הקמת הלהקה (1982-1990)

חברי הלהקה המקוריים הם בילי ג'ו ארמסטרונג ומייק דירנט שנפגשו לראשונה בגיל 10 (1982) בקפיטריית בית הספר והקימו להקה בשם Sweet Children. באותה תקופה היה טרה קול מתופף להקת ה"לוקאאוטס" בקליפורניה. ב-1987, כאשר היו ארמסטרונג ודירנט בני 14, הם התחילו לנגן ואף להופיע בתחרויות מקומיות ובבית הספר. ב-1989 צירפו אליהם את המתופף ג'ון קיפמאייר (הידוע גם בשם אל סוברנטה) שתופף גם בלהקת הפאנק-רוק Isocracy, ואז שונה שם הלהקה לשמה הנוכחי, "Green Day" (יום ירוק), על שם התחביב שלהם, עישון מריחואנה (בהשפעת הסם הם גם כתבו את השיר "Green Day" המדבר על אותו תחביב). באותה שנה הוציאה הלהקה את ה-EP הראשון שלהם "1039/Smoothed Out Slappy Hours", שכלל 4 שירים מקוריים של הלהקה הצעירה, ובאותה שנה הוציאו את ה-LP הראשון שלהם "1039/Smoothed" בשנת 1990 הוחלף ג'ון קיפמאייר במתופף טרה קול (פרנק אדווין), שנשאר עם הלהקה עד היום.

 האלבומים הראשונים(1991-1995)

בשנת 1991 יצרה הלהקה אלבום ראשון באורך מלא, שנוצר מתוך אסופה של קטעים שנאספו מה-LP ומשלושת ה-EP's הראשונים שלהם (, 1030/Smoothed Out Slappy Hours/Sweet Children,), שם האלבום נלקח מהשמות של האלבומים הנ"ל ונקרא 1,039/Smoothed out Slappy Hours.

מאוחר יותר הקליטה הלהקה את אלבומה המקורי הראשון !Kerplunk, שיצא ב-7 בינואר 1992, בהפקת "לוקאאוט! רקורדס" ועברה למפיק רוב קוואלו מהחברה, שמלווה את הלהקה עד היום. האלבום עמד בצל להקות הגראנג' ששלטו במיינסטרים באותה התקופה, ולא זכה להצלחה רבה.

הלהקה זכתה להצלחה באמצע שנות ה-90 (1994-1995) עם האלבום Dookie,שעבורו זכתה הלהקה בפרס גראמי בקטגוריית "האלבום האלטרנטיבי" ונבחר למקום ה-193 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים. האלבום כלל את הלהיטים "Basket Case", " Longview","Welcome To Paradise" ו-"When I Come Around" שנוגנו בפסטיבל וודסטוק 94, ויצרו קרב בוץ ענקי שנתן לפסטיבל את שמו "Mudstock" ^[1]. בסיום השיר "Basket Case" החל קרב בוץ בין חברי הלהקה למעריצים ובמהלך הקרב קפץ הבסיסט מייק דירנט אל הקהל. כשרצה לחזור אל הבמה המאבטחים לא זיהו אותו ותוך כדי מאבק, אחד המאבטחים שבר לו כמה משיניו הקדמיות.

לקראת סוף שנת 1995 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן הרביעי שלה - Insomniac (אינסומניה-הפרעת שנה חמורה) שלא זכה להצלחה גדולה בשנה שיצא, אך בכל זאת מכר 13 מיליון עותקים ברחבי העולם עד היום. שמו של האלבום מתייחס לחוסר השינה ממנו סבל בילי ג'ו בעקבות לידת בנו הראשון ג'וזף (ג'ואי).

לאחר יציאת האלבום וסיבוב ההופעות הקצר לקידומו, יצאו חברי הלהקה להפסקה של שנה מהופעות ומהקלטות משותפות, עד ליציאת האלבום הבא "Nimord.".

 פריצה מחודשת, מילניום חדש (1996-היום)

תחילת הפריצה של גרין דיי הייתה עם יציאת אלבומם Nimrod שלא היה מוצלח במיוחד, אך הניב את הסינגל Good Riddance (Time of Your Life) שהתפרסם בעיקר בזכות היותו שיר הסיום לספיישל העונה האחרונה של הסדרה המצליחה סיינפלד שירדה מהמסך שנת 1997.

בשנת 2000 גרין דיי הוציאו את אלבום האולפן השישי שלהם " Warning:" אשר לקח את הסגנון שבו הם השתמשו באלבומם "nimord." צעד אחד קדימה. שינויים בחייהם האישיים השתקפו באופן יותר בוגר וישיר במוזיקה שלהם. למרות שהאלבום הניב כמה להיטים, כמו "Minority" ו- "Warning", חלק מהאנשים הגיעו למסקנה שהלהקה נהיית פחות רלוונטית והפופולריות שלה ירדה. למרות שהאלבום קיבל ביקורות רבות טובות, הוא לבסוף נהפך לאלבום הכי פחות נמכר של הלהקה. אפילו שהלהקה הרגישה שהאלבום היה אחד מעבודותיהם המושקעות ביותר, חוסר ההצלחה גרם לאנשים לפקפק בעתיד הלהקה.

בשנת 2001 גרין דיי הוציאו את אלבום אוסף הלהיטים שלהם "International Superhits!" אשר זכה להצלחה, ובשנת 2002 הוציאו את אלבום ה-B-סייד(כלומר,אלבום שהשירים בו הם שירים שלא נכנסו לאלבומים קודמים) "Shenanigans". שני האלבומים הללו (אשר מכרו יפה, ואף זיכו את הלהקה בכמה מועמדויות לפרסים) הצביעו על העובדה שהקריירה של גרין דיי הייתה על הדרך הנכונה. בשנת 2002 גרין דיי שיתפו פעולה עם הלהקה Blink 182 בסבב הופעות אשר לקח חודשיים (שמו היה Pop Disaster Tour ). סבב הופעות זה עזר להגביר את הפופולריות של הלהקה. לאחר סבב ההופעות, גרין דיי החליטו לקחת הפסקה כדי להעביר זמן עם משפחותיהם.

בשנת 2001 ב- California Music Awards, גרין דיי זכו בכל שמונה הפרסים שעליהם הייתה להם מועמדות:

• פרס "האלבום הטוב ביותר ( על האלבום "Warning:")",
• פרס "אלבום הפאנק רוק הטוב ביותר (על האלבום "Warning:")",
• פרס "הלהקה הטובה ביותר",
• פרס "הזמר הטוב ביותר",
• פרס "הבסיסט הטוב ביותר",
• פרס "המתופף הטוב ביותר",
• פרס "כתיבת השירים הטובה ביותר"
• פרס "האמנים הטובים ביותר".

בסיום ההפסקה שלקחו לאחר “Warning:” גרין דיי שבו לסטודיו כדי לכתוב ולהלחין חומר חדש לאלבום חדש, אשר שמו היה ככל הנראה “Cigarettes and Valentines”. לאחר שסיימו להקליט 20 שירים (tracks) ההקלטות נגנבו מהאולפן.לאחר האשמות רבות בין חברי הלהקה, הלהקה בחרה שלא להקליט את כל האלבום מחדש, אלא להקליט אלבום חדש לגמרי והבטיחו לעצמם שיהיה מצליח יותר מ-“Cigarettes and Valentines”,והם בהחלט צדקו.

באותם ימים היו סכסוכים בתוך הלהקה, אך לאחר שאלה נפתרו, גם מבחינה מוזיקלית הייתה הארה חיובית. באותם ימים, כל חבר בלהקה נשאר ימים שלמים בתוך האולפן והקליט, כשכל אחד כתב כמה קטעים קצרים משל עצמו. לבסוף, כל אותם קצרים הביאו ליצירתם של שני שירים באורך של מעל 9 דקות לאלבומם הבא^[2]. לאחר כל הימים בסטודיו, התוצאה הייתה האלבום "American Idiot" שיצא ב-2004, שהגיע למקום ה-1 במגזין המוזיקה המפורסם האמריקאי "Billboard" - האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום ה-1 אי-פעם – כאשר הסינגל הראשון מתוך האלבום, (ששמו כשם האלבום) מגבה אותו וגם הוא מתייצב במקום ה-1. האלבום נכתב כ"אופרת פאנק רוק" או בקיצור "אופרת רוק" אשר עקב אחרי מסעו של הדמות הדמיונית "Jesus Of Suburbia". האלבום גם סימן את גדילתם והתפתחותם של הלהקה כמוזיקאים: על רקע אלבומי הפופ פאנק שלהם "Kerplunk" ו-"Dookie",על "American Idiot" אמרו המבקרים שהוא הרבה יותר בוגר, ולעיני רבים, האלבום נחשב לאלבום המוצלח ביותר של הלהקה נכון להיום, כנראה בעקבות זה שהוא הופשע מאופרת הרוק "קוואדרופניה" של המי.

ב-2005, “American Idiot” זכה בפרס גראמי על "אלבום הרוק הטוב ביותר", והיה מועמד לפרסי "האלבום הטוב ביותר", "ההקלטה של השנה", "שיר הרוק הטוב ביותר (על השיר American Idiot)", "השירה הטובה ביותר בשיר רוק על ידי צמד או להקה" ו-"וידאוקליפ המוזיקה הטוב ביותר (על הווידאוקליפ של American Idiot)". הווידאוקליפ של American Idiot זכה בתואר "וידאוקליפ הרוק הטוב ביותר אי-פעם" בסקר במגזין “Kerrang!”. בטקס פרסי המוזיקה של MTV , גרין דיי זכו בשבעה מתוך שמונה פרסים שעליהם הייתה להם מועמדות.

האלבום (American Idiot) סימן גם שינוי גדול בתדמית של הלהקה, בעיקר מבחינת היבט הבגרות שלהם, אך גם בלבוש, הופעה והתנהגות. לדוגמה, לאחר יציאת האלבום, במקום חולצות טי-שירט פשוטות ולעתים קרועות, הם עברו ללבוש בגדים שחורים ועניבות אדומות ולבנות (הצבעים של האלבום). כמו כן הלהקה חזרה לשורשי הפאנק של אנטי מיליטריזם.

בשנת 2005, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות ענק שכלל 150 הופעות – סיבוב ההופעות הארוך ביותר שלהם בקריירה - כשהם מבקרים ביפן, אוסטרליה, דרום אמריקה ואנגליה. לאחת מההופעות שלהם באנגליה הגיעו יותר מ-200,000 אנשים – מה שהפך את ההופעה לאחד מקונצרטי הרוק עם הקהל הגדול ביותר אי-פעם. כשהם היו בסיבוב ההופעות באנגליה, הם צילמו שני קונצרטים ב"מילטון קיינס", אשר נבחרו כ"המופע הכי טוב אי-פעם" בסקר במגזין "Kerrang!". ההקלטות של הקונצרטים האלה יצאו כ-CD ו-DVD שנקרא "Bullet in a Bible", ב-15 לנובמבר 2005. ה-DVD/CD הללו הציגו שירים מצליחים רבים מ- "American Idiot" , אך כמו כן, גם מאלבומים יותר מוקדמים של הלהקה, כמו "Dookie" ,"nimord" ואחרים, כולל גרסת כיסוי לשירו של אריק איידל מתוך הסרט בריאן כוכב עליון "Always Look on the Bright Side of Life".

בשנת 2006 גרין דיי זכו בפרס גראמי על "ההקלטה של השנה" עבור “Boulevard of Broken Dreams”.

כיום,בימים אלה ממש (יולי 2007) גרין דיי לוקחים פעילות בהגנה על כדה"א,ונגד ההתחממות הגלובלית,בפרויקט שנקרא Green Day+NRDC.

האתר הרשמי של הלהקה הכריז באחד בספטמבר 2006 שהם חזרו לסטודיו על-מנת לעבוד על דברים חדשים. בשמונה בספטמבר 2006, האתר הודיע שהלהקה משתפת פעולה עם הלהקה U2 ועם המפיק ריק רובין, כדי להקליט גרסת כיסוי של השיר "The Saints Are Coming", שיר של הלהקה "The Skids" במקור. השיר הוקלט כדי להרוויח כסף על-מנת לתרום אותו למוזיקאים מהעיר ניו אורלינס על מנת שיוכלו לקנות כלים חדשים במקום אלו שנהרסו להם בסופת ההוריקן "קתרינה", ועל-מנת להגביר את המודעות ביום השנה לאסון. באפריל 2007 קיבלה הלהקה את המקום ה-29 במצעד 100 הלהקות הגדולות של כל הזמנים שנערך על ידי ערוץ המוזיקה VH1.

גרין דיי תרמו את קולם לאחרונה לפרודיות של דמויותיהם לסרט "הסימפסונים".

בנוסף לכך, הם משתתפים באלבום החדש, Instant Karma (שכל רווחיו ילכו לארגון ההומניטרי הבינלאומי Amnesty International, על מנת לנסות להפסיק את רצח העם בדארפור), שיצא בתאריך 12.6.2007. השיר שיופיע באלבום הוא Working Class Hero של ג'ון לנון (גרסאת כיסוי). הסינגל יצא בתאריך ה-1 במאי, והווידאו קליפ לשיר שבויים על ידי סאם באייר יצא.

הלהקה עברה תפנית חדה, הם מנגנים כעת יותר רוק אלטרנטיבי ועובדים על פרויקטים רבים.