לאלבום הסולו הראשון והמדובר של פרגי קוראים, "דה דאצ'ס" (הדוכסית).  הזמרת בת
ה-13,סטייסי אן פרגוסון בתעודת הזהות, תמיד חלמה על רגע הזה: בו תזכה בהכרה
כאמנית עצמאית ולא חלק מהרכב כלשהו. אחרי למעלה מעשרים שנה בהן היא דיבבה בסדרות
מצויירות כמו "סנופי", הופיעה בתכניות ילדים והיתה חברה בשתי להקות )הראשונה הרכב
עלום בשם ווילד אורצ'יד והשנייה, אולי שמעתם עליה, היא הבלאק אייד פיז(, תוכיח
פרגי שיש לה את מה שצריך בשביל לעשות את זה לבד, ובגדול.
וזה לא שיש מישהו שחושב שהיא לא תצליח לעמוד במשימה. הרי פרגי היא זו שעזרה להפוך
את הבלאק אייד פיז מהרכב ראפ מחתרתי שלא רבים שמעו עליו לאחת מלהקות הפופ הגדולות
ביותר בעולם. זה קרה ב- 2003 כאשר הצטרפה לשורות הלהקה והקליטה איתה את אלבום
הפריצה הגדול, "אלפאנק".
האלבום הבא של הפיז, "מאנקי ביזנס" ,(2005) כבר העניק לגברת הקטנטנה ) 1.57 מ'
בלבד(והשאפתנית את קידמת הבמה עם הלהיטים "דונט ליי", "דונט פאנק ווית' מיי הארט"
ו"מייה אמפס" הבלתי נשכח, שזוכה להשמעות מרובות ברדיו עד היום.
כעת, כשחברי ההרכב לקחו הפסקה מהפעילות השוטפת של הלהקה כדי לקדם את הפרויקטים
האישיים שלהם )אל תדאגו, הם לא מתפרקים!(, מצאה לעצמה פרגי את הזמן לפרוץ קדימה.
עזרה היא קיבלה מוויל.איי.אם, המנהיג של הפיז, שהפיק עבורה את האלבום בלייבל הפרטי
שלו,"וויל איי אם מיוזיק גרופ". כדי להוכיח לכולם שהפיז עדיין חברים טובים
ונמצאים בקשר הדוק זה עם זה, תוכלו למצוא באלבום של פרגי הופעות אורח מיוחדות של
וויל,טאבו ואפל.די.אפ, הבחורים הנוספים בהרכב. השלושה גם משחקים אותה ג'נטלמנים
בחליפות מהודרות
בקליפ של "לונדון ברידג'" )גשר לונדון(, הסינגל הראשון מתוך "דה ד'אצס".
השיר המדובר הספיק כבר לכבוש את המקום הראשון במצעד ה"בילבורד" האמריקאי תוך
שלושה שבועות בלבד, מהנסיקות המהירות ביותר בכל הזמנים. נכון לזמן כתיבת שורות אלה
 השיר עדיין נמצא בין שלושת הגדולים באמריקה. שרהונחשפת
"לכל אחד מהשירים באלבום יש אופי וסגנון משלו", מסבירה פרגי את הרעיון הכללי
מאחורי פרויקט הסולו שלה. "הקפדתי שכל שיר יציג פן אחר של הקול שלי, ככה שיהיה לי,
ובתקווה גם למאזינים, מעניין להקשיב לאלבום.
'לונדון ברידג'', לדוגמה, הוא סוג של אגרוף לפנים, שיר קשוח כזה שיבהיר לכולם
שאני מגיעה ויראה את הצד הבלייני שבי. היה לי ברור שזה יהיה הסינגל הראשון מתוך
האלבום,כי זה קטע מאוד חזק ואגרסיבי. בשירים אחרים אני מתייחסת לאירועים אישיים
שעברתי בחיי, אירועים שעיצבו את האופי שלי והפכו אותי למי שאני היום". פרגי מעולם
לא התביישה להודות שהיא התמודדה במהלך חייה עם בעיות סמים, הפרעות אכילה וקשרים
מפוקפקים עם כנופיות פשע, בזמן שהיתה נערה צעירה בקליפורניה. "היא כותבת ושרה על
איך היא גירשה את השדים הפנימיים שלה וניצחה במאבקים האינטימיים בינה לבין עצמה",
מעיד וויל.איי.אם על ידידתו הטובה. "היא רוצה שהנערות הצעירות שמאזינות לה יקבלו
ממנה השראה וילמדו שלמרות ששום דבר בחיים לא בטוח ושתקלות עלולות לצוץ מדי פעם,
חייבים להיות חזקים. אני רואה את עצמי כאחד שמבין בבחורות, אז אני יודע שבחורות
ימות ועל האלבום של פרגי", מסכם המפיק הממולח, שיוציא את אלבום הסולו השלישי שלו
בשנה הבאה.
"מצד אחד זה קצת מפחיד להיחשף ככה, אבל מצד שני אני מרגישה שאני חייבת לעשות את
זה,כי זה משהו שתמיד חלמתי עליו", מרחיבה פרגי על הדילמות שעמדו בפניה בעת כתיבת
השירים האישיים. "אני מרגישה שלא נתתי למעריצים שלי הזדמנות באמת להכיר אותי
באלבומים ובהופעות של הבלאק אייד פיז, אז עכשיו אני סוף כל סוף עורכת איתם היכרות
רשמית".
רוב הקטעים באלבום החדש הם שירים חדשים, אבל ישנם בו כמה שנכתבו לפני שנים רבות,
לפני שפרגי בכלל הצטרפה לפיז. "לכן מדובר באלבום אוטוביוגרפי", היא מגלה. "לא
יכולתי לכתוב את השירים הישנים היום, ולא יכולתי לכתוב את השירים החדשים בעבר,
מפני שמדובר בתקופות שונות לגמרי של חיי. כל שירי האהבה באלבום, למשל, מתייחסים לאקסים שונים שהיו לי. אני לא מעוניינת לחשוף במי בדיוק מדובר, מתוך כבוד לאותם
גברים.יש שירים על פרידות, יש שירים על חזרות ויש שירים על מערכות יחסים
מקולקלות".פרגי מסכמת שמדובר ב"אלבום מאוד צבעוני. יש בו ראפ, יש בו פופ, יש בו
 רוק, יש בו רגאיי ויש בו דאב. הכל פשוט מטורף".מקליטים בדרכים
 אם עקבתם אחרי הפיז בשנה האחרונה, בטח שמתם לב שהם הופיעו ללא הפסקה )גם אצלנו הם
ביקרו(והוציאו סינגלים ברצף. אם כך, מתי בכלל היה לפרגי זמן להקליט את האלבום
שלה,ולוויל זמן להפיק אותו? בהחלט שאלה טובה. בטח תופתעו לדעת ש"דה דאצ'ס" הוקלט
ברחבי העולם במקביל לסיבוב ההופעות הבינלאומי של "מונקי ביזנס". "הקלטנו בלונדון,
בסין,באוסטרליה, באוטובוס של ג'ון לנון )מעבדה מוזיקלית ניידת - ע.ו( ואפילו
בחניון בפיטסבורג ליד מזללה", נזכרת
פרגי. "וויל היה איתי לאורך כל הדרך ועזר לי לספוג את כל הרעיונות וההשראה.
לפעמים התווכחנו על כל מיני דברים, אבל אני מרגישה שהוא הכי מבין אותי בעולם ויודע
בדיוקמה אני רוצה".
ומה פרגי שלנו רוצה? הכל מהכל, ורצוי כמה שיותר. הטיולים שלה ושל וויל ברחבי
העולם איפשרו להם להיפגש ולשתף פעולה עם שורה ארוכה של אמנים בעלי שם. מלבד יתר
חברי הפיז, "דה דאצ'ס" מציג דואטים עם הראפר לודקריס )בשיר "גלאמורוס"(, בי.ריל
מהרכב המטאל= ראפ סייפרס היל )"ת'רילר מן", מעין גרסת כיסוי לשיר ישן של סייפרס בשם
"האוקוד איי ג'אסט קיל אה מן"( ועם ריטה מארלי, אשתו של מלך הרגאיי המנוח בוב
מארלי)"מרי ג'יינז שוז"(. "היה לי כבוד גדול להקליט שיר עם ריטה, מפני שבעלה היה
ותמיד יהיה אחד מהמוזיקאים
הגדולים ביותר בכל הזמנים", טוענת פרגי. "זה שיר רגאיי אז אני מרגישה שאיכשהו
 נגעתי באגדה של בוב מארלי". לאמאורסת
אפשר לחשוב שעם כל סיבובי ההופעות של הפיז והעבודה המאומצת על האלבום החדש )לא
שכחנו גם את התפקיד הקטן שלה בסרט הקיץ הכושל "פוסידון"(, אין לפרגוש שלנו זמן
לחיים אישיים, או ליתר דיוק - לאהבה. ובכן, טעות. כבר כמעט שנתיים שהיא מנהלת
זוגיות יציבה עם השחקן החתיך ג'וש דוהמל )הסדרה "לאס וגאס", שעל הסט שלה הם נפגשו,
ובקרוב בסרט הקולנוע "הרובוטריקים"(, המבוגר
ממנה בשנתיים. למרות שהשניים משתדלים להתחמק מאורות הזרקורים, צצות מדי פעם
שמועות על כך שהם מאורסים, אולם פרגי ממהרת להכחיש אותן. "זה פשוט לא נכון, אנחנו
לא מאורסים", הצהירה הזמרת חד משמעית. "אנחנו נתחתן אך ורק אחרי שהמצב סביבנו
יירגע,בתקופה שנוכל ליהנות מחיי הנישואים ולא נהיה מטרה לגדודים של צלמי פפרצי".
בנוסף לכך, פרגי כבר מודיעה מראש שאם וכאשר היא אכן תתחתן עם ג'וש, השניים לעולם,
אבל לעולם לא יופיעו בסדרת ריאליטי סטייל "זוג טרי" של ג'סיקה סימפסון וניק לאשיי.
"בחיים לא אצטלם לתוכניות מהסוג הזה. אני מאוד אוהבת לצפות בהן, אבל פשוט לא רוצה
להופיע בהן", היא טוענת, אבל מוכנה לגלות קצת על טיב יחסיה עם ג'וש: "אנשים לא
יודעים שאני בחורה מאוד רומנטית שאוהבת
להתכרבל ביחד על הספה ולצפות בסרטים". אז טלוויזיה לא באה בחשבון, אולם בקולנוע
דווקא כן נזכה לראות את פרגי בסרט
האימה "גריינד האוס", בבימויים של קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז )"עיר
החטאים"(.מדובר באוסף של סיפורים מפחידים שמשתלבים זה בזה ויוצרים עלילה אחת
גדולה ומורכבת. בסיפור של פרגי גם מככב השחקן נאבין אנדרוז, הלוא הוא סעיד
מ"אבודים".אם תשאלו אותנו, אין הרבה הבדלים בין סרט אימה לסדרת ריאליטי רומנטית,
אבלזו רק דעתנו...
כך או כך, אנחנו מאחלים לפרגי הצלחה בהשקת האלבום בשבוע הבא, ומצפים בקוצר רוח
לסינגל השני מתוכו, השיר הפותח אותו "פרגילישס" )כך היה אמור, אגב, להיקרא האלבום
עצמו(.ונסיים בפנייה אישית: פרגי, אם את טוענת שהטיולים שלך עם הלהקה העשירו את
עולמך המוזיקלי, לא יכולת להקליט על הדרך כאן אצלנו
איזה שיר עם סאבלימינל, כמו שווייקלף עשה?  פרגי את פרגי בע"מ
 לא, זו לא טעות וגם לא צירוף מקרים. פרגי בחרה לקרוא לאלבום שלה "דה דאצ'ס"
)הדוכסית(כמחווה מודעת לפרגי, הדוכסית מיורק, דמות צבעונית ואהודה במיוחד על
רכילאי אנגליה. מעבר לשם החיבה המשותף, גם השמות המלאים של שתי הנשים מאוד דומים -
סטייס פרגוסון "שלנו" לעומת שרה פרגוסון המלכותית.
משעשע, לא?
חכו, זה לא הכל - שתי הפרגיות ניהלו לאחרונה שיחת טלפון ידידותית ועשויות לשתף
פעולה בקרוב בפעילות צדקה לתלמידים נזקקים. ממי נראה לכם שהילדים יבקשו יותר חתימות?

בכל ההיסטוריה של דרמות הנעורים עוד לא נראתה דמות טרגית כמו מריסה קופר )מישה

ברטון(על המסך. במשך שלוש עונות הסדרה, מלכת הכיתה של יושבי מחוז אורנג' העמוסים

בדולרים,הצליחה להסתבך כמעט בכל צרה אפשרית ברשימת המאסט של בני נוער מרדניים.

לרגע נדמה שכמו חייה הטרגיים של מלכת הנשף, גם סיפורה של מישה ברטון,היפהפייה

שמאחורי הדמות, רצוף מכשולים. בפרק האחרון של "האו.סי", ששודר בארצות הברית במאי

האחרון)ואצלנו באוגוסט(, עוזבת מישה ברטון )מריסה קופר( את הסדרה, באופן כזה

שדמותה לא תשוב עוד. באופן רשמי הסיבה לכך )ואנו מתנצלים בפני כל שונאי

הספוילרים(,היא תאונת דרכים בה מריסה מוצאת את מותה. יוצר הסדרה, ג'וש שוורץ,

מיהר להסביר כי ההחלטה להמית את דמותה היתה יצירתית בלבד ואיננה קשורה לשחקנית. או

כמו שמריסה עצמה אמרה לאחרונה בראיון לטלוויזיה האמריקאית: "אתה יודע, הם היו

צריכים סיום גדול לעונה )השלישית - ד.ג(. היו לנו שנים נהדרות והדמות שלי עברה כל

כך,כל כך הרבה,ובאמת אין מה לעשות איתה יותר. אז אני מקווה שזה ימלא את שאיפות

המעריצים".חבל רק שמריסה לא התאפקה ולא שמרה בסוד את הפינאלה הנוצצת של העונה,

כפי שנהוג בדרך כלל במקרים כאלה.

למעשה, בניסיון לעצור הדלפה צילמה ההפקה מספר סופים אפשריים לפרק, שבכל אחד מהם

נהרג אחד הכוכבים, כדי שאנשים לא יוכלו לגלות את הסוף האמיתי )טריק נפוץ בסרטים

וסדרות טלוויזיה בהם ההפקה רוצה לשמור על סודיות(. מעניין מה גרם למישה לעשות

ספויילר?

מקורות מקורבים להפקת הסדרה סיפרו שבשנה האחרונה החלה ברטון לאחר לימי צילום

ולהבריז מהסט בטענה שהיא חולה. הללו צוטטו בראיון למגזין "אס וויקלי" וטענו כי

הפרידה ממריסה "היתה החלטה חד-צדדית". הכוונה לכך היא שההפקה העדיפה לוותר על

השחקנית,שהפכה במהלך שלוש העונות לכוכבת גדולה והחלה לעשות קולות של פרימדונה

אוליב השפעת החברות הקרובה שלה עם ניקול ריצ'י, שידועה בתור בחורה בעייתית. החברות

של השתיים נרקמה סביב האיבה המשותפת שהן רוכשות לפאריס הילטון. ניקול בגלל כל

הסיבות הידועות ומישה בגלל שפאריס מסתובבת עם ברנדון דיוויס )איתו יצאה ברטון

בעבר(.שתיהן מקפידות לדפוק הופעות מהממות על כל מיני שטיחים אדומים ובמסיבות חברה

 ונראות מרוצות זו בחברת זו.

מלכת הכיתה עושה צרות? קאסט "האו.סי" ישעלינו דיבור

פיטר גלגר )המגלם את סנדי כהן בסדרה( אמר כי "קשה להגיד מה נכון ומה לא, אבל אני

חשבתי שהיא היתה די מרוצה להשתתף בסדרה". לעומת זאת, ישנם גורמים אחרים שטוענים כי

הסיבה להוצאתה מהסדרה של הדמות הסוררת בדרך בה היא נעשתה נועדה להעלות את הרייטינג

של התכנית שירד לאחרונה. "עובדה, כולם שוב מדברים על 'האו.סי'", הם אומרים, "וזה

בדיוק מה שהמפיקים רצו להשיג מלכתחילה". אבל האם זה באמת יעזור להם? דמותה של

ברטון עמדה במרכז הסדרה, והשאלה האמיתית היא האם הסדרה תוכל להמשיך ולהצליח ללא

מריסה?למזלם, הם עדיין יכולים להסתמך על ריאן אטיווד )אותו משחק בן מקנזי(, הנער

המהורהר בעל אגרופי הברזל שנחת מצ'ינו היישר במסיבת הקוקטייל השבועית של מחוז

אורנג'. "החוזה שלי לעונה הרביעית חתום וסגור ואני בטוח שהכל הולך לכיוון הנכון", אמר בן.

"אוליכל האופי של התכנית ישתנה בגלל שהגיבורים עוזבים את המסגרת של התיכון. אנחנו

עוד נראה איך זה יסתדר, אבל בשלב זה אני מאוד שמח שאני ממשיך. אני באמת אוהב את

 כולם שם. זה קאסט מצוין מלא אנשים טובים".

פדיחות אצל הלורד לאחרונה החלה מישה לדבר על כך שהיא לא רוצה שהקהל יזהה אותה רק עם הדמות של מריסה ושהיתה רוצה להתפתח ולעבור לתחום הקולנוע. "אני נחושה בדעתי להתמקד במשחק שלי",

אמרה מישה. "שחקן יכול להיות מזוהה עם דמות אחת ואני רוצה להימנע מזה. אני אוהבת

לשחק דמויות אפלות ולא רגילות". ובאמת בתקופה האחרונה עשתה מישה את צעדיה הראשונים

בקולנוע.היא הצטלמה לסרטו של הבמאי

ריצ'ארד אטנבורוס, Ring" The ,"Closing סרט סוחט דמעות על מלחמת העולם השנייה

שמתרחש בשנת ,1943 וגם לסרט בשם Pleasure" ,"Guilty סרט אימה המביא את סיפורם של

בניזוג צעיר המסתבכים עם אדם שלישי ומוזר יום לפני חתונתם.

חוץ מצעדיה הראשונים בקולנוע, בשנה האחרונה הפכה מישה למובילת אופנה וטרנדים,

למרות שהיא מעידה על עצמה שהיא האדם הכי לא אופנתי שיש. בכל זאת זה לא הפריע לה

לדגמן ולצעוד על המסלול בשלל תצוגות ואף להשתתף בסרטון טלוויזיה למגזין האופנה

האוסטרלי."Famous"

באוסטרליה היא אמנם כוכבת גדולה, אך בתחילת החודש כשביקרה בלונדון )בה נולדה(

נדהמה לגלות שתושבי בירת האי האפרורי והגשום לא ממש מזהים אותה ולא מתרגשים במיוחד

מנוכחותה של מלכת סדרות הדרמה בארצם. אבל זה לא הכל, היפהפייה ההוליוודית הספיקה

גם להסתבך עם בית המלוכה האנגלי, לאחר ששיחקה עם הבלאקברי שלה לאורך ארוחת הערב

החגיגית בארמון קנסינגטון. היורש הצעיר בן ה72=, הנסיך מייקל מקאנט, שהזמין את

כוכבת "האו.סי" לסעוד אצל הוריו, היה המום כשמישה הופיעה לארוחת הערב החגיגית

בליווי הספר האישי שלה, אנדי לקומפט. אורח שהיה במסיבה סיפר לעיתון כי "ברטון

הביאה את הספר שלה כמלווה ולמרות שהושיבו אותה ליד לורד פרדי, היא בילתה את כל

הארוחה בהקלדת הודעות טקסט. הלורד מאוד נעלב מההתנהגות החצופה

שלה". יכול להיות שהתקריות האחרונות ישנו את תכניותיה של מישה לחזור לאנגליה

וללמוד שם משחק, מצד שני אם היא דומה למריסה קופר, יכול גם להיות שלא.

שמישהו יוריד ת'ווליום, אנחנו מנסים לישון כאן! בעצם, תחשבו פעמיים לפני שאתם

מנמיכים כי אם החבר'ה של בולט פור מיי ולנטיין )קליע לאהובתי(, להקת המטאל- הארדקור

הכי בועטת בשטח )כרגע, לפחות(, ישמעו שאתם מנסים להשתיק אותם, הם נורא יתעצבנו.

ותאמינו לנו, אתם לא רוצים לעצבן מטאליסטים קשוחים כמו הבולטים. עם כל הכבוד

ללהקות כמו מיי כמיקל רומאנס, אוונאסנס, הים ודה ראסמוס, שמשחקות אותה אפלות

וגוטיות,מבט אחד טוב מתחת לשכבות האיפור שלהן, מגלה שהן למעשה מורכבות מילדים

טוביםאמריקה )או פינלנד(, שצמאים למכור כמה שיותר אלבומים. לא כך עם בולט פור מיי

וולנטיין,שמושפעת ישירות מהרכבי מטאל קלאסיים כמו סלייר, מגדת', פנטרה, איירון

מיידן ומטאליקה של תחילת הדרך.

אם רק תזכירו לבולטים את המושג "מצעד הסינגלים הלוהטים של הבילבורד", הם יצחקו

לכם בפרצוף. ברגע שתכניסו את אלבום הבכורה שלהם, "דה פויזן" )הרעל(, למערכת שלכם,

האוזניים שלכם יופצצו בכמויות אדירות של צרחות, נהמות, ריפים, ודיסטורשנים שיגרמו

לכל המבוגרים בסביבה להנהן בראש ולסנן משהו בסגנון של "בזמני זה לא היה ככה, בזמני

שמעו מוזיקה אמיתית, ולא רעש". יאללה, שיילכו להאזין לאבבא, אנחנו כאן כדי לתת

בראש! נאמנים לשורשי המטאל. בולט פור מיי ולנטיין

הצלחה מהירה , בולט פור מיי וולנטיין הוקמה בשנת 2003 בוויילס, בריטניה, מקום שממנו הגיעו גם

הלהקות לוסטפרופטס והמאניק סטריט פריצ'רז. חברי הלהקה שמכירים מילדות הם מת'יו טאק

)שירה,גיטרה, מילים, מנהיג ונער פוסטר ראשי(, מייקל "פאג" פאג'ט )גיטרה, קולות(,

ג'ייסון"ג'יי" ג'יימס )באס, קולות( ומייקל "מוס" תומאס )תופים(. טאק, פאג'ט ותומאס ניגנו מספר שנים בהרכב בשם ג'ף קילד ג'ון, אולם הבסיסט שלהם

נטש אותם יום לפני שהם נכנסו בפעם הראשונה לאולפן ההקלטות. "העזיבה של הבסיסט,

שאני אפילו לא רוצה להזכיר את שמו, הרסה לנו את כל התכניות. הרגשנו כאילו שהוא בעט

לנו במקום מאוד רגיש...", נזכר טאק, פעם מוכר דיסקים בסניף של רשת "וירג'ין" וכיום

רוקר-על)חלומם של לא מעט מוכרים בחנויות דיסקים(. "אבל בסופו של דבר הכל היה

לטובה העזיבה שלו למעשה חיזקה אותנו", הוא מוסיף. הבחורים, כולם באמצע שנות העשרים

לחייהם,גייסו לשורותיהם את ג'יימס, שינו את שם הלהקה לבולט פור מיי וולנטיין

והלכו על צליל יותר בועט ורועש. אחרי סיבוב הופעות מקומי הם הוחתמו על ידי חברת

התקליטים הלונדונית "ויזיבל נויז". בנובמבר 2004 הם הוציאו אי.פי )מיני-אלבום עם

מספר מועט של שירים( ראשון שנקרא על שם הלהקה ; במאי 2005 שוחרר "דה פויזן"

בבריטניה בלבד וזיכה אותם בפרס "האמן הבריטי המתחיל של השנה" של מגזין הרוק הנחשב "קראנג" ; אוגוסט של אותה שנה הם דאגו לספק אי.פי נוסף - "הנד אוף בלאד" )יד הדם(,

והנה אנחנו כאן ב-6002, אחרי שחטיבת המוזיקה של "סוני" הענקית רכשה את זכויות

 ההפצה של האלבום ברחבי העולם, וגם אצלנו. במילים אחרות - הלך להם בקלות. בלי פוזות

 טאק הסולן, שנחשב לטיפוס יהיר ושחצן, מסביר את תופעת ההצלחה המהירה: "תמיד

הוקסמנו מהעוצמה של הלהקות שגדלנו עליהן, וידענו שנוכל להיות כמותן", הוא מגלה.

"מה שמבדיל אותנו מלהקות מטאל ורוק אחרות, זה שאנחנו נשארים נאמנים לשורשי המטאל

שלנו",הוא אומר. "מצד אנחנו משמרים את כל האגרסיביות והברוטליות שגדלנו עליה, אבל

מצ דשני אנחנו מקפידים להקליט שירים איכותיים עם מלודיות טובות. תמיד היינו ותמיד

נהיה בקטע של אולד סקול. הלהקות של היום, עם כל הנו מטאל והאימו שלהן, לא יודעות

לנגן ואנחנו בכלל לא מאזינים להן. יש להקות שהחברים בהן מאופרים עם עיגולים שחורים

מסביב לעיניים וכל מיני שטויות אחרות. כאילו, מה הקטע שלהם? נגנו את המוזיקה שלכם

ואל תעשו פוזות. זה מגוחך בעיני!".

השתכנעתם? חכו, זה לא הכל. טאק חושב ש"אם מחברים מוזיקה טובה ללהקה צעירה שנראית

מצוין,אי אפשר להיכשל". שחצן )אבל צודק(, כבר אמרנו? גם למתופף תומאס, שמעדיף

שתקראו לו מוס, יש דעה מוצקה בקשר להצלחה המטאורית של הלהקה בקרב חובבי המטאל

הבינלאומיים."זה פשוט מאוד", הוא קובע. "האלבום הראשון שלנו הוא אלבום קלאסי. אני

בטוח שגם האלבום השני יהיה קלאסי, והשלישי והרביעי יהיו אף הם אלבומים קלאסיים.

אנחנו נשמיד את עולם המטאל ונבנה אותו מחדש - לא נעצור לרגע!". וטאק מוסיף: "כמו

שאמרתי,הכל עניין של כתיבת שירים טובים. אנשים ירצו להמשיך להאזין לנו וככה נכבוש

אתה עולם. אני רוצה להיות הג'ון לנון של עולם המטאל!". אז אם לא הבנתם את זה עד

עכשיו- החבר'ה האלה בהחלט תופסים מעצמם, ולא רואים אף אחד ממטר.

נכון לעכשיו שוחררו מ"דה פויזן" ארבעה סינגלים: הלהיט חדש "טירז דונט פול"

)הדמעותלא זולגות( - שהגיע למקום 31 במצעד המיינסטרים-רוק של הבילבורד, "אול די'ז

ת'ינגזאיי הייט ריבולב אראונד מי" )כל הדברים שאני שונא חגים סביבי"(, "פור וורדז

טוצ'וק אפון" )ארבע מילים להיחנק מהן( ו"סאפוקייטינג אנדר דה וורדז אוף סורו"

)להיחנקתחת מילות העצב(.

למרות ש"טירז" ו"אול ד'יז ת'ינגז" מלווים בקליפים מושקעים יחסית, שמתארים סיפורי

אהבה טראגיים בין בחור ובחורה, חברי הלהקה הכי מתלהבים מהקליפ של "סאפוקייטינג",

שהופק- מכל המקומות כי מוזרים על פני כדור הארץ - דווקא במערכת מסועפת של מנהרות

ומערות בסלובניה. "המערות האלה היו המקום הכי 'הבי מטאל' בעולם", נזכר מוס.

"בכניסה למערות ראינו כתובות עתיקות בלטינית, וכשירדנו מתחת לפני האדמה האזור היה

מלא בנטיפים ארוכים. פחדתי שהם ייפלו עלינו ויישפדו אותנו בזמן שאני מנגן!".אז

תודה לאל שאף אחד מכם לא שופד שם בסלובניה, אחרת לא הייתם מסוגלים לעמוד בהבטחת

האלבומים הקלאסיים שלכם. ובפעם הבאה שאתם מצלמים קליפ במערת נטיפים.

מה הקטע עם משפטי הפתיחה המטומטמים האלה? מה, הפכתם פתאום לסבתא שלכם, שפתאום נורא

מעניינים אתכם מה אבא שלנו עושה למחייתו?

נו באמת. אין לנו מושג למה אתן מתלוננות על המשפטים האלו כל הזמן, אתן אלו

שמעודדות אותנו להשתמש בהם מלכתחילה. עם יד על הלב, משפט הפתיחה הוא לא באמת מה

שיגרום לכן להגיד לנו כן, נכון? תטענו מה שתטענו, תהיו ביקורתיות וציניות כמה

שתרצו- ברגע שהבחור הנכון ישאל אתכן מה השעה, אתן תצחקקו ותתהו איך זה שהוא הצליח

לנסח משפט כל כך שנון ומדויק שתופס את מהות החיזור בשלמותה.

למה תחומי העניין שלכם גורמים לנו להרגיש שדייט איתכם זה כמו בייביסיטר )רק בלי

הקטע הכיפי של הכסף(?

כי בזמן שאתן עסוקות באיך לא להיות ילדותיות אלא בוגרות ורציניות וגדולות, אנחנו

עסוקים בליהנות הרבה יותר מהשנים האלו. אין שום דבר רע בלהיות ילדותי כל עוד נהנים

מזה,והגיע הזמן שתבינו שנשארו לכן בערך עשר שנים עד שתהיה לכן לגיטימציה להיות

רציניות וממורמרות.

אתם לא מפחדים מג'וקים או מפושעים, אבל יש דבר אחד שמשתק אתכם לגמרי. שמישהו

יסביר לי - מה כל כך מאיים ב"אני אוהב אותך"?

בדיוק דיברנו על זה לפני כמה ימים, כל המין הגברי. אם יש משהו שאנחנו לא מבינים

בכן)לא שיש דברים שאנחנו כן מבינים(, זה למה מפריע לכן שאנחנו לא ממהרים להגיד

"אני אוהב אותך". פשוט אנחנו, בניגוד אליכן, לא מקלים ראש ברגשות של אחרים, ולכן

לא רוצים להגיד את זה אלא אם אנחנו בטוחים את זה. אתן יודעות, מתוך התחשבות. אם

עוד פעם אחת אנחנו שומעים שמישהי מכן מתלוננת על זה, אז אנחנו עומדים לחשוב מחדש

על כל הקטע של "פמיניזם".

למה אתם כל הזמן מתלוננים שאנחנו מסובכות במקום לעשות מה שצריך? למשל, אם אנחנו

שואלות:"אני שמנה?" אתם עונים: "לא!"

כן? ומה עונים על "אתה יותר אוהב אותי או יותר מתגעגע"?!

גודל החזייה שלנו באמת משפיע על ההחלטה שלכם להתחיל איתנו?

אין לנו מושג מאיפה הבאתן את הרעיון המגוחך הזה. נכון, אנחנו בקטע של בנות עם חזה

גדול.אבל בו זמנית אנחנו גם בקטע של בנות עם חזה בינוני, קטן ופצפון. הבת שמחוברת

לחזה מעסיקה אותנו יותר מאשר גודל הקאפ שלה.

איך זה שאתם מעדיפים לראות 11 בבונים שעירים רצים אחרי כדור, על לצאת איתנו

למסיבה שווה? תסבירו לנו פעם אחת את סדר העדיפויות המעוות הזה?

זה לא שאנחנו באמת מעדיפים את הכדורגל על פניכן, כמו שאנחנו רוצים להרגיש שלמרות

שאנחנו יחד, עדיין יש לנו אופי משלנו ותחומי עניין נוספים. ההסבר המלא הרבה יותר

ארוך ומפורט מזה, אבל ניכנס אליו אחרי חדשות הספורט, בסדר?

מה העניין של משחקי האגו? להגיד "אני מצטער" זה למעלה מיכולתכם?

הו, לא, זה בהחלט ביכולתנו. אנחנו פשוט אף פעם לא מצטערים. באמת. אם תסתכלו על זה

אובייקטיבית תגלו שבכל פעם בה משהו קרה, זה תמיד היה באשמתכן. האמת היא שלא רצינו

לפתוח את זה, אבל אם כבר העליתן את העניין - אנחנו עוד מחכים להתנצלות על התאקל

ההוא של פנדורה.

יש שני פירושים במילון למילה "לא" ולא ידענו? זה לא שאנחנו משחקות אותה קשות

להשגה- אנחנו פשוט לא רוצות אתכם.

קודם כל, רק בשביל הפרוטוקול, על פי מילון אבן שושן )שהיה, כמה מפתיע, גבר(, יש

שלושה פירושים למילה "לא". אבל נעזוב את זה לרגע. אנחנו בסך הכל יודעים מה אנחנו

רוצים,ומחליטים לנסות להשיג את זה. מה רע בקצת אסרטיביות? בסופו של יום אנחנו

נצליח להוציא אתכן לאיפושהו ולשבות אתכן בקסמינו, ואתן יודעות את זה. אה, ואתן כן

משחקות אותה קשות להשגה.

איך זה שברגע שאתם נכנסים לקשר, אתם נכנסים על הדרך למערבולת הזמן ויוצאים ממנה

איפושהו בתקופת האבן?

זה לא שאנחנו חושבים שיש לנו בעלות עליכן, או אפילו שתפלרטטו עם בחורים אחרים.

אנחנו פשוט מכירים את עצמנו מספיק טוב בשביל לדעת מה בדיוק עובר לבחור ההוא בראש

בזמן שהוא מחייך אליכן. ואולי לא שמתן לב, אבל אנחנו עובדים ממש קשה בשביל הקשר

הזה,אז האינסטינקט שלנו הוא לשמור עליו, זה הכל. וחוץ מזה שתקופת האבן ממש

מגניבה.לא ראיתן אף פעם "פלינסטונס"?

למה לוקח לכם ארבעה ימים להתקשר אחרי שלקחתם את הטלפון? מה זה אומר? אם אתם

מתקשרים ישר ביום אחרי? איזו משמעות יש לימים זוגיים בעניין הזה?

הלו?

בשורות הקרובות אני עומד לגלות לכן את הסוד השמור ביותר של העולם הגברי. הקלדת

השורות האלה מסכנת אותי בנידוי כללי, אז שימו לב טוב, כי אני לא עומד לחזור על זה

פעמיים:אין לנו שמץ של מושג מה אנחנו עושים! אנחנו יודעים שאנחנו רוצים לצאת

איתכן,אבל מאידך אנחנו גם יודעים שאין לכן שום הגיון. זה יוצר מצב שבו פשוט אין

לנו תוכנית מובנית לגבי איך להגיע לנקודה בה אנחנו נמצאים אתכן בדייט. אז אנחנו כל

פעם מאלתרים מחדש, ומדי פעם מתפלק

לנו איזה מהלך טוב שמוביל לדייט. לפעמים אנחנו מתקשרים ביום שאחרי, לפעמים רק

ארבעה ימים אחר כך. לפעמים אנחנו מחכים לסוף השבוע הבא, או זה שאחריו. לפעמים

אנחנו גם סתם לא יודעים

מה לעשות ולא מתקשרים. אל תדאגו, זה לא שלא מצאתן חן בעינינו. אתן פשוט מטורפות.