(ולא כדאי להקריא לקטנים,זה מאוד עצוב)

שמי הוא שרה
אני ילדה בת 3

עיניי נפוחות

לא יכולה לראות ... 

בטח אני מטומטמת,

בטח אני ילדה רעה,

אחרת מה היא הסיבה בגללה אמא כועסת?

הייתי רוצה להיות יותר טובה,

הייתי רוצה לא להיות מכוערת,

אולי אז אמא הייתה רוצה לחבק אותי...

אסור לי לדבר

אסור לי להתנהג רע

אחרת

כל היום אהיה סגורה....

כאשר אני מתעוררת,

תמיד אני לבדי.

הבית חשוך שעות על גבי שעות. 

כשאימא תחזור,

אשתדל להיות טובה.

אם היא תכה אותי...

שיהיה רק פעם אחת...

אל תעשי רעש, 

הדלת נפתחת,

אבא הגיע

שיכור מהבר... 

אני שומעת אותו כועס

את שמי הוא צועק,

מנסה להסתתר מאחורי קיר...

משתדלת להסתתר

מהמבט האיום שלו,

לא יכולה לא לבכות,

מרגישה מבועתת...

מוצא אותי בוכה,

מעליב אותי,

אומר לי שהבעיות שלו הן בגללי

ובאשמתי... 

מתחיל להכות אותי,

ממשיך לצעוק אלי,

מצליחה להשתחרר,

רצה ומועדת...

נופלת על הרצפה,

עצמותיי כואבות,

אבא אומר מילים

שאני כבר לא מבינה...

"סלח לי" אני צועקת

אבל כבר מאוחר,

פניו בוערים...

המכות והמילים

כואבות באמת.

מבקשת מאלוהים

רחמנות וחמלה... 

בסוף הכל נגמר,

והוא הולך לכיוון הדלת,

בזמן שאני על הרצפה חצי מתה...

שמי הוא שרה,

בת שלוש,

הלילה אבא שלי

הרג אותי ללא רחמים...
תמונה אחרי המכה

מותר להעתיק את העמוד,
יש הרבה מאוד ילדים כמו שרה,
ובבקשה,אני מיתחננת עזרו לנו להפסיק את זה!

תעתיקו את העמוד הזה ושימו אותו באתר שלכם,עזרו לנו,עזרו לשרה המיסכנה...

יש סיפור אחד עצוב מאוד והוא יכול ליגרום לטראומות ולכן לא שמנו אותו..

אבל בקרוב נשים חדשים

חדשיםםםםםםםם

סיפור על נערה בת 15

גלי ישבה בחדר המגורים פניה נפולות ועיניה נפוחות מרוב בכי ,
היא ידעה שאיבדה אותו לנצח ,
היא ידעה שלא תוכל להגיד לו לעולם שהיא אוהבת אותו ,
ושאהבה אותו מאז ומתמיד.
היא אהבה את תומר שנים על גבי שנים בסודיות.
אך תומר היה מקובל בחברה ,
ומחוזר מכל הצדדים בבנות יפיופות ,
ועכשיו כשגמרו את התיכון ,
תומר נוסע לתמיד עם חברתו היפה מאי.
השעה היא שבע בערב ,
המטוס היה צריך כבר להמריא ותומר יצא מחייה לתמיד.
היא לא יודעת אם הוא יחזור בכלל.
גלי הדליקה טלוויזיה ובו הקריין בחדשות דיווח על המטוס שנפל.
גלי הייתה המומה ,
היה ברור שזה המטוס שתומר היה בו.
זהו זה ניגמר,
גלי פרצה בבכי התחילה לרעוד ולא האמינה שתומר כבר לא בין החיים.
היא הצטערה שלא סיפרה לו על רגשותיה כלפיו ,
שהיא לא מנעה ממנו לנסוע עם מאי.
כעבור שעתיים עמד אמבולנס ליד הבית של גלי ,
כל השכנים היו סקרנים לדעת מה קרה.
בחדשות דיווחו על הנערה שהתאבדה ,
גילה 18 והשאירה מכתב מאוד קצר-
-"סוף סוף אני אראה את אהובי ואגיד לו שאני אוהבת אותו"
היה ברור שזאת הייתה גלי.
באותו רגע תומר הקשיב לחדשות.
הוא לא נסע בכלל וגם לא התכוון ,
זו היתה סתם שמועה שרצה לה.
תומר הקשיב לחדשות על נערה שהתאבדה ,
אבל לא היה לו מושג שזאת הנערה שהוא אהב ,
ולא היה לו מושג שהיא הקריבה את עצמה מרוב אהבה כלפיו,
לא בטוח שהוא ידע גם מתישהו ,
כי גם תומר אהב את גלי כמו שגלי אהבה אותו ...

כי אוהב , זה לא מי שאומר את זה,
אוהב , זה מישהו שעושה משהו בשביל זה            

היא הייתה בת 15 היא אהבה אותו יותר מהכול,
היא הייתה מוכנה לחוות הכול בשבילו,אבל..היא לא הייתה מסוגלת
להגיד לו.. "אני אוהבת אותך" , מפני..שלא הייתה מסוגלת לשמוע
אותו אומר את האמת,האמת של המציאות..
בכל פעם שראתה אותו ליבה פעם בחוזקה ורגליה רעדו..
היא התאהבה בו יותר ויותר …
יום אחדד הוא ניגש אליה ושאל אם אפשר לדבר איתה לרגע..
היא חייכה ואמרה בסדר, הם הלכו לצד, עיניו הכחולות נצצו,
והוא לחש לה:"אני צריך לספר לך משהו.."
היא הייתה בטוחה שהוא הולך להגיד לה..""אני אוהב אותך" אבל הכול היה רק אשליה, אשליה של המציאות..
הוא רק ביקש ממנה דבר כ"כ שולי, שבליבה היא פרצה בבכי,
היא ענתה לו בחיוב והלכה..
היא הסתגרה בחדרה הרבה זמן..
והיא החליטה שהיא לא מסגולת יותר
היא כ"כ רצתה לעזוב את העולם הזה, לשכוח ממנו..
אך היא ידעה שלעולם זה לא יקרה, האהבה חזקה.. יותר ממנה
היא שכבה במיטה שעות ארוכות, וחשבה על הכול..
היא פנתה לה': "ה'..למה נתת לעצב להשתלט?!,למה?!,
הוא בחיים לא יאהב אותי כמו שאני אוהבת אותו.."
היא הבינה שאת העולם היא צריכה לעזוב..
היא נכנסה למיטה, הסתכלה על החלון,וסגרה את ענייה..
העניים שהביאו לה כ"כ הרבה דמעות, נסגרו לעולם..
היא חשבה שזה הפתרון היחיד..להפסיק לסבול

למחרת בבוקר הטלפון צלצל..היא לא ענתה,זה היה הוא,
הוא השאיר הודעה.."אממ..את זוכרת שלקחתי אותך לצד..
זה לא מה שרציתי להגיד לך.." הוא גמגם..
מה שבאמת רציתי ולא הייתי מסוגל להגיד לך.." הוא לחש..
"מה שבאמת רציתי להגיד לך..." הוא הפסיק..
"זה..שאני..שאני...אוהב אותך..
הוא נשמע נבוך.."ותמיד אהבתי..אבל לא הייתי מסוגל להגיד לך"..
"כשתשמעי את ההודעה, בבקשה תחזרי אליי."

הוא ניתק…

היא לא חזרה אליו מעולם מפני שלא יכלה..
עכשיו היא חופשיה, היא מלאך שנשבע לשמור עליו משמים...

הם היו חברים טובים, פעם.
פעם... הוא ניסה להיזכר מתי.
מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח.

הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.
היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים.
"אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך.
הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן.
הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים,
ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו,
והתמלא בתחושה של אושר.

היו אלה ימים יפים...
אבל מים רבים עברו מאז,
והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם,
מרביתם באשמתו.
עכשיו הם כבר לא נקראים חברים.
הם אפילו נקראים... יריבים.
הוא לא רצה להתוודות -
אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.

פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו
במטרה לבקש סליחה.
הוא בא לנקוש, ונעצר.
בא לנקוש, ונעצר.

אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם,
והדבר המינימאלי שנדרש מהם הוא להתנצל.
הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה,
זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו,
ולהודות כמה הוא היה מושחת.

לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת,
כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו:
"חבר, אתה חסר".
הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה,
ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.
ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת.
אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.
הוא אמר לה.

"בעלי השאיר לך פתק", אמרה.
הוא פתח אותו: "חבר יקר,
דע לך כי למרות הריב בנינו - מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך,
אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך... הייתי אידיוט.
וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון,
התפללתי שתדפוק ולא דפקת.
כשהסתובבת- רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא.
ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.
אם אתה קורא מכתב זה- סימן הוא שהגעת שוב,
רציתי רק שתדע כי סלחתי."

"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".
"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור.
"בעלי נפטר. הפתק היה בצוואתו".

טרומפלדוג - סיפור עצוב עם סוף טוב   כתבה:חסוי [סיפור אמתי] פורסם ב10 במרץ 2006, 5:39 במדור  בעלי חיים בבסיס בו שרתתי היו כמה וכמה כלבים. בינהם הייתה כלבה אחת קצת שונה, הייתה חסרה לה רגל קידמית אחת... לא כולה, אלה חלקה... אך ברור שלא יכלה להשתמש בה. היא הייתה מקפצת לה בחן יחסי על שלוש רגליה ולימדה את עצמה לטפס לתוך פחי הזבל בלי שום בעיה. קראנו לה טרומפלדוג.   יום אחד הרס"ר נתן הוראה לעובדיו לסלק את הכלבים מהבסיס ע"י קשירת רגליהם הקידמיות למריצה וגרירתם הרחק אל מחוץ לבסיס. כמובן שזה נודע לי רק בדיעבד כי הרי לא הייתי נותנת לדבר כזה לקרות.   הכלבים אכן נעלמו מהבסיס. יום אחד אני רואה את טרומפלדוג הקטנה יושבת ליד הש.ג ומיבבת. לא האמנתי למראה עיניי - רגלה הקידמית שכן תיפקדה בעבר שבורה לחלוטין (עקב קשירתה למריצה וגרירתה מן הסתם), אז איך היא הצליחה לחזור? הרי היא אינה יכולה ללכת רק בעזרת שתי רגליים אחוריות... הבנתי איך כשלפתע ראיתי אותה מתקדמת אליי ע"י שתי רגליה האחוריות ושיפשוף הצד של הראש שלה באדמה...כלומר, היא בעצם גררה את עצמה חזרה מהמקום שאליו נזרקה לבסיס עם הראש שלה ואכן היה לה פצע גדול בצד הראש מהשיפשופים.   לא זוכרת בדיוק מה אמרתי למ"פ שלי אבל הצלחתי לארגן לי יום חופש (משהו שהוא בגדר חלום למכי"ת שיוצאת הביתה רק אחת לשבועיים) ונסעתי עם טרומפלדוג לוטרינר בת"א.   הוטרינר גיבס את רגלה השבורה ולגבי רגלה הקטועה הוא טען שהיא אינה נולדה עם המום הזה אלא רגלה ניקטעה באופן מסוים בעבר... לא רוצה אפילו לחשוב איך...   אני ניגשתי כעבור זמן לא רב למצ"ח להגיש תלונה נגד הרס"ר, קצת חששתי על עצמי, בכל זאת כשרס"ר "מחפש" חייל הוא גם מוצא. כמובן שמצ"ח לא עשו כלום... אבל אחרי שבועיים ימים מהמקרה ניגשת אליי בבהלה הרספי"ת ושואלת אותי בכעס מה עשיתי... היא טענה שיצרו קשר עם לא פחות מאשר המבסי"ת (מפקדת הבסיס) בעיניין ושכל הבסיס על הרגליים. מסתבר שהוטרינר שטיפל בטרומפלדוג הינו וטרינר צבאי במילואים והוא רצה לבדוק את הנושא. בסופו של דבר אף אחד לא נשא באשמה, הצליחו להשתיק את הפרשה.   טרומפלדוג גרה בביתי 3 חודשים ולאחר מכן נימסרה למשפחה מקסימה בראש העין עם וילה וחצר. שם היא קיבלה שם אחר, בייבי או משהו כזה... בשבילי היא הייתה ונשארה טרומפלדוג.    כמות תמונות 1 טרומפלדוג עם גבס זה קרה לפני המון שנים ,לפחות שלושה עשורים. שבת שעה 3:00 בבריכה עוד יום תמים של חודש יולי. הם אהבו מאד,אהבו אהבה עיוורת. הוא היה חייל בשירות סדיר שנה ראשונה -בן 19. היא הייתה תלמידת תיכון כתה י''א רוגוזין-בת 17 בערך. הם יצאו  שלוש שנים ואהבתם פרחה לה בצורה יוצאת דופן. אימה של אווה הייתה בהריון בחודשים מתקדמים לקראת לידה אחותה הייתה מרותקת לכיסא הגלגלים מהיום שהיא זוכרת את עצמה בעיקבות מחלת הפוליו שפגעה גם בה. הם היו שיבעה אחים ואחיות בסה''כ כשאווה הבכורה מבין כולם. ננו היה עלם שכבש היופיו והתנהגותו המנומסת עם חיוך שובה לבבות כל נערה וגם נשים מבוגרות ממנו , בבית הוריו גרו אם אב וארבעה אחים למעט ננו שהיה כזכור חייל הראשון בבית. ננו ואווה היו בני בית  בשני הבתים ושני המשפחות אהבו זה את זה. ביום מהימים החליטו ננו ואווה לדבר על חתונה בעיקבות זאת שאווה גילתה שהיא הרה לאהוב ליבה  וכן המשפחות פרימיטיביות מאד אך ללא כל  קשר אל נשכח שמדובר בשלושה עשורים קודם. הוריה שלה התנגדו בכל תוקף לנישואין מוקדמים "סתם כך ללא סיבה " ועוד בהיות תלמידה ... הוריו  של ננו  שמחו מאד למשמע אזנם אודות רצונם של הזוג הצעיר והאוהב להנשא ולהוליד צאצאים. איך תבוא אווה לאימה ותאמר לה אודות הריונה מאהוב ליבה?? איך תבוא ותאמר לאימה שהיא כבר בשליש השני להריון?? אווה החליטה שעדיף יהייה הדבר אם תאמר לננו שהם נפרדים בכדי שננו ישאר טוב (כך חשבה )ואז תיגש לאימה ותספר אודות בעייתה שניקלעה אליה. ננו לא היה מוכן לשמוע על פרידה ואיים שאם אכן יתבצע הדבר הוא יהייה מוכן לשים קץ לחיו. בכי ממרר אחז בליבה של אווה העטופה בחום בזרועות אהוב ליבה היקר ,היא רוצה להיות איתו אך פוחדת מתגובת הוריה שלה. בשיכנועים רבים שבדיעבד נתברר שעלו בתוהו. ננו החליט ליישם את המשימה האיומה כפי שאמר. לקח את נישקו ובירייה אחת בכדי איום ירה בקיר הניצב אל מולו. היא,אווה נבהלה מאד אבל לרגעים ספורים בלבד!! הקליע הנורה מין הנשק הקטלני פגע בקיר לא חדר ,שינה כיוון עלה מעלה לתיקרה שוב שינה כיוון וירד עד למצע הדרך ושם שינה שוב את מסלולו חדר ישר לליבה של אווה והרגה במקום. משפט אחד הצליחה להגות מפיה..."ננו יקירי א..נ..י   או..הההה...ב...ת   או....תתת__________ ננו נשאר בהלם למראות ה"מחזה"ולא חשב שכך יקרה שהרי הקליע לא היה כלל לכיוונה של אהובתו. החליט לשים קץ לחייו ואמר בשאגה רמה "זהו זה.....זהו הסוףףףףףףףףףףףףף" שכנים שמעו אותו ... עוד באותה שבת שכבר לא שקטה  שעה 3:00 נשמעו ברחוב צפירת הסירנה של אמבולנס שהוזעק למקום מיגוריה של אווה. אימה קיבלה צירים וחשה מיד לבית החולים עפולה דאז וכיום העמק. לאחר לידת ביתה הטרייה קיבלה האם את הבשורה המרה מכל.....אווה ,ביתה הבכורה המקסימה והמיוחדת הלכה לעולמה. כשאחותה  היותר קטנה ממנה בשנה קיבלה את הידיעה סירבה להאמין ובכל זאת החליטה לבדוק מקרוב . היא פשוט התרוממה מהכסא והחלה לרוץ לכיוון ביתו של ננו  אבל כבר היה מאוחר. הרופא שהוזעק למקום קבע את מותם של הזוג הצעיר. כן ,כן זו האחות על כסא הגלגלים שסבלה משיתוק פוליו ילדים. בכי ממרר אחז בכל העיירה דאז - עיירת מגדל העמק. זוכרת את הסיפר כותבת מוחקת כותבת מוחקת ומוחה דימעה בכל רגע... נזכרת בימים וביופיים של  הזוג שהיו מבקרים אותנו המון כחברים של אחיותיי והיא,היא אווה הייתה בת כיתת של אחותי. היום ,התינוקת הזו שנולדה אז נקראת מין הסתם אווה על שם אחותה שיום הולדת ילווה אותה ואת זכרונותיה של אחותה  שמיימיה לא ראתה... לה לאווה הקטנה / גדולה יש בן שנקרא ננו אני  זוכרת שנים את הבית הקרקע צבוע בתכלת עמום בית קרקע עם גינה מטופחת אבל עם מזכרת חדשה שני 2 חורים בקיר מיריות שננו ירה בעצמו תוך מבט על אהובתו השרועה לנגד עיניו. שתי חורים שהוריו לא רצו לאטום לעולם!!!!                  אווה וננו ז''ל אם היית אפשרות לחשוף את זהות חבריהם של אחיותיי  הייתי מעבירה לכם את תמונתם שיושבת אצלי האלבום