מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית"ר ירושלים
 |
| מידע כללי |
| כינוי |
המנורה, הדגל של המדינה |
| תאריך ייסוד |
1936 |
| אצטדיון |
טדי, ירושלים (21,600) |
| בעלי הקבוצה |
{{{בעלים}}} |
| נשיא |
ארקדי גאידמק |
| יו"ר |
אלי ארזי |
| מנכ"ל |
{{{מנכ"ל}}} |
| מאמן |
 יצחק שום |
| ליגה |
ליגת העל |
| תארים |
| מספר אליפויות |
5 |
| מספר גביעים |
5 |
| תארים אחרים |
{{{תואר אחר}}} |
| תלבושת |
|
|
בית"ר ירושלים היא קבוצת כדורגל ישראלית שהוקמה בירושלים ב-1936 והשתייכה בעבר לאגודת ספורט בית"ר. לזכותה של הקבוצה חמש אליפויות, חמישה גביעים וגביע טוטו אחד. קבוצה זו נחשבת לאחת מהגדולות שבכדורגל הישראלי למרות ששהתה זמן לא קטן בליגות נמוכות מהליגה הראשונה.
היסטוריה
השנים הראשונות
קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. חלק ניכר משחקני בית"ר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י. עקב מעצרו של מרקוביץ על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1943. בשנים אלה הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, בשל פעילותם המחתרתית. בין המוגלים היו חיים קורפו, לימים שר בישראל, שמעון גרשון, שלמה כהן ועוד. בשנת 1943 הקימו דוד הורן ושמואל קירשטיין מחדש את הקבוצה, ומיזגו אליה את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. הכוכב המשמעותי הראשון של הקבוצה היה החלוץ סימון אלפסי, שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים. לאחר מכן, כשפרש ממשחק פעיל, עבר לאמן את הקבוצה. יחד עימו בלטו גם הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום והחלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון. הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה בשנת 1954 (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין). עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת , בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.
שנות השישים והשבעים
עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה. אך בעונה הכפולה של 1966-1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר (שחקן נבחרת פרו),שאול מזרחי, אודי רובוביץ', שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה - ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר ורובוביץ', שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים, כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.
בשנות ה-70 החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית כמו השוער יוסי מזרחי ושלישיית הקישור: ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק", הצליחה הקבוצה לזכות לראשונה בגביע המדינה בשנת 1976, משעריהם של מלמיליאן ונוימן. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר. באותה שנה שינתה בית"ר את צבעי מדיה, אשר עד אז היו תכלת ולבן, לצהוב ושחור, בהם מופיעים שחקני הקבוצה עד היום.
בשנת 1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בשנים אלה הגיעה הקבוצה פעמים רבות למקום השני, ולעתים קרובות החמיצה את האליפות במחזורי הסיום. בסוף שנות ה-70 הפכה בית"ר לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.
שנות השמונים
בתחילת שנות ה-80 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (הליגה הארצית אז) אך שבה לליגה הבכירה כעבור עונה. במהלך העונה בליגה הארצית, עלה לשחק לראשונה שחקן צעיר ומבטיח בשם אלי אוחנה.
בעונת 1983/84 הייתה בית"ר המועמדת הפייבוריטית לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך הקבוצה המשיכה את המסורת הנאיבית שלה כשסיימה שוב במקום השני, לאחר הפסד באצטדיון ימק"א להפועל ת"א בתוצאה 1:3, מחזור אחד לפני סיום הליגה, ובכך העניקה למכבי חיפה אליפות ראשונה והיסטורית.
בשנת 1984/85, תחת הדרכתו של המאמן דוויד שוויצר, זכתה בית"ר ירושלים פעם נוספת בגביע המדינה,לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0 משער של אוחנה בדקה ה - 86.
בשנת 1985/86 נוסף עוד גביע לארון הקבוצה כשהקבוצה ניצחה את שמשון תל אביב בתוצאה 2:1 לאחר הארכה משערים של אוחנה ומלמיליאן. בעונה זו אימן לראשונה את הקבוצה המאמן דרור קשטן.
בשנת 1986/87 זכתה הקבוצה באליפות היסטורית,תוך תצוגות כדורגל מרשימות לאורך כל העונה. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה רק שניים. סגל השחקנים בעונה זו כלל את:יוסי מזרחי, אבי כהן, שלמה שירזי, חנן אזולאי, אודי אשש, משה בן הרוש, מאיר קדוש, יעקב שוורץ, סמי מלכה, אורי מלמיליאן, אבי גולדר, אלי אוחנה, גארי ונדרמולן ודידו.
בעונת 1987/88 עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת קריירה בקבוצת מכלן הבלגית. דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה.
בעונת 1988/89 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון דרמטי בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. את השערים לבית"ר הבקיעו אבי כהן (2) ואורי מלמיליאן. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.
שנות התשעים
בשנת 1990/91 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי נסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. המאמצת הרשמית של הקבוצה הייתה מסגריית איציק.
לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. את הקבוצה נבחר לאמן לופא קדוש. מלבד אוחנה סייעו לקבוצה לעלות בחזרה לליגה הלאומית השוער גיורא אנטמן והרכש ממכבי יפו עופר דגמי.
בעונה שלאחר מכן ,עונת 1992/93 זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, כשהיא זוכה להישג נדיר: זכייה באליפות עונה לאחר עליית ליגה. דרור קשטן חזר לאמן,ובנה סגל המשלב שחקני בית ושחקני רכש. לצד אוחנה הובא חלוץ כשרוני בשם רונן חרזי והשילוב ביניהם תרם רבות לבית"ר. שני הזרים של הקבוצה , סרגיי טרטיאק ו-ולדימיר גרשנייב היו מן המצטיינים של אותה עונה. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו: השוער יעקב אסייג ,והבלמים: אהוד כחילה ויעקב הלל. שחקני הבית הבולטים של הקבוצה באותה עונה: יעקב שוורץ,שמוליק לוי,איתן מזרחי ותומר אזולאי.
בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונת 1996/7 ו 1997/8 בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בשנים אלה עלה לשלטון בישראל הליכוד, שניהל את חלק ממסע הבחירות שלו באצטדיון טדי והביא פוליטיקאים בכירים רבים להתארח במשחקי הבית של בית"ר ולנצל את המומנטום החיובי מהאליפויות בהן זכתה. כך הפכה בית"ר בשנים אלה ל"קבוצה של המדינה". בעונות אלו שיחקו בבית"ר כוכבים כמו אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, דוד אמסלם, אלון חרזי והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בלגיון זרים הונגרי: סטפן שאלוי, אישטוואן פישונט, אישטוואן המאר ותמאש שנדור, בנוסף לבלם הוותיק סרגיי טרטיאק.
אחרי שתי עונות אלה באה נפילה גדולה: הקבוצה נקלעה לחובות כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק. את הקבוצה רכש איש העסקים גד זאבי שכיסה את חובותיה ואף ניהל אותה עונה אחת בסיומה עזב את הקבוצה שהייתה שוב על סף פירוק ולא פתחה את עונה והיתה בנאמנות אצל כונס נכסים. בית"ר פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי לאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי שהם אוהדי הקבוצה קנו אותה מכונס הנכסים.
שנות ה2000
בתחילת שנות ה-2000 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה המבוססת על סגל של שחקנים צעירים. בתחילת העשור לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7-0 למכבי תל אביב. מלבד בעונת 2000/01, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב במפעלים האירופאים. רק בעונת 2004/5 סיימה במקום הרביעי, עם כוכבה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה.
מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת הקבוצה נרכשה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לתפיחת התקציב.
מספר שבועות לאחר שרכש את בית"ר, התבטא גאידמק נגד אוחנה. בעקבות הדברים, התפטר אלי אוחנה מתפקידו. לתקופה קצרה שימשו גיא עזורי וטון קאנן כמאמני הקבוצה, ובהמשך העונה מונה לואיס פרננדז הצרפתי למאמן. הקבוצה סיימה במקום השלישי את העונה, וגאידמק הודיע שבכוונתו לזכות באליפות בעונת 2006/07 והשקיע לשם כך כסף רב, עם רכישת שחקנים זרים וישראלים יקרים והחתמת המאמן הארגנטינאי, אוסבלדו ארדילס.
כוונותיו של גאידמק הפכו למציאות ובית"ר אכן זכתה באליפות, אם כי בדרך שוב הוחלף המאמן ובמקום ארדילס נכנס לתפקיד יוסי מזרחי, גם הוא כוכב בית"ר לשעבר. בית"ר זכתה מספר מחזורים מוקדם מהצפוי לאחר שליריבתה האחרונה על התואר, מכבי תל אביב, הופחתו נקודות על ידי בית הדין של ההתאחדות. על אף הזכייה גם מזרחי, כקודמיו תחת גאידמק, פוטר מבלי שהשלים עונה, ובמקומו מונה יצחק שום. עוד מונה גיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי.
סגל השחקנים, צוות ניהול וצוות מקצועי עונת 2007/08
שינויים בסגל לקראת עונת 2007/08
בהשאלה
זרים בעונת 2007/08
בפנים
בחוץ
צוות מקצועי
צוות ניהול
- בעלים/נשיא: ארקדי גאידמק
- יו"ר הקבוצה: אלי ארזי
- מנכ"ל הקבוצה: איציק קורנפיין
- סמנכ"ל הקבוצה: נתן חבני
- דובר הקבוצה: עודד זרגרי
- מנהל שיווק ויחסי ציבור: קרן פניג'ל
- אפסנאי: מאיר הרוש
- חשב: חיים נבון
תדמית ציבורית
בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה פוליטית עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בכירים רבים בליכוד ובקדימה הם אוהדים של הקבוצה וחלקם אף מרבים לבקר במשחקיה. בשנים 1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקיה על מנת לקחת חלק בזוהר ההצלחה ולהתחכך בעם. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראש הממשלה אהוד אולמרט, ראובן ריבלין, יהושע מצא, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן.
על פי רוב ההערכות, לבית"ר ירושלים קהל האוהדים הגדול ביותר בארץ. מאז היווסדה נודע הקהל של בית"ר כקהל "חם", בעל רגישות רבה למידת ההצלחה של הקבוצה ולאטרקטיביות המשחק שלה. במהלך השנים אירעו פעמים רבות מקרי אלימות והתפרעויות של אוהדי הקבוצה כנגד אוהדי ושחקני קבוצות אחרות, ולעתים אף כנגד שחקנים ומאמנים מאכזבים בבית"ר עצמה. כמו כן, לעתים קרובות נשמעות מכיוון הקהל של בית"ר קריאות גזעניות נגד שחקנים ערבים, והקריאות "מוות לערבים" ו"מוחמד מת" אינה נדירה במשחקי הקבוצה. תופעה זו מגיעה לשיאה במשחקים כנגד הקבוצה הערבית בני סכנין.
מכיוון שההתפרעויות הללו הכתימו את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים מאוד, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.
כיום נערכים משחקי הקבוצה באצטדיון טדי המאורגן, מאובטח ומרושת היטב.
למרות החשש הקיים מאוהדי בית"ר, לפני פתיחת עונת 2007-2008 הורדו גדרות הבטחון באצטדיון, זאת למען לבסס תחושה של אמון בין אנשי הקבוצה לאוהדיה, ולתת לאוהדים הרגשה שסומכים עליהם שלא לעורר מהומות או לפרוץ לכר הדשא. זהו היה מהלך מתבקש שכן ברוב המגרשים בארץ, ובמיוחד העיקריים, הורדו גדרות הבטחון. מאז הורדת הגדרות התנהגות האוהדים התמתנה משמעותית וכמעט שאין בעיות התנהגותיות עם אוהדי הקבוצה.
בית"ר ירושלים - תוצאות באירופה
| חוץ |
בית |
יריבה |
שלב |
מפעל |
עונה |
| 1:0 |
1:1 |
 פ.צ. קופנהגן |
מוקדמות, סיבוב שני |
ליגת האלופות |
2007/08 |
| 1:0 |
1:1 |
 דינמו בוקרשט |
מוקדמות, סיבוב ראשון |
גביע אופ"א |
2006/07 |
| 3:1 |
3:3 |
 פאוק סלוניקי |
סיבוב ראשון |
גביע אופ"א |
2000/01 |
| 0:1 |
|
 א.ס. רומא |
גמר |
גביע השלום |
2000/01 |
| 0:7 |
|
 אלוקאס |
סיבוב ראשון |
גביע השלום |
2000/01 |
| 0:3 |
1:1 |
 וו.י.ט. טביליסי |
מוקדמות, סיבוב ראשון |
גביע אופ"א |
2000/01 |
| 4:2 |
1:1 |
 גלאזגו ריינג'רס |
סיבוב ראשון |
גביע אופ"א |
1998/99 |
| 6:0 |
2:4 |
 בנפיקה ליסבון |
מוקדמות, סיבוב שני |
ליגת האלופות |
1998/99 |
| 0:1 |
1:4 |
 טורסהאבן |
מוקדמות, סיבוב ראשון |
ליגת אלופות |
1998/99 |
| 3:0 |
1:2 |
 קלאב ברוז' |
סיבוב ראשון |
גביע אופ"א |
1997/98 |
| 3:0 |
0:0 |
ספורטינג ליסבון |
מוקדמות, סיבוב שני |
ליגת האלופות |
1997/98 |
| 1:0 |
0:3 |
 סילקס קראטובו |
מוקדמות, סיבוב ראשון |
ליגת האלופות |
1997/98 |
| 2:1 |
5:1 |
 בודו גלימט |
מוקדמות, סיבוב שני |
גביע אופ"א |
1996/97 |
| 1:5 |
1:3 |
 פלוריאנה |
מוקדמות, סיבוב ראשון |
גביע אופ"א |
1996/97 |
| 3:0 |
4:2 |
 לך פוזנאן |
סיבוב ראשון |
ליגת האלופות |
1993/94 |
| 1:1 |
0:2 |
 זימברו קישינב |
מוקדמות, סיבוב ראשון |
ליגת האלופות |
1993/94 |
יריבויות
כמו להרבה קבוצות כדורגל בארץ ובעולם, גם לבית"ר ירושלים יש יריבות מושבעות השנואות במיוחד על האוהדים והמשחקים נגדן מתוחים מאוד.
היריבות העירונית
בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים, הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר, הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הימנית-רוויזיוניסטית בעוד הפועל הייתה מזוהה עם מעמד הפועלים, והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל: בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויי גזענות כנגד ערבים, בהפועל משחקים ערבים-ישראלים רבים, ואוהדיה מסתייגים מכל גילויי גזענות. ליריבות פן נוסף, כשאוהדי הפועל טוענים כי בשנים האחרונות איבדה בית"ר את אופייה הירושלמי, שחקניה ומרבית אוהדיה אינם בני העיר, ובעידן גיידמאק מדובר באימפריה קפיטליסטית המונעת אך ורק מכסף. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר דאז(נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום, בשכונות קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה וקרית יובל. חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים: ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.
בשנים האחרונות, עם העמקת הפער המקצועי בין הקבוצות וביתר שאת מאז ירידת הפועל לליגה השנייה ב1999, נשארה היריבות תאורטית בלבד ולא התקיים משחק בין הקבוצות. לא פלא שעל אף היריבות, רבים מבני העיר אוהדי בית"ר מייחלים לעלייתה של הפועל לליגת העל, ולחזרתם של משחקי הדרבי התוססים.
יריבויות אחרות
- מכבי תל אביב - יריבות על הבכורה בליגה, עוינות של בית"ר ל"אליטיזם" ול"מכביזם" של תל אביב.
- איחוד בני סכנין – יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק (בעלי בית"ר) ומאזן גנאים (יו"ר סכנין). במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, דגל ישראל צבוע באדום ודגל סוריה ע"י אוהדי בני סכנין. דגל כ"ך אומנם הורד אך דגליהם של אוהדי בני סכנין הושאר להניף ע"י המשטרה.
- בני יהודה תל אביב - במשך שנים הייתה מעין אחווה בין הקבוצות. היריבות החלה למעשה לאחר שאוהדי בני יהודה החלו לקלל את אלי אוחנה, סמל ענק בבית"ר ירושלים, על רקע כישלונו בקדנציה שלו בקבוצה.
שחקני ומאמני עבר בולטים
- אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, דני נוימן, יוסי מזרחי, אודי רובוביץ', סימון אלפסי, שאול מזרחי, איציק קורנפיין, סמי מלכה, אבי כהן הירושלמי, רונן חרזי, אהוד פדרמן, דוד דוידוף ,יוסף אמינוף, ד"ר ראול גלר, ויקטור לוי, ארצי בן יעקב, איציק זוהר, שמעון צ'רנוחה, יעקב שוורץ, ישראל יחזקאל, אהרון חסון, חנן אזולאי, יצחק ג'אנו, שמוליק לוי, יוז'י סורינוב, יוסף חכם, סמואל רזניק, אלי מיאלי, אשר ברנבלום, דוד ישי.
- סרגיי טארטיאק, ולדימיר גרשנייב, אישטוון פישונט, אישטוון שאלוי, אישטוון האמר, תמאש שנדור, ז'רום לרואה.
- דרור קשטן, דוד שווייצר, סמואל רזניק, סימון אלפסי, אלי כהן, נחום סטלמך, אלי אוחנה, לואיס פרננדז, לופא קדוש, ניסים בכר, אריה רדלר, יוסי מזרחי, יצחק שום.
סטטיסטיקה
- עונות בליגת העל: 36 כולל העונה הנוכחית.
- אליפויות: 5 (2006/07, 1997/98, 1996/97 , 1992/93, 1986/87)
- גביעי מדינה: 5 (1988/89 , 1985/86 , 1984/85 , 1978/79 , 1975/76)
- גביעי טוטו: 1 (1997/98)
- גביע אלוף האלופים : 2 (11.9.1976 , 16.9.1986)
- גביע ליליאן : 1 (10.9.1985)
- גביע השלום : 1 (10.9.2000)
- מיקום הכי נמוך: 10 בליגה א', 1955/56
- הניצחון הכי גדול: בליגה - 1-8 מול מכבי הרצליה ב 22.10.1994 1994/95 בגביע המדינה - 0-9 מול בית"ר רמלה ב 16.3.1993 1992/93
- ההפסד הכי גדול: 7-0 מול מכבי ת"א, 2000/01
- בעל מספר ההופעות הרב ביותר: אורי מלמיליאן, 423 הופעות
- מלך השערים בכל הזמנים: אלי אוחנה, 142 שערים
