, מידע על החלל

האורחים בעלי "הזנב"
"אנשים טובים, כוכב שעיר בעל זנב הופיע בשמי המערב! מהרו והתפללו לישועה, כי רעה צפויה להתרחש: מגפה תפרוץ בקרוב ומזג-האוויר ישתולל. הארץ תוצף בשיטפונות וגם האדמה תרעד!"
קריאה נרגשת כמו זו חזרה ונשמעה מדי פעם בימי-הביניים.
בעבר עוררה הופעתם של כוכבי שביט בשמים מהומה רבה. צורתם המיוחדת - ראשם הזוהר וזנבם האדיר - נראתה כ"כוכב שעיר בעל זנב". הכול פחדו מהם ואיש לא הבין מאין הם באים ולאן הם נעלמים...

זנב ארוך לו עד...
שביט אינו כוכב ואף לא כוכב-לכת. זהו גרם שמימי קטן, עשוי קרח ואבק, המקיף את השמש הרחק הרחק מעבר למסלולו של פלוטו.כאשר שביטים קרבים לשמש - הם נראים בעלי ראש זוהר וזנב ענק.

ספרי עיון ומידע
1. "האנציקלופדיה העברית", כרך ל"ב, הערך "שביטים"     עמודים 405-407.
2. "האטלס הגדול של החלל", מאת נייג'ל הנבסט והיתר קופר,     הוצאת דניאלה די-נור ועם עובד, 1994, עמודים 40-41.
3. האנציקלופדיה "תצפית למדעי הטבע", הוצאת ספרי חמד     (מטח וידיעות אחרונות), הכרך "מערכת השמש", עמודים 31-33.

התנגשויות בחלל
התנגשות שביט בכוכב-הלכת צדק
מרכז השביטים
מרכז לאומי לנתונים מדעיים לחקר החלל
נופים של מערכת השמש
קשר חלל
שביטים ומטרות מטאורים

המילה "שביט" אינה מופיעה בתנ"ך, והיא מוזכרת לראשונה בתלמוד. במסכת
ברכות כתוב: "אמר שמואל: 'נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא,
חוץ מכוכב שביט'" (נח, דף ב). יש כאן רמז לכך שהופעת שביט נחשבה למאורע
שלא ניתן לחזותו מראש.

אבל, במקרא יש תיאורים של שביטים. למשל, בבראשית: "ויהי השמש באה,
ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש" (טו, יז). משערים שזהו תיאור של ההילה
הבהירה ושל הזנב הארוך, דמוי העשן, של השביט.

גם בחזון יחזקאל יש, כנראה, תיאור של שביט מרשים ובהיר: "ענן גדול ואש
מתלקחת ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש" (יחזקאל א, ד).

השביטים כונו גם "כוכבים שעירים", וכנראה שימשו מושא לפולחן של הכנענים,
כפי שרומז הפסוק בספר ויקרא: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" (יז, ז),
וכן הפסוק בספר דברי הימים ב: "ויעמד לו כוהנים לבמות ולשעירים..." (יא, טו).

בעבר חששו בני-האדם משביטים, והופעתם סימנה מזל רע. מלחמות, קרבות, אסונות טבע ומאורעות היסטוריים שונים התרחשו בעולם בעת ששביטים התקרבו לכדור-הארץ. בני-האדם האמינו שהאשמים במצב הם השביטים, ואכן, ישנן עדויות וסיפורים רבים על "השפעתם" של שביטים על ההיסטוריה.

בשנת 1528 הופיע שביט גדול בשמי אירופה. הוא השתרע על-פני חלק ניכר מכיפת השמיים בלילה, ועורר אימה רבה בלבבות.
הרופא הצרפתי, אמברואה פארה, היה עד למאורע:

השביט האלי
שנים רבות חשבו האסטרונומים כי השביטים מופיעים ונעלמים במרחבי החלל. רק במאה ה-17 הצליח מדען אנגלי בשם אדמונד האלי להוכיח שיש שביטים אשר חוזרים "לבקר" אותנו.
בשנת 1682 הוא צפה בהופעתו של שביט, שהרשים מאוד את בני זמנו. הוא בדק מתי נצפו שביטים בעבר, ערך מספר חישובים פשוטים וקיבל תוצאה מעניינת...
האלי ניבא שהשביט שראה, יחזור כעבור 76 שנים. הוא לא זכה לראות את השביט - אך השביט הגיע בדיוק כפי שחישב! מאז נקרא השביט על שמו.

מסלולו של שביט האלי הוא בצורת אליפסה פחוסה מאוד. הוא משלים הקפה סביב השמש כל 76 שנה.
הופעתו האחרונה בקרבת כדור-הארץ הייתה בשנת 1986, ולפי החישובים, הוא ישוב לבקרנו בשנת 2062.
לכוכבי שביט רבים יש מסלולים דומים לזה של האלי: אליפסות. הם חוזרים לקרבת השמש בהפרשי זמן שונים - יש שביטים שמתקרבים כל 8 שנים, ואילו אחרים רק כל 250,000 שנה! יש שביטים שמסלולם "פתוח" - הם מתקרבים פעם יחידה לשמש ואז נעלמים לנצח במרחבי החלל!

5 חלליות בעקבות שביט אחד
בעת "ביקורו" האחרון של שביט האלי בסמוך לשמש בשנת 1986, אורגנו ברחבי העולם תצפיות ומעקבים אחרי מסלולו. צי של 5 חלליות שוגר לעבר השביט: שתי יפניות, שתי רוסיות ואחת אירופאית, שנקראה "ג'יוטו".
בין המדינות השונות היה שיתוף ותיאום מלא. בעזרת הנתונים מן החלליות הרוסיות הצליחו מדעני סוכנות החלל האירופאית לנווט את החללית ג'יוטו קרוב מאוד לגרעין השביט - עד למרחק של 600 קילומטרים בלבד ממנו.
לרוע המזל, כשחלפה ג'יוטו ליד הגרעין של שביט האלי, פגע גרגר אבק קטנטן במצלמה.

הכול בגלל גרגר קטן...
מה יכול לעשות גרגר קטן לחללית, שמשקלה מאות קילוגרמים? לכאורה - לא כלום, ובכל זאת...
המצלמה של החללית ג'יוטו הפסיקה לעבוד, וברד החלקיקים הזעירים, שפגע בה, הוציא מכלל פעולה מכשירי מדידה נוספים. למרות זאת, הספיקו מכשירי החללית לשדר מידע רב ותמונות רבות ערך לכדור-הארץ.
מסתבר, שכאשר חללית נעה במהירות של 68 קילומטרים בשנייה - גם פגיעת חלקיק ששוקל מיליונית גרם היא קטלנית.

לב שחור
זהו גרעינו של שביט האלי, כפי שצולם על-ידי החללית ג'יוטו.הגרעין נראה כהה מאוד מלבד אזורים מסוימים, שמהם פורץ אור בהיר.
שביט האלי הוא "כדור שלג מלוכלך" - מעין תערובת של אבק, קרח וגזים קפואים. רוב שטחו של הגרעין מכוסה בחומר שחור דמוי זפת או אספלט. נראה, שזאת תרכובת המכילה את היסודות: חמצן, מימן ופחמן.
במקומות שבהם המעטה השחור נסדק, השמש מאדה את הקרח והוא מתפרץ כמו הר געש של אור.

התנגשות בשביט
האם קיימת האפשרות שכוכב שביט יתנגש בכדור-הארץ?
כיום, כך סבורים החוקרים, הסיכוי להתנגשות קטן ביותר! רוב ההתנגשויות בשביטים אירעו בעבר הרחוק, כשכדור-הארץ היה עדיין צעיר. התנגשויות אלה, על-פי סברה אחת, אפילו תרמו תרומה נכבדה להתפתחות החיים על-פני כדור-הארץ.
על-פי סברה זו השביטים הם שהביאו לכדור-הארץ את המים ואת הגזים שבאטמוספירה שלנו. ייתכן שהם גם הביאו עמם תרכובות שונות של חומרים שסייעו ליצירת החיים.

התנגשויות בהווה
ובכל זאת קורה ששביטים מתנגשים בכוכבי-הלכת גם בימינו: בשנת ...1908 ברוסיה, בכוכב-הלכת שלנו...
בבוקר קיצי בשנת 1908 ראו נוסעי רכבת כדור אש ענקי היורד ממרומים. רעם התפוצצות עז החריד את הנוסעים המשתאים, כמו גם את האזור כולו. כיום סבורים שהיה זה רק רסיס של שביט שחדר לאטמוספירה. הרסיס פגע במקום שנמצא בחבל סיביר שברוסיה ושמו טונגוסקה. פגיעתו לא השאירה מכתש, אך בכוח ההתפוצצות העזה נעקרו מאות אלפי עצים ממקומם.

בשנת 1994 - בכוכב-הלכת צדק
השביט שומייקר-לוי-9 התגלה בתצפית בטלסקופ בשנת 1993. כאשר חישבו את מסלולו, הסתבר שהוא מקיף את כוכב-הלכת צדק ולא את השמש.
טלסקופ החלל האבל צילם תמונה זו של השביט, ובה רואים שהוא "רכבת" של שביטים קטנים, שנוצרו עקב התפוררות הגרעין של השביט המקורי. כ-21 רסיסים קטנים בעלי הילות וזנבות, עשו דרכם לעבר צדק. בחודש יולי 1994 התרחשו התפוצצויות ענק באטמוספירה של צדק עקב פגיעת חלקי השביט, והן נראו מכדור-הארץ וגם מהחללית גלילאו, שהייתה באותה עת בדרכה לצדק.

השביט הבהיר של המאה ה-20 - שביט הייל-בופ
שביט הייל-בופ התגלה בשנת 1995 סמוך לשבתאי, על-ידי חובבי אסטרונומיה בארה"ב.
השביט חלף בקרבת כדור-הארץ באפריל 1997, וזנבו העצום נראה היטב גם ללא משקפת או טלסקופ. תצפיות מטלסקופ האבל גילו שגודל הגרעין שלו הוא כ-40 ק"מ - פי 4 לערך יותר משביט האלי. מסלולו של הייל-בופ אליפטי מאוד והוא שב לקרבת השמש רק אחת ל-2,400 שנים. ממצאי התצפיות ילמדו אותנו רבות על הרכב החומרים במערכת השמש סמוך להיווצרותה ועל התנאים השוררים בקצותיה המרוחקים.

מאין השביטים באים?
מאין השביטים באים? ולאן הם נעלמים?תעלומה זו העסיקה מאוד את האסטרונומים. את הרמז לפתרון סיפקו הצורות של מסלולי השביטים. בעזרתן ניתן היה לחשב את המרחק שעשו השביטים בחלל.
תוצאות החישובים הראו שהשביטים מגיעים הרחק מעבר למסלולו של פלוטו, כלומר - מעבר לקצה מערכת השמש.
האסטרונום ההולנדי יאן אורט העלה את הרעיון של "ענן השביטים", המקיף את מערכת השמש שלנו מכל עבר.

מערכת השמש שלנו מוקפת בענן ענקי של שביטים: יש שם מיליוני שביטים, אך הם קטנים ואפלים, ואיננו יכולים לראותם.
אנו משערים שהשביטים הללו הם"שאריות" מהחומרים שמערכת השמש נוצרה מהם.
הם מרחפים להם שם, הרחק מהשמש, ומדי פעם "נופלים" לעבר מערכת השמש.
כאשר הם מתקרבים לשמש, הקרינה מתחזקת והיא מאירה ומחממת אותם. ואז... השביטים מתחילים לזהור ואנו יכולים לראותם.

קרחונים בחלל?!
כמו הרי הקרח, הנראים בציור, השטים באוקיינוס של כדור-הארץ, כך שטים הרי קרח גם במרחבי החלל. אלה השביטים.
התצפיות מראות שגרעין השביט עשוי מקרח, שבתוכו גזים שונים לכודים. אולם, קרח זה אינו נקי ושקוף כמו זה המוכר לנו בכדור-הארץ: הקרח בשביט מלוכלך מאוד, ומצופה בגרגרי אבק ובחומרים נוספים.

כוכבי השביט מתהדרים בזנב ובהילה רק כאשר גרעין הקרח שלהם מתחיל להתאדות, וזה קורה... כשהם מתקרבים אל השמש.
לחצו על האותיות לפי הסדר וקראו אודות המתרחש בשביט, כשהוא מתרחק מן השמש ומתקרב אליה.

מה קורה לגוש קרח שנחשף לאור השמש? הוא ניתך לאטו, מתאדה ובסוף נעלם!
גם שביטים שחולפים מספר רב של פעמים ליד השמש, מתאדים בהדרגה וכל הקרח שהיה בתוכם - מתנדף. אז הם כבים ונשארים כגושים כהים ואפלים של חומר סלעי פריך.
ובכל זאת הם משאירים לנו משהו יפה למזכרת: גרגרי האבק שנשרו מן השביט חודרים לאטמוספירה של כדור-הארץ. הם נשרפים ומשאירים שובלי אור מרהיבים: תופעה זו נקראת "גשמי מטאורים".

איך לא להתבלבל ... בין שביט לבין מטאור
לרבים קשה להבדיל בין שביטים לבין מטאורים ("כוכבים נופלים"). הם נראים לנו אותו הדבר: פסים זוהרים בשמים. אך שני גרמי שמים אלה שונים זה מזה לחלוטין!
אם כן - כיצד, בכל זאת, נבחין ביניהם?
מטאור הוא כמו

הבזק האור הקצרצר שראיתם אינו "כוכב נופל". זה היה מטאור. המטאורים הם חלקיקי אבק וסלעים מהחלל, החוצים את מסלולו של כדור-הארץ ונשרפים באטמוספירה שלו.

ספרי עיון ומידע
1. האנציקלופדיה "תצפית למדעי הטבע", הוצאת ספרי חמד     (מטח וידיעות אחרונות), הכרך "מערכת השמש", עמודים 34-35.
2. "האנציקלופדיה העברית", כרך כ"ג, הערך "מטאוריטים", עמודים 61-65.
ספרי קריאה
1. הספר "אבן הזהב", מאת הסופר הצרפתי ז'ול וורן, הוצאת מ. מזרחי, 1962.     הספר מתאר חיפושים של משלחת אחרי שרידיו של מטאוריט עשוי זהב,     שפגע בכדור-הארץ.
מוזיאונים ותצוגות
1. דוגמאות של מטאוריטים, שפגעו בכדור-הארץ, ניתן לראות באוסף הסלעים     והמינרלים של החוג למדעי כדור-הארץ, באוניברסיטה העברית, קמפוס     גבעת רם, ירושלים.
2. אוספי המטאוריטים המרשימים ביותר בעולם נמצאים במוזיאון הטבע     בניו-יורק ובמוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון.

שיר הנושא בסרט "פינוקיו" של וולט דיסני פותח במילים: "בקש משאלה מכוכב נופל".
שיר זה מבטא את האמונה הרווחת שאם מספיקים להביע משאלה או בקשה בזמן שרואים "כוכב נופל" - המשאלה אכן תתגשם!

לפני כמה שנים נפל מטאוריט על בית בעיר קטנה בארצות-הברית. היה זה סלע במשקל קילוגרם אחד שחדר דרך תקרת הבית ופגע במטבח.
אך זהו אירוע נדיר, משום שרוב רובו של כדור-הארץ אינו מאוכלס, כך שגם אם ייפול מטאוריט, הסיכויים גדולים שהוא ייפול לים או יפגע בשטח לא מיושב.

כאשר התקבלו התצלומים הראשונים מן הירח, התגלה שפניו מכוסים במכתשים. תצלומים נוספים שהגיעו מחלליות, שחלפו ליד כוכבי-הלכת נוגה וכוכבי-חמה, גילו שגם על פניהם יש מכתשים רבים.

גם כאן, על-פני כדור-הארץ, קיימים מכתשים שנוצרו מפגיעת מטאורים, אבל ברובם קשה להבחין. "היעלמותם" של המכתשים מן העין היא תוצאה של פעולת המים והרוחות על תוואי השטח שלהם. תהליך השינוי של פני השטח על-ידי מים ועל-ידי רוחות נקרא "בליה".

המכתש הידוע ביותר בכדור-הארץ הוא מכתש המטאור המכונה "קניון השטן", אשר נמצא באריזונה שבארצות-הברית. הוא נוצר מפגיעת מטאוריט ענקי לפני כ-20,000 שנה. גודלו של המכתש יותר מקילומטר - אפשר להכניס לתוכו שכונת מגורים קטנה...

אמנם גם בישראל יש מכתשים, כמו למשל המכתש הגדול ומכתש רמון הנמצאים בנגב - אך אלה אינם מכתשים של מטאורים! זוהי תופעה גיאולוגית מיוחדת, שאינה קשורה כלל לחלל.

אין למדענים הסבר מדוע נעלמו הדינוזאורים מכדור-הארץ. אחת האפשרויות לפתרון התעלומה היא פגיעתו של מטאוריט ענק בכדור-הארץ לפני כ-65 מיליון שנה.

במפרץ מכסיקו, מתחת לפני המים, נמצא מכתש שקוטרו 200 ק"מ, תוצאה של נפילת מטאוריט כזה. התפוצצותו של המטאוריט לוותה כנראה גם בסדרה של התפרצויות וולקניות בכל רחבי כדור-הארץ. אירועים עזים אלה גרמו להיווצרות עננים של אבק וולקני.
בתקופה זו פחת מספרם של הדינוזאורים על-פני כדור-הארץ והתנאים הקשים שנוצרו זירזו את הכחדתם הסופית.

אוכלוסיות של בעלי חיים אחרים, כמו: תנינים, צבים, דגים, ציפורים ודו-חיים, סבלו רק מפגיעה מועטה יותר. כנראה שיצורים אלה הטיבו להסתגל לתנאים החדשים על-פני כדור-הארץ ואף לשינויים התכופים באקלים, שהתרחשו מאז.

כמעט התנגשות
האירוע הקרוב ביותר של "כמעט התנגשות" בין מטאור ענק לבין כדור-הארץ, התרחש בקיץ 1972. מטאור זוהר חלף בשמי ארצות-הברית וקנדה בגובה רב, השמיע "בום" על-קולי ונעלם חזרה לחלל. מסלולו של מטאור זה רק "שפשף" את האטמוספירה שלנו, ואילו היה מגיע ופוגע בקרקע פגיעה ישירה, היה מתרחש אסון... כמעט כמו זה שפקד את הדינוזאורים...

מדענים שחקרו מטאוריט שנפל באוסטרליה, גילו בו, לתדהמתם, חומרים רבים שנמצאים גם ביצורים חיים. היו אלה תרכובות, כגון: כוהל, חומצת חומץ (כן, אותו החומץ שמתבלים בו סלט...), חומצת נמלים (החומר שנמצא בעוקץ של נמלה) ואף חומצות אמינו, שהן אבני היסוד המרכיבות את החלבונים, הדרושים ליצירת חיים.

חשיבות התגליות במטאוריט מרצ'יסון היא עצומה: אחת השאלות הגדולות המעסיקות את האנושות, היא האם קיימים חיים במקומות אחרים ביקום, מלבד בכדור-הארץ. והנה, מן התרכובות שנתגלו במטאוריט, הסתבר, שחומרים שהם הכרחיים ליצירת חיים, נוצרו גם מקומות אחרים במערכת השמש. אי אפשר להסיק מכך על קיומם של חיים במטאורים... אך גילויים אלה מצביעים על האפשרות שייתכן שבמקום אחר, אולי במערכת שמש אחרת, ישנה אפשרות לחיים.

מהיכן באים המטאורים?
המדענים סבורים שהמטאורים מגיעים למסלול של כדור-הארץ משני מקורות:
המטאורים הגדולים מגיעים, כנראה, מאזור חגורת האסטרואידים, שנמצאת בין מסלוליהם של מאדים ושל צדק. אלה הם שברי סלעים עתיקים מאוד, שנוצרו מהתנגשויות של סלעים, ומהתרסקויות שלהם, עוד בזמן היווצרות מערכת השמש. מדי פעם הם חורגים מחגורת האסטרואידים ומגיעים לכדור-הארץ.
מקור נוסף למטאורים הוא, כנראה, שביטים שעברו בסמוך לכדור-הארץ. שביטים אלה השאירו אחריהם שובל של גרגרי אבק זעירים. כאשר כדור-הארץ עובר דרך השובל הזה, נכנסים לאטמוספירה שלו אלפים מאותם גרגרים. הם נשרפים במהירות ונראים לנו כמטאורים. תופעה זו ידועה גם בשם "גשם מטאורים".

ישנו סוג נוסף של מטאורים המכונים "מטאורים אבניים". הם מורכבים בעיקר מהיסוד צורן. גם קרום כדור-הארץ מורכב ברובו מיסוד זה, ולכן אילו הייתה בידכם חתיכה ממטאור כזה, לא הייתם יכולים להבחין בינה לבין אבן רגילה!

המטאורים המגיעים אלינו הם בגדלים שונים מאוד - החל מגודל מיקרוסקופי, כמו של גרגרי אבק קטנים, ועד לגודל עצום, כגודלו של קרון רכבת ובמשקל של עשרות טונות.

המטאורים הקטנים, שמשקלם כמה גרמים בלבד, נשרפים לגמרי כשהם עוברים באטמוספירה, והם אינם מגיעים כלל לפני הקרקע. הגדולים יותר, לעומתם, מצליחים להגיע ועוד איך!

מובן, שככל שהמטאור גדול יותר, יש לו סיכוי גדול יותר לעבור את האטמוספירה בלי להישרף כליל. למטאור שמגיע אל הקרקע קוראים "מטאוריט".