הבינצ'י באור היום - סטייל הבינצ'י בערב עמוס בכל טוב
היום כבר קשה לי לצאת לבלות וגם ליהנות, לאחר יום עבודה, כשהראש רק רוצה להירגע, לכל מקום שאני יוצא, אני צריך כדור נגד כאבי ראש, המוזיקה מטופשת, האנשים מלאי מסכות ופוזה, ולסחוב אותי לתל אביב זהו יום אבל לאומי בשל החניות, גרירת הרכבים, והמנטליות הקיצונית והמוחצנת של עיר גדולה שאני כל כך מתרחק ממנה, אז כן, אני, אוהד הראל, ראשוני גאה, לא אוהב את העיר הגדולה תל אביב, כבן לדור חמישי בעיר ראשל"צ, יש לי הכל בעיר שלי.
לאחר ניסיונות רבים למצוא מקום כלבבי, מצאתי את הבינצ'י, בר מסעדה מקסים, הממוקם ברחוב רוטשילד הראשי בראשל"צ פינת ארלוזורוב, מה שנקרא בפי הראשל"צים - המערב הוותיק, שכן כבר מזמן בנו עיר נוספת ממערב לעיר...
הגעתי לבינצ'י במקרה, הייתה לי פגישה של אחרי שעות העבודה, התיישבתי ואז הגיע בחור חייכן וצעיר בשם אלירן והציע לנו לטעום ארק תאנים שהוא הכין במשך שבועיים והארק שכב וספח את התאנים שהוסיפו לו טעם וארומה משגעים.
אז כמובן נהנינו מהטעימה, ואז הגיעו שני השותפים שלו, גם הם שני צעירים, עומר וטוהר, שהסתבר בדיעבד שהם אחים, הצגתי את עצמי לשלושתם, ואז הם צחקו ואמרו, "אוהד הראל? מכירים אותך עוד מהדיסקוקיד של חיים אלי", בילדותי עסקתי בהנחיה של אירועים לילדים מכתות א' עד ו' וכנראה שהם זכרו אותי, שזו עובדה מצחיקה בפני עצמה...
ברקע התנגנו להם צלילי מוזיקה יוונית, שהנעימה את אוזנינו, למרות שבדרך כלל אני בורח ממוזיקה ים תיכונית, אני רוקר בפנסיה וככזה אני איש של רוק, אך משהו באוויר הקייצי, בשתיית הארק, ובאווירה גרם למוזיקה לגלוש בצורה נעימה לאוזן.
ישבנו בשולחן מוקף בכיסאות על המדרכה למול הבר, הזמנו פלטת סלטים בשם אביבה, שאלתי לפשר השם והסתבר שזהו שמה של האם של שני האחים, אהבתי את הסלטים, הג'בטה, אך אהבתי את אופן בחירת השם יותר.
לאחר הפגישה פטפטתי עם אלירן ושאלתי לפשר הסטייל, משום שראיתי שולחנות ישנים וכיסאות עתיקים שאנו מוקפים בהם, וזיהיתי מזווית העין מגהץ מברזל ישן נושן, ווינטלטורים, על מדפים היו מונחים בקבוקי סיפולוקס, כמו אלו שהיו זרוקים לסבא שלי בחצר,אפילו ראיתי מכונת תפירה של זינגר, המקום במכוון היה מקושט בסדקים והמעברים היו כאילו הקירות שבורים במקרה, נכנסתי לשירותים ואפילו שם תמונות בשחור לבן של אנשים משנה ישנה מאוד, כנראה מאיזה אירוע כי כולם לבשו חליפות ושפמים.
אלירן הסביר ששלושתם אהבו את הרעיון של מקום קטן, עממי, בסגנון רגוע, שמקבל אנשים בגובה העיניים, עושה כבוד לדור ההוא, ומשדר אווירה כייפית, רגועה, ומשפחתית.
אז לשלושת המוסקיטרים אני, אוהד הראל, רק יכול לאחל בהצלחה, ולהמליץ על המקום שנכנס לי ללב, עלו והצליחו, והלוואי ותהפכו לרשת, או לחלופין שילמדו מכם אחרים, כי הרבה זמן לא נהניתי ממקום שניתן לראות בו שולחן לגיל הזהב, לצד שולחן של בני העשרה, חולקים אווירה ים תיכונית בסטייל....
.JPG)
.JPG)
