בניית אתרים בחינם
בס"ד

גם ציפור מצאה בית - האתר של ציפורה בראבי 

רפואת הרמב"ם

כי הכל זה הנפש
התשובה הטבעית
 
 
   האבן היא בכלל מדריגה!    רחמים עצמיים? צאו מהבוץ!    לדעת להקשיב - לב שומע    רעבים? תבכו...    תכשיט או תרופה?    תגיד מילה טובה!
   תסלחי לעצמך...    התינוק שלך..    היופי שלך..    שנת בריאות    עשי לך הפסקת קפה    האדם הוא אי
   הקנאה - מחלה והתרופה    מרירות מדבקת    תסמונת הקיקיון    הרודן הקטן    מבחן החבר הטוב    מתי יהיה טוב?
 
    דף הבית
    רפואת הרמב"ם - מהי?
    חשיבה חיובית על פי הרמב"ם
    למצוא את האושר
    תזונה נכונה
    תרופות מן הטבע
    בין חשיבה חיובית להרגשה טובה
    הטבעיות שלנו
    לצאת מן הדיכאון
    תמיכה רגשית
    צור קשר
    איך אתם אוכלים?
    הפורום
בס"ד
 
 מה בין מצב למצברוח?
  מאת: צפורה בראבי
 
 

האם יש קשר בין מצבו האישי של אדם למצב רוחו?

הרי  רואים אנו אנשים שבעיות עוטפות אותם כמו יום מעונן וסמיך – ופניהם מחייכות כשמש בצהריים.

האם זוהי אינפנטיליות או כוח התגברות והתחזקות לעומת קשיים?

לעומת זאת אפשר שנפגוש מכר שהכל ברוך השם יופי – הפרנסה, הבריאות, הזוגיות, הילדים, רק מה? הוא כולו חפוי וירוד. יש לו כל מיני סיבות.

ואתם עם הבעיות הקשות שלכם מקשיבים ומסרבים להאמין...

 

כבר לימד אותנו שלמה המלך, החכם מכל אדם, ש"ברוב חכמה, רוב כעס, ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב" (קהלת א יח)           

 

והנה דומה שהיום ככל שאנו נעשים חכמים יותר – אנו עצובים יותר.

ככל שאנו עצובים – מתרבים יותר היועצים למיניהם.

ואנו לומדים ולומדים – והשמחה אינה מגיעה.

ככל שאנו מתייעצים יותר – אנו מבינים כמה קשה מצבנו.

וכשאנו מבינים זאת – אנו מחפשים גם תרופה מתאימה – רצוי טבעית.

אז מה גרם למה?

האם העצב הביא את היועצים למיניהם, או שהיועצים לימדו אותנו שמצבנו רע ועלינו להצטער?

ובכלל – מה יותר טוב שמחה פשוטה או שמחה המגיעה לאחר שנות עמל וחיפוש?

ולא חבל על הזמן שביזבזנו?

 

בסיפורי ילדותנו קראנו על אנשים "פשוטים" העמלים לפרנסתם, יש להם קשיים שונים ומשונים והם משתדלים לשמוח בחלקם. ולעומת זאת הסיפורים הקלאסיים הידועים על נסיכות יפות ועשירות בארמונות פאר שהן עצובות וכל המדינה מתגייסת לשמחם.

 

האם השמחה היא נחלת פשוטי העם בגלל שאין הם מבינים את הקשיים שבחיים?

או אולי זוהי תכונה מבורכת המפצה על הקשיים?

ובהחלט יתכן שהשמחה מגיעה מתוך המצוקות, מתוך הרעב האמיתי שמלמד לשמוח בכל רגע במה שיש.

את זה קשה ללמד לאנשים שהם שבעים כל העת.

אולי משום כך זקוקים ליועצים למיניהם.

 

כל אדם יכול בכוחות עצמו לעשות ספירת מלאי לעצמו. לבדוק מה יש לו וליהנות מזה. החיים הם עכשיו והיום. העבר כבר איננו, העתיד עדיין רחוק – למה שלא נלמד לשמוח היום? עכשיו?

עם קצת מאמץ – תרגילי נפש עצמיים – זה יגיע.

כעצתו הידועה של רבי נחמן: "אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח.

והשמחה האמיתית...בא תבוא".

 

 

חשיבה חיובית: תכשיט או תרופה?

 

גם סלעים עלולים להתפורר. גם הרים מתפרקים ונסדקים. וגם האדם החזק ביותר, עלול ליפול ברוחו.

 

הרמב"ם מלמד אותנו שהרפואה צריכה להיות מלכתחילה. האדם צריך לנהוג בעצמו בזהירות כדי שלא יחלה. אדם צריך לדאוג לנפשו ולהתחזק בה מאוד

כי המקור לכל המחלות, מלמד הרמב"ם, הוא נפש חלשה.

 

         לכל הפעלות הנפש יש ביטוי גופני,

                  גשמי המלווה  אותה.

    ולכל מאורע והיפעלות הגוף יש הד בחיי הנפש.

 

הבריא באמת, לימד הרמב"ם, הוא מי שרוחו טובה עליו והוא עליז. על כן, כדי לשפר את מצבו הרפואי של חולה – יש לדאוג לשיפור מצב רוחו. כי כדי להיות בריא בגוף, צריך קודם כל לדאוג לבריאות הנפש.

לאיזון נפשי ולרגיעה.

 

בשטף החיים יש קשיים. לפעמים מצליחים להתמודד. לפעמים לא.

 

כדי להבין את גודל השפעת הנפש על הגוף – אפשר לראות אדם חזק ובריא וקולו חזק ועיניו זוהרות, אם ישמע דבר מה רע חלילה, יחלה. מבטו וגופו יהיו שחוחים וקולו דק וחלש. (עפ"י הרמב"ם)

 

ןבאמת, יותר ויותר רופאים מודעים ומסכימים שהגורם לרוב המחלות, הוא הבעייה הנפשית. יותר ויותר מציעים לקחת תרופת הרגעה כלשהי, תמצית טבעית, או המגדילים לעשות – שולחים את החולה לחופשה מפנקת. ממליצים לקרוא ספר טוב, לעשות דברים שגורמים לו שמחה. זה מחזק את הרוח. זה עוזר להתגבר על המחלה. זה יסייע על שמירת הבריאות להבא, בעזרת השם!

 

אז אם אתם חשים בלחץ. אם אתם באפיסת כוחות – נפשיים או פיזיים – עשו משהו מיוחד עבורכם.
 הרי אתם יקרים וחשובים מאוד. 
כך צריך כל אחד להתייחס לעצמו. באהבה, בהקשבה ובדאגה.  
 

 

צאו לבלות, קנו משהו נפלא שמזמן רציתם ולא הרשיתם לעצמכם.

אפשר אפילו תכשיט יקר, או ספר יקר, או טיול יקר. או סתם עוגה עשירה ומפנקת, בבית קפה עם חברים.

חישבו מה הכי הייתם רוצים עבורכם. פיתחו את הלב עבורכם, היו קשובים לו.

הנפש הבריאה שלכם תשמור גם על גופכם יותר מכל.

אם זה קשה לכם, רק חישבו כמה עולות תרופות...

שלא נצטרך!

 

וכך לימד הרמב"ם: הנה תראה אדם שהוא חלש בגופו וקולו דק וגוו שחוח – אם ישמע פתאום דבר מה שמח – יתחזק גופו, קולו יתחזק ויאירו פניו כל כך שלא יוכל לכסות...

 
            * * *
 


חשיבה חיובית - המתוק הממרר את חיינו!
   מאת: צפורה בראבי
 
 
כל כך הרבה משקיעים בני אדם כדי לשפר את איכות חייהם.  המונח "חשיבה חיובית" תפס תאוצה. קוראים מאמרים, נרשמים לסדנאות, או עובדים על עצמם כדי לשפר את הראייה על החיים. כדי להיות שמחים.
 
אך לעתים , צריך פשוט לבדוק במזון שאנו אוכלים.
 
אנו מאמינים שהמזון משפיע על גופנו, על בריאותנו. אנו מכירים צמחים ומזונות המרגיעים אותנו, אנו מכירים מזונות מרדימים, מזונות מעוררים, יש מזונות הממלאים אותנו במרץ.
 
ויש מזונות הגורמים לנו לדיכאון. הסוכר הוא אחד מאלה. במיוחד השוקולד.
 
דווקא אלה הנמשכים במיוחד לשוקולד רצוי שיבדקו עצמם. התאווה לשוקולד הינה אובססיבית בדרך כלל. מה שנראה כהתמכרות, הוא בעצם משיכה למתוק שלא באה על סיפוקה. נראה שכל מה שרוצים זה עוד קוביית שוקולד, ובעצם העצב מתחיל להשתלט על נשמנו. נראה לנו שהשוקולד יביא שמחה ולא היא. זה לא מה שירגיע, זה מה שיעצים את האומללות.
 
רוצים לשמוח? חפשו דרכים אחרות. עבדו על עצמכם, לימדו. עשו מעשים טובים, חייכו והיו קשובים לחברים. אלו דרכים טובות יותר שבסופו של דבר גם חוסכות קלוריות מיותרות מגופכם, מה שללא ספק יביא גם יותר נחת.
 
אם מישהו חושד בעצמו שהוא מושפע נפשית ע"י השוקולד, כדאי שירשום לפניו בכל פעם שאכל שוקולד ויבקש ממכר, בן זוג או חבר, לעקוב.
יש אנשים שכלל לא מודעים לכך והם מגיעים חלילה עד רצונות אובדן ממרירות שבאה עליהם מעודף מתיקות.
         
אדם המכיר בעצמו ויודע על נטייה למצבי רוח משתנים, על נטייה דכאונית חזקה, כדאי שירשום לפניו מה הוא אוכל.
 
יתכן שכל העצב בחייו מסתכם בקוביית שוקולד מיותרת...
 
 

 

 

       

חשיבה חיובית – פו הדוב – יש מה ללמוד ממנו!

 מאת: צפורה בראבי
 

כל כך אהבנו את פו הדוב. דובון חביב ונחמד שיש לו המון חברים, יש לו פילוסופית חיים מבוססת, יש לו בית משלו, הוא מלקק דבש (...) והוא כמעט תמיד שמח.

לא זה מה שרצינו?

 

אז קודם כל אני ממליצה לקרוא את הספר. המקורי, בגירסה המלאה, כמובן. יש גירסה לגדולים...אם תקראו מתוך פתיחות מתוך התייחסות להתנהגותו של פו במצבים נוספים, תופתעו.

 

פו הדוב הוא בסך הכל דובי קטן ומסמורטט ששייך לילד העונה לשם כריסטופר רובין. כל מה שקראנו היה מן המצאה –סיפור על אותו דובון צעצוע. והנה הוא הפך לדמות חיה ואהובה ומשמחת בזכות ההאנשה שלו. הנה הוא קם לחיים בזכות אהבתו של אותו כריסטופר רובין. הסיפורים עליו הפכו אותו למודל לחיקוי ולדמות אהובה על הילדים. וכי לא אמר הנסיך הקטן: רק הילדים יודעים מה חשוב? אז במקרה זה הוא בהחלט צדק...

 

פו הדוב, כשהוא משתעמם – הוא הולך לבקר חברים. הוא לא יושב בביתו לחכות. הוא תמיד רוצה לדעת מה שלום האחרים. רוצה לדעת איך הם מסתדרים. אולי חסר להם משהו? אולי זקוקים לחברה? הוא יוצא לעתים אל חזרזיר הדאגן תמיד,  לאיה החמור המקטר והפסימי. ואם הם עסוקים הוא יבקר את הינשוף החכם (בעיני עצמו).

אם דבר מה משתבש יושב פו עם חברים ומנסה למצוא פתרון. הכל בכובד ראש וברצינות, שלנו היא נראית מוגזמת. אבל בסוף הכל מסתדר לו. ואם לא – לא נורא! הוא ישב שוב וינסה למצוא פתרון אחר.

 

כשהוא רואה מי שנמצא בצרה – הרי שהוא יטריח את כולם למען יסייעו. לעולם לא יאמר לעצמו: "ומה איתי, לי לא קשה?" תמיד בתנועה תמיד מנסה דברים וגם אם לנו זה נראה נשעשע. הרי אין רציני מפו הדוב. הכל חשוב. אפילו הדכאונות הכרוניים של איה החמור. זה לא "גוזל  אנרגיה" ממנו. הוא חושב, הוא מתייעץ, הוא משתף והוא בודק. בלעדיו הרי כל הדמויות האחרות שקופות וחסרי משמעות. הוא? הוא קיים מאוד. הוא יוצא, עוזר, מצטער בשביל האחרים. והוא מלקק דבש.

 

הדמות שמנגד – היפוכו של פו – הוא איה החמור. נכון שבעיננו הוא משעשע. אבל הוא אומלל בלי סוף. פילוסופיית החיים שלו היא: אם באו לבקרו – זה בודאי היה בדרך לאנשהו. אם עשו משהו עבורו, זה מפני שהשתעממו. אם נתנו לו משהו, זה במקום לזרוק את זה, אף אחד לא אוהב אותו. אף אחד לא דואג לו. הוא משעמם ולא מתעניינים בו כלל.
 
רק לאחרים יש מזל –  כולם אוהבים אותם. חמור, אמרנו?

 

 

 

  

חשיבה חיובית – מישהו סוחט אותך!
מאת: צפורה בראבי
 

דווקא קמת שמחה בבוקר. הקפה היה נפלא ואפילו הרשית לעצמך קרואסון טרי וחם. החלטת להקדיש את הבוקר לביקור אצל החברה הסובלת. יש לה המון קשיים ונראה שרק את תוכלו להציל אותה.
ואת מלאה חסד. ליבך הרך תמיד פתוח לסייע. למה לא? אם אפשר?

 

הגעת אליה עם מתנה קטנה. היא פתחה לך את הדלת במבט נוגה. הבית דווקא נראה טוב.
את נכנסת לצלילי קולה החלש והשבור. ליבך נכמר. את מקשיבה באהבה ובסבלנות. מהנהנת בראשך. משהו נצבט בך. איזה מסכנה! כך עוברת שעה או שעתיים. את צריכה לצאת. 

 

לפני שיצאת לא שכחת להזמין אותה אלייך לשבת. היא רק מילמלה משהו. ביקשת שתתקשר והיא הביטה בך במבט מוזר.

פתאום הטלפון שלה מצלצל. קולה נשמע צוהל בשיחת הטלפון. את תוהה: האם בזכותי השתפר מצב רוחה? כנראה שכן, את מאמינה.
אבל את עצמך חוזרת לביתך שפופה וכבוייה מהדאגה לחברתך. אין בך כוח.


דווקא רצית לספר גם את. רצית לשתף אותה בבעיותייך. בתחושותייך. גם לך יש כמה קשיים. גם לך לא קל.  אבל היא לא היתה מסוגלת להקשיב. היא הביטה בך בחוסר סבלנות. ואז את רק שתקת והאזנת לה. עכשיו את סחוטה. אין לך כוח.

את יוצאת לרחוב, לקנות משהו הנחוץ לך. דעתך פזורה ואת חשה מותשת מאוד. מולך עוברת חברתך עם מישהי שאינך מכירה. הם דווקא נראות עליזות מאוד.

את מתפלאה?
בדקי את עצמך. יתכן שאת מאלה שקל לשפוך את הלב אצלם. פשוט מין כלי. זו מצווה, נכון. אבל כדאי שתלמדי להבחין בין אותם הזקוקים באמת לאוזן קשבת ואת ממש מצילה אותם, לבין אותם הסוחטים את נשמתך בסיפורי חיים שוברי לב ובשמחותיהם  מתעלמים מקיומך. 

יתכן גם שזה נובע ממשהו באופייך שאת מקרינה. שאת מוכנה לסייע. לא מוכנה לקבל. שימי לב שאלה שטוב להם כולם רוצים לשמח אותם, לרצות אותם.  פארדוקס? אולי.

פתחי את רצונותייך. חשבי על דברים שאת אוהבת. בקשי שיתנו לך או יקנו משהו החביב עלייך. העמידי את רצונותייך בדרגת חשיבות מסויימת. כך יכבדו את הרגשותייך. כך ידעו שגם את רוצה שיהיה לך טוב. גם את רוצה לשמוח.

וזה יגיע!

ובין מספרי הצרות למיניהם יש עוד סוג. וזה הטוב ביותר -  אותם המשתפים אותך בבעיותיהם אבל גם בשמחות שלהם.

קוראים לזה חברות.

 
 
 

 חשיבה חיובית - למה הם כפויי טובה?

 מאת: צפורה בראבי
 

עשית עבורם ככל שיכלת... התקשרת ודאגת. הזמנת וסייעת. היית בשבילם בכל עת שרצו. כשהיה להם קשה – את היית הכתובת ותמיד שמחת לסייע בלב פתוח ובהארת פנים

 

איך קרה שדווקא אלה הפנו לך עורף כשרצית אותם? כשנזקקת? כשפתאום נכשלת במשהו? איך זה שדווקא הם אלה שפתאום דקרו את ליבך במילותיהם הקשות, המבקרות?

 

לעתים נדמה שאנשים מעדיפים שתהיי רעה אליהם. שתתעלמי, שתתייחסי בגסות. שתשכחי את תאריך ימי ההולדת שלהם. שתגידי להם שהיום את עסוקה ואינך יכולה לארח. שאם הם משתפים אותך בבעייה – תבקרי אותם במקום להאזין להם באהדה ובדאגה.

 

את הנשמה את נתת להם. כי את באמת אוהבת אותם ודואגת להם. אבל הם העדיפו את מי שהתייחס בפחות התחשבות, בפחות עדינות. את מי שנהג כלפיהם בגסות או בהתעלמות. זה מעליב. זה פוגע. זה משאיר אותך מבולבלת. פתאום גם נשמעים דיבורים מכוערים. פתאום יש תחושה שדמך הותר. ואת תוהה – וכי לא יותר נעים כשמתייחסים אליך יפה?

 

אבל מה לעשות? זאת את.

את אכפתית, את דואגת ואת אוהבת. אינך צריכה להשתנות. עשי מה שאת חשה מכל הלב. קבלי שהתנהגותם השלילית נובעת מפגם שקיים בהם, לא בך. "עולם חסד יבנה" ( תהילים, פט, ג) נאמר. למה שלא תהיי בין בונות עולם?

 

גם שנאה גדולה אומרים, יכולה להפוך לאהבה.

רגשות יכולים להשתנות בקיצוניות.

הכרת טובה לעולם לא תהפוך לאהבה!

אולי מפני שלא נעים להם לחוש חייבים?

שהרי דווקא אלה שהיטבת איתם ימעיטו מערכך. כך זה ממעיט מחשיבות מעשייך.

 

אבל תפקידנו בעולם לעשות את הטוב ביותר שנוכל, במסגרת מגבלותינו. לעשות ממש לשם שמיים ולמען עצמנו. כי כאשר אנו עושים מה שנראה לנו נכון וטוב. כאשר איננו מצפים לגמול ולהכרת טובה. אנחנו עושים את מעשינו בשמחה ובנחת. אנחנו מתחזקים בנפשנו ובבטחוננו העצמי. איננו מבזבזים אנרגיות על איך מתייחס אלינו האחר. טוב לנו עם דרכנו ואנו משתדלים להתמיד בה.

 

כך אנחנו מתחזקים. כך כוחותינו הנפשיים נבנים.
 
האדם, אמר ברנארד שאו יכול להפוך לאחד מאיתני הטבע.
 
וההיצמדות לאני הפנימי הזה - איזה כוח עצום זה...
 
 
 
כי הכל זה הנפש