- שבו המחשבה תופסת פיקוד.

 

 

 

- שבו אנחנו חושבות- עם הפתעונת . 

 

הגיע שבע וחצי. הלכנו לבית של רונית. לבשתי גופיה לבנה, עם מכנס ג'ינס קצר בצבע ורוד עתיק. נעלתי סנדלים שחורות,

אמא שלי עשתה לי צמה סינית, והלכתי. הבית של רונית היה בית גדול. כמו שלנו. מעוצב, ויפה כמו שלנו. "הי" פלג חייכה אלי,

וטחבה לפיה, עוגיה שאמא של רונית הכינה. אמא של רונית  , עליזה, הגישה לי, צלחת עוגיות . "תודה רבה" חייכתי. אני, ועליזה? אפשר לומר צמד חמד.

היא מכינה ואני אוכלת. למרות שהיא בת 34 , ואני בת 12. העוגיות, והעוגות שלה כול כך טעימות, שהבטן שלי, כול פעם מתרוקנת מחדש. אמא שלי לעומתה, (לאמא שלי קוראים סיגל) האוכל שלה, טעים. היא יודעת להכין כול דבר, שקשור לגורמה, מזרחי, תימני, ועוד מלא. היא מוכשרת. טחבתי 2 עוגיות לפה, והשארתי 6 עוגיות לשאר הבנות. "היי" מאיה קראה לי ולפלג, לחדר של רונית. "לירי, תכף תבוא" . חיכינו כמה דקות, ולירי הגיעה. התיישבנו על השטיח בחדר של רונית. היה לי שטיח מוזר. היו בחצי ממני פסים, פס ורוד פס צהוב, ובחצי השני שלו, היו עיגולים בצבע חום ואפור. בקיצור, שטיח משונה. "תקשיבו" מאיה פתחה בנושא,

"אנחנו חייבות לתכנן תוכנית נקמה. אנחנו לא נשתוק לה" . באמת, פעם ראשונה, שאני רואה את מאיה, כול כך נמרצת. מאיה בדרך כלל ממש עצלנית. היא אומרת, שהחיים הולכים לפניה. הם יובילו אותה. " כן" הסכמתי , "את זה אנחנו כבר יודעות. מה שאנחנו לא יודעות, זה מה נעשה. הריי, ההורים שלה, מיליארדרים, ומי יעדייף רגילות על עשירות?" כולם באמת הבינו, שאין מה לעשות. תמיד הכסף יעמוד בראש. "תקשיבו" לירי אמרה , "יש לי רעיון גאוני!". היא התלהבה מדי.

"אנחנו יכולות לשים לה חומר משלשל באוכל" .

פסלנו את הרעיון שלה. "סתומה" רונית העליבה אותה. לירי לא שמה לב, ועדיין התלהבה מה"רעיון" שלה. "תקשיבו. אנחנו יכולות, לעשות איזה משהו, ממש מזיק, ולהשאיר הוכחה, או סימן שזאת היא" אמרה פלג. פלג החכמה. "פלג צודקת" מאיה הסכימה.

"כן, מאיה ה'חכמה' את זה אנחנו יודעות! כלומר, רעיון טוב. אבל איך ומה, זאת החשיבה" השיבה לירי.

"די בנות!" שוב הפסקתי מריבה, "פלג צודקת. היא בינתיים מובילה אותנו. אנחנו חייבות לחשוב על משהו, אחרת לעולם לא נצליח להכשיל אותה,

ולגרום לה להצטער". האמת, שדיברתי בהיגיון. לילי, היא לא אחת שמכשילים אותה, בין רגע. היא ממש קשה להכשלה. "יש לי רעיון" קפצה רונית.

כולנו הסתכלנו עליה. אורו פניה. "אנחנו יכולות, לשלוח מכתב אהבה , מודפס למישהו, שהוא ממש רכלן. ותנחשו מי זה? "

"ירין" ענו כולם פה אחד. הוקסמנו מהמחשבה שלה. "נכון! ומה גם, שהיא תמיד אומרת 'בבית שלי יש הכול, מדפסת מחשב בחדר הכול אני עשירה' וגם אל תשכחו בנות, אבא שלה עובד בחנות מחשבים מדפסות ודיו, כך שזה נותן תגבור למזימה". הנהנו בראש לחיוב. "רונית" חיבקנו אותה , "את מדהימה", כולנו אמרנו פה אחד. "וזו סיבה מספיק טובה, שגם יותם יאהב אותך כמו שאת אותו" מאיה אמרה. חייכתי. רונית חייכה גם. היה לרונית צלצול בפלאפון. וזה היה מיותם. "חבל לא דיברנו על מיליון דולר" אורו פניה של לירי .  רונית שמה את הפלאפון על מצב רמקול, שכולנו נוכל לשמוע.

"הלו רונית מה קורה?"

"בסדר"

"תגידיי...... את רוצה להיות חברה שלי?"

רונית חייכה, ומחטה דמעה. "כן"

"טוב, אז אני אוהב אותך"

"גם אני"

~ברגע הזה, התחלנו לספר לו, את כול התוכניות שלנו~

"חחחח , מעולה!"

"טוב אהוב שלי,

ביי ולילה טוב"

"כן גם לך".

ונותק השיחה. "רוווווווווווווווווווווווווווווונית" צעקתי. וכול כך שמחתי. ישבנו ופטפטנו, על יותם ועליה. "טוב די" פלג הפסיקה אותנו, וטחבה לפה עוגיה, "אנחנו צריכות להתחיל לדבר, על לילי. אחרת לעולם היא לא תפסיק,"

"כן, היא צודקת בנות" אמרה רונית, "מתי עושים את המשימה, זאת השאלה הכי קשה. שנתחיל לכתוב מכתב אהבה?" .

הנהנו. רונית הדליקה את המחשב , ונכנסה ל- "WORD" נכנסו לגבולות עמוד, ועשינו מסגרת של לבבות. לאחר מכן, כתבו כך:

לירין המתוק.

אני ממש מאוהבת בך מכיתה א'. אתה ממש מתוק, חמוד, חתיך, אין כמוך! אני יעשה הכול בשבילך.

מתה עליך לילי.

לילי הביאה מעטפה של לבבות ועליה חרוט טבעת נישואין. שידגיש עוד יותר את הצחוק. רונית הציעה שנישן אצלה. כולנו התקשרנו לאימהות שלנו, והן הסכימו. "בתנאי שתלכו לישון בתשע" האימהות ציינו. "כן, כן" ענו כולן. כול אחת, הלכה להביא את תיק הבית ספר שלה, ואת הבגדים לבית הספר, וכמובן את המברשת שיניים. קמנו מוקדם בבוקר. אמא של רונית עשתה לי צמה סינית, ושלחה לנו עוגיות סנדוויץ' ופירות בתיק. "כול כך מוקדם אתן הולכות" . היהנו לחיוב. "אנחנו צריכות ללכת , לעזור קצת לויקי , לארגן את הכיתה" שיקרנו. שקר לבן. באנו מוקדם, שמנו במגירה של ירין, והלכנו למחבוא שלנו, שרק אנחנו יודעות איפה הוא, וחיכנו שכולם יגיעו, אחרי חמש עשרה דקות, כלומר רבע שעה, שהיינו שם, הלכנו. ראינו את לילי מוחה דמעות, וירין צוחק בפרצוף שלה. כולם ירדו על לילי. "אוי, מה קרה לך מסכנונה" מאיה ירדה עליה. לילי בכתה עוד יותר, "ועוד כמה במכה", לירי כיחכחה בגרונה ואמרה, "הידעתם ? לילי עושה פיפי במיטה, ההורים של לילי לא מסכימים לה ללכת עם חברות לבד לקניון, היא ודן פעם אחת התנשקו בחדר של המנהלת" לילי הייתה אדומה. "כלבה" היא צעקה, "והידעתם, שעדי, אוהבת את ניב?" לרגע , רציתי למות.  רציתי להעלם. בושה. אבל לא נתתי לזה לקרות, "כן. ואני לא מתביישת בזה. הידעתם שאח של לילי, ליאור בן ה14 נוהג בלי רישיון, ושהוא והמנהלת התנשקו פעם אחת?" לילי האדימה ואמרה "פוסטמה". היא יצאה  מהכיתה.  כמה במכה אחת. יפה לנו.