בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

ינשוף ברשת

 
   דף הבית    צור קשר    חיות מחפשות בית    פורום כללי    פורום יעוץ    פורום סקרים    טריוויות    תשובות לטריוויות    המלצות    כתבות    ארתור    האי
   הסיפורים שלכם    חידות    כדור-רגל    סרטונים    בדיחות    פורם עצות לשיפור האתר    האנה מונטנה
 
    דף הבית
    צור קשר
    חיות מחפשות בית
    פורום כללי
    פורום יעוץ
    פורום סקרים
    טריוויות
    תשובות לטריוויות
    המלצות
    כתבות
    ארתור
    האי
    הסיפורים שלכם
    חידות
    כדור-רגל
    סרטונים
    בדיחות
    פורם עצות לשיפור האתר
    האנה מונטנה
כדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא: דרושה הגהה יסודית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
השחקן בתלבושת האדומה חדר את ההגנה בתלבושת הלבנה ובועט כדור לשער. השוער ינסה למנוע מהכדור לעבור את קו השער.
השחקן בתלבושת האדומה חדר את ההגנה בתלבושת הלבנה ובועט כדור לשער. השוער ינסה למנוע מהכדור לעבור את קו השער.

כדורגל הוא ספורט קבוצתי המשוחק, לרוב, בין שתי קבוצות של 11 שחקנים, אם כי ישנן גרסאות בנות מספר נמוך יותר של משתתפים ובין מקורות המשחק גם גרסאות המוניות. הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם, ומשתתפים בו כ-240 מיליון שחקנים ברחבי העולם, כ-4% מאוכלוסייתו, המשחקים בכ-300,000 מועדונים מקצועיים.[1] [2]

המשחק משוחק על מגרש שטוח ומלבני, לרוב, ובמשחקים מקצועים, מדשא. משני עבריו הצרים של המגרש ממוקם שער, אליו אמורים השחקנים, כל קבוצה לשער של יריבתה, לבעוט את כדור המשחק כדי לצבור נקודות. בעיטה מוצלחת שכזו נקראת "להבקיע גול" או "כיבוש שער". על השער מגן באופן ישיר השוער, שהוא השחקן היחיד לו מותר לגעת בכדור ביד, כל עוד נגיעה זו מתבצעת בתחומי "רחבת השער" - אזור מוגדר מסביב לשער המסומן על המגרש. על שאר השחקנים אסור לגעת בכדור ביד או בזרוע, והעברת הכדור משחקן לשחקן מתבצעת על ידי בעיטות. מלבד הרגליים, לכל השחקנים מותר להשתמש גם בחזה ובראש כדי להניע הכדור.

הניצחון במשחק מוגדר על פי צבירת הנקודות של כל קבוצה בתום הזמן שהוקצב. במשחקים מקצועיים זמן זה הוא בן 90 דקות, המחולקות לשתי מחציות בנות 45 כל אחת. במשחקים חובבניים הזמנים יכולים להשתנות בהתאם להחלטת המשתתפים. במידה ומספר הנקודות שווה בסיום המשחק נוצר תיקו. במסגרות מסוימות, כגון גביע המדינה בכדורגל, תוצאה שכזו גוררת הארכת המשחק עד להכרעה. לרוב ניתנת תוספת זמן בת 30 דקות, ובמידת הצורך לאחריה מתייצבים שחקני הקבוצות להכרעה בבעיטות עונשין ("פנדל"). במקרים אחרים, כמו גביע ה-FA האנגלי, נערך משחק חוזר.

המשחק המודרני נוצר באנגליה ומוסד עם היווסדה של התאחדות הכדורגל האנגלית. הארגון הבינלאומי פיפ"א מנהל את המשחקים ברחבי העולם ומהווה המוסד העליון המפקח על המשחק. תחתיו פועלות התאחדויות יבשתיות, כגון אופ"א המאגדת את מדינות אירופה, ותחתיהן ההתאחדויות המקומיות. התחרות הבינלאומית היוקרתית ביותר היא המונדיאל, אשר נערך פעם בארבע שנים. זוהי התחרות הנצפית ביותר בכל העולם.[3]

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה] אופיו של המשחק

שוער מזנק בשביל להדוף כדור משערו.
שוער מזנק בשביל להדוף כדור משערו.

חוקי המשחק המקצועיים בעת המודרנית מבוססים על העקרונות שהותוו בקובץ החוקים שכתבו מייסדי ההתאחדות האנגלית, הנקרא "חוקי המשחק" [4]. במשחק נעשה שימוש בכדור בודד - ה"כדורגל" (הלחם של המילים: כדור ורגל). שתי קבוצות של אחד עשר שחקנים מנסות להכניס את הכדור לשער הקבוצה היריבה, בין הקורות ומתחת למשקוף, ובכך "להבקיע גול" או "לכבוש שער". הקבוצה שהבקיעה את מספר השערים הרב ביותר בתום המשחק היא הקבוצה המנצחת. אם לשתי הקבוצות מספר זהה של שערים בתום המשחק - מוכרז תיקו, או, בתנאים מסוימים, ממשיכים לשחק עד להכרעה.

ההגבלה העיקרית היא שהשחקנים, מלבד השוער, לא ייגעו במכוון בכדור בידיהם או בזרועותיהם בזמן המשחק. חריג לחוק זה הוא החזרת כדור אשר יצא מתחומי המשחק, אשר מתבצעת תכופות על ידי זריקתו על ידי אחד השחקנים לעבר חבריו לקבוצה. השחקנים משתמשים בעיקר ברגליהם בשביל להניע את הכדור, אך הם יכולים להשתמש בכל איבר בגופם, כולל הראש, החזה והגב.[5]

במשחק טיפוסי, השחקנים מנסים ליצור הזדמנויות לכיבוש שערים על ידי התקדמות אינדיבידואלית עם הכדור, מסירת הכדור לחבר לקבוצה, או על ידי בעיטת הכדור לשער, הנשמר על ידי השוער. שחקני הקבוצה היריבה יכולים לנסות להחזיר את השליטה בכדור על ידי חסימת המסירות או תיקול היריב שהכדור ברגליו. מגע פיזי מכוון בין השחקנים אסור, וגם בזמן תיקול על שחקן ההגנה לפגוע בכדור בלבד, ולא בשחקן היריב. בדרך כלל, הכדורגל הוא משחק דינמי ותנועת הכדור כמעט ולא פוסקת, מלבד כאשר זה יוצא מתחומי המשחק או כאשר השופט מחליט על כך. במקרה שכזה המשחק ממשיך מוגדר מראש. כך, לדוגמה, כאשר שחקן בועט את הכדור מעל משקוף השער של הקבוצה היריבה, הקבוצה היריבה זוכה לבעיטה חופשית מרחבת השער. [6]

ברמות המקצועיות הגבוהות של המשחק כמות השערים נוטה להיות נמוכה. כך, למשל, בעונת 2005/06 בליגת העל האנגלית, הפרמייר ליג, הובקעו 2.48 שערים בממוצע למשחק.[7] במשחקים שכאלו ישנו דגש רב יותר על טקטיקה והגנה על שערי הקבוצות. הגנה שכזו מתבצעת באופן ישיר על ידי שוער הקבוצה ובאופן עקיף על ידי חוליית ההגנה שלה ושאר השחקנים. עמדת השוער, היחידה המוגדרת ב"חוקי המשחק", היא ברחבת השער, על אף שהלה יכול לצאת ממנה. כל עוד הוא בתחומה השוער יכול להגן על השער גם על ידי תפיסת או הדיפת הכדור בידיו. עשרת השחקנים האחרים, אשר עמדותיהם לא הוגדרו בספר החוקים הבסיסי, נקראים "שחקני שדה" ומתחלקים ברחבי המגרש לפי מספר תפקידים אשר התפתחו במשך השנים[8]. התפקידים מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות: חלוצים, הנקראים גם שחקני התקפה, ואשר תפקידם העיקרי הוא כיבוש שערים; מגנים, אשר מנסים למנוע מיריביהם להגיע להזדמנות לכבוש שער; וקשרים, אשר מקשרים בין ההתקפה וההגנה ומשתדלים להביא הכדור לרגלי החלוצים בעמדות אשר יאפשרו להם להבקיע שערים. עם זאת, עקב אופיו הדינמי של המשחק כל השחקנים יכולים להיות מעורבים בכל התפקידים, וכך גם מגן, ואף שוער, יכול לכבוש שער ומנגד - גם חלוץ לעתים בולם התקפה על שער קבוצתו. כמו כן, בתוך קטגוריות אלו ישנם מספר תפקידים המגשרים בין הקטגוריות השונות, כגון בלם התקפי, חלוץ נסוג וכדומה, ומנגד תפקידים קבועים יותר, להם משובצים השחקנים לפי יכולתם וצרכי הקבוצה.

מערך השחקנים במגרש משפיע כהכרח על אופיו. כאשר קבוצה משחקת עם מערך ובו מספר גבוה של שחקני התקפה משחקה נוטה להיות מהיר יותר בנסיון להעביר הכדור לרגלי החלוצים. קבוצה אשר מעלה מערך הגנתי נוטה לשחק באופן איטי יותר ומשחקה יתאפיין לרוב במסירות רבות בין שחקני הקבוצה בנסיון למנוע מהיריבה להחזיק בכדור. הקבוצות נוטות להתאים מערכיהן זו לזו ולפי יכולות השחקנים. במידת הצורך, שחקני השדה אף ישנו את מיקומם במהלך המשחק בהתאם להתפתחותו.[9] הגדרת המערך והטקטיקה של הקבוצה היא לרוב החלטתם של מאמני הקבוצה.[10]

[עריכה] פעילות פיזית

משחק הכדורגל דורש מאמץ פיזי מהשחקנים. במשחק מקצועי, הנמשך 90 דקות, שחקן, בהתאם לעמדתו וגודל המגרש, רץ בין 6 ל-11 קילומטרים בממוצע, ומאבד כשני קילוגרמים של נוזלים.[11] עקב המאמץ הכרוך במשחק נהוגה הפסקת מחצית, בין שתי מחציות המשחק, בהן יכולים השחקנים להתרענן. לעתים נדירות, כאשר הטמפרטורות גבוהות במיוחד, השופט יכול לעצור את המשחק בשביל לאפשר לשחקנים לשתות ולמנוע התייבשות.[12].

המאמץ הפיזי, כמו גם תיקולים כושלים אשר פגעו בשחקן במקום בכדור, הפכו את הכדורגל לענף הספורט עם מספר הפציעות הרב ביותר, אם כי רובן לא חמורות.[13] הפציעות הנפוצות ביותר הן פציעות לברכיים ולעקבים, בגלל התנועות החדות הרבות בעת המשחק. כמו כן, פגיעות במבנה המניסקוס וקרעים בשרירים גם הן נפוצות. במשחקים חובבנים ישנו סיכוי רב יותר להפצע עקב חוסר מוכנות פיזית למשחק או תנאי מגרש בעייתים, כגון משטח אספלט או בטון במקום דשא.

[עריכה] היסטוריה והתפתחות

משחקים שעיקרם היה בעיטת כדור היו קיימים במספר רב של מדינות במשך ההיסטוריה. לפי פיפ"א, הגרסא המוקדמת ביותר של המשחק הייתה תרגיל אימון הדורש דיוק ומיומנות בן המאה השנייה או השלישית לפני הספירה בסין בשם קוג'ו[14]. בנוסף, המשחק הרומי הקדום הרפסטום גם כן מזכיר במידת מה את הכדורגל. היו מספר וריאציות למשחקי כדור דומים בתקופת ימי הביניים, אך החוקים היו שונים מזמן לזמן וממקום למקום.

החוקים המודרניים של הכדורגל עוצבו תוך נסיון לאחד לאחד את צורות המשחק השונות אשר היו נהוגות בבתי ספר באנגליה באמצע המאה ה-19. גרסה ראשונית של חוקים אלו נכתבה באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1848 ונקראה "חוקי קיימברידג'". לקובץ חוקים זה הייתה השפעה רבה על התפתחות הכללים למשחקי הכדור השנים, ביניהם הכדורגל. חוקי קיימברידג' נכתבו בפגישה שנכחו בה נציגים ממספר בתי ספר ואוניברסיטאות באנגליה. עם זאת, החוקים לא אומצו על ידי כלל קבוצות הכדורגל באנגליה מיד. בשנות ה-50 של המאה ה-19 מועדונים רבים, שלאו דווקא היו קשורים למוסדות חינוך אלו או אחרים, נוסדו ברחבי המדינות דוברות האנגלית ואימצו לעצמם חוקים משלהם, אשר ברבות הימים תרמו אף הם לעיצוב החוקים המקובלים כיום. אולי הבולט ביותר מבין מועדונים אלו הוא מועדון הכדורגל שפילד, שנוסד על ידי תלמידים לשעבר בשנת 1857,[15] ושהקמתו הובילה להקמת התאחדות הכדורגל של שפילד עשור לאחר מכן. עוד השפיעו החוקים שניסח ג'ון צ'ארלס ת'רינג, ממחברי "חוקי קיימברידג'" המקוריים, בשנת 1862.[16]

הניסיונות המתמשכים הללו הובילו לייסודה של התאחדות הכדורגל האנגלית, אשר נודעה בקיצור ה-FA (Football Association), בשנת 1863, בפגישתה הראשונה ב-26 באוקטובר 1863 במסבאת הבונים החופשיים בלונדון.[17] בפגישה נכחו מספר נציגים של המועדונים הבכירים באזור לונדון רבתי באותה תקופה, וכן נציג בודד ממועדוני בתי הספר. לאחר הפגישה הראשונה הוזמנו עוד נציגים ממועדוני בתי הספר, אך מלבד ת'רינג - רובם סירבו להזמנה. חברי ההתאחדות נפגשו במסבאה חמש פעמים נוספות במהלך החודשים הבאים וחיברו את קובץ החוקים הראשון של ההתאחדות. מחלוקות על חוקים מסוימים, כמו האפשרות לרוץ עם הכדור ביד, הובילו לפיצול ומספר חברים בהתאחדות הכדורגל הקימו את איגוד הרוגבי. המועדונים שנותרו, תחת הנהגתו של אבנעזר קוב מורלי, המשיכו בעבודתם ואישרו את שלושה עשר החוקים המקוריים של המשחק[17]. הגרסה הסופית שהתקבלה הייתה דומה מעט לחוקי "הכדורגל הויקטוריאני" ששוחק באותה העת באוסטרליה, על אף שבזה כן היה ניתן לאחוז בכדור בידיים, ובין השאר נקבע כי לא יהיה משקוף לשער המשחק, אלא רק קורות.


. הוועד הוקם לאחר ישיבה של התאחדויות כדורגל מהממלכות באיי בריטניה - אנגליה, סקוטלנד, ויילס ואירלנד.[18]

תמונה מהמשחק הרשמי הראשון של נבחרת אנגליה בכדורגל כנגד נבחרת סקוטית, שנגמר בתוצאה 0-0.
תמונה מהמשחק הרשמי הראשון של נבחרת אנגליה בכדורגל כנגד נבחרת סקוטית, שנגמר בתוצאה 0-0.

עם הסדרת החוקים והקמת ההתאחדות, החל המשחק להתפתח במהירות רבה יותר. תחרות הכדורגל הרשמית הראשונה, גביע ה-FA, נפתחה בשנת 1872. באותה שנה נערך גם המשחק הרשמי הראשון של נבחרת אנגליה, נבחרת הלאום הראשונה, כנגד נבחרת סקוטית, על אף שההתאחדות הסקוטית טרם קמה באותה העת, ולמעשה תקום רק שנה לאחר מכן - ההתאחדות הלאומית השנייה בהיסטוריה. לאחר הקמתה, והקמת התאחדות וולשית ואירית נוסד ב-1886 הוועד המנהל של התאחדות הכדורגל הבינלאומית, ה-IFAB, אשר עד היום מופקד על חוקי המשחק הרשמיים. ליגת הכדורגל הראשונה נוסדה אף היא באנגליה ב-1888 ונקראה הפוטבול ליג.[19] המבנה המקורי של הליגה כלל 12 מועדונים ממרכז וצפון אנגליה. פיפ"א, גוף הכדורגל הבינלאומי, נוסד בפריז בשנת 1904, והצהיר כי הוא דוגל ב"חוקי המשחק" של התאחדות הכדורגל האנגלית.[20] הפופולריות הגואה של המשחקים הבינלאומיים הובילה להכללתם של נציגי פיפ"א בוועד המנהל בשנת 1913. הוועד כולל כיום ארבעה נציגים מפיפ"א ונציג אחד מכל התאחדות כדורגל בריטית.

ב-1930 שוחק לראשונה גביע העולם בכדורגל - המונדיאל. בטורניר זה זכתה נבחרת אורוגוואי. מאז ואילך הגביע הפך לאירוע המרכזי בעולם הכדורגל ונערך מדי 4 שנים, לבד מתקופת מלחמת העולם השנייה, בה לא שוחק. החל משנות ה-50 התבלטה ברזיל כנבחרת הדומיננטית ביותר במשחקי הגביע וברבות הימים זכתה ב-5 טורנירים וברבים אחרים סיימה בין המקומות הראשונים. נבחרות נוספות אשר זכו להצלחות רבות ומכונות "מעצמות כדורגל" הן ארגנטינה, איטליה וגרמניה. דווקא ההנבחרת האנגלית זכתה בגביע העולם פעם אחת בלבד, ב-1966.

עם התפתחות אמצעי התקשורת והתחבורה התפשט גם הכדורגל ברחבי העולם והיה לנפוץ יותר ויותר. במחצית השנייה של המאה ה-20 החלה התפתחות גדולה בכדורגל בכל רחבי העולם. עד אותה העת, רק ההתאחדויות הבריטיות והדרום אמריקאיות ניהלו משחקים מאורגנים בהצלחה, כאשר אלו האחרונות הוקמו רק ב-1916 תחת השם CONMEBOL. ביבשות האחרות אמנם היו קיימות מספר התאחדויות מקומיות, אך רק בשנות ה-50 וה-60 אלו אורגנו תחת קורת גג אחת. בשנת 1954, הכדורגל האירופי והאסיאתי אוגדו תחת מסגרות אופ"א וקונפדרציית הכדורגל של אסיה, בהתאמה. באפריקה הוקמה קונפדרציית הכדורגל של אפריקה בשנת 1957 ובצפון אמריקה הוקם ה-CONCACAF בשנת 1961. הקונפדרציה האחרונה שהוקמה היא קונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה. ארגונים אלה פעלו תחת פיפ"א.

במקביל להקמתן של הקונפדרציות החדשות, התחרויות היבשתיות החלו לפעול. CONMEBOL ארגנה את הקופה אמריקה, טורניר בין נבחרות דרום אמריקה במקורו, עוד בשנת 1916. בשנת 1956 נערך גביע אסיה הראשון, ושנה לאחר מכן קונפדרציית הכדורגל של אפריקה ערכה לראשונה את גביע אפריקה לאומות. בשנת 1960 אליפות אירופה בכדורגל, ה"יורו", נערכה לראשונה. בשנת 1963 נערכה אליפות CONCACAF הראשונה, שמאוחר יותר הוחלפה בשם גביע הזהב.

עם ארגון הקונפדרציות החלו להיווסד טורנירים יבשתיים לקבוצות מועדונים. הטורניר הראשון מסוג זה הוא ליגת האלופות, שנוסדה בשנת 1955. בטורנירים אלו התחרו קבוצות בכירות אשר זכו באליפות או גביע בטורנירי ההתאחדות המקומית שלהן, וברבות הימים גם אלו אשר לא זכו בתארים אך סיימו בין המקומות הראשונים. הקבוצה הזוכה באותם טורנירים לרוב הוכתרה כאלופת היבשת. בטורנירים הראשונים של ליגת האלופות זכתה ריאל מדריד 5 שנים ברצף, הישג שלא שוחזר מאז. בשנת 1960 גביע ליברטדורס הדרום אמריקני החל לפעול גם הוא. בעקבותיו נוסד הגביע הביניבשתי, בו התחרו הקבוצות הזוכות בשני הטורנירים האלו. הגביע הוחלף בשנת 2005 בגביע העולם לקבוצות, בו ששותפו גם זוכות בשאר האליפויות היבשתיות שהוקמו.

[עריכה] חוקי המשחק

כדורגל ילדים הוא דוגמה ברורה להתאמת החוקים: גודל המגרש ומספר השחקנים שוּ‏נה.
כדורגל ילדים הוא דוגמה ברורה להתאמת החוקים: גודל המגרש ומספר השחקנים שוּ‏נה.

ישנם שבעה עשר חוקים בקובץ "חוקי המשחק" הרשמי. החוקים נכתבו כך שיהיה ניתן ליישמם בכל רמות משחק הכדורגל, אף על פי שישנן התאמות מיוחדות לקבוצות כמו ילדים, בוגרים או נשים. החוקים נכתבו במושגים כלליים, המאפשרים גמישות ביישומם לפי טבע המשחק המדובר. בנוסף לשבעה עשר החוקים, מספר החלטות של ה-IFAB ושל מנהלים אחרים תרמו להסדר הכדורגל. "חוקי המשחק" מופצים על ידי פיפ"א, אך מנוהלים על ידי ה-IFAB, ולא ארגון פיפ"א עצמו.[21]

חלק מהחוקים אומצו, בהתאמות מסוימות, על ידי חובבנים או חובבי המשחק אשר משחקים באופן לא רשמי או רשמי למחצה, אך בכל מקרה לא תחת ההתאחדויות הרשמיות.

תמצית החוקים המקובלים כמעט בכל וריציה של המשחק מגדירה שטח אשר יהווה המגרש ושתי קבוצות בנות מספר שווה של שחקנים המתחרות זו בזו בנסיון להבקיע שער. לכל השחקנים, מלבד השוער - אסור לגעת ביד בכדור. המנצחת היא זו אשר בתום בהזמן שהוקצב זכתה למספר הרב של השערים לזכותה. להלן החוקים בפירוט עבור משחקים מקצועיים.

[עריכה] שחקנים, ציוד ושיפוט

בכל קבוצה משחקים מקסימום 11 שחקנים (לא כולל שחקנים מחליפים), אשר רק אחד משחק כשוער. חוקי כל תחרות בנפרד קובעים את מספר השחקנים המינימלי המאפשר לקבוצה לשחק, והוא ברוב המקרים 7. השוערים הם השחקנים היחידים להם מותר לגעת בכדור ביד, אך רק בהינתן והם נמצאים ברחבתם. אף על פי שיש מגוון עמדות בהן שחקני השדה יכולים להתמקם, הן לא קבועות בחוק.[8]

תלבושת הכדורגל, שעל השחקנים ללבוש בכל שלבי המשחק, כוללת חולצה, מכנסיים קצרים, גרביים, נעליים ומגני שוקיים. על השחקנים נאסר ללבוש או להשתמש בכל חפץ שמסכן את עצמם או שחקנים אחרים, כמו תכשיטים ושעונים. על השוערים מוטל ללבוש תלבושת שמבדילה אותם משאר השחקנים ומהשופטים.[22]

בזמן המשחק ניתן להחליף מספר שחקנים. המספר המקסימלי של חילופים ברוב התחרויות הבינלאומיות והליגות המקומיות הוא 3, אך המספר יכול להשתנות בתחרויות השונות ובמשחקי ידידות, ואף להתבטל כליל. הסיבות הנפוצות לחילוף הן פציעה, עייפות, חוסר יעילות, שינוי טקטי או אפילו נסיון לבזבז זמן בסוף המשחק. במשחק טיפוסי שחקן שהוחלף לא יוכל לחזור לשחק.[23]

את חוקי המשחק אוכף שופט, אשר לו יש "הרשות המלאה לאכוף את 'חוקי המשחק' בהקשר למשחק לו מונה" (חוק מספר 5), ואשר החלטותיו הן הקובעות את התנהלות המשחק. לשופט מסייעים שני שופטי משנה, הנקראים קוונים. לקוונים תפקידים שונים, חלקם נוספו עם השנים והתפתחות המשחק. בין התפקידים השונים על הקוונים לקבוע לזכות מי יינתן כדור חוץ, אם התרחש נבדל או לא, לסייע לשופט בהחלטותיו וכן הלאה. כל קוון רץ על קו הצד במחצית המגרש שלו, בדרך כלל לצד ימין של הקבוצה התוקפת. במשחקים רבים כיום יש גם שופט רביעי, שתפקידו להציג את החילופים, להחליף את השופט במקרה הצורך, לפקח על חברי הקבוצה אשר צופים מצדי המגרש במשחק ועל הקהל, וכן לייעץ לשופט כאשר הוא מבקש.[24]

[עריכה] מגרש

גדלי מגרש סטנדרטיים
גדלי מגרש סטנדרטיים

מכיוון שחוקי המשחק נוסחו באנגליה, והמשחק עצמו נוהל בתחילה על ידי ארבע ההתאחדויות הבריטיות בלבד ב-IFAB, המידות הסטנדרטיות של מגרש כדורגל נכתבו תחילה לפי מערכת היחידות הבריטית. כאשר המשחק הפך להיות נפוץ יותר ויותר שונו הגדלים לשיטה המטרית, על אף שלעתים עדיין יש המתייחסים אליהם ביחידות המסורתיות. [25]

אורך המגרש הדרוש למשחקים בינלאומיים של בוגרים הוא בין 100 ל-110 מטרים, ורוחבו בין 64 ל-75 מטרים. מגרשים למשחקים לא בינלאומיים יכולים להיות בין 91 ל-120 מטרים באורכם, ובין 45 ל-91 מטרים ברוחבם, בתנאי שהמגרש הוא לא ריבוע. קווי הגבול הארוכים נקראים "קווי צד", בעוד קווי הגבול הקצרים נקראים "קווי השער", ועליהם אכן ממוקמים השערים. השערים עצמם הם מלבניים וממוקמים במרכז קווי השער. אורך המשקוף התקני הוא 7.3 מטרים וגובהו 2.44 מטרים מעל לפני המגרש.[26] בדרך כלל, נהוג למקם רשת מאחורי השערים, אך הדבר לא מחויב בחוקים.[27]

מול כל שער ישנו אזור תחום הנקרא "רחבת השער". אזור זה נתחם על ידי קו השער, שני קווים בני 16.5 מטרים הניצבים לו וקו נוסף המחבר ביניהם. כל אחד מהקווים הניצבים הוא במרחק 16.5 מהקורה הסמוכה לו, וכך נוצר מלבן המגדיר את הרחבה. לרחבה זה מספר שימושים, והעיקרי בהם הוא תחימת האזור בו לשוער מותר לגעת בכדור בידו, ותחימת האזור בו תינתן בעיטת עונשין כאשר תבצע עבירה על ידי אחד משחקני הקבוצה המתגוננת. סימונים אחרים על המגרש מגדירים את מיקום הכדור או השחקנים בבעיטת הפתיחה, בעיטות שער, בעיטות עונשין ובעיטות קרן.[28]

[עריכה] משך המשחק ושוברי שוויון

משחק בוגרים רגיל כולל שתי מחציות שאורכן 45 דקות כל אחת. שעון המשחק ממשיך למנות הזמן גם אם הכדור לא נמצא בתחומי המגרש, מתבצע חילוף, המשחק הופסק עקב פציעת שחקן או שאר פעולות המפסיקות את מהלכו של המשחק עצמו. לרוב בין המחציות תקבע הפסקה בת 15 דקות.

מלבד הפסקה זו יכול השופט לעצור את שעון המשחק במקרה של עיכוב ארוך במיוחד במשחק. כמו כן, לשופט ניתנת האפשרות להאריך המחציות כפיצוי על הזמן שחלף בעת שהמשחק עצר עבור הוצאת כדורי חוץ, חילופים וכן הלאה. תוספת זו מוכרת בשם "זמן פציעות".[29]

בליגות השונות, משחקים יכולים להסתיים בתיקו, אך בתחרויות אשר מבוססות על שיטת גביע, המכונה גם "נוק-אאוט", יש להשיג הכרעה. בחלק מהטרונירים הכרעה זו תבוא בדמות משחק חוזר בין הקבוצות, אך נפוץ יותר להאריך המשחק לשובר שוויון. במצב שכזה המשחק יימשך להארכה בת משך זמן מדוד. בעבר היה נהוג כי הקבוצה הראשונה שתבקיע בהארכה זו תזכה במשחק, או אם שמרה על יתרונה עד סוף המחצית הראשונה. עם הזמן השתנה החוק ונקבע כי ההארכה תשוחק עד תומה, לרוב שתי מחציות בנות 15 דקות כל אחת. אם גם בסיום ההארכה תוצאת המשחק היא עדיין שוויון, המשחק מוכרע המשחק באמצעות בדו-קרב בעיטות עונשין, הידוע גם כ"פנדלים". בדו-קרב שכזה בועטים שחקני הקבוצות לסירוגין בעיטות עונשין למול השוער היריב. הדו-קרב הראשוני מוכרע בתוצאה הטובה מ-5, כלומר - המנצחת היא הקבוצה שמשיגה התוצאה הטובה ביותר מבין 5 בעיטות עונשין. אם גם אחרי 5 בעיטות לכל קבוצה יש תיקו - הקבוצה הראשונה שתבקיע בעוד שיריבתה תחמיץ תזכה.

בתחרויות שונות ההכרעה בשלבי נוק אאוט מתבצעת במסגרת שני משחקים - אחד באצטדיונה הביתי של כל קבוצה. במקרה שכזה מחברים את תוצאות שני המשחקים. אם התוצאה היא תיקו, נעשה שימוש בשערי חוץ על מנת לקבוע את הקבוצה המנצחת בסיכום שני המפגשים, כלומר, הקבוצה אשר הבקיעה יותר שערים באצטדיונה של יריבתה - תזכה. אם עדיין יש שוויון - פונים להארכה ובמידת הצורך לדו-קרב בעיטות העונשין.

[עריכה] הכדור בתוך ומחוץ למשחק

לפי חוקי המשחק, שני מצבי המשחק הם כדור בתוך המשחק וכדור מחוץ למשחק. מתחילת כל מחצית, עם בעיטת הפתיחה, עד סופה, הכדור נמצא בתור המשחק בכל רגע, מלבד הרגעים בו הוא יוצא מתחומי המגרש או כאשר השופט עוצר את המשחק. כאשר הכדור יוצא מהמשחק, המשחק מאותחל לפי 8 דרכים, בהתאם לדרך אשר הובילו ליציאתו מהמגרש:

שחקן מתכונן לבעיטה חופשית.
שחקן מתכונן לבעיטה חופשית.
  • בעיטת פתיחה: בעקבות שער של הקבוצה היריבה, או תחילת כל מחצית. [6]
  • הוצאת חוץ: כאשר הכדור עובר בכל היקפו את אחד מקווי הצד, הכדור מוענק לקבוצה הנגדית לזו שנגעה אחרונה בכדור.[30]
  • בעיטת שער: כאשר הכדור עובר בכל היקפו את אחד מקווי השער, ללא הבקעת גול, והשחקן האחרון שנגע בו הוא שחקן התקפה, בעיטת שער מוענקת לקבוצה המגנה.[31]
  • בעיטת קרן: הכדור עובר בכל היקפו את אחד מקווי השער, ללא הבקעת גול, והשחקן האחרון שנגע בו הוא שחקן הקבוצה המתגוננת. בעיטת קרן מוענקת לקבוצה התוקפת.[32]
  • בעיטה חופשית לא ישירה: מוענקת לקבוצה הנגדית לזו שביצעה עבירה מינורית, הפרה עניין טכני מסוים, או כאשר המשחק נעצר על מנת לתת כרטיס לשחקן בלי שתבוצע עבירה פיזית. לא ניתן להבקיע שער באופן ישיר מבעיטה כזו.[33]
  • בעיטה חופשית ישירה: מוענקת לקבוצה עליה בוצעה עבירה פיזית מחוץ לרחבה.[33]
  • בעיטת עונשין: מוענקת לקבוצה עליה בוצעה עבירה המצדיקה בעיטה חופשית ישירה בתוך הרחבה של היריבה.[34]
  • הפלת כדור: כאשר השופט עצר את המשחק מכל סיבה אחרת, כמו פציעה רצינית של שחקן, הפרעה חיצונית או נזק לכדור המשחק, השופט מפיל את הכדור ונותן למשחק להמשיך מאותה נקודה. אתחול זה לא נפוץ במשחקי מבוגרים.[6]

[עריכה] עבירות והתנהגות

עבירה (גם "פאול") מתבצעת כאשר שחקן עובר על אחד מחוקי המשחק כאשר הכדור בתוך המשחק. העבירות שמובילות לפאול מנוסחות בחוק 12; נגיעת יד מכוונת, הפלת היריב או דחיפתו, הן דוגמאות לעבירות עליהן יש עונש של בעיטה חופשית ישירה או בעיטת עונשין, בתלות במיקום בו בוצעה העבירה. כאשר קבוצה מבצעת עבירה אחרת, מוענקת בעיטה חופשית לא ישירה לקבוצה השנייה.[5]

שחקן מבקיע בעיטת עונשין לאחר שבוצעה עבירה ברחבת השער.
שחקן מבקיע בעיטת עונשין לאחר שבוצעה עבירה ברחבת השער.

השופט יכול להעניש שחקן, בין אם פעיל או מחליף, על התנהגות בלתי הולמת, על ידי אזהרה באמצעות הנפת כרטיס צהוב או הרחקה באמצעות הנפת כרטיס אדום. שחקן אשר במהלך המשחק מונף לעברו כרטיס צהוב שני, מורחק מהמשחק מיידית באמצעות כרטיס אדום. כאשר שחקן מורחק, לא ניתן להכניס במקומו שחקן מחליף. משום כך, הקבוצה נותרת עם שחקן אחד פחות. ניתן להעניש על התנהגות בלתי הולמת בכל רגע, ובעוד העבירות הנחשבות 'התנהגות בלתי הולמת' נרשמו, היקף ההגדרות רחב. באופן ספציפי, ניתן להכליל תחת העבירה של "התנהגות בלתי ספורטיבית" אירועים רבים שמפרים את רוח המשחק, גם אם אינם רשומים כעבירה ספציפית. שופט יכול לשלוף כרטיס צהוב או אדום לשחקן פעיל, מחליף או מוחלף. לא ניתן לשלוף כרטיס לאנשי צוות ומאמנים, אך ניתן להרחיקם מהמגרש אם הם לא מתנהגים בצורה הולמת.[5]

במקום לעצור את המשחק, השופט יכול לאפשר למשחק להימשך אם אי הפסקת המשחק יכולה להועיל לקבוצה עליה בוצעה העבירה. חוק זה נקרא "חוק היתרון", כמו כן יכול השופט לבטל את החלטתו וכן להעניש את הקבוצה שביצעה את הבעבירה באופן רטרואקטיבי, אם היתרון הצפוי לא התממש בתוך כמה שניות. כאשר ניתן ה"יתרון", השופט עדיין יכול לשלוף כרטיס על העבירה שבוצעה, כאשר המשחק יעצר.

החוק המורכב ביותר הוא הנבדל. הנבדל מגביל את חופש התנועה של שחקני ההתקפה ללא הכדור, בכך שתישרק עבירה אם שחקן יימצא קרוב יותר לשער היריב מאשר שני שחקני הגנה בזמן שהכדור יימסר לו משחקן אחר.[35]

[עריכה] מערכי כדורגל

מערך 4-4-2
מערך 4-4-2
עמוד ראשי
ערך מורחב – מערך (כדורגל)

מערך כדורגל הוא הצורה הקבועה בה ממוקמים השחקנים בעמדותיהם. מטרת המערך היא ליצור סדר ושיטתיות בצורת המשחק של הקבוצה וליעל את משחקה של הקבוצה, בצורה שבדרך כלל מתיימרת לספוג כמה שפחות שערים ולהבקיע כמה שיותר. מערך נהוג לציין בעזרת מספרים, באמצעותם מציינים כמה שחקנים נמצאים בהגנה, כמה בקישור וכמה בהתקפה. לדוגמה, כאשר המערך כולל 4 שחקני הגנה, 4 שחקני קישור ו-2 שחקני התקפה נרשום 4-4-2 (שוער לא מצוין כי הוא תמיד בעמדה קבועה).

המערך הנפוץ ביותר בקרב קבוצות כדורגל (בעיקר באירופה) הוא 4-4-2 והוא כולל 4 שחקני הגנה (בדרך כלל 2 בלמים ושני מגינים), 4 קשרים (מסודרים בצורות רבות) ו-2 חלוצים (בדרך כלל מסודרים זה לצד זה או זה מאחורי זה.

בשנות ה-70 המציא מאמן הכדורגל ההולנדי רינוס מיכלס מערך שנודע בשם טוטאל פוטבול. במערך זה השחקנים מחליפים עמדות במהלך המשחק ובכך משנים את מערך הקבוצה. שיטה זו דורשת תיאום רב בין השחקנים ולכן כמעט ואינה בשימוש.




[עריכה] גופים אחראיים

מפת העולם המחולקת לפי הפדרציות היבשתיות.
מפת העולם המחולקת לפי הפדרציות היבשתיות.

הגוף הבינלאומי האחראי על הכדורגל (ומשחקי המשנה, כמו קטרגל וכדורגל חופים) הוא הפדרציה הבינלאומית של כדורגל, או בשמה המוכר, פיפ"א. מפקדת הפדרציה נמצאת בציריך.

שש קונפדרציות אזוריות משויכות לפיפ"א, והן:

התאחדויות לאומיות מפקחות על הכדורגל בתוך מדינתה. הן מסופחות גם לפיפ"א וגם לקונפדרציה היבשתית אליה היא שייכת.

[עריכה] תחרויות עיקריות

[עריכה] בינלאומיות

גביע ליגת האלופות, אחד הגביעים הנחשקים ביותר
גביע ליגת האלופות, אחד הגביעים הנחשקים ביותר

התחרות הבינלאומית הראשית בכדורגל היא המונדיאל, המאורגן על ידי פיפ"א. תחרות זו מתקיימת כל ארבע שנים. מעל 190 נבחרות לאומיות מתחרות בטורנירי העפלה במסגרות יבשתיות. בגביע העולם עצמו משתתפות 32 נבחרות במשך תקופה של ארבעה שבועות.[36] המונדיאל האחרון נערך ב-2006, בגרמניה. בשנת 2010 הטורניר ייערך בדרום אפריקה. [37]

טורניר כדורגל מתקיים בכל אולימפיאדת קיץ מאז 1990, מלבד האולימפיאדה בלוס אנג'לס בשנת 1932. לפני הקמת המונדיאל, המשחקים האולימפיים היו אירוע הכדורגל החשוב ביותר, בייחוד בשנות ה-20. במקור, המשחקים האולימפיים היו לחובבנים בלבד,[20] ולמרות זאת, מאז אולימפיאדת 1984, הותר שיתופם של שחקנים מקצועיים, אך עם מספר הגבלות המונעות מהמדינות לשלוח את השחקנים הטובים ביותר שלהם. כיום, טורניר הגברים הוא לשחקנים מתחת לגיל 23 בלבד, ומותר 3 שחקנים בלבד מעל גיל זה. טורניר נשים באולימפיאדה התווסף בשנת 1996, ובניגוד למשחקי הגברים, לנשים מותר לשתף כל שחקנית ללא הגבלת גיל. משום כך, הטורניר יוקרתי בהשוואה למונדיאל הנשים.

לאחר המונדיאל, תחרויות הכדורגל החשובות ביותר הן האליפויות היבשתיות, המאורגנות על ידי הפדרצייה היבשתית, ונערכות בין מדינות היבשת. אלו הם היורו קופה אמריקה, גביע אפריקה לאומות, גביע אסיה, גביע הזהב של צפון אמריקה וגביע אוקיאניה לאומות. התחרויות הבין-קבוצתיות היוקרתיות ביותר הן האליפויות היבשתיות, שבדרך כלל משתתפות בו הקבוצות האלופות במדינתן, כדוגמה, ליגת האלופות באירופה. הזוכות בכל תחרות יבשתית משתתפות באותה שנה באליפות העולם לקבוצות.[38]

[עריכה] מקומיות

עמוד ראשי
ערכים מורחבים – ליגה, גביע (ספורט)

הגופים האחראיים בכל מדינה מפעילות מערכות ליגה, שבדרך כלל כוללות מספר ליגות, דיוויזיות, בהן הקבוצות צוברות נקודות במשך העונה בהתאם לתוצאות המשחק ביניהן. הקבוצות נרשמות בטבלה, בה הן ממוקמות לפי מספר הנקודות שצברו. השיטה הנפוצה ביותר היא שכל קבוצה משחקת במשך העונה כנגד כל הקבוצות פעמיים, פעם באצטדיון הבית שלה ופעם באצטדיון הבית של היריבה. הקבוצות שמסיימות את העונה במקומות הראשונים עולים ליגה, בעוד הקבוצות המסיימות במוקמות האחרונים יורדים ליגה, לדיוויזיה נמוכה יותר. הקבוצות המסיימות בצמרת המערכת יכולות להשתתף בתחרויות בינלאומיות בעונה שלאחר מכן. באמריקה הלטינית מתנהלת שיטה ייחודית, בה בכל שנה יש שתי עונות, הנקראות אפרטורה וקלאוסורה, ובכל אחת מהן יש אלופה שונה.

ברוב המדינות יש גם תחרויות גביע לצד הליגה. תחרויות אלה משוחקים על בסיס שיטת הנוק-אאוט, בה המנצח בכל משחק מתקדם לשלב הבא, והמפסיד לא משתתף יותר בתחרות.

בליגות הבכירות בכמה מדינות השחקנים מקבלים משכורות עתק, בעוד במדינות קטנות יותר ובליגות הנמוכות יותר, יש שחקנים רבים המתפרנסים מעבודה נוספת. חמשת הליגות האירופיות הגדולות - הפרמייר ליג שבאנגליה, הבונדסליגה שבגרמניה, לה ליגה שבספרד, ליג 1 שבצרפת והסרייה א' שבאיטליה - מושכות את השחקנים הטובים בתבל.

[עריכה] תרבות הכדורגל

עמוד ראשי
ערך מורחב – תרבות כדורגל

[עריכה] פופולריות

כיום, הכדורגל משוחק ברמה מקצועית בכל רחבי העולם. מיליוני אנשים צופים במשחקי כדורגל באצטדיוינים באופן רגיל, [39] בעוד מילארדים צופים במשחק בטלוויזיה.[40] כמו כן, מספר גדול של אנשים משחקים בכדורגל ברמה חובבנית. לפי סקר שנערך על ידי פיפ"א ופורסם בשנת 2001, מעל ל-240 מיליון איש ביותר מ-200 מדינות משחקים כדורגל באופן קבוע.[1] חוקיו הפשוטים והציוד המינימלי שנדרש עזרו לתפוצתו וגדילת הפופולריות שלו.

בחלקים רבים בעולם מעלה הכדורגל רגשות חזקים ויש לו תפקיד חשוב בחייהם של אוהדים אינדיבודאליים, קהילות מקומיות ואפילו מדינות. משום כך, הוא נחשב כספורט הפופולרי ביותר בעולם. ערוץ ESPN קבע כי נבחרת חוף השנהב בכדורגל עזרה לסיים את מלחמת האזרחים בשנת 2005. בניגוד לכך, הכדורגל נחשב כגורם העיקרי לפריצת מלחמת הכדורגל ביוני 1969 בין אל סלוודור והונדורס.[41] יתר על כן, הספורט החריף את המתח בתחילת מלחמת יוגוסלביה בשנות ה-90, כאשר משחק בין דינאמו זגרב והכוכב האדום בלגרד הדרדר למהומות במרץ 1990.[42]

[עריכה] כלכלה

לפי הערכות של פיפ"א, הארגון הכניס בין השנים 2003 ו-2006 3,268 מיליון פרנקים שווייריים (CHF) והוציא 2,422 מיליון CHF. סה"כ רווח של 816 מיליון CHF. מתוך ההכנסות, 92% מהן (2,986 CHF) קשורות לתחרויות בינלאומיות, רובן בזכות שידורי הטלוויזיה של מונדיאל 2006, שהכניס לפיפ"א 1,660 מיליון CHF. פיפ"א מרוויח 714 מיליון CHF מזכויות שיווקיות, והמקור העיקרי לכך הוא האצטדיונים במונדיאל. [43]

מתוך ההוצאות, 69% מהן, 1,682 מיליון CHF, הוצאו על ארגון תחרויות ופיתוח הספורט. 26% מההוצאות היו הוצאות תפעוליות, כגון תחבורה, תקשורת ושכירה, בין היתר. חמשת האחוזים הנותרים בוזבזו על המרת מטבע וריבית. [44]

טווח תקציבי מועדוני הכדורגל בעולם הוא רחב, ולרוב הוא תלוי באזור בו הם נמצאים. התקציבים הגדולים ביותר הם של מועדונים אירופיים, בליגות הבכירות, כגון הליגה הספרדית, הגרמנית, האיטלקית והאנגלית. המועדונים הדרום אמריקניים מרוויחים בעיקר בזכות מכירת שחקניהם למועדונים אירופיים, שידורים טלוויזיוניים וספונסרים. [45] מנגד, פרסום, זכויות שידור, מכירת כרטיסים ושיווקיות מהווים חלק עיקרי בתקציב של המועדונים האירופיים. [46]

הכדורגל הוא גם אמצעי עזר במקרים רבים. אחת התרומות הגדולות של פיפ"א היא פיתוח הספורט באזורים בעולם העומדים בפני קשיים ובעיות רבות, כמו מחסור בציוד. יתר על כן, הארגון משתף פעולה עם UNICEF מאז שנת 1999, על ידי סיפוק ציוד וחומרים (הקשורים לכדורגל) שיחולק על ידי האו"ם.[47] ברחבי העולם נערכים משחקי ידידות למטרות צדקה מדי שנה בשיתוף כוכבי כדורגל. [48]

מעבר של שחקן ממועדון אחד לאחר בדרך כלל תלוי בתשלום שמשולם בעבורו, וחלק מההעברות בעבר הגיעו למחירים עצומים, עד כדי 71 מיליון יורו בשנת 2001. להלן עשרת ההעברות היקרות בהיסטוריה:

# שנה שחקן קבוצה מוכרת קבוצה קונה מחיר (מיליון )
1 2001 זינאדין זידאן יובנטוס ריאל מדריד 76
2 2000 לואיס פיגו ברצלונה ריאל מדריד 61
3 2000 הרנן קרספו פארמה לאציו 51
4 2001 ג'אנלואיג'י בופון פארמה יובנטוס 46,8
5 1999 כריסטיאן ויירי לאציו אינטר מילאנו 46
6 2006 אנדריי שבצ'נקו מילאן צ'לסי 45
7 2002 ריו פרדיננד לידס יונייטד מנצ'סטר יונייטד 41,7
8 2001 גאיזקה מנדייטה ולנסיה לאציו 41,6
9 2002 רונאלדו אינטר מילאנו ריאל מדריד 41
10 2001 חואן סבסטיאן ורון לאציו מנצ'סטר יונייטד 40,3

[עריכה] אלימות

שלט מחוץ לאצטדיון קאמפ נואו, המראה אילו חפצים מסוכנים אינם מורשים להיכנס לתחומי האצטדיון.
שלט מחוץ לאצטדיון קאמפ נואו, המראה אילו חפצים מסוכנים אינם מורשים להיכנס לתחומי האצטדיון.

תופעת האלימות בכדורגל עתיקה כמעט כמו הספורט עצמו. מקרה האלימות הראשון בכדורגל המודרני היה התקוטטות של שחקני הקבוצות אסטון וילה ופרסטון נורת' אנד לאחר המשחק ביניהן. בדרום אמריקה, אחת המדינות שסובלות מבעיית האלימות היא ארגנטינה, בה קופחו חייהם של יותר מ-140 אנשים לאורך ההיסטוריה במגרשי הכדורגל וסביבתם. באיטליה, המצב אף חמור יותר. קבוצות האוהדים הנקראים 'אולטראס' נוהגים להשתמש בביטויים גזעניים ופרובוקטיביים, ובשביל להתמודד עימם יוצרו אמצעי הגנה מיוחדים למשטרה. בשנה האחרונה נהרגו שני אוהדים ושוטר באיטליה. [49] [50]

יתר על כן, הכדורגל הוא אחד הגורמים לפריצתה של מלחמת הכדורגל. בתום משחק מוקדמות מונדיאל 1970 בין נבחרות הונדורס ואל סלבדור, תקף הקהל המקומי, אוהדי אל סלבדור, את האוהדים שבאו מהונדורס, וחודש לאחר מכן פרצה המלחמה בין שתי המדינות.

פיפ"א פועלת לעצירת ומחיקת תופעת האלימות מהמגרשים. לפיכך, הארגון יוזם את תוכנית Fair Play, בה שחקני כדורגל מציגים את הערכים החיוביים של המשחק. כמדי שנה הארגון מעניק פרסים לכל מועדון, אדם או מוסד המקדמים את ערכי ה-Fair Play.[51]

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 FIFA Survey: approximately 250 million footballers worldwide (PDF). FIFA website. (webarchive)
  2. ^ Encarta. MSN. 
  3. ^ 2002 FIFA World Cup TV Coverage. FIFA official website.
  4. ^ חוקי המשחק FIFA
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Laws of the game (Law 12). FIFA.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Laws of the game (Law 8). FIFA.
  7. ^ England Premiership (2005/2006). Sportpress.com.
  8. ^ 8.0 8.1 Laws of the game (Law 3–Number of Players). FIFA.
  9. ^ Positions guide, Who is in a team?. BBC.
  10. ^ Formations. BBC Sport.
  11. ^ diets and training. Entrenamientos.org.
  12. ^ 2007/2008 Rules of the Game, P23. International Football Association Board.
  13. ^ Family Medical Guide. Explored.com.
  14. ^ History of Football. FIFA.
  15. ^ Harvey, Adrian (2005). Football, the first hundred years. London: Routledge, עמוד 126. ISBN 0415350182. 
  16. ^ Winner, David. The hands-off approach to a man's game. The Times.
  17. ^ 17.0 17.1 History of the FA. Football Association website.
  18. ^ The International FA Board. FIFA. (webarchive)
  19. ^ The History Of The Football League. Football League website.
  20. ^ 20.0 20.1 Where it all began. FIFA official website. (webarchive)
  21. ^ Laws Of The Game. FIFA.
  22. ^ Laws of the game (Law 4–Players' Equipment). FIFA.
  23. ^ Laws of the game (Law 3–Substitution procedure). FIFA.
  24. ^ Laws of the game (Law 5–The referee). FIFA.
  25. ^ Summers, Chris. Will we ever go completely metric?. BBC.
  26. ^ Laws of the game (Law 1.1–The field of play). FIFA.
  27. ^ Laws of the game (Law 1.4–The Field of play). FIFA.
  28. ^ Laws of the game (Law 1.3–The field of play). FIFA.
  29. ^ Laws of the game (Law 7.2–The duration of the match). FIFA.
  30. ^ Laws of the game (Law 15–The Throw-in). FIFA.
  31. ^ Laws of the game (Law 16–The Goal Kick). FIFA.
  32. ^ Laws of the game (Law 17–The Corner Kick). FIFA.
  33. ^ 33.0 33.1 Laws of the game (Law 13–Free Kicks). FIFA.
  34. ^ Laws of the game (Law 14–The Penalty Kick). FIFA.
  35. ^ The History of Offside. Julian Carosi.
  36. ^ מספר הקבוצות המתחרות השתנה עם השנים, והשינוי האחרון היה במונדיאל 1998 כאשר מספר הנבחרות שונה מ-24 ל-32.
  37. ^ 2010 FIFA World Cup South Africa. FIFA World Cup website.
  38. ^ Organising Committee strengthens FIFA Club World Cup format. FIFA.
  39. ^ Ingle, Sean and Barry Glendenning publisher=Guardian Unlimited. Baseball or Football: which sport gets the higher attendance?.
  40. ^ TV Data. FIFA website.
  41. ^ Dart, James and Paolo Bandini. Has football ever started a war?. The Guardian.
  42. ^ Daniel W. Drezner. The Soccer Wars. 
  43. ^ First official 2006 FIFA World Cup™ shop opens in Berlin אתר פיפ"א הרשמי
  44. ^ דיווח כלכלי של פיפ"א, 2006 פיפ"א
  45. ^ רווחים עיקריים של קבוצות כדורגל Littoral
  46. ^ כדורגל, תשוקת העשירים Clarin
  47. ^ יוניצף ופיפא האתר הרשמי של UNICEF
  48. ^ האיטי- כדורגל למען שלום BBC World.
  49. ^ שוטר נרצח בדרבי הסיציליאני, הליגה האיטלקית הושבתה ynet
  50. ^ Italia: el racismo vive en la tribuna Clarin
  51. ^ Fair Play האתר הרשמי של פיפ"א

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: כדורגל
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: כדור רגל
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: כדורגל
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כדורגל


משחקי כדור בספורט

בדמינטון | ביליארד | גולף | הוקי גלגיליות | הוקי קרח | הוקי רולר | הוקי שדה | טלאצ'טלי | טניס שולחן | טניס |
כדור בסיס | כדורגל חופים | כדורגל | כדוריד | כדורמים | כדורסל | כדורעף חופים | כדורעף | כדורת (באולינג) |
לקרוס | מטקות | סקווש | פוטבול אוסטרלי | פוטבול | פולו | פטאנק | קורפבול | קמארי | קריקט | רוגבי

כלים אישיים
  טריוויות ופעילויות שונות    
האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים