ראיתי להביא כאן מספר דברים מתוך ספר "שומר אמונים" המדברים אודות כוחה ומעלתה האדירה של מצוות הציפייה לגאולה ולמשיח, שזה למעשה מה שאנחנו עושים כאן בפורום. הדברים לקוחים מ"מאמר הגאולה" שבספר "שומר אמונים" שחיבר האדמו"ר ר’ אהרן ראטה זצוק"ל זיע"א (הספר מחזק מאוד ומומלץ לכל יהודי בכל שלב).

אני יודע שאין להרבה אנשים זמן לקרוא הרבה, אז הבאתי כאן רק את עיקרי הדברים:

• מצות הציפייה לגאולה הינה מצוות עשה מן התורה עפ"י הסמ"ק (ולפי יתר המפרשים - מצוות עשה מדברי קבלה). מהות המצווה: אמונה בביאת משיח צדקנו, כמובטח בתנ"ך בנבואות הגאולה והנחמה. [פרק א]
• מי שמעלה על לבו שח"ו אין הנבואות עתידות להתקיים "בוודאי הוא עוכר ופוקר ואין לו חלק באלוקי-ישראל", ואין להיכנס עם אנשים כאלה לויכוחים "ואסור להשיב להם, כמו שכתוב: אל תען כסיל כאיולתו, ואמרו רז"ל שלפוקר ישראל אסור להשיב, כי כל שכן דפקיר טפי. וסכנה גדולה ועצומה להכניס עצמו עם איזה דיבור עמהם, והוא בדוק ומנוסה… ורשעים מסיתין ומדיחין הללו יותר כופרים מאומות העולם, שמאמינים בהישארות הנפש ובגאולה". [שם]
• הציפייה לגאולה היא סגולה נגד עמלק הרשע המבלבל המוח והסותם הדעת, כי יש במצווה זו מחיית עמלק מלב ישראל. [פרק ב]
• מצוות הציפייה לגאולה הינה מצווה נפרדת ממצוות האמונה בגאולה, שהיא מצוה בפני עצמה. [שם]
• מובא במדרש: שאלו ישראל (את הקב"ה) "אימתיי אתה גואלנו?", והשיב: "כשתרדו למדרגה התחתונה, אז אני גואל אתכם". [פרק ג]

• כשאדם חושב על הגאולה, ומצפה לה, הוא קושר בה את נפשו, ובכך נמשכת על עצמו גאולה פרטית, והוא נפדה מידי החיצוניים ומתקרב יותר אל השם! [שם]
• הציפייה וההשתוקקות לגאולה היה הכנה למחיית עמלק, ולעבודת הקרבנות ושאר המצוות שאי אפשר לקיים לפני הגאולה, ועל כך מגיע שכר גם בעולם הזה, מלבד השכר לעתיד לבוא. ויתכן שזו כוונת חז"ל כשאמרו "כל מה שאוכלין ישראל בעולם הזה, אינו אלא בזכות האמונה". [שם]
• כתוב במדרש: "אמר הקב"ה: שבועה היא לפניי, שכל מי שיחכה למלכותי - אני בעצמי מעיד בו לטובה". ופירוש העניין הוא שידוע שיש 3 בתי דין (בשמיים): אחד של מלאכים, שזה דין קשה וחמור, כי הם לא מבינים מה זה יצר הרע. אחד של צדיקים. ובית דין של הקב"ה בעצמו, שזה רחמים פשוטים. ומי שמצפה לגאולה זוכה להיות בבית דין זה של רחמים, ולא זו בלבד אלא שהקב"ה בעצמו יעיד עליו לטובה. [פרק ד]
• המשיח יבוא בע"ה בזכות הציפייה לגאולה, וכך אומר המדרש: "אם אין ביד ישראל אלא הקיווי (לגאולה), כדאי הן לגאולה בשכר הקיווי". [שם]
• המצפים לגאולה כ"כ חשובים אצל הקב"ה, "שבכל עת עונה להם בעת זעקתם אליו". [שם]
• מספר מדרגות בציפייה לגאולה (מן הנמוכה לגבוהה):

  (א) כשאדם רואה "כי כלו העסקים ופסקו התאוות מפני צרות ונסיוני הזמן", הרי שבגלל פחדו הוא אומר שאין ברירה, וטוב שתבוא כבר הגאולה.זו המדרגה התחתונה.
  (ב) כשאדם מצפה לנוח מהבלי העולם הזה השפל, להתענג בקבלת שכר על סבל הגלות וקיום המצוות ושאר תענוגים הצפויים.
  (ג) כשאדם מצפה לגאולה כדי לעבוד את השם מתוך שמחה ואהבה, לחזות בעינינו בגדולת הבורא וכו’.
  (ד) כשאדם מצפה לגאולה כדי שיתגלה כבוד מלכות השם בעולם ("יתגדל ויתקדש"), והקב"ה יגאל את שכינת עוזו ששרויה בצער. זו המדרגה העליונה. [שם]

• הציפייה לגאולה אינה תלויה בשום תאריך, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "כי יום נקם בלבי ושנת גאוליי באה": לליבי גיליתי - לאבריי לא גיליתי. [פרק ה]
• בכל רגע של ציפייה מקיימים מצווה גדולה ונוראה של תקוות הגאולה, וממשיכים על הנפש אור גדול ומופלא ונורא, שמגן על האדם בכל העולמות. [פרק ו]
• מקובל בידינו מפי הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שהתגלות המשיח תהיה בפתע-פתאום, בלא הודעה מוקדמת, וכל ישראל לא יחשבו על זה היום של הגאולה, ויהיו מיואשים. ולראיה, נכתב במדרש פרקי היכלות: "ישראל באותו הדור אומרין: אפשר ‘עולם כמנהגו נוהג’ ויש גאולה בשנה זו? והם אינם יודעים שפתאום יבוא". (בסוף הפרק מגלה ה"שומר אמונים" את דעתו שמדובר כאן על רק דרך התגלות משיח בן-יוסף, מה שאין כן משיח בן-דוד) [פרק ח]
• אע"פ שנאמר במקום אחד שהתגלות המשיח תלוי בתשובה, הרי שעפ"י מספר מאמרים בזוהר ובמדרשי חז"ל "הגם שישראל לא ישובו בתשובה גם כן יבוא הגאולה" (כותב שם המחבר: "ותדע שיש לי לכתוב בזה כמה ניירות עם דרושים - - אבל אין כוחי מספיק ואין הזמן, כי אני כותב כל זה במסירת נפש") [פרק ט]
• "…הגם כי לא ישובו בתשובה שלמה, כי לא ימתין הקב"ה על תשובה גדולה, רק בבחינות זעקה ושאגה והשתוקקות, כמו שהיה בזמן מרדכי ואסתר … …. וע"י אלה הבכיות והזעקות וההשתוקקות יעלו למעלה תפילתם ובקשתם בבחינות אתערותא דלתתא, וישברו טינרין תקיפין וכל חומות המפסיקים ומבדילים"! [שם]
• "קודם ביאת המשיח יתעורר בלבבות ישראל חשק גדול לה’ פתאום, ואז יהיה הגאולה, וסימנך: כי בי חשק ואפלטהו" (בשם ר’ בער זיע"א)
  ברגע הגאולה עצמו יהיה ייאוש גדול מהגאולה, ואז פתאום "יבוא האדון להיכלו". [שם]
• אמרו חז"ל על דור המשיח: "ופני הדור כפני כלב" - "וידוע מרבינו הרמב"ם כי מי שאין לו בושה נקרא כלב, ולא היה דור מימות המבול שיהיה בחוצפה כזו. הולכים ערומים וערומות בלי בושה מהשם, ובלי בושה מעליונים ותחתונים, וכמו בהמות ממש".[שם]
• "בעת קץ יתגרו המלכויות זה בזה, ואין שלום ליוצא ולבא. ומובא גם כן בנבואת הילד מר’ נחמן קטופא אשר כל דבריו דברי נביאות קדשי הקדשים, וזה לשונו: "אי אתון חמון עמין אלין באלין קיימין, מן תמן תדעון דקרבין יומין" (אם אתם רואים אומות העולם עומדים אחד נגד השני, תדעו שקרבו ימי הגאולה). [פרק י]
• "ועתיד הקב"ה בעד אותה התקוה (לגאולה) ואמונה החזקה שלנו (בביאת המשיח) לשלם בעד זה שכר ותשלומים בלי שיעור, רק אין לנו לכוון ח"ו לקבלת פרס, של נהיה כעבדים המשמשים את רבם על מנת לקבל פרס, רק מאהבת בוראינו וגודל תמימות לבבנו וכו’". [שם]
• "והוא מצוה גדולה ונוראה, מצוה מיוחדת אלינו לחכות ולצפות לגאולה וישועה, אשר הוא מראשית השאלות לאחר הפטירה ("ציפית לישועה?"), ויזכה לעתיד לבוא בשביל זה החיכוי והציפוי לאור באור גדול ונורא ולאור באור זיו השכינה, באשר יחשך אור השמש בזיו תפארתו". [שם]
• "והעמלק הרשע אשר תלוי מחיית שמו וזכרו בזה הציפוי והגאולה, מקרר לב האדם מזה, ומשכחו מזו העבודה הקדושה, ומסיח דעתו ודיבורו ממנו, ולא כן עשו אבותינו הקדושים, שכל מחשבותיהם ודיבוריהם תמיד היה רק בהגאולה ובהרמת קרן השכינה הקדושה, כי על ידי זה ההשתוקקות והגעגועין שלנו למלך המשיח, ירחם עלינו אב הרחמן, כי עיקר קבלת שכר ע"י צער ומחלת לב בתוחלת ותקוה ממושכה (ועיין באגדות מהרש"א סנהדרין צ"ז ע"ב ד"ה ‘אנו למה מחכים’"). [שם]
• "לכן כל בעל נפש הרוצה לזכות לאורו של משיח צדקנו, יראה לעורר תמיד בקרבו זה החיכוי והציפוי, ואל יניח מעמלק הרשע לקרר עצמו מזה, וזה יהיה תמיד כל דיבורינו וציפייתנו, מתקוות וציפיית הגאולה, כי כל דיבור מזה וכל רגע שמצפה לזה, מקיים בזה מצוות עשה מן התורה".
• ומובא בזוהר הקדמת בראשית (תרגום לעברית): "קול יצא מישיבה של מעלה ואמר: מי מכם שמחכה בכל יום לאור המאיר בזמן שהמלך פוקד את האילת, ונגדל ונקרא מלך כל מלכי העולם. מי שלא מצפה לזה בכל יום באותו עולם (העולם הזה) - אין לו מקום כאן". [שם]
• "ודע כי תקות הגאולה ממתיק כל הדינים". [שם]