עדיין חושבת עליך, כמעט בכל שעל. מה היית אומרת, מה היית עושה, מה היית חושבת. בכל צעד אני מנערת מעצמי את הקול שלך, מנסה להמשיך הלאה מההתאהבות הלא מובנת הזו. זה באמת כל-כך חזק רק כי השפלת ונעלמת לי או שזה היה חזק כל-כך גם אם היית מגיעה להיפרד ממני? לעולם לא נדע. אני מקווה לא לדעת לעולם מה את חושבת עלי, אני מבועתת מהתשובות. אבל עדיין, לפעמים, יש בתוכי קול היגיון קל שיודע שישנם דברים שאני טובה בהם ממך, נגיד טוב לב. שלך כזה תיאורטי, בפועל את יורקת רעל לכל כיוון. לא נמאס לך להתכדרר בתוך עצמך מהעולם? בטח תגידי שטוב לך ככה, שחברת עצמך ממלאת אותך. אולי פשוט לא רצית את החברות *שלי*. הלוואי שאת מתביישת בעצמך כל יום עד לעצמותייך.
החיוך שלך, עדיין עוקב אחרי בכל אופן. כל-כך גדול ומאיר.
גם מסלוניקי, אהבתיך.
|