Balance de la visita de Casi Angeles a Israel: entrevista a Eugenia Suarez (Jazmin) y Nico Riera (Tacho)

Por Marcelo Kisilevski, desde Israel

Casi Angeles y una enorme delegacion del Cris Morena Group anduvieron por Israel repartiendo buenas ondas, para alegria de cientos de miles de adolescentes israelies durante la festividad de Sucot (Tabernaculos). Ademas de las notas publicadas en Clarin, pude entrevistar a Ma. Eugenia Suarez (Jazmin en la tira) y a Nicolas Riera (Tacho). Por asuntos tecnicos de la redaccion del diario, la nota no se llego a publicar, y por eso aqui va en exclusiva.

Nico y Euge son dos amigos que juegan al futbol en el pasillo con una pelotita de plastico. Pero en lugar de estar en el colegio o en una plaza, estan junto al camarin del Palacio Nokia de Tel Aviv, esperando al primer cronista que los va a entrevistar despues de cuatro dias y trece shows sin que la prensa los “moleste”. Ma. Eugenia Suarez (17 anos, Jazmin en Casi Angeles) y Nicolas Riera (24, Tacho) estan ansiosos por hablar, por elaborar un poco todo el delirio y la admiracion sin fin del publico israeli.

La charla con este corresponsal, por eso, tiene un poco de terapia de grupo, e incluso bromean con ello. Hablaron de la fama, de su adolescencia no perdida sino “distinta”, hablaron del futuro. Eugenia esta segura que quiere llegar a Hollywood. Nico quiere desarrollar su veta musical y puede que ya en abril, cuando vuelvan a Israel, toque uno de los temas en guitarra.

Pero primero, viven muy bien el presente, y repasan el furor que acaban de provocar en Israel. “Fue increible”, empieza Eugenia. “Tengo la voz y el cuerpo muy cansados, pero el cansancio es solo fiasico. Tengo 17 anos, puedo hacer miles de shows mas y quiero hacer esto toda mi vida”. Nico explico que “a mi se me iba pasando demasiado rapido sin poder registrar del todo, casi sin poder pararme a disfrutar”.

Mas alla del fenomeno Casi Angeles en Israel, el asombro de las estrellas pasa por el pais en si. Para Nico era la primera visita: “La imagen que llega alla es todo guerra y conflicto. Un poco me asuste cuando me dijeron que veniamos a Israel. Pero llegamos y dije: ‘Loco, esto es Miami, me vengo aca de vacaciones’. La playa, las ciudades, los paisajes, los negocios, la gente. ¡Esta buenisimo!” “Bueno, a la playa no podiamos ir por los fans, pero yo sali al balcon a tomar sol. No me queme, pero…”, confiesa Euge entre risas. “Yo ya habia estado a los 11 anos con Rincon de Luz, pero era chiquita, no era consciente de nada. En esta vuelta me encanto, especialmente Jerusalen”.

Despues llego el momento del ping-pong.:

El momento inolvidable de su paso por Israel: Nico: “La primera aparicion, de ver canos y un ventilador debajo del escenario, subis en los ascensores, ves todo ese despliegue y escuchas los gritos. Es impresionante y no me lo voy a olvidar”. Euge:” A mi me queda el final de los shows, cuando prenden las luces y ves la cara de la gente, algunos llorando, otros gritando y mostrandote fotos y carteles”.

El momento comico: Euge: “Ayer me regalaron cremas del Mar Muerto, con Lali (Mariana Esposito, Mar en la tira) y Cande (Candela Vetrano, Tefi) nos pusimos mascaras y entramos en los cuartos de todos a oscuras y los asustabamos”. Nico: “Un dia nos trajeron globos con helio y filmamos escenas de backstage con la vocecita que te hace sacar”.

El papelon sobre el escenario: Nico: “En el tema con las linternas a uno de nosotros se le cayo la suya y se hizo anicos, ¡te juro que se desintegro! Por suerte yo tenia que salir, le deje la mia y seguimos como si nada”. Euge: “En general soy muy torpe, pero en el escenario no me importa. Ya en la segunda cancion, ‘Casi Angeles’, me trabe y casi me caigo. Se lo dije a la gente: ‘Espero que la esten pasando bien, yo empece con una casi caida, pero estoy bien’”.

El regalo mas significativo de los fans: Euge: “Me encantaron las cremas porque eran del Mar Muerto. Pero me gusta mas todavia que cuando te regalan una jamsa (la manito de la suerte) o una estrella de David”. Nico: “A mi me gusta cuando te hacen un collage de fotos, y son todos fotos tuyas, distintas, mezcladas. Algo que me impresiona tambien es que puedan escribirte una carta en espanol. Tienen sus faltas, claro, pero se entiende todo lo que quieren decir”.

Una ensenanza que se llevan de Israel: La ensenanza que se lleva Eugenia son decenas de palabras y frases en hebreo que repite en rafaga dejando anonadados a los hebreo-parlantes en el camarin. Y ademas: “Me llevo el valorar mucho lo que tengo. Yo nada mas queria tener salud, ir al colegio. Y de repente me doy cuenta que hago todo lo que quiero y lo que me gusta, y estoy muy agradecida”. Nico: “Que todos los seres humanos somos muy parecidos. Estando alla uno piensa que son todos diferentes, que viven todo al reves que nosotros. Venis aca y de repente somos todos iguales, nos reimos de las mismas cosas y nos gusta lo mismo. Eso me impresiona: tanta distancia y ser tan parecidos en tantas cosas. Esta bueno”.




זה לא תקציר מילה במילה, אבל זה מסכם את הריאיון.
הם מדברים על המופע, אאוחה אומרת שהיה מדהים, שהגוף שלה עייף והקול שלה גם, אבל שזה רק פיזי.
ניקו אומר שהכל עבר לו מאוד מהר מבלי שהוא יוכל להנות קצת.
הכתב מציין שזה הביקור הראשון שלו וניקו אומר שהוא שמע שישראל זה רק מלחמה ובעיות, אבל מיד כשהוא הגיע לפה הוא אמר "שיגעון, זה כמו מיאמי, אני בא לפה לחופשות!" הוא אומר שלחוף הוא לא יכל ללכת אבל שהוא יצא למרפסת להשתזף אבל לא נשרף.

הכתב שואל אותם על הרגע הבלתי נשכח, המצחיק, הפאדיחה על הבמה, המתנה שהכי משמעותית מהמעריצים ומשהו שהם יקחו מישראל.
לגבי הרגע הבלתי נשכח, ניקו אומר שהוא לא ישכח את הרגע הראשון שהם מול הקהל בכל הופעה, כשהם נמצאים למטה מתחת לבמה, בין העמודים, עולים במעלית ושומעים את הצרחות של המעריצים ורואים את כולם.
אאוחה בניגוד אומרת שבכל הופעה בשירים האחרונים, כשהאורות נדלקים ואפשר לראות את הפרצופים של המעריצים, חלק בוכים, חלק צועקים וחלק מראים שלטים ותמונות שלהם.
לגבי הרגע הכי מצחיק, אאוחה אומרת שהביאו לה קרמים מים המלח אז היא, לאלי וקנדה שמו אותם ועברו בין החדרים של כולם בחושך והפחידו אותם. ניקו אומר שהביאו להם למאחורי הקלעים בלוני הליום, הם לקחו את האוויר שמהם ועשו באק לטים עם הקול שיצא להם.
לגבי הפאדיחה על הבמה, ניקו אומר שבשיר עם הפנסים (של לאלי כנראה) לאחד מהם נפל הפנס ובדיוק ניקו היה צריך לצאת אז הוא העביר לו את שלו והמשיכו כאילו שומדבר לא קרה.
לגבי אאוחה, היא אומרת שהיא מאוד מגושמת אבל שעל הבמה לא ממש אכפת לה. היא מוסיפה ואומרת שכבר בשיר השני ב"כמעט מלאכים", היא נתקעה וכמעט שנפלה, היא אמרה את זה גם לאנשים "אני מקווה מאוד שאתם מבלים בכיף, אני התחלתי את ההופעה בכמעט נפילה אבל אני בסדר".
לגבי המתנה שהכי משמעותית מהמעריצים, אאוחה אומרת שהיא אהבה את הקרמים מים המלח, אבל שהיה מוצא חן בעינייה יותר אם היו מעניקים לה חמסה או מגן דוד.
ניקו אומר שהוא מאוד אוהב שעושים קולאז' של תמונות והכל הוא שלו, תמונות שונות מזמנים שונים. ועוד מאוד מפתיע אותו והוא מעריך את זה, זה כשהמעריצים יכולים לכתוב מכתב בספרדית, הוא מציין שיש להם את הטעויות שלהם אבל שזה לא חשוב, כי מצליחים להבין מה שהם מנסים להעביר ולהגיד.
לגבי מה שהם יקחו מישראל, אאוחה אומרת שהיא תיקח מישראל את המילים והמשפטים שהיא למדה להגיד בעברית שהשאירו את כל דוברי העברית בחדר הלבשה המומים וגם שתעריך יותר את הדברים שיש לה. היא מוסיפה ואומרת שהיא רצתה לפני הכל רק בריאות וללכת לבית ספר אבל עכשיו היא קולטת שהיא עושה את כל מה שהיא אוהבת לעשות.
ניקו אומר שכל בני האדם מאוד דומים, שמי שחי שם (בארגנטינה) חושב שאלו שגרים רחוק שונים מאוד מהם ועושים הכל הפוף. אבל כשהם מגיעים לכאן, הם מבינים שהם בעצם מאוד דומים, צוחקים מאותם דברים ואוהבים את אותם דברים. כל-כך הרבה מרחק ולהיות מאוד דומים בכל-כך הרבה דברים, זה טוב.