 פוסט 2 - אין עזרה
אח יום שישי.. סוף שבוע. אבל לא תמיד סוף השבוע הוא דווקא הסוף, לפעמים הוא רק ההתחלה. הכל התחיל ביום שישי שעבר, התחיל די טוב. עבר לנוראי ביותר. הגעתי לבצפר. בהפסקה ראיתי את עמית יוצאת כזה. כולנו יצאנו איתה. רדפנו אחריה עד לשירותים של הבנות. חשבתי שזה משחק. לא ידעתי מה יצפה לי בקו הסיום של המשחק הזה. היא יצאה משם והלכה לשירותי בנות אחרים. שמענו אותה בוכה. מאיה נכנסה לתא והיא השאירה אותנו בחוץ. חיכיתי להן בחוץ אבל באיזשהו שלב נמאס. כאילו היא חברה שלי והכל אבל נמס לי לעמוד ולחכות לה. אם היה לה כל כך חשוב להגיד לי מה קרה היא הייתה אומרת לי. אבל היא לא. אז נמאס. הלכתי לכיתה. ראיתי אחרי כמה דקות את לינוי וטל עולות לכיתה שאלתי אותן אם הן יודעות שמהו על מה שקרה. טל אמרה כזה "כן שמענו אותן אומרות ש.." לינוי נתנה לה מכה במרפק ואמרה "לא ראינו כלום" ונעצה בטל מבט נוקב. הן יצאו מהכיתה. אחרי עוד כמה דקות (כמה ארוכה ההפסקה הזאת?) ראיתי את מאיה ועמית עולות במדרגות. טל ולינוי יצאו מהכיתה. ראיתי אותן מדברות ליד השירותים של הבנים. לא היה לי נעים לקטוע את השיחה שלהן. אז הלכתי. כל אותו יום הן לא התייחסו אליי. ידעתי שמשהו מסריח (וזה לא הגרביים של יואב). עד עכשיו אני לא יודעת מה זה. עמית אמרה לי שזה לא בגללי. אבל אני לא יודעת אם להאמין או לא. מצד אחד, היא חברה שלי כל כך הרבה זמן, ואני סומכת עליה בעיניים עצומות. אבל מצד שני, אם הייתי חברה טובה שלה היא הייתה אומרת לי מה (אולי) באמת קרה משהו היא הייתה אומרת לי כי היא יכולה לסמוך עליי. אני לא טל נכון? עד עכשיו אני לא יודעת מה קרה אבל אולי אני סתם פרנואידית כי היא אמרה לי כזה "היה לי יום חרא". אבל ת'אמת? לא נראה לי שהיא הייתה בוכה בגלל "יום חרא". אני לא ממש יודעת מה היא אמרה למאיה, לינוי וטל אבל זה משהו שכנראה משמעותי. משמעותי מאוד בחברות שלי עם הבנות. זה ממש מוזר. לא ממש יודעת להסביר. אני גם לא יודעת למה זה מטריד אותי, כי עבר שבוע אבל עדיין כל פעם שאני נזכרת בזה אני רוצה לבכות. אבל אני לא עושה את זה. כי ת'אמת? היא ממש לא שווה את הדמעות שלי. אף אחד לא שווה. אפילו לא יואב. כי אני לא אוהבת אותו יותר. הוא לא שווה אותי. אין לי את הכוח לקוות ולקוות שיקרה משהו ובסוף? זה לא
קורה. אני חושבת שדי, לא מגיע לי לחכות יותר. אם באמת היה לו חשוב לעשות משהו, הוא היה עושה אותו
כבר. אבל אני הבנתי. הוא לא רוצה לעשות כלום בנידון, אז גם אני לא, הוא לא אוהב אותי, אז אני לא אוהבת
אותו. הוא לא צריך אותי, אז אני לא צריכה אותו. מי הוא בכלל? תאמינו לי שבעוד חמישים שנה אני אתקשר אליו
ואראה שהוא בתול חסר חיים שיושב על המחשב ומשחק ב-FRIV. אז הוא סתם זבל, ומגיע לי יותר ממנו. אני יודעת
שזה נשמע כמו משפט של כונפות אבל "I DON'T CARE , I LOVE IT" (תרגום למוגבלים : לא אכפת לי אני אוהבת את
זה). הוא סתם ייתקע עליי ויבין שהוא עשה ביג טעות , ולכן אני מאחלת לו "הלוואי שתמות" (כן כן אני רואה סברי מרנן
מי לא?) יודעים מה לא נהרוס לכם את השבת. שבת קודש לכולם אוהבת כל כך. אם יש לכם בקשות לביקורות כמו
(תוכניות טלוויזיה , סרטים , אירועים) או סתםשאני (או אתם) נספר על פאדיחות שקרו לנו, תכתבו בפורום , או במייל שיש
בתכני האתר ואני כבר אדאג לערוך ולהעלות. תאמינו לי יהיה מצחיק, מילה של נועה.. טוב אז תהנו בשבת (או שסתם תישנו)
מתה עלייכם ♥ נשיקות :*
|
|
|
