חרדון מצוי

החרדון המצוי נמנה על משפחת החרדונים שבסדרת הקשקשיים שמתת סדרת הלטאות. הוא נפוץ באסיה, באפריקה ובאוסטרליה. זהו החרדון השכיח ביותר מכל החרדונים בארץ.
הראש של החרדון רחב ומכוסה בקשקשים קטנים. הגוף מגושם וחזק. הזנב חזק וניתק בקושי משאר הגוף. כאשר הזנב ניתק, גדל זנב חדש במקומו. הלשון עבה, רכה, דביקה וקצרה יחסית.
נשיכתו כואבת משום שניביו חזקים. בגחונו קיימות שתי שורות אורך של קשקשים יבלתיים הנראים כרוכסן והן סימן הזיהוי שלו. צבעו נע בין אפור-שחור עד לצהוב-אפור.
לצבעוניות הבולטת של החרדון המצוי יש תפקיד בקליטת החום. בבוקר גוון החרדון כהה ולעת ערב הוא מתבהר ופחות חום נקלט בגופו.
החרדון המצוי שוכן בחורים ובמחילות בקרקע, בנקיקי סלעים ובחומות.
תחום מחייתו מוגן על ידי נקודות תצפית גבוהות, עליהן הוא ניצב וסוקר את השטח. יש לו מספר נחלות, שבכל אחת מהן ניתן למצוא מנקבה אחת עד ארבע נקבות ומספר צאצאים.
ניתן לראותו בשעות היום מתרוצץ על קירות, על חומות, על סלעים ועל עצים.
החרדון מתחמם על ידי היחשפות לקרני השמש.
בימים הקרים של החורף, פעילותו של החרדון פוחתת, והוא מצוי במעין תרדמה.
החרדונים טריטוריאליים וחיים במשפחות המכונות עדות. החרדון הבוגר אינו משנה את צבע גופו כדי להתבלט בשטח, ולהודיע כך לכל הפרטים בסביבה שהוא בעל הטריטוריה.
הוא תופס לעצמו נחלה ומאיים על זכרים אחרים באמצעים שונים: קידות איום, נפנופי זנב, נגיחות ונשיכות.
בעת מנוסה מאויביו הוא עובר לריצה מהירה יותר על שתי רגליים.
זה הזוחל היחיד המסוגל לרוץ על שתי רגליים.
החרדון המצוי ניזון מחרקים למיניהם, מפרחים ומעלים בשרניים.
הרבייה מתרחשת בסוף החורף ונמשכת עד לראשית הקיץ. בעת החיזור הזכר קד מספר פעמים.
לאחר ההזדווגות חופרת הנקבה גומה ומטילה את הביצים בתוכה.
אין דגירה על הביצים ולא קיים טיפול בהן או בצאצאים.
העובר מתפתח בהתאם לחום הסביבה - בטמפרטורה גבוהה מתפתחים העוברים שבביצים במהירות והבקיעה מתרחשת כחודשיים בערך, לאחר ההטלה. רוב הפרטים הצעירים נטרפים עד גיל שנה ומעטים מאוד שורדים ומגיעים לבגרות.
החרדונים הצעירים בוקעים כשהם מפותחים מאוד ומיד מתחילים את חייהם העצמאיים לכל דבר. לבגרותם המינית הם מגיעים בגיל שנתיים.
אויביו העיקריים בטבע: עופות דורסים, ובמיוחד הבז המצוי.
אורך חייהם כ-6 שנים.