עופרים, שבת שלום

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

ספר בראשית, פרק ב', פסוקים א'-ג'

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

ספר שמות, פרק כ', פסוקים ח'-י"א

בשבת נהוג לברך איש את רעהו בברכת "שבת שלום". שלום זהו שמו של ה', ומכיוון שבשבת יש מצווה מיוחדת להבדיל יום זה משאר ימות השבוע - אומרים "שבת שלום", ולא שלום רגיל.

בימי חול אנו רגילים לברך ברכת שלום, אולם בשבת ישנה מצוה מיוחדת לזכור את קדושתה, כלומר להבדילה משאר ימות החול, ולכן יהודי שפוגש את חברו בשבת אומר לו "שבת שלום", ובכך אף מקיים מצוות "זכור את יום השבת לקדשו".

על פי כתבי הקודש, בורא עולם ברא את העולם כעבור שישה ימים, ובשביעי הוא נח. עבור היהודים, החג הוקם באמצעות משה לפני 3000 שנה. לפני יציאת מצרים, לא היה שום טעם בחג, כי העבדים לא נחו, והאדונים לא היו זקוקים למנוחה, הם לא עבדו.

מצוות השבת נכנסה למשפט העברי בסיום הברית בהר סיני. חובת שמירתה נקבעה לא רק ליהודים, אלא לכל אלה החיים לצדם.

השמירה על השבת מתחילה ביום שישי בערב. עם תחילת השקיעה, היהודים מברכים לכל: "שבת שלום!" .

ביום שישי בערב, אם המשפחה מדליקה ומברכת על הנרות ואב המשפחה מקדש על היין. הארוחה מתאפיינת בלחם מיוחד שנקרא חלה.

לאחר התפילה, המשפחה מתכנסת לארוחה. שיחות ביזאריות אסורות. על השולחן ניצבים הנרות ליצור אווירה חגיגית ומיוחדת, בערב שרים שירים חגיגיים סביב השולחן. שלום ושלווה שוררים בבית.

השבת מסתיימת לאחר השקיעה, כלומר לאחר 25 שעות.

מנהגי יום השבת

השמירה על השבת מתחילה ביום שישי בערב. עם תחילת השקיעה, היהודים אומרים לכל: "שבת שלום!" מילים אלה מתכוון המשאלה של שבת מנה לכל יהודי.

ביום שישי בערב, האם מדליקה נרות ומתפללת לשלום הבית והילדים. האב, בתפילה מיוחדת, מקדש את היין. ביום זה, לחם מיוחד מוגש לשולחן שנקרא חלה. לאחר התפילה, המשפחה מתחילה את הארוחה. שיחות ביזאריות אסורות. על השולחן ניצבים נרות ליצירת אווירה מיוחדת, לאחר הארוחה מתחילים לשיר שירי שבת סביב השולחן. האווירה בבית חגיגית ונעימה ,בבית שורר רוגע שמאפיין את יום השבת.

השבת מסתיימת - לאחר השקיעה ביום שבת, כלומר, החגיגה נמשכת כ -25 שעות.

מאפייני השבת

ביום שישי בערב, כל המקומות סגורים: חנויות, בתי קפה, מוזיאונים. הפתיחה שלהם תתרחש לאחר צאת השבת - במוצאי שבת, או ביום ראשון בבוקר.

תחבורה עירונית בד"כ לא מתקיימת בשבת. אם יש צורך בתחבורה ניתן להיעזר במוניות או ברכב פרטי.

המעליות עוצרות בכל קומה, כדי שיהודים המסורתיים לא ייאלצו ללחוץ על כפתורי המעלית ובכך להפר את מצוות השבת. ניתן לראות מעליות מסוג זה ברוב בתי המלון בישראל.

שירותי חירום ורפואה מתקיימים בשבת. משום שפיקוח נפש דוחה שבת, וכדי להציל חיי אדם יש אפשרות להפר כללי שבת.

מה עוד אפשר לעשות בשבת? על פי המסורת, אסורה כל עבודה יצירתית, ועל כן יש לפעול על פי המסורת. אין להדליק אש, או חשמל, אין לנהוג ברכב. אבל פעילויות שאינן יצירתיות מותר. כמו: חיתוך ירקות, קריאת ספר ועוד...

המשמעות הרוחנית של השבת

"שבת שלום" מתחילה ביום שישי בערב ונמשכת לאורך כל יום השבת. מילים אלה ואת המשאלה של שבת שיש בה שלום ושלווה.

תחילה הזכירה השבת לאדם את בוראו ואת הגאולה מן העבדות.

השבת מסתיימת כאשר אדם חוזר לשיגרה ולעשייה, במהלך השבוע לא ניתן יותר להיות במצב של מרגוע, לשוחח עם בני משפחה וחברים, ליהנות מהטבע, יום שבת מאפשר לאדם להנות מעמל של כל השבוע.

למידע נוסף הקליקו כאן

על השבת וקדושתה

הַשַּׁבָּת היא יום קדושה ומנוחה שבועי ביהדות, המועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בערבו של יום שישי, מעט קודם לשקיעת החמה – זמן הקרוי "ליל שבת", וסיומה הוא ביום המחרת, עם צאת הכוכבים – זמן הקרוי "מוצאי שבת". ביהדות נחשבת השבת למועד המקודש ביותר.

שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי המדרש, השבת הראשונה ניתנה לאדם ביום היבראו, ושמירתה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. לדברי סדר עולם, פרק ה', השבת הראשונה ששמרו עם ישראל בצאתם ממצרים הייתה ביום כ"א באייר. לדברי התלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ז, עמוד ב', השבת הראשונה הייתה בכ"ב באייר.

השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים, ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם, וממספר מקורות בתנ"ך. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, לימוד תורה והתרוממות הנפש. שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה ואי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה היהודית, כמו כן שמירת השבת מקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית.

בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד בפני עדים שהתרו בו הוא מוות בסקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין.

הרעיון של יום מנוחה שבועי, אומץ על ידי עמים רבים בעולם עוד בימי קדם, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.

ועוד על השבת הקליקו כאן.

מעיקרי השבת

ליום השבת הדתי סדר קבוע מתחילתו ועד סופו. להלן כמה מעיקריו:

הדלקת נרות שבת - השבת הביתית נפתחת בהדלקת נרות שבת ובברכה עליהם, זמן מסוים קודם לשקיעת החמה ביום שישי.

קבלת שבת - תפילת השבת נפתחת באמירת 'לכו נרננה' ומזמורים נבחרים אחרים מספר תהילים, טקס מאוחר יחסית שתיקנו מקובלים בצפת, במאה ה-16, ופשט בתפוצות ישראל יחד עם שירת הפיוט 'לכה דודי'. לאחר טקס קבלת השבת מתפללים תפילת ערבית של שבת, השונה מהתפילה של ימות החול ומכילה בחובה את גרעין הקידוש של ליל השבת.

קידוש וסעודת ליל שבת - הקידוש הוא ברכה הנאמרת בליל וביום השבת על כוס יין או על פת (אם חסר יין), יחד עם אזכור פסוקים על השבת מן המקרא. הקידוש מהווה את קיום מצוות זכירת השבת. הקידוש הוא טקס הנערך לפני תחילת סעודת ליל שבת במעמד כל בני הבית. לאחריו מברכים על לחם משנה, שתי כיכרות לחם שלמות, כזכר למן. כיום נוהגים לברך על חלות.

עונג שבת - חלק מהותי מתוכן השבת קשור למצווה להתענג על החומריות ולקדש אותה, ולכן מצווה בשבת לסעוד שלוש סעודות.

תפילת שחרית של שבת - תפילה הכוללת תפילת שחרית חגיגית, קריאה בתורה בפרשת השבוע (ראו גם להלן), הפטרה, ותפילת מוסף.

סעודת יום שבת - סעודת אשר נערכת לאחר סיום תפילת מוסף וכוללת בתחילתה קידוש קצר.

תפילת מנחה של שבת - תפילת מנחה בנוסח מיוחד לשבת יחד עם קריאה קצרה בתורה.

סעודה שלישית - ההלכה מחייבת לאכול בשבת שלוש סעודות, אחת בערב ושתיים ביום. צריך להתחיל את סעודה שלישית אחרי זמן מנחה ונהוג להתחיל את הסעודה השלישית זמן מה לפני שקיעת החמה, המבשרת את סיומה של השבת והתחלת ימי החול. בסוף הסעודה נהוג לשיר שירים שקטים המכונים "שירי נשמה".

הבדלה - טקס המסמן את סוף השבת ושתפקידו "להבדיל בין קודש לחול" - בין השבת לימות החול. רק לאחר ההבדלה ניתן להתחיל בעיסוקי השבוע הרגילים האסורים בשבת. ההבדלה נערכת לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, שהיא תפילת ערבית של ימות חול עם תוספות מעטות.

מצוות עשה מן התורה שמשמעותו "זכור את יום השבת לקדשו "

זכרהו זכירת שבח וקידוש בכניסתו וביציאתו, בכניסתו – בקידוש, ביציאתו – בהבדלה. (רמב"ם הלכות שבת פר' כ"ט)

הברכה הרביעית היא ברכת ההבדלה. בברכת ההבדלה אנחנו מודים לקב"ה שברא עולם מתוקן ומסודר שבו לכל דבר זמן מתאים ומקום מיוחד, מובדל ונפרד.

"נשמה יתרה נותן הקב"ה באדם ערב שבת,
ולמוצא שבת נוטלין אותה מימנו."
מסכת ביצה, דף ט"ז ע"א