תככים, שקרים ואהבה בלתי ממומשת

העלילה מסתבכת כשכרמן פוגשת את לאונרדו (חואן דרטס) אהבת חייה ואביה של פטיטו, לאונרדו הוא רופא הילדים הטוב ביותר בבאונוס איירס וגם מנהל את מרפאת "החסד": אחת הקליניקות הנחשבות ביותר בבואנוס איירס. לפני 14 שנים הוא ניהל רומן עם כרמן אבל אמא שלו – אינס (מרסלה לופס), התנגדה לקשר בניהם והחליטה לשים לרומן קץ. לצערה של כרמן לאונרדו מאורס לבלנקה (גלוריה קארה): אישה שאפתנית, נצלנית, רמאית ושקרנית שכל מה שמעניין אותה זה כסף ועושר. בלנקה נאלצה לשקר ולהמציא תרמיות על מנת לכבוש את לאונרדו, כאשר מתחת לפני השטח היא לא אוהבת אותו אלא את הונו וכל רצונה לרוקן אותו. היא לא פועלת לבד, לצידה עומדים שני שותפיה: פולו (מרטין בוסי) ודורינה (ויויאן אל חבר). בהמשך כרמן נשדדת בבית חולים ומאבדת הכל, לאונרדו מגלה שכרמן נשדדה וכמובן שאין לה איך לשלם על הטיפול של פטיטו והיכן לגור, הוא נחלץ לעזרתה ומציע לה מגורים ומימון הטיפולים.

ידידות אמיצה בצל המנהלת המכשפה

בזמן סדרת הטיפולים שתצטרך לעבור פטיטו, נוצרת כימיה מדהימה בין פטיטו ולבין לאונרדו. לאונרדו מתחיל להקשר לפטיטו ללא ידיעה שזו ביתו וכך גם היא. כרמן לא מרוצה מהקשר בניהם ונלחצת מאוד מהקשר ומתאפקת לא לפלוט בטעות את האמת.  

פטיטו מתחילה ללמוד בבית ספר יוקרתי לאומנויות בשם "פריטי לנד" שבו אינס, אמו של לאונרדו מנהלת. אינס היא אישה בעלת מעמד חברתי גבוה בבואנוס איירס. היא עוקצנית, קשוחה ויכולה לפגוע ישירות בנקודותיו הרגישות ביותר של האדם. אינה אוהבת את פשוטי העם ולא סופרת את כל מי שלא ממעמדה. בשבילה בנה הוא נסיך בממלכתה.

מלכת בית הספר נגד פטיטו  

ביומה הראשון בבית הספר, פטיטו עוברת השפלה ע"י אנטונלה (ברנדה אסינקר), מלכת בית הספר המרגישה צורך לשלוט בכל. היא מאוהבת במתיאס ומוכנה להיות חברתו בכל מחיר. פיה (קמילה אוטון) וקטרינה (קמילה סלסר) הן חברותיה הטובות.

קטרינה המעריצה את אנטונלה ורוצה להיות בדיוק כמוה, מסתירה מחברותיה את אהבתה לסנטיגו משום שחוששת לקבל יחס מזלזל. פיה היא ילדה צבועה, סכסכנית ורכלנית, היא יד ימינה של אנטונלה, לא סופרת אף אחד ומתחנפת לאנטולה בכדי להיות המעודפת. אנטונלה חולמת להיות זמרת ולפעמים מדמיינת את עצמה בתור מדונה, בנוסף היא מנהיגת להקת "האלוהיות".  

בבית הספר פטיטו תתחבר עם תמרה (אווה קטרו`צי) ילדה מאוד רגישה שלא אוהבת מריבות, שתיהן תהיינה החברות הכי טובות. יחד עם חוספינה (תלמה פרדין) וסול (סול ברסונצ`ה), הן יקימו את להקת "הפופלריות": הלהקה שתתחרה בלהקתה של אנטונלה... חברותיה של פטיטו

חוספינה היא אחותו של מתיאס ומתקשה להבין מדוע אחיה מחבב את אנטונלה . סול, ילדה מאומצת שחיה יחד עם אמה המאמצת מאז ומתמיד. היא יודעת שהיא מאומצת ומעולם לא ראתה בזה פגם.

פטיטו פוגשת במקרה את אהוב ליבה מתיאס, אותו אחד שהתאהבה בדרום ולא האמינה שתפגוש אותו שוב.

"פטיטו" היא טלנובלה עמוסה בשירים, ריקודים, אהבות וחלומות, טלנובלה התאפשר לכולנו להיכנס לעולמם הבלתי מובן של בני הנוער ולהזדהות עם כל אחת ואחד.

 

 

 

כתבה על

 

חואן דרטס...

 

 

 

מסע בארגנטינה

חואן דארטס אמנם לא נראה על מסכינו לאחרונה, אבל בארגנטינה הוא כוכב השעה עם הטלנובלה "אומרים אהבה", לצד אאוחניה תובל (לב אמיץ). נדיר שכוכב במעמדו, יפתח את דלת ביתו לעיתונאים, אבל אנחנו כמובן זכינו ליחס מיוחד והזמנה אישית. דארטס גר באמצע פלרמו הוליווד, אחת השכונות היותר ציוריות בבואנוס איירס. פלרמו, בעבר שכונה נידחת, חווה לאחרונה תחיה מחודשת בזכות זה שהפכה למקום מושבם של לא מעט שחקנים ואנשי בוהמה, אותם אפשר למצוא בפאבים השכונתיים, יושבים ומפטפטים עד השעות הקטנות של הלילה.

בכניסה לבית דארטס מקדמת את פנינו דלת ברזל אפורה וסתמית שנראית כמו כניסה לחניה פרטית. מאחורי הדלת, מסתתר בית מהודר, מעוצב למשעי בגווני אפור ומלא משחקים של ברזל וזכוכית. עיצוב קצת קר מדי לטעמי, אבל בהחלט מרשים. מסתבר שלא חואן הוא שאחראי על העיצוב, אלא שהוא קנה את הבית ממעצב ידוע. בחצר הבית, ממוקמת בריכת שחיה ענקית - מחזה די נדיר באמצע בואנוס איירס. כיוון שדארטס הוא לא רק שחקן אלא גם מוסיקאי מוכשר, במרכז הסלון שלו ניצבים אחר כבוד, אורגן ופסנתר. המפגש שלנו, שהתחיל כמו כל מפגש רשמי בין מראיין למרואיין, הפך מהר מאד למפגש ידידים אמיתי, כששאר דיירי הבית - האישה הילד והכלב, הצטרפו אלינו. תוך כדי שיחה הוא חיפש במחשב קליפ שצולם באחת ההופעות שלו, והתבאס לגלות שכשהילד שלו השתעשע במחשב הוא קלקל משהו. המשחקים שלו התערבבו עם החומרים של דארטס, כך שאת הקליפ לא ממש הצלחנו למצוא. אין ספק שזאת חוויה מוכרת, לכל מי שיש לו ילדים. על כוס מאטה וצלחת עוגיות הכרנו את דארטס האמיתי, האיש שמאחורי השחקן. הוא התגלה כאדם חם, לבבי ומלא תשוקה.

אז איך הטלנובלה "אומרים אהבה"?

"מלאת הומור, דרמה, בכי, צחוקים. הכותבים של הסדרה ידועים בעובדת היותם קצת משוגעים ומאד נועזים".

אאוחניה תובל היא בת זוגתך בסדרה. עד כמה חשוב לך מי בת הזוג שלך?

"חשוב מאוד, ללא ספק. חשוב שתהיה כימיה בין השחקנים כדי שאפשר יהיה לשדר לקהל משיכה, מיניות וגם אהבה. אני לא אומר שבמידה ואין כימיה, אי אפשר לעבוד ביחד. במקרים כאלה אתה פשוט מגייס את כל יכולת המשחק שלך, ובסוף מצליח להעביר רגש. אבל קל יותר ואמיתי יותר, כששני השחקנים הראשיים מצליחים לייצר ניצוצות. אז אתה מצליח לקחת את הטלנובלה למקום אליו אתה שואף להגיע - לב הקהל, וכמובן בהמשך, גם לראש טבלת הרייטינג".

היית מסרב לתפקיד מעניין, אם בת הזוג לא היתה לטעמך?

"לא, ממש לא. זה אף פעם לא קרה לי, שהציעו לי תפקיד עם בת זוג לא מתאימה. אם זה היה קורה, אני לא חושב שהייתי אומר למפיק:'איתו או איתה, אני לא רוצה לשחק'. אני לא מסוגל לחבל בהזדמנות לעבודה של חבר למקצוע. אגב, המפיקים הם הראשונים שמחפשים התאמה בין שחקנים והם נוהגים להתייעץ איתנו לפני שהם סוגרים חוזה".

הטנגו לעולם יישאר

בוא נדבר על חואן דארטס הזמר. בדרך כלל הקהל, מאוד מתקשה לקבל את זה ששחקן הוא גם זמר. נדמה שהם מכניסים אותך למשבצת של שחקן, וקשה להם לראות אותך עושה דברים אחרים. גם אתה הרגשת את זה?

"כן, אבל המקרה שלי הוא קצת שונה. בגלל ששחקתי בהרבה מחזות זמר כמו 'נשיקת אשת עכביש', 'פליני' ועוד, הקהל כבר מכיר את יכולות השירה שלי. אפילו זכיתי בפרסים על העבודה שלי. כזמר, אני שר בעיקר טנגו. אני נכנסתי אל עולם הטנגו הסגור די בקלות, לא רק כזמר אלא גם כמגיש - הנחיתי תוכנית טנגו בטלוויזיה, שנתנה צ'אנס לזמרים צעירים וחדשים. בהופעות שלי תמיד ליוו אותי טובי המוסיקאים, ותמיד פינקו אותי מאד, גם הקהל וגם הביקורות. לפני שנה למשל, הופעתי בתיאטרון האופרה. אתה קולט מה זה? למלא תיאטרון של 2500 מקומות עם מופע טנגו, ועוד ללא שום תמיכה מהתקשורת? זה מטורף, ואני גאה בזה מאוד! זה אירוני שבחו"ל מקשיבים הרבה יותר לטנגו, מאשר במולדת הטנגו. כאן, הטנגו מיועד לקהל מאד סלקטיבי, ולתיירים. ארגנטינאים שומעים דברים אחרים."

אבל הייתה תקופה בה הטנגו היה בסוג של קאמבק…

"הטנגו אף פעם לא עזב, הוא תמיד היה פה, ותמיד יישאר. אנשים משלמים הון כדי לשמוע אותו בבתי הטנגו. אבל זמרים עם קהל ארגנטינאי יש ממש מעט. למזלי אני אחד מהם, קאצ'ו קסטניה הוא השני".

אני מגיש תכנית רדיו של מוסיקה לטינית בשם "ענייני אהבה". בתכנית שלי אני משמיע המון את הדיסק האחרון שלך "כך"

"בדיסק הזה, לא הכל טנגו. הוא כולל הרבה שירים מלודיים ומוסיקה רומנטית בכלל".

יש את "סיגליות", למשל.

"שיר מדהים. מת עליו".

זה שיר ספרדי של זמר ישראלי בשם דויד ברוזה…

"הי, אני מכיר אותו! הוא היה פה לא מזמן. גיטריסט וירטואוזי וזמר ענק!"

ספר לי מה קורה לקהל הנשי בהופעות שלך שמעתי שמועות…

"אתה חייב לראות את זה כדי להאמין. אני תמיד מעלה בחורה לבמה ושר לה באוזן את 'ביום שתאהבי אותי'. זה משעשע אותי כל פעם מחדש, איך השיר הזה מביא אותן על סף עילפון. אני מת לעשות את זה בישראל, ובהחלט מתכנן להגיע מתישהו בקרוב. יאיר דורי סיפר לי שערך משאל בישראל, והיה בשוק מהתוצאות. 'אין לך מושג כמה אנשים אוהבים אותך', הוא אמר לי. בינתיים, אנחנו כמו הירח והשמש - אף פעם לא נפגשים. תמיד כשהוא יכול להביא אותי, אני לא פנוי. אבל זה יקרה, אני יודע. זה חייב לקרות. יש את חואן שאתם רואים בטלוויזיה, אבל אני רוצה לתת לכם את עצמי האמיתי 'בגודל טבעי' ועם כל הלב, על הבמה".

סיפרת לי שאתה מופיע עם "טנגו לוקו". מה אתם עושים יחד?

"הם קבוצה של משוגעים שאוהבים טנגו. התופים והגיטרה החשמלית שלהם, נותנים למוסיקה את הצליל שאני אוהב. הם ה'ביטלס' של הטנגו. איתם אני עושה הופעה שיש בה הכל, לא רק טנגו. יש גם מרנגה, שאני מת עליה בגלל הקצב, וגם שירים של ה'טנגו לוקו', עצמם. המופע הזה הוא כיף טהור".

פוחד מחשיפה

מאיפה התחלת? ממוסיקה או ממשחק?

"ממשחק. סיימתי את בית הספר לדרמה, התחלתי בטלוויזיה בתפקידים קטנטנים בטלנובלות ובתוכניות שונות. במקביל, למדתי מוסיקה ופיתוח קול".

את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא - משחק או מוסיקה?

(צוחק) "בדיוק כמו עם הורים, אני לא מרגיש שאני יכול להפריד ולבחור ביניהם. כשאני שר השחקן נוכח, וכשאני משחק הזמר שם. לא אוכל לעזוב אף תחום, כי שניהם נמצאים עמוק מאוד בתוכי. אחד הדברים המדהימים שקרו לי למשל, היה כששיחקתי תפקיד לא כל כך מרשים באיזו טלנובלה. תפקידון שהיה צריך להיגמר יום למחרת. באותו יום בקשו ממני לשיר בתוכנית טנגו שקוראים לה 'הכשרונות הגדולים של הטנגו'".

זו תוכנית ישנה! אני זוכר אותה מילדות!

"נכון! הם רצו שאני אשיר שיר, בתוכנית סיום העונה. השיר ששרתי שם היה כל כך מוצלח ועורר כל כך הרבה רעש, שלא רק שהתפקידון לא נגמר למחרת, פתאום הוא קיבל יותר חשיבות ויותר טקסט, וגם התבקשתי להנחות את התוכנית עליה סיפרתי לך קודם. אז אתה רואה? המוזיקה תמיד תרמה למשחק, ולהפך".

אתה כותב?

"לא, לא. אוף! טוב נו, כן. אני כותב שירים, אבל עוד אין לי אומץ להוסיף להם מוסיקה. אולי יום אחד זה יקרה. אני חייב להחליט אם אני מוכן לחשוף את עצמי עד כדי כך. בינתיים זה גדול עלי. אני מעריך אנשים כמו סראט או סבינה. אנשים שמסוגלים לשיר את מה שהם מרגישים. אף אחד לא יכול להעביר את מה שאתה מרגיש, יותר טוב ממך. מי יכול לשיר שיר כמו שסראט שר אותו? אף אחד!"

יש לי מזל שהשיחה הזאת מתנהלת בביתך. אני רואה את הפסנתר והאורגן וברור לי שהמוסיקה תופסת מקום חשוב בחייך. אתה רוצה להגיד לי שאתה לא משתעשע ומלחין לעצמך את השירים?

(צוחק). "כן נו, בזמן האחרון אני מרשה לעצמי. זו פעם שנייה שאתה שואל את זה. האם אתה יודע משהו על עצמי, שאני עוד לא גיליתי? (צוחק שוב)".

כנראה, לא יודע, תחושת בטן.

"תחושות הבטן שלך בדרך כלל מוכיחות את עצמן?"

עם קבלות…

"נפלא! אז אני סומך עליך".

לא, לא, לא. כל הקטע הוא, שתסמוך על עצמך…

"נכון. אל תדאג, גם זה יגיע".

ממש לא דואג. תגיד לי, איך אתה רואה את המצב בארגנטינה?

"שמע, אני חושב שמנגנוני הצדק התחילו לזוז סופסוף, וזה מה שיציל את החברה. לא נצטרך לפחד ששוב נגיע לפינות אפלות".

לא נראה לך שהארגנטינאים עסוקים מדי בלחפור בעבר, ופחות משקיעים בלתכנן את העתיד? אני לא מדבר על לסלוח או לשכוח, אבל חייבים להסתכל קדימה

"ללא ספק צריך להסתכל קדימה, אבל נדמה לי שאנחנו מלאים בכל כך הרבה אשמה וחוסר ידע, שחטפנו התקף אובססיבי של לרצות לדעת הכל. הסתירו מאיתנו המון, והיום בתגובה, אנחנו רוצים לדעת כל דבר. אנחנו מנסים לשלוט על העבר שלנו, כדי שיהיו לנו כלים להתמודד עם העתיד. נדמה לי שאתה, שחי רחוק, רואה את הדברים בפרספקטיבה שונה ויותר רחבה. זו הסיבה שמבחוץ, אנחנו נראים כאילו אנחנו מתבשלים במיץ של עצמנו. חסר לי הקטע הזה של לחיות קצת במקומות אחרים, כדי לראות את הדברים אחרת. אבל שיהיה ברור שאני ארגנטינאי גאה, שחי פה מתוך בחירה. אני רוצה לספר לך משהו. במסגרת סיבוב ההופעות שלי הסתובבתי המון בתוך ארגנטינה, שם פגשתי אנשים שהזמינו אותי לחלוק איתם שולחן וארוחה, שאתה רואה שאין בה כמעט כלום. החום האנושי הזה, ממלא לך את הצלחת ואת הלב. פה בבואנוס איירס, בעיר הגדולה, אתה כבר לא רואה את זה. לא ראינו את זה שנים".

ראש כחול

יש לי שאלה שמסקרנת אותי. מי עוד מבצע את שיר הנושא בדיסק האחרון שלך "כך"? הוא ממש מוכר לי…

"סנדרו הגדול!"

נכון! איזה טמבל! לא קישרתי. הגרסה שלך כל כך שונה!

(צוחק) "יש הרבה אנשים שמבצעים את השיר הזה. אף אחד לא עושה את זה כמוהו. לפני שהקלטתי, השמעתי לסנדרו את הגרסה שלי והוא ממש התלהב. בשבילי זו היתה ברכת דרך חשובה".

זה שיר מאוד טעון

"נכון. זה שיר סקסי בטירוף. כששרתי אותו בתוכנית של סוזנה חימנז, התחלתי ללטף את עצמי, והבנות צרחו. מהבטן לאט לאט ירדתי לאגן, המשכתי לרדת, הכנסתי את היד בחושניות לכיס - והוצאתי משם עלי כותרת. כולם נקרעו מצחוק. אז אמרתי להן: 'מה חשבתם שאני אוציא? ראש כחול!'".

יש שיר שאתה אוהב, אבל לא מעז לשיר מול קהל?

"קורה לי שאני שר שיר בהופעה, אבל לא מסוגל להקליט אותו. 'תשוקה' זה שיר שכבר הוקלט כל כך הרבה פעמים, שאני לא מרגיש שאני יכול לתרום לו שום דבר חדש. בהופעה חיה, האווירה שונה, ואת זה אי אפשר להעביר בהקלטה. אותו דבר קרה גם עם קלאסיקה כמו 'פריחת התפוז'. אין לי אומץ לגעת בה, זה קדוש. שמעת פעם ביצוע טוב יותר לשיר הזה משל גוז'נצ'ה?"

כן, של בגליאטו

"אוי, תפסת אותי, נכון. זו גרסה מצוינת."

אני אוהב דברים של גוז'נצ'ה. הגרסה שלו לשיר "בלדה למשוגע", עם אדריאנה ורלה פשוט מדהימה.

"הייתה לי הזכות להופיע על אותה במה עם שניהם, במשך חמישה חודשים. אולי בגלל זה אני מרגיש שיש דברים שאי אפשר לגעת בהם. זה לא רק השירה. זאת הנוכחות שלו, האווירה. כשהופענו יחד, הוא נראה לנו גוסס. כל הזמן פחדנו שימות על הבמה, ועדיין הוא הצליח לרגש ולהרעיד לבבות".

עם מי היית רוצה לחלוק במה?

"אלחנדרו סאנס. הוא נראה לי כותב שירים ומבצע ענק. אני אוהב גם את שקירה…"

מה היית רוצה לשיר עם סאנס?

"מממ, לא זוכר איך קוראים לשיר. זה שיר על בחור שחברה שלו עיוורת, והיא מלמדת אותו לראות את הדברים אחרת. שיר מדהים. או את 'נגן בשבילי'. זה שיר 'קולנועי'. השיר ממש מצייר את הסצנה כך שאתה יכול לראות אותה בעיני רוחך. זה סוג השירים שמרגש אותי".

זו פעם שנייה שאתה מדבר על "לצייר" שיר. שום שיר לא מצייר את בואנוס איירס כמו השיר "תודה בואנוס איירס" של ראול לבייה

"ראיינתי אותו בתוכנית שלי. הוא גדול, הוא סמל".

היית שר את השיר הזה?

"לא. אני אוהב לשיר על אנשים, על רגשות ולא על מקומות. אני לא צריך ללבוש פונצ'ו כדי להרגיש גאוצ'ו (צוחק). אני לא יכול לשיר על בואנוס איירס, כי אני חלק ממנה. אני חתיכת טנגו מהלכת. אולי השיר חשוב לך, כי העיר הזאת רחוקה ממך. אני לא צריך אותו. אני בוחר את בואנוס איירס כדי לחיות בה ולמות בה, לא לשיר לה".

ארוחת ערב עם אלוהים

עם מי היית רוצה לאכול ארוחת ערב?

"עם אלוהים, כדי שיספר לי הכל".

מה היית שואל אותו?

"הייתי מבקש ממנו להפיג את כל החששות שלי, ולענות על כל השאלות שאין לי עליהן תשובה. האמת שאם כבר לתת לדמיון לעוף… הייתי עורך מסיבה. הייתי מזמין את צ'ה גברה, ויניזיוס דה מוראס (משורר מלחין ברזילאי), מרלין מונרו, קרלוס גרדל, אלוהים ואני,.מה אתה אומר?"

לא נראה לי שתאכלו הרבה… אומרים שטנגו זה בעצם בכיו של הגבר, שנבגד על ידי אהובתו. זה נכון?

"בתחילתו, הטנגו היה משהו שהסתירו. זאת היתה מוסיקה שנגנו רק בבתי הזונות, בהם בילו גברים שלא היו מאושרים בנישואים שלהם. הגברים האלו התאהבו בזונות, ולכן רוב השירים מדברים על אהבה נכזבת לאישה שאף פעם לא תהיה שלהם. אישה שתמיד שייכת לכולם. טנגו הוא האהבה לבלתי אפשרי".

מי מהווה דוגמה עבורך? כמו מי היית רוצה להיות?

"אני לא שואף להדמות לאנשים מפורסמים או חשובים בהיסטוריה. אני רוצה להיות דומה לאנשים שעשו דברים קטנים, שהם בעצם ענקיים. כמו אבא שלי, למשל. הוא תמיד לחם כדי שלילדים שלו לא יחסר דבר".

יש משהו שעדיין לא שאלתי, וחשוב לך שהקהל יידע עליך?

"שמע, דיברנו על נושאים שבחיים שלי לא דיברתי עליהם בפגישה ראשונה עם מישהו. יש לך את זה! יש לך את היכולת לגרום לי לדבר בלי פוזה, ומהלב. אם אני אחשוב על עוד משהו שחשוב לי להגיד, פשוט נצטרך לשבת שוב".

הפעם נעשה את זה אצלי בבית?

"וואו, כן! קניתי. אני מאמין שמי שלא ימצא את התשובה למה שהוא רצה לדעת במילים שבכתבה, יוכל לקרוא בין השורות. שם ה-כל כתוב".

 

גריסלדה סיציליאני

 

 

 

ריאיון עם גריסלדה סיציליאני המשחקת ב"חיים שלי" את דבי מתוך העיתון "clarin"

(התמונה לא מתוך הכתבה)

מי הם המעריצים שלך עם הדמות הזאת?הנשים?הילדים?

הם נשים ומתבגרות, נערות בגילאי 13,14,15 יותר ילדות מאשר נשים.

והדמות שלך כפלור ב"sin codigo" איזה סוגי מעריצות היו לה

בנות 18-20 הם היו מתותו מצחוק ,פלור הייתה נוראה ,היא הייתה מכוערת,מפסידנית לא היה בה שום דבר מושך. היא הייתה מצחיקה שום דבר יותר. ברחוב תמיד היו אומרים לי את אותם דברים "מדהימה,מגניבה,גסה" מילות חיבה. הילדים ההורים הייתה מין אמפתיה "אתם יודעים את מי ראיתי(משנה טון) את מי שמשחקת את דבי,איך היא מבדרת אותי" תמיד יש משהו בהומור.

במה את דומה לדמויות שלך?

אני מאוד חולמנית,פלור מדמיינת דברים,ממציאה.(צוחקת(

ואת על מה את חולמת?

למשל לעשות עוד פרוייקט בתאטרון ,לכתוב אותו ולהפיק אותו מכלום,זאת הייתה פנטזיה,יצא טוב אבל יכל לצאת יותר טוב

את עושה תרפיה?(אם אני לא טועה היא שאלה אותה אם היא הולכת לפסיכולג)

כן כבר 8 חודש.

מה דיכא אותך?את יכולה לספר?

הרבה דברים,אני לא יודעת אם אני יכולה לספר כל-כך העבודה האהבה הכל. גם זה שאת צריכה לסחוב הכל, קורים לך דברים כל כך חשובים טובים ורעים.

רעים כמו מה?

רעים בחיים האישיים.

עוברים עלייך המון דברים טובים בקריירה לא?

קרו לי ועדיין קורים לי. היה לי המון חשק לזה :להנות ולא להרגיש אשמה.

אשמה במה?

אם קורים לך המון דברים טובים את מרגישה קצת אשמה כי את רוצה שכולם ירגישו כך ושלכולם תהיה עבודה.

תמיד רואים אותך מחייכת.

אני עדיין נהנת מאוד, אני אומרת עדיין כי יש אנשים שלא נהנים יותר לעבוד בטלויזיה,שעובדים כבר שנים,המון שעות. חלק מהעמיתים שלי לעבודה מסתלבטים עליי קצת מזה שאני כל כך נלהבת ,ונהנת מהכל למשל אם יש לי עיצוב חדש אני אומרת "חברה בואו אתם צריכים לי את העיצוב יש לי את הבית שלי" (למי שזוכר לא מזמן בפרקים בארץ נתנו לדבי בית מרוב שהדמות שלה גדלה כל כך )וכולם מסתכלים עליי מוזר,חוץ מזה התוכנית מאוד טובה והיא מוצאת חן בעייני למרות שהיא יכלה שלא.

זאת אומרת שאת תמיד במצב רוח טוב?

לא תמיד אני במצב רוח טוב וכשאני במצב רוח רע צריך לברוח (צוחקת) יגידו לך שאני תמיד במצב רוח טוב אבל לפעמים אני מתעצבנת מכל דבר וכועסת על כל דבר ואז אחרי 5 דקות זה פשוט יכול לעבור לי.

איך את בקשר עם הורייך?את גרה לבד?

כן. יש לי אימא ואבא ואנחנו 6 אחים.

שש?

כולם של אימא ואבא זה מספר מאוד מצחיק אני אוהבת שיש לי הרבה אחים.

כמה זמן שאת גרה לבד?

מאז גיל 20 רציתי לעזוב את הקן ולחיות לבד(צוחקת) אחר כך רציתי לחזור.

כל השאר גרים בבית?

כן. מאז התיכון החלטתי שברגע שאני יה בת 18 אני יעבור לגור לבד אבא שלי היה צוחק ואומר:"אני עוד אחתים אותך על זה" ויום אחד הוא החתים אותי על זה, הייתי בת 13 בערך והוא גרם לי לחתום על מסמך שאורמ "אני גריסלדה סיציליאני בגיל 18 יעזוב את בית הוריי ב.. ויעבור לגור לבד ולדאוג לעצמי לבד" והוא שמר את זה ובגיל 18 הוא הביא לי את זה.וברגע מסוים התחלתי לעבור וקיבלתי משכורת כדי להחזיק בדירה משלי, אבל אז כשהפסקתי לעבוד נכנסתי לחוב והייתי צריכה לחזור לבית הוריי,ושנה אחרי זה עזבתי שוב.

בגלל אימוני הריקוד שלך עברת לבירה?

כן זה היה נורא תמיד הייתי צריכה לחשב שעה לפני האימון ואז לעלות באוטבוס לשעה של נסיעה(כאשר כל שתי דקות עוצרים בתחנות).את לא יודעת כמה אני מודה שאני לא צריכה יותר לנסוע באוטובוס אז החלום שלי היה לנסוע במונית.

גריסלדה איך את מסתדרת עם השם שלך?זה שם קצת מסובך...

כילדה רע תמיד רציתי שיקראו לי פלורנסיה כמו החברה הכי טובה שלי זה היה שם יותר מסובך אבל בשבילי הוא היה הכי יפה,אבל כבר בחטיבת הביינים התרגלתי לשם שלי והוא מצא חן בעייני.

איך זה קרה?

בחטיבת הביינים רציתי להיות יותר מיוחדת.

עכשיו את גרה בלי ההורים שלך בלי האחים שלך בלי חבר,מה נהיה?

לבד,בלי חתול בלי כלב,לא היו לי אף פעם בעלי-חיים, אבל היה לי חבר 9 שנים אני פרודה כבר לא מזמן ועדיין קשה לי לדבר על זה,נפרדנו באוקטובר.

באותו זמן כבר יצאת עם גברים לא?

כן עם גברים גיים (צוחקת) האמת לא.

זה כאב כל כך?

כן אבל לא בגלל זה אמרתי "כואב לי כל כך שאני לא יכולה להכיר אנשים אחרים עכשיו" פשוט לא הייתי מוכנה באותו זמן כבר להתחיל לצאת עם האחרים חוץ מזה אני כל הזמן בעובודה אין לי זמן להכיר אחרים.

הופתעתי מאוד לראות אותך ערומה בפלייבוי.

כשראיתי את התמונת עירום לא כל כך אהבתי אותה רציתי שהיא תראה יותר מצחיקה,לא היה אכפת לי שיראו אותי.

לא תהית בקשר לזה לא חשבת"זה יכול לפגוע לי בקריירה"?

את יודעת שלא?!

מה זאת אומרת?

חשבתי שהתמונות יצאו מאוז זוהרות מדהימות ואני מאמינה בעירום יש ידיעות שמביישות אותי יותר (צוחקת) עכשיו אני מבינה שהעירו הוא נושא,נושא שלא קשור בריקוד,תחשבי שאני למדתי ריקוד והתאמנתי מגיל 8 רוב הרקדנים באיזשהוא רגע רוקדים בעירום כחלק מהאמנות.

ומה האנשים חשבו על זה ?

היו אנשים שלא הבינו את זה או שהבינו את זה לא טוב

איזה סוג של בחורה את?

לא יודעת,אני בחורה של שכונה(צוחקת) בחורה שלומדת הרבה.

הופעת בעיתון וישר לקחו אותך לפרוייקט מצליח,כמו בסיפור,כמו בסינדרלה.

זה מצא חן בעייני אף פעם לא חשבתי להופיע בטלויזיה אפילו לא ניסיתי.

יש לך חברות שעובדות בטלויזיה?

ננסי דופלה,היא מדהימה היא עמיתה לעבודה מאוד נדיבה היא נתנה לי את המקום שלי בלי לרצות לחלוק,זה חלום אבל ואני יוכל להיות כזאת אם יהיה בתפקיד ראשי.ועכשיו קלרה פיטרסון(קונסטנסה "חיים שלי")

מה את שונאת בתקשורת הזאת?

כולם מכבדים אותי לכן אני לא נמצאת הרבה במצבים מכוערים,מתוחים ולא נעימים.

את רוצה ילדים?

אני עדיין לא רוצה ילדים אבל אני חושבת שתהיה לי פעם את התשוקה לאימהות יש לי את האחים שלי שלהם יש ילדים ואני שומרת עליהם .אני רואה את ההורים שלי כאנשים שחייבים שיהיה להם ילדים,אני לא רואה את עצמי ככה.

יש בך תשוקה לחיים,את מפיקה בפוטנציאל.

כן אני מאוד אוהבת לעשות את הפרוייקטים שצצים לי זה דבר שמאוד מספק אותי.

התמונות הבאות לא מתוך הכתבה הנ"ל: