ח'6=>להקשיב להפנים לזכור ולחזור...

בישראל מתקיים מצעד הגאווה מאז שנות ה-90, ובשנים האחרונות הוא צועד בתל אביב, בירושלים ובאילת. תל אביב הייתה העיר הראשונה בישראל לציין את יום הגאווה, שהחל בשנה הראשונה כאירוע מצומצם ברחוב שינקין, התפתח בשנה שאחריה להפנינג ססגוני בפארק, ומשם והלאה למצעד מלא ומוחצן כמקובל בערי העולם. בעוד בתל אביב המצעד כיום נושא אופי המוני, מיני וממוסחר, המצעד בירושלים קטן יותר בהיקפו, ונושא אופי מחאתי ופוליטי. בתל אביב צעדו בשנת 2005 קרוב ל100,000 איש, ובירושלים צעדו קרוב ל-10,000.

ניסיון של אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים, למנוע את עריכת מצעד הגאווה בעירו בשנת 2005 הסתיים בפסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב את העיריה ואת לופוליאנסקי בעצמו (עקב פעולתו בניגוד להוראת היועץ המשפטי של העיריה) לתמוך כספית בעריכת המצעד. המצעד נערך אל מול הפגנות של חרדים ופעילי ימין קיצוני אשר מחו על קיומו. בעיצומו של המצעד פרץ אל הקהל צעיר חרדי בשם ישי שליסל חמוש בסכין ופצע שלושה אנשים בדקירה. שליסל ניסה לברוח ממעצר. בחקירה טען כי הוא חף מפשע מכיוון ש"בא לרצוח בשליחות ה'". שליסל הובא למשפט ונאשם בשלושה נסיונות לרצח. מספר ימים לאחר המצעד נערכה הפגנה בירושלים כמחאה על האירוע ועל דברי ההסתה שקדמו למצעד. ב-8 בפברואר 2006 הורשע שליסל ונידון ל-12 שנות מאסר; כמו כן הוטל עליו לפצות את שלושת האנשים שפצע פיצוי בסכום כולל של 280,000 ש"ח (גזר הדין).

מצעד הגאווה העולמי תוכנן להתקיים בירושלים באוגוסט 2006, לאחר שנדחה בשנה הקודמת עקב תוכנית ההתנתקות. גם בשנה זו המצעד העולמי בוטל, הפעם עקב אירועי מלחמת לבנון השנייה. במקום המצעד התקיימו בירושלים אירועים שונים לציון שבוע הגאווה. באירועים אלה השתתפו אלפי אנשים מרחבי העולם. האירוע המרכזי תוכנן להיות משמרת מחאה בגן הפעמון. משמרת מחאה זו פוזרה טרם סיומה על ידי כוחות הביטחון שהגיעו לעימותים אלימים עם המפגינים, בעיקר אלה המגדירים עצמם אנרכיסטים.