מוות בחצות הלילה הלילה ירד על הרחוב. המנורות נדלקו בשבריר שנייה ומילאו את הרחוב באור נעים. עננים החלו לכסות את השמיים וגשם זלעפות החל לרדת. הלכתי ברחוב, מגפי העור שלי משמיעים רעשים עמומים בכל צעד. על גבי סחבתי תיק שחור וגדול שבו מונח רובה. המשכתי ללכת הליכה איטית, זקופה. מרחוק שמעתי בקול עמום את שעון העיר מצלצל שהשעה אחת-עשרה בלילה. בעודי הולך ברחוב המואר מהמנורות, זכרונות חזרו אלי. זכרונות מן העבר. היום שבו הרגתי לראשונה. הייתי קטן, תמים, שאינו מבין מהי מתנת החיים. שנים ביליתי בכלא. תא קטן, צר, אוכל מועט. אך היום אני חופשי. היום אני הולך להפגש עם המוות בשנית. המשכתי ללכת כשעה. הגעתי למקום, רטוב עד שד עצמותי מהגשם. הרמתי את ראשי לעבר המקום. המקום שבו נפגשתי לראשונה עם המוות. מגדלור על חוף הים, בנוי מאבני בטון שנוצרו ביד. דמעות זלגו מעיני כמו הגשם למראה המקום. התקרבתי את המגדלור ונגעתי באבניו הקרות, המנחמות. ברקים ורעמים נשמעו בכל מקום. גלי הים התנפצו בקול חזק על החוף. התקרבתי לדלת המגדלור העשויה מעץ אכול ממים. הדלת נפתחה בחריקה גדולה. נכנסתי למקום הלח, הרטוב. התחלתי לעלות במדרגות, עוצר מדי פעם לבדוק שאף אחד לא עוקב אחרי. הגעתי לראש המגדלור, לאור נעים שבקע מן מנורה בודדה שנשארה תלוייה על התיקרה למשך שנים. הזכרונות חזרו אלי חזק מתמיד. הבזקים מקול הירייה שיצאה מרובי. הכדור שפגע בראשו של איש תמים. הצרחות, הזוועה. הצחוק של המדריך שלי שעמד לידי. צרחתי צרחה חזקה. איך עשיתי את זה? למה הרגתי את האיש? התמוטטתי על הרצפה הקרה בבכי. הבזקים נוספים חזרו אלי מהמאורע. בבכי חזק שלא נשמע בגלל הרעמים. פתחתי את התיק שלי והוצאתי את הרובה. רובה ברזל, ארוך, שבתוכו כדורי ברזל שיהרגו מישהו. הרכבתי במהירות על הרובה את הכוונת והתקרבתי אל חלון המגדלור. חלון שקוף, גדול, רטוב מגשם. פתחתי בחוזקה את החלון וגשם חזק החל להכנס לתוך המגדלור. התיישבתי במקום, וקירבתי את עיני לכוונת. העיר החשוכה , הרטובה, נפרסה לעיני. סרקתי בחשש את הרחובות בחיפוש אחר האיש. האיש שימחק היום מפני האדמה. והנה, איש גובה ורזה, הולך באיטיות ברחוב. האיש לבש מעיל ארוך ושחור, ידיו בתוך המעיל כאילו מחזיק משהו. הזזתי את עיני מהכוונת והוצאתי מתיקי תמונה. "זה הוא..." מלמלתי לעצמי. החזרתי את עיני לכוונת ושוב ראיתי את האיש הולך בחשש ברחוב. כיוונתי את הכוונת ישר לראשו. הבזקים נוספים חזרו אלי. החזקתי ביד רועדת את הרובה נחוש בדעתי לפגוש את המוות. מרחוק בקול עמום, נשמע שעון העיר מצלצל שהשעה שתיים-עשרה בלילה. "תן לבדוק משהו?" שמעתי קול הסתובבתי בבהלה.. בום! האיש חבט בי עם הרובה שלו בראש... נפלתי מן המגדלור למטה... למטה... לעבר הים... הגעתי עד לים... עמוק בפנים... הייתי מעורפל ומבולבל... עליתי מן הים... הייתה לי הרגשה של סחרחורת ונפלתי על החוף... בוקר.. חזרתי לתא כלשהו בכלא. מבולבל ומאוכזב, שמעתי את השוטר נובח לעברי "קום, אוכל" ברגליים כושלות קמתי... ובלי ששם לב, ברחתי מהשוטר לעבר חדר ההמתנה של הכלא, מצאתי חלון. נעלתי את הדלת... שמעתי מבחוץ את השוטרים דופקים ובועטים בדלת... "מהר.. מהר.." מצאתי את הרובה שלי בארונית הקטנה והישנה.. איפה שהחבאתי אותו יומיים לפני שברחתי...נשאר בו עוד כדור אחד.. יריה אחת.. כוונת אחת.. אחת אחר הצהריים...  כיוונתי את הרובה לעבר העיר.. לעבר סמטה קטנה.. ראיתי שם איש גבוה הולך... ביד רועדת כיוונתי את הכוונת לראשו של האיש. הסמטה, נשטפה בחומר אדום, ואיש שוכב על הרצפה, מדמם... הסוף             המרטש תכניסו אותה לאמבולנס!" צעק המפקח ברידג'ט. "אני לא מבין מה קרה כאן הערב. היא פצועה אנושות אבל אין סימני פריצה כלשהם." אמר ג'רי למפקח. "אכן תעלומה מוזרה..." אמר המפקח. דלתות האמבולנס נסגרו בחבטה והוא נסע. "קדימה. בוא נחזור למפקדה. יש טפסים למלא..." אמר ג'רי וצמרמורת עברה בגופו. ג'רי והמפקח נכנסו לניידת המשטרה ונסעו. ******************** "אל תדאגי ילדה." אמר הרופא בבית החולים. "אנו נטפל בך, ואת תיהי בריאה ושלמה." אמר הרופא. הילדה שכבה מחוסרת הכרה על מיטת בית החולים. פניה היו אדומות מדם, וחתך גדול ועמוק על לחיה. כל גופה היה מלא בחתכים עמוקים. הרופא לא ידע איך יצליח לטפל בא. הרופא נאנח, ויצא מהחדר. אחרי כמה שעות, הילדה התעוררה בלילה. הילדה בחנה את החדר בחשש ובחנה את גופה הפצוע. היא בהתה לפתע באוויר עם מבט אימה על פניה. "הוא כאן שוב! הצילו! הוא הורג אותי!!" צעקה הילדה בצרחות אימה. ******************** ג'רי פתח את דלת תחנת המשטרה, ואחריו נכנס המפקח ברידג'ט. ג'רי התקרב לשולחן המטעמים, והכין כוס קפה, לו ולמפקח. שניהם התיישבו על אחת מספות התחנה. "מה אתה חושב שתקף אותה?" שאל ג'רי. "איני יודע... אולי הילדה הייתה משוגעת וחתכה את עצמה." אמר המפקח בצחוק. "איני חושב שזה יתכן." אמר ג'רי. "לא היו כל סכינים בביתה ולא היו סימני אצבעות של הילדה על הדברים בבית. כאילו שהיא לא הייתה שם מעולם." אמר ג'רי באי-נוחות. "אבל איך אתה מסביר זאת?" אמר המפקח בסבר פנים רציניות. "לא היו סימני פריצה, והיא הייתה חתוכה לגמרי!" אמר המפקח. "אבל היא לא משוגעת! אין לה תיק רפואי שמעיד על כך! אפילו הוריה אומרים שהיא לא משוגעת." אמר ג'רי בכעס. "איפה ההורים שלה בכלל?" שאל המפקח. "הם נסעו לצרפת שעה לפני שמצאנו את הילדה..." אמר ג'רי. "זה מסביר הכל! הוריה ניסו להרוג אותה ואז נסעו לצרפת!" אמר המפקח. "אין לך ראיות על כך..." אמר ג'רי. "נצטרך למצוא ראיות!" אמר המפקח. לפתע, דלת המשטרה נפתחה ושוטר מותש נכנס לתחנת המשטרה. "הילדה... הותקפה שוב בבית החולים... היא מתה..." אמר השוטר בהתנשפות. "אל אלוהים!" צעק ג'רי בחוזקה. "קדימה. חייבים לנסוע לבית החולים." אמר המפקח בקול רגוע. ******************** "אני פשוט לא מבין! אין סימני פריצה והילדה חתוכה ומרותשת לחלוטין!" צעק ג'רי בחדר הילדה בבית החולים. "דיברתי עם הרופא והוא אמר שהיא צרחה 'הוא כאן! הוא כאן! הצילו!' לפני מותה. הוא אמר שברגע שהם שמעו אותה הם מיהרו לחדרה אך היה מאוחר מדי." אמר המפקח בקול רגוע. "כל מה שאנו יודעים, כמעט כל אחד חשוד. יכול להיות שאפילו הרופאים עשו זאת." אמר ג'רי. "או אני או אתה." אמר המפקח. "כן... או אני, או אתה..." אמר ג'רי באי-נוחות. ******************** השעה כבר הייתה שעה מאוחרת... 3:32 הראה השעון הגדול בתחנת המשטרה. בוום!! נשמע פיצוץ אדיר מן הקומה הראשונה. "מה לעזא..." מילמל ג'רי בבהלה בזמן שהקפה ששתה נשפך. ריח חזק של עשן עלה מן הקומה הראשונה... ג'רי ירד לקומה השניה ומשם לקומה הראשונה......... ******************** הקומה הראשונה הייתה מפוצצת והרוסה לחלוטין... על הקירות היה כתוב בדם "אתם עוד תשמעו ממני..." שולחן המטעמים נשבר לשניים, ג'רי נבהל והסתכל אחורנית.... הקיר שבו היה החלון התרסק לגמרי וכעת הגשם חדר לתוך התחנה... ג'רי פנה ימינה, למשרדו של המפקח ברידג'ט... כל מה שראה היה שלולית דם ענקית על הרצפה, מחשב מרוסק ועציץ שבור, ג'רי פנה לחדר השני, פתח את הדלת ולא הצליח לראות כלום, כי כל התיקרה קרסה...... ******************** ג'רי הלך לקומה השנייה, בתחנה הנטושה, למכונת הקפה. לפתע, ג'רי שמע מישהו עולה במדרגות. "מי שם?" צעק ג'רי. שקט שרר בתחנה, חוץ מצעדים כבדים שנשמעו עולים במדרגות. "מי שם?!" חזר ג'רי ופחד החל למלא אותו. ג'רי ראה דמות גבוהה, עם מעיל אפור שמכסה את גופה, וכובע מכסה את פניה, עולה במדרגות. "מי אתה?" שאל ג'רי. האיש המשיך לעלות במדרגות בהתעלמות מג'רי. "עצור בבקשה אדוני" אמר ג'רי בקול תקיף. לפתע, דלת המשטרה נפתחה וקולו של המפקח נשמע מהקומה הראשונה. "איפה אתה ג'רי?!" צרח המפקח. "ברידג'ט? מה אתה עושה כאן? אתה אמור להיות בבית החולים." אמר ג'רי בעודו מסתכל על הדמות המוזרה ממשיכה לעלות במדרגות. המפקח עלה במהירות במדרגות ופגש את ג'רי והדמות. ברידג'ט נראה משוגע. ריר נזל מפיו ועיניו התגלגלו בחוריהן. בידו הוא החזיק אקדח. "ברידג'ט, אתה בסדר?" שאל ג'רי בחשש. המפקח נראה מחפש את מי שדיבר אליו, ולבסוף עיניו המשוגעות נחו על ג'רי. "שלום ג'רי... אתה כבר מבין הכל?" שאל ברידג'ט. "שלום... מה קרה לך? מה אני מבין?", שאל ג'רי. "אני יודע מי עשה את הכל פה....  "אתה מתכוון לדמות עם המעיל האפור?" שאל ג'רי כשהוא מצביע על האיש. "בדיוק... הנה, תראה." אמר ברידג'ט. ג'רי הסתובב בחשש... בום!! האיש ירה בו עם אקדח שהסתיר מתחת לחולצתו.... המפקח ברידג'ט הסתובב והלך... משאיר את גופתו של ג'רי על הרצפה...