| חדשות של משחקים |
|
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה ונפלאה, הייתה עלמה יפהפה שחברה ביחד עם נסיך חלומותיה. הזוג מהאגדות עשה ביחד כמעט הכול. החל מפיקניקים ביער המכושף וכלה ברציחת אנשים מסוכנים שרוצים להשתלט על העולם... טוב, אני מודה שההתחלה די מוזרה אבל לא היה לי משהו אחר בראש. אם ננסה להגיד את זה בצורה יותר הגיונית אז זה ילך ככה: בעבר, כשקונסולת ה- PS1 של סוני נחלה הצלחה אימתנית וסחפה אחריה גיימרים רבים מאין-ספור, היה כותר בשם Syphon Filter. אני משוכנע שרבים מכם מכירים את השם, ומעלים זכרונות נעימים מימי המשחק בו, ואם לא, אז כל הבאסה לכם...
שלושה כותרים נספרו עד עתה בסדרה, כאשר כל אחד מהם היווה הצלחה, והתאפיין בגיימפלי מהנה ומצוין, שכלל במיוחד אקשן, והרבה ממנו. לאחר הצלחת הסדרה על הקונסולה הראשונה של סוני, היה ברור שזה רק עניין של זמן, הרבה זמן, עד שהכותר הרביעי יגיע גם אל ה- PlayStation 2. ובכן, לאחר שחלפו להן בערך 3 שנים מאז שזכינו לשחק בכותר Syphon Filter חדש, מגיח גייב לוגאן, גיבור הסדרה, אל המאה ה- 21 עם Syphon Filter:The Omega Strain.
אז מה בעצם הולך להציע לנו הכותר החדש בסדרה המשובחת? ככל הנראה החידוש הגדול ביותר הולך להיות משחק רשת. נכון לעכשיו, מצב המשחק היחיד שיהיה זמין במשחק כזה הוא שיתוף פעולה ביחד עם עוד 3 חברים, מה שיוצר מן הסתם צוות של ארבעה. כמו במשחקים הקודמים, גם ב- The Omega Strain נשוטט ברחבי
הגלובוס תוך כדי טביחה באנשים שונים. ככל הנראה יהיו בערך 17 משימות כשבכל אחת תינתן האפשרות לשחקה במצב לשחקן יחיד ולנסות לסיימה בכוחות עצמכם, או שמא, אם ברצונכם, להתחבר לרשת האינטרנט וביחד עם עד שלושה חברי צוות לכסח את הצורה של החבר'ה הרעים, וכל זה קורה בזמן שהשלבים במשחק לשחקן יחיד יהיו זהים לחלוטין לאלו שבמשחק הרשת. כשחושבים על זה, צעד זה לא נשמע הכי חכם בעולם, שכן השלבים עלולים להתחיל להיות משעממים וחוזרים על עצמם יותר מדי. כל זה באמת יכול לקרות, אלא אם כן העבודה הקבוצתית במשחק הרשת תוכל להציל את המצב לריבוי משתתפים. בעזרת משחק משותף, יהיה ניתן לבצע טקטיקות שונות ומתוחכמות אל מול האויבים שלכם. כמו כן תוכלו להגיע למקומות נסתרים שאין אפשרות להגיע אליהם כשאתם משחקים לבד, ולהגיע ליעדים שונים שניתן לחקור ולגלות. בכדי להגיע למקומות כאלה תצטרכו להיעזר בחברכם, שייתן לכם למשל דחיפה קלה למעלה. עם משחק הרשת מגיעה לה גם בעיה קלה שבעצם נפתרה במידה חלקית.
הרי זה לא הגיוני שכאשר נשחק באינטרנט נתבונן באלפי "גייב לוגאנים" משוטטים על המסך. לכך מצאה סוני פיתרון יצירתי בערך, אבל אולי קצת מציק... במטרה למנוע מצב שכזה, גיבור המשחקים הקודמים, מר.לוגאן, ייעדר מהכותר הרביעי בסדרה, ואת מקומו יתפוס הגיבור שאותו אנו ניצור. בעזרת מערכת בניית הדמות שמציע המשחק, ניתן יהיה ליצור מאות אנשים שונים, ובכך להבדיל בין האחד לשני. יינתן לכם חופש כמעט מוחלט בכל הנוגע ליצירת הגיבור הראשית שלכם.
כמובן שגם הפעם נצטרך להציל במו ידינו את העולם ולמנוע את התפשטות הווירוס הקרוי The Omega Strain. נצא לסייר ברחבי כוכב ארץ כשאחד השינויים הגדולים הוא היעדרו של גיבור המשחקים הקודמים, גייב לוגאן. הכוכב של Syphon Filter יעדר הפעם כדמות שחיקה לפחות, אך עדיין ישמח לתת לנו הוראות מראש שרשרת הפיקוד. |
 |
כן... כן... אנחנו יודעים שאנחנו כותבים על משחק שיצא בארה'ב כבר לפני יותר מחודשיים, אבל אין מה לעשות. לישראל הוא יגיע רק בחודש הבא ומשום שגיימר הוא אתר שתומך בדרך החוקית להשגת משחקי מחשב, להלן: אשכרה ללכת לחנות ולקנות אותם, אנו נאלצים לחכות בסבלנות עד שיהיה בידינו עותק חוקי של המשחק לפני שנוכל לכתוב עליו ביקורת. לשמחתנו, חברת 'הד-ארצי' הצליחו לארגן לנו עותק כזה ובקרב שהתחולל בין חברי המערכת, יצא סחבק וידו על העליונה. בכל זאת, כדי למנוע ממערכת התגובות של האתר לקרוס, אני אכתוב במקומכם את שלוש התגובות הנפוצות שבוודאי יהיו פה, ואז נוכל להמשיך הלאה...
'בוקר טוב גיימר, עכשיו נזכרתם?'
'הורדתי את המשחק הזה כבר לפני חודשיים! איזה אתר איטי!'
'גמרתי אותו לפני חצי שנה. משחק שולט! וגיימר, תתעוררו, אתם נורא איטיים בזמן האחרון.'
זהו, אחרי שסיימנו עם זה אפשר להתקדם לביקורת.
שודד, חולד ורובוט
Armed & Dangerous מגיע אלינו מחברת הפיתוח 'פלאנט מון' שאחראית על יצירת המופת המופרעת Giants: Citizen Kabuto. כמו המשחק ההוא, גם Armed & Dangerous הוא משחק מצחיק בטירוף שנהנה מרגעים מקוריים במיוחד.
אתם משחקים את רומן, ראש כנופיית שודדים המונה חולד סקוטי שאוהב לשחק עם חומרי נפץ, רובוט אנגלי חובב תה וזקן עיוור, נמוך ומסריח בעל עין זכוכית. כל החבורה המשונה הזו יוצאת למסע הרפתקאות על מנת לחלץ ספר קסום בעל כוחות מופלאים מידיו של המלך פורג' הרשע. בדרך, תזכו לעזור לכפריים שסובלים משלטונו של המלך האכזר, לחפש כבשים אבודות ולהילחם בהמון – המון – אבל המון אויבים.
מבחינת סגנון המשחק קשה לומר ש-Armed & Dangerous הוא משחק מקורי. מדובר במשחק אקשן מגוף שלישי עם ניחוח חזק של משחק ארקייד. את זמנכם תבלו בהשמדת גלים של אויבים שרוצים לעשות עליכם ערימה טורקית כשלעזרתכם נחלצים ג'ונסי החולד ו–Q הרובוט, שמלווים אתכם עם כוח האש שלהם. תוכלו להורות להם להגן על איזור מסוים, להגן עליכם או ללוות אתכם, אבל עיקר השימוש שלהם הוא בכוח האש הנוסף שהם מספקים לכם, ועם כמות האויבים שמקיפה אתכם, אתם בהחלט זקוקים לזה.
על מנת לקצור את האויבים שלכם תוכלו להשתמש במכונת היריה היעילה של רומן, אבל סביר להניח שתרצו להשתמש גם בתותחים הנייחים שפזורים בנדיבות בשטח. כל שעליכם לעשות הוא להרוג את האורק בן הבליעל שמייאש תותח כזה, ללחוץ X על המקלדת והופס – אתם בשליטה על תותח שיורה פגזים קטלניים, או על מכונת יריה שיורה קליעים גדולי קליבר בקצב אש רצחני. ברגעים האלה האושר המושלם משתלט עליכם כשאתם מרססים את כולם למוות. סביבת המשחק הניתנת להריסה גם היא מצטרפת לחגיגה, כשבתים מתפוצצים לרסיסים, עצים נופלים מטה כשהם אפופים בלהבות, וזעקות האויבים שלכם נשמעות מכל עבר.
ואם כבר נגענו בכלי הנשק, כדאי להרחיב מעט את הדיבור על הארסנל המרשים של המשחק. בנוסף לכלי הנשק שאנחנו רגילים לראות בכל משחק פעולה, כמו מכונת יריה (פיהוק), רובה צלפים (שיעמום) וכו', Armed & Dangerous מציע לנו מגוון כלי נשק מופרעים, מקוריים ומאד מהנים לשימוש. אתם מוצאים את עצמכם במיעוט מול חמישים אורקים? אין בעיה. שילפו נא את החור השחור הנייד שלכם ומייד כל האורקים שנמצאים בסביבתו יישאבו לתוכו. אם תרצו לגוון, תוכלו תמיד להיעזר במתקן שהופך את העולם, מפיל את כל האויבים שלכם לכיוון השמיים ואז הופך את העולם בחזרה וכולם נופלים אל האדמה תוך כדי ריסוק רמ'ח איבריהם ושס'ה גידיהם. יש גם פצצה שגורמת לאויבים שלכם להילחם זה נגד זה, אבל הנשק המפורסם ביותר הוא 'תותח הכרישים', שיורה כריש לתוך האדמה. אחרי שעשיתם את זה, כל מה שנשאר לכם לעשות הוא לשבת ולהסתכל בהנאה כיצד סנפיר הגב של הכריש מתקרב לו לקורבן, נעלם לשניה, ואז כריש מפלצתי פורץ מתחת לרגליו של המסכן ובולע אותו לתיאבון.
חיסול מהנה
אפילו בעזרת כלי הנשק המגניבים האלה, המשחק היה יכול לשעמם לאחר זמן קצר אם כל מה שהיינו עושים בו הוא לרוץ ולירות באויבים. בדיוק מסיבה הזו תמצאו את עצמכם יושבים מדי פעם מאחורי תותח רב עוצמה במיוחד ומגינים על עיר או כפר. השלבים האלה, שמזכירים קצת את הקרב על נקרת הלם ב'שר הטבעות', מהנים מאד ונותנים לכם לטבוח בגלים של עשרות אורקים שמנסים לטפס על החומה ולהיכנס לעיר. אי אפשר לתאר בכתבת טקסט את הסיפוק שנובע כתוצאה מיריה של פגז אל לב ההמון המסתער, ואז לראות עשרות אורקים מתעופפים באויר כתוצאה מהפיצוץ. אתם פשוט חייבים לראות את זה בעצמכם. בנוסף, תזכו לשחק בשלבים בהם אתם מצויידים בג'ט-פק שמאפשר לכם לעוף ולדאות באויר, ובשלבים בהם עליכם להציל כפריים שנחטפו על ידי אנשי המלך ולהחזיר אותם בשלום לבתיהם. אבל למרות נסיון המפתחים לגוון במשימות, יש סיכוי שלקראת סוף המשחק בכל זאת תמצאו את עצמכם משועממים מעט מהחיסול הבלתי פוסק של האויבים שהמחשב זורק לעברכם.
העלילה במשחק מקודמת באמצעות קטעי מעבר שהם מהמצחיקים ביותר שיצא לי לראות אי-פעם במשחק מחשב. קטעי סלפסטיק מוגזמים, איזכורים משעשעים לסדרת סרטי 'מלחמת הכוכבים' ואפילו ירידה קטנה על הצרפתים גרמו לי לצחוק בקול רם מול המסך. לרוע המזל לא הצלחתי להיפטר מההרגשה שמבחינה ויזואלית נעשתה כאן חצי עבודה. המודלים של הדמויות נראים כאילו עוצבו על יד תלמיד שנה א' (לא מוכשר) לאנימציה תלת-ממדית, ואיכות הדחיסה של הסרטים פשוט איומה. כשכל קטע מעבר כזה יכול להגיע לאורך של שלוש דקות ומעלה, זה בהחלט מעצבן. השקעתם בכתיבה ובקריינות המצויינת ואת הצד הויזואלי שכחתם? קבלו נו-נו-נו ולכו ללמוד איך עושים קטעי מעבר מ'בליזארד'.
סאונד נהדר, גראפיקה סבירה
גם הצד הגרפי במשחק עצמו הוא לא מהמשובחים ביותר שיצא לי להיתקל בהם. שלא תבינו אותי לא נכון, הגרפיקה נחמדה מאד, אבל היא קצת מחוספסת בקצוות ולא מנצלת את מלוא הכוח של המעבד הגרפי כדי להפגין אפקטים מיוחדים מדהימים כמו שניתן למצוא ב-Knights of the Old Republic ו–Beyond Good & Evil. לעומת זאת, המנוע הגראפי של המשחק מסוגל לייצר עשרות דמויות תלת-ממדיות בסצנה אחת בלי שום האטה בביצועים, וקו האופק בהחלט מתמתח למרחקים מרשימים. בשורה התחתונה, זה בדיוק מה שהמשחק צריך, ולכן לא נבכה בגלל שהדמויות לא מספיק מפורטות ושאין לנו אפקטים יפים של השתקפויות.
מבחינת סאונד נעשתה כאן עבודה טובה מאד. כבר דיברנו על הדיבוב המצויין של הדמויות ואנחנו נדבר עליו שוב. הרבה מאד משחקים סובלים מדיבוב בינוני עד מגוחך, אבל לא המשחק הזה: רומן וחבורתו מדובבים במבטא סקוטי כבד, בעוד שהאויבים שלכם מדובבים במבטא גרמני (הגרמנים אויבי האנושות? המממ... זה מקורי). האפקטים הקוליים של כלי הנשק נשמעים היטב ובאיכות מעולה, והצרחות של האורקים שמתעופפים באויר אחרי עוד פגיעה מוצלחת, ימלאו את ליבכם באושר גדול.
Armed & Dangerous הוא משחק שמיועד לשחקן יחיד בלבד. העובדה שניתן לסיים אותו תוך עשר או חמש-עשרה שעות הופכת אותו למשחק אינטנסיבי, אבל עם אורך חיים קצר למדי. נכון שתמיד אפשר להעלות את רמת הקושי ולהתחיל מחדש, אבל לאחר שסיימתי אותו ברמת הקושי הנורמלית, לא הייתי חוזר ומשחק בו ברמת קושי גבוהה יותר. אולי בעוד כמה חודשים. בינתיים, זה לא מפריע לי להמליץ עליו לחובבי משחקי הפעולה. אלה יקבלו ממנו מנת אקשן מרוכז, המתובל בכלי נשק מקוריים ומהנים לשימוש והרבה הומור מופרע. צפו לראות אותו על מדפי החנויות בישראל בחודש הבא. |
 |
'מאפיה' בגירסת הפלייסטיישן 2 אמנם מוצלח פחות מגירסת המחשב האישי, אבל עדיין מדובר באחת ההמרות הטובות ביותר לקונסולה.
לפני קצת יותר מחודש נאלצתי לבקר את 'מקס פיין 2' בגרסת הפלייסטיישן 2 החדשה שלו. תוצאות מפגש זה ביני לבין הכותר הפופולארי היו רחוקות מלהיות מרשימות: 'מקס פיין 2' זכה להמרה גרועה מאוד לקונסולה של סוני, ונהפך למשחק שרק בקושי אפשר לשחק בו, צל עמום של כותר המחשב האישי המקורי.
אני חייב להודות: ציפיותיי מ'מאפיה', בעיקר אחרי הכישלון של 'מקס פיין 2', לא היו גבוהות במיוחד. ממש כמו 'מקס פיין 2', גם 'מאפיה' היה כותר פעולה מוצלח מאוד למחשב האישי (אם כי לא זכה לפופולאריות הראויה לו), שהצליח בזמנו לאתגר גם את המחשבים החזקים ביותר במנוע גראפי מרשים ומשובח. ידעתי כבר שאין שום סיבה לקוות כי קונסולת הפלייסטיישן 2 תצליח לסחוב מנוע גראפי שכזה בלא בעיות. לכך נוסף השקט היחסי שליווה את פרויקט המרת המשחק לקונסולות, שתיקה ממושכת כל כך של מפתחי המשחק עד כי בשלב מסוים הגיעו רבים למסקנה כי הכותר כולו בוטל ונעלם.
בתחומים מסוימים, 'מאפיה' לפלייסטיישן 2 אינו רחוק מהערכותיי המוקדמות. הגרפיקה אכן ספגה נפילה איומה ביחס למראות עוצרי הנשימה של גרסת המחשב האישי, וללא המנוע הגראפי המשחק הפך הרבה פחות מרשים ונוצץ מהמקור. עם זאת, כאן מגיעות חדשות ממש טובות: בניגוד ל'מקס פיין 2', 'מאפיה' לפלייסטיישן 2 הוא דווקא לא משחק נורא בכלל. אם נתעלם לרגע מההשוואה המתבקשת לגרסת המחשב האישי, נמצא כותר מהנה ומוצלח העומד היטב בפני עצמו, ואף מביס משחקים אחרים בז'אנר זה לפלייסטיישן 2. סביר להניח שהייתי מתלהב ממנו הרבה יותר אילמלא גרסת המחשב האישי העדיפה עליו כמעט מכל בחינה.
איטי ועצבני
'מאפיה' הוא משחק פעולה מבית Illusion Software המתבסס על סיפורי הפשע המאורגן האיטלקי של שנות ה-30 העליזות, שנים בהן ידה הארוכה של המשטרה הייתה אך כלי בידי המאפיונרים האמריקאיים, אשר שלטו כמעט בכל תעשייה ותחום ברחבי המדינה. חיצונית, 'מאפיה' מזכיר מאוד את משחקי GTA למיניהם, אך למעשה מדובר בקירבה קוסמטית בלבד.
בשני המשחקים אפשרי להיכנס לכל רכב העומד ברחוב, ומשימות רבות עוברות דרך נסיעות ארוכות ברחבי העיר בכלי הגנוב, אולם בניגוד ל-GTA הדינאמי והחדשני, 'מאפיה' הוא משחק פעולה רגיל למדי, המוליך את השחקן במסלול קבוע ואחיד דרך מספר משימות לא גדול במיוחד. על אובדן הדינאמיות מפצה 'מאפיה' בעזרת ממשק לחימה מתוחכם הרבה יותר מזה של GTA (המוסיף, לדוגמא, את האפשרות לירות תוך כדי הליכה...) ובעלילה עמוקה ורצינית יותר. במשך רוב המשחק, זה עובד יופי.
העלילה מסופרת כמעין פלאשבק אותו חווה ברנש בשם טומי אנג'לו, המספר לבלש המשטרה נורטון אודות שירותו הקצר בכנופיית הפושעים של דון סאליירי, אחד מראשי המאפיה באזור. טומי היה נהג מונית תמים וחביב ב'Lost Heaven', העיר הדמיונית בה מתרחשת עלילת המשחק, עד אשר מפגש אקראי בינו לבין אנשיו של סאליירי גרר אותו להצטרף לכנופיה ולהפוך לשחקן מרכזי במעשי הרמאות והביזה שלה. טומי נופל לרוע המזל לקלישאה של 'בחור תמים שהצטרף למאפיה והסתבך', אך בכל זאת העלילה מצליחה להישאר מעניינת וסוחפת לכל אורך המשחק, במיוחד בזכות דיבוב יוצא מן הכלל באיכותו עבור משחק פעולה.
כפי שכבר ציינתי, חלק גדול מהמשחק עובר בנסיעות ממקום למקום, ולעיתים במרדפים ואף מרוצים. כלי הרכב המיושנים של 'מאפיה' הם אלו שעושים את ההבדל. מיושנים, אמרתי? ענתיקות. כל המכוניות המופיעות במאפיה הן מהסוג שתזכו לראות היום רק בתערוכות אספנים, או בחניות בבסיסי צה'ל. אחרי עשרות שעות משחק ב-Need For Speed: Underground, קצת קשה להתרגל אליהן... אלו מכוניות איטיות להדהים, הזוחלות במהירות אפסית במעלה גשר או הר. יכולת הפנייה המוגבלת שלהן מכריחה אתכם לחשב כל תנועה עשרות מטרים מראש, ואפילו קטעי המרדף, האמורים מטבעם להיות מהירים ומותחים, נותרים איטיים משהו.
זה אולי מאוד ריאליסטי, אבל לא כל-כך כיף, לפחות לא כמו קטעי הנהיגה המבדרים של GTA. גרסת הפלייסטיישן 2 דווקא מנסה לעזור בתחום הזה: בהשוואה לגרסת המחשב האישי, פיתחו מנועי המכוניות של 'מאפיה' הרבה שרירים, וכעת הן יותר מהירות וקלות לשליטה. הנהיגה נותרה החלק הבעייתי יותר במשחק, אולם לפחות כאן אפשר בהחלט להרגיש שיפור כלשהו.
הפשע משתולל
למרבה המזל, לקטעי הפעולה של 'מאפיה' אין בעיות כאלו. 21 השלבים במשחק בדרך כלל ארוכים ומפתיעים, והשליטה בגרסת הפלייסטיישן 2 אינה מפריעה להנאה. היא אינה מושלמת, בוודאי נוחה פחות מאשר במקור הממוחשב, אך מערכת כיוון אוטומטי הזהה לחלוטין לזו שבסדרת GTA עושה את מירב העבודה: אפשר לכוון ידנית, אך עדיף בהרבה פשוט לבחור מטרה באמצעות כפתורי הכתף (L2 ו-R2), ולהניח למשחק לפגוע. כך נעשית השליטה לנוחה למדי, פרט לקטעים המאפשרים לירות מתוך הרכב, המציגים אתגר מעצבן עד בלתי אפשרי שעדיף להתעלם ממנו.
הרגעים הטובים ביותר במשחק נותרו מצוינים גם בגרסת הפלייסטיישן 2, וזהו, רבותי, הישג גדול מאוד. מגוון השלבים מרשים למדי – לעיתים נישלח לחסל אדם זה או אחר, להסתער על מוטל מבודד, או לגנוב רכב ספציפי ולהתחמק עמו מהמשטרה. האינטליגנציה המלאכותית אינה מרשימה במיוחד, אך בכל זאת סצנות האקשן מהנות מאוד, וכאשר המשחק צובר תאוצה, הן הופכות ממש תענוג.
המשחק עצמו אולי אינו דינאמי, אך השלבים השונים מציעים בדרך כלל דרכים שונות להתמודדות עם כל בעיה. הערכתי במיוחד את העובדה כי יחסי הכוחות ביניכם לבין אויביכם ב'מאפיה' אינם עקומים כפי שהם בדרך כלל במשחקי פעולה. בקרבות פנים אל פנים, במיוחד מול יריבים חמושים, אתם יכולים למות בכל רגע. 'מאפיה' מנסה לשכנע אתכם בכל דרך אפשרית להעדיף התגנבות ואלגנטיות על פני הסתערות חסרת מחשבה, כראוי למאפיונר מקצועי...
עם סיום משחק היחיד, עניין של עשר שעות בערך לשחקן הפעולה המנוסה, ייתכן שתרצו לנסות גם מצבי משחק אחרים. מצב 'Free Ride', הנגיש מתחילת המשחק, מאפשר לכם להשתולל בעיר מבלי לקבל משימות מהמאפיה, להסיע אנשים במונית, להרוג ולגנוב כרצונכם, או יותר נכון, כל עוד המשטרה לא תצליח לתפוס אתכם, ואלו יתחילו במרדף עוד הרבה לפני שתהפכו לרוצחים סדרתיים: מספיק לעבור באור אדום.
עם סיום משחק היחיד נחשף גם מצב 'Free Ride Extreme', המזכיר יותר מכל משחקי נהיגה בסגנון 'Burnout' או 'Midtown Madness'. כאן יינתנו לנו מגוון משימות מוזרות ומוטרפות יותר ופחות, כמו לרדוף אחרי אנשים, מכוניות ו... הממ... חייזרים. מצב משחק חדש לגרסת הפלייסטיישן 2 הוא 'Race', בו אנחנו משתתפים במרוצים רגילים במרחבי העיר. זה היה יכול להיות נחמד עם מכוניות ספורט מעניינות יותר, אך מכוניות המרוץ העתיקות של 'מאפיה' הן בכלל לא מציאה גדולה.
על המחשב זה נראה יותר טוב
הזכרתי בתחילה כי רמת הגרפיקה של גרסת הפלייסטיישן 2 ירודה בהרבה מזו של גרסת המחשב האישי, ונראית די ממוצעת בקונסולה. המשחק אומנם רץ בקצב חלק וסביר רוב הזמן, אולם פירוט הדמויות וכלי הרכב הפך מינימאלי למדי. גם העיר חסרת פירוט ומפוקסלת, ו'מרחק הציור' (Draw Distance) רחוק מלהיות מרשים: בכל רגע נתון ניתן לראות רק קדימה כמה עשרות מטרים מעולם המשחק, ולא נדיר לראות גורד שחקים שלם אשר נחשף לו מתוך הערפל מספר שניות לפני שאנו מתנגשים בו. זמני טעינת השלבים ארוכים למדי, וגם השלבים עצמם מחולקים לקטועים, בינהם המשחק עוצר לעיתים שכיחות לטעינה ארוכה נוספת.
ככלל, המשחק נראה כאילו הוא רץ על מחשב המגרד בקושי את דרישות המינימום של גרסת המחשב האישי. האם בכך נסגר הויכוח האינסופי בין מעריצי הקונסולות למעריצי המחשב? כלל וכלל לא. 'מאפיה' נראה כפי שהוא נראה, פשוט משום שמדובר בכותר שנועד במקור למחשב, ולא עבר הסבה מושלמת. כותרי פלייסטיישן 2 דומים, כמו GTA: Vice City או The Getaway, נראים טוב ממנו, ומוכיחים כי 'מאפיה' אינו מנצל את מלוא כוחה של הקונסולה. המשחק הזה יכול היה להראות הרבה יותר טוב, וחבל.
בתחומים טכניים אחרים ההמרה פחות מורגשת. פס הקול האותנטי, הכולל צלילים קלאסיים משנות ה-30, מכניס אותנו היטב לאווירה. האפקטים הקוליים מוצלחים, והדיבוב, כפי שכבר הזכרתי – מעולה. מערכת השמירות של גרסת המחשב זכתה אומנם לביקורת שלילית למדי, אך מדובר בסך הכול במערכת המוכרת היטב לשחקני הקונסולות, השומרת את המשחק אך ורק בנקודות מסוימות ולא בכל רגע בו השחקן יחפוץ. למרבה המזל, מערכת שמירות זו הועברה במלואה לגרסת הפלייסטיישן 2, כולל השמירה האוטומטית המתבקשת בסיום מוצלח של כל משימה.
ההמרה הטובה ביותר
בשמחה ובגאווה רבה אני שמח להעניק ל'מאפיה' את תואר 'ההמרה הטובה ביותר מהמחשב האישי לפלייסטיישן 2'. ועכשיו לדילמה הגדולה – למי בעצם 'מאפיה', בגרסת הפלייסטיישן 2 שלו, מיועד? לא לבעלי מחשב חדיש ומהיר, זה בטוח. אם ברשותכם מחשב העומד בדרישות החומרה המומלצות של המשחק, ועדיין לא סיימתם את המשחק המעולה הזה, עכשיו בהחלט הגיע הזמן. השיפורים הקלים בקטעי הנהיגה בהחלט אינם סיבה טובה מספיק לרכוש את גרסת הפלייסטיישן 2: גרסת הפי.סי פשוט טובה יותר.
עם זאת, במידה ואתם קוראים שורות אלו על מחשב אשר מצליח אך בקושי לייצר תמונה צבעונית (אני מגזים כמובן. גם מחשב ישראלי סביר לחלוטין עשוי להתקשות במקרה של 'מאפיה'), גרסת הפלייסטיישן 2 של 'מאפיה' היא בהחלט... אוי, כמה חיכיתי לכתוב את זה: אלטרנטיבה ראויה. היא יקרה יותר, מרשימה פחות, ובכל זאת, מהנה כמעט באותה המידה. בסופו של דבר לא החומרה היא העניין הקובע, אלא רק מידת ההשקעה והנכונות של צוות הפיתוח. הפעם, זה הצליח. עבור אלו אשר לא יזכו בעתיד הקרוב לשחק ב'מאפיה' במחשב אישי אשר עומד בדרישות מדובר, לכל הפחות, בהשכרת חובה. |
 |
'נינג'ה גיידן', משחק הפעולה החדש, יספק לבעלי קונסולת האקס-בוקס עוד אפשרות להשוויץ ביכולות הגראפיות של הקונסולה.
מאז שחררה מיקרוסופט את הקונסולה הגדולה מממדי אדם ממוצע, האקס-בוקס, אי שם בשלהי 2001, סבלנו אנו שחקני אותה קונסולה ממחסור עז למדי של משחקים מגניבים. אומנם יכולנו לענות את חברינו בעלי ה-PS2 באיכות הגרפית של משחקים כגון Panzer Dragoon Orta, אבל יש גבול לכמה פעמים ניתן להראות את אותו משחק, הלא כן? ובכן, לפי כל המידע שזמין עד כה אנו צריכים לקבל בקרוב מאוד משחק מדהים חדש – Ninja Gaiden, התשובה הגדולה של האקס-בוקס ל-Devil May Cry.
משחקי פעולה/הרפתקה מוצלחים תמיד הצליחו לשדר סגנון מיוחד ומוקפד, סטייל ואווירה חזקה – בין אם זו סדרת Legacy of Kain הקלאסית, Devil May Cry המדהים לפלייסטיישן 2 או יצירת המופת החדשה הידועה בשם 'הנסיך הפרסי: חולות הזמן'. הדבר נכון בהחלט גם לגבי 'נינג'ה גיידן' – ספק שחזור ספק מחווה לאחד מהמשחקים הטובים ביותר בעל אותו שם, שיצא לקונסולת הסופר-נינטנדו העתיקה לפני יותר מתריסר שנים. מאז, כמובן, הרבה דם ופלסמה עברו תחת הגשר המטאפורי.
על 'נינג'ה גיידן' שמעתי כבר מזמן, כמובן, אבל עכשיו הייתה לי הזדמנות לטעום אותו בעצמי. חיים, איש נחמד מאוד בעל קרחת שהוא במקרה הבעלים של ה-X-shop, הזמין אותי לבדוק את הדמו למשחק בחנות המשחק שלו. אמנם חסר לי הצפלין המפורסם מאירוע 'גיימר' שנערך במקום, ושהצליח להתנגש בראש כל אחד ממשתפי האירוע, אבל הפופים המגניבים עדיין שם, ואני אף פעם לא אגיד לא לפוף. שלא לדבר על נינג'ות.
דמו קצרצר, משחק ארוך
הדמו עצמו לא ארוך בכלל ונגמר עם הרבה טעם של עוד – פחות מ-15 דקות על השעון. המשחק עצמו, בניגוד מוחלט למרבית המשחקים בז'אנר המיוחד הזה, צפוי להיות ארוך למדי – לפחות 6-8 שעות. כבר עכשיו ברור לחלוטין מה היוצרים ניסו לעשות במשחק – והם בהחלט הצליחו, מבחינתי. חשבו על משחק שמאחד את האקשן המדהים והבלתי פוסק של Devil May Cry עם מערכת גמישה של ניסיון, כוחות קסם ועליה בדרגות, יחד עם הסגנון המרשים של הנסיך הפרסי, הפעלולים האקרובטיים שלו ושאר השטיקים.
הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא לא דווקא הגרפיקה אלא השליטה. הדמו מתחיל בקצה חוף סלעי שקט למדי, שנתן לי כמה דקות להתרגל ולהתנסות בשליטה. השליטה עושה בדיוק את מה שכל משחק פעולה אמור לעשות – נותנת לכם ליצור התקפות מיוחדות, סגנוניות וחשוב מכך טקטיות בנוחות ובקלות. זוכרים את ההבטחה של 'מטריקס', היכולת לשזור התקפות מיוחדות באמצעות למעלה מאלף תנועות שונות? ובכן את מה ש'מטריקס' הבטיח, 'נינג'ה גיידן' מקיים. קומבואים מגניבים מעולם לא היו קלים יותר או חשובים יותר (כפי שיוסבר אחר כך). ריו, גיבור הסיפור, נע מהתקפה להתקפה בצורה חלקה, אורגנית ומושלמת ופשוט נוטף מגניבות. מאז הנסיך הפרסי (לא שזה היה כל כך מזמן, אבל...) לא שיחקתי במשחק שהייתה לו שליטה כל כך טבעית. כפתור אחד להתקפות מהירות, שני להתקפות כבדות, כפתור מיוחד להתקפות התפרצות (מצוין להתחלת קומבו), חסימה וקפיצה, והכל משתלב אחד בשני בצורה שלא תאמן בהתאם למיקום האויבים. בקרב ריו יקפוץ מהקיר, יערוף את ראשו של חייל נינג'ה מסכן, יזנק אל חייל שני בסלטה ויעשה משהו שבהחלט נראה מאוד כואב למעיו, וימשיך הלאה... אף פעם לא היה לי ברור על איזה כפתור לחצתי בשביל לעשות את הדבר המדהים הזה, אבל הכל עובד.
אם נשמע לכם שהמשחק קל, וכל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על הכפתורים עד שיצא לכם קומבו מגניב, אתם טועים. הדמו אומנם קצר, אבל עדיין הצלחתי להיהרג פעמיים לפני שהבנתי את הטריק. האויבים, מתברר, לומדים את הקומבואים שאתם משתמשים בהם לעתים קרובות ומתחילים לחסום אותם, דבר הדורש ממכם לאלתר, לשנות טקטיקות וכל הזמן ללמוד דברים חדשים. זה עובד נהדר עם מערכת הניסיון, שמאפשרת לכם ללמוד עוד קומבואים וקסמים (התקפות מיוחדות) עם הזמן. המערכת הנ'ל לא הייתה קיימת בדמו, אבל צפוי שגם ריו, בדומה לדנטה, ישתמש ב'כסף' שיצבור על ביצוע קומבואים מגניבים על מנת לרכוש כוחות חדשים וגישה לעוד קומבואים, יחד עם כלי נשק נוספים.צורות לחימה מגוונות
בניגוד למרבית משחקי הפעולה שמנסים להיות מאוזנים היטב – לא קשים מדי ולא קלים מדי (והנסיך הפרסי הוא דוגמה מצוינת) - 'נינג'ה גיידן' רחוק מלהיות קל. הוא אפילו יכול להיות מתסכל ברמת הקושי שלו, דבר שרק עוזר להאריך את אורך החיים המובטח.
ריו הוא דמות מגניבה גם מעבר לקטעי הקרב, וכאן נראה שהיוצרים הושפעו עמוקות מ'הנסיך הפרסי'. בעוד שמרבית התנועות המיוחדות והאקרובטיות של ריו היו קיימות גם במשחק הקודם בצורה מוגבלת, עדיין ניתן לראות המון קווי דמיון. ריו יקפוץ מקיר לקיר על מנת לטפס, יבצע סלטות אחוריות מדהימות, ירוץ על קירות, יטפס על קורות, ובכלל מאוד יזכיר את הנסיך בשלבים היותר פלטפורמרים.
גם המצלמה תזכיר לכם את הנסיך – עם זוויות מצלמה קבועות אך מאוד נוחות, שאליהן מצורפת מצלמה מגוף ראשון, והיא מאוד נוחה וגמישה. הוסיפו לזה כפתורים המאפשרים לכם ליישר אוטומטית את המצלמה מאחורי גבו של ריו או מלפניו (כך שתוכלו לראות את האויבים שרודפים אחריכם, ואם תרצו - גם לבצע סלטה אחורית קטלנית שתטפל בהם), ותקבלו שליטה נוחה מאוד. יתכן שזה לא תמיד יעבוד: צריך לבדוק את זוויות המצלמה לאורך כל המשחק ולראות אם אין בעיות בנקודות אלו ואחרות, אבל לפחות בדמו הכל תקתק כראוי.
ריו, כלוחם נינג'ה, מאומן ומצויד בשלל כלי נשק. מקשת אשר תאפשר לכם להפיל חלל את אויבכם מרחוק, דרך שוריקנים שתוכלו לזרוק בנוחות באמצע קרב, ועד מגוון של כלי נשק מטווח קרוב. אל תשכחו שמדובר במשחק אומנות לחימה, בסופו של דבר, והרבה מאוד מחקר ודיוק הושקעו בשיטות הלחימה השונות של ריו בכלי הנשק השונים. סגנון הלחימה בעזרת הנונצ'קו יהיה שונה לגמרי מהלחימה בעזרת הקטאנה, וכמובן שהחרב הענקית תציע גם היא סגנון אחר לגמרי. כל נשק ידרוש ממכם להתרגל לסגנון שלו, עם קומבואים, שילובים, יתרונות וחסרונות משלו. החרב הגדולה עובדת נהדר כנגד קבוצות גדולות של אויבים (נפנוף אחד שלה מסביב יפיל את כולם חלל) אך תשאיר אתכם פגיעים ולא גמישים מול אויבים רחוקים, בעוד הנונצ'קו הקליל יאפשר לכם לקפוץ ולנוע במהירות מאויב לאויב, ולא יאפשר לאויביכם הרחוקים מספיק זמן ליידות בכם שוריקנים, סכינים או כל כלי משחית אחר שעלה בדעתם.
החלפת כלי הנשק מתבצעת דרך התפריט הראשי, שם בתיאוריה גם נוכל לבחון את כל הכוחות המיוחדים של ריו ולהשקיע נקודות על מנת לרכוש כוחות חדשים. נקבל שם גם רמזים, מפות ותקצירי משימה שתמיד יאפשרו לנו לקבל כיוון כללי לגבי מה שעלינו לעשות. 'נינג'ה גיידן' אינו רק משחק פעולה אלא גם משלב בתוכו, כראוי למשחקים בסגנון, קטעי פאזלים והרפתקה. כאן גם נוכל להשתמש בחפצים המיוחדים שריו אסף בדרכו, כמו שיקויי הריפוי הנדירים (רצוי שלא תיפגעו בכלל, האמינו לי. סביר יותר שתמותו לפני שתגיעו לשיקוי הבא).
הגראפיקה: גבוה מעל המתחרים
הדמו, כאמור, לא היה ארוך במיוחד, אבל עדיין הצלחתי להתרשם מהגראפיקה המובטחת. נראה שהיוצרים בחרו לשחרר דווקא את השלב היותר משעמם כדמו לציבור הרחב – העיצוב של החוף ולאחר מכן מעוז הנינג'ות היו שניהם נזיריים ולא מפורטים. זאת למרות שכוחו הברור של המנוע הגראפי, והתמונות האחרות ששוחררו מהמשחק, מראים שניתן לצפות ליותר. אבל בעוד שהסביבה לא הייתה מפורטת, כל השאר נראה מדהים: ריו והאויבים בנויים מאלפי פוליגונים וזכו לאנימציה חלקה, בלי לאבד פריימים באף רגע.
מבחינה גראפית המשחק הוא בהחלט קפיצת מדרגה מעל התחרות, ומראה את היכולת המדהימה של האקס-בוקס. עד כמה המשחק הסופי יראה טוב יותר מהדמו, נותר רק לחכות ולראות. המשחק בינתיים נדחה שוב ושוב, אבל אני מעריך שכבר במרץ נוכל לשחק בו. מה לגבי שחקני המחשב והפלייסטיישן 2? לא נראה שפורט למשחק בכלל בתכנון, אבל זה לא בהכרח דבר רע. שיקנאו קצת. מיקרוסופט ישראל אמנם לא מפיצה את המכשיר בארץ, אבל תמיד אפשר לייבא אותו מחו'ל... ובהחלט יתכן שבשביל 'נינג'ה גיידן' זה יהיה שווה את זה. |
 |
כן... כן... אנחנו יודעים שאנחנו כותבים על משחק שיצא בארה'ב כבר לפני יותר מחודשיים, אבל אין מה לעשות. לישראל הוא יגיע רק בחודש הבא ומשום שגיימר הוא אתר שתומך בדרך החוקית להשגת משחקי מחשב, להלן: אשכרה ללכת לחנות ולקנות אותם, אנו נאלצים לחכות בסבלנות עד שיהיה בידינו עותק חוקי של המשחק לפני שנוכל לכתוב עליו ביקורת. לשמחתנו, חברת 'הד-ארצי' הצליחו לארגן לנו עותק כזה ובקרב שהתחולל בין חברי המערכת, יצא סחבק וידו על העליונה. בכל זאת, כדי למנוע ממערכת התגובות של האתר לקרוס, אני אכתוב במקומכם את שלוש התגובות הנפוצות שבוודאי יהיו פה, ואז נוכל להמשיך הלאה...
'בוקר טוב גיימר, עכשיו נזכרתם?'
'הורדתי את המשחק הזה כבר לפני חודשיים! איזה אתר איטי!'
'גמרתי אותו לפני חצי שנה. משחק שולט! וגיימר, תתעוררו, אתם נורא איטיים בזמן האחרון.'
זהו, אחרי שסיימנו עם זה אפשר להתקדם לביקורת.
יריות, יריות ועוד יריות
Armed & Dangerous מגיע אלינו מחברת הפיתוח 'פלאנט מון' שאחראית על יצירת המופת המופרעת Giants: Citizen Kabuto. כמו המשחק ההוא, גם Armed & Dangerous הוא משחק מצחיק בטירוף שנהנה מרגעים מקוריים במיוחד.
אתם משחקים את רומן, ראש כנופיית שודדים המונה חולד סקוטי שאוהב לשחק עם חומרי נפץ, רובוט אנגלי חובב תה וזקן עיוור, נמוך ומסריח בעל עין זכוכית. כל החבורה המשונה הזו יוצאת למסע הרפתקאות על מנת לחלץ ספר קסום בעל כוחות מופלאים מידיו של המלך פורג' הרשע. בדרך, תזכו לעזור לכפריים שסובלים משלטונו של המלך האכזר, לחפש כבשים אבודות ולהילחם בהמון – המון – אבל המון אויבים.
מבחינת סגנון המשחק קשה לומר ש-Armed & Dangerous הוא משחק מקורי. מדובר במשחק אקשן מגוף שלישי עם ניחוח חזק של משחק ארקייד. את זמנכם תבלו בהשמדת גלים של אויבים שרוצים לעשות עליכם ערימה טורקית כשלעזרתכם נחלצים ג'ונסי החולד ו–Q הרובוט, שמלווים אתכם עם כוח האש שלהם. תוכלו להורות להם להגן על איזור מסוים, להגן עליכם או ללוות אתכם, אבל עיקר השימוש שלהם הוא בכוח האש הנוסף שהם מספקים לכם, ועם כמות האויבים שמקיפה אתכם, אתם בהחלט זקוקים לזה.
נשקים משעשעים במיוחד
על מנת לקצור את האויבים שלכם תוכלו להשתמש במכונת היריה היעילה של רומן, אבל סביר להניח שתרצו להשתמש גם בתותחים הנייחים שפזורים בנדיבות בשטח. כל שעליכם לעשות הוא להרוג את האורק בן הבליעל שמייאש תותח כזה, ללחוץ X על המקלדת והופס – אתם בשליטה על תותח שיורה פגזים קטלניים, או על מכונת יריה שיורה קליעים גדולי קליבר בקצב אש רצחני. ברגעים האלה האושר המושלם משתלט עליכם כשאתם מרססים את כולם למוות. סביבת המשחק הניתנת להריסה גם היא מצטרפת לחגיגה, כשבתים מתפוצצים לרסיסים, עצים נופלים מטה כשהם אפופים בלהבות, וזעקות האויבים שלכם נשמעות מכל עבר.
ואם כבר נגענו בכלי הנשק, כדאי להרחיב מעט את הדיבור על הארסנל המרשים של המשחק. בנוסף לכלי הנשק שאנחנו רגילים לראות בכל משחק פעולה, כמו מכונת יריה (פיהוק), רובה צלפים (שיעמום) וכו', Armed & Dangerous מציע לנו מגוון כלי נשק מופרעים, מקוריים ומאד מהנים לשימוש. אתם מוצאים את עצמכם במיעוט מול חמישים אורקים? אין בעיה. שילפו נא את החור השחור הנייד שלכם ומייד כל האורקים שנמצאים בסביבתו יישאבו לתוכו.
אם תרצו לגוון, תוכלו תמיד להיעזר במתקן שהופך את העולם, מפיל את כל האויבים שלכם לכיוון השמיים ואז הופך את העולם בחזרה וכולם נופלים אל האדמה תוך כדי ריסוק רמ'ח איבריהם ושס'ה גידיהם. יש גם פצצה שגורמת לאויבים שלכם להילחם זה נגד זה, אבל הנשק המפורסם ביותר הוא 'תותח הכרישים', שיורה כריש לתוך האדמה. אחרי שעשיתם את זה, כל מה שנשאר לכם לעשות הוא לשבת ולהסתכל בהנאה כיצד סנפיר הגב של הכריש מתקרב לו לקורבן, נעלם לשניה, ואז כריש מפלצתי פורץ מתחת לרגליו של המסכן ובולע אותו לתיאבון.חיסול מהנה
אפילו בעזרת כלי הנשק המגניבים האלה, המשחק היה יכול לשעמם לאחר זמן קצר אם כל מה שהיינו עושים בו הוא לרוץ ולירות באויבים. בדיוק מסיבה הזו תמצאו את עצמכם יושבים מדי פעם מאחורי תותח רב עוצמה במיוחד ומגינים על עיר או כפר. השלבים האלה, שמזכירים קצת את הקרב על נקרת הלם ב'שר הטבעות', מהנים מאד ונותנים לכם לטבוח בגלים של עשרות אורקים שמנסים לטפס על החומה ולהיכנס לעיר.
אי אפשר לתאר בכתבת טקסט את הסיפוק שנובע כתוצאה מיריה של פגז אל לב ההמון המסתער, ואז לראות עשרות אורקים מתעופפים באויר כתוצאה מהפיצוץ. אתם פשוט חייבים לראות את זה בעצמכם. בנוסף, תזכו לשחק בשלבים בהם אתם מצויידים בג'ט-פק שמאפשר לכם לעוף ולדאות באויר, ובשלבים בהם עליכם להציל כפריים שנחטפו על ידי אנשי המלך ולהחזיר אותם בשלום לבתיהם. אבל למרות נסיון המפתחים לגוון במשימות, יש סיכוי שלקראת סוף המשחק בכל זאת תמצאו את עצמכם משועממים מעט מהחיסול הבלתי פוסק של האויבים שהמחשב זורק לעברכם.
העלילה נהדרת, הגרפיקה סבירה
העלילה במשחק מקודמת באמצעות קטעי מעבר שהם מהמצחיקים ביותר שיצא לי לראות אי-פעם במשחק מחשב. קטעי סלפסטיק מוגזמים, איזכורים משעשעים לסדרת סרטי 'מלחמת הכוכבים' ואפילו ירידה קטנה על הצרפתים גרמו לי לצחוק בקול רם מול המסך. לרוע המזל לא הצלחתי להיפטר מההרגשה שמבחינה ויזואלית נעשתה כאן חצי עבודה. המודלים של הדמויות נראים כאילו עוצבו על יד תלמיד שנה א' (לא מוכשר) לאנימציה תלת-ממדית, ואיכות הדחיסה של הסרטים פשוט איומה. כשכל קטע מעבר כזה יכול להגיע לאורך של שלוש דקות ומעלה, זה בהחלט מעצבן. השקעתם בכתיבה ובקריינות המצויינת ואת הצד הויזואלי שכחתם? קבלו נו-נו-נו ולכו ללמוד איך עושים קטעי מעבר מ'בליזארד'.
גם הצד הגרפי במשחק עצמו הוא לא מהמשובחים ביותר שיצא לי להיתקל בהם. שלא תבינו אותי לא נכון, הגרפיקה נחמדה מאד, אבל היא קצת מחוספסת בקצוות ולא מנצלת את מלוא הכוח של המעבד הגרפי כדי להפגין אפקטים מיוחדים מדהימים כמו שניתן למצוא ב-Knights of the Old Republic ו–Beyond Good & Evil. לעומת זאת, המנוע הגראפי של המשחק מסוגל לייצר עשרות דמויות תלת-ממדיות בסצנה אחת בלי שום האטה בביצועים, וקו האופק בהחלט מתמתח למרחקים מרשימים. בשורה התחתונה, זה בדיוק מה שהמשחק צריך, ולכן לא נבכה בגלל שהדמויות לא מספיק מפורטות ושאין לנו אפקטים יפים של השתקפויות.
מבחינת סאונד נעשתה כאן עבודה טובה מאד. כבר דיברנו על הדיבוב המצויין של הדמויות ואנחנו נדבר עליו שוב. הרבה מאד משחקים סובלים מדיבוב בינוני עד מגוחך, אבל לא המשחק הזה: רומן וחבורתו מדובבים במבטא סקוטי כבד, בעוד שהאויבים שלכם מדובבים במבטא גרמני (הגרמנים אויבי האנושות? המממ... זה מקורי). האפקטים הקוליים של כלי הנשק נשמעים היטב ובאיכות מעולה, והצרחות של האורקים שמתעופפים באויר אחרי עוד פגיעה מוצלחת, ימלאו את ליבכם באושר גדול.
מומלץ לחובבי הפעולה
Armed & Dangerous הוא משחק שמיועד לשחקן יחיד בלבד. העובדה שניתן לסיים אותו תוך עשר או חמש-עשרה שעות הופכת אותו למשחק אינטנסיבי, אבל עם אורך חיים קצר למדי. נכון שתמיד אפשר להעלות את רמת הקושי ולהתחיל מחדש, אבל לאחר שסיימתי אותו ברמת הקושי הנורמלית, לא הייתי חוזר ומשחק בו ברמת קושי גבוהה יותר. אולי בעוד כמה חודשים. בינתיים, זה לא מפריע לי להמליץ עליו לחובבי משחקי הפעולה. אלה יקבלו ממנו מנת אקשן מרוכז, המתובל בכלי נשק מקוריים ומהנים לשימוש והרבה הומור מופרע. צפו לראות אותו על מדפי החנויות בישראל בחודש הבא. | |
|
|
|
