בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
   

 

הלכות ע"פ פסיקתם של חכמי מרוקו,והמנהגים שנהגו

"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך"
 

הלכות חנוכה

א.זמן ההדלקה"המנג כדעת מרן השולחן ערוך בכל קהילות קודש הספרדים,להדליק הנרות בזמן צאת הכוכבים ולא משתשקע החמה.

ב.ביום הראשון מברך ג' ברכות,להדליק,שעשה ניסים ושהחיינו.ובשאר הימים מברך להדליק ושעשה ניסים.

ג.דעת השו"ע לברך להדליק נר חנוכה וכן המנהג פשוט.ולא כמנהג האשכנזים שמברכים להדליק נר של חנוכה.אומנם בספר נר מצוה להגר"י משאש מצדד לברך להדליק נר של חנוכה.

ד.במוצאי שבת המנהג להדליק נרות חנוכה קודם הבדלה.אך בבית מבדלים ואח"כ מדלקים,משופ תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

ה.הנוסח הנהוג בעל הנסים הוא שאין אומרים "ועל הנסים" אלא על הנסים בלי ו'.ואומרים חשמונאי בניקוד קמץ תחת הנו'ן,והאלף נחה.ולא בחיריק תחת האלף.

ו.בשחרית של חנוכה מוספים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד קודם לארמממך ה' כי דליתני.(אע"פ שיש מן הפוסקים שכתבו שלא לומר פסוק זה קודם,כיון שיש טעם על דרך הסוד,מנהג מרוקו לאומרו ולא חוששים לסודות הנסתרים אלא נוהגים על דרך הפשט)

ז.בעת פתיחת ההיכל בשחרית אומרים תשעה פסוקים אלו ,כאשר הש"ץ מקריאם והציבור חוזר אחריו.

נר לרגי דברך ואור לנתיבתי.נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.כי נר מצוה ותורה אור,ודרך חיים תוכחות מוסר.אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.ואורח צדיקים כאור נוגה הולך,ואור עד נכון היום.לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא,ה' מעוז חיי ממי אפחד.כי אתה תאיר נרי,ה' אלקי יגיה חשכי.קומי אורי כי בא רוך וכבוד ה' עלייך זרח.מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה.

ח.מאפה הנקרא ספינג' שרגילים לאוכלו בימי החג.אע"פ שלדעת מרן ירא שמים לא יאכלם אלא תוך הסעודה נוהגים להקל לברך עליהם מזונות ועל המחיה.
 

 

מדוע נקרו חשמונאים?

במשנה (מידות פרק א משנה ו) ובגמרא (שבת כא ובבא קמא פב): מכונים מתתיהו ובניו 'חשמונאים'. פעם 'בני חשמונאי' פעם 'מלכות בית חשמונאי' ובפעם נוספת 'מלכי חשמונאי'. מה משמעותו של כנוי זה?
ההסבר הפשוט הוא: כי הם נקראו על שם מוצאם מהישוב 'חשמון' שבנחלת יהודה הנזכר בספר יהושע (טו כז).
הסבר אחר אומר: ששמו של אביו - זקנו של מתתיהו, אביו של יוחנן כהן גדול, היה חשמונאי.
אבל הרד''ק בפרושו על תהילים אומר: כי המלה חשמונאי לקוחה מ'חשמנים' שפרושה שרים, נכבדים. כמו שנאמר (תהילים סח לב): ''יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם'' (תהילים סח).
בספר 'חמש ידות' מופיע: כי חשמונאים הוא צרוף של ראשי התיבות שמרמזות על הגזירות שגזרו היונים בימים ההם על היהודים והן: חדש, שבת, מלה, נידה ואישות.

 

 

מובא בפוסקים (משנה ברורה סוף סימן ריח): שענין גדול הוא לאדם שאירע לו נס, לקבוע בכל שנה, בתאריך זה יום זכרון לו ולמשפחתו, שבו יחלקו צדקה לעניים, יאמרו פרקי תהלים ואולי אף יערכו סעודת הודיה. ודאי שדבר גדול בפני עצמו הוא לזכור חסדי ה', אך זכרון מעשה פרטי של חסד ה' ונסו אינו משנה את המציאות הכללית היהודית. לכן טועים כל אלה הסבורים שמועדי ישראל, כמו חנוכה, או פורים, נקבעו זכר למאורע הסטורי מסוים, כעין אותה הלכה של עשיית זכר לנס שאירע לאדם, או לצבור.
כשם שפשוט שחג הפסח הינו יסוד קנין החרות של כלל ישראל, כלומר שאין זה רק יום שבו אנו זוכרים את נס יציאת מצרים, אלא ''הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ'' (דברים כז ט) - ללא חג הפסח אין קיום לעם היהודי.
וכן פשוט וברור שלולי חג השבועות 'זמן מתן תורתנו' לו היה בעולם כלל ישראל וללא חג הסוכות בו זוכים אנו לחבוק ונשוק מאת הקב''ה גם כן לא היה קיום לעם היהודי, כך גם ימי החנוכה ונס החנוכה ומצותו הינם המרכיבים המרכזיים ביהדות אשר נשמת העם היהודי תלויה בו.
והאר''י ז''ל נתן בענין זה רמז: ידוע שכל רהיט, כמו כסא, או שלחן, עומדים על הרגלים. לעם היהודי יש שלש רגלים - שלשה עמודים עליהם הוא נסמך ועומד והם שלשת הרגלים - פסח שבועות וסוכות.
ובלשון הגמרא (שבת כא עב): 'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק' נרמז רגל בחנוכה. משמעות הדבר שחנוכה אף היא רגל שבלעדיה הכל מתמוטט.
והנה ענינם של פסח ושבועות וסוכות פשוט וברור.
פסח הוא היום שיצאנו ממצרים ונעשנו עם ה' ומתוך כך זכינו בו לחרות עולם. בשבועות קבלנו את התורה. וסוכות הינו זמן של דביקות בין הקב''ה ועמו.
המסר המיוחד הטמון בנס חנוכה הוא הגילוי והלמוד כיצד ניתן להתמודד עם החושך, כיצד עלינו לנהוג בחשכת הגלות. ישנה אמנם הטבה לאדם על ידי מניעת הפרעות, אבל בסופו של דבר יצטרך להתמודד עם בעיות ומפריעים. ההטבה האמיתית עם הזולת היא להעניק לו דרך להתמודדות עם צרותיו ובעיותיו ולא להציע לו להתעלם או לשכוח מהן.
מהי אותה דרך?
לעומת כל המועדים שהנם 'מקראי קדש' - זמנים של קדושה. חנוכה, בעצם הוא יום חול ומותר בעשיית מלאכה. אלא שהחשמונאים חדשו שניתן לקבוע 'מועד' בתוך ימי החולין. וכיצד? על ידי מסירות נפש. 'מסירות נפש' ענינה שבירת הטבעיים האנושיים, נתינת הנשמה עבור קדוש ה', אלו חיים למעלה מהשגת העולם. על ידי מסירות נפשם המופלאה של החשמונאים התבטלה מלכות יון מהעולם. ומתוך כך התחדש, שניתן לחיות חיי קדושה גם במהלך הטבעי של החיים - בימי החולין.

 

הלכות בנין בית הכנסת

מקום הבימה

המנהג שהשליח ציבור מתפלל בבימה שמקומה באמצע בית הכנסת ,כן כתב בספר ליצחק ריח,והטעם לזה הביא  הרמב"ם שכתב (פרק י"א הל' ג')"ומעמידין בימה באמצע בית הכנסת וכו' כדי שישמעו כולם".

 

שינוי הבימה למקום אחר

בספר פאת ים לגאון רבי ידידיה מוסוניגו זצ"ל הביא מעשה שפעם אחת רצו לשנות בבית הכנסת שבפס,ולהעמיד את הבימה בצד אחר,והוא עיכב בעדם.

אומנם רבי יוסף משאש כתב להקל בזה והעיד על כמה בתי כנסת בעיר מקנאס שלא היו הבימות באמצע.

הרב אברהם עמאר כתב  שבהרבה בתי כנסת הבימה לא היתה באמצע,ושכן בבית כנסת של הרב ברוך טולדאנו,ובבית הכסת אם הבנים בקזבלאנקא,ובישבת טנג'יר.

 

דין קדושת בית הכנסת

מרן השו"ע,כתב שמותר  לתלמידי חכמים לאכול ולשתות בבית הכנסת בדוחק(והרמ"א חולק שמותר אפילו שלא בדוחק).

ומרן החיד"א בברכי יוסף כתב:"המנהג עתה לאכול ולשתות העם בבית הכנסת",וכן בכף החיים הוסיף שאם העם לומדים מותר להם לאכול אפילו הם לא תלמידי חכמים,בכדי שלא להתבטל מהלימוד,ולכן בימים של תיקון שבועות והושענא רבה אפשר לאכול ולשתות לצורך הלימוד,כאשר נשארים ערים כל הלילה.ובספר תקנת חכמי מקנאס כתב שמותר להגיש מיני תרגימא באצע הלימוד.

 

שיעור המחיצה

שיעור המחיצה של עזרת נשים הוא באופן שהנשים לא יראו כלל,גם כשהן עומדות.ובאופן שהנשים יראו לכל פשוט שאסור להתפלל בבית הכנסת הזאת,ואין לך סברא גדולה מזו,שבזמן שאנו צריכין לכוין הרבה בתפילה,יהיה שטן מרקד  לפנינו,ולא יניח אותנו לעבוד את ה' כראוי(שו"ת שמש ומגן חאו"ח סימן ס)

 

אישה שתהיה בועד

מעיקר הדין מותר לאישה להשתתף בועד אם היא אישה דתיה וחסידה ובפרט שיש לה חוות דעת שתוכל להציע איך לשפר את הבית כנסת בדרכים שונות.אבל מכל מקום במקום שאפשר עדיף שכולם יהיו גברים ולא נשים.

 

לדור מעל בית הכנסת

השו"ע פסק שיש להיזהר מלהשתמש בעליית בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם.

ובעיר טיטואן פשט המנהג בזה כהרמב"ם שהתיר לדור בבית הכנסת מלמעלה.
 
בית כנסת "רבי שלמה אבן דנאן" בפאס
 

הלכות פסח

דיני תערובות חמץ בתוך הפסח

כתב שו"ע:אם נתערב החמץ קודם פסח ונתבטל בשישים ,אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו

ויש חולקים,כתב הרמ"א הגה ונוהגין כסברא ראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח,מיהו בדבר יבש שנתערב,או שיש לחוש לתערובת כגון פת שנפל ליין,אע"פ שנטלו משם אסור בפסח,דחיישינן שמא נשארו בו פירורין ונותנין טעם בפסח.

 

יש אומרים שהמנהג פשוט כמו שכתבו מרן והרמ"א דלח בלח מתבטל קודם הפסח ואין אנו אומרים חוזר וניעור,כן כתב בספר מקראי קודש במכתב שכתב לו הגר"ש משאש זצ"ל שלא נהגו להחמיר יתר על המידה של כדעת מר"ו דלא כדעת הרבה אחרונים שהחמירו לאסור חוזר וניעור אפילו בלח שנתערב בלח

 

ויש שנהגו לכתחילה לאסור חוזר וניעור ובדיעבד מתרין הכל כן כתב בקיצוש"ע טולידאנו דף פ"א שכן מנהג מארוקו.

נותן טעם לפגם

נותן טעם לפגם מותר בפסח כמו שפסק מר"ן,והמנהג לא להחמיר כדעת הרמ"א וכף החיים .

הגעלת כלים

כתב מר"ן –כלי זכוכית אפילו מכניסין לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין אין צריך שום הכשר,שאינם בולעים,ובשטיפה בעלמא סגי להו הגה וישא מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו.וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו.

המנהג במרוקו להשתמש בכלי זכוכית שנשתמשו בהם כל השנה,ואפילו השתמש בהם בחמין ולא כרמ"א.

אכילת אורז ושאר קטניות

כתב מר"ן-אבל אורז ושאר קטניות מותר לעשות מהם תבשיל הגה ויש אוסרים והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות.

מנהג פשוט בכל מרוקו להימנע מלאכול אורז בפסח,והטעם אינו מצד מה שכתב הרמ"א  ומה שנגו באשכנז לאסור מצד גזירה,אלא שהמנג הקדום היה לאכול אורז במרוקו ובשלב מסוים בשנים נפלה בו תקלה,שטחנו אורז עם מורסן כדי להחליקו.ובמשפט וצדקה ביעקב כתב שמכיוון שנפל באורז ריעותא אז מצטרף דינו של הרמ"א,אבל אילוליא זה לא היה קם והיה אוסרו לרבים.אולם כיום שבודאי אין חששות אלו קיימים המנג גם בארץ ישראל לבני עדות המערב לא לאכול אורז או כל מיני קטניותוהרוצה לשנות המנהג ע"י הפרת נדרים יעשה שאלת רב.

נהגו רבים להמנע מאכילת קטניות ופולים יבשים וכן ממיני תבלינים כמו זעפרן שהיו נמצאים בתוך שקיות פתוחות ושכיח שנתערב בהם קמח ,אבל אכילת אפונים לחים וכדומה מותר.
 
 
                                                                                 (חנות תבלינים בעיר מארכש)

יש שנמנעו מאכילת חומוס בפסח ונתנו סימן ששמו דומה לחמץ בלשון ערבי אבל מכיוןן שאין זה טעם מכריח המנהג היה בהרבה הרים כן לאכול חומוס(קהילות צפון מרוקו)וכן בעיר צפרו,וגין חומוס היום כדיןשאר קטניות.

 

יש שנהגו לא לאכול סוכר בפסח מחשש שנפלו חתיכות פת בסוכר.(כן היה מנהג מראכש)

וכיום שלא שייך חשש זה יש להתיר בבדיקה קפדנית.

 

לצורך חולה או קטן מותר לאכולאורז וקטנית לאחר בדיקה יסודית שלא נתערב בהם חמץ

מסופר שאירע פעם מקרה שהיה מצוי קלקול מעיים אצל התינוקות מחמת המצה,והתיר לו הגאון רבי חיים סרירו זצ"ל לאכול אורז בפסח.
 
 

תמונת הגון רבי חיים סרירו זצ"ל מעיר פאס

מקרא מגילה

קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב,אבל לא יקרא בציבור לכתחילה מפני כבוד הציבור.

בשעת ברכות המגילה נהגו שאין הקהל עומדין אלא יושבים

צריך שיאמר אחר הקריאה ארור המן ,וברוך מרדכי ,ארורה זרש ברוכה אסתר,ארורים כל הרשעים וכו' וצריך לומר גם חרבונה זכור לטוב

אין למחות בנוהגים בשעה שהקורא מזכיר שם  המן צועקים ארור המן

יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם ,דהיינו איש יהודי ומרדכי יצא וכו' ליהודים היתה אורה ושמחה וכו' כי מרדכי היהודי

וכן המנהג שהחזן חוזר וקורא את הפסוק ,מנהג מרוקו לומר עוד ב' פסוקים והם-כי אם החרש תחרישי(ויש מתחילים מרווח והצלה ")

וכןקוראים בקול את הפסוק וכל מעשה תקפו וגבורתו.

                              

הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות ,על מקרא מגילה ,שעשה ניסים,ושהחיינו,והמנהג שביום אינו חוזר ומברך שהחחינו וכן המנהג פשוט כדעת מר"ן ואין לשנות,ולא כמנהג אלג'יר ועוד מקומות בספרד נהגו לברך גם בבוקר

לאחר הקריאה נוהגים לברך הרב את ריבנו וכו',ואם לא בירך לא לפניה  ולא לאחריה 0-יצא(דאין ברכות מעכבות)

ואין לברךאחריה אלא בציבור.יש שכתבו שכך המנהג שלו לברך אלא בציבור כדעה זו(שו"ת עמק יהושוע)

נוהגים לברך "הרב את ריבנו" ולא הא-ל הרב את ריבנו"(תפילת החדשא"ר ובכה"ח ועוד)

כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא- יש לדייק למה לא אמר שיהיה בן העולם הבא ?מכאן יש לומר שאדם ששונה ולומד תורה נעשה לו העולם הזה עולם רוחני כמעין העולם הבא שכולו טובה,וזוכה לנחלת שני עולמות.

ממנהגי יהדות מרוקו

1. בשבת-זכור קוראים את הפיוט "מי כמוך" לר' יהודה הלוי, פיוט שכולל תוכן מגילת אסתר.

2. נוהגים להתענות בתענית-אסתר-גדולים וקטנים, ובמיוחד הנשים. לפנות ערב, אחרי מנחה, נוהגים להפריש מטבעות "זכר למחצית השקל". הילדים מביאים בידיהם כלי הקשה ופיצוץ.

3. בשעת קריאת המגילה, בהישמע שם המן, מזדרזים הנערים "למחות" את שמו בפיצוץ ובהקשה, ואילו הגדולים-ברקיעת רגלים. אמנם נוהגים להזהיר מפני רעש יתר כדי שלא לבטל את מצוות היום - היא שמיעת המגילה, אך אזהרה זו נשארת בדרך כלל בגדר בקשה שאינה נשמעת.

4. בבתים מכינים מגדנות ומיני עוגות לרוב, למשלוח-מנות ולשמחת החג. הנערים נוהגים לעשות דמויות המן ועשרת בניו בצורת דחלילים, אותם תולים על עמוד ושורפים במקום מרכזי בשכונה או בעיר.

5. נהגו להסב לסעודת פורים רק בשעות אחר הצהרים המאוחרות ולפעמים לפנות ערב, ומנהג לא טוב הוא.

בענין אמירת אמת תורתינו הקדושה

נוהגים לומר "אמת תורתינו הקדושה" קודם שמברכים הברכה האחרונה של העולה לתורה,ואין בזה חשש הפסק מפני שברכה זו אינה נחשבת סמוכה,ועוד שבח הוא וחשוב כצורך הברכה(מגן אבות דף קל)

נפילת אפים  על זרוע היד

כתב מרן בשו"ע סימן קלא-כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל.אולם כבר נתפטש המנהג בכל מקום שלא נופלים על פניהם משום שאם יפול לא יכוון ונמצא הוא בסכנה.המנהג הקדום במרוקו היה ליפול על פניהם כמו שכתב מרן.

עניית ברכו וברוך שמו

המנהג לענות ברוך הוא וברוך שמו בכל ברכה ששומע גם בברכה שיוצא בא ידי חובה (קיצור שו"ע טולידאנט,שות יפה שעה להרב מ.אבוחצירא

שו"ת שמ"ש ומגן לגר"ש משאש)

------
טואול הקמת אתרי אינטרנט