נעלי וואנס
וואנס היא חברת נעלי סקייט מהגדולות בעולם כרגע ,ומחזור המחירות שלה הוא בסביבות 360 מיליון $ בשנה והייתה בין הראשונות שייצרו נעליים במיוחד למטרת נסיעה על סקייטבורד.
החברה מוכרת בעיקר בגלל זה שהיא המציאה את כל הנושא של נעליים בעיצוב אישי, היה ניתן להביא מהבית בד מכל סוג צורה וצבע והם היו מכינים את הנעליים במקום. היום הסיפור הזה הוא קצת שונה

החברה נוסדה בשנות ה60 על ידי פול ואן דורן ההולנדי במטרה למכור נעליים ישירות לצרכן ללא מתווכים, כשהרעיון הוא ליצור נעליים  מותאמות אישית  לכל בן אדם ,
תחת הרעיון שאתה מביא מהבית את הבד שאתה רוצה (כדי להתאים לשמלה, מכנסיים או כל דבר אחר שבא לך) וישתמשו בו לייצור הנעליים.
השם הראשוני של החברה היה van doren shoes וקוצר מהר מאוד ל van's.

בשנת 1966 נמכרו נעלי הוואנס הראשונות, כשואן דורן פתח את החנות נעליים שלו בצמוד למפעל הגומי של המשפחה.
החנות נפתחה כשיש להם רק מספיק נעליים מוכנות מראש כדי לשים בחלון ראווה של החנות ואת כל שאר המדפים הם מילאו בקופסאות וארגזים ריקים כדי לתת למקום יותר תחושה של חנות נעליים.
באותו בוקר הגיעו לחנות 12 לקוחות וכל אחד בחר דגם וצבע, רק שלא היו להם נעליים שהם יכלו לתת לאף אחד, אז הם ביקשו מאותם לקוחות לחזור אחר צהריים ומיהרו למפעל לייצר את ה 12 הזוגות.
רק כשהלקוחות באו לקנות את הנעליים לא היה כסף כדי להחזיר עודף כי הם פשוט לא חשבו על זה, אז הם נתנו את כל ה 12 זוגות ללא תשלום וביקשו מהאנשים לחזור יום למחרת לבוא ולשלם עליהם, יום אחרי חזרו כולם ושילמו על הנעליים.

הסוליה בהתחלה הייתה מורכבת ממעויינים רבים שנוצרה כשיצקו את הגומי של הסוליה לתוך תבנית בצורה של וופל, מאוחר יותר נוספו הפסים הרוחביים לסולייה מה שיוצר את צורת המשולשים הקטנים שנראים כמו מגני דוד.
בעיקבות הסוליה השטוחה עם המעויינים, התחזקה הפופולרית של הנעל בקרב מי שנסע על סקייטבורד בתקופה, מפני שהסוליה איפשרה אחיזה הרבה יותר טובה לגריפ של הקרש מנעליים אחרות בתקופה.
 עד שנת 75 היה לוואנס את הנעל דק'(deck) הכחולה הרגילה השלהם שנחשבה לפופלרית אצל הסקייטרים אבל עוד לא נעשה בה שום מחשבה מעבר כדי שהיא באמת תהיה נעל סקייט אמיתית.
סקייטרים מפורסמים מהתקופה כמו סטייסי פרלטה וטוני אלווה רצו משהו  יותר מותאם אישית לנסיעה על סקייט וביקשו לעצב נעליים משלהם. ככה ביחד איתם הם עיצבו נעליים גבוההות עם יותר ריפוד מבפנים ומבחוץ בעיקר באזור של מסביב לעקב ולצדדים במחשבה על זה שכשהסקייטרים נופלים מרמפה או בתוך בריכה שהסקייט שנופל פנימה לא ייכנס להם בעקב של הרגל.
ביחד עם הפיתוח החדש, הוסיפו לנעל את השם-מותג של " vans off the wall" וככה נולדה לה נעל הסקייט הראשונה. הסקייטרים ממש אהבו אותוה, כל הסיפור של הנעל הגבוהה והריפוד הנוסף הזה היה ממש הצלה מבחינתם וזה יצר התלהבות גדולה.
בנוסף לזה , אם ההתפתחות של הנעליים והבקשות לנעליים יותר מתואמות אישית, היו כל מני משחקים בבדים ובצבעים שונים עד שלבסוף עלה הפיתוח של להוסיף עור לנעליים מקדימה ומאחורה בחלקים שמשתפשפים הכי הרבה על הגריפ של הקרש מה שהאריך בצורה משמעותית את החיים של הנעל .

סביר להניח שהנעל שמזוהה ביותר עם החברה היא הנעל עם העיצוב ריבועים שחור לבן. ואן דורן מספר על זה שהוא היה רואה את הילדים קורעים את הכיסוי של הנעל ומציירים משבצות שחורות לבנות על הגומי הפנימי של הנעל שהיה בצבע לבן.
הדבר הראשון שהם עשו היה להכין נעליים שעל החלק הפנימי שלהם היו הריבועים ולבסוף הם ייצרו נעליים עם ריבועים מבחוץ כבר על הבד.
באותו הזמן ייצר המפעל ומכר נעליים רק למדינת קליפורניה והם לא כלכך רצו להתרחב מעבר אבל בשנות ה70 המאוחרות מנהלת יחסי הציבור שלחה כמה זוגות נעליים כאלו עם משבצות להפקה של הסרט fast times in ridgemont high. בכיכוכו של שון פן.
הם כלכך אהבו את הנעליים שהם הופיעו גם בפוסטר של הסרט ובנוסף יש קטע בסרט ששון פן מכה את עצמו בראש עם הנעליים , מה שעשה נפלאות לחברה בגלל שאחרי הסרט אנשים בכל ארה"ב רצו את הנעליים שלהם והם מחרו מיליונים מהזוגות נעליים עם המשבצות ועכשיו כבר לא הייתה להם ברירה אלא לייצר בכמויות מעבר לקליפורניה .

ממש בסוף שנות ה70 החלה החברה לעשות תחרויות עיצוב, משתתפים היו מגיעים עם דברים שהם היו רוצים לשים על הצד של הנעל ופעם בחודש היה זוכה שהם היו לוקחים אותו למפעל ומייצרים לו נעל עם העיצוב שלו ולוקחים אותו אם המשפחה ל דיסני לנד.
ככה הם התחילו לראות כל מני עיצובים משונים כמו חד קרן, קשת בענן ופרחים. כשהם הגיעו ל200 עיצובים עם תותים עליהם שנשלחו לתחרות הם כבר החלו לייצר נעליים עם תותים בצורה מסרחית וככה הם הגיעו להרבה עיצובים מגניבים ושונים.
לא הייתה לחברה משהו כמו נייק, נעלי ספורט למקצוענים עם ריפודים וכל הטכנולוגיה, היה להם סך הכל נעל שנוצרת במחבש עם סוליה פשוטה ועשויה מבד וגומי, ומה שהם עשו כדי למכור את זה היה להשתמש בצבעים ועיצובים מיוחדים.

בין שנות ה80 לשנות ה90 היו לחברה המון בעיות כולל חובות של מעל 15 מיליון $ מה שנגרם בעיקר מהשקעה של החברה באנפי ספורט אחרים שדרשו נעל יותר איכתות מהעיצוב הבסיסי של הvans הייתה תחלופה בהנהלה והחברה חזרה לעבוד כמו שצריך והחזירה את כל החובות שלה והכל היה בסדר עד תחלת שנות ה90 שואן דורן החליט למכור את החברה לשתי יזמים שקונים חברות מטפחים אותם ואז מוציאים אותם לבורסה.
והחברה חזרה להשקיע שוב פעם בנעליים מחוץ לארה"ב ועסקה בייצור של נעלי סנו בורד, וגם את הנעליים הרגילות שלהם הם התחילו להזמין מחוץ לארה"ב.

בשנות ה90 החלה vans להכנס לכל הנושא של ה וורפד טור , שזה סבב הופעות של פאנק ופאנק רוק בהתחלה רק בארה"ב ואם השנים גם הגיע לאוסטרליה ואירופה.
ב2000 הייתה חזרה לכל הדברים רטרו, וואנס חזרו סוףסוף לייצר את מה שהם מכירים ואוהבים מלפני שנים זה עזר לדחוף את החברה חזרה קדימה
היום החברה עוד מתעסקת בעיקר בייצור של הדגמים הראשונים שלהם ומשתדלת לחזור חזרה לימי ההצלחה שלה עם דגמים מקוריים והתקרבות כמה שיותר לציבור הקונים ומחפשת עוד דרכים להרחיב את מגוון העיצובים של הנעליים שלהם.
בזכות האינטרנט כל אחד יכול להכנס לאתר של וואנס ולהזמין נעל לפי הצבעים והצורות שהוא בוחר הוא יכול לשנות את הנעל ולהזמין אחת בעיצוב אישי:
או שלחילופין אפשר לקנות נעליים לבנות ולצייר עליהם מה שרוצים.