תורת אמת אתר יהדות מרוקו, הרב מסעוד אלקבץ

הנה ציטוט מאתר "אות ברית קודש", מהדורה 19, על רבי מסעוד אלקבץ זיע"א, נכתב ע"י הרב חיים זעפרני:

במדרש רבה פרשת מקץ: כד דמך ר' סימון בר' זביד עאל ר' אלעא ופתח עלוהי, והחכמה מאין תמצא וכו' ונעלמה מעיני כל חי, בעה דברים הן הן תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין, ואלו הן, כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזקו, ברזל מעפר יֻקח, ואבן יצוק נחושה ,אבל תלמיד חכם שמת אין אנו מוצאים תמורתו, א"ר לוי: שבטים, מציאה מצאו וכתיב ויצא לבם, ואנו שאבדנו את ר' סימון על אחת כמה וכמה. עד כאן .

בסייעתא דשמייא בדחילו ורחימו הנני ניגש אל המלאכה מלאכת הקודש, לערוך מקצת משבחיו ותולדותיו של מורי ועטרת ראשי הרב הצדיק חסיד ועניו, ויראת ה' על פניו כבוד קדושת תורתו ר' מסעוד אלקבץ זצוק"ל, ואני כותב פה רק טיפה מן הים ממה שראו עיני כאשר יצקתי מים על ידיו, ועוד קצת מפי השמועה, כי תקצר היריעה מהכיל את כל מעשיו ופעולותיו אשר בימי חייו, בהצנע לכת עם אלוקיו.

ואמנם בעת החלי לכתוב שורות אלה יראה ורעד יבוא בי פן אחטיא את המטרה ,ומה גם בזכרי כי מורי ורבי ז"ל איננו, ואיך יערב אל לבי לכתוב דבר או חצי דבר עליו, אלא זאת נחמתי כי מצאתי כתוב בספרים הקדושים שכאשר מספרים מעשיהם של צדיקים, סדר הנהגתם, עבודתם יראתם ומידותיהם הטובות, אזי השומע או הקורא ישתוקק ללמוד ולעשות כמעשיהם, והרי הדבר חשוב כלימוד ספרי מוסר ,ובזה יהיו שפתותיו של מורי ורבי דובבות בקבר.

מורי ורבי ועטרת ראשי החסיד העניו צדיק יסוד עולם ר' מסעוד אלקבץ זצ"ל נולד בטו' תשרי ראשון דחג הסוכות תרפ"ב, לאביו הצדיק ר' יחיא זצ"ל ולאמו הצדקת מרת חנינה ע"ה, בעת צאתו לאויר העולם נתמלא הבית אורה ושמחה וזמן לידתו מעיד עליו חג הסוכות זמן שמחתנו.

תחילת לימודו גירסא דינקותא למד אצל אביו הצדיק ר' יחיא ז"ל שהיה אז מלמד תשב"ר בחדר, בהיותו נער כבן עשר לקח אותו אביו הצדיק ז"ל לישיבת עץ חיים ושם התחיל את לימודו בגמרא אצל הרב יוסף הלחמי זצ"ל, וכעבור תקופה קצרה עזב ר' יוסף הלחמי את העיר מוגאדור ונתמנה לרב ראשי בעיר אגאדיר ובמקומו בא לעירנו הגאון האדיר סיני ועוקר הרים כמוהר"ר דוד בן עטר זצוק"ל אשר העמיד תלמידים הרבה ורבים מהם היו דיינים ורבני ערים בכל ערי מרוקו, ואצלו למד מורי ורבי את רוב לימודו, ומילא כריסו בש"ס ופוסקים ורכש ידיעה גדולה בתלמוד.

מורי ורבי למד בשקידה רבה ובחשק עצום ונפלא, עד שבמשך שנים יצא לו שם כאחד הגדולים, והיה בקי בתלמוד בבקיאות עצומה, יש לציין שמורי ורבי למד תורה מתוך דחק ועוני כי בזמנם לא הייתה שום תמיכה לאברכים, והוא קיים מאמר התנא באבות, כל המקיים את התורה מעוני.

סיפר לי רבי חיים הי"ו אחיו של מורי ורבי, שאבא שלהם ר' יחיא ע"ה היה חולה מאוד והיה מרותק למיטה כמעט ג' שנים, וכאשר נפטר האבא ר' יחיא ע"ה, היו האחים הקטנים ר' חיים ואליהו הי"ו בני שש ושלש, האמא מרת חנינה ע"ה עבדה קשה לפרנסת המשפחה, וגם מורי ורבי עזר הרבה בכלכלת הבית, האחים הקטנים לא הכירו את האבא ,ומורי ורבי שימש להם כאב, גידל אותם, חינך אותם ולימד אותם תורה ויראת שמים. מורי ורבי עבד כשוחט בבית המטבחיים ומזה הייתה פרנסתו. כ"כ עבד כסופר בית דין לעניני שטרות, וכן לעניני חופה וקידושין ובמו ידיו היה כותב את הכתובה בשביל חתן וכלה, ואני הכותב, תלמידו של מורי ורבי, זכיתי שהוא חיתן אותי וגם כתב לי את הכתובה על קלף, והוא חתום על הכתובה יחד עם אב"ד דאז ר' אהרון בן חסין זצ"ל. בשנת 1947 הקים ועד הקהילה את "תלמוד תורה" ובתוך הבנין הזה הוקמו גם כיתות גבוהות ללימוד הגמרא, וקראו לזה ישיבת "אוצר התורה" ואז מורי ורבי נתמנה על ידי ועד הקהילה לר"ם לתלמוד בכתות אלו, ואני הכותב תלמידו של הרב המחבר זכיתי להיות במחיצתו למעלה משמונה שנים, הוא לימד אותנו גמרא, הלכות, תנ"ך, דקדוק, חזנות, דרשנות, שחיטה, ועוד.

מורי ורבי זצ"ל כשנתמנה להיות מורה לתלמוד ב"אוצר התורה" היה לו אז תפקיד כעין ראש ישיבה ועל פיו יישק כל דבר, וכשהתחיל ללמד תלמידים עזב את מלאכת השחיטה, ולא מחמת חוסר זמן אלא מטעמי יראת שמים והוא אמר לנו בפירוש שיש בזה הרבה מכשולים. גם לנו הוא אמר לנהוג כמוהו, מורי ורבי היה רב בישיבת אוצר התורה למעלה מחמש עשרה שנים, והעמיד תלמידים הגונים רבים, ומהם רבנים ומורים בקצווי ארץ. שקידתו בתורה ושיטת לימודו בישיבה מן המפורסמות, לפני שהיה נותן את השיעור בגמרא לתלמידים, היה יושב שעות שלמות בעמקות ובישרות כמעיין המתגבר, להבין את פשט הגמרא על בורייה עם פירוש רש"י ותוספות ומהרש"א ומהר"ם שיף ושיטה מקובצת ,ואני הכותב זוכר שהיה לפניו על השולחן גם ספר "עבודת הלוי" פירוש על כמה מסכתות לאחד מגדולי רבני מרוקו והוא ר' אלעזר הלוי זצוק"ל ממראקש, ולא יתכן שילמד עם התלמידים סוגיה מבלי להסביר להם היטב את הפשט בסוגיה לפי רש"י ותוספות ואחר כך מהרש"א ומהר"ם שיף ולבסוף הרא"ש והר"ן ורק אחרי שהבינו את הכל ובחן אותם ומצא שהבינו היטב אז אמר לנו איזה חידוש שנתחדש לו, או חידושים מספר עבודת הלוי ואגדות מהרש"א. מנהג היה לו בעת סיום מסכתות והוא לתת קשר ושייכות בדרך רמז או בדרך דרש, בין סוף המסכת שסיים עם התלמידים לבין תחילת המסכת החדשה שהחלו ללמוד.

מורי ורבי היה זהיר במלאכתו, מלאכת שמים, שלא לגזול מזמן השיעורים בכיתה, והיה מקדיש מזמנו הפנוי לתלמידים, זכור לי שחלק קטן מן התלמידים רצו ללמוד שחיטה וביניהם. אני עבדכם הכותב, ור' חיים שליט"א אחיו של מורי ורבי, והוא לא רצה ללמד אותנו ע"ח זמן השיעורים כי זה לא היה כלול בתוכנית הלימודים, והיה לומד אתנו בהפסקות והכל לשם שמים, יזכור לו אלוקים לטובה שקידתו והתמדתו בתורה הייתה להפליא, ובשבתות נהג לתת שיעורים למספר תלמידים שלא נימנו בין תלמידי הישיבה. מורי ורבי מעולם לא התייחס לתלמידיו כתלמידים, אלא כרעים ואוהבים, השפעתו הייתה גדולה על התלמידים ובכל דבר התייעצו אתו ועשו כדבריו ,כשהיה אומר דברי מוסר והנהגות טובות כולנו היינו נרגשים ומתאספים לשמוע אמרותיו, שהיו חודרות לתוך לבנו, דבריו הנעימים והנפלאים היו משפיעים עלינו רוח טהרה וקדושה.

מורי ורבי היה חזן בחסד מגיל צעיר, בחו"ל בעירנו מוגאדור אני זוכר אותו שהיה חזן בבית כנסת מפואר ע"ש רבי מסעוד תמסות זצ"ל, ושם היה רגיל להשמיע דרשותיו מדי שבת בשבתו בקהל רב, בדברי מוסר אגדה והלכה, והכל לשם שמים לזכות את הרבים.

מגיל צעיר ועד אחרית ימיו שימש כשליח ציבור וכבעל קורא קבוע. הייתה לו בקיאות גדולה בחכמת הדקדוק ובמסורת התפילות והנגינות ,קריאתו בתורה הייתה בדקדוק ובהטעמה ובחיתוך התיבות והאותיות, תפילתו הייתה ברגש ובהתלהבות, מלה במלה כמונה מרגליות, יראתו הטהורה וקדושתו הייתה ניכרת על פניו בעומדו להתפלל . זכור לי עד היום שאנחנו תלמידיו, היה קשה לנו לעמוד במחיצתו בזמן שעמד בתפילת י"ח, כי ממש השכינה הייתה על פניו. הוא עמד כמלאך ה' צבאות כוון את רגליו כרגל אחת ישרה סגר את עיניו ושם את ידיו על לבו והתפלל בכוונה עצומה. בימים נוראים היה מתפלל בקול מעורר יראה מאימת יום הדין.

דרשן. מורי ורבי היה דרשן בחסד עליון, הוא הפליא את שומעיו בדרשותיו הנעימות המתובלות במדרש אגדה וגמרא, בדברים המושכים את הלב, את עניין הדרשות הוא התחיל מגיל קטן בהיותו עוד תלמיד בישיבה, אני זוכר עוד בהיותי תלמיד בישיבה אצל מורי ורבי, היו מזמינים אותו לדרוש בכל מאורע חשוב, למרות שהיו כמה רבנים בעיר, הוא היה הראשון במעלה, וכאן אני רוצה לכתוב סיפור ששמעתי מעד נאמן והוא בן דודתי מר נסים סבג הי"ו, שהוא היה עד למעשה, וכך הוא סיפר : ביום שנפטר ונתבקש בישיבה של מעלה הגאון הצדיק ר' יעקב אשכנזי ע"ה {גאון זה בא מארצות אשכנז ונשתקע בעירנו מוגאדור } בזמן ההלויה בבית הקברות היו נוכחים כמה רבנים מרבני העיר , ובתוכם בלט במיוחד מורי ורבי שהיה אז צעיר לימים, וביודעם את גדולתו בתורה ובקיאותו בדרוש, בחרו בו ראשון להספיד את הגאון הנ"ל, וכשהתחיל לדרוש והוא היה עדיין באמצע הדרשה, הופיע הגאון האדיר כמוהר"ר דוד בן עטר זצ"ל שהוא מורו ורבו של מורי ורבי, וכשראה שתלמידו דורש לא רצה להופיע בתוך הקהל בכדי שלא להפריע לתלמידו, והוא הלך מסביב ועמד מאחורי הקהל והקשיב לדרשת תלמידו ,שקט רב שרר בתוך הקהל במשך כל הדרשה, הדברים היו כנתינתם מסיני , והיו ערבים לאוזן, מורי ורבי המשיך בדרשתו ואמר גם דברי הספד על העדרו של הצדיק הנ"ל עד שכל העם געו בבכיה, מורו ורבו ר' דוד זצ"ל המתין עד שתלמידו סיים את הדרשה ואז אמר בזו הלשון, השי"ת יציל אותו מעין הרע ,ידעתי שלגדולות הוא נולד, ומובטחני בו שיהיה גדול בתורה, עד כאן שמעתי .

דיינות ורבנות. מורי ורבי היה בקי בכל הד' טורים כמעט בע"פ וכן היה בקי בספרי הפוסקים והשו"ת שהיו אז בזמננו, אבל אף פעם לא עלה בדעתו להציע את מועמדותו לאיזה משרה של רב או דיין מרוב ענוותנותו וצניעותו. ושמעתי מאחיו ר' חיים שליט"א שפעם אחת בא האב"ד של העיר הגאון כמוהר"ר אהרון בן חסין זצוק"ל והפציר בו שילך להיבחן לדיינות בעיר רבאט, והלך לשם עם כמה רבנים שנים עשר במספר, והוא היחידי שעבר את המבחן בהצלחה, ומאז תמיד היה מקבל כל מיני הצעות מערים אחרות, אבל הוא ז"ל לא רצה לעזוב את העיר שגדל בה בשום פנים ואופן. מורי ורבי הצטיין במדת הענווה והצניעות, ענוה גדולה הייתה בו עניו ושפל רוח מאד בפני עצמו ובפני כל אדם, שייף עייל שייף נפיק ונחבא אל הכלים, מעולם לא החזיק מעצמו, ברח מן הכבוד ולא רצה לתפוס שום משרה ציבורית המביאה אדם לידי כבוד.

מורי ורבי חיבר ספר דרושים אשר דרש בקהל קדושים בעתות הצריכים ונלוו אליהם קצת חידושי תנ"ך ומאמרי רז"ל, פרי הגיגיו ורעיוניו מימות החורף בדיבוק חברים מרוב ענותנותו רק מעט אנשים יודעים על הספר שחיבר שעדיין בכת"י.

גומל חסדים. בשיחה שהייתה לי עם אחד התלמידים מתלמידיו של מורי ורבי והוא ר' יוסף בן שאנן הי"ו הגר במודיעין, והוא הזכיר לי עניין אחד שחלק מהתלמידים היו זקוקים לעזרה ומורנו ידע מזה, והוא גם ידע מצבו של כל אחד ואחד בבית, ואז הוא פנה לנשיא הישיבה הצדיק בעל צדקה וחסד חסידא קדישא רבי יוסף מלכה זצ"ל, שהוא היה המנהיג הרוחני של תלמוד תורה בכלל ושל אוצר התורה בפרט, והוא היה אחראי על תשלומי השכר לרבנים וביקש ממנו שיקציב משהו לתלמידים כעין דמי כיס כל חודש , וכך היה. ומורי ורבי היה מחלק את הכסף בעצמו בסתר לכל אחד ואחד, ושמעתי מר' יוסף הנ"ל שהוא מעיד בעדות גמורה שלפעמים הכסף לא הספיק והיה חסר איזה סכום אז היה מורי ורבי משלים מכיסו וכל דאגתו הייתה שהתלמידים לא יעזבו את הישיבה בגלל סיבות כלכליות.

בעלותו ארצה בתחילת שנות השישים, השאיר חלל ריק בעיר ורבים מבני העיר ובמיוחד ועד הקהילה נפרדו ממנו בבכי וביקשו ממנו להשאר, אבל רצונו העז לעלות לארץ גבר על הכל והם כיבדו את רצונו. כשעלה לארץ הוא השתקע בבאר שבע עיר האבות, והוצע לו תפקיד רב ראשי לדימונה אך הוא סירב, ועבד בבית הדין הרבני ולאחר מכן כרב במחלקת הנישואין.

באותם ימים שימש כאב"ד בתל אביב הרב רפאל עבו זצ"ל שהיה מייסד ישיבות אוצר התורה במרוקו, הרב הנ"ל הכיר את מורי ורבי ממרוקו ושמע משיעוריו בישיבת אוצר התורה, כשנודע לו שמורי ורבי ברבנות בבאר שבע, הציע לו להגיש מועמדות לדיינות והוא יסייע לו בכך אך מורי ורבי סירב .

גם בארץ המשיך בהנהגותיו משכבר הימים, השמיע דרשות לקהל מרעיתו, בשבתות ובמועדים, באזכרות ובשמחות, דברי מוסר אגדה והלכה ,השיב לשאלות בהלכה ובמנהגים לשם שמים ורק כדי לזכות את הרבים.

הן אלה קצות דרכיו ומידותיו מעט מן המעט וממעשים כאלה כל אדם יוכל ללמוד מוסר, זוהי גדולתו של מורי ורבי זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן .

עד כאן הציטוט.

בהודעות הבאות אם ירצה ה' אצטט מעזבונו.

חג פסח נעים וכשר לכל בית ישראל