x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
   
 

ח'6=>להקשיב להפנים לזכור ולחזור...

 
 
מצעד הגאווה בישראל

בישראל מתקיים מצעד הגאווה מאז שנות ה-90, ובשנים האחרונות הוא צועד בתל אביב, בירושלים ובאילת. תל אביב הייתה העיר הראשונה בישראל לציין את יום הגאווה, שהחל בשנה הראשונה כאירוע מצומצם ברחוב שינקין, התפתח בשנה שאחריה להפנינג ססגוני בפארק, ומשם והלאה למצעד מלא ומוחצן כמקובל בערי העולם. בעוד בתל אביב המצעד כיום נושא אופי המוני, מיני וממוסחר, המצעד בירושלים קטן יותר בהיקפו, ונושא אופי מחאתי ופוליטי. בתל אביב צעדו בשנת 2005 קרוב ל100,000 איש, ובירושלים צעדו קרוב ל-10,000.

ניסיון של אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים, למנוע את עריכת מצעד הגאווה בעירו בשנת 2005 הסתיים בפסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב את העיריה ואת לופוליאנסקי בעצמו (עקב פעולתו בניגוד להוראת היועץ המשפטי של העיריה) לתמוך כספית בעריכת המצעד. המצעד נערך אל מול הפגנות של חרדים ופעילי ימין קיצוני אשר מחו על קיומו. בעיצומו של המצעד פרץ אל הקהל צעיר חרדי בשם ישי שליסל חמוש בסכין ופצע שלושה אנשים בדקירה. שליסל ניסה לברוח ממעצר. בחקירה טען כי הוא חף מפשע מכיוון ש"בא לרצוח בשליחות ה'". שליסל הובא למשפט ונאשם בשלושה נסיונות לרצח. מספר ימים לאחר המצעד נערכה הפגנה בירושלים כמחאה על האירוע ועל דברי ההסתה שקדמו למצעד. ב-8 בפברואר 2006 הורשע שליסל ונידון ל-12 שנות מאסר; כמו כן הוטל עליו לפצות את שלושת האנשים שפצע פיצוי בסכום כולל של 280,000 ש"ח (גזר הדין).

מצעד הגאווה העולמי תוכנן להתקיים בירושלים באוגוסט 2006, לאחר שנדחה בשנה הקודמת עקב תוכנית ההתנתקות. גם בשנה זו המצעד העולמי בוטל, הפעם עקב אירועי מלחמת לבנון השנייה. במקום המצעד התקיימו בירושלים אירועים שונים לציון שבוע הגאווה. באירועים אלה השתתפו אלפי אנשים מרחבי העולם. האירוע המרכזי תוכנן להיות משמרת מחאה בגן הפעמון. משמרת מחאה זו פוזרה טרם סיומה על ידי כוחות הביטחון שהגיעו לעימותים אלימים עם המפגינים, בעיקר אלה המגדירים עצמם אנרכיסטים.

ב-20 ליוני הודיע הבית הפתוח כי ייערך מצעד בירושלים, מה שגרר התנגדות עזה מצד המגזר החרדי והדתי, ואף מצד נציגי האסלאם והנצרות בעיר. כבר בתקופה שקדמה למצעד נערכו הפגנות של קנאים חרדים בככר השבת ובסביבתה, ובהדרגה התפשטו ליתר המעוזים החרדיים בעיר ואף מחוצה לה. בימים האחרונים שלפני התאריך המיועד למצעד קיבלה פעילות המחאה אופי אלים גובר והולך שכלל ידויי אבנים וחפצים שונים, הבערת מיכלי אשפה, זריקת בקבוק תבערה והתעמתות פיזית עם כוחות המשטרה. דברי הסתה ואיומי רצח הושמעו כלפי האוכלוסיה ההומוסקסואלית, ונשמעו נאצות כנגד פעילים ואנשי שלטון. משטרת ישראל החליטה שלא לאשר את קיום המצעד בשל הכוחות האדירים שיידרשו לאבטחתו והחשש להידרדרות אלימה, החלטה שנראתה לתומכי המצעד ככניעה לאלימות ושרק החריפה את הפולמוס הציבורי סביב קיומו. לאחר התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בוטלה החלטת המשטרה, ובמקביל להימשכות המחאה האלימה החלה הידברות לקיומו של מצעד במתכונת מצומצמת יותר ובמיקום חליפי בירושלים (קריית הממשלה), שלא יתחכך באוכלוסיה החרדית ובמוסדות דת. בתום ההידברות ועקב התראות בטחוניות רבות במהלך מבצע ענני סתיו, צומצם עוד יותר האירוע, שלבסוף יצא לפועל כהפנינג ללא מצעד בהשתתפות כמה אלפי אנשים (בין אלפיים לעשרת אלפים, על פי טענות הגורמים השונים) באיצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם.
 
 

    

 

 

 

 

 

logo בניית אתרים בחינם