מאמר מתוך ספר ימי יהודי על הרב הגאון רבי יצחק חזן זצ"ל (עמוד 248)

זכרוני לפני כעשור שנים,בחודש אלול אחד,נכנסתי ללמוד בישיבה בירושלים.בערב שבת שמתי פעמי אל עבר בית הכנסת של עדת המרוקאים בשכונה,היות שמחבב אני את ניגוני השבת של עדתי יותר משאר ניגונים.

בעוד אני מחכה בבית הכנסת לתפילת מנחה,הופיעה בפתח דמות כפופה קמעא,כל כולה אומרת צניעות.הדמות עשתה את דרכה לעבר פנים בית הכנסת במהירות,ואני נזכרתי מיד הרב יצחק חזן!

זכרונות התחילו להציף אותי מילדותי בקריית שמואל שבחיפה.עת התגורר במקום הרב חזן זצ"ל.זכרונות מבית הכנסת בית אל,בו התפלל אבי,ובו שנינו זמן של שש שנים.

זכרתי את חביבותו הרבה כלפי ילדי המתפללים,את הדרת פניו הכובשת.זכרתי את תפילות השבת הצנועות והמעודנות שלו,שהקריבו על כל יושבי בית הכנסת הקטן.

הוא לא בחר לשבת על כסא מפואר בבית הכנסת המרכזי של השכונה.קולו לא נשמע בדרשות מלאי קהל.להיפך,בורח היה מפני הכבוד כמפני האש שורפת.

לשבתו ביכר את הקטן שבבתי התפילה שבשכונה.

לאחר שהתוודעתי אל הרב,שאף  זכר אותי ואת משפחתי,חזרתי בהתרגשות עצומה לישיבה,וסיפרתי לחבריי על הפגישה עם הרב חזן.

בהתלהבות תיארתי את הרב חזן לפני חברי,וממש ביקשתי מהם לבא ולראות אותו בשבת הבאה.

ואכן רבים מחבריי בישיבה,אשכנזים וספרדים,באו לראות מי בוא הרב שאני מדבר בו כה רבות וטובות.

הרב ישב בפינתו הקבועה,עיניו היו מביטות אל הסידור דרך קבע,מבטו לא היה זז מסידורו,קל היה לראות כי מדובר באחד מענקי הרוח.

אחרי קבלת שבת,נהוג בבית הכנסת הזה,כבבתי כנסת אחרים,לדרוש מעניני הפרשה,בדרך כלל היה אחד מהמתפללים מכין דבר תורה ומסבירו לציבור.באותה שבת לא נמצא מי שיגיד דבר תורה,והגבאי ביקש מהרב לומר דברים אחדים.

אני ציפיתי לשמוע את הרב מחדד חידודים,מחדש חידושים.ומבאר ביאורים נפלאים,שהרי חבר בית דין העליון הוא,ובודאי רבה היא חכמתו ותבונתו.

"לאכזבתי הרבה,קם הרב ופתח 'משנה ברורה' בהלכות ברכות,וקרא מספר הלכות מהספר ובזה יצא חובת "הגדת דבר תורה".

כעבור מספר חודשים בא' אייר התש"ן,נתבקש הרב חזן לישיבה של מעלה,ונערכו לו הספדים רבים.

חבירי הישיבה ואני הלכנו לכבד את זכרו של הנפטר,ומצאנו בהספדים את גדולי הרבנים:מרן הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א,הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א,רבני ערים מכובדים,אבות בתי דין,הרב הצדיק רבי דוד אביחצירא שליט"א,רבנים וצדיקים מכל רחבי הארץ,כולם הגיעו לכבד את זכרו.אז ראו חבריי מה רה גדולתו.

כאשר הגר"ע יוסף פתח פיו ודרש,לא היה מקום לספק:"כאשר הגיע הרב חזן לארץ ישראל,לא העריכו אותו במידה מספקת,ולכן ערכו לו מבחן על השולחן ערוך...מה רבה הייתה תדהמתם שהוא כתב במבחן מילה במילה את דברי השולחן ערוך וכל הפוסקים בכל שאלה שנשאל.

בתחילה לא האמינו לו,וחשבו שהוא ח"ו רימה במבחן,ולכן חזרו וערכו לו מבחן חוזר בע"פ...

כשראו את פיו מפיק המרגליות,מצטט מילה במילה קטעים קטעים בשולחן ערוך ,הודו על האמת בעל כרחם,ומינו אותו לאב בית דין בחיפה.

תאמרו –מה ראה הרב חזן,אם כן,לומר כמה הלכות באותה שבת,במקום לדרוש תילי תילים של דברי תורה?

אענה לכם בשתי מילים בלבד:

צניעות מופלגת!

הרב יצחק חזן בליל הסדר השני של פסח תרע"ט.משפחתו היתה משפחה רמת יחס אביו היה הרב מאיר חזן זצ"ל,רב הכפר אלמנצורייא,סבו מצד אמו היה הרב יצחק אבטאן(שעל שמו נקרא הרב).הרב אבטאן היה מגדולי רבני מרוקו בנגלה ובנסתר,ורבים היו מחלים את פניו להתברך מברכותיו.

ולהנות מעצותיו המחכימות.

כך רבי יצחק נולד לסביבה ספוגה בתורה וביראת שמיים,וכל מה שהיה עליו לעשות הוא לדבוק בדרכי הוריו ומשפחתו.

בחודש סיון התרצ"ו נשלח רבי יצחק ללמוד בעיר התורה מקנאס.שם למד תורה בישיבתו של הגאון הרב ידידיה טולידאנו זצ"ל,וכך כותב רבי יצחק עצמו:בסיון התרצ"ו עזבתי את הכפר לראשונה בחיי,ונסעתי לעיר תורה מכנס,היא העיר המפורסמת בישיבותיה ורבניה,ושם התקבלתי לישיבתו של הרב ידידיה טולידאנו זלה"ה וזיע"א.

בישיבה הנזכרת ישבתי ולמדתי יותר משלוש שנים בשקידה רבה ובחשק נמרץ מתוך התמסרות למען התורה והתחשבות עם:מה מטרתי ולשם מה באתי למקום.בשעות ערב קיימנו שיעור בעל חשיבות,שיעור של גמרא,עם כבוד רבי ומורי הגאון החריף והמפולפל רבי מאיר טולידאנו זצ"ל...

באדר הת"ש הוסמך רבי יצחק לשו"ב על ידי מרנא ורבנא,רבה הראשי של מרוקו וראש בית דין הגאון רבי יהושוע בירדוגו זצ"ל.

בניסן הת"ש נסע רבי יצחק חזרה לבית אביו,ושם כיהן תחת אביו כרב הכפר במשך שמונה שנים.

כאשר התחתן,התמנה רבי יצחק ע"י הגאון הגדול רבה של מרקאש הרב משה זריהן זצ"ל,כמסדר הגיטין של כל מחוז דרעא,וכמפקח הראשי לכל מסדרי הנשואין וסופרי בית הדין במחוז.

בחודש סיון עזב הרב את מקום הולדתו סופית ועבר לעיר הגדולה קזבלנקה.ושם התמנה לרב ומחנך במוסדות "אוצר התורה" תחת הנהלתו של הגאון הגדול רבי רפאל עבו זצ"ל.חבר בית דין העליון.

ומספר הרב חזן על נס שאירע לו כאשר היה בעיר קזבלנקה:

"בכסלו התשי"ב נכנסתי למרפאה "קונט" בעיר קזבלאנקה,ושם עברתי ניתוח קשה ע"י הדוקטור מ.בוטו,שאת שמו אזכור תמיד לטובה.

הניתוח היה עקב הפרעות וכאבים שנגרמו לי ממחלת כליות.כל הטיפולים שקבלתי לו עזרו לי ולהיפך:כי טיפלו של אחד הרופאים שלא היה מומחה גרם לי להחמרה במצב,ולא נשארה בידי ברירה אחרת מלבד זו של הניתוח,שבגלל אי הזהירות פגע אותו רופא באחד האיבריים הפנימיים ועשה בו פצע,ועקב זה עלתה מידת החום יותר מן הרגיל,עד שכמעט הייתי בסכנה.

הניתוח אומנם עבר בהצלחה,אך הדרך להחלמה היתה רחוקה עדיין.מידת החום לא חזרה להרגילה פעפ יורדת ופעם עולה,כל ניסיונותיו של הרופא להתגבר על זה לא הועילו,ועד שראה קצת הצלחה פתאום הפך המצב לחמור יותר.

במצב של עליות וירידות אלו המשכתי קרוב לחודש .הדיכאון הנפשי הולך ווער,ההצטברות של ההוצאות של הקלינקה כולל תרופות ושכר הרופאים הלכו והצטברו מיום ליום,הפרידה מן הבית,המשפחה ,מהחברה,הכתה עמוקות בליבי.השעמום עורר זיעזוע נפש,ועל הכל ביטול תורה של רבים שהייתי אז מלמד שיעורי תורה עם גמרא.

והנה ביום אחד,והיה זה בערב שבת,שהרופא ביקר אותי ומיד נבהל מהמצב החמור בו ראה אותי אז ,ומפה לאוזן מסר לאשתי שהמצב מאוד קשה,ופי השקפתו אין מוצא אחר  מלבד זה שיעשה עוד ניתוח להסיר הכליה,וגם לא בטוח שזה יצליח.ביקש ממנה הרופא שלמחרת תהיה נוכחת עם עוד אחד מהמשפחה,ובהתייעשצות עם עוד אחד מן הרופאים יחליטו על כך.

בליל שבת התחילו אימות בהלה להקיף אותי ,כי ליבי ניבא לי משהו לא טוב עומד להתרחש בליבי,הייאוש התחיל לצמוח בלב,והמחשבות מה יהיה בסוף הולכות וגוברות.

מתוך חרדה גועשת פרצתי בבכי,ודמעות חמות זלגו מעיני,אך חיזקתי ליבי בה'.

הההשלכתי עליו יהבי,הפקדתי בידו רוחי,והתחלתי לשפוך לפניו את שיחתי,ובו ברגע נפל בליבי המזמור :"ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחתי אויבי לי".

ברגש של חרדה בהשתפכות הנפש וממעמקי הלב קראתי כל המזמור ובמיוחד הדגשתי את המילים התואמות את השעה הקשה:"אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן.מה בצע בדמי ברדתי אל שחת.היודך עפר?היגד עמיתך? שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי".

והנה פתאום אני רואה את עצמי מכוסה בזיעה ששפעה מכל בשרי,ומיד חזיתי בעצמי הקלה עם ירידה במידת החום.אז נשמתי לרווחה וישנתי במנוחה ובביטחון ביכולתו וברחמיו של ה' יתברך שהוא יכול על כל,טוב ומטיב לכל.

בבוקר בא הרופא לעשות מלאכתו,והוא הופתע ממראה עיניו כי ראה שהמצב שונה מאוד לטובה,ואכן יד ה' עשתה זאת,ומאז חלה השתפרות מצבי,הולך ומתחזק מיום ליום,עד שיצאתי משם לחיים בריא ושלם תודות לה' יתברך על רוב טובו וגודל חסדיו.הודו לה' כי טוב.

בד בבד עם הוראתו במוסד "אוצר התורה",המשיך הרב חזן ללמוד תורה,והגיע להיות דיין בהסכמת רבה של כל יהדות מרוקו הגאון הגדול הרב שאול אבן דנאן זצ"ל.וכך התמנה להיות רבה של העיר אגדיר.

כעבור שנים ספורות,נקרא רבי יצחק לקזבלנקה שנית על ידי הגאון המפורסם הרב שלום משאש זצ"ל-רב העיר וראב"ד,ולימים רבה של כל יהדות מרוקו

וכך כותב רבי שלום משאש:"...וילך הלוך וגדל ויצא יצחק לשוח בשדה התלמוד והפוסקים עד כי גדל מאוד,ונתמנה לרב ושופט צדק בעיר אגדיר יע"א,אחר שעבר בכור במבחן בבית דין הגדול לרבנות ולדיינות.

וביודעי כי הוא מתמיד ושקדן בתורה.נוסף על טבעו הטוב והענווה צדק.שלחתי לקרוא לו,ואף כי היה אהוב וחביב בפני קהלו(בעיר אגדיר הנ"ל).בכל זאת לא סירב לדבריי והתמסר לתורה ולעבודה בקביעות עיתים בתלמוד ובפוסקים שקבעו בב"ד אני והוא וידידנו הרב  מהר"מ מלכה זצ"ל(לימים רבה של פתח תקוה) וב"ה החוט המשולש לא במהרה ינתק....".

וכך ישב ר' יצחק שנים מספר כדיין בבית דין הגדול ביותר במרוקו,ובשנת התשכ"ז התמנה מטעם הממשלה המרוקאית ליו"ר בית דין הרבני בקזבלאנקה.

אולם אז חלה תפנית בחייו,כותב הרב חזן בזכרונותיו:

"אם כל הכבוד והמשרה הגבוה שהיתה לי,של כל עיניני הקהילה הקזבלאנקית-היא הקהילה הגדולה בכל קהילות מרוקו המונה כמחצית מיהודים תושבי המדינה,נחתכים אך ורק על ידי,ועם המשכורת הגבוהה שהייתי מקבל,מיד אחרי מלחמת ששת הימים נגמל  בליבי הרעיון לעלייה,והשאיפה לארצנו הקדושה גאתה עד מאוד.ואז וויתרתי על הכל,ועליתי עם המשפחה מרובת הילדים –ה' עליהם יחיו,מבלי להבטיח מראש במה לפרנס אותם.ומבלי לדעת מה מחכה לי בארץ הקודש.ובחסד ה' מאז דרכה רגלי על אדמת הקודש השימחה קדמה את פניי,כן יהיה תמיד לא חסר לנו ולא יחסר לנו כל טוב.."

אך דרך משפילה עבר הרב חזן עד שהגיע למשרתו כדיין בחיפה.

הרב הגיש כמה בקשות למועצת הרבנות הראשית לישראל,שישחררו אותו מהבחינות בהתחשב כי עבר כבר את בחינותיו אצל גדול רבני מרוקו,וכן שימש בדיינות ורבנות 13 שנה,אך בקשה זאת לא נתקבלה,והוחלט שעליו לעבור בחינה מיוחדת...

עד שלבסוף מונה הרב חזן כדיין בטכס חגיגי שנערך ע"י הרבנים הראשים הרה"ג ניסים זצל והרה"ג אונטרמן זצ"ל,מינויו בהרכב הדיינים אושרה פה אחד.

פרט לתפקידו בבית דין בחיפה,הקים רבי יצחק כולל במקום שנקרא "בית יוסף",ע"ש רבה של חיפה הגאון הגדול הרב יוסף משאש(כיום נוספו לשם הכולל המילים "עטרת יצחק" ע"ש הרב זצ"ל)

מסירותו הרבה לאברכים היתה שם דבר .הוא נסע לכולל באוטבוס מיד עם צאתו את שערי בית הדין ללא ארוחת צוהריים חמה.שהציעו לו בני משפחתו שישוב ביתה לארוחה ענה להם,שהתענוג הגדול ביותר שלו הוא לשבת עם אברכי הכולל ולעמול יחד עיתם בתורה.

בתחילת שנת התשמ"ח נבחר רבי יצחק לחבר בית דין העליון בירושלים.כך זכה לעלות להתגורר בירושלים בשנותיו האחרונות.הוא ישב עם הראשל"צ הגר"מ  אליהו שליט"א,ועם הרה"ג אברהם שפירא-הרבנים הראשים בעבר.

תפקידו העיקרי היה להשלים דיונים בדינים מסובכים וקשים.דינים שלא נפתרו זמן רב.

אחרי עבודתו בבית הדין הולך רבי יצחק לביתו ומשלים את כתבי פסקי הדין.אף בימי חוליו האחרונים לא פסק מלבא לבית דין.והכל מתוך רצון טוב וקדוש.

כאשר יצא את שערי בית דין בפעם הארונה אמר:"קירות בית דין יעידו עלי,שנכנסתי נקי ויצאתי נקי".

בפסח תש"ן יצא הרב לגמלאות,והיה לומד עם הרב הגאון מסעוד אלחדאד שליט"א דיין בירושלים.

בערב פטירתו אמר הרב לאשתו.אחרי השיעור הקבוע עם הרב אלחדאד:ממחר נפסיק ללמוד בבית,ונתחיל ללמוד בישיבה...".

ואכן,למחרת היום,א' באייר התש"ן,נתבקש ללמוד ב"ישיבה של מעלה".