טלנובלות 2008, ראיונות וכתבות

אחרי שנה וחצי מאז סיום צילומי Sin Codigo 2 לצד אדריאן סואר, חוזרת ננסי דופלה למסך עם מיני סדרת מתח\אימה חדשה בשם El hombre que volvió de la muerte (האיש שחזר מהמתים).
אמא לשני ילדים... נשואה טרייה לשחקן פאבלו אצ'ארי... ועפ"י השמועות הנרקמות, אולי אוטוטו בתפקיד טלנובלי חדש לצד פקונדו ארנה, עמו כבר שיתפה פעולה בעבר.

אם אדם ייכנס למסעדה ובשל צירוף מקרים (כי היא יוצאת די מעט) יתקל בננסי דופלה אוכלת עם המשפחה, יידע שמאחורי ה'סינר של אמא' מסתתרת לה מורנה הקטנה. בת 4 שנים ילדה, שמקפידה לא להיות מוטרדת ממבטו של האחר סביבה...

"אני נשבעת לך שאיש מאתינו לא אמר לה שנעשה או לא נעשה לה כך או כך במידה והיא תתקרב לאנשים, אבל המצב הוביל לשם. פעם אחת, לוקה בני בן ה-7 שאל אותי: למה כולם יודעים את שמי? אז אני, כל עוד אני יכולה לבחור, לא אחשוף אותם, לא בתמונה ולא בכל דבר אחר", אומרת האם של הילדה הקטנה, ששמה לב לזה ש'משפחה לא בוחרים' וכי זה לא שאמא מכסה עליה ומסתירה אותה, אלא היא רק נותנת לה לראות לאט לאט...

התנהלותה דיסקרטית כמובן, יש לה גבולות וזה הניצחון האישי שלה. במקרה של ננסי היא לא יודעת כניעה מה היא. "זה משהו שקשה לקחת ממך. אם תתמלא בנקריסיזם אז תסתבך, אבל אני רוצה לחיות מזה כל עוד זה רווחי. עוד כמה שנים זה יעבור לבד. כרגע אני נהנת כי זו מוטיבציה סה"כ לעצמי, אבל אני לא מאלה ששואפים לעתיד עם קריירה גדולה. אני לא חולמת להגיע להוליווד, ממש לא", מתוודה השחקנית שחודש שעבר סופסוף הופיעה מחדש על המסך אחרי שנה וחצי הפסקה.

דופלה מגלמת דמות ראשית לצד דיאגו פרטי בסדרה "האיש שחזר מהמוות", שכן אחרי הדמות הקומית של Sin Codigo 2 חיפשה שינוי בדמוי הז'אנר הבדיוני יותר. "אני רק מנסה לא להתחרט. אבל אני לא משתמשת באסטרטגיות. זה גם לא שפאבלו ואני סיכמנו על הפרשי זמן של שנה בין פרוייקט אחד של השניה, אבל זה קרה כך באופן טבעי. כן, זה נכון שהוא מתכנן ונותן לזמן לעבור לפני עבודה חדשה, כמו כן הוא שוקל הרבה לפני שהוא מחליט להשתתף בסיפור מסוים. יש לפאבלו ריגוש אחר מהמקצוע הזה".

ולך לא?
"לא, אני מתלהבת באותו רגע שאני עושה את זה. אבל אני לא במצב הזה כל הזמן. אולי בהמשך יצוץ משהו שימשוך יותר את תשומת ליבי מהעבודה הזאת, שלעיתים קשה לי להתמודד איתה ולהתנהל איתה".

מה היה הרגע הגרוע ביותר במובן הזה?
"פעם אחת כשיצאנו מהמרפאה של הרופא של מורנה. היא היתה בת חודש ואני נשאתי אותה בזרועותיי. כשבאתי להיכנס לאוטו ראיתי צלם. עליתי, וחבר טוב שלי שהסיע אותי ברכב החל לנסוע. הבחנתי שהאדם ממשיך לעקוב אחרינו, זו היתה סיטואציה קיצונית. אמרתי לו: 'אנחנו הולכים לתחנת המשטרה!', ירדתי כדי להגיש את התלונה והצלם השעין את המצלמה על השמשה איפה שהיתה הילדה, והיכה עליה בה מס' פעמים. תפסתי אותו מאחור, ונתתי לו בעיטה מול המשטרה. השוטר אמר לי: 'תירגעי גבירתי!' אבל לא סבלתי יותר את תחושת האימפוטנציה הזו. תחשוב שבנוסף לכל מה שעברנו אחרי החטיפה של אבא של פאבלו, יש עדין אנשים שאין להם מנוח..."

עם ג'ינס, נעלי הבית, אריג, ופשטות חיצונית, ננסי נכנסת לבר כמו כל אחד... ממש הבת של השכן...
באחר צהריים שמשי שכזה, היא לוקחת את השיחה האינטימית הזו הלאה... היא מסוגלת לספר למשל על הדיוקאן העצמי שהיא מסתירה בבית אמה במגירה, שעשתה לעצמה בגיל 10 עם עיפרון שחור. תמונה, שכאשר היא מסתכלת עליה כיום 27 שנה אחרי, היא בטוחה שתמצא את עצמה דאז. "הציור הזה מרשים. עשיתי גוף עם עצב. ראיתי אז וגם עכשיו אני רואה- את המלנכוליות של אותו הרגע", אומרת בכנות הבעלים של הדמות הקפואה בתוך ציור שחור לבן לו היא קראה אגב B2 בשל הצל על פניה...

בציור ובחייה, הציירת מתגלה כמו קריצה אפשרית של שינוי הדרך... "כשהייתי קטנה הייתי מסתגרת בשלוותי כדי לצייר. תמיד הייתי מציירת משפחות עם הרבה אחים שחיו בבתים יפים". המשחקים שלה לבד היו גם עם כריות בבטן... "כי אני אמרתי שכאשר אהיה גדולה יהיו לי הרבה ילדים".

אמא ל-2 ילדים, חוגגת את ה-'כן, אני רוצה' הרישמי מפברואר, דבר אותו היא ראתה כשלב התקדמותי. "שיניתי תפיסה עם הזמן. פאבלו הוא טיפוס של קשיחות, והוא רצה בנישואין האלה והיה זקוק לצעד הזה. לי זה נתן השראה אמון ואהבה עם הזמן יותר ויותר, ואכן, משהו שינה אותנו. אנחנו אנשים יותר מבוססים במובן הרגשי. אני מרגישה כאילו היתה פתיחות רגשית בין שנינו".

הם חיים בבית יפה בפלרמו, בצד האחר שחושף סוף עולם של פרטיות. "זה ה'בונקר' שלנו. כאן בילינו זמן רב, נהננו יחד, אנחנו אוהבים את אותם הדברים, אנחנו מארחים חברה זה לזה המון, ובנינו משפחה טובה".

שגרירת Garnier בארגנטינה, חברה טובה של תכשירים לעור, מתוודה ש"האסטטיקה מעסיקה אותי, אבל אני לא משתגעת. אני עושה ספורט, עושים לי מסאז'ים, מנסה להיראות טוב כמה שיותר... ובעיקר מנסה למצוא את החוכמה של הזמן. כדי שכאשר יתחיל ליפול הכל- אשאר חזקה מבפנים".

"אני לא יודעת אם בגיל 20 הייתי מצליחה לסבול את הקמטים האלה. אבל אני סובלת אותם עכשיו, הם חלק מתהליך חיי. יש לי את הבטן הזאת (שמה ידיה על בטנה) ואני מקבלת אותה! הבאתי 2 ילדים ואני אוהבת לאכול... למזלי אני לא אגוצנטרית ולא שחצנית..."

והיא גם לא התרגשה עם 'כיבוי האורות'... עת עזבה את סאן-מרטין האהובה עליה בזמנו, מתוך השלמה עם ההתבגרות, בצל מלנכוליות ילדות של צבעי שחור\לבן...