הכוכבת הבלונדינית רצתה שיפסיקו להסתכל רק על החמוקיים שלה, ודמות האלמנה השחורה בסרט גיבורי-העל הגשימה את משאלתה, גם אם זה עלה לה במכות. ראיון בלעדי




אם מישהו היה זקוק להמחשה ליחס השונה כלפי גברים ונשים בהוליווד, הוא קיבל אותה לפני כשבועיים במסיבת העיתונאים הלונדונית של "הנוקמים", סרט הענק של ג'וס ווידון האוסף את מיטב גיבורי-העל מתוצרת מארוול.

זה בצד זה, ישבו באירוע רוברט דאוני ג'וניור וסקרלט ג'והנסון. שניהם מגלמים בסרט סופר-הירוז: הוא את איירון-מן, והיא את האלמנה השחורה, שמשתפת איתו פעולה שווה בשווה כדי להציל את העולם מפולשים חיצוניים. הוא נותן מכה, והיא מעניקה מכה אחת אפיים, אבל כתבת הרכילות היפנית שישבה באולם בכל זאת בחרה להפריד ביניהם כוחות.

"יש לי שאלה אחת לרוברט ושאלה אחת לסקרלט", עמדה והצהירה, "רוברט – לאחר שכיכבת בשני הפרקים הראשונים של 'איירון מן' וגילמת את הדמות שלו גם ב'הנוקמים', איזה תהליך נפשי אפשר לומר שעברת עם עצמך ועם הדמות, ומה למדת מן החוויה הזו? וסקרלט – איזה דיאטה עשית בשביל התפקיד?".

עוד לפני סיום השאלה, אפשר היה לחוש את המבוכה מתפשטת בחדר, וגם ג'והנסון בעצמה האדימה. רק דאוני ג'וניור שבר את האווירה העגומה בהגיבו כי – "אם יש דבר אחד שלמדתי במשך כל השנים, זה שאנשים מתעניינים הרבה יותר בתשובה לשאלה השנייה שלך מאשר לזו הראשונה", מה שעורר פרצי צחוק אדירים.

אז ג'והנסון סיפקה את הסקרנות והגיבה בחוסר חשק מובהק - "כן, אכלתי כל מיני דברים ירוקים". לאחר מכן ישבה בפרצוף קודר לאורך כל האירוע, התלוננה על כך שהרמקולים מפיקים רעשים מוזרים ובאופן כללי נראתה לא מרוצה. אפשר להבין אותה – גם להסתובב בכל העולם ולהידרש שוב ושוב לענות בסבלנות לשאלות, וגם להיתקל בתהיות משפילות שכאלה?

למחרת בבוקר היתה אמורה להגיע ג'והנסון למפגש אינטימי יותר עם כמה קבוצות עיתונאים, ובהם אני, אך בתחילה התבשרנו כי לא תעשה זאת, אולי מפאת המיאוס שעוררו בה השאלות יום קודם לכן. בסופו של דבר, לאחר מסע שכנועים, היא הגיעה – ובניגוד לחששות היתה מסבירת פנים. בעוד יד אחת שלה מלטפת את ברכיה ויד אחרת מחזיקה ספל תה, היא החלה את השיחה במבט לאחור, ונזכרה מדוע מלכתחילה עניין אותה לגלם את האלמנה השחורה, קודם ב"איירון מן 2" ועתה ב"הנוקמים".

"קודם כל, רציתי לעבוד ב'איירון מן 2' בגלל שאהבתי את הראשון", היא אומרת. "למען האמת, לא קראתי קומיקס בנעוריי ואף פעם לא חיבבתי את ז'אנר גיבורי-העל, אבל 'איירון מן' המציא את הסוגה הזו מחדש והנגיש אותה גם למי שאינם גיקים, אז ריגש אותי להיות חלק מהסדרה הזו. חוץ מזה, אהבתי גם את התפקיד שהציעו לי".

 
"אני אוהבת את זה שהיא קשוחה ומלוכלכת". סקרלט ג'והנסון כאלמנה השחורה ב"הנוקמים"

מה משך אותך באלמנה השחורה?

"כל המהות של הדמות שלה. לעתים קרובות, סרטי פעולה וקומיקס מציגים את הבחורה כעלמה במצוקה או כמושא תשוקה ותו לא. אבל האלמנה השחורה ממש לא כזו. היא אשה חזקה, מאיימת, עם כוח הרתעה. השיער שלה לא מתנופף ברוח. להפך: היא קשוחה ומלוכלכלת. הלהיב אותי לאמץ לעצמי פרסונה כזו".

אפשר להגיד שהדמות הזו נתנה לך הזדמנות סוף כל סוף לחמוק מהמשבצת שתמיד ליהקו אותך אליה?

"כן, זה בדיוק העניין. בגלל איך שאני נראית, עם החמוקיים והכל, שמו אותי במשבצת של 'הפצצה'. זה מה שעושים לפעמים בהוליווד לנשים כמוני. אבל העניין הוא, שאני אף פעם לא רציתי להיות סמל סקס. מה שבאמת רציתי, זה להיות שחקנית אופי, בדיוק כמו השחקניות שהערכתי, ואני חושבת שסוף כל סוף הגעתי לשלב שנותנים לי להיות כזו".

את מרגישה שמאז "איירון מן 2" מציעים לך תפקידים מסוג אחר?

"זה קצת מוזר לי לדבר על הקריירה שלי בכזו רטרוספקטיבה. בגלל שהתחלתי בגיל כל כך צעיר חושבים שאני זקנה, אבל אני רק בת 27! בכל מקרה, התשובה חיובית, אני חושבת. בתחילת הדרך, קיטלגו אותי בתור ה-Ingenu, הצעירה הבתולית והטהורה שתמיד זקוקה לגבר שיציל אותה. אני לא מתביישת או כועסת על הפרק הזה בחיים שלי. אני מלאת הוקרת תודה כלפיו, אבל הוא חלף, ועכשיו התחיל שלב חדש, שבו מוסיפים עוד כמה שכבות לדמויות שלי".

אם את מסתכלת עלייך ואז על הדמות הזו שאת כל כך אוהבת, איך את והאלמנה השחורה משלימות זו את זו?

"מצד אחד, היא היתה מכסחת אותי במכות, אבל מצד אחר לי יש כוכב במדרכות הוליווד וגם צ'יוואווה, ולה אין. סתם, ברצינות: קודם כל, יש לי לב, ואת זה אין לה. אולי בעצם יש לה, אבל הוא מסתתר עמוק-עמוק בתוכה. יש בזה גם משהו טוב: היא לא מקבלת החלטות על סמך גחמות רגשיות. היא מצליחה לקחת מרחק, וחושבת בצורה מעשית ולא רגשית. אני ממש לא כזו. אני גחמנית".

הגחמנות לכאורה של ג'והנסון בסך הכל הובילה אותה לבניית רזומה מרשים, בטח יחסית לגילה הצעיר. כדבריה, היא התחילה לשחק כבר כילדה ועוד בגיל עשר הופיעה בכישלון המחריד פרי עטו של רוב ריינר,"הורים למכירה" (1994). את תשומת הלב הציבורית משכה לראשונה ב"הלוחש לסוסים" (1998), ואז הגיעה הפריצה הגדולה באמת בתחילת שנות האלפיים עם "האיש שלא היה שם" של האחים כהן,"נערה עם עגיל פנינה", "העולם שבפנים" וכמובן, "אבודים בטוקיו". לאחר מכן נהיתה המוזה של וודי אלן וכיכבה ב"נקודת מפגש", "סקופ" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה" שלו, ולפני "איירון מן 2" הספיקה לשתף פעולה עם שני קולנוענים בעלי שם נוספים - בריאן דה-פלמה ב"הדליה השחורה" וכריסטופר נולן ב"יוקרה".

"הנוקמים" צפוי על פי ההערכות להכניס כמיליארד דולר ברחבי העולם ולהתגלות כאחד הסרטים המצליחים בכל הזמנים, ולכן מן הסתם גם כהצלחה הקופתית הגדולה בקריירה שלה. עם זאת, ג'והנסון אומרת שבזמן הצילומים קשה היה להרגיש כי אכן מדובר בפרויקט ענקי. "בגלל כל קווי העלילה שיש בו, אי אפשר היה לקבל פרספקטיבה על הגודל של הסרט", היא מספרת. "רוב הזמן, כל אחד היה בקונכייה שלו. רק בכמה מעמדים בודדים איחדו את כולנו, ואז היה חשמל באוויר. הסתכלתי סביבי, ראיתי את כולם ואמרתי לעצמי שזה ביג דיל".

בתור חבורה כל כך גדולה של שחקנים אנרגטיים, איך הצלחתם לשמור על ריכוז ברגעים האלה?

"האמת שהיינו קצת כמו כיתת שובבים שמתפרעת, והבמאי ג'וס ווידון היה כמו המנהל המרושע שנכנס לכיתה, מרביץ בסרגל לילדים המופרעים ומטיל משמעת. אבל האווירה היתה טובה, באמת. קח לדוגמה את ג'רמי רנר, שמשחק בסרט את הוקאיי ומולו יש לי את רוב האינטרקציה. אני משוגעת עליו, ממש משוגעת עליו".

 
"אני משוגעת עליו". ג'רמי רנר עם סקרלט ג'והנסון במסיבת העיתונאים של "הנוקמים" (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

קודם לכן, בשיחה עם רנר (הראיון המלא יפורסם בשבוע הבא), הוא התבדח על חשבון התנהלותה של ג'והנסון בזמן הצילומים, ובעיקר על הטבעונות שלה. "היא היתה מכינה כל מיני מאכלים מוזרים, שהיה להם טעם של ציפורנים או של אספלט", אמר לנו. "זה נראה כאילו שהיא מכניסה לפה רק מזון לציפורים. אני לא מבין את הקטע בטבעונות – מה ההיגיון לאכול בריא? אין שום דבר כיפי באוכל בריא".

"מובן שג'רמי טועה לגמרי", מגיבה על כך ג'והנסון. "הפרוש של 'טבעונות' אינו 'בריאות', ולהפך. ובכל מקרה, האוכל שהכנתי ומה שאני אוכלת הוא טעים. כל כך טעים. אגב, מה שהוא מתייחס אליו כ'אוכל לציפורים' זה בסך הכל סלט".

נהנית להרביץ לו בסרט, כחלק מנקמת הטבעוניים בקרניבורים קטני האמונה?

"זה לא היה תהליך פשוט, האמת. התאמנו לזה במשך חודשים. זה היה ניסוי ותהיה: פשוט הרבצתי עוד ועוד ועוד, קודם כל באימונים ואז בצילומים, ובסוף כל המכות האלה – זה עבד".

ועכשיו את כבר גיבורת פעולה מן המניין, כולל צעצועים למיניהם בדמותך. איך את מרגישה כשאת רואה אותם?

"זה חמוד! ראיתי עכשיו את בובת הלגו שעשו ממני. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. בכלל, אני אוהבת כל השיגעון סביב הסרט. בעיקר אני אוהבת לראות מעריצים שלבושים כמו הדמויות שלנו. אחרי 'איירון מן 2', ראיתי ילדה בת שש שהתחפשה לאלמנה השחורה, עם השיער האדום והכל, והיא עמדה מולי וחיקתה את איך שאני בסרט, ופשוט קפצתי בשמחה ואמרתי 'יש! יש לי יורשת! יוהו!".

 
"בובת הלגו שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי". סקרלט ג'והנסון ב"הנוקמים" (צילום: יח"צ)

אבל עם כמה שאת אוהבת את העסק הזה, לא נראה אותך ב"איירון מן 3".

"לא תראו".

וב"איירון מן 4"? או ב"הנוקמים 2"?

"אני מקווה שכן. כמו כולם, גם אני הצטרפתי לספינה בתקווה שנפליג איתה עוד קצת, ושנקבל הזדמנות לחקור לעומק את הדמויות שלנו. אני עוד לא יודעת עד כמה מארוול חושבים קדימה ומה הם מתכננים, ואני חושבת שהרבה תלוי בקהל. בכל מה שקשור ל'הנוקמים' ושלוחותיו, הקול של הציבור חשוב במיוחד, ונראה לי שהעתיד של האלמנה השחורה גם תלוי בתגובות של הצופים כלפיה. חקרתי הרבה את המורשת של הדמות שלה, ויש לה ביוגרפיה עשירה וחומר גלם לסרטים רבים נוספים, אז אם מישהו ירצה להמשיך איתה הלאה, יש עם מה לעבוד".

 
"בסרטי גיבורי-על ובכלל, צריך להתעלם מן המגדר של הגיבורה". סקרלט ג'והנסון בהקרנת הבכורה הלונדונית של "הנוקמים" (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

מה עמדתך בעניין סרט שלם שיוקדש לאלמנה השחורה?

"למה לא?"

המכשול יכול להיות שעד עתה, אף סרט גיבורת-על מעולם לא הצליח בקופות. יש כאלה שאומרים שלקהל פשוט קשה לקבל אשה בתור מי שמושיעה לבדה את העולם.

"אני לא חושבת שזה העניין. לדעתי, כל סרטי גיבורות העל הללו פשוט לא היו טובים. בגלל זה אני לא רציתי לראות אותם, ומסתבר שגם אף אחד אחר לא".

מה גרם להם להיות כל כך לא מושכים?

"אני חושבת שהבעיה היתה היחס שלהם למגדר. הם ניסו להעמיד את הנשיות של הגיבורה במרכז, ובגלל זה התוצאה היתה קיטשית ולא עבדה. לי יש תפיסה אחרת. לדעתי בסרטי גיבורות-על, אתה צריך להתעלם מהמגדר של הגיבורה, פשוט להעלים אותו מסדר היום. גם ג'וס ווידון חולק את התפיסה הזו. בזמן שהוא דיבר איתי על הדמות של האלמנה השחורה, הוא מעולם לא התייחס אפילו לזהות המגדרית שלה. הוא רוצה תמיד שהדמויות שלו יהיו דינמיות, חזקות, תחרותיות ובטוחות בעצמן, ולרגע לא שואל את עצמו אם מדובר בגבר או באשה. בדיוק ככה כולנו צריכים לנהוג בעולם הקולנוע: להיות עיוורים לגמרי למגדר".