"סטון קולד" סטיב אוסטין

עידן ה"אטיטוד" (Attitude, "גישה") היה מבוסס בעיקר על הפופולריות של "סטון קולד" סטיב אוסטין ("קר כאבן", "קר רוח"), שהיה אהוב על המעריצים מאז זכייתו בתחרות "מלך הזירה" ב-1996, אז שיחק כחלק מהמתאבקים ה"רעים". בעזרת הגישה הקשוחה והאנטי-ממסדית שאומצה לדמותו זכה אוסטין באהדתם של המעריצים, ומנהלי ה-WWF החליטו לעשות לו שינוי תדמית שיהפוך אותו לאחד מה"טובים" ב"רסלמניה 13".

במשך שנת 1997 פיתח אוסטין את הסטטוס שלו כדמות מורדת על ידי ערעור על כל דמות סמכותית ב-WWF. הוא השתמש ב"סטאנר" ("המהמם", מהלך הסיום האופייני שלו) לשדרן ג’ים רוס, למנהל "סרג’נט סלאת’ר" ("סמל מרחץ דמים"), ובסופו של דבר גם לבעלים של ה-WWF בעצמו, וינס מקמהן. בנוסף, פוזרו הצהרות ואמירות מבין גורמים ב-WWF שיצרו את הרושם שישנו ריב אישי בין מקמהן לאוסטין.

עידן ה"אטיטוד" התחיל באירוע המרכזי של "רסלמניה 14", בו סטיב אוסטין נלחם נגד שון מייקלס על אליפות ה-WWF עם המתאגרף מייק טייסון כשופט מיוחד. שיאו של הקרב תוכנן להיות הוויכוח המילולי בין אוסטין לטייסון, כאשר בסופו אוסטין הניף "אצבע משולשת" לעבר טייסון. המטרה הייתה להדהים את המעריצים שרכשו את האירוע במסגרת שידורי "שלם וצפה" ממה שהם ראו, לשנות את התדמית הילדותית לה הם ציפו מה-WWF.

לאחר אירוע זה מעריצים רבים של הענף החלו להעדיף את ה-WWF על פני ה-WCW. עלילה זו הצליחה לגרום לכך שבפעם הראשונה מזה 18 חודשים ה-WWF הביסו את ה-WCW ברייטינג.

במשך שנת 1998 החלו לפרוץ מתאבקים פופלארים אחרים ב-WWF (כמו "הרוֹק", "הסלע"). הרייטינג והפופולריות של ה-WWF עלו בהתמדה והביאו לארגון חשיפה תקשורתית גדולה יותר. עידן ה"אטיטוד" הסתיים ב"רסלמניה 17", כאשר התסריט הציג את אוסטין כמוכר את נשמתו ל"שטן" (וינס מקמהן) בכדי לזכות באליפות ה-WWF מידי "הרוק". כך נשברה שוב התדמית של סטיב אוסטין כדמות החצופה.