דניאל אופיר אמן וצייר, מלחמת יום הכיפורים ...............Yom Kippur War

מלחת יום הכיפורים התחילה ב- 6 באוקטובר 1973. המלחמה התחילה בו זמנית בשעה שתיים בצהריים, בחזית הסורית ובחזית המצרית. כמובן שהמלחמה הזו הייתה מלחמת הפתעה, הפתיעה את עם ישראל וכמובן את הצבא.

קרב ההתקפה, התקפת הנגד, זה לקח ביום שני, שלישי, רביעי, שכוחותינו, שתי אוגדות תקפו חזרה בדרום והחזירו לעצמנו את השליטה בכל רמת הגולן.

הצלחנו לבלום אותם עד ליום שלישי בצהריים. בעצם קבענו שגבול מדינת ישראל לא נסוג אחור באותה מלחמה.

המלחמה המשיכה לתוך סוריה וכבשנו את המובלעת שהייתה שטח כ-25 ק"מ מגבולה של מדינת ישראל. עצרנו 35 ק"מ מדמשק.

במשך 18 יום מדינת ישראל נלחמה בגולן וכמובן שהסתיימה המלחמה אחרי 18 יום, כוחותינו נשארו במובלעת, מאיימים על דמשק.

תא"ל מיל' אביגדור קהלני

יו"ר האגודה למען החייל

מספר...

בדרום ההישגים המצריים היו גדולים מאוד. הכוחות המצריים כולם, חצו את התעלה, ממש בלי בעיות מיוחדות, כפי שצפינו קודם לכן. כבשו את כל המוצבים, המעוזים שישבו ושלטו על התעלה, והכוחות, הטנקים היחידים שהיו שם, שהיו מעטים, נפגעו מרביתם. המצרים מצאו את עצמם יושבים חזק מאוד מעבר לתעלת סואץ, השתלטו חזק.

גיוס המילואים שהתחיל פחות או יותר ביום הכיפורים מצא את עצמומגיע אל המלחמה רק יום לאחר המלחמה.

שתי החטיבות שישבו שם במקום, חטיבה 401 וחטיבה 414, כמעט הושמדו במלחמה הזו. לאחר מכן, כוחות המילואים הצטרפו אליהם.

היו מספר ימים של התקפות נגד קשות מאוד, עד שמדינת ישראל החליטה שהיא חוצה את תעלת סואץ.

וב-16 באוקטובר, כאשר אוגדתו של אריק שרון, היא האוגדה ראשונה שפורצת את האויב שיושב על הגדה, ומבקיעה לצד השני וחוצה את תעלת סואץ, ובעקבותיה, כמובן כוחות נוספים שיורדים. הכוחות יורדים דרומה עד לעיר סואץ, וסוגרים ומכתרים את הארמיה השלישית שנשארה לכודה בתוך שטח שכולו ישראלי.

המלחמה נגמרה ב-101 ק"מ מקהיר.

חאן ארנבה שנמצאת מעבר לגבול. הגבול שנמצא ממש כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים.

אנחנו עכשיו מתקדמים בהליכה של הסורים לכיוון עמק הבכא. רואים את שדה המוקשים שנמצא כאן במקום? רוחב שדה המוקשים במקום הזה היה כשמונים מטר. ואת התעלה, תעלה נגד טנקים, שרואים את הסוללה, ממש נמצאת מכאן מרחק של שמונים מטר. התעלה הזו הייתה אז בזמנו, והיא בעצם ניקזה את כל התנועה שלהם דרך התעלה.

הם הניחו מספר גשרים, חצו דרך הגשרים, והתפרסו לאחר מכן בעמק.

אם אנחנו מסתכלים על הרקע, רואים את ההר האדום הזה, הרחוק שנצא שם? זאת החרמונית מזווית הראייה הסורית במלחמה.

ואנחנו עמדנו משמאל לחרמונית ולכיוון דרום.

ואני מסתכל עליהם, ואני יודע שעוד רגע יהיו עשרות טנקים על עמדות שלנו, ואין לנו שום סיכוי, שום סיכוי להישאר בחיים.

ביום שישי בערב קיבלנו פקודה לנוע דרומה. השארנו את עמוס כץ במזרעת בית – ג'אן, ובעצם כוחות המילואים וכוחות הסדיריםהתחילו לקבוע את הגבולות של המובלעת. מהקצה המזרחי של הגבול, של מובלעת, כוחותינו ירו לעבר פאתי דמשק.