זה היה היום הכי כיף בשנה הטיול השנתי...

 

אני וכול ילדי כיתתי חיכינו לאטובוס שסיעה אותנו לטיול פתאום נשמע ברק וירד גשם ושלג,

 

לא האמנו.. אנחנו קופאים מקור.

 

חיכינו וחיכינו והאוטובוס לא בא!!

 

הידיד שלי עמד לידי וראה שאני עם חולצה קצרה אז נתן לי את הסוודר החמים שלו.

 

היה לו כול כך קר הוא פשוט קפא במקום וכול הילדים

 

 נעלמו מעיני אני נישארתי לבד.

 

אלחתי ואלחתי ופתאום מצאתי את אצמי בפתח אחוזה מפחידה,

 

ופתאום נפתחה הדלת ונשמע קול עצום שפשוט חנק אותי

 

 

המשך יבוא.. (***כול יום אני ממשיכה עוד פרק ועוד פרק)

 

 

 

 

 

 

 

 

ניכנסתי בדממה לאחוזה

 

היה נורא נורא מפחיד היה קולות מוזרים ולא ידעתי איפה היציאה

 

נילקדתי בתוך האחוזה פתאום נעמד מולי איש שנירא שקוף ואמר:"שלום מי את"??

 

אמרתי אני הדר ואתה?!?!

 

הוא אמר לי בקול שקט אני רוברט הרוח של האחוזה אמרתי מה מה?!?! רוח??\

 

כן, מתתי כאן לפני הרבה שנים... רציתי לברוח אבל לא יכולתי הרוח לא נתן לי הוא סגר את כול החלונות את כול הדלתות היה חשוך ומפחיד,

 

פתאום נישמע קול פסנתר בחדר השמאלי ניכנסתי ושמעתי מנגינה יפה אבל לא היה מי שמנגן הפסנתר מתנגן לבד!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמרתי בקול:"מי מנגן בפסנתר"?!?!? פתאום נפסקה המנגינה נורא ניבאלתי.

 

לפתעה שמעתי קול מחריש אוזניים והיתעלפתי למחרת קמתי ראיתי שאני בתוך

 

האדמה לא יכולתי לנשום דחפתי ודחפתי את מה שמעליי ולא הצלחתי.. אמרתי בליבי אוליי אני מתה??

 

פתאום אני שומעת קול שאומר לי עכשיו את יכולה לצאת..

 

דחפתי שוב את מה שמעליי ויצאתי ראיתי פתאום עולם אחר מקום אחר כאילו ישנתי איזה מליון שנה

 

 

 

 

 

 

לא היתי באחוזה היתי באמצע עיר שאני לא מקירה.

 

פחדתי פתאום התחיל לרדת גשם וברקים ברחתי מצאתי את עצמי ביער חשוך

 

 

לפתע ראיתי משהו מפחיד צל של.......... *ערפד*

 

רצתי מהר ככול שיכולתי אבל הוא תפס אותי, נשך אותי עד שהתחיל התהליך

 

לא כולם יודעים מזה התהליך התהליך זה שהופכים לערפד,

 

הערפד ברח אני נשארתי על האדמה מדממת מהבריד שבגרון

 

שהגיע הבוקר היתעוררתי גיליתי שאני לא יכולה לעמוד בשמש

 

ישבתי מתחת לעץ זקן וגדול עם שיניים חסופות היתי רעבה רעבה לדם

 

 

 

יצאתי לרחוב חיפשתי לי איזה משהו לאכול פתאום ראיתי גבר גבר יפה,

 

לא יכולתי כבר להיתאפק נשכתי אותו אבל..

 

חסחתי את הכאב הזה מימנו לא נשכתי עד שהתחיל התהליך,

 

אחרי שנשכתי אותו הוא רדף אחרי וצעק שאני יעצור.

 

עצרתי הוא פתאום נישק אותי לא ידעתי מאיפה זה בא

 

הוא שאל אותי עם אני רוצה להיות חברה שלו?!?!

 

אמרתי לו זה לא אפשרי אני ערפדית ואתה בן אדם..

 

 

 

 

 

 

הוא אמר אבל אני אוהב אותך.. אמרתי לו זה לא אפשרי :(

 

אז תנשכי אותי זה יהיה אפשרי תנשכי אותי

 

לא! אמרתי בצעקה,

 

אני לא רוצה שאתה תיסבול לא מגיע לך את הסבל הזה

 

וברחתי הוא רדף אחרי אבל לא מצא אותי

 

יהיה לי שברון לב

 

שברון לב זה שערפדים מתאהבים בבן אדם

 

הגעתי לאיזה שהוא מקום והיתישבתי פתאום...

 

 

 

 

 

הלב שלי הפסיק לפאום,

 

בעוד אני לא נושמת,

 

מתתי

 

אחרי כמה דקות אני מוצאת את אצמי באחוזה שוב***

 

והבנתי שהאיתי בסיוט

 

 

 

 

אבל אני עוברת מתוך קיר כמו רוברט הרוח של האחוזה,