א
אודישן - בחינות למועמדים להיות שחקנים\מבצעים במופע המתוכנן. לרוב, על הנבחנים להכין עצמאית קטע דרמטי או מוסיקלי, שעל-פיו הבמאי אמור להתרשם מכישרונם והתאמתם להפקה.
 אנסמבל - להקת שחקנים בתיאטרון. חלק מהתיאטראות מבוססים על קבוצת שחקנים קבועה, הצמודה לאותו התיאטרון במשך מספר שנים. לרוב צמוד אליה גם במאי קבוע, המעלה איתה הצגות בעלות סגנון ואופי מסויימים. לרוב, קיומו של אנסמבל הוא סימן לתיאטרון איכותי יותר ומסחרי פחות. האנסמבלים התיאטרליים הבולטים בישראל הם תיאטרון גשר ותיאטרון החאן.
אולם - המקום הפיסי שבו מוצגת הצגת התיאטרון או מפלס תחתון של מקומות הישיבה, הקרוב יותר אל הבמה ולפיכך גם יקר יותר.
אקוסטיקה - איכות השמיעה במקום מסויים, האופן שבו מבנהו של החלל משפיע על העברת גלי הקול בו. כשבוחרים חלל להופעה, מוודעים שהוא מאפשר "אקוסטיקה טובה".
ב
בידור - שם כללי לתחום בתרבות, שמטרתו היא שעשוע, "העברת זמן" והסבת הנאה. לרוב עומד בניגוד ל"אמנות", אף-על-פי שלרוב האמנות יכולה לבדר ובידור יכול להיות "אמנותי".
במאי - האיש שאחראי לצד האמנותי של ההפקה. עבודתו מתמקדת לקביעת הסגנון והמראה של ההפקה ובניית המיזאנסצינה יחד עם השחקנים.
במה - המשטח שעליו מתקיימת הצגת המחזה, לרוב עשוי מעץ. ככלל הבמה מוצבת פרונטלית לצופים בגובה העיניים, אולם בחלק מהמקרים הצופים מקיפים את הבמה ממספר כיוונים או שהיא ניצבת לרגליהם.
ג
ג'לטין - פלסטיק דק בצבעים שונים, המתלבש על הפנס וצובע את האור.
ד
 דיאלוג - הטקסט המדובר של המחזה, שיחה בין שתי דמויות או יותר.
דימר - מכשיר לשליטה על הגברה והנמכה של עוצמת התאורה על הבמה.
דיקציה - אופן הגשת הטקסט על-ידי השחקן. דיקציה טובה מאפשרת לכל מילה נאמרת להשמע בבירור.
ה
הפסקה - במופעים הנמשכים מעל שעה וחצי נהוג להקצות הפסקה של כ-20 דקות להתרעננות הקהל והשחקנים. לרוב תינתן ההפסקה בין המערכות של המחזה ותנוצל לצורך החלפת תפאורה ו\או איפור.
הצגות הרצה - הצגות הקודמות לפרמיירה, שבמהלכן עוברים השחקנים "השתפשפות" בתפקיד, בעוד שהבמאי יכול לבצע שינויים אחרונים בהצגה.
ח
חזרה גנרלית - החזרה האחרונה לפני העלאת ההצגה בפני קהל משלם. לרוב החזרה הגנרלית מתנהלת כהצגה רגילה מול קהל אוהד (לדוגמא משפחות היוצרים).
חזרות - תקופת ההכנה להעלאת הצגה חדשה בתיאטרון. ברוב התיאטראות, מדובר על כשלושה חודשים. במהלך התקופה הזאת מתכנסים הבמאי והשחקנים לקבלת החלטות קונספטואליות, העמדת מיזאנסצינה וחזרות טקסט. בשלבים שונים בתהליך החזרות, מצטרפים אליו גם מעצבי התפאורה והתלבושות, מעצב התאורה והמלחין, המקבלים החלטות בנוגע למחלקותיהם ע"פ המתרחש בחזרות.
ט
 טייפ-קאסט - ליהוק של שחקן מסויים על-פי ה"טיפוס" של הדמות, כלומר על-פי הדמיון של הדמות הנוכחית לדמויות שגילם בעבר.
טילט - הנעת הפנס בציר האנכי: למעלה או למטה.
טראגדיה - ז'אנר בסיסי בתיאטרון, המתאפיין בסגנון כבד, פייטני ומיוסר וסוף רע, לרוב מוות של הדמות הראשית.
י
יומית - הצגה שלא נערכת בערב, אלא בבוקר או אחרי צהריים. לרוב מיועדות היומיות לילדים וקשישים.
יציע - מפלס עליון של מושבי הצופים בתיאטרון, שמחירי הכרטיסים אליו זולים בכחצי מחיר. בשביל חובב תיאטרון אדוק ישיבה ביציע היא עונש מר, היות והיא מונעת את תחושת האינטימיות עם המתרחש על הבמה. כמו כן, לרוב גם לא רואים ולא שומעים מספיק טוב.
ל
ליהוק - מהשלבים החשובים של קדם-הפקה; בחירה מתוך להקת השחקנים של התיאטרון ובחינה של שחקני חוץ פוטנציאליים להפקה לפי פרמטרים מוגדרים. בסיום התהליך נקבע צוות השחקנים להצגה, "הקאסט".
מ
 מונולוג - טקסט מדובר במחזה, המבוצע על-ידי שחקן אחד בלבד. שחקנים הנבחנים באודישן מכינים לרוב מונולוג קומי או "דרמטי".
מחזה - בסיס טקסטואלי להצגה המועלית, אשר כולל דיאלוגים ותיאורי התרחשות בסיסיים. בתיאטרון יש משקל רב יותר למחזה מאשר לבימוי ולפיכך המחזאי הוא לרוב היוצר המרכזי של ההצגה.
מיזאנסצינה - אופן סידור התפאורה והשחקנים על הבמה, לרוב בכוונה להשיג אפקט דרמטי כזה או אחר. עיקר עבודתו של הבמאי היא קבלת החלטות לגבי המיזאנסצינה לאורך ההצגה.
מיקסר - מכשיר השולט על האיזון וההשתלבות ההדדית של ערוצי הקול השונים במופע: מיקרופונים, אפקטים מוקלטים מראש וכו'.
מסך תיאטרון - לרוב, וילון גדול ואטום המסתיר את הבמה מעיני הקהל לפני תחילת ההצגה ובין המערכות.
מעצב\ת תפאורה - מתכנן ובונה הסביבה הפיסית של ההצגה בכפוף לחזון הבמאי.
מעצב\ת תלבושות - מתכנן ומייצר תלבושות להצגה בכפוף לחזון הבמאי.
נ
ניהול אמנותי - תפקיד מפתח בתיאטרון, בעיקר הרפרטוארי. מנהל האמנותי הוא האחראי לקו האמנותי של כלל הצגות התיאטרון, יועץ על לבמאים השונים וקובע הרפרטואר.
ס
ספוטלייט - פנס הזורק קרן אור חזקה על איזור מסויים על הבמה.
ע
עוזר במאי - תמצית תפקידו של עוזר הבמאי בתיאטרון היא רישום מפורט של החלטות הבימוי ומעקב אחרי ביצוען.
עונה - שנה בתיאטרון, שבמהלכה מתוכננות לעלות הצגות מסויימות. עונה תיאטרלית מתחילה בסתיו ומסתיימת לרוב בקיץ.
פ
 פאן (PAN) - הנעת הפנס בציר האנכי: ימינה או שמאלה.
פסטיבל עכו - גדול פסטיבלי התיאטרון בארץ, המממן ומארח מדי שנה שורה ארוכה של הפקות פרינג' בתוך הפנינג גדול של ריחות, צבעים ותיאטרון. פסטיבל עכו הוא מוקד משיכה תיירותי ומקור בלתי נדלה להפקות פרינג' חדשות, הממשיכות לאחר מכן את חייהן בהצגות ברחבי הארץ.
פרופס - או אביזרים; חפצים שנעשה בהם שימוש על הבמה בעת ההצגה, החל מספרים וכלה בפסנתר.
פרינג' - עשייה תיאטרונית, המתרחשת מחוץ לממסד. לרוב מתאפיינות הצגות הפרינג' בבחינה של גבולות השפה התיאטרלית, תכנים פוליטיים רדיקליים ותקציבים נמוכים.
פרמיירה - במשמעות המקורית זוהי הפעם הראשונה שבה ההצגה מוצגת בפני קהל; היום הפרמיירה היא הצגה חגיגית למוזמנים ולמבקרים וקודמת לה שורה ארוכה של הצגות הרצה.
ק
קומדיה - ז'אנר בסיסי בתיאטרון, שבמסגרתו מוצגים הארועים בקלילות ובדיחות דעת, לרוב עם סוף טוב.
קיו - המילים או הפעולות האחרונות שנאמרות או מתבצעות על הבמה לפני שהשחקן הספציפי יוצא אל הבמה.
ש
שחקן - מרכזה של הצגת התיאטרון. מבצע הטקסטים של המחזה והוראותיו של הבמאי.
ת
תוכניה - חוברת עם מידע ורקע על ההצגה הספציפית, הנמכרת לרוב בצמוד להצגה כמזכרת לקהל ומהווה מקור הכנסה נוסף לתיאטרון.
תומאס - פנס תיאטרון בסיסי בהספק של 1000 ואט.
תיאטרון - מיוונית "מקום להסתכלות"; אמנות המבוססת על הצגה בימתית בהשתתפות שחקנים, שמקורה בפולחני דת ביוון העתיקה. הז'אנרים הבסיסיים של התיאטרון הם קומדיה וטראגדיה.
 תיאטרון מסחרי - סוג זה של תיאטרון נעלם כמעט לגמרי בשנים האחרונות, היות והתיאטראות הרפרטואריים הממסדיים החלו לפלוש אל השטח שלו בהעלאת הצגות קלות לעיכול ומושכות קהל. בשנה האחרונה הענף דווקא חוזר לחיים הודות לקריטריונים חדשים של משרד התרבות. באופן כללי, מדובר בתיאטראות שאינם זוכים לתמיכה ממשלתית\ציבורית ומעלים הצגות, האמורות להחזיר את ההשקעה ולאף להביא רווח למפיקים. בקטגוריה הנ"ל נכללים רוב מופעי החנוכה וקומדיות סקס בורגניות, דוגמת "אני פה בכלל אישתי" ושיבוטיה.
תיאטרון רפרטוארי - תיאטרון המציג מבחר הצגות בו-זמנית, הן מהעונה הנוכחית והן מהעונות הקודמות. תיאטראות אלה מופיעים מדי יום הן באולם הבית של התיאטרון והן במקומות שונים ברחבי הארץ. רובם המוחלט של התיאטרונות הרפרטואריים הארץ מסובסדים בסביבות ה- 50 אחוזים מתקציבם על-ידי המדינה.
מילון אומנויות הבמה
כאן נכתוב את האלף-בית של אומנויות הבמה, ולבסוף נערוך הכל להודעה אחת עם המונחים שלנו!
אתם מוזמנים להוסיף בתגובות מושגים חדשים לכל האותיות ואני ומאורה נכניס אותם.
המונחים יכולים להיות מונחי תאטרון, הגדרות כלליות, חפצים שקשורים, ובכלל כל מה שנראה לכם קשור ומתאים למילון שלנו.
מוכנים?
א
אומנויות הבמה - פורום - הפורום הכי טוב בנטקינגס
אורקסטרה - מושג הלקוח מן התאטרון היווני והרומי. משטח משחק שהשתרע בין הבימה לבין שורת הצופים הראשונה המאורגנת בחצי גורן. יש אומרים שבתאטרון היווני היתה האורקסטרה עגולה וברומי צורתה הייתה חצי עיגול, אך אין וודעות. על האורקסטרה שרה ורקדה המקהלה. אל האורקסטרה הובילו שתי כניסות רחבות דרכה עברה המקהלה. באורקסטה היה חלילן מקדים את כניסות המקהלה.
איירון - מלשון אירוניה - תוקע הסיכה בבלון. האלאזון בא מצוייד בראיה מפוכחת מאוד ומעמיד פנים שערכו פחות - האיירון עוזר בהסרת החסימה (דורין).
אלאזון - שייך לדמויות של הקומדיה. הרברבן, המתיימר, מעמיד פנים ששווה הרבה יותר ממה שהוא באמת. הטעות שלו אינה רק בהבנת עצמו אלא גם בהבנת אחרים והעולם. הוא חושב שהבריות מעריכות אותו אך הוא טועה. בקומדיה האלזון - דמות חוסמת - חוסם את מצב הדברים הרצוי בגלל טעותו. יש לו כח רב, אלמלא היה בעמדת כח הטעות היתה פחות חמורה (אורגון, מאדאם פרנל, הבעל ב"מנדרגולה").
אלתור - ביצוע בלי הכנה מראש (בלועזית: אימפרוויזציה)
אמרגן - (אמן+מארגן) מארגן מפעלים אומנותיים; סוכן של אמנים.
אקספוזיציה - הצגה של אפיון הדמויות ושל חלקי העלילה הלא מוצגים, בעיקר אלה שלפני עלות המסך. אקס- לפני. פוזיציה- פעולה. הצופה שומע ומקבל פרטים על הדמויות ועל ארועי העבר על-מנת שהמתרחש בהצגה יתפס כהגיוני על ידו. אצל איבסאן ב'בית בובות' האקספוזיציה ניתנת במהלך המחזה עצמו, כך גם במחזהו הנוסף 'רוחות'.
ב
במה - מקום מוגבה. בימה (של תאטרון וכדומה) מקום מורם לעלות עליו מחזות וכד'
ג
ד
דאוס אכס מאכינה - בתרגום מיוונית "האל מן המכונה". תחבולה דרמטית לפתרון העלילה כאשר האלים הם שפותרים את ההסתבכות העלילתית: בעזרת מנוף היה שחקן אשר גילם את דמות האל מועבר מעבר לסקנה אל הבמה. זוהי קונבנציה שהיתה נהוגה בתאטרון היווני, במחזאותו של אוריפידס. דוגמה לשימוש בדאוס אכס מאכינה קיימת במחזה "מדיאה" של אוריפידס.
דמות - דמות היא אדם פיקטיבי, ישות בדויה שקיימת בדימיונו של המחזאי ובטקסט הכתוב.
(חיה או חפץ בעלי תכונות אנושיות).
3 סוגי דמויות
דמות ראשית – מקדמת עלילה, המחזאי ישים דגש על בנייתה, בלעדיה לא יתפתח המחזה.
דמות משנה – דמות בעלת חשיבות שבאה לשרת , להגדיל או להבליט את הדמות הראשית.
דמות הניצב (סטטיסט) – דמות שמהווה רקע אנושי – הצופה לא ידע פרטים עובדתיים על הניצב (חיילים, טבחים, משרתים) הם הופכים להיות יצוג של קבוצה שלמה. גם הם משרתים את הדמות הראשית מעצם היותם ולא מעצם פעולתם (המלך צריך משרתים סביבו)
דיאלוג - סצינה שמתנהלת ע"י מספר שחקנים בהצגה
ה
הבימה - התאטרון הלאומי. אחד מהתאטרות הכי מצליחים בישראל.
היסטוריפיקציה - שימוש בחומר השאוב מתקופות או ממקומות אחרים. ברכט רצה כי המחזאי ידגיש את "העבר" שבמאורעות. על המחזה לגרום לצופה להרגיש כי אילו חי תחת התנאים המוצגים במחזה היה עושה דבר כלשהו לתקנם. על הקהל להווכח שהיות שהדברים השתנו בעבר ניתן לשנות את הדברים בהווה. היסטוריפיקציה היא חלק מן המושג הרחב יותר: הניכור.
הקאמרי - אחד מהתאטרות הכי מצליחים בישראל. חוגג השנה 60 שנה להקמתו במופע מיוחד שנקרא "שירת הקאמרי"
ו
ז
ח
חיקוי (מימזיס ביוונית) - מעשה אמנות ולא מציאות. הטרגדיה היא חיקוי של עלילה שלמה . יש להבחין בין חיקוי שנעשה ע"י הדרמטורג, לבין חיקוי, או תאור המציאות ע"י ההיסטוריון. האמן, בחקותו את המציאות, אינו חייב לתאר במדויק את המציאות, אלא רק את מה שעשוי היה לקרות ואת מה שחשוב לו לתאר על מנת להבין את המציאות. לעומת זה תפקידה של ההיסטוריה הוא לתאר במפורש את מה שקרה. לכן היצירה האומנותית, הספרותית, המחזה או הדרמה, היא יותר פילוסופית מסיפור ההיסטוריה.
ט
טרגדיה - מתוך "הפואטיקה" של אריסטו: "טרגדיה היא חיקוי פעולה רצינית שלמה ובעלת שיעור, בלשון מונעמת… חיקוי – באופן דרמטי ולא סיפורי אשר דרך חמלה וחרדה מבצע את הזיכוך (קתרזיס) של ריגושים כאלה".
אריסטו מדגיש את העלילה (מבנה המעשים) כגורם החשוב ביותר.העלילה צריכה להיות בנויה כךשחלקיה יהיו קשורים ונובעים אחד מן השני. מבנה המעשים בעל התפתחות של התחלה אמצע וסוף, אחדות של זמן, עלילה ומקום.
י
כ
ל
מ
מונולוג- סצינה שמתנהלת ע"י שחקן אחד בלבד בהצגה.
המחזאי - אדם עם אידיאולוגיה – השקפת עולם- הרוצה לייצג אותה ולהמחיש אותה ע"י המחזה שהוא כותב. לרב לא מתערב במתרחש לאחר שמסר את הטקסט.
מחזות מוסר - סוג של מחזות השייך לימי הביניים. מחזות המוסר פרחו בין השנים 1400 – ו- 1550 . למחזות אלה משמעות היסטורית, שכן הם ממחיזים את התנסויותיו הרוחניות של האדם ההוצע, בעוד שמחזות אחרים שהיו מקובלים בתקופה זו אשר נקראו מחזות המחזור עסקו בדמויות מקראיות או קדושות. מחזות המוסר הם אלגוריות על הפיתויים המוסריים האורבים לכל האנשים. הדמות הראשית במחזה ( הקרויה, בדרך כלל, המין האנושי – מן קינד או כל אדם ) שומעת את עצותיהם או פיתוייהם של מגלמי ה"טוב" וה"רע"רע" ( כמו מלאכים טובים ורעים, שבע המידות הטובות ושבעת החטאים הממיתים ), ןמוקפת דמויות כמו "רחמים" , "מעשים טובים" ,"דעת" , "תאווה" , או "מוות". מחזה המוסר הידוע ביותר הוא "כל - אדם".
מיזנסצנה- כל מערך התנועה על הבמה: כניסות, יציאות, שינוי מקום ומעברים. המיזנסצנה מבטאת את היחסים בין הדמויות ואת המאבקים הסותרים והגלויים היוצרים את הקונפליקטים על הבמה.
מילייה - המילה Milieu פרושה סביבה או כל מה שאפשר לומר עליו את הביטוי:"האדם - תבנית נוף מולדתו". המילייה הוא הדבר הראשון המעניין את המחזאי הנטורליסטי-ריאליסטי. זהו תאור מפורט של הוראות הבמה המתאורת את הסביבה שבה דמות מתפקדת את לבוש האנשים, מראה הבית וכו'. תאור מפורט זה של המילייה חשוב, כיוון שניתן להסביר את הגיבורים ע"י המילייה שלהם. בכל יצירה נטורליסטית-ריאליסטית, המאפיין אותה הוא תאור מפורט של הסביבה או של הציאות. תאורים אלה אובייקטיביית ללא הכנסת דעתו של המחזאי (ראו איבסאן - "בית בובות") כך שתתואר אך ורק זירת ההתרחשות.
מלודרמה - ז'אנר דרמטי פופולרי ביותר במאה ה19-. משמעות המונח – צרוף של מוסיקה ודרמה. במשך כלה המאה ה19- לוותה העלילה במוסיקה בדומה לסרטים בימינו. הדמויות מחולקות בדרך-כלל לדמויות אהודות כמעט לחלוטין ולדמויות שנואות כמעט לחלוטין. העלילה יוצרת איום על החף מפשע. הדמות מסתבכת וניצלת. המלודרמה מאופיינת בסיום כפול שבו ניצלות הדמויות הטובות וזוכות בגמול ולעומתן נחשפים הרשעים ובאים על ענשם.
מנהל ההצגה – יוצר את התנאים האופטימליים ליוצרים השונים ע"מ שיעשו את העבודה על הצד הטוב ביותר.
מנהל ההצגה אחראי על לוחות הזמנים, על כל התיאומים בתוך ההפקה ומחוצה לה
(מקום לחזרות, לו"ז, אילוצים של אנשים, קשר בין היוצרים).
מעצב התלבושות - קובע יחד עם הבמאי את כוון עיצוב הבגד. מעצב התלבושות מביא דוגמאות בדים כדי לנסות להמחיש איך הבגד יראה. סדנת התאטרון- המתפרה מייצרת את התלבושות.
נ
ס
סאונד-מן (sound man) - או מלחין התאטרון . לעיתים תזמורת משתתפת בארוע התיאטרוני.
סאטירה - ביקורתית, לוחמת, מגמתית, תוקפת מוסדות, ערכים, אישים, השקפת עולם. מסירה את המסווה מעל הצביעות, או מעל האיוולת, מתוך נקודת מוצא ביקורתית, אידיאולוגית-מוסרית, או פוליטית. הסאטירה היא "אירוניה לוחמת" יש בה שיפוט מוסרי וחוויה קומית.
סקנה - מבנה תפאורה קבוע בתאטרון היווני אשר ניצב על הבמה. היה זה צריף עץ בו החליפו השחקנים בגדיהם. צריף זה פשט ולבש צורה (קושט ביריות בד מצוירות) בדמיון הקהל. על-פי הטקסט יכול היה לייצג ארמון, מקדש אוהל – הכל על-פי דרכי העלילה. האמצע הסקנה – פתח, דרכו יצאו ונכנסו השחקנים. על גגו השטוח הופיעו אלים וניתן היה להוריד מן הגג אל הבמה שחקנים.
ע
פ
פארסה - פרושה בצרפתית: "להלעיט, לדחוס". במונחים של תאטרון
זוהי מהתלה קומית. הפארסה לא עוסקת בדפוסי התנהגות מגוחכים של האדם על חולשותיו או מידותיו המגונות. כל מטרתה היא, להצחיק, לשעשע, ולבדר על ידי תחבולות קומיות, מעשי ליצנות, משחקי לשון, פנטומימה, אינטריגות חילופי זהויות, חילופי מצבים, וכו'. הפארסה, נחשבת לסוג הנמוך, ההמוני, והעממי של הקומדיה, כי חסר בה האפיון החברתי, או יסוד הפסיכולוגי של הקומי והמגוחך.
פודיום - מן במה קטנה שבנויה על הבמה.
פרינג'-תאטרון - תאטרון שוליים (אנגלית – fringe). תאטרון המתפתח בשולי הכרך, מחוץ למסגרת הממסד התרבותי. לעיתים בעל אופי מתחרתי חדשני או ניסויי, הפועל כאנטי תזה או כהשלמה לתאטרון הרפרטוארי הממוסד או השמרני. תאטרון הפרינג' הוא בדרך-כלל תוצר של הכרך הגדול (לונדון, ניו יורק, פאריס). תאטרון הפרינג' תרם רבות להתחדשות התאטרון בן זמננו. הוא קשור בדרך-כלל, בתנועות חברתיות או פוליטיות רדיקליות. (בארץ – התאטרון של רינה ירושלמי, "תאטרון עכו", "תאטרון נוצר" והפרינג').
צ
צוג – צוגים - מוטות ארוכים שתלויים מעל הבמה, מקצה אחד של הבמה לקצה השני, שאליהם קושרים מס' דברים, למשל:
1. פאדוגות – וילונות שחורים שמסתירים את אחורי הקלעים של הגובה.
2. תאורה.
3. חלקי תפאורה אשר מועלים או מורדים במהלך ההצגה.
ק
קול ראש - קול שמוציאים מן הגרון ולא מן הסרעפת [קול ראש-גרון.]
קומדיה - לכאורה נועדה כדי להצחיק. הקהל בא לתאטרון כדי להתבדר וליהנות. אולם אין מדובר בצחוק ובהנאה שמטרתם בידור ושעשוע בלבד. תורת הדרמה והתאטרון, וכן התייחסויות שונות של מחזאים שונים, והוגי דעות של הספרות הקומית, ראו בקומדיה כבר בעבר, אמצעי ממדרגה ראשונה לחינוך האדם ולביקורת חברתית.
קומדיה דל ארטה - ז'אנר קומי פופולארי בתאטרון האיטלקי והאירופאי מבאות השש עשרה – השמונה עשרה. מדובר בתאטרון מאולתר, ללא מחזה כתוב, שהשחקנים בו מאלתרים דיאלוגים וסצנות על-פי תסריט קצר. גיבורי הק.ד.א הם טיפוסים קבועים, חד מימדיים עם תלבושות ומסכות וסגנון משחק ודיבור אופיניים, המשחקים משרתים, אדונים, גבירות, ליצנים וכו'.
קונבנציה - מוסכמה, תבנית יסוד מסורתית וקבועה המקובלת בספרות, בדרמה ובאומנות. מדובר בנושאים, אמצעים אומנותיים, ז'אנרים, תחבולות, דפוסי מבע וכו'. בכל יצירה ניתן לאתר את מערכת הקונבנציות שהיצירה משקפת או לחילופין את אלו שהיצירה מבקשת לערער עליהן, או להציע במקומן שיטה חדשה או שונה. בתולדות התרבות, ובעיקר באמנות המודרנית, ניתן למצוא מתח וניגוד בין קונבנציה לחידוש. בתאטרון, המונח קונבנציה מתייחס הן למחזה הכתוב והן לשיטות ולסגנונות של משחק, בימוי ושאר האלמנטים של הארוע התאטרוני.
קונפליקט דרמטי - אחד ממושגי היסוד בדרמה. התנגשות בין 2 כוחות או 2 דמויות (קריאון – אנטיגונה) או קונפליקט פנימי בין אדם לבין עצמו (המלט). יתכן גם קונפליקט חיצוני בין הגיבור ובין הטבע, הסביבה או החברה. בדרמה מתפתח הקונפליקט הדרמטי בין הגיבור הראשי, הדמות המרכזית.
קיר רביעי - המוסכמה הידועה ביותר של התאטרון הנטורליסטי-ריאליסטי. הבמה נתפסת כחדר שהוסר הקיר הרביעי, והקהל מציץ מבעד לפתח וצופה במתרחש בתוך החדר. רוב המחזות הנטורליסטים והריאליסטים מתרחשים בתוך חדר, בדרך-כלל סלון של משפחה בורגנית. השחקנים מתעלמים מן הקהל והקהל אמור להתעלם מזה שמדובר בתאטרון - אלא ב"נתח של מציאות", דבר שיוצר פאסיביות של קהל הצופים, כאילו לא נמצא שם בכלל.
קתרסיס - מונח יסודי ב"פואטיקה" של אריסטו ובתורת הדרמה והטראגדיה. על פי אריסטו, מעוררת הטראגדיה רגשות של פחד ורחמים, וגורמת כתוצאה מתהליך הנפשי ההכרתי שחווה הצופה בתאטרון, ל"מירוק" ולהשתחררות מאותם רגשות.
ר
ש
ת
תאטרון - מקום הסתכלות.
תאטרון במשמעות מצומצמת: שטח, ובו במה, מושבים לצופים, ובו מוצגות הצגות.
מקום הצפייה (האולם), ומקום ההצגה (הבמה), הם אלמנט אחד בלבד מתפיסת החלל בתאטרון.
תאטרון אבסורד - מקורה של המלה אבסורד קשור במשמעות מוסיקלית ומשמעותה - שאינו הרמוני, כלומר שאינו שרוי בהרמוניה עם התבונה, או בלתי הגיוני. רעיונו המרכזי של תאטרון זה הוא שהעולם איבד את פישרו ואת משמעותו. עיקר ההתפכחות באה לאחר מלחמת העולם ה2- בה נחשפה שאל החיים האנושיים בצורה הקשה ביותר והחזקה ביותר. מחזאי תאטרון האבסורד מדגישים אתתחושת העדר הפשר שבמצב האנושי. תאטרון האבסורד מציג את חווית הקיום האנושי כאבסורד ועיקר הדרמה בתאטרון זה היא בנסיון או כחתירה לגלות את הסיטואציות האלמנטריות והאוניברסאליות שבהן עומד האדם חשוף לגמרי אל מול גורלו ומול חרדות קיומו.
תאטרון האבסורד דן באבסורדיות שבמצבו של האדם לא באופן של דיון מילולי הגיוני אלא הוא מבקש להציגה כמו שהיא במונחים בימתיים ומוחשיים. תאטרון האבסורד הוא תאטרון של סיטואציה ללא רצף עלילתי, לכן גם הלשון במחזות אלה אינה שיחה רגילה של הגיון והנמקה. התאטרון מציג את המצב הקיומי, את תחושתו, אך לא חוקר או פותר בעיות של התנהגות מוסרית.
תאטרון זירה - מבנה תאטרון שבו הבמה נמצאת במרכז האולם והקהל יושב מסביב. מבנה כזה מעמיד בפני יוצרי ההצגה בעיות של תפאורה, תאורה ומשחק. מקומות ישיבה ערוכים מסביב, השחקן חייב להתייחס לקהל הסובב מכל צדדיו, נוצר קשר קרוב בין הצופים והשחקן. אין גבולות ומחיצות פיסיות. אין מקום לתפאורה מורכבת שתחסום שדה ראיה. כניסות ויציאות השחקני גלויות לעיני כל.
תסריט - תחזית של רצף התרחשויות; טקסט כתוב הכולל דיאלוגים והוראות בימוי במהלך הפקת סרט או תכנית טלויזיה
תסריטאי - מחבר התסריט
תפאורה - עיצוב הבימה על ציוריה ורהיטיה וכדומה, כדי ליצור רקע מתאים להצגה
תפאורן - מצייר תפאורה. מעצב תפאורות ומבנים בתאטרון; עובד בתאטרון שתפקידו להחליף את התפאורות בהצגה
|
