הקדמה

לאורך כל הדורות אנו רואים יהודים שהתאכזרו כלפי יהודים אחרים עד כדי מסירת ממונם ואפילו מסירת חייהם בידי גויים אכזריים. גם בימינו אנו רואים תופעה קשה שבה שופטים, שוטרים, אנשי תקשורת וראשי עם מתאכזרים בצורה נוראה כלפי עם ישראל ובמיוחד כלפי ציבור המתיישבים ולומדי התורה ועוזרים לאויבינו לפגוע בנו ולסכן את חיינו. המציאות לא מלמדת אותם לקח והם ממשיכים בתהליכי ההתאבדות למרות כל התוצאות הקשות שאנו רואים בשטח. נראה שמה שמנחה את מעשיהם איננה טובת העם היהודי, אלא שנאה קשה לכל מה שקשור לתורה, ליהדות ולמייצגיה. זוהי למעשה תכונתו של עמלק שמה שמניע אותו היא שנאה פנימית מהותית לעם ישראל ולכוחות הקדושה שבעולם.

תורת הקבלה מסבירה לנו שבימי שיבת ציון וחזרת העם היהודי לארצו לאחר הגלות הנוראה, להקים פה בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי, תהיה קבוצה של יהודים (יהודים על פי ההלכה, כלומר שנולדו לאמא יהודיה, אך אינם יהודים מבחינה רוחנית-נשמתית, ראה דברי הרה"ג דניאל סטבסקי שליט"א בהסכמה ובנספח מס' 4 וכן ציטוטים רבים לאורך כל הספר), שתשתלט על עמדות המפתח בהנהגת המדינה, בבתי המשפט, בפוליטיקה, במשטרה ועוד, שיהיה בהם "כוח עמלקי" של שנאה פנימית לכל מי שמייצג את התורה ואת היהדות. קבוצה זו תוביל מהלך של הכחדת כל זכר של היהדות מהמדינה, ותלביש את השנאה שלה בכל מיני הסברים "משכנעים", שהיא כביכול פועלת לטובת עם ישראל (בשפתו של הגר"א היא תפעל בדרך של "אחיזת עיניים ובעקיפין"). הרבה יהודים תמימים וטובים יפלו ברשת השקרים הללו עד שיבינו שמוליכים אותם שולל ומסכנים את חייהם ואת חיי כל היהודים במדינה. בזוהר (פרשת נשא קכה ע"ב) כתוב שאותם אנשים יחרימו ויפגעו באנשים המאמינים בתורה. בשם הגאון מוילנא נכתב (קול התור פרק ב פסקה ב) שהם יתנגדו ליישוב ארץ ישראל ולהפצת התורה, וכן יעזרו לארה"ב, לאיחוד האירופי, ל"פלשתינאים" (ראה השקר שבמושג זה בפרק ד') ולמדינות ערב לפעול למען סיכון קיומה של מדינת ישראל (הדברים נכתבו בשפה של תורת הקבלה, אבל לא קשה לתרגם אותם לשפה הפשוטה שכתבתי כאן). קבוצה זו נקראת בשפת התורה ערב-רב ואליהם יצטרפו יהודים משורש טוב שנדבקו מהם ולא מבינים שהם משתפים פעולה עם כוחות הרשע (הגאון מוילנא קורא להם "אחינו שהחמיצו"). גם הערב-רב מתחלק לשתי קבוצות: 'ערב-רב' ו'ערב-זעיר', ולפעמים כוללים בדרך הרחבה גם את 'אחינו שהחמיצו' במושג זה, אם כי בודאי ש'אחינו שהחמיצו' אינם בגדר הערב-רב (ראה פירוט בהמשך בדברי הרמח"ל והגר"א ובנספח מס' 4 - שיחות עם הרדב"ה סטבסקי שליט"א, וכן יש בזוהר הקדוש חלוקה ל-5 סוגים כפי שאבאר בהמשך הספר).

את הסכם אוסלו כבר חזה הנביא ישעיהו (ישעיהו פרק כח' פסוקים יד- כב):

"לכן שמעו דבר ה', אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלים. כי אמרתם כרתנו ברית את מוות ועם שאול עשינו חוזה (ובתרגום: ארי אמרתון גזרנא קיים עם קטולא ועם מחבלא עבדנא שלמא), שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו... וכופר בריתכם את מוות וחזותכם את שאול לא תקום... והייתם לו למרמס. מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה והיה רק זועה... ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' אלוקים צבאות על כל הארץ".

ועל "גדר ההפרדה" התנבא כבר יחזקאל הנביא (כך לפחות נראה מהתוכן - יחזקאל פרק יג'):

"ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הנבא אל נביאי ישראל ואמרת לנביאי מלבם (כלומר מדברים שקריים אשר בלבם) שמעו דבר ה', כה אמר ה' אלוקים: הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו... לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה'. חזו שוא וקסם כזב... הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם... יען וביען הטעו את עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל. אמור אל טחי תפל ויפול היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפולנה ורוח סערות תבקע (יש אפשרות שהכוונה לקאסמים כפי שראינו במלחמת לבנון האחרונה ולרקטות הקאסמים וטילי הגראד שנורו על ישובי הדרום מעזה, שהפכה למדינת חמאס, כתוצאה ישירה של הגירוש האכזרי מגוש קטיף, אותו יזמו "אנשי השלום")... והנה נפל הקיר הלא יאמר עליכם איה הטיח אשר טחתם... והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל... וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו תפל... ואומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו. נביאי ישראל הנבאים על ירושלים והחוזים לה חזון שלום ואין שלום נאום ה' אלוקים".

דברי הנביא יחזקאל נראים כמתאימים לימינו (וכן יש לכך רמז בזוהר פרשת נשא קכה ע"א), מכל מקום לא צריך להיות נביא כדי להבין של"הסכמי השלום" אין שום אחיזה במציאות. כאשר העם יבין שמובילים אותו באחיזת עיניים של "תהליך שלום" למצב של סכנה קיומית הוא יתנתק מאנשי הערב-רב ויתחבר אל המהות היהודית הפנימית שבתוכו ולרצון להקים מדינה יהודית אמיתית (כפי שכתוב בתלמוד הירושלמי [מסכת שקלים דף ב ע"א]:
"אמר אבא בר אחא אין את[ה] יכול לעמוד על אופיה של אומה זו. נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין").

כמובן שהתהליך יכול להיות ארוך ומורכב (במידה שביאת משיח צדקנו תתעכב ח"ו), ועלינו להיות מוכנים לאפשרות שנעבור זעזועים לא פשוטים בדרך לכך, אבל זהו הכיוון הכללי. אנחנו צריכים לפעול על מנת שהשלטון יוחלף במנהיגים אמיתיים שיובילו את העם והמדינה בדרך יהודית אמיתית, והקב"ה יחליט אם המנהיג שיעשה את המהפכה יהיה משיח צדקנו או שיהיו מספר שלבים בדרך אליו. מכל מקום אנו צריכים לפעול גם בדרך הטבע על מנת שיתבצע השינוי בהנהגה, כמו שגם לגבי העלייה לארץ ישראל, הקב"ה דרש מאיתנו שנפעל בדרך הטבע ולא רק נצפה שהמשיח יופיע ויעלה אותנו לארץ ישראל (וכמובן שיחד עם הפעילות אנו צריכים לצפות ולהאמין באמונה שלמה, שהמשיח יכול להופיע בכל יום בע"ה, כפסק ההלכה של הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א, הלכה א', וכדברי הגר"א, שגם בתוך תהליך של "בעתה" ניתן לזרז את התהליך ולזכות ל"אחישנה").

 לאחר שתתבצע המהפכה ואנשי הערב-רב יאבדו את שלטונם, הם יצטרכו להחליט האם הם חוזרים בתשובה ומצטרפים לעם היהודי ולמטרתו הקדושה לתקן עולם במלכות ש-ד-י על פי התורה הקדושה, או שהם ממשיכים ברשעתם.

לפי רוב דעות הצדיקים, חלק מהערב-רב יחזרו בתשובה ויצטרפו לעם ישראל, וחלק מהם ימשיכו ברשעתם ייפרדו מעם ישראל ויתבוללו בין אומות העולם ויהיו גם כאלו שילחמו נגד מלך המשיח (זוהר שמות ז' ע"ב).

ישנם גם מגדולי ישראל שדעתם ביחס לעתיד הערב-רב שונה בתכלית. מצד אחד ישנם הטוענים שהערב-רב ברובם אינם עתידים לחזור בתשובה והם יכחדו בגאולה השלמה יחד עם רשעי אומות העולם (הרב אשר זעליג מרגליות זצ"ל, האדמו"ר מסאטמר זצ"ל). ובכיוון השני ישנה דעה האומרת שהערב-רב הצטרפו לעם ישראל ועתידים לעשות תשובה ולזכות לגאולה יחד עם כל עם ישראל (האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, כך מובן ממספר ציטוטים שראיתי אם כי הנושא דורש בירור יותר מעמיק).

בספר זה אביא את המסורת הנתונה לנו מחז"ל דרך התלמוד, הזוהר הקדוש, רש"י, הרמב"ם, הרמ"ק, האר"י הקדוש, הרמח"ל, הגר"א, רבי יצחק אייזיק חבר, רבי שלמה אלישיב (בעל ה"לשם שבו ואחלמה") והראי"ה קוק זכר צדיקים וקדושים לברכה. הגישה של האדמו"ר מליובאוויטש היא גישה יחודית ויש אפשרות שהרבי בכוונה לא נכנס לבירור הזה מתוך רצון לקרב כמה שיותר יהודים וכן גם לתקן את מי שניתן מהערב-רב, שכן זהו תפקידו של משה רבינו המתגלגל בכל דור לתקן את מי שניתן לתקן מהערב-רב. אך גם משה רבינו עם כל זאת שהתפלל רבות גם על הערב-רב, כאשר ראה שהם מחטיאים את עם ישראל בחטא העגל ובחטא של עריות עם בנות מואב בשיטים, ציוה להפרישם מתוך עם ישראל. ישנם מספר ציטוטים שבהם נאמר שגם הערב-רב יזכו לתיקון ואין בהם חלוקה בין הסוגים השונים ואביא גם אותם בספר (וראה בנספח מס' 2 מספר ציטוטים מסוג זה גם אצל צדיקים נוספים), אך רוב רובם של המקורות ובמיוחד הזוהר הקדוש כותבים בפירוש שלא נזכה לגאולה השלימה עד שלא יופרשו הערב-רב מתוך עם ישראל ואי אפשר להתעלם מכל כך הרבה מקורות, במיוחד שאנו רואים מול עינינו כיצד כל דבריהם מתקיימים בימינו כאשר הערב-רב גורמים הרס נוראי רוחני וגשמי לעם ישראל נוטים לטובת אומות העולם ומסכנים את חיי כולנו (ובכל אופן מכיוון שמצאתי גם גישה הטוענת שגם הרשעים המוחלטים עתידים לזכות לתיקון, אתן מקום גם לגישה זו). בהמשך הספר נראה שהמושגים חזרה בתשובה ותיקון הם לא בהכרח זהים והנושא עמוק מאד ודורש לימוד בפני עצמו, וכן הגישה של אדמור"י חב"ד גם היא דורשת לימוד מיוחד שכן היחס של הריי"צ זצוק"ל ל"יהודים" מהיבסקציה לא היה יחס של קירוב בלשון המעטה כפי שנראה בהמשך. גם גישתו של הראי"ה קוק זצוק"ל מורכבת מאד ביחס לרשעים המוחלטים וגם בה נתבונן בספר זה עד כמה שחנן אותי הבורא יתברך שמו להשכיל בדבריו הנשגבים.

הרמח"ל זיע"א מסביר (תקט"ו תפילות תפילה שעא) שיש סוג של ערב-רב שיש לו סיכוי טוב יותר לחזור בתשובה שכן הוא מעורב מטוב ורע (נקרא גם 'ערב-זעיר') ויש סוג קשה יותר, שהערב-רב השייכים לסוג זה הם רשעים גמורים שרובם רע ומיעוטם טוב (הם ה'ערב-רב' שמתנשאים למלוך) ובלשונו:

 "שכן ערב-רב יש מהם שהם רובם רע ומעוטם טוב, והם רשעים גמורים, ואחרים שהם מצד טוב ורע הם בינונים, וחבלי משיח יעברו עליהם, ומיד רע יעבור מהם וישאר טוב להיות גרים גרורים עם ישראל".

ובתפילה שי"ח כותב הרמח"ל:

"שתי מדרגות רעות שהם חנופה וגסות הרוח... וזה לילית שפחה רעה שעומדת בין שמים ובין הארץ להפריד ביניהם, שנאמר בה "ונרגן מפריד אלוף" (משלי טז, כח), כערב רב שנאמר בהם "ותרגנו באהליכם" (דברים א, כז), שהם בניה של לילית שפחה רעה, ולהם שתי מידות רעות אלה, "חנופה" מצד קליפת נגה, "וחלק משמן חכה, ואחריתה מרה כלענה" (משלי ה,ג-ד), ג' קליפות קשות "גסות הרוח" וזה רוח סערה שמעוררת אותם... רבון כל העולמים ליחודך אנו מקוים באמת, גלה עלינו יחודך ותשקיע שפחה רעה זאת שלא תשלוט בעולם, באותו הזמן והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט)".

שוב אנו רואים חלוקה של ג' קליפות קשות מצד הטומאה הקשה (הערב-רב) וקליפת נוגה שהיא ערבוב של טוב ורע ויכולה להצטרף לקדושה או ח"ו ליפול לטומאה (הערב-זעיר), וכן שכל עוד שהשפחה הרעה (לילי"ת) שולטת באמצעות בניה, כלומר הערב-רב, מתעכב גילוי יחודו של הקב"ה כלומר מתעכבת הגאולה, ועל כך כתוב בספר משלי (פרק ל פסוק כב):

"דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא-פעלתי און תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא-תוכל שאת תחת-עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע-לחם תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה".

שכל זמן שהשפחה הרעה (לילי"ת) יורשת כביכול את הגבירה (השכינה הקדושה) אזי הגאולה מתעכבת. ולעתיד לבוא תהיה השליטה המלאה לשכינה הקדושה ועל כך כותב הרמח"ל (מאמר הגאולה - עמ' כט):

"ועתה הבן כי מן התפארת נתפשט כל המציאות למטה ויצאו כל הבריאות, אפילו אלה החיצונות, ובהתחברם אל שרשם יודע כי ה' אחד ואין שורש אחר זולתו, כי הכל ממנו הם יוצאים כענפים מנופו של האילן, והשכינה היא החוזרת וקושרת הדברים ומעלתם ומקריבתם לפני המלך להתברך, ונמצא שהאומות פלחי כוכביא (עובדי כוכבים) ושרשיהם, בהמשכם אחרי השיקוצים והגילולים העבודות הנכריות בחרו להם בורות נשברים תחת השכינה, וכולם כאחת יבערו ויכסלו היא לילי"ת הזונה, אבל לעתיד לבוא שמו אחד – השכינה לבדה תהיה בעולם, אם הבנים שמחה לנהל צבאותיה ולתת טרף לביתה וחוק לנערותיה, ונמצא שזהו תכלית הטוב והתיקון, והוא ילך ממדריגה למדריגה עד הגיעו אל המדריגה הזאת".

(היסוד שהבאתי כאן בשם הרמח"ל שהערב רב הם בניה של לילית שפחה רעה זהו יסוד חשוב מאד להבנת נושא הערב רב, לשם הבנת הנושא באופן כללי כתבתי את נספח מס' 3: ספירות הקדושה וספירות הטומאה ותולדותיהן).

הגר"א זצוק"ל כותב (אבן שלמה פרק יא הערה ה):

"כל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתם של ערב רב ובני קין... ויש גם ערב זעירא וז"ש בין הערבים ב' ערבים שהם ערב רב וזעיר. וכנגד זה התקינו מנחה גדולה וקטנה להתיש כח הרע של ב' הערבים (תז"ח ל"ד א'). ונקראים ערב רב מפני שהם ראשי העם בגלות ולכן נקראים רב... (ונ"ל שאותן שאין להם ממשלה נקראים ערב זעיר – הערת הרב שמואל מאלצאן זצ"ל שלקט פנינים יקרים מכת"ק של תלמידי הגר"א)".

דברים אלו מתאימים למה שהבאתי בשם הרמח"ל שיש בערב רב שתי מדרגות שהן גסות הרוח וחנופה, ג' קליפות קשות "גסות הרוח" בבחינת הערב רב רשעים גמורים, ו"חנופה" מצד קליפת נגה, ערב זעיר בינונים, שאינם בדרגת רשעות כמו הערב-רב ולכן יש להם סיכוי טוב יותר לעשות תשובה ולהצטרף להכלל בתוך עם ישראל (דברי הרמח"ל והגר"א מבוססים על  הזוהר הקדוש פרשת כי תשא עמ' קצא-קצב וכן מבוארים הדברים ע"י האריז"ל בשער הפסוקים פרשת שמות, ראה ציטוטים בנספח מס' 2).

וממשיך הגר"א:

"ישמעאל ועשו הם סובין ומורסן... וערב רב הם שאור שבעיסה... ויש עוד מין רביעי שהן ישראל עצמן שנדבקו בערב רב והיו כמוהם כ"ש (תהילים קו, לה): "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם"... דלא היו מתחילה רק דאחמיצו אח"כ".

אם כן, ה'ערב-רב' נקראים 'רב' מכיוון שהם ראשי העם בגלות ובמיוחד לפני ביאת המשיח כפי שמצויין פעמים רבות בזוהר הקדוש, בכתבי הגר"א ובכתבי צדיקים רבים נוספים וכן בגמרא ("ונהפכה כל המלכות למינות" [סנהדרין צז ע"א], "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל" [סנהדרין צח ע"א], "ומלכות תהפך למינות" [סוטה מט ע"ב]). ה'ערב זעיר' גם הם אכזריים, אך אינם בשלטון אלא הם מבצעים את הפקודות של ה'ערב-רב' בד"כ בהזדהות רבה, ואילו 'אחינו שהחמיצו' הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל, באים משורש הקדושה ובעלי התכונות של עם ישראל "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים" (יבמות עט ע"א), אלא שנתערבו בהם (בעיבור) "ניצוצות" מהערב רב (מכוחות הטומאה) במידות משתנות, ובאותה מידה הם כפופים תחת הערב-רב ועושים את דבריהם. הם מעורבים מאד עם ה'ערב זעיר' וההפרדה קשה מאד. ובכל אופן מכיוון שהם אחינו ממש ושורשם מהקדושה, כואב להם כאבו של עם ישראל וכל יהודי באשר הוא (במידה שנעשקו קשה יכול להיות שהרגשה זו איננה חזקה, אך עמוק בתוכם הנשמה הקדושה דורשת את הביטוי שלה). זוהי הסיבה שכאשר הראי"ה קוק מדבר על הרשעים הכלולים באחדות האומה (אורות עמ' עג'-עד'), הוא מדגיש לגבי אלו רשעים הוא מדבר: "כ"ז שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות האומה", שהם אותם יהודים מ'אחינו שהחמיצו' שלמרות שהתרחקו מהתורה הקדושה במידה רבה, הנשמה הקדושה המאירה בפנימיות לבבם תובעת מהם להיות דבקים בחפץ לבם לכללות האומה (יש אפשרות שהרב מתכוון גם לערב-זעיר שבחרו בטוב). נראה שרובם מאותם יהודים שהשתתפו בגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון היו 'אחינו שהחמיצו', מכיוון שלמרות שהם השתעבדו תחת הערב-רב (הכוונה ליוזמי הגירוש) ובצעו את "שליחותם", הם עשו זאת בכאב ובייסורי מצפון ולגמרי לא היו שלמים עם מעשיהם, אלא ש"שטיפת המוח" הקשה שעברו יחד עם איומים שונים השפיעו עליהם לבצע את הפשע מבלי שהיתה להם הבנה אמיתית לגודל הנזק שהם גורמים לעם ישראל. לעומת זאת המגרשים שהתנהגו באכזריות קשה הן בגוש קטיף וצפון השומרון והן בעמונה, הם בסבירות גבוהה מהערב-רב והערב-זעיר (שבחרו ברע). זאת מלבד כמובן לגויים גמורים, שגם בהם משתמשים הערב-רב כדי לפגוע ביהודים צדיקים. 

חלוקה זו שמביא הגר"א עוזרת לנו מאד להבין את המציאות במדינת ישראל. ההבחנה בין הקבוצות השונות: ה'ערב-רב', ה'ערב-זעיר' ו'אחינו שהחמיצו', תכונותיהם והשורש הרוחני של כל אחת מהן חשובה עד מאד להבנת הסוגיה. לכן יש לקרוא את הספר במתינות ובעיון ולשים לב להבחנות ולהגדרות השונות, ולא לקפוץ למסקנות עד שמקבלים את התמונה היותר רחבה (עד כמה שעלה בידי להשיג בנושא מורכב זה). זאת מכיוון שאנו עוסקים בנושא העומד ברומו של עולם: למי יש נשמה קדושה והוא חלק מהותי מעם ישראל ומי הוא נטע זר שעתיד להפרד מהעם הקדוש. אנחנו נמצאים בעיצומו של הבירור הנ"ל שהוא קשה עד מאד ועלינו להזהר משתי טעויות מנוגדות. הראשונה שלא נרחיק ח"ו יהודי שהוא משורש הקדושה וחלק מהותי מעם ישראל, רק שנעשק ע"י כוחות הטומאה באופן חיצוני (אלו היהודים השייכים לקבוצה הנקראת 'אחינו שהחמיצו'), ומצד שני שלא נרצה להתאחד עם הערב-רב מהסוג הקשה ונראה אותם כחלק מעם ישראל, שבמקרה כזה אנו מאפשרים להם להרוס את עם ישראל מבפנים מבלי שאנו מתקוממים כנגדם ביעילות ולפעמים אפילו משתפים עמם פעולה כפי שקרה בגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון. גם מהערב-זעיר אנו צריכים להזהר מאד, מכיוון שגם הם אכזריים מאד ומהווים חלק מהערב-רב, אלא שלהם יש סיכוי לזכות לתיקון ע"י הצדיקים וע"י כך שיבחרו בטוב (גם אם נתן מקום לגישה הטוענת שיש אפשרות שהערב-רב יזכו לתיקון בתוך כלל ישראל, עדיין עלינו להזהר מאד מהאכזריות והערמומיות שלהם כפי שהנושא יתברר בהמשך הספר, אם כי כפי שכבר הזכרתי בראשית הפרק, הרוב הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב מהסוג הקשה יפרדו מעם ישראל ולא יזכו לגאולה יחד עם כלל ישראל).

כמובן שנדרשת זהירות רבה בנושא וישנם מקרים גבוליים רבים שבהם איננו יכולים לקבוע בודאות לאיזה קבוצה שייך יהודי מסויים, ובכל זאת עצם לימוד הנושא עוזר לבירור ועוזר מאד להבין את המציאות במדינת ישראל: מהם הכוחות הפועלים מצד הקדושה ומצד הטומאה וכנגד מי ועל מה אנו נאבקים. המאבק באמת הוא על 'אחינו שהחמיצו' שכיום הם עשוקים בידי הערב-רב ותרבות הטומאה שהם מפיצים ותפקידנו הוא לשחרר אותם מעושק זה ולחברם לקדושה ועוד אעסוק בכך רבות בהמשך הספר. לגבי אלו שהתגלתה אצלם אכזריות קשה ושעשו (ועדיין עושים) את "שליחותם" לפגוע ביהודים טובים, מתוך התלהבות והזדהות מלאה, עליהם כבר נאמר בשולחן ערוך (טור אבן העזר - הלכות פריה ורביה הלכה ב' סעיף ב') :

"כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה, ואעפ"כ אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או ב' בני אדם שמתגרים זה בזה) או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להם וראוי להתרחק מהם שאלו סימני פסלות הם... וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא".

וכפי שכתב הרדב"ה סטבסקי שליט"א בהסכמה:

"והיום אין תימא, כי מאחר שנתגלתה בהם אכזריות כה עזה וגדולה כנגד יהודים – חובת ההוכחה שאינם ערב רב - עליהם ולא עלינו בני ישראל, עפ"י פסק השו"ע אה"ע ב ב שחוששים להם עפ"י סימנים מובהקים הנ"ל, ועלינו להיזהר מהם מאד"(לגבי החלוקה המספרית של הקבוצות השונות אתייחס בפרק הבא בעזרת 'דוח גוטמן', ולשם הבנת השורש הרוחני של כל קבוצה כדאי לקרוא את נספח מס' 4).

במקום זה חשוב לציין שלמרות שעיקר הבירור של נושא הערב-רב נעשה בתורת הסוד, יש התייחסות אליו בכל פרד"ס התורה, כפי שאפשר לראות בספר זה, ובמיוחד חשובים הציטוטים מההלכה היהודית המבארת לנו כיצד על יהודי לנהוג בפועל בחיי היום יום.

בספר ישעיהו (פרק סו') מובאים דברים שנראה כי גם הם מכוונים לנושא שאנו עוסקים בו:

"כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי, ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי... שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבשו... בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר (רמז לגאולה הנצחית שאיננה "יולדת" גלות – על פי מכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה א'). מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה. האני אשביר ולא אוליד יאמר ה' אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך. שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. למען תנקו ושבעתם משד תנחומיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה... כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו. וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה... כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם"

(האמת שהכינוי "אחיכם" מתאים יותר ל'אחינו שהחמיצו' שהם בודאי בגדר אחים, ואילו הביטוי "שונאיכם מנדיכם" מתאים יותר ל'ערב רב' ול'ערב זעיר').

וכדי שנגיע לזמן הנפלא הזה של ימות המשיח שכולנו כוספים ומצפים לו בכיליון עיניים, אנו זקוקים לעבור את בירור הטוב מן הרע. הבירור הזה הוא הכרחי לשם תיקונו של עם ישראל ותיקון העולם. נושא הערב-רב שבו עוסק ספר זה קשור לבירור הפנימי שנעשה בתוך עם ישראל, וכפי שנראה בהמשך הוא קשה מאד ומהווה את אחת הסיבות המרכזיות לקושי הגדול ולסבל הרב שעובר עם ישראל בתור חבלי משיח.

חשוב מאד לציין, כדי למנוע אי הבנה, שהערב-רב אינם עמלק, אלא יש בהם "כוחות עמלקיים" ואסור להפעיל נגדם אלימות.

וכמו שכתב הרה"ג משה צוריאל שליט"א בחוברת "ארץ חמדה" שהוציא אחרי הסכמי אוסלו:

"הדברים נכתבו לשם בירור רעיוני בלבד ולא לשום פעילות מעשית, כתבתי את הדברים כדי לתת לציבור הבנה ובהירות במקרים הקשים העוברים על כלל ישראל כעת, ולהודיע שחז"ל צפו מראש את הבעיות הללו. הבעיות לא צריכות לטשטש אותנו ולרפות את ידינו באמונתנו בצדקת דרכנו בקיבוץ גלויותנו ובהתבססותנו בארצנו"(לגבי הדרך שבה צריך להתנהל כנגד גירוש יהודים מאדמתם זוהי שאלה שאת התשובה לה צריכים לתת גדולי התורה, שכן זוהי שאלה כבדת משקל העוסקת בדיני נפשות ממש).

כאשר אני מצטט את המלים "לא לשום פעילות מעשית" כוונתי לא לשום פעילות אלימה, אבל הספר כן מעודד פעילות מעשית חיובית המובילה להעמדתם של אנשי אמת יראי ה' בראש מדינת ישראל שיהפכו את המדינה להיות באמת "יסוד כסא ה'" כחזונו של הראי"ה קוק זצוק"ל, כשלב בדרך למלכות ה' שתתקיים עם ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן!

כל זאת בנוסף כמובן לכל יתר הפעילויות המבורכות: חיזוק בלימוד והפצת התורה הקדושה ובקירוב עם ישראל לאבינו שבשמים, חיזוק המסגרות של ההחזרה בתשובה, לימוד נושאי בית המקדש ומשמעותם לימינו, התמודדות עם נושא העליה להר הבית ומימוש זכותינו על המקום הקדוש ביותר בעולם שהוא לב ליבו של העם היהודי (וכפי שכתב המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג: "מי ששולט בהר הבית שולט בכל ארץ ישראל"), התחזקות בתפילה ובצפיה לביאת משיח צדקנו, יצירת תשתיות אוטונומיות וכלים ממלכתיים על טהרת הקודש באקדמיה, בתקשורת, בתרבות, במשפט וכו'. וכן חיזוק של כל פעילות חיובית שמטרתה תיקון עם ישראל ומדינת ישראל.

המדרש מספר שקין ניסה להרוג את הבל מכל הכיוונים, כי לא ידע מהיכן יוצאת הנשמה. אמר על כך פעם הרב נריה זצ"ל: אם כדי להוציא נשמה צריך לנסות מכל הכיוונים – קל וחומר שכדי לחבר את היהודי אל נשמתו, צריך לפעול בכל הכיוונים האפשריים. וניתן להוסיף שגם כדי לחבר את המדינה אל "נשמתה" צריך לפעול בכל הכיוונים האפשריים והקב"ה יהיה בעזרנו (וכפי שכתבתי בתחילת הספר, נראה שהשינוי המיוחל יהיה מלווה בזעזוועים לא פשוטים, מכיוון שהקליפה תתנגד בכל כוחה, וכפי שכתב הרדב"ה סטאבסקי שליט"א בהסכמה, ששבירתה היא תקנתה וד"ל).

במקום זה מתאים להוסיף דברים שכתב הרב ישראל אריאל שליט"א (מיצהר) המובאים בסוף החוברת "קליפה קדמה לפרי" שהוציא הרה"ג יצחק גינזבורג שליט"א:

"היכולת להועיל בזמן הזה של טירוף מערכות תלויה בזיהוי כי בכל מה שנבנה כאן יש גרעין יהודי אמיתי, וכי כל הדם היזע והדמעות שהושקעו כאן היו יהודיים במהותם, בחשק הפנימי שלהם, בחלומותיהם ובגעגועיהם (הכוונה כאן היא לכוחות היהודיים האמיתיים שהשתתפו בתהליך של שיבת ציון ולא לכוחות הערב-רב שהשתמשו בכוחות ושאיפות אלו על מנת להשתלט על עם ישראל, כפי שאתאר בפרקים הבאים – הערת הכותב)... בעקבות זאת מרגישים אנו ש"גנבו לנו את המדינה", שנצלו את כל האנרגיות הקדושות שפעמו בעם הזה לטובת דבר אחר שכלל לא התכוון אליו. רק מי שמתקומם כך, מוצא כח להקים בזה את עצמו ולומר: אנחנו המדינה. כל מה שקדם לנו יכול להיות נסבל רק בתור קליפה הקודמת לפרי, רק בתור משהו שנושא בתוכו משהו אחר, ורק אם תתרחש בעקבותיו תפנית שתתן פרוש חדש ושונה מהפירוש שנתן לעצמו. תודעה כזאת נותנת חשק "להגדיל ראש". פירוש, מעתה יש להפנות את כל תשומת הלב, ולהקדיש מחשבה יצירתית לשאלה כיצד ציבור יראי ה' מתחיל להצטבר, כיצד הגרעין הופך מהיולי לממשי. כיצד מתחילים הדבקים ביהדותם והשמחים בה לרקום עולם פנימי ואחר. עולם כזה צריך להיות, ויכול להיות, עולם שיוכל להתחרות על נפש העם, ולמשוך יותר ויותר יהודים מהיגררות אחרי הסגנון שעומד כעת ביסוד החיים הציבוריים במדינה, אל סגנון יהודי וטהור יותר, ומשקיעה בתהליכי ניוון וייאוש לתהליכי פריחה... על מעט כיוונים לנאמר כאן ניתן אולי להצביע. ציירו לעצמכם ציבור גדול שמפסיק לצרוך טלוויזיה, למשל, ועובר לצרוך תקשורת נקיה וכשרה יותר, אף נפתח בעקבות זה לפתח תרבות איכותית יותר. או ציבור שמייסד לעצמו מערכת משפט יעילה המיוסדת על דין תורה, או ציבור שמתארגן כלכלית לקראת שבת ושמיטה, או ציבור שמקים מערכות אנושיות של חסד, או ציבור שמקפיד להעסיק את אחיו היהודים דוקא (האמינו שתשלום הנוסף לעבודה יהודית מוחזר בכפל כפליים על ידי היכללות עובדי הכפיים בקהילה בדרך של כבוד). כדי שכל זה וכיו"ב יקום צריך מערכות ארגון וממון, וכו', וצריך שיתעוררו לזה הכשרונות המתאימים שהציבור הנאמן מבורך בהם".

את הדברים הללו כתבתי בתור כיוונים לפעילות חשובה שתהיה בתור אתערותא דלתתא, שתביא הענות מלמעלה לכיוון השינוי המיוחל. חלק מהפעולות הללו כבר נעשה והוא כמובן מבורך מאד, אך לענ"ד שינוי משמעותי באמת לכיוון שבו המדינה מתקדמת יוכל להתקיים רק כאשר בע"ה יהיה שינוי בהנהגת המדינה. העם כנראה עדיין איננו בשל להנהגה שלמה על פי תורת ישראל ובודאי שלא בכפיה (אלא אם כן יתגלה במהרה משיח צדקנו שאז כל התהליך יתקדם בצורה מהירה ביותר), אבל העם בהחלט רוצה הנהגה עם גאוה יהודית השומרת על בטחונו, ונותנת למדינה צביון יהודי (ראה דו"ח גוטמן בהמשך). ויבוא היום בו העם יבחר, מתוך רצון אמיתי, באמת של תורתנו הקדושה, שהרי האמת מוכרחת להתגלות שהרי זוהי כל תכלית בריאת העולם. נתפלל ונפעל ככל יכולתנו שהעם יבחר בטוב ברצונו ולא ע"י ייסורים שידחפו אותנו בעל כורחנו להאמין ולקיים את האמת האלוקית שרק היא מובילה אל האושר האמיתי הנצחי.

בפרק הבא אסביר מדוע לא מספיק רק "להוסיף אור" אלא חשוב ללמוד גם את נושא הערב-רב שספר זה עוסק בו מכיוונים שונים.