האשנדה הנו פסטיבל המתקיים מדי שנה בחודש אוגוסט למשך שבוע ימים במחוז תגראי, בצפון אתיופיה; ומבטא עוצמה ואחווה נשית; השם "אשנדה" הוא למעשה שמו של דשא ירוק גבוה שממנו הבנות מעטרות בו מסביב למותניהן כקישוט.  הדשא גם מפוזר על רצפות הבתים והחנויות כמעין מחצלת לקבלת פנים.

הסמיכות בין ט"ו באב היהודי לבין האשנדה תמיד עוררו את סקרנותי, בייחוד משום ההלימה בין התאריכים והמסורות; בשתיהן נערות יוצאות במחולות ולבושות בלבן, ובמידה שחסר מלבוש למי מהן דואגים היו להשאיל או לתפור עבורן- כך בשני המקורות. וכן, הן יוצאות (בין היתר) לכבוש את לבם של הנערים.  
 

אחת הסברות בנוגע למקורו של האשנדה מצוי בסיפור המקראי העוסק בטרגדיה של יפתח הגלעדי ובתו: וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל-בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת, וְרַק הִיא (ספר שופטים פרק יא, לד). יפתח נדר כי במידה וינצח את בני עמון במלחמה הוא יקריב את הראשון שיצא מביתו, לרוע מזלו יצאה בתו היחידה(שְׂאילה);  ואביה הסביר לה כי עליו להקריב אותה, בלב דואב היא נענתה לו וביקשה הארכה בת חודשיים על מנת להתאבל על נעוריה שבאו אל סופן ללא שהגיעו למיצוי- וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי, אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי. ומכאן נהגו כדרך קבע - מִיָּמִים יָמִימָה, תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לְתַנּוֹת, לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי--אַרְבַּעַת יָמִים, בַּשָּׁנָה. אלו בדיוק ארבעת ימי החג (Ashenda) שהשתמרו ע"פ המקורות הדתיים בחבש משך 3000 שנה, וברבות הדורות עבר החג תמורות ואופי דתי נוצרי המקושר למרים אמו של ישו,  אבל הרבה לפני, שורשיו הם תנ"כיים ולהן עדויות בתר- מקראיים אשר נמצאו בממלכת דעמת וכמובן באקסום;  לא מן הנמנע כי בחז"ל גזרו ממנהגי ישראל קדומים יותר והלבישו עליו פרשנות ומתקרא ט"ו באב;  מרתק לקרוא את המאמר שפרסמה פרופ' רחל אליאור על בת יפתח (שְְׂאילה) וניתחה את המועד האפשרי:  "למרבה הצער, מועדם של ימים אלו אינו מפורש וזכרם לא נודע, משום שהתייחסו רק לנשים, שנמנע מהן לכתוב את עולמן, את זיכרונותיהן ואת מעשיהן. אולם, על דרך ההשערה הזהירה אני מבקשת להציע שראשית המועד שמדובר בו: "בחודש ההוא בארבעה עשר יום לחודש לבכות את בת יפתח ארבעה ימים" הוא י"ד–ט"ו באב".

תיעוד האשנדה משנת 1910 

בשנים האחרונות יש לאשנדה בעיקר ממד חברתי, בשעה שהנערות יוצאות לחולל בין הבתים והמרכולים כשבצדן גם מרוויחות מתנות (וכסף), הן אוספות לא בכדי לחלוק בינן לבין עצמן אלא על מנת שהתשורה תשמש בסיומו של החג עבור תרומה.  ואם לחסד הזה זכתה בת יפתח שלכבוד זכרה נערות משמחות איש ואישה בתופים ובמחולות ובסופו הן גם מסייעות לנזקקים והנדכאים אזי שהיא קנתה לה חיי נצח.