בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

   עמוד הבית    פרשת שבוע    פינת ההלכה    צור קשר    קישורים    פורום האתר
   חגים    סיפורי צדיקים    הורדות    צדיקי מרוקו
 
 

 מעשה שהיה עם רבי משה בן מימון

  אך לא את השרים ואף לא את החכמים חיבב והוקיר השולטן. רק אדם אחד היה אהוב

ומקובל עליו הרמב"ם, רופאו היהודי.
כל השרים אשר ראו את יחסו של השולטן כלפי הרופא היהודי לא ידעו כיצד לנהוג,

 אש הקנאה בער בהם בכל עצמתו. עלה על כולם ראש השרים שהחליט שהוא חייב

 לשים לדבר קץ.


כשרקמה תכניתו הזדונית בא אל השולטן ואמר לו "אדוני השולטן דע לך כי רופאך

 היהודי מדבר עליך רעות באזני הבריות". נבהל השולטן ולא האמין. ומה הוא אומר?

 לכך היתה תשובה מוכנה בפי הראש השרים. "הוא אומר כי בית שהנך מדבר, נודף מפיך

 ריח רע, ועל כן אין הוא יכול לשבת בקרבתך".


השולטן היסס לרגע, ואחר כך אמר "אם תתן לי סימן, אדע כי דבריך דברי אמת!" מיד

כשיצא מבית השולטן נזדרז ראש השרים ושם פעמיו לביתו של הרמב"ם. "דע לך, כי

השולטן טוען שנודף מפיך ריח רע בעת שאתה מדבר, ועל כן אין הוא מסוגל לשבת בקרבתך".
שמע רבי משה את הדברים, ובהגיעו ביום המחרת אל ארמון השולטן אחז בידו מטפחת לבנה.

 כאשר פצה פיו לדבר אל השולטן כיסה את פיו במטפחת.

ראה זאת השולטן והבין כי הנה צדקו דברי ראש השרים, מסתבר שהמטפחת זה הסימן אליו

 התכוין ראש השרים, והנה ברגע שאני מדבר משתמש הרופא במטפחת בכדי שלא יריח את

 הריח הנודף מפי. כיון שכך גמר השולטן בדעתו להוציא להורג את רבי משה. הוא שיגר

 שליח אל השר האחראי על ההוצאה להורג וציוה עליו כי בעוד שעה יבוא אליו אדם בכדי

 להתעניין האם קיים את צו השולטן, את אותו אדם תוציא להורג.

ולבית הרופא שיגר הודעה כי יזדרז ללכת למקום ההוצאה להורג ויתעניין שם האם

בצעו את צו השולטן. הרמב"ם ששמע את הבקשה לבש את מעילו ושם פעמיו לקיים

את מצוות השולטן. בדרכו והנה יצאה מאחד הבתים אשה בוכיה ובתחינה פנתה אל הרמב"ם

שיאות להיכנס לרפא את בתה הנוטה למות. הרמב"ם שבתחילה היסס שכן הולך הוא כעת

 במצוות המלך, לא יכול היה לסרב לתחנוניה ונכנס אל הבית בכדי לרפא את הילדה.


כעבור זמן כשגמר הרמב"ם את הטיפול בילדה ניגש למקום ההוצאה להורג כדי להתעניין

 על ביצוע ציוויו של השולטן. כמובן שהיה זה באיחור רב מאד. וכן, כאשר התעניין הרמב"ם

 נענו לו כי קיימו כר את ציוויו של השולטן על הצד הטוב ביותר. מיד כששמע הרמב"ם את

התשובה ניגש לביתו של השולטן בכדי להודיע לו שקיימו את ציוויו. בהגיעו לבית השולטן

הבחין הרמב"ם כי פניו של השולטן אינם ככל הימים ולשאלתו במה חטא. התרעם עליו השולטן

ושאל "מדוע לא קיימת את הציווי שלי ללכת לבית ההוצאה להורג, הלא ציווית, להוציאך להורג

מיד ואם כן מדוע מתהלך אתה חופשי.

 


השתומם הרמב"ם מאד ופנה אל השולטן ושאל "אמור לי אדוני, מדוע רצית להמיתני בשריפה?

 במה חטאתי לפניך?"
"הן שמתי אותי ללעג וקלס בעיני הבריות", השיב השולטן בקול רועם, העללת עלי באזני הבריות

 כי מפי נודף ריח רע ועל כן אינך יכול לשבת בקרבתי".


"ומי אמר לך זאת" בקש הרמב"ם לדעת. "ראש השרים" השיבו השולטן.
"אם כן, דע לך, אדוני השולטן, כי עלילה דומה טפל ראש השרים גם עליך הוא אמר לי כי

 אתה טוען שנודף מפי ריח רע ועל כן הנחתי מטפחת על פי, לבל יבוא הריח הרע לאפך...".


הבין השולטן כי דברי הרמב"ם נכונים. "אכן היתה זו עלילת שווא ושמח אני כי ניצלת

מכבשן האש. אך דבר אחד אינו ברור לי, מדוע הפר שר הכבשן את הוראתי ולא השליך

 אותך לכבשן? עודם מדברים, ואל החדר נכנס אחד מעבדי השולטן. בידו אחז העבד

 טבעת זהב. "את הטבעת שיגר אליך שר הכבשן" אמר העבד לשולטן. "בקש הוא למסור,

 כי זוהי טבעתו של ראש השרים, שאו שרף אתמול – כפי הוראתך – בכבשן האש".


עתה הבינו הרמב"ם והשולטן היאך ניצל הרמב"ם משריפה. חבק השולטן את ידידו

 היהודי ואמר: "ברוך ה' אלוקי היהודים ששלם לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו".

מעשה נורא בחכם מחכמי מרוקו שגזר על הדגים

באחת המדינות שם חנו בני ישראל כחל אשר על שפת הים ה' עליהם יחיו,הרב הקדוש היה גם מוהל מכניס את הילודים בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום בקדושה ובטהרה,מצוה זו היתה חביבה עליו מאד מאד,עד כי רב שעותיו ביום היה עסוק במצוה נעלה זו,יען כי בן פורת יוסף  היה עם ישראל פרה ורבה.

ויהי היום,אחד משרי המלך בא אל המלך וביקש ממנו למסור בידו את המונופול של מכירת הדגים,ותמורתו הרי הוא ישקול ככרי כסף לכיסו מידי שנה אל אוצר המלך.המלך אשר נתן בכיסו עינו,נאות לבקשת השר,וכתוב כרצונו ויחתום בטבעת המלך אשר כל דג ודג שיוצא מן הים שייך לרשות השר הממונה הזה.

כמובן,מאז עלו מחירי הדגים במדינה למעלה מן היכולת של בני העיר,ובפרט ישראל העניים שזה היה סיפוק מחייתם,והעם הלך ודל מיום ליום.הרב הקדוש אשר היו ידיו אמונה מן הבוקר עד צאת השמש,היה מכניס ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו,רפו ידיו מחוסר מלאכה,כי פתאום נשתנה מצב הילודה בקרב עם ישראל,ומידי יום ויום המנין הולך ופוחת,בתחילה חשב הרב שיש עוד מוהל  מלבדו.אבל הזקנים אמרו לו שהדבר הוא בסיבת יוקר הדגים ,שהדגים הם סגולה לפריה ורביה,וכי מאז בא השר עלה מחיר הדגים והגיע לראש,עד כי גם לכבוד שבת קודש אין ידם משגת להעלות דגים על שולחנם.

הרב כשומעו החריש,אך בבאו לביתו מיד לקח חתיכת חרס וכתב עליה שם קדוש,וקרא לאד מתלמידו לזרוק את החרס לתוך אחד ממקומות הים.מיד מיהר התלמיד ועשה כציווי רבו הקדוש בשמחה ומילא את פקודתו.

באותו היום שהושלך החרס שופ דג לא עלה במכמורות,ועוד באותו יום הורגש חוסר דגים באותה בכל העיר,רשתות הדייגים צללו בעומק הים ולא הצליחו לעות כי אם כמה שרצים וסרטנים,אבל דגים היו בבל יראה.המלך אשר הורגל שבכל סעודה  עולה על שולחנו דגים  מזנים שונים גדלה תמיהתו אשר הביאו לפניו דגים ישנים אשר עולה צחנתם למכביר,ולהערתו על כך ,למחר הביאו לו דגים מלוחים.

 

המלך לא יכל להתאפק ושאל את הממונים בדבר מה קרה שלא הביאו לפניו אלא דגים כאלה ישנים ומלוחים.הם השיבו לו שמדינתנו תצטרך לשלוח ולהביא דגים מחץ לארץ,אבל איך יתכן אמר המלך והרי מדינתנו עשירה בדגים.?אזי סיפרו לו את כל העניין באשר ביום אחד נעלמו כל דגי הים כליל .המלך לא האמין למשמע אוזניו וציוה לרתום את עגלתו ולהכין לו את אוניתו כי הוא בעצמו רוצה ללכת עם הדיגים  ולשול דגים מהים.

 

תוך שעות ספורות היה המלך והדיגים  כבר בלב הים,החלו הדיגים לפרוש מכמורתיהם,עד פנות היום,אך כל מאמצם היה לריק ותקותם לשוא,המלך והדיגים חזרו כלעומת שבאו.

מראי עיני המלך הגדילו את תמהונו וקרא לחכמיו זקניו ורוזניו,שאל את פיהם אם ידעו או שמעו פעם בתולדות המדינה אשר קרה מקרה משונה כזה?וכולם השיבו פה אחד אשר מעולם לא שמעו כל כך שנעלמו דגים מהים.המלך פקד את יועציו לחפש בספרי דברי הים פשר לתופעה,ואף הכריז :"כל אדם אשר יגלה סיבת העלמת הדים,יבא על שכרו כיד המלך".המלך ושריו יושבים ומדינים בנושא ופיתאום באו  לארמון שני דיגים ,הם טענו שבעודם עומדים על שפת הים ורשתותיהם פרושות במים,ראו נער יהודי אחד בא מרחוק ומשליך דבר מה אל תוך הים,ומאז העלו רשתותיהם ריקם.כדי למלט עצמם מהעובדה שהיועצים לא ידעו את הפיתרון לדבריו מיד הושמעו קולות מצידם  כי מהיהודים יבוקש הדבר ועליהם ליתן הדין.מיד שלח המלך לשבעה טובי העיר ,גדולי ישראל ,מטעם המלך באשר נודע כי יד היהודים בדבר העלמות הדגים מהמדינה.חובה עליהם להביא את האיש לפני המלך ואם לאו ידו נטויה לענוש את כל היהודים ולגרשם ממלוכותו.

טובי העיר לא ידעו את נפשם,הם השתדלו בהשתדלויות שונות להסב את לבב המלך לבטל מעליהם הגזיירה הקשה,וכי אין להם קשר ומיוחסות  להאשמה שמופנית כלפיהם.אך המלך באחת ואין להשיב,בעוד שלשה ימים תודיעני פשר הדבר ומי האחראי על המעשה ואם לא תתקים בהם הרעה מכל ח"ו.

טובי העיר שבו לביתם בלב קודר והכריזו על אסיפה בבית הרב כדי לדון בדבר איך להסיר רע הגזרה.

 

הרב בשומעו,הרגיעם בדברים ואמר לו"זה היום אשר הוחלתי לו,ואתם אל תיראו ואל תחפזו אחי ורעי,כי אנכי הגל מוכן להתיצב לפני המלך להודיעו כי אנכי בכח תורתינו הקדושה גזרתי אומר לבל יעלה דג מדגי הים עד עת פקודתי ואני הוא שעשיתי את שלוחותו של אחד מן תלמידי.טובי העיר חרדו וינעו ראשם,על כל החרדה אשר גרם להם מעשי הרב וגבורתו.אך הודו לה' על חסדו הגדול אשר לא עזבם ולא אלמן ישראל.מיד הודיעו למלך את דברי הרב,ביום השלישי היום המיועד המלך אסף את כל שריו ונכבדיו והתכונן לשמוע את פשר הענין.שבעה טובי העיר הרב בראשם  ובידם נושאים מנחה הראויה למלךהובאו פנימה לפני המלך והשרים.

הרב שאל את הרב לאמר:מה ראית לעשות מעשה זה?אז פתח הרב  את פיו בחכמה ואמר:אדוני המלך יחי לעולם,הקדוש ברוך הוא בורא עולמים יצר חוק בבריאתו לקיום עולמו.שלמה המלך החכם מכל אדם אמר  אין ביד האדם לכלא את הרוח,כי זה קיומו של האדם,וכל דבר שקיום האדם תלוי בו אין להשית עליו  מחיר,כגון הרוח שהוא חיני לא שמענו מעולם שאיש ירצה ללוכדו וליתן מחיר עליו.כמו כן מיםאין להם מחיר בשום אופן ופנים,וכן על זה הדרך,הדגים הם בריאה שהשם יתברך בורא העולם ברא אותם בריה שלמה לצורך מחית האדם מאז ששת ימי בראשית,מחירם אולם יושת עליהם אך זאת לצורך הטורח של הדיגים והכנתם ביד האדם,אבל הדג עצמו אינו קנין כסף לשום בריה.

 

זה עשרות שנים אני נבחרתי לרב ומורה לבני עמי במדינה זו,ואנכי המוהל לילדי ישראל,בחמלת ה' על עמו,לא היה יום שלא זכיתי להקרא מאז למול כמה מילדי ישראל ,אך זה חודשים אחדים כי הנולדים הולכים וחסרים מיום אל יום ולא נקראתי כל למצוה רמה זו.כאשר חקרתי ודרשתי בזקנים גילתי באזני כי זה עקב החוק החדש שהושם אשר לא נשמע כמוה בכל ימות  עולם.ולכן חסתי  על נפשות נחסרות ברעת עצה נבערת זו ,ועשיתי מה שעשיתי למען הרחק את אותו שר מדרכו הרעה.לב המלך יהיה סמוך ובטוח  בעזר אל-שדי,כי בעת הסרת החוק  וביטול הגזירה ישובו הדגים  לכלכל את בני האדם  בארץ זו כמקדם.

 

המלך והשרים התפעלו מאד מאמץ לב הרב ומקדושתו,מליצות דבריו חדרו לליבם ומיד הוציא המלך טבעתו מידו והגישה אל הרב באומרו,כבוד הרב יכתוב חוק בטבעת המלך כפי ראות עיני קודשו ורצון ליבו.אך עם זאת הביע המלך רצון להיות נוכח ולראות במו עיניו את שיבת הדגים בפיתאומיות.הרב יצא מהמלך וקד לו קידה ובירכו באיכות ימים ושנים.המלך ושריו חוקקו חוק חדש  אשר לא יעיז עוד שום אדם להטיל מס על אוצרות הטבע אשר יצר האלוקים.

 

בבואם על שפת הים החל הרב לומר נוסח ההתרה,מותרים לכם,מותרים לכם,שרוים לכם ,שרוים לכם,וכן על זה הסדר את סדר ההתרה.בטרם יגמור הרב את נוסח ההתרה פתאום נבקעו מעינות  תהום ועלו וצצו דגים על פני שטח הים,דבר זה עשה רושם גדול על המלך ושריו עד שנפלט מפיו ברוך ה' אלוקי ישראל.בתופים  ובמחולות לוו את הרב לביתו במרכבת המלך בלוית שריו,זכותו תגן עלינו אמן,כל זה זכה הרב בזכות קדושת שמירת העניים ,רמז לעינא פקחיא עליונה ויכל לשלוט על הדגים שעינהם פקוחות למטה במים ,לקדש את  שם שמים ברבים ה' יזכנו אמן.

 

האב בא בחלום / אשר ויצמן
 
פעם יצא ר' אברהם אביטבול . רבה של העיר מראקש . עם שני חתניו לעשות קניות לכבוד שבת . בדרכם לשוק של מראקש שהיה מחוץ למלאח . עינו החדה של ר' אברהם צדה יהודי מיואש שישב בקרן הרחוב . עם ראש מורכן שהתעלם מעוברים ושבים . הרב עמד במקום ופנה לאותו יהודי שהכיר בשמו . שלום לך ר' פלוני . האם כבודו לא מרגיש טוב . היהודי קם ממקומו וענה . רבי ב''ה אני מרגיש טוב . אולי אם כן משהו מעיק עליך שאל הרב . הנה מחר יום שישי וצריכים אנו לקבל את פני שבת המלכה בשמחה . אתה יודע בני . כתוב דאגה בלב איש ישיחנה . והמשיך בהרחבת הנושא . האיש נכנע להפצרותיו של הרב ואמר לו - זה מספר שבועות שאשתי חולה . אני לא יצאתי לעבוד. כי טיפלתי בילדים ובאישה . בתקופה זו לקחתי בהקפה מצרכי מזון . ועכשיו לא רק שאין בידי להחזיר את מה שלקחתי . אלא מתבייש אני לבקש לקנות עוד בהקפה . לפשוט יד איני יכול . ובאתי לפינה הזו לבקש רחמי השם . לא עמדו רגשותיו של רבי אברהם אביטבול . שלח את ידו לכיסו והוציא את כל הכסף שהיה ברשותו . כסף שנועד לקניית מצרכים לשבת . ומסר אותו ליהודי הנמצא במצוקה . ובלשון אבהית הפציר בו לקחת את הכסף מידו . תוך שהוא מוסיף מילות עידוד וברכה . אל תדאג יהיה בסדר . לך לאשתך ולילדים שעה זו תחלוף במהרה . ובאה שבת באה מנוחה - מנוחת הנפש והגוף . חתניו שהתלוו אליו . עמדו משתאים מול נדיבות ליבו של הרב . מאחר שידעו בבירור שגם לו לא נשאר כלום בכיסו . הרב ציוה עליהם להמשיך יחד בדרך אל השוק . לפני הכניסה לשוק מחוץ למלאח . היתה שורה של חנויות של כמה מעשירי העיר . חנויות גדולות שבעליהן עסקו במסחר סיטונאי . באחת החנויות ישבו כמה מן העשירים . ושוחחו בניהם על דא ועל הא . כמה מהם הבחינו ברב עובר לידם. קמו לכבודו והחליפו עמו דברי נימוס . ואמרו לו ברוך הבא כבודו בא בזמן . כי זה עתה גמרנו להתחשבן והפרשנו סכום לעניים . אחד מהם היה מודאג מחלום שחלם על אביו שבא אליו בחלום הוא ספר את חלומו לרב . והלה פתר לו לטובה . וזה הגדיל תרומתו . הרב נפרד מהקבוצה בדברים מעודדים . למעשה תוך כמה דקות מאז שנתן הרב ליהודי במצוקה את מה שהיה לו . והנה מוצא הרב את עצמו מכפיל בכמה את מה שהוא נתן . הרב המשיך עם חתניו לכיוון השוק . בעוד החתנים שמחים ומתפעלים מן הנס שקרה להם . כי הרי עכשיו יש לרב מספיק כסף לקנות מצרכים לכמה שבתות ולא רק לשבת אחת . אולם הרב לא חשב כך . הוא ראה בזה סיעתא דשמיא לעזור לעוד כמה עניים לעשות את השבת . נכנס לשוק קנה לעצמו מצרכים הנחוצים לו לשבת . כפי מה שהקציב לעצמו בהתחלה . את יתרת הכסף העביר לגזבר העניים תוך שהוא מראה לו לחלקם לנצרכים באותו יום .
 
 
מעשה שהיה עם הצדיק רבי מרדכי בן עטר / מר אשר ויצמן
 
כל ילידי מראקש זוכרים בחיל ורעדה את באב המלאח הידוע בשם 'קשת ר' מרדכי בן עטר'.

הרב יוסף בנאים כותב כך ''אחד מרבני מראקש הקדמונים איש אלוקים הוא. ולשמע אוזן היה מקרה שהרגו את בן המלך. זרקו אותו בבית הקברות של היהודים. המלך נתן שלושה ימים ליהודים להביא לפניו את עושה המעשה. שאם לא כן כל היהודים ישלמו על המעשה. רבי מרדכי בן עטר אמר להם שהוא ילך. הרב הלך למלך ואמר לו. שעכשיו ישמיע לו מפי בנו מי הרג אותו. רק בתנאי אחד שלא תבקש ממני שאני אחיה אותו . שאין בידי לעשות כן. הרב כתב חתיכת ניר ושם אותה בפי בן המלך המת. והוא דבר וספר בדיוק על מי הרג אותו וגם המקום בו נרצח. ויבוקש הדבר וימצא. המלך שלח לשלום את היהודים''.

מתוך הספר מלכי רבנן.

 
מעשה שהיה עם הצדיק רבי חנניה הכהן זצ"ל במרקאש/  אשר ויצמן
 
בימי שלטונו של המלך מולאי עבד רחמן מספרים כי אחד מסגניו של המלך אהב לישון. ותמיד היה מאחר לישיבות עם המלך. בימים ההם היה ריכוז יהודי גדול סמוך לרובע המוסלמי. שם היה גר סגנו של המלך. והוא תרץ תמיד את איחורו בגלל ההפרעות של היהודים שלא נתנו לו להרדם. בשבתות קמים לבקשות. בימי חול לזוהר ותיקון חצות. ובקיץ לסליחות. המלך שאל מה הפיתרון. הסגן ענה פשוט יש להוציא אותם משם ולהעבירם למקום שלא יפריעו. הציבור נרגש ונרעש כי ירא מהגזרה הממשמשת ובאה. שמע רבי חנניה הכהן שהיה רבה של מראקש. והוא היה ידוע כעניש וקטיל. רבי חנניה שתק ולא אמר כלום. עוד כמה ימים ונראה. פסקו עברו כמה ימים והסגן השתגע. יצא לרחוב בועט ונוער כמו חמור. המלך ציווה לסגור אותו עד שיראה מה הוא יכול לעשות. המלך הבין שיד היהודים בדבר. המלך הזמין את שני הרבנים של מראקש ושל מוגאדור. הימים לא היו קלים. היו אלו ימי רעב. רבה של מוגאדור רבי דוד חזאן כשקבל את הזמנתו של המלך. מאוד חרד לגורל בני קהילתו. הוא הגיע למראקש מבלי לדעת על מה קרא לו המלך. לבו לא עמד במתח הרב. ונפטר שם בעת ביקורו במראקש. הוא נקבר במראקש צמוד לקיברו של רבי אברהם אזולאי זצ''ל. אולם המלך בהזמנתו לשני הרבנים התכוון רק לבקש מהם למצוא מזור לסגנו. רבי חנניה הכהן הופיע לבדו לפני המלך ושמע את בקשתו להתפלל על סגנו . הרב הבטיח שיתפלל לרפואתו ואכן הסגן נרפא.
 
 
מעשה שהיה עם הצדיק רבי יצחק דלויה
סיפור שהובא בספר שבח חיים לרבי חיים פינטו זצוק"ל,היה במרראכש מומר אחד שהתמנה לסגן הסולטן.המומר היה שונא ישראל ופעם אחת הכין מזימה כנגד היהודים,והוא קיבל אישור מהמלך לבצע את זממו.הוא פנה אל עבר בית הכנסת של היהודים וראה רב אחד שהיה משמיע לתינקות את הפסוק :איכה ירדוף אלף ושנים יניסו רבבה".הרשע הסביר את הפסוק למלך,והמלך כעס מאוד ואמר שינקום ביהודים.יום למחרת,פנה הסולטן אל הרב וביקש שיסביר לו את הפסוק אחד ירדוף וכו' הרב נענה לו והסביר לו את הפשט בפסוק.הסולטן אמר לו שישיג לו אחד כזה שיכול  לרדוף אחרע אלף אנשים.הרב אמר לו שזה פסוק מהתורה,והתורה לא דיברה על משיהו ספציפי שקיים היום.

הסולטן התעצבן ואמר שאם תוך חמישה עשר יום לו יבאו לו את האדם שיכול לנצח אלף איש הוא יהרוג את כל יהודי המלאח.כשחזרו השליחים למלאח היהודי  גזרו מיד תענית ציבור.פרנסי העיר הלכו לרב יצחק דלויה שכבר היה זקן,וסיפרו לו על כל מה שקרה..הרב הרגיעם ואמר שהכל יהיה בסדר.

הרב יצחק דלויה קרא את השם המפורש והלך למדינה של בני משה ושם הבחינו שהוא זר.אחד שאל את הרב מהו מחפש?והרב סיפר לו את הצרה שבאה על היהודים מהעיר מרראכש.בני הכפר התכנסו והפילו גורל ,הגורל נפל על עלמה אחת.הרב לקח אותה איתו עם שם המופרש וחזר לעיר.

במררכאש הרב שלח שליחים לסולטן ואמר לו שהם עומדים למסור לו את זה שיכול להרוג אלף איש.

השולטן שמח,כי ידע שעכשיו הוא יכול לצחוק על היהודים.הסולטן פקד להכין אלף חיילים,שיתכוננו להלחם עם אותו אחד.

הרב ביקש מהמלך שיתן לו סוס וחרב לעלמה שתוכל להלחם.

כשהכל היה מוכן,העלמה עלתה על הסוס והחלה להלחם עם החיילים ,היא הפילה את החיילים מימין ומשמאל,עד שהרגה אלפי חיילים.הרב ביקש ממנה להפסיק.אחיה של אותה עלמה הגיע למקום ואמר לה שכן שידיה היו לא מכוסות בקרב,והגוים ראו את ערוות ידה,היא צריכה למות,והיא לא יכולה לחזור לבית.וכך היה היא נפטרה וקראו לה "סי עבאס סבאתי" ומשתטחים עליה עד היום הזה.זהו כוחם של צדיקים.זכותם תגן עלינו אמן.

 
 
מעשה שהיה עם הצדיק רבי יצחק דלויה

מסופר  כי יהודי אחד במרראכש היה מעסיק ערבי צעיר.מידי יום ביומו הערבי היה עובד אצלו ובסוף היום היה מקבל את משכורותו וחוזר לביתו.יום אחד הצעיר הזה בא לעבודה ולא חזר לבית בערב.אביו תבע את היהודי בדין חטיפת בנו והעמידו למשפט .השופט קבע שהיהודי אכן חטף את הגוי והעמידו למשפט אליו הוזמנו כל ראשי העיר.היהודי האומלל,לא ידע מה לעשות,ופנה לרבי יצחק דלויה זי"ע,הרב הרגיע אותו מיד ואמר שיעזור לו ביום המשפט.

הרב הגיע לבית המשפט,ובזמן הדיונים קרא הרב שם המופש בפיו,ומיד נגלה לעיני כל דמותו של הנער הערבי,האב זיהה בבירור שזהו בנו.הנער הפנה את מבטו לאחד מן הקהל ואמר שהוא הרוצח האמיתי שרצח אותו,לאחר מכן דמותו נעלמה.הגוי הרוצח הודה באשמה.וכולם השתוממו מהנס הגדול שהרב עשה.

 

מסופר עוד על הצדיק ,פעם אחת בערב פסח היה מחסור לקהילה בבשר,ראשי הקהילה פנו לרב לעזרה,הרב אמר שם קדוש ונעשה נס  ויצאו עגלים,שאותם שחטו היהודים ואכלו לפסח.

 
 
רבי יצחק דלויה עם מרן רבי יוסף קארו
 

המסורת שמוחזקת ביד משפחת דלויה הי"ו,היא שהרב יצחק דלויה נפגש עם מרן ורבן של כל ישראל  רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך ,ומסופר עוד שבפגישתם נחלוקו על הרבה דברים ומתוכם החומרא של מרן,שאותה נוהגים כל הספרדים, שקבע שבשר שאינו "חלק" דינו טרף,רבי יצחק לא הסכים עם הלכה זו ,ובאמת המנהג במרראכש עד היום שלא להקפיד על בשר חלק בית יוסף.

עוד הלכה שנויה במחלוקת בניהם היתה  ההלכה שפסק מרן שלא לומר חצי קדיש אחרי קריאה בספר תורה במנחה של שבת,לעומת מנחה של חול שהמנג הוא לומר חצי קדיש,דעתו של רבי יצחק דלויה היתה שכן אומרים אותו אחר הקריאה בשבת,בבית הכנסת שברחוב חבאש במררכאש נהגו רבי משה זריהן זצ"ל וראש הישבה רבי יעקב דאהן לאומרו,וכן המנהג שם עד היום.

 

מסופר שפעם אחת בא חכם אחד מחכמי ארץ ישראל ודרש בבית הכנסת של רבי יצחק דלויה בו נכחו הרבה מחכמי מרראכש,בדרשתו שאל את הרבנים שאלה .ענה לו הרב רבי יצחק דלויה ואחריו ענה לו גם רבי שלמה בן תימצות .הרב ששאל את השאלה חשב שתשובתו של שלמה בן תימצות טובה יותר והיא הנכונה,אך לא אמר להם דבר על כך.בלילה שישן בא לו המגיד ואמר לו שהתשובה של רבי יצחק דלויה התקבלה למעלה בשמים ואילו התשובה של רבי שלמה בן תימצות התקבלה כאן בארץ.בבוקר שקם שאל היכן גר הרב יצחק דלויה בכדי לבקש את סליחתו שלא קיבל את דעתו,הוא חיכה לו בחוץ,ובעוד כך הוא רואה את רבי יצחק  הולך לבאר המים בכדי לעשות נטילת ידיים,לפתע עלו המים מהבאר לקראת הרב.אחר כך ראה שהשמש שואב עם דלי מהבאר,מה שאומר שלא היו מים בשפת הבאר כשהרב נטל ידיו.החכם ניגש אל הרב וסיפר לו כל מה שקרה ,וכן ביקש את סליחתו.

מאז אותו מאורע ,נהוג ללכת במוצאי ימים טובים למאלח במרוקו הנמצא ברחוב שמחון מרראכש.

רבי יצחק היה מפורסם בתורה ובחסידות,ואף זכה לכבוד גדול מחוץ לעירו בעיר פאס ומקנאס.

לא נודע כי חיבר ספרים עם זאת הוא העמיד תלמידים הרבה בניהם הרב שלמה עמאר זצ"ל והרב אברהם אזולאי האחרון.וכו הרב מרדכי עטיאה מדימנאט בחבל הסוס.
 
מיתתו של הצדיק רבי שלמה בן תמצות

רבי שלמה בן תמצות ממראקש זצ''ל. חי בזמנו של רבי יצחק דילויה זצ''ל. הוא נרצח על ידי ערבי שסחר אתו. פעם הזמין הערבי למכור לו סחורה בכמות גדולה. לשם כך הרב לקח עמו סכום כסף גדול. הערבי ארב לו בבית. שדד את כספו ורצח אותו באכזריות. ביתר אותו לארבעה חלקים. וקבר אותו בארבע פינות הבית. כדי להעלים את הפרשה ואת הרב יחדיו.

אשת הרב ראתה שבעלה בושש לבוא. החלה לדאוג. עם שחר הלכה לבית הערבי לבקש היכן בעלה. הערבי השיב לה שהרב היה אתמול אצלו לזמן קצר והלך לו לדרכו. האשה חיפסה בכל העיר מראקש ולא מצאה את הרב. בערב חזרה לביתה לישון. ובלילה בא איליה הרב בחלום וסיפר לה בדיוק נמרץ את כל שקרא אותו אצל הערבי. והודיעה היכן נמצאים ארבעת חלקי גופו. ומהשמים גזרו עליו כך. מפני שנשמתו היא ניצוץ מעשרה הרוגי מלכות. וזה היה התיקון לנשמתו. הבוקר האיר והאשה הלכה להתלונן אצל שר העיר מראקש. וסיפרה לו את כל העניין. השר שלח אחר הערבי. הערבי הכחיש את הכל ואמר שאינו יודע. האשה בקשה לערוך חיפוס בביתו של הערבי. האשה ושליחי השר הלכו לבית הערבי. בכניסתה זעקה האישה רבי שלמה אייכה . נעשה נס והתגלה להם המקום החפור. ושם גילו את הגופה. הוציאו משם חלקי הגופה וקברו אותו בבית העלמין במראקש בכבוד גדול.

מקום קברו בבית העלמין במראקש הפך לתלפיות לכל מר נפש . היו מביאים חולים. יושבים בחדר הקבורה שלו . ולנים שם עם החולה. עד שיוצאים משם בריאים.

זכותו תגן בעדינו אמן ואמן.
 
לבוש צנוע
מעשה  שבאחד הימים נודע לגאון רבי רפאל אנקוה על נערה בת ישראל שמעיזה ללכת בלבוש שאינו צנוע על פי ההלכה,כשזרועתיה אינן מכוסות היטב.שלח רבי רפאל אחרי אבי הנערה והזהירו על מעשיה של ביתו,אולם הבת המשיכה במנהגה הרע ולא שינתה את סגנון לבושה,כשנודע לרב ,אמר למקורביו תראו את אשר יקרא לנערה,ותכף ומיד התפשטו על ידה של הנערה פצעים ואבעבועות,משראת הנערה כך הבינה שזה עונש על אשר המרתה את פיה הרב ומיד כיסתה את זרועותיה,בבכי ובדמעות הבטיחה שתחזור בתשובה ולא תחזור לסורה.משראה כך רבי רפאל ,התפלל עליה ומיד נעלמו הפצעים.
 
 
 
בזכות מצוות השופר

 

מעשה שהיה בעיר קאסבי,באחד מימיי חודש הרחמים והסליחות .אל שוק העיר הגיע כרוז בשם המלכות והכריז הודעה , שבקרוב  יגיע שר חדש אל העיר,מלוה בפמליה של חיילים,על התושבים להתנהג עמו כראוי ולהמשיך לשלם את מיסי העיר העיר בדיקנות ובזמן.

 

יום בואו היה יום רע לתשובים ופרט לקהילה היהודית,התגלה שהשר החדש משליט עצמו ויורד לחיי הפרט,בזלזול ובכעס היה פונה אל התשובים  לקחת מיסים וארנוניה לחיילים,ומי שלא ישלם תהיה אחירתו נוראה.זעם התשובים הלך וגבר ובמלך החודשים התגבש בדעתם למרוד בשר ולהורגו.יום אחד נכנסו המוני העם זועמים אל ארמונו של השר  ,הם הרגו את החיילים שעמדו בדרכם ,והמשיכו אל יעדם ,פרצו לחדרים וחיפשו אותן בכל מקום השר שהיה נמצא בחדר פנימי  היה כולו אחוז בפחד כששמע את הצעקות החרדה שהגיעו אל אוזנו,מהר פנו דרך ונברח מכאן אמר לחיילו,לא נוכל להם כי רבים  הם ממנו.למזלו הצליח להמלט מהמקום שתוך זמן מועט נהפך להרס מוחלט על יד העם הזועם.

ההמון לא הירפה ,והיה ברצנו לנקום ,דמו רתח והיה מוכרח לרצוח את השר,לאכזבתו ,אחר חיפושים רבים התגלה שהשר ברח.אבל התיסכול היה עדיין בקרבם הם היו חייבם להפנות אותו לכיוון אחר בכדי להוציא את זעמם.

היהודים ידעו שהם יהיו הקורבן,והכינו עצמם לכל רעה שתבוא,ארזו חפציהם ועברו לעיר הקרובה.

עברו ימים והמלך שמע על הנעשה לשר.הוא שלח פלוגת מיוחדת שתשליט סדר באיזור ותעניש את ההמון.החיילים עשו את דרכם לקאסבי.רבים מהתושבים נהרגו,על הנשארים הוטל מיסים כבדים.כאשר חזרו היהודים לעיר מצבם היה בכי רע ,עיסקהם וכספם נבזז,והיו צריכים להסתפק במועט בדחק ובקושי בלחם ובמים מועטים.בנוסף לכך התחדשה צרה אחרת,המלך גם הטיל עליהם לממן ופרנס את החיילים השוהים בעיר,מצבם של היהודים היה כל כך רע שאפילו את משפחתם הם לא יכלו לפרנס,ועל אחת וכמה גדוד שלם של חיילים תאוים לאוכל.החיילים החלו להשתולל וסבאו מכל אשר בא לידם,בני המשפחות נשארו רעבים ומיאושים.

שום תקוה לא נראתה באופק ,היה נראה שהגיע קיצם,למרוד בחיילים הם לא יכלו ואף לבקש הקלה  במצבם אצל המלך לא תתאפשר.

באותה העת הופיעה דמות ממרחקים,כאשר הגיע אל שערי העיר שם פעמו אל עבר הרבע היהודי,ופנה אל בית יהודי אחד בשם חאקי מסעוד.כאשר פתח הלה את הדלת נדהם כולו למראה עיניו,דמותו של רבי יצחק אבוחצירא זי"ע ניצבה מולו,ברוך הבא קידמו בעל הבית בשלום.

 

רבי יצחק אבוחצירא בנו של הקדוש רבנו יעקב אבוחצירא,היה נודע משחר ילדותו כעילוי ובעל כישרון רב.הוא נודע גם כבעל מופת והעריצהו היהודים והגוים כאחד.

 

סביב ישבתו בתולאל התאספטו תלמידי חכמים רבים ושתו בצמא את תורתו.כל הוצאתם היו עליו,רבי יצחק היה נודד בין קהילות ישראל ומבקש צדקה למען הישיבה הקדושה.הוא היה מתקבל בסבר פנים יפות והיהודים פתחו את כיסם בנדיבות ,והיו שמחים לתת חלק בתרומת ישבתו ,ולקיים מוצא דברו.

 

גם הפעם כאשר הגיע הרב לקאסבי התארח אצל בעל הבית ואסף את אנשי העיר למגבית למען קיום הישיבה הקדושה.רבי יצחק פתח ואמר:לא אסעד בסעודה עד שנגמור ראית את המגבית!.

דממה הסתררה בחדר .האנשים הכירו במצבם הקשה וידעו שהפעם הזאת לא יוכלו לתת את מעט כספם שנשאר להם לצדקה.מדוע אתם שותקים שאל הרב,לאחר שתיקה עינה המארח שאולי כדי שכדאי לסעוד קודם ואחר לדבר על המגבית,אך רבי יצחק לא הסכים ,לא אשנה מדברי,תלמידי החכמים במצב קשה בישיבה ואני לא צריך לספר לכם על כך.רבינו,פנה אליו המארח,ידוע תדע כי בצרה גדולה אנחנו ,כיצד נוכל לתרום לישיבה כאשר אנו במצב כספי קשה שכזה.

מה זאת תדבר? שאל הרב,מי מאיים עליכם?

עתה לא נותר לאנשי הקהילה אלא לספר לרבי יצחק אבוחצירא על הצרה המתרגשתצ ובאה עליהם ועל ניקמת המלך בהם.לא נוכל תרום עוד השיבו בצער לצדיק.

"אין לכם ממה לחשוש".האם יש מתחת ידכם שופר,הלא חודש אלול עתה לא כן?שאל הרב.הרב פנה אל עליית הגג קרא בספר עץ חיים והחל לתקוע אך למרבה הפלא אין קול ואין דברים,רבי יצחק לא הצליח להומיא קול מהשופר גם אחר ניסיון שני שום דבר לא הועיל,כל הקהל היה בתדהמה למתרחש,לאחר ניסיון נוסף לפתע פצחה קול תרועה חזקה ,היה זה רגע מרתית כאילו אות משמים שתבטלה הגזירה.אין לשער ולספר את גודל השמחה של היהודים הם עשו סעודה ושתו לחיים לכבוד הרב והזכות הגדולה ששהו במחצתו,כל בני העיר תרמו בנדיבות כפי יכולתם לרב,והודו לריבון העולמים ששלח את רבי יצחק שיחלצם מהצרה.אך באיזה דרך התקימו דברי הרב כולם שאלו בליבם,למחרות כבר לא היו שום ספקות אל העיר הגיע שליחים רכובים עלח סוסים,הם הודיע לאנשי קאסבי :"המלך נתן פקודה לשר העיר ולחייליו לפנות לכיוון אחר,וזאת עקב מלחמה נגד שבטים ברברים שמרדו במלך,הפרשים סימו את דבריהם ופנו לאחרויהם ושהתו קדימה,לאחר מספר רגעים כבר נעלמה,ממש מעשה ניסים שאירע בעיר ראסבי היהודים התמלאו בשמחה ,לנגד עינהם התקימה בם מאמר חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים.הם פנו לבתיהם ובקול שימחה וזימרה הקיפו את רבי יצחק ועשו שמחת הודאה להקב"ה
 
 
 
שמירת העיניים

לפני יותר מעשירים שנה עלה אדם דתי לאוטבוס.וישב במושב הקדמי,עלתה אישה בלבוש לא צנוע והוא הוריד את הראש כדי לא להסתכל עליה,אחר כך עלתה עוד אישה לא צנועה ועוד פעם הוא הוריד את ראשו עד שהחליט לעבור למושב האחורי של האוטבוס ששם אין תנועה של אנשים.ואף שלא היה עיף נפלה עליו פתאום תרדמה וראה שמישהו מזהירו בחלום ואומר לו שיש לו חומר נפץ מתחת לכסא שלו ותכף ומיד התעורר,אך אמר בליבו חלומות שוא ידברו ולא התיחס לחלום,אך הוא שוב נרדם ושוב פעם ראה שמזהירים אותו מהשמים ואומרים לו שזה לא סתם חלום אלא מודעים לו מהשמים שיש מטען חבלה כדי שיציל את כולם ומי התעורר שוב ואז הסתכל מתחת למושב וראה חוטים וחפץ חשוד,מיד ניגש לנהג והודיע לו שיש חפץ חשוד באוטבוס,הנהג בדק את העניין והוריד את כול הנוסעים מהאוטבוס,הזעיקו חבלן של המשטרה שפירק את המטען ללא אבידות ופצועים ב"ה.

אותו אדם נסע לבבא סאלי זצ"ל וכשנכנס אליו בטרם התחיל לדבר אמר לו הבבא סאלי זצוק"ל שבזכותו ניצלו כל האנשים שהיו באוטבוס שנגזר עליהם מיתה.ובזכות ששמר את עיניו ולא הסתכל פעמיים ,ברא שני מלאכי סנגוריא שבאו אליו פעמיים בחלום והזהירו אותו.

חומרת הלבוש הלא צנוע בולט ביותר במעשה שהי עם בנו של הקדוש,הבבא מאיר זכר צדיק לברכה.

בשנת התשל"ג יצא הבבא סאלי לחוץ לארץ,וכאשר היה אמור לחזור לארץ באו כל בני משפחתו לשדה התעופה בכדי לקבל את פניו.המטוס היה צריך לנחות אך להפתעתם אכן המטוס נחת אבל הבבא סאלי מסתבר לא היה בתוכו,הוא התעכב שדרכו לשויץ ויהיה אמור להגיע רק במטוס הבא.

בשעה ארבע וחצי הגיע לשדה התעופה הרב הקדוש הבבא מאיר,בנו של הבבא סאלי בכדי לזכות במצוות כיבוד הורים ולקבל את פני אביו.התישב הבאבא מאיר על ספסל כאשר ראשו מורד כלפי מטה ובידו כיסה את עיניו,בני המשפחה הקיפו אותו מכל צד כדי לשמור על קדושת עיניו,ממראות אסורים ח"ו.הבבא מאיר ישב ועסק בדברי תורה בקדושה ובטהרה ,בדברים העומדים ברומו של עולם.אולם דבר אחד הפריע לצדיק,עצם נכוחותו במקום שבו עוברות נשים בלבוש לא צנוע.אך מה לעשות שהיה צריך לקיים מצוות כיבוד אביו.כשעצבות נסוכה על פניו התחיל למלמל:"אלמלא מצוות כיבוד אב לא הייתי יוצא ממחיצתי...ומקבל אני יסורין אלו באהבה.

בני המשפחה ,התפלאו לשמוע דברים אלו ושאלו אותו הלא הרי כבודו לא הסתכל כלל בנשים?!הרי עיניך מכוסות היטב.הצדיק שתק ולא ענה והמשיך להצטער בליבו.
 
תמונת הצדיק רבי מאיר אביחצירא זלה"ה

כשהפציר בו גיסו,נענה ואמר לו:בדורות שלפנינו ,אדם שרצה לחטוא בעריות,היה צריך לחפש ,חיפוש מחיפוש ולעשות במחשך מעשיו,והדבר היה קשה המציאות.בדורנו,"איה הקדושה- היא בעניים",האדם חוטא חטאים כבדים במראה עיניו,ומראות אלו מטמאות אותו כגופה של עבירה ומורידה אותו..ולולי מצוות כיבוד אב ואם מה לי כאן ומי לי כאן..

לאר שלש שנים בערך,כשביקר גיסו את הבבא מאיר,שאל אותו הבבא מאיר:"זוכר אתה את הנסיעה ללוד? דע לך שעד היום לא השלמתי את התיקון של אותה נסיעה"..
 

                                                                                          
צניעות מופלגת

מאמר מתוך ספר ימי יהודי על הרב הגאון רבי יצחק חזן זצ"ל (עמוד 248)

זכרוני לפני כעשור שנים,בחודש אלול אחד,נכנסתי ללמוד בישיבה בירושלים.בערב שבת שמתי פעמי אל עבר בית הכנסת של עדת המרוקאים בשכונה,היות שמחבב אני את ניגוני השבת של עדתי יותר משאר ניגונים.

 

בעוד אני מחכה בבית הכנסת לתפילת מנחה,הופיעה בפתח דמות כפופה קמעא,כל כולה אומרת צניעות.הדמות עשתה את דרכה לעבר פנים בית הכנסת במהירות,ואני נזכרתי מיד הרב יצחק חזן!

זכרונות התחילו להציף אותי מילדותי בקריית שמואל שבחיפה.עת התגורר במקום הרב חזן זצ"ל.זכרונות מבית הכנסת בית אל,בו התפלל אבי,ובו שנינו זמן של שש שנים.

זכרתי את חביבותו הרבה כלפי ילדי המתפללים,את הדרת פניו הכובשת.זכרתי את תפילות השבת הצנועות והמעודנות שלו,שהקריבו על כל יושבי בית הכנסת הקטן.

הוא לא בחר לשבת על כסא מפואר בבית הכנסת המרכזי של השכונה.קולו לא נשמע בדרשות מלאי קהל.להיפך,בורח היה מפני הכבוד כמפני האש שורפת.

לשבתו ביכר את הקטן שבבתי התפילה שבשכונה.

לאחר שהתוודעתי אל הרב,שאף  זכר אותי ואת משפחתי,חזרתי בהתרגשות עצומה לישיבה,וסיפרתי לחבריי על הפגישה עם הרב חזן.

בהתלהבות תיארתי את הרב חזן לפני חברי,וממש ביקשתי מהם לבא ולראות אותו בשבת הבאה.

ואכן רבים מחבריי בישיבה,אשכנזים וספרדים,באו לראות מי בוא הרב שאני מדבר בו כה רבות וטובות.

הרב ישב בפינתו הקבועה,עיניו היו מביטות אל הסידור דרך קבע,מבטו לא היה זז מסידורו,קל היה לראות כי מדובר באחד מענקי הרוח.

אחרי קבלת שבת,נהוג בבית הכנסת הזה,כבבתי כנסת אחרים,לדרוש מעניני הפרשה,בדרך כלל היה אחד מהמתפללים מכין דבר תורה ומסבירו לציבור.באותה שבת לא נמצא מי שיגיד דבר תורה,והגבאי ביקש מהרב לומר דברים אחדים.

אני ציפיתי לשמוע את הרב מחדד חידודים,מחדש חידושים.ומבאר ביאורים נפלאים,שהרי חבר בית דין העליון הוא,ובודאי רבה היא חכמתו ותבונתו.

"לאכזבתי הרבה,קם הרב ופתח 'משנה ברורה' בהלכות ברכות,וקרא מספר הלכות מהספר ובזה יצא חובת "הגדת דבר תורה".

 

כעבור מספר חודשים בא' אייר התש"ן,נתבקש הרב חזן לישיבה של מעלה,ונערכו לו הספדים רבים.

חבירי הישיבה ואני הלכנו לכבד את זכרו של הנפטר,ומצאנו בהספדים את גדולי הרבנים:מרן הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א,הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א,רבני ערים מכובדים,אבות בתי דין,הרב הצדיק רבי דוד אביחצירא שליט"א,רבנים וצדיקים מכל רחבי הארץ,כולם הגיעו לכבד את זכרו.אז ראו חבריי מה רה גדולתו.

כאשר הגר"ע יוסף פתח פיו ודרש,לא היה מקום לספק:"כאשר הגיע הרב חזן לארץ ישראל,לא העריכו אותו במידה מספקת,ולכן ערכו לו מבחן על השולחן ערוך...מה רבה הייתה תדהמתם שהוא כתב במבחן מילה במילה את דברי השולחן ערוך וכל הפוסקים בכל שאלה שנשאל.

בתחילה לא האמינו לו,וחשבו שהוא ח"ו רימה במבחן,ולכן חזרו וערכו לו מבחן חוזר בע"פ...

כשראו את פיו מפיק המרגליות,מצטט מילה במילה קטעים קטעים בשולחן ערוך ,הודו על האמת בעל כרחם,ומינו אותו לאב בית דין בחיפה.

תאמרו –מה ראה הרב חזן,אם כן,לומר כמה הלכות באותה שבת,במקום לדרוש תילי תילים של דברי תורה?

אענה לכם בשתי מילים בלבד:

צניעות מופלגת!

 

הרב יצחק חזן בליל הסדר השני של פסח תרע"ט.משפחתו היתה משפחה רמת יחס אביו היה הרב מאיר חזן זצ"ל,רב הכפר אלמנצורייא,סבו מצד אמו היה הרב יצחק אבטאן(שעל שמו נקרא הרב).הרב אבטאן היה מגדולי רבני מרוקו בנגלה ובנסתר,ורבים היו מחלים את פניו להתברך מברכותיו.

ולהנות מעצותיו המחכימות.

כך רבי יצחק נולד לסביבה ספוגה בתורה וביראת שמיים,וכל מה שהיה עליו לעשות הוא לדבוק בדרכי הוריו ומשפחתו.

בחודש סיון התרצ"ו נשלח רבי יצחק ללמוד בעיר התורה מקנאס.שם למד תורה בישיבתו של הגאון הרב ידידיה טולידאנו זצ"ל,וכך כותב רבי יצחק עצמו:בסיון התרצ"ו עזבתי את הכפר לראשונה בחיי,ונסעתי לעיר תורה מכנס,היא העיר המפורסמת בישיבותיה ורבניה,ושם התקבלתי לישיבתו של הרב ידידיה טולידאנו זלה"ה וזיע"א.

בישיבה הנזכרת ישבתי ולמדתי יותר משלוש שנים בשקידה רבה ובחשק נמרץ מתוך התמסרות למען התורה והתחשבות עם:מה מטרתי ולשם מה באתי למקום.בשעות ערב קיימנו שיעור בעל חשיבות,שיעור של גמרא,עם כבוד רבי ומורי הגאון החריף והמפולפל רבי מאיר טולידאנו זצ"ל...

באדר הת"ש הוסמך רבי יצחק לשו"ב על ידי מרנא ורבנא,רבה הראשי של מרוקו וראש בית דין הגאון רבי יהושוע בירדוגו זצ"ל.

בניסן הת"ש נסע רבי יצחק חזרה לבית אביו,ושם כיהן תחת אביו כרב הכפר במשך שמונה שנים.

כאשר התחתן,התמנה רבי יצחק ע"י הגאון הגדול רבה של מרקאש הרב משה זריהן זצ"ל,כמסדר הגיטין של כל מחוז דרעא,וכמפקח הראשי לכל מסדרי הנשואין וסופרי בית הדין במחוז.

בחודש סיון עזב הרב את מקום הולדתו סופית ועבר לעיר הגדולה קזבלנקה.ושם התמנה לרב ומחנך במוסדות "אוצר התורה" תחת הנהלתו של הגאון הגדול רבי רפאל עבו זצ"ל.חבר בית דין העליון.

ומספר הרב חזן על נס שאירע לו כאשר היה בעיר קזבלנקה:

"בכסלו התשי"ב נכנסתי למרפאה "קונט" בעיר קזבלאנקה,ושם עברתי ניתוח קשה ע"י הדוקטור מ.בוטו,שאת שמו אזכור תמיד לטובה.

הניתוח היה עקב הפרעות וכאבים שנגרמו לי ממחלת כליות.כל הטיפולים שקבלתי לו עזרו לי ולהיפך:כי טיפלו של אחד הרופאים שלא היה מומחה גרם לי להחמרה במצב,ולא נשארה בידי ברירה אחרת מלבד זו של הניתוח,שבגלל אי הזהירות פגע אותו רופא באחד האיבריים הפנימיים ועשה בו פצע,ועקב זה עלתה מידת החום יותר מן הרגיל,עד שכמעט הייתי בסכנה.

הניתוח אומנם עבר בהצלחה,אך הדרך להחלמה היתה רחוקה עדיין.מידת החום לא חזרה להרגילה פעפ יורדת ופעם עולה,כל ניסיונותיו של הרופא להתגבר על זה לא הועילו,ועד שראה קצת הצלחה פתאום הפך המצב לחמור יותר.

במצב של עליות וירידות אלו המשכתי קרוב לחודש .הדיכאון הנפשי הולך ווער,ההצטברות של ההוצאות של הקלינקה כולל תרופות ושכר הרופאים הלכו והצטברו מיום ליום,הפרידה מן הבית,המשפחה ,מהחברה,הכתה עמוקות בליבי.השעמום עורר זיעזוע נפש,ועל הכל ביטול תורה של רבים שהייתי אז מלמד שיעורי תורה עם גמרא.

והנה ביום אחד,והיה זה בערב שבת,שהרופא ביקר אותי ומיד נבהל מהמצב החמור בו ראה אותי אז ,ומפה לאוזן מסר לאשתי שהמצב מאוד קשה,ופי השקפתו אין מוצא אחר  מלבד זה שיעשה עוד ניתוח להסיר הכליה,וגם לא בטוח שזה יצליח.ביקש ממנה הרופא שלמחרת תהיה נוכחת עם עוד אחד מהמשפחה,ובהתייעשצות עם עוד אחד מן הרופאים יחליטו על כך.

בליל שבת התחילו אימות בהלה להקיף אותי ,כי ליבי ניבא לי משהו לא טוב עומד להתרחש בליבי,הייאוש התחיל לצמוח בלב,והמחשבות מה יהיה בסוף הולכות וגוברות.

מתוך חרדה גועשת פרצתי בבכי,ודמעות חמות זלגו מעיני,אך חיזקתי ליבי בה'.

הההשלכתי עליו יהבי,הפקדתי בידו רוחי,והתחלתי לשפוך לפניו את שיחתי,ובו ברגע נפל בליבי המזמור :"ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחתי אויבי לי".

ברגש של חרדה בהשתפכות הנפש וממעמקי הלב קראתי כל המזמור ובמיוחד הדגשתי את המילים התואמות את השעה הקשה:"אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן.מה בצע בדמי ברדתי אל שחת.היודך עפר?היגד עמיתך? שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי".

והנה פתאום אני רואה את עצמי מכוסה בזיעה ששפעה מכל בשרי,ומיד חזיתי בעצמי הקלה עם ירידה במידת החום.אז נשמתי לרווחה וישנתי במנוחה ובביטחון ביכולתו וברחמיו של ה' יתברך שהוא יכול על כל,טוב ומטיב לכל.

בבוקר בא הרופא לעשות מלאכתו,והוא הופתע ממראה עיניו כי ראה שהמצב שונה מאוד לטובה,ואכן יד ה' עשתה זאת,ומאז חלה השתפרות מצבי,הולך ומתחזק מיום ליום,עד שיצאתי משם לחיים בריא ושלם תודות לה' יתברך על רוב טובו וגודל חסדיו.הודו לה' כי טוב.

 

בד בבד עם הוראתו במוסד "אוצר התורה",המשיך הרב חזן ללמוד תורה,והגיע להיות דיין בהסכמת רבה של כל יהדות מרוקו הגאון הגדול הרב שאול אבן דנאן זצ"ל.וכך התמנה להיות רבה של העיר אגדיר.

כעבור שנים ספורות,נקרא רבי יצחק לקזבלנקה שנית על ידי הגאון המפורסם הרב שלום משאש זצ"ל-רב העיר וראב"ד,ולימים רבה של כל יהדות מרוקו

וכך כותב רבי שלום משאש:"...וילך הלוך וגדל ויצא יצחק לשוח בשדה התלמוד והפוסקים עד כי גדל מאוד,ונתמנה לרב ושופט צדק בעיר אגדיר יע"א,אחר שעבר בכור במבחן בבית דין הגדול לרבנות ולדיינות.

וביודעי כי הוא מתמיד ושקדן בתורה.נוסף על טבעו הטוב והענווה צדק.שלחתי לקרוא לו,ואף כי היה אהוב וחביב בפני קהלו(בעיר אגדיר הנ"ל).בכל זאת לא סירב לדבריי והתמסר לתורה ולעבודה בקביעות עיתים בתלמוד ובפוסקים שקבעו בב"ד אני והוא וידידנו הרב  מהר"מ מלכה זצ"ל(לימים רבה של פתח תקוה) וב"ה החוט המשולש לא במהרה ינתק....".

 

וכך ישב ר' יצחק שנים מספר כדיין בבית דין הגדול ביותר במרוקו,ובשנת התשכ"ז התמנה מטעם הממשלה המרוקאית ליו"ר בית דין הרבני בקזבלאנקה.

אולם אז חלה תפנית בחייו,כותב הרב חזן בזכרונותיו:

"אם כל הכבוד והמשרה הגבוה שהיתה לי,של כל עיניני הקהילה הקזבלאנקית-היא הקהילה הגדולה בכל קהילות מרוקו המונה כמחצית מיהודים תושבי המדינה,נחתכים אך ורק על ידי,ועם המשכורת הגבוהה שהייתי מקבל,מיד אחרי מלחמת ששת הימים נגמל  בליבי הרעיון לעלייה,והשאיפה לארצנו הקדושה גאתה עד מאוד.ואז וויתרתי על הכל,ועליתי עם המשפחה מרובת הילדים –ה' עליהם יחיו,מבלי להבטיח מראש במה לפרנס אותם.ומבלי לדעת מה מחכה לי בארץ הקודש.ובחסד ה' מאז דרכה רגלי על אדמת הקודש השימחה קדמה את פניי,כן יהיה תמיד לא חסר לנו ולא יחסר לנו כל טוב.."

 

אך דרך משפילה עבר הרב חזן עד שהגיע למשרתו כדיין בחיפה.

הרב הגיש כמה בקשות למועצת הרבנות הראשית לישראל,שישחררו אותו מהבחינות בהתחשב כי עבר כבר את בחינותיו אצל גדול רבני מרוקו,וכן שימש בדיינות ורבנות 13 שנה,אך בקשה זאת לא נתקבלה,והוחלט שעליו לעבור בחינה מיוחדת...

עד שלבסוף מונה הרב חזן כדיין בטכס חגיגי שנערך ע"י הרבנים הראשים הרה"ג ניסים זצל והרה"ג אונטרמן זצ"ל,מינויו בהרכב הדיינים אושרה פה אחד.

פרט לתפקידו בבית דין בחיפה,הקים רבי יצחק כולל במקום שנקרא "בית יוסף",ע"ש רבה של חיפה הגאון הגדול הרב יוסף משאש(כיום נוספו לשם הכולל המילים "עטרת יצחק" ע"ש הרב זצ"ל)

מסירותו הרבה לאברכים היתה שם דבר .הוא נסע לכולל באוטבוס מיד עם צאתו את שערי בית הדין ללא ארוחת צוהריים חמה.שהציעו לו בני משפחתו שישוב ביתה לארוחה ענה להם,שהתענוג הגדול ביותר שלו הוא לשבת עם אברכי הכולל ולעמול יחד עיתם בתורה.

בתחילת שנת התשמ"ח נבחר רבי יצחק לחבר בית דין העליון בירושלים.כך זכה לעלות להתגורר בירושלים בשנותיו האחרונות.הוא ישב עם הראשל"צ הגר"מ  אליהו שליט"א,ועם הרה"ג אברהם שפירא-הרבנים הראשים בעבר.

תפקידו העיקרי היה להשלים דיונים בדינים מסובכים וקשים.דינים שלא נפתרו זמן רב.

אחרי עבודתו בבית הדין הולך רבי יצחק לביתו ומשלים את כתבי פסקי הדין.אף בימי חוליו האחרונים לא פסק מלבא לבית דין.והכל מתוך רצון טוב וקדוש.

כאשר יצא את שערי בית דין בפעם הארונה אמר:"קירות בית דין יעידו עלי,שנכנסתי נקי ויצאתי נקי".

בפסח תש"ן יצא הרב לגמלאות,והיה לומד עם הרב הגאון מסעוד אלחדאד שליט"א דיין בירושלים.

בערב פטירתו אמר הרב לאשתו.אחרי השיעור הקבוע עם הרב אלחדאד:ממחר נפסיק ללמוד בבית,ונתחיל ללמוד בישיבה...".

ואכן,למחרת היום,א' באייר התש"ן,נתבקש ללמוד ב"ישיבה של מעלה".

זכותו יגן עלינו אמן.
 
 כיבוד אב ואם
הגאון רבי ברוך טולידנו זצ"ל משחר ילדותו נכרו בו מעלות רוחניות וצדקות שהבדילהו מנערים אחרים.הגאון הרב שלום משאש סיפר עליו שכאשר הם היו ילדים ורבי ברוך היה בן תשע שנים,חלה במחלה קשה,והיה בתפטל מכאבים,לפתע נכנס אביו ורבי ברוך פסק מיד את גניחותיו,כדי שאביו לא יחוש בסבלו ויצטער עליו.

מסופר עוד על הקובל רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל ,הבבא סאלי" זיע"א שפעם באו אליו אם ובנה הבן סר וזועף,שערו מגודל פרא,לבושו צעקני ופרוע וניכר בו שהובא למורת רוחו.כאשר נכנסו אל הצדיק ,קרא הגבאי את בקשתה של האם:"אני אמו של הנער מבקשת,כי רבנו  יברכנו וישפיע עליו לנהוג יתר כבוד באמו,לבל יכשל במצות כיבוד אב ואם.האם ובנה הביטו בצדיק,שלא אמר דבר,פני הביעו צער רב,והוא לוחש כאילו לעצמו:"אך לו היתה לי אמא,הרי על כתפיי הייתי נושאה רוקד מרב שימחה!"ודמעה התגלגלה במורד לחיו....

                           

 

נרעש הבן ופנה לאמו:"סליחה אמא-מלמל-סליחה על כל מה שעוללתי לך.סליחה על הצער שהסבתי לך"נהרו פניו של הצדיק ,ואמר:סר עונך וחטאתיך תכופר.ישב הנער לידו,והצדיק סיפר:כשהיינו צעירים ,אני ואחי ר' דוד הי"ד,אבינו היה חולה מאוד ,ושימשנו אותו בכל יכולתינו.האבא היה גונח מאוד מכאביו ושאלנו אותו מדוע הוא גונח? הוא השיב:"עד לרגע זה יה לי יהלום זוהר,עתה הועם זהרו של היהלום"(הוא התכווין למעלתו של רבי דוד,ששאלו מדוע הוא גונח).כששמע רבי אחי את המילים הנוקבות ,גזר על עצמו גלות,ובמשך שנה הסתגר בבית הכנסת,ולמד בבדידות,כאילו היה מוחרם.בתום השנה ניגש הבן אל המושל  העיר,שהיה ידיד המשפחה,וביקשו  ברר אם אביו סלח לו על המשפט הנ"ל.אחרי שהוברר,כי אביו סלח לו על כך,שב הבן הביתה,ונפל לרגלי אביו,בתחנונים ובבכיות,על מנת שיסלח לו.

השתאו כולם לשמוע על הסיפור המרעיש,והרב שם ידו על ראש הנער ואמר:אם תבטיח להקפיד על בכבוד אמך,אברכך בכל הברכות הטובות,ומחדרו של הרב יצא נער אחר לחלוטין,וקיבל על עצמו לכבד את אמו כמצות התורה.

נאמר בתורה "כבד את אביך ואת אימך",והיא מצות עשה מן התורה לכבד אביו ואת אמו.וצריך ליזהר מאוד בכבוד אביו ואימו ובמוראם.

אמרו חכמים שלשה שותפים באדם,הקב"ה אביו ואמו,בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו אומר הקב"ה מעלה אני כאילו דרתי בניהם וכבדוני.מלבד הכבודד שיעשה להם מאכילו משקהו מלביש  ומנעיל מכניס ומוציא, צריך לירא מהם שנאמר "איש אמו ואביו תיראו" שמצווה לא לישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור דבריו.בגמרא יבמות (ה:)תניא יכול כיבוד שבת דוחה שבת תלמוד לומר איש אביו אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו,כולכם חייבים בכבודי.אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר מצוות.