צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: République française) היא מדינה הנמצאת במערב אירופה ומחזיקה במספר טריטוריות ביבשות אחרות. היא משתרעת בין הים התיכון לתעלה האנגלית ולים הצפוני ומנהר הריין לאוקיינוס האטלנטי. צרפת נקראת לעתים בפי תושביה "ההקסגון" בשל הצורה המשושה שלה.

צרפת גובלת בבלגיה ולוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, שווייץ ואיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, ובאנדורה וספרד בדרום. צרפת גם מחוברת לממלכה המאוחדת דרך מנהרת התעלה העוברת מתחת לתעלה האנגלית. היא המדינה המתויירת ביותר בעולם; בשנת 2007 הגיעו אליה מעל 80 מיליון תיירים זרים.

צרפת היא דמוקרטיה והאידאלים המרכזיים של הרפובליקה מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. זוהי מדינה מפותחת בעלת הכלכלה השביעית בגודלה בעולם מבחינת התמ"ג. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי והחברה הגדולה ביותר מבחינת שטח. צרפת היא אחת החברות המייסדות של האו"ם והיא גם חברה בארגון המדינות המתועשות וחברת קבע במועצת הביטחון של האו"ם.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 מקור השם 1.1 מקור השם העברי 1.2 מקור השם הלועזי 2 היסטוריה 3 פוליטיקה 4 צבא 5 חלוקה מנהלית 6 כלכלה 7 גאוגרפיה 8 דמוגרפיה 8.1 יהדות צרפת 9 תרבות 9.1 אדריכלות 9.2 ספרות ושירה 9.3 ספורט 10 ראו גם 11 קישורים חיצוניים 12 ביבליוגרפיה

[עריכה] מקור השם

[עריכה] מקור השם העברי

לא ברור אם שמה העברי של צרפת לקוח מהתנ"ך: השם צרפת מופיע בספר מלכים א, פרק יז, פסוקים ט - י, אליהו בורח מאחאב לצרפת אשר בצידון: "קום לך צרפתה אשר בצידון וישבת שם הנה צויתי שם אישה אלמנה לכלכלך: ויקם וילך צרפתה ויבוא אל פתח העיר והנה-שם אישה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה." כאן הכוונה היא לצרפת, כפר בצידון שקיים עד היום בלבנון ואין כל קשר למדינת צרפת של היום. השם צרפת מופיע בעוד מקום בתנ"ך: בספר עובדיה, פרק א' פס' 20: וגלֻת החֵל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים עד-צרפת וגלֻת ירושלם אשר בספרד יִרשו את ערי הנגב. לא ברור אם הכוונה בשמות "צרפת" ו"ספרד" לשתי ערים פניקיות או אחרות או באמת לאותן ארצות מרוחקות שבמערב הים התיכון, והדיעות חלוקות לכאן ולכאן.

[עריכה] מקור השם הלועזי

השם "פרנס" בא מהמילה הלטינית "פרנקיה" שמשמעותה "ארץ הפרנקים". התאוריה המקובלת לגבי מקור השם "פרנקים" היא שהוא בא מהמילה הגרמאנית "פרנקון" שמשמעותה רומח או כידון.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של צרפת

צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים - עם קלטי. במאה ה-1 לפנה"ס יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית, וכך קיבלו התושבים את התרבות והשפה הרומית (לטינית, ממנה התפתחה הצרפתית). במהלך מאה ה-5 לספירה פלשו לגאליה שבטים גרמאנים, שהבולט שבהם היה שבט הפרנקים. הפרנקים היו השבט הגרמאני הראשון שהמיר את דתו לקתוליות ולכן צרפת קיבלה את הכינוי "הבת הבכורה של הכנסייה" והצרפתים הגדירו את עצמם כ"ממלכה הנוצרית ביותר".

ממלכות הפרנקים אוחדו בשנת 771 תחת שלטונו של קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, צרפת של היום וצפון איטליה למעמד של אימפריה רבת עוצמה. לאחר מותו חולקה אימפריה זו לפרנקיה המזרחית, האמצעית והמערבית. הממלכה המערבית כללה כמעט את כל השטח עליו יושבת כיום צרפת והיא הייתה בעצם הבסיס לממלכת צרפת. הקרולינגים מלכו בצרפת עד 987 אז הוגו קאפה הוכתר כמלך צרפת וייסד בכך את השושלת הקפטינגית. משושלת זו יצאו כל מלכי צרפת עד נפילתה של המונרכיה.

בימי הביניים התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, עלה כוחה של המלוכה עד שהגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, המסמל את האבסולוטיזם הטהור. בזמנו צרפת החזיקה באוכלוסייה הגדולה ביותר באירופה והייתה המשפיעה ביותר באירופה. צרפת גם כבשה קולוניות רבות מעבר לים באמריקה, אפריקה ואסיה.

בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית שהגיעה לשיאה עם משטר הטרור והוצאתם להורג של לואי הששה עשר, אשתו מארי אנטואנט ואלפי אזרחים אחרים. לאחר כמה שנות שלטון רפובליקני תפס נפוליאון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליאון, בהן צבאו כבש את רוב אירופה. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליאון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת, אולם עם הגבלים חוקתיים. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד שלוש שנים ולאחר מכן תפס את השלטון עריץ נוסף, נפוליאון השלישי.

התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871, גרמו לנפוליאון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב-1904 כרתה צרפת ברית שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale) עם הממלכה המאוחדת, וב-1907 הצטרפה לברית זו גם האימפריה הרוסית.

במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם מדינות ההסכמה שנלחמו כנגד מעצמות המרכז. כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת המלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) וכישלונן של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן, הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווי החזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת.

1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה היה המצב הכלכלי גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.

עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב-10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940.

הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטן, שמקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית.

עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944, החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריז, ששוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו.

לאחר המלחמה התחילו הקולוניות הצרפתיות להתמרד, תחילה באלג'יריה ולאחר מכן בהודו-סין. הצרפתים הובסו, אך במשך עשור המשיכו להיאחז בכל מושבה שלהם. עד היום נמנית צרפת עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). על אף שצרפת ממשיכה להחזיק במושבות אלה, התפרקות האימפריה גרמה לכלכלה הצרפתית לצמוח, וכיום היא אחת המדינות העשירות בעולם.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של צרפת

האידאולוגיה הפוליטית הצרפתית השפיעה לאורך ההיסטוריה בצורה משמעותית על האידאולוגיה של מדינות העולם השונות, ואולם השפעתה של המהפכה הצרפתית הייתה הגדולה ביותר, והיא נתנה כוח לאזרח הקטן להשפיע על אופי וסוג הממשלה שישלטו עליו.

כיום, על פי חוקת הרפובליקה החמישית שאושרה ב-28 בספטמבר 1958, עומד בראש המדינה הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות לתקופה של 5 שנים (בעבר היה נבחר ל-7 שנים). תפקיד הנשיא לנהל את ענייני המדינה, לכרות בריתות, לפקד על הכוחות המזוינים של צרפת ולמנות ראש ממשלה.

הפרלמנט הצרפתי הוא פרלמנט דו-ביתי המורכב מהאספה הלאומית שהיא הבית התחתון ומורכבת מ-577 חברים הנבחרים בצורה ישירה בבחירות אזוריות לתקופה של 5 שנים, והסנאט שהוא הבית העליון של צרפת ובו 321 סנאטורים הנבחרים לתקופה של 9 שנים. משנת 2004 צומצמה כהונת הסנאטורים ל-6 שנים, ומספרם יועלה בהדרגה ל-346 עד שנת 2010, כדי לשקף את השינויים בדמוגרפיה הצרפתית. הסנאטורים נבחרים על ידי המועצות המקומיות ועל ידי חברי האספה הלאומית.

מדיניות החוץ של צרפת מבוססת ברובה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי.

[עריכה] צבא

ערך מורחב – צבא צרפת

הכוחות המזוינים של צרפת מחולקים לארבעה ענפים:

• חיל היבשה (Armée de Terre)
• חיל הים (Marine Nationale)
• חיל האוויר (Armée de l'Air)
• המשטרה הצבאית (Gendarmerie Nationale)

מאז מלחמת העצמאות האלג'יראית היקף הגיוס לשירות חובה הופחת בהדרגה ולבסוף, בשנת 2001, בוטל שירות החובה לחלוטין על ידי ז'אק שיראק. כיום מספר המשרתים בצבא הצרפתי הוא בערך 359,000. צרפת מוציאה כ-2.6 אחוז מהתמ"ג שלה על ביטחון, מעט יותר מהממלכה המאוחדת (2.4%), והיא המדינה שמוציאה את האחוז הגבוה ביותר על ביטחון מבין מדינות האיחוד האירופי. כעשרה אחוזים מתקציב הביטחון של צרפת מופנים לתוכנית הגרעין שלה. חלק גדול מהציוד הצבאי הצרפתי מיוצר בצרפת. דוגמאות לכך כוללות את מטוס הקרב ראפאל, נושאת המטוסים שארל דה גול, הטיל אקסוסט והטנק לקלרק. אף על פי שהיא פרשה מפרויקט היורופייטר צרפת עדיין משקיעה בפרויקטים צבאיים אירופאים כמו האירבוס A400M. צרפת היא ספקית נשק גדולה ורוב ארסנל הנשק שלה, חוץ מכלי נשק גרעיניים, ניתנים לייצוא.

[עריכה] חלוקה מנהלית

ערך מורחב – חלוקה מנהלית של צרפת

צרפת מחולקת ל-26 חבלים (régions). עשרים ושניים מהם נמצאים בצרפת המטרופולינית וארבעה נמצאים מעבר לים. החבלים עצמם מחולקים שוב ל-100 מחוזות (départements) ממוספרים. מספר זה משמש בדרך כלל במיקוד של האזור ובלוחיות הרישוי של המכוניות באזור. ארבעה מהמחוזות הללו נמצאים בטריטוריות מעבר לים והם משמשים גם כמחוזות וגם כחבלים, אולם הסטטוס שלהם זהה לזה של החבלים ביבשת. מאה המחוזות מחולקים ל-341 רבעים (arrondissement) ואלו שוב מחולקים ל-4,032 קנטונים. קנטונים אלו מחולקים ל-36,680 קומונות שהן רשויות מקומיות עם מועצה נבחרת. שלוש קומונות, פריז, ליון ומרסיי מחולקות שוב ל-45 רבעים מוניציפאלים.

החבלים, המחוזות והקומונות נקראים כולם "קולקטיבים טריטוריאלים" (collectivité territoriale), זאת אומרת שיש בהם אסיפות מקומיות ומנהלות. הרבעים והקנטונים הם רק חלוקות אדמיניסטרטיביות. אולם עד 1940 גם הרבעים היו קולקטיבים עם אסיפה נבחרת, עד שנוהג זה הושעה על ידי משטר וישי ובוטל על ידי הרפובליקה הרביעית ב-1946.

בנוסף ל-26 החבלים ו-100 המחוזות לרפובליקה הצרפתית יש גם שישה "קולקטיבים מעבר לים", קולקטיב עצמאי אחד (קלדוניה החדשה) ו"טריטוריה מעבר לים" אחת (האדמות הצרפתיות באנטארקטיקה). הקולקטיבים והטריטוריות מעבר לים מהווים חלק מהרפובליקה הצרפתית אך לא מהווים חלק מהאיחוד האירופי.

צרפת גם מחזיקה במספר איים באוקיינוס ההודי והשקט.

[עריכה] כלכלה

הכלכלה הצרפתית היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. צרפת חברה בארגון המדינות המתועשות (ה-G8) שבו שותפות 8 המדינות המתועשות החזקות בעולם. בשנת 2004 הייתה צרפת הכלכלה החמישית בחוזקה בעולם, אחרי ארצות הברית, יפן, גרמניה והממלכה המאוחדת.

צרפת הצטרפה ליוזמת האירו יחד עם 10 מדינות נוספות החברות באיחוד האירופי והחליפה את מטבע הפרנק הצרפתי המסורתי שלה באירו האירופי ב-1 בינואר 1999.

הכלכלה הצרפתית מורכבת מסקטור פרטי חזק (כ-2.5 מיליון חברות רשומות) והשקעות ממשלתיות גבוהות בסקטורים שונים כמו רכבות דוגמת ה-TGV, ענף האנרגיה (ייצור חשמל), ענף התעופה, חברות תקשורת ורבות נוספות. מאז שנות התשעים החלה הממשלה לרפות את אחיזתה בכלכלה ולהקטין את אחזקותיה בחברות הענק כמו אייר פראנס (חברת התעופה הלאומית של צרפת) ופראנס טלקום (חברת הטלפוניה הגדולה בצרפת ומהגדולות באירופה), וכן באחזקותיה השונות הכוללות חברות ביטוח, בנקים ואחזקות בתעשיות שונות.

צרפת מדורגת כיעד התיירות מספר אחד בעולם. בשנת 2007 עמד מספר התיירים במדינה על 80 מיליון, יותר מאוכלוסייתה. לשם השוואה, בספרד (המדורגת כיעד התיירותי השני בגודלו), ביקרו 61 מיליון, בסין - 55 מיליון ובארצות הברית - 50 מיליון. התיירות משפיעה לטובה על ייתרות מטבע החוץ של המדינה. אחד המקומות המתוירים ביותר במדינה היא הבירה פריז. מנגד, ישנם תיירים הפונים דווקא לתיירות החורף באתרי הסקי במדינה, ואחרים באים ליהנות מהשקט באזורים הכפריים.

לצרפת תעשייה אווירית חזקה ברשות איירבוס והיא בעלת השפעה גדולה על התעופה עולמית. בנוסף, היא המדינה היחידה באיחוד האירופי בעלת נמל חלל (מתקן שיגור לחלל). ההיצע הרחב של שטחים פוריים והסובסידיות גבוהות שהאיחוד מעניק לחקלאים הופכים את צרפת ליצרנית החקלאית הגדולה באירופה.

בעוד ששאר מדינות המערב תלויות באנרגיה המבוססת על מחצבים מתכלים, כגון נפט, גז טבעי או פחם, תלותה של צרפת במחצבים אלה מעטה, בשל השקעותיה המאסיביות בתחום הגרעין. מעל עשרים אחוז מהחשמל המיוצר בצרפת מקורו בתחנות כוח גרעיניות. השקעות אלו הן הסיבה לכך שצרפת מייצרת פחות פחמן דו-חמצני מאשר שאר שמונה המדינות המתועשות הגדולות בעולם.

מסוף מלחמת העולם השנייה השקיעה הממשלה מאמצים לשלב את עצמה עם גרמניה, הן מבחינה תעשייתית והן מבחינה מדינית. כיום יוצרות שתי המדינות את מה שנקרא "כור" של מדינות לשילוב גדול יותר באיחוד האירופי.

[עריכה] גאוגרפיה

צרפת נמצאת במערב אירופה על חופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. היא גובלת בספרד ובאנדורה בדרום, באיטליה, בשווייץ ובגרמניה במזרח, בלוקסמבורג ובבלגיה בצפון. בנוסף יש לה מספר מושבות בצפון אמריקה, באיים הקריביים, בדרום אמריקה, בדרום האוקיינוס ההודי, באוקיינוס השקט ובאנטארקטיקה.

לצרפת המטרופוליטנית צורת משושה ושטחה 551,695 קמ"ר. יש בה מגוון גדול של סוגי נוף, ממישורים באזורי החוף ועד לרכסי ההרים של האלפים בדרום מזרח, רכס ההרים המרכזי בדרום והפירנאים בדרום מערב. יותר ממחצית שטח הארץ נמוך מ-250 מ' מעל פני הים, ופחות מרבע יכול להיחשב כארץ הרים. הנקודה הגבוהה ביותר באירופה, המון בלאן שגובהו 4,807 מטרים מעל לפני הים, נמצא על גבול צרפת ואיטליה. יש בצרפת גם מערכת נהרות נרחבת הכוללת את הלואר, הגארון, הסן והרון, שמפריד בין רכס ההרים המרכזי לאלפים וזורם לים התיכון בנקודה הנמוכה ביותר במדינה, הקָ‏מַ‏ארְג. החלק המערבי והמרכזי מיוערים מאוד, ויש בו מפעלים הידרואלקטריים, מקומות מרפא ואתרי ספורט חורף.

[עריכה] דמוגרפיה

בצרפת יש אוכלוסייה מוערכת של כ-64 מיליון תושבים, ולפיכך היא נמצאת במקום ה-19 בעולם בגודל האוכלוסייה, אולם צפיפות האוכלוסין נמוכה יחסית (הצפיפות בצרפת היא כשליש מאשר בישראל). הערים הגדולות ביותר בצרפת הן פריז (כ־2,153,600 נפש בעיר וכ-12,067,000 אוכלוסייה עירונית), ליון (כ-465,300 נפש בעיר ו-1,648,216 אוכלוסייה עירונית), מרסיי (כ-808,700 נפש בעיר וכ-1,349,772 אוכלוסייה עירונית), ליל (כ-226,800 נפש בעיר וכ-1.000.900 אוכלוסייה עירונית), ניס (כ-347,100 נפש בעיר ו-933,080 אוכלוסייה עירונית), טולוז (כ-431,500 נפש בעיר וכ-880,000 אוכלוסייה עירונית), בורדו (כ-229,500 נפש בעיר כ-800,000 אוכלוסייה עירונית) וננט (כ-280,600 נפש בעיר ו-544,932 אוכלוסייה עירונית), שבהן מתגוררים כ-33% מהאוכלוסייה (סך הכל האוכלוסייה העירונית היא כ-80% מכלל האוכלוסייה). בצרפת כחמישה מיליון מהגרים כאשר מתוכם בערך לשני מיליון יש אזרחות צרפתית. צרפת היא המדינה שקולטת הכי הרבה פליטים במערב אירופה, כאשר בשנת 2005 היא קיבלה כ-50,000 פליטים.

התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי).

לפי החוקה הצרפתית השפה הצרפתית היא השפה הרשמית היחידה בצרפת מאז 1992. לפיכך צרפת היא המדינה יחידה במערב אירופה (חוץ מהמדינות הזעירות כמו אנדורה או ליכטנשטיין) שיש לה רק שפה רשמית אחת. למרות זאת, בצרפת מדוברות 77 שפות אזוריות כמו ברטונית, קטלאנית, אלזאסית, פרובאנסלית ועוד. עד לאחרונה מערכת החינוך בצרפת ניסתה לדכא את השפות הללו אבל כיום הן אפילו נלמדות בחלק מבתי הספר. שפות זרות כמו פורטוגזית, ערבית, שפות ברבריות שונות ועוד מדוברות על ידי מהגרים.

בצרפת יש דתות רבות שכן חופש הדת היא זכות חוקתית. על פי סקר מינואר 2007, האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 51 אחוזים קתולים, 31 אחוזים מגדירים עצמם כאתאיסטים או אגנוסטים, עשרה אחוזים משתייכים לדת אחרת או חסרי דעה, ארבעה אחוזים מוסלמים, שלושה אחוזים פרוטסטנטים ואחוז אחד יהודים.

[עריכה] יהדות צרפת

ערך מורחב – יהדות צרפת

יהדות צרפת היא מהגדולות, העתיקות והמפוארות שבקהילות היהודים באירופה, וכיום היא כוללת כ-600,000 איש. תולדותיה מייצגות נאמנה את המורכבות של תולדות הגורל היהודי מצד אחד, ושל המאבק התמידי בין הסובלנות לבין השנאה בצרפת עצמה מהצד השני.

[עריכה] תרבות

[עריכה] אדריכלות

טכנית, אין סגנון אדריכלותי הנקרא "אדריכלות צרפתית", למרות שהאדריכלות הגותית בזמנה נקראה "אדריכלות צרפתית". המונח "גותי" הופיע רק בתקופת הרנסאנס כצורת העלבה לסגנון.

בצפון צרפת נמצאות חלק מהקתדרלות והבזיליקות הגותיות החשובות בעולם, ביניהם בזיליקת סן דני (ששימשה לקבורת מלכי צרפת), קתדרלת ריימס (בה הוכתרו המלכים), קתדרלת שארטר, קתדרלת אמיין, וקתדרלת נוטרדאם דה פארי. חוץ מלמבנים דתיים, השתמשו באדריכלות הגותית גם לבניית ארמונות, החשוב מביניהם הוא ארמון האפיפיורים באביניון. במהלך ימי הביניים האצילים הפאודלים בנו טירות מבוצרות כדי להראות את כוחם. גם ערים מבוצרות היו שכיחות (כמו קרקסון ומון סן-מישל), אולם רוב הטירות מאותה התקופה לא שרדו עד היום. טירות חשובות מהתקופה שניתן לראות גם היום כוללות את טירת שינון, טירת אנז'ה, וטירת ונסן.

לפני האדריכלות הגותית המבנים בצרפת, נבנו בסגנון הרומנסקי. דוגמאות טובות לסגנון זה ששרדו כוללות את בזיליקת סן סרמן בטולוז ומנזר קלוני.

סופה של מלחמת מאה השנים סימל שלב חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה הצרפתית; הייתה זו ההתחלה של הרנסאנס הצרפתי בו הוזמנו אמנים מאיטליה וספרד לחצר הצרפתית, ובו נבנו ארמונות מגורים רבים, בעיקר באזור עמק הלואר, שהושפעו על ידי הסגנון האיטלקי. כיום נשארו ארמונות רבים מהתקופה והם כוללים את ארמון שמבור, ארמון שנונסו, ארמון אמבואז ועוד. לאחר הרנסאנס האדריכלות הפופולרית ביותר הייתה בסגנון הבארוק. אולם בצרפת השתמשו בסגנון זה בעיקר בעולם החילוני ולא במבנים דתיים. הכנסייה הקתולית השתמשה באדריכלות הבארוק כדרך למשוך את ההמונים ולייפות את הכנסייה (דוגמה טובה לכך היא בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקן), אך תוכנית זו לא הצליחה כל כך בצרפת. הבארוק הצרפתי אחראי למאפיינים רבים בארמון ורסאי, והמפקח על העבודות בארמון, ז'ול ארדווין מנסאר, נחשב לארכיטקט החשוב ביותר בצרפת של תקופת הבארוק. מנסאר היה אחראי גם לבניית הכיפה המרשימה של האינווליד בפריז. מבנים מרשימים מתקופת הבארוק יכולים גם להמצא באזורים שבאותה התקופה לא היו שייכים לצרפת, כמו ארמון סטניסלאס בננסי.

לאחר המהפכה הצרפתית הרפובליקאים העדיפו את הסגנון הנאו-קלאסי, אף שסגנון זה הגיע לצרפת עוד לפני המהפכה במבנים כמו הפנתאון של פריז בפריז או הקפיטול של טולוז. שער הניצחון וכנסיית מדלן בפריז מייצגים בצורה הטובה ביותר את הסגנון הזה בתקופת נפוליאון.

תחת שלטונו של נפוליאון השלישי החל גל חדש של בנייה אורבנית שהייתה מאוד מסודרת ומתוכננת, ושיאו היה בבנייה מחדש של פריז תחת הברון אוסמן. אחד המבנים המרשימים ביותר שעוצבו כחלק מהבניה מחדש הזו הוא בית האופרה גרנייה שנבנה על ידי שרל גרנייה. בסוף המאה ה-19 גוסטב אייפל תכנן גשרים רבים ברחבי צרפת אך עבודתו המפורסמת ביותר היא מגדל אייפל, שנבנה לכבוד התערוכה העולמית של 1889.

במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח, ארכאולוגים, אדריכלים ומשמרים כגון ויקטור הוגו, פרוספר מרימה ואז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק החלה צרפת לשפץ, לשקם ולשמר מבנים עתיקים מימי הביניים ובפרט מבנים גותיים שחלקם ניזוקו במהפכה וחלקם עקב פגעי הזמן. גל התחייה הגותית סחף את צרפת ובמסגרתו שוקמו, שופצו, שוחזרו והושלמה קתדרלות וכנסיות גותיות רבות, בהן: קתדרלת נוטרדאם דה פארי, סנט שאפל, קתדרלת קלרמון-פראן, קתדרלת רואן, כנסיית סנט אואן, בזיליקת סן דני ועוד.

במאה ה-20 עיצב האדריכל השווייצרי לה קורבוזיה מבנים רבים בצרפת כמו כנסיית נוטרדאם די או. בתקופה האחרונה האדריכלים הצרפתים מערבבים בין סגנונות אדריכלות חדשים וישנים. הדוגמה הבולטת לכך היא פירמידת הלובר.

[עריכה] ספרות ושירה

ערך מורחב – ספרות צרפתית

תחילת הספרות הצרפתית היא בימי הביניים, אז הצרפתית עוד לא הייתה שפה אחידה אלא חולקה למספר ניבים, וכל כותב השתמש באיות ודקדוק משלו. ז'אנר חשוב בשירה הצרפתית של ימי הביניים היו שירי העלילה (Chansons de geste) שהחשוב והמפורסם מביניהם הוא שירת רולאן. טקסטים צרפתיים רבים מימי הביניים, כמו טריסטן ואיזולדה ולנסלוט והגביע הקדוש, אינם חתומים. אולם למרות האנונימיות של רוב הכתבים הצרפתיים מהתקופה ישנם מספר כותבים מפורסמים, כמו כרטיין מטרואה.

אחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות השפה הצרפתית הוא פרנסואה רבלה, שיצירתו המפורסמת ביותר היא גרגנטואה ופנטגרואל. הצרפתית המודרנית שאלה אלמנטים רבים מהסגנון שלו. מאוחר יותר כתב לה פונטיין את משליו הידועים. אולם שיאן של הספרות והשירה הצרפתיות היה במאות ה-18 וה-19. במאה ה-18 קמו סופרים חברתיים מהחשובים בעולם כמו וולטר, דידרו ורוסו. בספרות הילדים הסופר החשוב ביותר היה שרל פרו, שכתב סיפורים כמו חתול במגפיים, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת.

במאה ה-19 קמו סופרי הנובלות הגדולים כמו ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא וז'ול ורן, שהיו מהסופרים החשובים והפופולרים בעולם. סופרים חשובים נוספים בצרפת של המאה ה-19 הם אמיל זולא, גי דה מופאסאן, וסטנדל. גם השירה הסימבולית הייתה תנועה חשובה בשירה הצרפתית של המאה ה-19, עם אמנים כמו שרל בודלר ופול ורלן.

במאה ה-20 הסופרים הצרפתיים הפופולרים ביותר בצרפת ומחוצה לה היו אנטואן דה סנט-אכזופרי, לואי פרדינאן סלין ואלבר קאמי.

[עריכה] ספורט

ענפי הספורט הפופולריים ביותר בצרפת הם כדורסל, כדורגל, כדוריד וראגבי. צרפת אירחה את המונדיאל בשנים 1938 ו-1998 וב-2007 אירחה את אליפות העולם בראגבי. הסטאד דה פראנס הוא האצטדיון הגדול בצרפת. מירוץ האופניים המפורסם בעולם, הטור דה פרנס, מתקיים כל שנה בצרפת. אירועי ספורט חשובים נוספים בצרפת כוללים את מרוץ 24 השעות של לה מאן וטורניר הרולאן גארוס.

המשחקים האולימפיים חודשו בצרפת בסוף המאה ה-19 לאחר העלאת הרעיון על ידי הברון פייר דה קוברטן. פריז הייתה העיר הראשונה לארח את האולימפיאדה אחרי אתונה בשנת 1900, והיא גם הייתה ביתו הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי בטרם עבר ללוזאן. בסך הכול צרפת אירחה את המשחקים האולימפיים חמש פעמים, פעמיים את משחקי הקיץ ושלוש פעמים את משחקי החורף.

נבחרות צרפת בכדורגל ובראגבי נקראות "הכחולים" (Les Bleus), התייחסות לצבע החולצה של הנבחרות וכן לאחד מצבעי הטריקולור. נבחרת הכדורגל שזכתה במונדיאל 1998 וביורו 2000 נחשבת לאחת הטובות בעולם, וכך גם נבחרת הראגבי, על אף שמעולם לא זכתה בגביע עולמי.

[עריכה] ראו גם

• יחסי ישראל צרפת
• איסור הצגת סמלים דתיים בבתי הספר בצרפת

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: צרפת
ציטוטים בוויקיציטוט: צרפת
דיווח חדשותי בוויקיחדשות: צרפת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צרפת

• המרסייז (ההמנון הצרפתי) - מילים וקובצי שמע
• תרגום מידע על צרפת מספר העובדות של אתר הסי.אי.איי
• מידע פוליטי-חברתי מקיף על צרפת, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• אתר לתיירות בצרפת
• קישורים לאתרי מסעדות, אוכל והיין הצרפתיים הטובים ביותר
• צרפת - טיולים, מסלולי טיול, מידע כללי וקישורים מומלצים

[עריכה] ביבליוגרפיה

• ענבר, אביטל. התענוגות של צרפת. תל אביב, אריה ניר מודן, 1997.
• ענבר, אביטל. התענוגות של פרובאנס. ירושלים, אביטל ענבר וכתר, מארס 2000.
• ענבר, אביטל. תענוגות פאריס. תל אביב, אביטל ענבר ובבל, מארס 2003.
• ענבר, אביטל. התענוגות של דרום-מערב צרפת. ירושלים, כתר, 2005.
• ענבר, אביטל. התענוגות של יינות בורדו. ירושלים, כתר, 2005.

•