|
שיר לחברה שלי
חפשתי חברה שתיהיה לי לתמיד ...
חיפשתי בהרים הזזתי סלעים ואפילו הגעתי לעמקים אבל חברה כזאת לא מצאתי ..
עד שיום אחד את הופעת שם כמו קרן אור גדולה ..
ואת היום הזה אני לא אשכח כי זה היה היום בו סוף סוף קיבלתי מתנה - חברה.
כבר שהגעת שינית הכל , פתאום היה לי עם מי לדבר על החיים ולא רק זה עזרת לי בכל המשברים היית שם בשבילי בטוב וברע ועכשיו הגיע הזמן שלי להגיד לך תודה רבה ..
תודה על זה שאת חברה כל כך טובה ומיוחדת ותודה על היום בו הגעת לחיי ומאז את איתי ביחד ולתמיד ...
ליום הולדתך זה ולעוד רבים
שלוחים לך אלה האיחולים
היה כמו הטבע - רחב אופקים
כמו העץ - הכה שורשים
כמו ציפור - תמיד חופשי
כמו השיר - צעיר נצחי
היה עמוק וצלול כמו המים
יהא אושרך בשמיים
ראשך תמיד יגע בעננים
דע רק ימים מאושרים
שא כל מעשיך בגאווה
וימלאו חייך באהבה
שיהיו לך הצלחות רבות,
היסוסים מעטים
וכשלונות אפסיים.
שתדעי להבחין בין רע לטוב
בין אח רחוק לשכן או חבר קרוב
שתמיד תזכרי שהכי בריא זה לאהוב.
שילוו אותך בחיים הרבה מזל ורק טוב.
ברכה שיוצאת מהלב היא ברכה אמיתית
לא משנה אם היא בחרוזים או בשפה ספרותית
לא משנה אם היא בנאלית או מקורית ביותר
מה שחשוב הוא "למה התכוון המשורר"
אז הרשי לנו "המשוררים " לברך אותך בצרור ברכות:
נצלי את החיים לנפוש, לשמוח ולבלות
זכרי שצחוק מרפא כאב ומשחרר מתחים
ואל תוותרי על המשפחה ועל החברים
תמצאי את הרגע המסוים באמצע כל יום
להודות על שהצלחת והגעת עד הלום
העבר הוא כבר עבר והעתיד הוא עוד רחוק
עכשיו זה הזמן להפוך את ההווה ליותר מתוק
לסיום נאחל אושר בריאות ומזל
והמון חיבוקים ונישוקים במשקל!
בלילה בלילה בצאת הכוכבים
ישבתי וחשבתי, מנסה למצוא מילים
מילים לבן אדם שהוא מעל הכל חבר
ועוד הרבה הרבה יותר.
יום הולדת מגיע רק פעם בשנה,
יום שצריך להראות בו המון אהבה
אבל אני-
לא צריכה יום מיוחד אחד
שיבוא ויראה לך עד כמה אתה בשבילי מיוחד.
חרוזים, משפטים וציורי לבבות
לא יתארו אפילו חצי מהרגשות
את הכוכבים והירח לו יכולתי לך אתן
ואם רק תבקש בשבילך גם אסתכן,
עד סוף העולם ובחזרה-
במדבר, ביום אביב או ביום סערה
רוצה שתמיד תדע -ותפנים
שאותך אוהב ללא שום תנאים.
אז תמשיך להיות כזה מיוחד
ותדע שכמוך יש רק אחד.
קבלנו משימה להכין כרטיס ברכה,
השקענו, ציירנו, והנה התוצאה.
כי... כשרוצים לאחל חג שמח,
ולכל אחד יש דעה,
לפעמים עדיף לשתוק וזהו,
ולחזור להתחלה...
מדען אחד ישב ועבד, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה-7 נחוש לעזור לו בעבודתו.
המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה.
הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות קטנות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק.
"אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו! בכוחות עצמך".
המדען חשב שייקח לילד ימים רבים, עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכול".
בהתחלה, לא האמין המדען: " זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפת העולם שמימיו לא ראה!"
אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת וכל החתיכות היו במקומן.
"איך עשית את זה?" שאל המדען את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם".
"אבא", ענה הילד, " אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת, ראיתי שבצידו השני יש תמונה של אדם.
כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי. אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי את הדף וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם..."
|
