומי בירושלים, ואף העניק לו שם חדש - צִדְקִיָּהוּ. רוח העם נשברה. הנותרים בציון ייחלו לשובו של המלך הגולה ולהחזרת האוצרות האבודים, ואילו השבויים והגולים נשאו עיניהם בציפייה לשוב לירושלים ולחונן את עפרה.
בינתיים בירושלים נאלץ צִדְקִיָּהוּ להישבע אמונים למלך בבל, ולכנות את ממלכתו המשועבדת בשם "ממלכה שפלה". רמז לשבועה זו אנו מוצאים אצל יחזקאל: "הִנֵּה בָא מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם... וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה". לאור "היד הקשה" של הבבלים, ובהתחשב בעובדה כי הם שמינו אותו למלך, ניתן היה לצפות כי צדקיהו יפגין נאמנות ללא סייג לבבל, אך צִדְקִיָּהוּ חשב אחרת. במהרה חבָר לעמי האזור, ויחד איתם - "וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל". ייתכן שיש לתלות את האשמה בתסיסה הלאומית באזור; אולי האשמים האמיתיים הם השרים מחרחרי המלחמה או כמה מנביאי התקופה, שעודדו את המלך למרוד. כך או כך, אילו היה צִדְקִיָּהוּ מקשיב לנביא ירמיהו, היה שומע אותו מתנבא: "הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים [הבבלים] הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה". צִדְקִיָּהוּ העדיף לכלוא את ירמיהו ולהשתיקו, והתנודד חסר עמוד שדרה בין מתסיסים מבית ומחוץ.

כשלון המרד
התנהגות זו עלתה לצִדְקִיָּהוּ ביוקר; על פי המסורת, בעשרה בחודש טבת שבו הבבלים הכועסים לירושלים והטילו עליה מצור כבד. במשך למעלה משנתיים עמדה ירושלים במצור, אך "בַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי... בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּשְׂרַף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב' פרק כה).
הפעם לא הסתפקו הבבלים בהגליית המלך הסורר; הם לקחו את צִדְקִיָּהוּ לבבל, שם שחטו את בניו לעיניו, וניקרו אותן מיד לאחר מכן. ממלכת יהודה נפלה, אחרון שושלת מלכי בית דוד מת בעליבות ובחוסר כל, ובית המקדש הראשון חרב. עם ישראל יצא לגלות בבל, כדי לשבת שם על נהרותיה ולבכות על ציון. הנחמה היחידה שליוותה את העם הגולֶה היתה, גם היא, של ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב, וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם, וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ, וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב".
יום העשירי לחודש טבת נקבע לדורות כיום צום ואבל, אחד מחמשת ימי הצום בלוח השנה העברי. לימים התווספה ליום זה משמעות נוספת – בשנת תשי"א, 1951, נקבע יום י' בטבת כיום הקדיש הכללי לקרבנות השואה, שלרבים מהם אין יום זכרון, היות ואין עדות למותם. האבל על חורבן ירושלים והאבל על חורבנן של קהילות ישראל התלכדו. אין ביטוי הולם מזה לשרשרת הדורות הנצחית הקושרת את יהודי הדורות כולם.

 


 

ט''ו בשבט שונה הוא שונה מעט משאר ימים ונוהגים בו קצת יום טוב: אין אומרים בו תחנון 

בתפילת שחרית ולא בתפילת מנחה שלפניו כיוון שמעלת היום מתחילה עד הערב, ואין עושים בו הספד למת. ונוהגים להרבות בו באכילת פירות ארץ ישראל ולהדר ולאכול פרי חדש שעדיין לא אכלוהו.בכל שנה ישנם ארבעה ראשי שנה;
א. באחד בניסן- ראש השנה למנין שנות מלכי ישראל ולסדר הרגלים שבשנה.
ב. באחד באלול- ראש השנה למעשר בהמה, שכל הבהמות הנולדות עד אחד באלול, נחשבות על השנה שיצאה ומתעשרות לעצמן. והנולדות אחריו נחשבות על השנה החדשה ומתעשרות לעצמן ואין מעשרין מן הנולדות בשנה זו על הנולדות בשנה אחרת. (מעשר בהמה אינו כשאר מעשרות, אלא יש עליו קדושת קרבן לפיכך אינו נוהג בזמן הזה).
ג. אחד בתשרי- ראש השנה לדין לכל באי העולם. ולמנין שמיטות ויובלות, ולמנין שנות ערלה בנטיעות חדשות ולמעשר תבואות וירקות.
ד. חמשה עשר בשבט- ראש השנה לאילן.
פירות האילן- ראש השנה שלהם הוא בט''ו בשבט, לענין מעשרות, ערלה ורבעי. פירות שחנטו לפני ט''ו בשבט, פירות אלה כשיתבשלו על פירות אשתקד יחשבו. ופירות שיחנטו לאחר ט''ו בשבט יחשבו על פירות השנה. וקבעו חכמים את יום חמשה עשר בשבט כיום גבול בין שנה לחברתה, כיוון שביום זה כבר יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות, וכל חנטה של פירות שהאילן יוציא מכאן ואילך, ברכת השנה החדשה תהא.
ט''ו בשבט שונה הוא שונה מעט משאר ימים ונוהגים בו קצת יום טוב: אין אומרים בו תחנון בתפילת שחרית ולא בתפילת מנחה שלפניו כיוון שמעלת היום מתחילה עם הערב, ואין עושים בו הספד למת. ונוהגים להרבות בו באכילת פירות ארץ ישראל, ולהדר ולאכול פרי חדש שעדיין לא אכלוהו בשנה זו כדי לברך עליו שהחיינו. בראש השנה זה לאילנות יש שבח לארץ ישראל, משום שביום זה מתחדש כח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהראות שבחה, ורוב שבחה של ארץ ישראל על פירות האילן נאמר ככתוב: ''ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש'' (דברים ח).
תפילה על אתרוג נאה
כתוב בספר 'בני יששכר': מה שקבלנו מאבותינו להתפלל בט''ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין ה' יתברך בעת המצטרך למצווה, כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות, והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל- הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזמין לו ה' יתברך לעת המצטרך את הפרי עץ הדר. והנה תפילתו תעשה פירות.

  


 

: אדר - זכור לעולם! /הרב יוסף ברוק עת לחשוב: 3/2/06

 

חודש אדר ראוי לתואר הזיכרון. בחודש זה אנו שבים זוכרים ומזכירים את האירוע הקשה שחווינו בצאתנו ממצרים:

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כה, יז). את הזיכרון הזה אנו נושאים עימנו בכל דור ולכל הדורות. וכל כך למה? מדוע אין מצוה לזכור את העינוי במצרים? (הדגש מושם תמיד על היציאה מבית העבדים, ולא על עצם העינוי המצרי).
דומה והימים הללו מטיבים להשיב תשובה על השאלה, רק לפני שישים וחמש שנה פגשנו שוב את עמלק, והפעם שלא כבמלחמת יהושע, היה הניצחון לצידו במשך כשש שנים, ולו נגרמו מיליוני אבדות. השנאה התהומית וההתנהגות השטנית שאין לה תיאור בלשון אנוש, מוכיחים עד כמה כוונת התורה אקטואלית עד ימינו אנו.
אך הפעם ברצוננו לעמוד על פן נוסף שהתגלה ברבים לאחרונה. אין ספק בכך כי המצב הנוראי הזה לא יכול היה לקרות ללא שיתוף פעולה כה הדוק בין הרוצחים הארורים לבין האוכלוסיות בקורבן פעלו. העמים שהיהודים חיו ביניהם במשך מאות שנים, ויצרו עימהם יחסי שכנות וידידות לא עמדו להם בעת צרתם. ולא רק האומות בארצות אירופה הכבושה עי הגרמנים, שכדי לעזור לסייע ולהציל היו צריכים לסכן את חייהם ושלטון הפחד אולי הרתיע מלעזור, אבל לסייע להסגיר, להשתתף בפועל ברציחות ובהריגות, על כך אין ולא יכולה להיות שום סיבה. אין תירוץ שיסביר זאת מלבד השנאה העמוקה שגם אם לא הייתה גלויה במשך שנים, עכשיו פרצה לאור היום.
אך לבן דורנו יש כאן תמרור נוסף, עמי החופש, אלו שלא הייתה צפויה להם סכנה מצד הגרמנים ובחיי היום יום, אלו שיצאו למלחמה בגלל אינטרסים אחרים לא התחשבו כלל בסבלם של היהודים. הם לא נקפו אצבע כדי לשבש את מלאכת ההשמדה: לא פגעו במתקני ההשמדה, תאי הגזים או הקרמטוריום, ולא ברכבות שהובילו את היהודים אל המוות.
הרב ויסמנדל זכר צדיק וקדוש לברכה כתב על כך בדם ליבו, כאשר שלח את הרישומים של המחנה כפי שמסרו לו פליטים שברחו (והעביר לנציגויות של בעלות הברית בשוויץ שרטוטים מדויקים). אך איש לא פנה ולא שם אל לב. לא היה כאן חוסר יכולת, אלא חוסר רצון ועניין. ואף כאן רואים עמידה על הדם.
כן, עצרות זיכרון, וכינוסים מיוחדים הם תמיד יעשו, אך עזרה, הושטת יד רק בודדים בודדים יוצאי דופן עזרו ואף סיכנו את חייהם, ויש שאף שילמו על כך בחייהם.
וכך אומר המדרש על הפסוק: ויבוא עמלק להילחם עם ישראל. מהיכן בא? ועונה המדרש: חמש אומות פסע עמלק, כלומר, כדי להגיע אל מקומם של עם ישראל היה עמלק צריך לעבור חמש אומות, לחצות את ארצם כאשר הכוונה והמטרה, להילחם עם ישראל. אף אומה לא עצרה בדרך. איש לא אמר לו: נא שב בבית. דרכי לא תעבור להילחם. כולם היו משתפי פעולה פסיביים. כמה דומים, כמה כואבים, וכמה אמת אלוקית מוכחת.
וכך רואים גם במגילת אסתר. למרות שלכאורה נוצר מצב חדש: אסתר מלכה מזרע היהודים, מרדכי מתמנה על בית המן וטבעת המלך בידו, עדיין הגזירה לא מתבטלת מאליה. הרי כל הסיבות שהביאו את המלך לחתום על הגזירה הוכחו כשקריות. התברר, שמרדכי הציל את המלך ממוות בטוח, אם כן הוא אזרח נאמן. למה ההאשמה של: את דתי המלך אינם עושים, עדיין תלויה ועומדת? ולמלך אין שווה להניחם מדוע? הרי אסתר ומרדכי שניהם יהודים, והתועלת שלהם למלכות כל כך גדולה. אך כל זה לא משנה. אילולי הפיתרון היצירתי של מרדכי לא הייתה תקומה. והרי אנו עוסקים בגזירה במאה עשרים ושבע מדינות, ולדעה אחת כל העולם כולו היה תחת שלטון אחשורוש, ובכל מקום היה להם להתקומם ולמחות על הגזירה הנוראה, אך איש לא עשה זאת.
ועל כן, חודש זה ילמד אותנו כי אנו עם לבדד ישכון, עם ה', אנו חלקו וחבל נחלתו. גם אם בפרק זמן מחייכים אלינו ומאירים פנים, אל לנו לשכוח את האמת הגדולה הזאת. אל תבטחו בנדיבים, אלא: ישראל נושע בה' עזרם ומגנם הוא, והוא בלבד!

 


 

חג הפסח!

שואלים בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ומצוה על כל אחד ואחד ללמוד הלכות הרגל כדי שיהיה בקיא בהם ובמיוחד בהלכות פסח המרובים.

שואלים בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ומצוה על כל אחד ואחד ללמוד הלכות הרגל כדי שיהיה בקיא בהם ובמיוחד בהלכות פסח המרובים.
ביעור מעשרות: בפסח של השנה הרביעית לשנת השמטה ובפסח של שנת השמטה
חיבים לבער את כל המעשרות שברשותו ושנה זו (התשס"ה) היא השנה הרביעית לשמטה וחיבים לקיים מצות ביעור מעשרות.
נחלקו הפוסקים מתי זמן הביעור; האם בערב חג ראשון של פסח, או בשביעי של פסח.
לדעת השו"ע: זמן הביעור ערב יו"ט אחרון של פסח. ויש פוסקים: בערב יו"ט ראשון כדלעיל. ולכן מן הראוי לנהוג כשתי הדעות.
והיות ובשנה זו ערב פסח חל בשבת - יש לעשות את הביעור ביום ששי ושוב בערב שביעי של פסח.
המצוה כוללת הפרשת תרומות ומעשרות והפרשת חלה, מכל הפירות שברשותו
מטבל ודאי ומספק.
מטבל ודאי יתן את המעשר עני לעני.
ולנוהגים, יש לתת את המעשר ראשון, ללוי.
את המעשר שני ורבעי, יפדה.
מטבעות שפדה עליהם מעשר שני ורבעי, יחללם על מטבע קטן ואותו מטבע, יש לשוחקו, או לזרקו לים.
מה צריך לנקות לפסח? לפני חג הפסח יש לנקות את החמץ מהבית.
שקדי מרק, פירורי לחם, חלקי ביסקויטים, רסיסי ביסלי וסנדביצ'ים שנשכחו
בילקוט, הם חמץ גמור. יש להתמקד באזורי הבית, בהם שכיח להכניס חמץ כגון:
משחקי הילדים, מטבח, מקרר, ספה וכדו'.
הגעלת כלים: הכלל הוא: 'כבולעו - כך פולטו' ובכלים הבולעים ע"י מים, הפליטה תיעשה ע"י הרתחת מים וכו'.
אמנם יש כלים שבולעים ביבש ובמקרים אלו ההכשר ע"י לבון חמור.
והיות ויש כלים רבים שחוששים ללבנם, שמא יתקלקלו, על כן אין להכשירם כלל. ובכל ענין יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג ואין להשתמש בכלים, בלי לשאול מורה הוראה מוסמך.
הברזים יש לנקותם היטב ויפתח את המים החמים בדרגת חם הגבוהה ביותר. כמו כן יש לערות מים רותחים על גבי ידיות הברזים.
יש להכשיר את הגז עם חלקיו, את החצובות והמבערים יש להכשיר על ידי לבון קל ואת משטח הגז יש לערות עליו מים רותחים. המבערים יש לנקותם היטב ולאחר מכן יש להדליקם עד שיהיו חמים מאד. ויש העוטפים בניר כסף את משטח הגז והחצובות, או שמניחים טס חדש על החצובות. ויש, שיש להם גז מיוחד לפסח. וכל המחמיר בענינים אלו, תבוא עליו ברכה.
אין לבשל בשבת זו, מאכלים מקמח העשויים להדבק בדופני הכלים. ולכן מיני דייסות ובצקים הנדבקים לדפנות הכלי, יש להמנע מלאפותן לשבת זו.
מהו בעצם חמץ?
כל דבר שמכיל בתוכו תערובת של אחד מחמשה מיני דגנים שבאו במגע עם מים והחמיצו, הוא חמץ.
(חמשת המינים הם : חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון).
עקב תהליכי היצור המודרני עלול חמץ להסתנן גם למוצרים שאינם עשויים מדגן, לפיכך יש להקפיד על רכישת מוצרים שנבדקו בידי גוף כשרות מוסמך ונמצאו 'כשרים לפסח'.
סוגים מסוימים של משקאות חריפים, תרסיסי דאודורנט, בשמים, מוצרי קוסמטיקה ותרופות עלולים להכיל חמץ. יש לברר את כשרותם המוצרים הללו אצל רב מוסמך.
בכל מקרה של ספק לגבי כשרותו של מוצר מזון כלשהו, ניתן לברר בטל: 03-5741167
איך עושים 'מכירת חמץ'?
אסור שחמץ ימצא ברשותו של יהודי בימי הפסח, לפיכך חמץ יקר ערך, יש למכור מראש לנכרי.
את המכירה מבצעים באמצעות רב מוסמך.
חשוב להדגיש!
חמץ שעבר עליו הפסח בלי שנמכר, אסור לשמוש גם אחרי החג.
על כן אחר הפסח, יש לבדוק מהיכן קונים את המוצרים והאם לבעל הקיוסק, או המכולת, יש אשור מכירת חמץ כדין?
ואם לאו, אין לקנות מהם כלל והדבר מצוי מאד.
רצוי לא להשאיר חמץ גמור, על מנת למכרו. אלא יגמור הכל מלפני הפסח.
אמנם בהפסד מרובה וכדומה, מותר ובתנאי שיתיעץ.
כמו כן יש למכור הדברים שבחשש חמץ, כגון: תרופות וחמץ הדבוק בכלים וכדומה.
לכן כיום רבים נהגו למכור חמץ, כדי שאפילו בטעות לא יכשלו כלל.
מתי עושים 'בדיקת חמץ'?
בלילה שלפני פסח עושים 'בדיקת חמץ'. השנה חל ערב פסח בשבת ועל כן מקדימים את בדיקת החמץ ליום חמישי בלילה.
ליל י'ג ניסן התשס"ה, יש להקפיד לעשות את הבדיקה מיד בצאת הכוכבים.
אמנם אם לא בדק בצאת הכוכבים, יוכל לבדוק במשך כל הלילה.
איך בודקים?
לפני הבדיקה יש לרכז את החמץ הנותר בבית לאכילה עד ביעור חמץ במקום משומר.
יש לבדוק בכל המקומות שמצוי בהם חמץ, או שעלול החמץ להגיע.
כגון: ארונות מטבח, מקרר, מקפיא, פינות הרחוקות, גם בחדר המדרגות, ארונות חשמל, מקלט, מחסנים, משרדים, בתוך המכונית
וכן כל המקומות שעלולים ילדים להכניס חמץ. ואם יש לו כמה בתים, חייב לבדוק גם שם.
יכול בעל הבית להיעזר ע"י בניו הגדולים בבדיקת חמץ, שישמעו הברכה מבעה"ב וכל אחד יבדוק במקום מסוים.
וכמו כן מה שקשה לו מאד לבדוק בעצמו יוכל למנות שליח לבדוק.
יש שנוהגים לפזר בבית עשר חתיכות חמץ, קודם לבדיקה כדי 'למצא' אותם במהלך הבדיקה. יש להקפיד לעטוף כראוי את החתיכות הללו כדי שלא יתפזרו מהם פרורים.
הבדיקה תיעשה לאור נר שעוה (לא בנר של הבדלה).
בהעדר נר, או במקום שקשה לבדוק באמצעות נר, ניתן לבדוק גם באמצעות פנס חשמלי.
קודם הבדיקה מברכים "…אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ".
בתום הבדיקה יש לעשות 'בטול חמץ'.
אומרים את נוסח הבטול ומכוונים להפקיר את כל החמץ הנותר ולעשותו כעפר הארץ.
להלן נוסח הבטול 'כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ'.
מתי שורפים את החמץ?
לאחר הבדיקה משיירים מהחמץ כמות מועטה המספיקה לצורך יום ששי וסעודות השבת. את יתר החמץ, יש לשרוף בבקר יום ששי.
החמץ שמשמר לשבת קדש, יש להשאיר בצמצום וכמו כן רצוי להשתמש בפיתות
שאין בהן בעית פירורים.
את סעודת ליל שבת יאכל עם פיתות בזהירות וכמו כן בסעודת שחרית.
יש להזהר בשאריות החמץ ובפירורים.
ויש הנוהגים שאחר שאוכלים שעור כביצה מהחמץ, אוכלים מאכלים חמים המבושלים בכלי פסח.
אמנם יש להזהר לסיים סעודת שחרית, לפני סוף זמן איסור אכילת חמץ. לאחר הסעודה יש לעשות ביטול חמץ של היום. להלן נוסח הביטול: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו שבערתיו ושלא בערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ" ויש נוהגים לחזור על הנוסח ג' פעמים .
סעודת שלישית היות ואסור כבר לאכול חמץ, יש מדקדקים, שחולקים סעודת שחרית. דהיינו: שאוכל מעט ומברך ברכת המזון וקם ויוצא ושוהה מעט. ובכך ע"י הפסק זה, יוכל שוב לטול ידים ולקיים סעודה שלישית בפת.
וכן נהג הגר"א מוילנא.
ואמנם יש להזהר מאד שלא לאחר זמן אכילת החמץ.
ובגמר סעודת שחרית, יש לנער היטב עצמו מן החמץ. ואם נשאר לו חמץ יוכל לזרוק הפירורים במקום הפקר, או יתנם לגוי.
וכן יוכל להשליכם לבית הכסא.
אך רבים נוהגים לאכול בסעודה שלישית רק תבשילים חמים הכשרים לפסח, תפוחי אדמה, דגים, בשר פירות וכדו'.
ב. יש שכתבו שמי שאין רצונו להשאיר חמץ במיוחד במקומות כגון: בתי חולים, מושב זקנים וכדו', או מסיבות מיוחדות, מבערים הכל מלפני שבת ואין משאירים חמץ כלל.
ומקיימים סעודת שבת ע"י מצות.
דהיינו: לוקחים מצות שלמות ומבשלים אותם בשלמותן, בכלי ראשון, עם מרק רותח ובכך שהן שלמות, ברכתן 'המוציא' ובכך יוצאים ידי חובת סעודות השבת.
מאחר והן מבושלות ולא ראויות לליל הסדר לכן הן מותרות בערב פסח.
ומאחר והן שלמות ויש בהן כזית, ברכתן 'המוציא' ונטילת ידים וברכת המזון.
וכן בסעודה שלישית אוכלים ממצות אלו.
ורק צריך להזהר להקדים סעודה שלישית קודם שעה עשירית. כי אז יהיה אסור לאכלם כדי לאכול מצות בליל הסדר לתיאבון.
אמנם הרבה מקפידים שלא לאכול מצות מבושלות ולא מצה עשירה בערב פסח.
ולכן עושים הכל לפי הדיעה הראשונה, דלעיל, דהיינו אכילת חמץ בליל שבת ושחרית שבת קדש ובסעודה שלישית תפו"א, בשר, דגים פשטידות וכדו'.
אוכלי קטניות: הנוהגים לאכול קטניות צריכים להזהר, שאכן לא יהיה חשש של תערובת חמץ, כגון: במליחת קטניות שמערבים קמח וכדו' על כן יש לנהוג בזהירות בקנייתם.
כמו כן הנוהגים לאכול אורז ושאר קטניות יש לבדקם כמה וכמה פעמים שהרי מצוי בהם תערובת של חיטה וכדו' במיוחד באורז וחילבה.
כלים לפסח:
ראוי שיהיה לאדם כלים מיוחדים לפסח, כדי שלא להיכשל באיסורי חמץ ולא יצטרך בכל שנה להגעיל כלי החול וע"י כך נמנע מהרבה חששות.
כל כלי הנקנה מגוי, או הנעשה במפעלי גוי, צריך טבילה.
אמנם יש כלים החיבים בטבילה בברכה ויש כלים שאינם חיבים טבילה כלל.
יש כלים שטבילתם ללא ברכה, על כן יש לשאול מורה הוראה מוסמך, בקנית כלים אלו, לפני שמושם.
הרוצה להגעיל כלי חמץ, להשתמש בהם בפסח, עליו לנקותם היטב לפני שמגעיל, כאשר ההגעלה תיעשה ע"י מים רותחים.
משום שדיני הגעלה רבים הם וכמו כן ישנם הרבה כלים שלא מועיל להם ההגעלה ויש כלים הטעונים לבון, לכן בכל מקרה יש לשאול מורה מוסמך, או להגעיל במקומות המיוחדים לכך, שאכן נמצא תלמיד חכם בזמן ההגעלה.
בכלים חדשים יש מצב שיש להגעילם לפני הטבילה, היות ומרוחים בשמנים מן החי, על כן קודם הטבילה יגעילם ולאחר מכן יטבילם במקוה הכשר לטבילת כלים.
כלים שלא ישתמש בהם בפסח, ינקה אותם היטב מחמץ שבהם ויצניע במקום שלא יתקל בהם בפסח כלל.
יש לזכור שאכן יש להכשיר המטבח כהלכתו כאשר מקומות שמשתמש בצונן בלבד כגון מקרר, מקפיא וארונות מטבח, די בשטיפה והדחה היטב.
ובמקומות שאכן משתמשים בהם, יש להכשירם ע"י עירוי רותחים, כגון: שלחנות מטבח וכדו.
הכיור שרוחצים בו כלים, אם הוא נירוסטה, יערה עליו מים רותחים.
מחרסינה יערה עליו מים רותחים.
ורצוי להשתמש בכיור מפלסטיק, בתוך הכיור וכן נהגו הרבה להחמיר בכך.
כמו כן, יש לערות רותחין על השיש ועל הרשת הנמצאת בניקוז שבכיור וכן רצוי לעטוף את השיש בניר כסף עבה וכיום נוהגים הרבה בענין זה .
מתי מתכוננים לחג?
המנהג לבשל לכבוד שבת בכלי פסח, היות והגז נקי לפסח ויש חששות אם ישתמשו בכלי חמץ. כמובן יזהרו אחר כך, לא לערות על כלי החמץ, אלא, רצוי להשתמש בכלים חד פעמיים, או בכלי פסח, ללא חמץ כלל.
יש לזכור להפריש תרומות ומעשרות מערב שבת.
וכמו כן להפריש חלה מהמצות.
לפתוח את חבילות המצות.
וכן לפתוח את הבקבוקים.
הזרוע והביצה יבשלם מערב שבת וכן החרוסת. את מי המלח יכין מערב שבת.
את החסה והכרפס יש לבדוק ולשטפם ולנקותם ולבודקם מחשש תולעים המצויים בירקות. מומלץ להשתמש בירקות של 'חסלט', אך גם את אלה יש לשטוף עם סבון ולבדקם.
יכין את הנרות או הפתילות (למי שמשתמש בשמן) בערב שבת כדי להשתמש בהם במוצ"ש.
כמו כן יש לדאוג לאש מצויה עבור החג, שהרי אסור להבעיר ביו"ט.
ועל כן יש להכין נר נשמה דולק, מערב שבת.
היות ואסור לכבות, או להדליק חשמל, יש לדאוג מערב שבת שהכל יהיה בצורה מתוקנת ומסודרת, על מנת שיהיה אור למשך ליל הסדר.
אין לעשות הכנות מיום השבת למוצאי שבת לצורך ליל הסדר, אלא בצאת השבת יש ללמד בתוך ביתו לומר 'ברוך המבדיל בין קדש לקדש', לאחר מכן להדליק נרות לכבוד יום טוב.
ויש הנוהגות להדליק נרות של יו"ט ו'שהחיינו'. ויש המברכות רק על הדלקת הנרות בלי ברכת שהחיינו.
לאחר שאמרו 'ברוך המבדיל..' אפשר להכין לצורך ליל הסדר - עריכת השלחן סדור המקומות וכן הקערה וכל צורכי הסדר.
-במהלך השבת יש להקפיד שפירורי חמץ לא יתפזרו בבית.
-בבקר השבת מותר לאכול חמץ רק עד שעה… כל חמץ שנותר אחרי שעה זו יש להשליך לשרותים.
עושים סדר ב'ליל הסדר'
-למה סדר?
-מטרת ליל הסדר היא לזכור את ארועי יציאת מצרים ולספר אותם לילדינו. במהלך יציאת מצרים נוכחנו לראות כי ה' שולט ביקום. חשוב שילדינו ידעו זאת. מצות ליל הסדר ומנהגיו נועדו להפוך את יציאת מצרים לחויה בלתי נשכחת.
- מהי "מצה"?
-המצה עשויה מתערובת קמח ומים שנאפו תוך פחות מ-18 דקות (זמן ההחמצה המינימאלי). אכילתה מזכירה לנו את העבדות (המצה היא מזון עבדים) וגם את הגאולה – היציאה ממצרים היתה כה מהירה שאפילו הבצק לא הספיק לתפוח.
-בליל הסדר נוהגים להקפיד על אכילת 'מצה שמורה' – מצה העשויה מחיטה שנשמרה מפני מגע עם מים מרגע הקצירה לשם מצת מצוה. (ניתן לקנות מצות מכונה מרובעות) או מצות יד, אך המצות שעליהם מברכים בליל הסדר יש להקפיד דוקא במצות שמורות עבודת יד..
-מהו "מרור"?
-ירק המשאיר בפה טעם מר, זכר ליסורי העבדות במצרים. רצוי לקחת עלי חסה. יש להקפיד להשתמש בחסה נטולת תולעים (תוצרת 'קטיף') יש נוהגים להשתמש גם בקלח תמכא מגורד.
-מהי חרוסת?
-תערובת תפוחים, אגוזים ויין. זכר לטיט בו התבוססו אבותינו במצרים.
-כמה כוסות יין שותים?
-ארבע.
-זכר לארבעת שלבי הגאולה. את הכוסות לוגמים בחלקים שונים של ה'סדר'. יש להקפיד על סדר זה.
-קשה לשתות יין? קח מיץ ענבים. גם הנשים חייבות באכילת מצה, מרור ובשתית ארבע הכוסות.
-מה בקערה?
-בפני עורך הסדר מניחים קערה ובה 'זרוע' – חתיכת בשר צלויה. 'זכר לקרבן פסח' (יש להכין אותה ביום ששי) 'ביצה' – ביצה מבושלת, מעט מרור, חרוסת, חתיכת כרפס, מי מלח ושלש מצות שלימות (זהירות, שביר) במרבית ספרי ההגדה ניתן למצא ציור הממחיש את אופן סדור הקערה.
-'הסבה":
-את אכילת המצה ולגימת היין יש לעשות 'בהסבה', היינו, תוך כדי נטיה לצד שמאל כמנהג האחמי"ם בימי קדם. לשם כך יש להכין מראש כרים וכסאות מתאימים ל'הסבה'. נשים ובנות, אינן 'מסבות', אך יש מעדות המזרח שנוהגים, שהנשים מסבות.
-והילדים?
-חשוב מאד שיהיו נוכחים במהלך ספור ההגדה. הילדים הם עיקר הערב. זהו אחד הספורים החשובים ביותר שישמעו בימי חייהם. מומלץ להכין מראש את הספור בצורה חוויתית ומרתקת. רצוי שישנו בצהרי השבת, כדי שיהיו ערניים בלילה.
- כדאי גם לצייד אותם בהגדות מצוירות הממחישות את המסופר.
הכל יהיה בסדר…
-ליל הסדר נפתח באמירת קדוש ובשנה זו מקדשים לפי סדר יקנה"ז - יין, קדוש, נר, הבדלה זמן.
-והשנה גם באמירת הבדלה. לאחר מכן לוגמים כולם את כוס היין הראשונה.
-נוטלים ידים ללא ברכה, מטבילים את ה"כרפס" במי מלח, מברכים "בורא פרי האדמה" ואוכלים אותו. ה"כרפס" היא חתיכת ירק. למה כרפס? כדי שתשאל. (פעולות שונות ננקטות במהלך ליל הסדר במטרה לעורר את סקרנות הילדים כדי שיהיו קשובים לספור ההגדה).
-שוברים את המצה האמצעית. את החלק הקטן משאירים במקום, החלק הגדול נעטף במפה ומוסתר במקום כלשהוא. זהו ה"אפיקומן" המפורסם.
-מוזגים כוס יין שני, הילדים שואלים "מה נשתנה" ופותחים בקריאת ספור ההגדה. חוזרים במנהרת הזמן אלפי שנים ומנסים להרגיש כאילו אנו עצמנו יצאנו בלילה הגדול הזה משעבוד מצרים. חשוב להקפיד על קריאת הקטע המתחיל במילים "רבן גמליאל היה אומר" ובו ביאור משמעות המצה, המרור
וקרבן הפסח.
-בתום ההגדה לוגמים את כוס היין השניה, נוטלים ידים עם ברכה, עורך הסדר בוצע את המצות ומחלק לסועדים. יש לאכול לפחות "כזית" (30 גרם) מצה תוך 4 דקות. גודל הכזית הוא בערך שלשת רבעי מצת מכונה. גברים וילדים יאכלו בהסבה, ומברכים 'המוציא' ועל 'אכילת מצה'.
-מברכים "על אכילת מרור" ואוכלים 2-3 עלים בינוניים כזית מרור, טבולים במעט חרוסת.
-אוכלים ביחד כריך עשוי מצה, מרור ומעט חרוסת.
-אוכלים סעודת חג.
-שובו של האפיקומן.
-בימי בית המקדש היו אוכלים בשלב זה את קרבן הפסח. בימינו אין קרבן, יש רק זכרון ותקוה ופיסת מצה כתחליף. אוכלים כזית מצה מהאפיקומן תוך 4 דקות וב'הסבה'. אם אין מספיק לכולם, אפשר לפתוח גם מצה חדשה, מצה שמורה.
-מוזגים כוס שלישית, מברכים "ברכת המזון" ושותים את היין.
-מוזגים כוס רביעית וקוראים פרקי הלל מתוך ההגדה. מודים לה' על הניסים שעשה לאבותינו ומתפללים שיעשה, כמה גם לנו.
-בתום ההלל לוגמים את היין.
-מצוה להמשיך ולעסוק בספור יציאת מצרים גם לאחר תום הסדר.
ברכה אחרונה על הגפן
היום שאחרי
-יום ראשון הוא יום טוב ואסור בעשית מלאכה. תפילות חג נאמרות בבית הכנסת. מותר לבשל ולהעביר אש מאש(אסור להדליק אש-יש להכין נר נשמה דולק מיום שישי ). אבל אסור לכבות את האש. יתר ימי הפסח קרויים 'חול המועד'.
-אין מניחים בהם תפילין ויש להמנע מעבודה מיותרת.
-גם היום האחרון של חג הפסח הוא 'יום טוב'. השנה יחול יום זה בשבת.
ולמה, באמת, גונבים את האפיקומן? גניבת האפיקומן נועדה ליצור סביב ליל הסדר אוירה של דרמה וענין עבור הילדים. הילדים הם הדור הבא של עם ישראל. אם נצליח לרתק את לבם ולפתח אצלם סקרנות ואהבה לדברי תורה, ניתן לקוות כי ישתיתו את חייהם על יסוד ערכי מוצק, של תורה ומצות.
שאלות נוספות?
פסח הוא חג המעורר המון שאלות וקושיות. חז"ל סברו שנחוצים, לא פחות מ- 30 יום כדי ללבן כראוי את כל עניני החג.


 

 ימי העומר הם תקופת ביניים שבין חג הפסח לחג השבועות. שני חגים המסמלים גאולה. הראשון מסמל את הגאולה הגופנית, הגשמית, מעם של עבדים ללא רצון עצמי, שאיפות וכמיהות ואחר שנים של דיכוי הגוף והרוח, יצאו מאותו כור הברזל וטעמו טעם החירות.

אך אין זו גאולה שלמה. רוחם נשארה כבולה במצרים. לאחר הסבל הרב קשה היה לשכוח את אותה תקופה נוראה.
לכן לאחר שעברו 50 יום מהגאולה הגשמית ניתנה להם התורה - גאולת הרוח, ובכך הושלמה יציאת מצרים. כמבואר בחז''ל ''אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה''.

כאמור, תקופה זאת בין פסח לעצרת נקראת ימי ''ספירת העומר''. חז''ל ציינו שמהיום שלאחר הפסח יש לספור את הימים עד למתן תורה, במטרה להחדיר בתוכנו את הכמיהה והשאיפה למתן תורה. הספירה מתבצעת כדלהלן: ''היום יום אחד לעומר, יום שני לעומר וכו''' כך עד 49 יום לעומר וביום ה-50 חג השבועות (יום מתן תורה).

הצורה שבה נאמרת הספירה מעוררת שאלה. מאחר והיום המיוחל הוא יום ה-50 מדוע לא סופרים ספירה לאחור? אדם שנתנו לו עונש חודש בכלא, הוא סופר כמה ימים נשארו לשחרור ולא כמה ימים עברו, ואילו אנו בספירת העומר מוסיפים והולכים בכל יום. עברנו יום אחד מתחילת הספירה, יום שני מתחילת הספירה... שבועים ושלושה ימים מתחילת הספירה וכדו'.
אך למעשה יש כאן רעיון עמוק ויסודי המשקף את ראית היהדות על מהות החיים.

זוג שתאריך חתונתם נקבע לעוד חודשיים, הם מצפים ומייחלים לכל יום שיעבור בציפיה ליום הנכסף. בלבם הם חשים שאותו יום יהיה מלא באושר ושמחה, אך אותם ימי ההמתנה נראים ריקים וחסרי תוכן לעומת היום ''הגדול'', ימי ההמתנה נראים כסתם ימים. ובאמת יום החתונה הוא יום חשוב ומלא אושר. אך אין זה מפחית מערכם של ימי ההמתנה.

נקודת יסוד ביהדות שאין יום שהוא ''סתם'' ולא שייך המושג ''להעביר את הזמן''.
כל יום הוא חשוב ובעל תכלית. האדם הגיע לעולם למלא תפקיד מסוים במהלך חייו. (הזמן הוא פונקציה בעולם ואנו נמצאים בתוכו להשלים משימה מסוימת). משימה זו היא מפעל חיים. כל יום שבו אנו ממלאים את תפקידנו, מקרבנו להשלמת המשימה, ואילו יום שמבוזבז מרחיק אותנו מהתכלית אשר בגללה הגענו לעולם.

לכן בימי ספירת העומר, אע''פ שהיום המיוחל הוא חג השבועות אין זה מפחית מערכם של שאר הימים אלא כל יום הוא בעל חשיבות גדולה. כל יום יחודי על המשמעות הטמונה בו, ולכן בכך שהספירה מתבצעת בצורה זו (היום יום אחד לעומר, יום שני לעומר, שבועיים לעומר וכן הלאה) ולא בספירה לאחור שממעיטה מערך הימים העוברים ועושה רמת מעלה את היום המיוחל, מתחדד היסוד הבסיסי שכל יום הוא רם מעלה וצריך לנצל אותו ואין להעביר את הזמן להבל וריק.

יסוד זה מודגש כבר בתורתינו לגבי אברהם אבינו (הנקרא בפי חז''ל ''אברהם העברי'' משום שבשל השקפתו על החיים שהיתה שונה מכל העולם, כל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני). עליו נאמר ''ואברהם זקן בא בימים'', וביארו חז''ל את הפסוק שאף על פי שהיה זקן מאד בכל זאת בא בימים, הביא את כל ימיו שלמים ומלאים לפני הקב''ה. ניצל אותם עד תום ומילא את תפקידו בעולם בשלמות.
בתקופתנו אנו- העידן המודרני, דברים רבים התפתחו והשתכללו וביניהם תרבות הבילוי והבידור.

אם נתבונן במילה בילוי נבחין שהיא מאותו השורש של התבלות, בלאי. וכן המילה בידור שמקורה בארמית ופירושה פיזור (חוסר מיקוד).
מטרתה של תרבות הבילוי והבידור היא העברת הזמן- דבר הנובע מחוסר סיפוק וריקנות.
אם ניקח לדוגמא רופא בזמן שהוא בעיצומו של ניתוח לב פתוח, לא יעלה על הדעת שהרופא ישליך את הכל ויצפה לפתע בטלויזיה או יצא לשחק כדורסל כיון שכל רגע הוא מהותי וגורלי וטעות קטנה יכולה לעלות בחיי אדם. כאותו רופא כך אנחנו נמצאים בעיצומם של חיים אשר כל שניה חשובה. כל רגע שעובר הוא הזדמנות בלתי חוזרת שצריך לנצלה, צריכים אנו להיות מאופסים מרוכזים וממוקדים במה שאנו עושים, במטרה הניצבת אל מול עיננו. יש לנו אחריות כבדה על כתפינו, שאותה אנו צריכים להשלים במקסימום הצלחה ובמינימום טעויות. [אין הכונה שאסור לנשום אויר לרגע, אך להפוך דבר מאמצעי המכוון לאזירת כוח לקרבות, לבילוי שכל חיינו סובבים סביבו היא סטיה רצינית מהמסלול וכך אנו מחטיאים את המטרה]

המורם מכל האמור- ע''י ספירת העומר באופן בו היא ניספרת (והאופן שהיא באה לשלול- הספירה לאחור), קורא לנו הבורא לשנות את גישתנו לחיים ולהביל אליהם ביותר עמקות. למלא את חיינו בתוכן אמיתי, להשלים את תפקידנו בעולם ולנצל כל רגע ורגע


בט''ו בניסן יצאו עם של עבדים ממצרים מוכים וחבולים פיזית ונפשית, כעת פניהם מועדות אל ארץ לא זרועה, אל מדבר יבש ושומם. אך ליבם פועם בקרבם ועיניהם נשואות אל המעמד הנשגב אשר יתרחש לאחר חמישים ימי הספירה, בשבועות – בו יקבלו את התורה למרגלותיו של הר סיני.

בט''ו בניסן יצאו עם של עבדים ממצרים מוכים וחבולים פיזית ונפשית, כעת פניהם מועדות אל ארץ לא זרועה, אל מדבר יבש ושומם. אך ליבם פועם בקרבם ועיניהם נשואות אל המעמד הנשגב אשר יתרחש לאחר חמישים ימי הספירה, בשבועות – בו יקבלו את התורה למרגלותיו של הר סיני.
מאותו יום ואילך, באשר ילכו ובכל הקורות אותם, משך הגלויות, מסעי הצלב, אינקוזיציות ותקופות רצופות שנאה תהומית מאומות העולם. ובקשיי יום יום נושאים בקרבם את רוח התורה.

מהו הסוד הגלום בה ומהו הכח אשר היא טומנת בקרב עמנו?

שאלה זאת שאל שלמה המלך, החכם מכל אדם, בשיר השירים (ג,ד) ''מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו'' וביאר רש''י ''מה דודך'' – ''כך היו שואלין האומות את ישראל: מה אלוקיכם מכל האלקים שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו?'' מהי סוד דבקות זו, ומאין היא נובעת?

שנו חז''ל במסכת אבות (פרק ו, משנה ב) ''והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חָרות אלא חֵרות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה''.
וכי עם ישראל - עם התורה בן חורין הוא? הרי כמעט לאורך כל ההיסטוריה היה עם ישראל נרדף ונדכא ורחוק מאד מלהיות בן חורין.

נפרש קמעה את דברי חז''ל: המילה עולם גזורה מלשון הֶעַלם, הוא מעלים מעינינו את תכליתנו האמיתית, וכן הגוף החומרי גורם לערפול רב בהרגשיו של האדם לסביבתו ולתפיסת המציאות. ''תשת חושך ויהי לילה'' - זה עולם הזה הדומה ללילה (תלמוד בבא מציעא) כי הרי המציאות בלילה מחמת החושך לא ברורה, דברים נראים בחלקם, כך בעולם הזה.
הגוף החומרי שאנו חיים בו כובל אותנו ברעבון תאוותני אל תשוקות והרגשים אשר מקורם בנבכי החומר והחושך, אלה העוצרים את האדם ולא נותנים לו לפרוח, מונעים ממנו מלגלות את האושר הטמון בו.
עניין התורה הוא רוחני, מאירה היא את האדם, את חייו ואת ראיית עולמו מהחשכה בה הוא מצוי בכוחה לשחרר אותו מכבלי החומר אל חופש הרוח. מרוממת היא את היבטיו מכל קטנוניות ואפרוריות החיים ומכניסה בהם טעם. ע''י עסק התורה האדם כמה אל הנשגב והטהור (בז להבלי העולם הזה).

''
תשוקה'' היא בנפש, ומי לא יחוש ולו לרגעים את טעמה של התשוקה המכלה בשר ונפש??? אמנם ירודות הן תשוקותינו, קטנים ונמוכים מאוויינו, עושר וקנין, הנאות גוף, כבוד – ודי לנו בזה. המר המרנו את התשוקה הגדולה, הקדושה הפנימית לאלקים חיים בתשוקות קטנות, רבות ונאבדות. פרטנו את החיות האמיתית הנצחית בפרוטות נלעגות של שמחת רגע.

אמנם תשוקת הלב- בוערת ומכלה ללא הרף. האדם המשתוקק לעולם החולף מכלה גופו, ממונו, וימיו. התורה מכוונת את תשוקות האדם לבורא – וע''י השתוקקות זו מכלה האדם את קטנותו מגבלותיו והבליו. ע''י התורה האדם נהפך לזך ומטוהר נאצל וקדוש, חופשי מרעבון תאוותני.

אמרו חז''ל – ''ישראל אורייתא וקב''ה חד הוא''. שפירושו, עם ישראל ע''י התורה (אורייתא) מתקרבים לבורא ומתאחדים איתו. מורמים הם מכל שאר הבריאה, כי התורה איננה חכמה כשאר החכמות, אלא חכמת חיים היא, יוצרת ומהווה היא את החיים, מֶלַבָה בקרבנו את התשוקה להדבקות, להתאחדות עם הרוח.

עתה יובן כיצד דור אחרי דור עמדו היהודים מול אומות גדולות ומאימות כאשר הם נשרפים ומעונים, כאשר הם שורדים את מאורעות ההיסטוריה ולמעשה הם היחידים שנשארים מבין אותן אומות.

ואם ישאל השואל מדוע אינו חש כמיהה זו (לרוחניות), נענה לו במשל לאדם העומד מול השמש כשעינו האחת סגורה ומול עינו השניה ממש בקירוב מחזיק הוא מטבע, למרות גודלה של השמש וקוטנה של המטבע הוא לא יראה את אור השמש, וזאת מכיוון שהמטבע קרובה לעינו, ככל שירחיק את המטבע כך יבחין ביותר אור.

הנמשל הוא אורו של הבורא אשר לא ניתן לראותו בעודנו סבוכים בכבלי החומר, בהנאות הגוף וממון, רק כשנרחיק את המטבע ואף בקמעה נוכל ליהנות מהאור הגדול.
תפקיד התורה הוא לסייע בידינו במלאכה זאת בעבור נבחין ונדבק בשלמות ועי''כ נתמלא כח אשר ינחה אותנו להתרומם מכל מאורעות חיינו.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

י"ז תמוז-ט' אב
הימים מי"ז בתמוז,הנקרא "צום הרביעי"ועד תשעה באב הנקרא "צום החמישי",הם ימים שהיו קשים לישראל ונקראים "ימי בין המצרים"תעל שם הכתוב במגילת איכה:"כל רודפיה השיגוה בין המצרים".ימים אלה,ממעטים בהם בשמחה,ונקראים גם שלושת שבועות האבל",ככתוב:בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועות שבעים ימים לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלושת שבעים ימים (דניאל י',ב'ג').

י"ט תמוז
י"ט תמוז -הגיעו הביל"ויים הראשונים לארץ (תרמ"ב). _סגולת יום י"ט בחודש_ יבשר טוב לחולה,וטוב לכל דבר ולכל מלאכה,ובו ביום לקח יצחק אבינו עליו השלום אשה,וסימנא מלתא הוא בואי כלה.והנולד בו יהיה יפה תואר,ומסוגל להשמעת התפילה.ואם ילמדו התהילים בכנופיה עם פרשת העקדה בכונה,נכון לבם שתקובל תפילתם ברצון תוך שלושה ימים יענו ויעתרו ברחמים מן השמים: _מזמורי תהלים ליום י"ט בחודש_ מזמור צ' בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לאריה. מזמור צ"א בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לרוח רעה. מזמור צ"ב בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לראות נסים גדולים. מזמור צ"ג בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לנצח בעל דינו. מזמור צ"ד בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו אם שונאך מעיק עליך. מזמור צ"ה בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לבל יטעוהו אנשי עירו. מזמור צ"ו בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לשמח בני משפחתו. י"ט תמוז -הגיעו הביל"ויים הראשונים לארץ (תרמ"ב). _סגולת יום י"ט בחודש_ יבשר טוב לחולה,וטוב לכל דבר ולכל מלאכה,ובו ביום לקח יצחק אבינו עליו השלום אשה,וסימנא מלתא הוא בואי כלה.והנולד בו יהיה יפה תואר,ומסוגל להשמעת התפילה.ואם ילמדו התהילים בכנופיה עם פרשת העקדה בכונה,נכון לבם שתקובל תפילתם ברצון תוך שלושה ימים יענו ויעתרו ברחמים מן השמים: _מזמורי תהלים ליום י"ט בחודש_ מזמור צ' בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לאריה. מזמור צ"א בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לרוח רעה. מזמור צ"ב בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לראות נסים גדולים. מזמור צ"ג בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לנצח בעל דינו. מזמור צ"ד בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו אם שונאך מעיק עליך. מזמור צ"ה בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לבל יטעוהו אנשי עירו. מזמור צ"ו בתהלים יאמר ביום י"ט לחודש וסגולתו לשמח בני משפחתו.

ט' אב
חורבן בית ראשון בשנת גשל"ח,חורבן בית שני בשנת גתת"ל ,חכמינו חלוקים לגבי קביעת יום חורבן הבית הראשון והשני בתשעה באב,שכן מהמקורות נראה כי השריפה נגמרה ביום י' באב,אך להלכה נקבע יום ט' באב כיום האבל והתענית על חורבן בית המקדש)."וישרפו את בית האלהים וינתצו את חומת ירושלים וכל ארמונותיה שרפו באש וכל כלי מחמדיה להשחית ויגל השארית מן החרב אל בבל"(דברי הימים ב',ל"ו,י"ט,כ'). למדונו חז"ל : בט' באב בכו ישראל במדבר בכי חינם ולכן נגזרו עליהם 40 שנות הליכה במדבר,וכן לעתיד יענשו באותו יום. ט' אב-נלכדה העיר בית"ר,542 שנה לאחר חורבן בית ראשון ו-52 שנה לאחר חורבן בת שני. תשעה באב נקרא גם צום החמישי(ירמיה,נ"ב,12-13:זכריה,ח' 91:משנה,תענית פרק ב' משנה ו') סגולה ללמוד מענייני דיומא,כגון:בתשעה באב-הלכות תשעה באב ותענית. תיקנו חז"ל לקרוא את 'איכה' בתשעה באב בלילה ובבוקר.ונוהגים לקרוא אותה עם פירוש,כדי להבין את מה שאמר ירמיה,ללמוד את המסר,איך בכל פסוק,מילה וטעם,הייתה נבואה והתרעה על האסון העומד בפתח. עלינו לזכור ולקונן על מה שיהויקים הקשה את לבו כדי לא לשמוע,ואיך לא שם את לבו אל דברי המגילה.נאמר לו "בכה תבכה בלילה" ולא שם ליבו.נאמר לו "גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה"ולא שם לבו."דרכי ציון אבלות","והיא מר לה" ולא שם לבו.זוהי קשיות לבו של יהויקים שעלינו להיזהר לא לחזור אליה. הרמב"ם אומר שכל הצומות שצמים נתקנו כדי להתעורר וכדי שנתבונן מה אירע לאבותינו בגלל מעשיהם,וכדי שלא נעשה כמותם לבל יבולע לנו. חולה,גם אם אין בו סכנה,רשאי להקל על עצמו,גם ללא התייעצות עם רופא,ולהתענות מספר שעות ולאכול,אך לא יאכל מעדנים או בשר ולא ישתה יין.ואם רופא אומר לו לאכול בשר-חייב לאכול. קטנים-עד גיל בר מצוה צמים מספר שעות בלבד,כדי להתחנך במצוות.אין להאכילם במעדנים,אלא כדי צרכם. חיילים בכוננות מבצעית צריכים לאכול. _שבוע שחל בו ט' באב_ 1.נוהגים לא להסתפר ולהתגלח שבשבוע שחל בו ט' באב,ונוהגים שלא לקצוץ שיער מכל מקום בגוף.ומנהג האר"י לא להסתפר מי"ז בתמוז,וכך נהגו אשכנזים. 2.אין מכבסין בשבוע זה ויש מחמירים מראש חודש,וכן נוהגים האשכנזים. 3.חיתולים ובגדי ילדים קטנים שמתלכלכים תדיר ואין אחרים מותר לכבס בצנעה.כיום עדיף להשתמש בחיתולים חד פעמיים. 4.אין רוחצים את כל הגוף בשבוע זה אפילו בצונן.מי שהתלכלך בעבודה או שמזיע הרבה-יכול לרחוץ את כל גופו.ואם קשה לו בצונן יכול אף בחמין.ומכל מקום ימעט הנאתו ויתכוון רק להסיר הלכלוך.

  -מועדי ישראל-

Image Hosted by ImageShack.us 

תקציר: בערב החגים הנוראים נתמלאתי תוגה, מין עצבות שכזו רכה, מצב רוח- בלי לדעת מה? כמו מועקה בחזה ולחצה, הלב התחמץ כמו בצביטה למה? על שום מה? על שום מחשבה שפתאום ירדה עלי. מי אני? ומה? סתם אחת, קטנה... והעולם גדול גדול, רחוק ועגול, וקורים בו דברים שונים ומשונים, דברים טובים ודברים רעים, ואנשים בו רבים רבים רחוקים וזרים ואף פעם אותם לא אדע, והם אפילו לא שמעו דבר אודותי, ואינם יודעים אותי, מי אני, ומה שמי, ואיה ביתי, ומה הם חלומותי. ואפילו אסע כל הימים על פני ארצות ועמים, על פני יבשות וערים, לא אספיק לראות ולהכיר את פני כל האנשים. אני רק אחת קטנה ויחידה. ומי קולי ישמע? ובעולם הגדול כל הזמן מתרחשים דברים, מהם תמוהים, מהם מרגיזים, בלתי מובנים. ואפילו אם אנסה וארצה. אפילו אם אשתדל ואתפלל, מה כוחי, ומה ומי אני? כה קטנה בעולם הגדול, חשבתי, לא חשובה, גרגר של חול, טיפה בים, אף אחד לא מרגיש בי, יכולתי אפילו שלא להיות בכלל. אך לפתע כמו ברק כמו ברכה האירה לי תשובה מפתיעה: אין בכלל דברים גדולים! דוקא הם אינם קיימים! כי מי עושה את הנהר אם לא הטיפות? ומי אם לא הגרגירים, עושים את המדבריות? והאם לא השתילים הקטנים הם אלה שהופכים להיות יערות? ומי בונה את כל הבנינים הגבוהים אם לא הלבנים הקטנות?..(אסתר קל)

Image Hosted by ImageShack.us
על חגים ניתן גם באתר:

Image Hosted by ImageShack.us
בסעודת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט ביקש ר' מנדל מקוצק מתלמידו ר' יצחק מאיר (בעל "חידושי הרי"ם") לדרוש מענייני דיומא. פתח ר' יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, הקשה ופירש. אמר לו ר' מנדל: לו היינו בארץ ישראל, די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול. שם בארץ ישראל אין ראש השנה אומר "דרשוני" אלא "עשוני". (ילקוט החכמה")

Image Hosted by ImageShack.us
בחגיגת הנטיעות במגדיאל שבשרון נתכבד הרב קוק זצ"ל בנטיעה הראשונה. כשקם והלך ולנטוע התרגש מאוד, ודמעות זלגו מעיניו, ופניו היו כלפיד אש. כשהגישו לו את המעדר, סירב לקחתו והתכופף, ובידיו טיפל ברבי האדמה, וכולו נתון ברעדת קודש. כששאלו אותו אחד המקורבים, מדוע הרב נתרגש, השיב לו הרבי, שנטיעת עץ פרי בארץ ישראל אינה סתם פעולה חקלאית רגילה. זוהי הידבקות במידותיו של הקב"ה, שאף הוא התעסק במטע הארץ תחילה. לא נאה לה למצווה כה חשובה להשתמש במעדר אשר מהווה "חציצה" בין האדם לבין אדמת הקודש. ("מועדי הראי"ה"-הרב אברהם יצחק הכהן קוק)

Image Hosted by ImageShack.us
"בפורים צריכה להיות שמחה גדולה.
על מה שלנו, ליהודים, באדר קרה.
שהמן רצה לצרור את היהודים.
ואת מזימתו במגילה מיד סוקלים.
המן רצה את היהודים להשמיד.
אך הוא את עצמו בפח מפיל.
לאחר שצמה אסתר ניגשה היא למלך.
והוא בשרביטו פינה לה את הדרך.
אז היה מותר לה אליו לגשת.
ואמר הוא לה ש- "עד חצי המלכות" יכולה היא לרשת.
ואת המשך הסיפור כולם מכירים.
שנשארו בחיים אותם יהודים.
חיה "נהפוך הוא" ואת המן ומשפחתו בעץ תולים.
לכן מנהג להתחפש בפורים, ואת אוזנו של המן אנו אוכלים".
(מאת: עינב מ.)

Image Hosted by ImageShack.us
לקראת קבלת התורה הוצרכו ישראל להכנה והתקדשות כדי להיטהר מטומאת מצרים. ועל כן, גם אנו בימי ספירת העומר צריכים להתכונן למתן תורה, כשם שעם ישראל התכונן למעמד הר סיני. ומשום כך, הנהיגו הקדמונים ללמוד בתקופה זו את מסכת אבות, המלמדת את האדם לשפר את עצמו כדי להיות מושלם בינו לבין עצמו, בינו לבין זולתו, בינו ובין הקב"ה.

Image Hosted by ImageShack.us
כידוע, הימים שבין חג הפסח לבין חג שבועות, הם ימי ספירת העומר. בגמרא במסכת יבמות דף ס"ב מסופר על תלמידי ר' עקיבא שמתו בתקופה זו, על "שלא נהגו כבוד זה בזה".הפירוד יצר את המגפה. האש שדולקת ומדליקה היא הסמל למאחד למלכד, כאשר העצים מתלכדים יחד לשלהבת אחת המקום ששם דולקת האש נקרא "אח"- מלשון אחווה ואחדות. -זו הסיבה שמנהג בל"ג בעומר להדליק מדורה" .

סיפור המגילה (חג הפורים):

הכל התחיל במשתה מפואר שערך אחשוורוש המלך הפרסי הגדול, לאנשיו. והנה החליט להזמין את אישתו וושתי שתופיע. וושתי, שערכה בנפרד משתה לנשים מיאנה לבוא. אחשוורוש כעס וגירש אותה מהארמון, והחליט לחיות חיי רווקות. אך יועציו הסבירו לו שעלולות כל נשות הממלכה ללמוד ממעשי וושתי ולזלזל אף הן בבעליהן על כן, החליט אחשוורוש להתחתן בשנית.

הוא קרא לכל הנשים הבתולות הרווקות שתבואנה לארמונו. מכולן הוא התאהב דווקא בהדסה, בת דודתו של מרדכי הצדיק ומרדכי הזמין את הדסה לשיחה בארבע עיניים, נתן לה שם אחר- "אסתר"- שבאותה תקופה לא היה שם יהודי, ופקד עליה להעמיד פני גויה. יום אחד, מצא את שני משרתי המלך זוממים להרעילו ומיהר להזהיר את אסתר, שהזהירה את המלך, שציווה להורגם. אולם המקרה ציווה לרשום בספר הזיכרונות באותה תקופה, קידם את המן בן המדתא האגגי. המן הודיע שמעכשיו על כולם להשתחוות לו, אבל מרדכי היהודי לא השתחווה לו. כעס המן והחליט להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. מרדכי התאבל וביקש מאסתר לנסות לבקש רחמים מהמלך. אבל אסתר במקום זה הזמינה את המלך ואת המן למשתה. המן יכל להיות הכי מבסוט שבעולם אלמלא העובדה שמרדכי לא משתחווה לו אז זרש אשתו ועשרת בניו הציעו: להכין  עץ גבוה ולתלות עליו את מרדכי בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר הביא לי את ספר הזיכרונות. הספר נפתח במקום בו סופר על מרדכי. המלך התפלא שלא ניתן שום פרס למרדכי ובדיוק ברגע ההוא נכנס המן כדי לספר לו על העץ המלך ביקש שיציע פרס לאדם האהוב על המלך והמן חשב שהכוונה אליו. הוא הציע סוס וכתר וגלימה, אך הכל נחבט בחזרה בפרצופו כשהסתבר לו שעליו לעשות את כל זה למרדכי. לאחר מסע ההשפלה, בו הוביל את מרדכי בחוצות וקרא: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, חזר הביתה ומיד באו אליו השומרים לגרור אותו למשתה השני של אסתר. במשתה ההוא חשפה אסתר את כל האמת המרה על האדם שרוצה להשמיד את עמה, ואז גילתה: זה המן. המלך ההמום יצא החוצה בחיפזון והמן המבוהל צנח על מיטת אסתר כדי להתחנן על חייו. כשחזר אחשוורוש חשב שתפס אותם על על חם, וכעת לא נותר לו אלא לתלות את המן ואת כל עשרת בניו להעניק לאסתר את בית המן ולהפוך את מרדכי ליועצו הבכיר החדש. ומאז הפך היום ההוא ליום של משתה ושמחה שבו מתחפשים אוכלים ואוזני המן ומביאים משלוחי מנות הלוא הוא חג הפורים, שבו ניצלנו מהשמדה מוחלטת. וליהודים הייתה אורה ושמחה, וששון ויקר.(מאת: ליאת רוטנר).


כמה דברים על פורים:

* חג עם הכי הרבה אורה. עד כדי כך שלעתיד לבוא כל שאר החגים יתבטלו ורק חג הפורים ישאר!

**מה בין פורים לחג החנוכה שבו גם יש אורה גדולה? בחנוכה רצו לאבד ביהודים את הרוחניות ובפורים את הגשמיות. ועוד בחנוכה מחזיקים בסביבון מלמעלה שבורא העולם נתן אורה ועשה הרבה רעש אצל בני האדם למטה להתקרבות אליו. ובפורים משחקים ברעשן מחזיקים בו מלמטה ועושים רעש למעלה בשמיים .

***מה בין פורים ליום הכ-פורים? שבשניהם צמים כדי לכפר על העוונות/ על גזירות.

****מה בין פורים לפסח? "בחסידות ק'וצק נהגו לאחל בפסח- פסח שמח וכשר. ובפורים- פורים כשר ושמח. למה פה התחיל ב"שמח" ובאחר ב"כשר"? כי בפסח ברור שיהיה כשר מרוב עבודות הבית אך השאלה אם יהיה שמח כמו בפורים. ולכן בפורים התחיל בכשר כי שמחה יש בפורים אך לא בטוח שיהיה כשר..."

*****אין אדם יוצא ידי חובתו במשלוח מנות כי אם בשתי מנות לאביונים/ עניים דווקא!

******מצווה להשתכר בפורים. וכי להשתכר זה טוב? אלא מכיוון שבחג זה אורה גדולה ורק "בחוש" של "שכרון חושים" ניתן לראות באור זה. זה צריך להיות באופן לא רגיל משהוא רגיל בדרך כלל.

(לדוגמא: אחד רגיל לשתות כוס אחת יין ביום אז בפורים ישתה 2 כוסות) אך לא להגיע  לידי הוללות!

*******מצוות קריאת מגילת אסתר!


לקראת חג הפסח: תקציר:

*חג החירות. שבו בני ישראל יצאו משעבוד מצרים בזכות בורא העולם!

*איזה הוכחה יש לנו אפילו ללא התורה שאכן הדבר הזה היה? כי ממתי שיצאנו ממצרים בכל שנה ושנה ערכנו את החג הזה. ועצם זה שכל שנה שמרנו על שמירת חג הפסח זה עדות למה שהיה בשנה הקודמת. (זה גם עובדה לשאר מצוות כיום השבת ועוד').

*מה קדם לפני מה הביצה או התרנגולת? תשובה: התרנגולת. כי קודם נבראו החיות. מה קדם לפני מה הכלל או הפרט? תשובה: הכלל ואח"כ מגיעים לפרט שבתוך הכלל. מכיוון שיתכן מצב ובו יהיו הרבה פריטים וכל פריט נושא עניין אחר ולא תמיד כשיש פריטים רבים הם באים לאותה מטרה. אבל כשיש כלל! אז קודם יש מטרה שבה כל הפריטים שותפים לאותה המטרה! ובהקשר זה לפסח- שבפסח כולנו ככלל מסובים מאוגדים מסביב לשולחן ליל הסדר!

*כנגד 4 בנים דיברה תורה: חכם- שאומר ושואל בלידע לקיים מצוות. הרשע-שאומר למה לכם לקיים מצוות? תם- שלוקח את המצוות בתמימות ומקיים את ציוויו של הבורא בתמימות. ושאינו יודע לשאול- אלו הקטנים שעדיין לא מבינים ושאינם יודעים לשאול שאלות או אנשים שאינם יודעים לשאול שאלות מחמת שכלם לכן אנו צריכים להשכילם בחכמתינו הידועה!

*פסח= פה סח -מצווה לספר ביציאת מצרים.

הגדה- מלשון הגד/ להגיד/ לספר ביציאת מצרים!

*אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. אין לאכול לאחר אכילת האפיקומן, אחרי חצות אין לאכול.

*מצוות עלייה לרגל= לירושלים. לכותל.


->לפרסום בחינם באתר שלח מודעתך למייל: avigailkk@gmail.com