'רשימת המכולת'
'רשימת המכולת האחרת'
'הצד ההפוך של רשימות המכולת'
הבעיה
רשימת המאפיינים של ילדים בוגרים ("רשימת המכולת")
אלה המאפיינים המשותפים שאנו מביאים עמנו מבתים עם הורים אלכוהוליסטים ומשפחות לא מתפקדות.
- הפכנו למבודדים ולמפוחדים מאנשים ומדמויות סמכות.
- הפכנו לרודפי אישורים ואיבדנו בדרך את הזהות שלנו.
- אנחנו נבהלים מאנשים כועסים ומכל ביקורת אישית.
- אנחנו הופכים לאלכוהוליסטים, מתחתנים איתם או שניהם, או מוצאים אישיות כפייתית אחרת, כגון מכורים לעבודה, כדי למלא את צורכי הנטישה החולניים שלנו.
- אנחנו חיים את החיים מנקודת מבט של קוֹרְבָּנוֹת ונמשכים לחולשה הזאת בחיי האהבה ובחברויות שלנו.
- יש לנו חוש אחריות מופרז, וקל לנו יותר לדאוג לאחרים מאשר לעצמנו; זה מאפשר לנו לא להתבונן מקרוב מדי בשגיאות שלנו.
- אנחנו חשים אשמה כאשר אנו עומדים על שלנו במקום להיכנע לאחרים.
- אנחנו מתמכרים לריגושים.
- אנחנו טועים לחשוב שרחמים הם אהבה ונוטים "לאהוב" אנשים שאנחנו יכולים "לרחם" עליהם ו"להציל" אותם.
- "חנקנו" את הרגשות שלנו מהילדות הטראומטית שחווינו ואיבדנו את היכולת להרגיש או לבטא רגשות כי זה כואב כל-כך (הכחשה).
- אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה ויש לנו הערכה-עצמית נמוכה.
- יש לנו אישיות תלותית שנחרדת מנטישה ותעשה כל דבר כדי לאחוז בקשרים ולא לחוות את תחושות הנטישה המכאיבות, שחשנו כתוצאה מחיים עם אנשים חולים שמעולם לא היו שם עבורנו מבחינה רגשית.
- אלכוהוליזם היא מחלה משפחתית; אנחנו הפכנו לפָּארָא-אלכוהוליסטים ופיתחנו את מאפייני המחלה אפילו שמעולם לא שתינו אלכוהול.
- פָּארָא-אלכוהוליסטים הם תגובתיים במקום להיות משתתפים פעילים.
______________________________________________
"רשימת המכולת האחרת"
- כדי להסתיר את הפחד שלנו מאנשים ואת האימה שלנו מפני בידוד, הפכנו באופן טרגי בעצמנו לדמויות סמכות שמאיימות על אחרים וגורמות להם לסגת ולהתנתק.
- כדי להימנע מהתערבבות עם אנשים אחרים ואיבוד עצמנו בתוך כך, אנחנו מפתחים מספיקות-עצמית קשיחה. אנחנו סולדים מהאישורים של אחרים.
- אנחנו מבהילים אנשים עם הכעס שלנו והאיום בביקורת מקטינה.
- אנחנו דומיננטיים על אחרים ונוטשים אותם לפני שהם יכולים לנטוש אותנו, או שאנחנו נמנעים לגמרי ממערכות יחסים עם אנשים תלותיים. כדי להימנע מלהיפגע, אנחנו מתבודדים ומתנתקים – וכך נוטשים את עצמנו.
- אנחנו חיים את החיים מנקודת מבט של פגיעה באחרים והפיכתם לקורבנות שלנו, ובמערכות היחסים החשובות שלנו אנחנו נמשכים לאנשים שבהם אנחנו יכולים לעשות מניפולציה ושעליהם אנחנו יכולים לשלוט.
- אנחנו חסרי אחריות ומרוכזים בעצמנו. תחושת הערך-העצמי והחשיבות-העצמית המופרזת שלנו מונעת מאיתנו לראות את החסרונות והמגרעות שלנו.
- אנחנו גורמים לאחרים להרגיש אשמים כאשר הם מנסים לעמוד על שלהם.
- אנחנו נשארים מתים מבפנים וקהי-חושים כדי לדכא את הפחד שלנו .
- אנחנו שונאים אנשים ש"משחקים" את הקורבן ומתחננים שיצילו אותם.
- אנחנו מכחישים את זה שנפגענו ומדכאים את הרגשות שלנו באמצעות ביטוי דרמטי של "כאילו" הָרְגָשוֹת.
- כדי להגן על עצמנו מפני ענישה-עצמית על כך שנכשלנו "להציל" את המשפחה שלנו, אנחנו משליכים את השנאה העצמית שלנו על אחרים ופוגעים בהם במקום זאת.
- אנחנו "מנהלים" את כמות החסכים האדירה שאנחנו חשים, כתוצאה מנטישה בבית שבו גדלנו, על ידי יציאה במהירות ממערכות יחסים שמאיימות על "העצמאות" שלנו (אל תתקרבו אליי יותר מידי).
- אנחנו מסרבים להודות שהושפענו מחוסר-תפקוד משפחתי או שהיה חוסר-תפקוד בבית שבו גדלנו או שהפנמנו את הגישות וההתנהגויות ההרסניות של משפחתנו.
- אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו בכלל לא כמו האנשים התלותיים שגידלו אותנו.
__________________________________
הצד ההפוך של "רשימת המכולת"
1. אנו יוצאים מהבידוד ואיננו מפחדים באופן לא מציאותי מאנשים אחרים, אפילו לא מדמויות סמכות.
2. איננו תלויים באחרים שיגידו לנו מי אנחנו.
3. איננו פוחדים באופן אוטומטי מאנשים כועסים ואיננו מתייחסים לביקורת אישית כאל איום.
4. אין לנו צורך כפייתי לשחזר נטישה.
5. אנו מפסיקים לחיות מנקודת מבט של קורבנות ולא נמשכים לתכונה הזאת במערכות היחסים החשובות שלנו.
6. איננו משתמשים ב"איפשור" התנהגויות פוגעניות [enabling] כדרך להימנע מלהביט במגרעות שלנו.
7. איננו מרגישים אשמה כאשר אנו עומדים על שלנו.
8. אנו נמנעים מ'שִכְּרות רגשית' ובוחרים מערכות יחסים שאפשר לעבוד איתן בִּמקום חוסר נחת תמידי.
9. אנו מסוגלים להבדיל בין אהבה לרחמים ואיננו חושבים שהצלת אנשים עליהם אנו מרחמים זו פעולה של אהבה.
10. אנו יוצאים מהכחשה בקשר לילדות הטראומטית שלנו ומשיגים מחדש את היכולת להרגיש ולבטא את הרגשות שלנו.
11. אנו מפסיקים לשפוט ולגנות את עצמנו ומגלים את תחושת הערך העצמי שלנו.
12. אנו הופכים לעצמאיים יותר וכבר לא חרדים מנטישה. יש לנו מערכות יחסים הדדיות עם אנשים בריאים, ולא מערכות יחסים תלותיות עם אנשים שאינם זמינים רגשית.
13. אנו מזהים את המאפיינים של אלכוהוליזם ופארא-אלכוהוליזם שהפנמנו, מכירים בהם ומשתחררים מהם.
14. אנו משתתפים פעילים [actors] ולא תגובתיים [reactors].
_____________________________________
הצד ההפוך של רשימת המכולת האחרת
1. אנו מתמודדים ונפטרים מהפחד מאנשים ומהאימה מבידוד ומפסיקים לאיים על אחרים עם הכוח והעמדה שלנו.
2. אנו מבינים שמקום המפלט שבנינו כדי להגן על הילד המפוחד והפגוע בתוכנו, הפך לבית כלא ואנו הופכים למוכנים להסתכן ולצאת מהבידוד.
3. עם תחושות מחודשות של ערך עצמי והערכה עצמית, אנו מבינים שאין יותר צורך להגן על עצמנו על ידי הפחדת אחרים באמצעות סלידה, לעג וכעס.
4. אנו מקבלים ומנחמים את הילד הפנימי המבודד והפגוע שנטשנו והכחשנו, ובכך שמים קץ לצורך להחצין בהתנהגות את הפחד שלנו מהתערבבות ונטישה עם אנשים אחרים.
5. בגלל שאנחנו שלמים איננו מנסים יותר לשלוט באחרים באמצעות מניפולציה ולאכוף עליהם ולקשור אותם אלינו על ידי פחד כדי להימנע מלהרגיש מבודדים ולבד.
6. הודות לעריכת רשימות מִימְצָאים מעמיקות, אנו מגלים את הזהות האמיתית שלנו כאנשים בעלי יכולת וערך. הבקשה להסרת החסרונות שלנו משחררת אותנו מהנטל של רגשות נחיתות ועליונות.
7. אנו תומכים באחרים ומעודדים אותם במאמציהם להיות אסרטיביים.
8. אנו חושפים את פחדי הילדות שלנו, נותנים להם הכרה ומבטאים אותם ומתרחקים משִכְּרוּת רגשית.
9. יש לנו חמלה כלפי כל מי שלכוד ב"משולש הדרמה" ומחפש נואשוֹת מפלט מחוסר השפיות.
10. אנו מקבלים את העובדה שעברנו טראומה בילדות ואיבדנו את היכולת להרגיש. בעזרת 12 הצעדים כתוכנית להחלמה, אנו משיגים מחדש את היכולת להרגיש ולזכור והופכים לבני אדם שלמים שהם מאושרים, עליזים וחופשיים.
11. קבלת העובדה שהיינו חסרי אונים כילדים "להציל" את משפחתנו מאפשרת לנו לשחרר את השנאה-העצמית שלנו ולהפסיק להעניש את עצמנו ואחרים על שאנו והם לא מספיק.
12. על ידי קבלת הילד הפנימי ואיחוד איתו/ה, איננו מאוימים יותר מאינטימיות, בגלל הפחד שנִבַלע או שנהפוך לבלתי נראים.
13. ההכרה במציאות של חוסר-תפקוד משפחתי משחררת אותנו מהצורך להתנהג כאילו הכול היה בסדר או להמשיך להכחיש שאנו עדיין מגיבים שלא במודע לנזק ולפגיעה בנו כילדים.
14. אנו מפסיקים להכחיש ועושים משהו לגבי התלות הפוסט-טראומטית שלנו בחומרים, באנשים, במקומות ובדברים כדי לסלף את המציאות ולהימנע ממנה.
_______________________________________
הבעיה
[מבוסס על 'רשימת המכולת']
גילינו שלרבים מאיתנו יש מאפיינים משותפים, כתוצאה מהגדילה בבית אלכוהוליסטי או לא מתפקד. חשנו בידוד וחוסר נוחות עם אנשים אחרים, במיוחד דמויות סמכות. כדי להגן על עצמנו, הפכנו לאנשים-שמרצים-אנשים, למרות שאיבדנו את הזהות של עצמנו בתוך כך. תפסנו כל ביקורת כלפינו כאיום. הפכנו לאלכוהוליסטים (או אימצנו התמכרות אחרת) בעצמנו, או שהתחתנו עם מכורים, או שניהם. אם לא מצאנו מכורים, נמשכנו לאנשים עם התנהגויות כפייתיות אחרות, כגון מכורים לעבודה וכו', כדי למלא את הצורך החולני שלנו בנטישה.
אנחנו חיים את החיים מנקודת מבט של קורבנוֹת. בהיותנו בעלי חוש אחריות מופרז, העדפנו להתעסק באחרים במקום בעצמנו. חשנו רגשות אשם כאשר עמדנו על שלנו והגנו על עצמנו, במקום לוותר לאחרים. כך, אנחנו הופכים ליצורים שמגיבים במקום לפעול, ומניחים לאחרים לקחת את היוזמה. היינו בעלי אישיות תלותית - מבועתים מפני נטישה, מוכנים לעשות כמעט כל דבר כדי להמשיך לאחוז במערכות יחסים כדי שלא יינטשו אותנו רגשית. אבל המשכנו לבחור מערכות יחסים לא בטוחות כי הן תאמו למערכות היחסים שלנו בילדות עם הורים אלכוהוליסטים או לא מתפקדים.
תסמיני המחלה המשפחתית הללו של אלכוהוליזם או חוסר תפקוד הפכו אותנו ל"קורבנות-שותפים" – אלה שנדבקים במחלה בלי שהם עצמם בהכרח שתו או השתמשו. למדנו כילדים לחנוק את הרגשות שלנו והשארנו אותם קבורים כאנשים מבוגרים. כתוצאה מהתניה זו, טעינו לחשוב שרחמים הם אהבה, ונטינו לאהוב אנשים שיכולנו להציל. בעוד יותר הרסנות-עצמית, הפכנו למכורים להתרגשות בכל תחומי חיינו, תוך העדפת חוסר-נחת תמידי על-פני מערכות יחסים מתפקדות. זהו תיאור, ולא כתב אישום.
