ביקורת על אווטאר: לא אני רשמתי

אדיר, מדהים ומהנה – בדיוק במילים אלו אנו מסכמים את החוויה בת 161 הדקות אשר נקראת "אווטאר". הבמאי-תסריטאי-מפיק, ג'יימס קמרון פיתח אצל כולנו ציפיות גבוהות כאשר הבטיח פריצת דרך בתחום התלת-מימד, והצליח לעמוד בהבטחתו בהצלחה אדירה כשיצר סרט מהנה, זורם, ומהמם ויזואלית. עם ההימור הגדול שלו על עשית הסרט כולו בתלת מימד אמיתי (Real 3D), קמרון הצליח ב"אווטאר" להזכיר לכולנו את הסיבה למוניטין שלו כבמאי ענק וגראנדיזיונר אפקטים™ (נראה לי שהרגע המצאתי עוד מושג).

סאם וורת'ינגטון, מתוך אווטאר.

 רק לשם ההדגשה, התלת-מימד כל כך אמיתי עד כי לאחר הצפיה בסרט נראים החיים האמיתיים כמו משחק פלטפורמה ישן.

עלילת "אווטאר" מתרחשת בשנת 2154, ומתרחשת ברובה על כוכב בשם פנדורה, כוכב המיושב על ידי בני הנאבי (Navi), ואשר מתברר כעשיר במרבצים של מחצב יקר לעין ערוך. העלילה עוקבת אחר בחור בשם ג'ק סאלי (סאם וורת'ינגטון), חייל מארינס המרותק לכיסא גלגלים עקב פציעה (כן, הכיסא מגביל אותו מעט…). כמו כן, מסתבר שלג'ק היה אח תאום, מדען בהכשרתו אשר היה מעורב בפרויקט ה'אווטאר' (הסבר בהמשך). ג'ק מגיע לכוכב פנדורה במטרה לעזור בפרויקט שעליו עבד אחיו, שנהרג במהלך ניסיון שוד לא מוצלח.

משמאל: סאם וורת'ינגטון וסטפן לאנג, מתוך אווטאר.

פרויקט ה'אווטאר' הינו למעשה אפ-לאודינג (Up Loading) מוחו של אדם לתוך גוף מעטפת (האווטאר) המורכב מדנ"א אנושי המשולב בזה של בני הנאבי. תפקידו של ג'ק בפרויקט הינו שימוש באווטאר שלו לשם התקרבות לבני הנאבי, לצורך איסוף מודיעין לו זקוקים בני האדם בניסיונם לשכנע את בני הנאבי לפנות את בתיהם, שכן למרבה הצער – הם שוכנים מעל מרבץ עשיר ביותר בו חושקים בני האדם.

למרות שהעלילה לא מותירה לשחקנים ברירה אלא להיות תקועים בתפקידי נישה, קצת מוקצנים (כגון מישל רודריגז, בתפקיד הבחורילה הגברתנית וה"גזעית"), הרי שמדובר בעוון נסלח, ולמרות שלא נוכל לציין שחקן אחד שהתלבט או הצטיין, הרי שנוכל לציין כי ה"שחקנים" אשר יוצרו כולם במחשב היו משכנעים הן בהופעתם והן בתנועתם שנראות כל כך טבעית ואמיתית – פשוט מדהים.

אז אכן, אין מדובר בעלילה חדשנית, מתוחכמת או אף מפותלת, אך היא עושה את העבודה ומספקת רקע אמין דיו לשם מטרתו העיקרית של הסרט – היא הצגת אפקטים מדהימים, תוך שימוש בטכנולוגיות הכי הכי חדשניות בתחום הקולנוע. וכן, גם אנו שמנו לב לכך שמדובר ב-161(!) דקות של סרט. אבל שימו לב, במשך כל הזמן הזה אין ולו רגע או שברירו של רגע משעמם או אף "שגרתי" – וזאת משום שכל הזמן קורה משהו, או מבחינת אקשן או מבחינת אפקטים מרהיבים, פשוט מעייף עיניים!

מתוך אווטאר.