|
פרק מ'ס 2 - בלבול . נהיה פתאום חושך . לא ראיתי כלום . רק שמעתי ליחשושים קטנים . פקחתי את עיני , וראיתי את כל הכיתה שלי סביב , כ"כ קצרי - רוח מתאספים סביב מיטתי . " איפה אני ? " שאלתי . " את בחדר האחות של בי"ס " ענו כל חבריי לכיתה . " חח טוב יאללה , נלך ? " שאלתי , וניסיתי לקום מהמיטה , אך לא הצלחתי . ידיי ורגלי היו קשורות אל המיטה ולא שמתי לב לכך . " מזה ? למה קשרתם אותי ? " שאלתי המומה . " אנחנו ? קשרנו ? מה פתאום ! את בהזיות . " אמרו , שוב כל חבריי לכיתה . " לא מצחיק . יאללה , שחררו אותי כבר ! " אמרתי בכעס . " לא עד שנשאל אותך כמה שאלות גברת מ' " אמרו . " חחח אתם לא רצינים ! " שאלתי בגיחוך . אך הם נשארו רצינים . " אתם כן רצינים .. " התייאשתי . לפתע , הם הורידו מסכות מפניהם ! אלו לא היו חבריי לכיתה ! אלו היו אנשים מוזרים , לבושים בחליפות שחורות ומפחידות . פרצופם עמוק ומפחיד ומאוד רציני . לא הבנתי איפה אני ומה אני עושה פה .. " טוב תשחררו אותי . מה הולך פה ? למה אני פה ? " שאלתי בבכי . " גברת מ' . תפסיקי לשאול שאלות ! אנחנו עושים זאת . אל תדאגי ! כאן , את תהיי הכי בטוחה ומוגנת . פה , את לא תצטרכי לסבול . " אמרו . " לסבול ? אני ? אני לא סובלת בחיים שלי ! ישלי חיים מאושרים ונעימים . אוקיי ? " שאלתי . " טוב , את מאלצת אותנו להשתמש באמצעים לא נעימים . אבל כשאין - ברירה אז ... אין ברירה !!! " קראו כולם והצמידו אל אפי מין מטפחת לבנה כזאת , שהרדימה אותי מהר כ"כ וגרמה לי לכאב ראש נוראי . " יס , אוקיי . דונט וורינג . הווריטינג אר ינ קונדג'רול " ( פירוש - ' כן , אוקיי . אל תדאג . הכל בסדר \ כמתוכנן ' ) . " גברת מ' ? עכשיו את מוכנה לשתף פעולה ? " שאל אחד מהבחורים כשהתעוררתי . " לא ! למה ? כי דבר ראשון , אני לא מכירה אתכם . אני לא יודעת למה אני פה , מה קרה בכלל . ודבר שני , זה שאתם מאלצים אותי להיות פה , זה כבר לא בסדר . אז אין מצב שאני משתפת איתכם פעולה במשהו לא בסדר . " אמרתי בכעס . " את יותר מדי חכמה . " אמרו . " שזה מאוד מאוד טוב ! וזה מראה שאנחנו לא טועים . " אמרו בשמחה . " מה ? על מה אתם מדברים ? מה אתם רוצים ממני ? עזבו אותי ! " אמרתי בבכי . " בוש ? גש להביא לגברת מ' פת ומים . כך אנו לא מכבדים אורחים ! " אמר לפתע אדם מבוגר שצץ מאיזשהו מקום . האדם היה לבוש בגלימה שחורה , חולצה לבנה ומכנסיים שחורים . היו לו זיפים ושפמפם קטן . " כן בוס ! " אמר , ככל הנראה , בוש . " שלום לך , ביתי . " אמר לפתע אותו בחור . " שמי הוא סרלין . ואני הנשיא של המקדש הזה . או איך שלא תקראי לזה . " אמר בחיוך . לעומתו אני פרצתי בבכי ואמרתי . " אתה יודע איך אני קוראת למקום הזה ? גיהנום ! תוציאו אותי מפה כבר , משוגעים ! " התחלתי לצרוח . " די ביתי . " אמר . " ביתי ? אני לא הבת שלך ! " אמרתי . הוא צחק . " למה אתה צוחק ? " שאלתי בבכי . " ביתי , לאט לאט את תתחילי להבין את הדברים . את לא הגעת לפה סתם , לכל דבר בחיים יש סיבה ויש סיבה לזה שאת פה . כשתגדלי , תביני שאנחנו לא רעים כמו שאת חושבת , ושאנחנו רק רוצים לטובתך ולהציל אותך . " אמר . " כשאני יגדל ? מה ? כמה זמן אני ישאר פה ? " שאלתי בפחד . " ששש .. אל תפחדי . זה הבית שלך . מבתים מפחדים ? " שאל בחיוך . התחלתי לבכות . " ולהציל אותי ממה ? בנתיים , היה לי שם יותר נעים . " אמרתי בכעס . " אמרתי לך , לאט לאט את תביני את הדברים . אני מבטיח לך . בנתיים , את צריכה לנוח קצת ולאכול . עבר עלייך יום קשה . קדימה .. " אמר וליווה אותי אל חדרי . החדר שלי היה דיי קטן . היה בו חלון אחד שמופנה אל קיר , מראה , ארון , ושידה קטנה . הייתה גם מיטה קטנה מעץ בעלת סדין , סמיכה וכרית . ושטיח קטן בצבע חום . " קחי , הנה הפת שלך והמים . בתאבון . וכשתגמרי , לכי לנוח .. " אמר . " איך אני יכולה לקרוא לך ? " שאלתי אותו לפתע . הוא הסס ואז ענה " אבא " . " אני חייבת ? " שאלתי . " מומלץ " ענה . " לא , אתה לא אבא שלי . אני יכולה לקרוא לך בשמך הרגיל , סרלין ? " שאלתי . " כן " אמר וסגר את דלת חדרי . התיישבתי אל המיטה הקטנה והצרה . קרבתי אליי את האוכל . לגמתי מהמים . הם היו צלולים וטעימים . והתחלתי לאכול את פת הלחם הקטנה והמסכנה הזאת . לא היה לי תאבון , אז החלטתי ללכת לנוח קצת . הייתי בטוחה שזה חלום רע , ושזה תכף יגמר . אך לא הצלחתי להירדם . המחשבות כל הזמן עלו בראשי והציקו לי . חשבתי על ההורים שלי , שתוהים היכן אני נמצאת ומה שלומי . על חבריי לכיתה . על מה שקורה בחוץ . חשבתי כמה זמן אני יהיה פה ואיך הייחס אליי יהיה כאן . חשבתי על כל הדברים שסרלין אמר . על ההצלה המוזרה הזאת ועל זה שאני יהיה כאן עד שאני יגדל . חשבתי על המקום בו אני נמצאת , ותהייתי איפה אני . הוא הזכיר את המילה מקדש . מוזר . זאת הייתה מחשבתי האחרונה . מיד אח"כ נפל ראשי אל הכרית , ונרדמתי ........... מאוד השקעתי בפרק . מקווה שאהבתם . הוא היה קצת מרגש וקצת מפחיד בעייני . עוד 2 תגובות אני ממשיכה . בנתיים הגיבו 1 קוראים . אוהבת המון 3>
|
