הֶפַייסְטוֹס (יוונית: Ἥφαιστος) או בשמו הרומי וולקן הוא אל האש במיתולוגיה היוונית. הוא היה בנם של זאוס והרה (יש מקורות שמייחסים אותו להרה בלבד), ולפי גרסאות אחדות - בעלה של אפרודיטה. הוא נחשב אל "טוב" ורודף שלום, אהוב בשמיים ובארץ, המשען והסמל של חיי תרבות ואפוטרופוסם של הנפחים.

הפייסטוס היה בן האלמוות היחיד שהיה מכוער ופיסח, כפות רגליו היו הפוכות: אצבעות לאחור ועקבים לפנים. מסופר שאמו חסרת הבושה השליכה אותו מהאולימפוס כי לא אהבה את התינוק הפגום. כשפגע הפייסטוס בקרקע נשברו שתי רגליו. למזלו הטוב מצאה אותו תטיס, נימפת ים טובת לב, שריפאה את פצעיו, וגידלה אותו כבנה. כשבגר והיה לנער מסרה אותו תטיס לידי משפחת קיקלופים, שגידלוהו ולימדו אותו את מלאכת הנפחות.

יום אחד הגיע זאוס למקום עבודתו של הפיסטוס והתפעל מאוד מעבודתו היפה והזמין אותו להעביר את הנפחייה שלו אל האולימפוס. הפיסטוס בנה כיסאות מלכות לזאוס, הדס ולפוסידון ועוד כיסא זהב אחד יפה ומעוטר מכל האחרים הכין בשביל אמו הרה. כשביקשה הרה לשבת בכיסאה התרומם הכיסא, רגליו ניתקו מן הקרקע, ושרשרות זהב עבות וחזקות כבלו אליו את המלכה, שלא יכלה להניע איבר. כל האלים התחננו בפני הפיסטוס שישחרר את אמו. אך הפיסטוס רצה לנקום באמו שלא רצתה בו ואף הגדילה את נכותו כשזרקה אותו מהשמיים. לבסוף הסכים לשחררה אבל התנה תנאי: הוא ביקש את אפרודיטה היפה מכולן לאישה.

ההבטחה ניתנה וזאוס שהגיע אחר כך נאלץ להסכים לה גם הוא. כך הייתה אלת האהבה היפה לאישתו של אל האש, המכוער והצולע.

במיתוסים אחרים הפייסטוס דווקא קרוב מאוד להרה: פעם אחת זאוס השליכו מהאולימפוס כיוון שהגן עליה, ועל פי המסופר ב"איליאדה" הרה נעזרה בו במהלך מלחמת טרויה - הפייסטוס הציל את אכילס מנהר הסקמנדר שאיים להטביעו.

יש המתארים את הפייסטוס כשוכן האולימפוס, נפח וחרש ברזל אצל האלים שהתייחסו אליו בכבוד ויקר (אם כי אצל הומרוס ב"איליאדה" הם מקימים "צחוק אשר עוד לא נשמע" למראה הליכתו הצולעת). בין העבודות המיוחסות לו ניתן למצוא את תיבת פנדורה ואת פנדורה עצמה, את חרבו של פרסאוס, את חציו של אפולו וגם את גביע היין של גנימדס שהיה מוזג הנקטר של האלים.

יש משוררים האומרים שנפחייתו של הפיסטוס נמצאת תחת הר-געש וגורמת להתפרצותו.

הפייסטוס אומץ לפנתיאון הרומי ונקרא שם בשם "וולקן" - שם שהפך מילה נרדפת להר געש בשפות אירופיות רבות.