הלכות חנוכה

א.זמן ההדלקה"המנג כדעת מרן השולחן ערוך בכל קהילות קודש הספרדים,להדליק הנרות בזמן צאת הכוכבים ולא משתשקע החמה.

ב.ביום הראשון מברך ג' ברכות,להדליק,שעשה ניסים ושהחיינו.ובשאר הימים מברך להדליק ושעשה ניסים.

ג.דעת השו"ע לברך להדליק נר חנוכה וכן המנהג פשוט.ולא כמנהג האשכנזים שמברכים להדליק נר של חנוכה.אומנם בספר נר מצוה להגר"י משאש מצדד לברך להדליק נר של חנוכה.

ד.במוצאי שבת המנהג להדליק נרות חנוכה קודם הבדלה.אך בבית מבדלים ואח"כ מדלקים,משופ תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

ה.הנוסח הנהוג בעל הנסים הוא שאין אומרים "ועל הנסים" אלא על הנסים בלי ו'.ואומרים חשמונאי בניקוד קמץ תחת הנו'ן,והאלף נחה.ולא בחיריק תחת האלף.

ו.בשחרית של חנוכה מוספים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד קודם לארמממך ה' כי דליתני.(אע"פ שיש מן הפוסקים שכתבו שלא לומר פסוק זה קודם,כיון שיש טעם על דרך הסוד,מנהג מרוקו לאומרו ולא חוששים לסודות הנסתרים אלא נוהגים על דרך הפשט)

ז.בעת פתיחת ההיכל בשחרית אומרים תשעה פסוקים אלו ,כאשר הש"ץ מקריאם והציבור חוזר אחריו.

נר לרגי דברך ואור לנתיבתי.נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.כי נר מצוה ותורה אור,ודרך חיים תוכחות מוסר.אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.ואורח צדיקים כאור נוגה הולך,ואור עד נכון היום.לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא,ה' מעוז חיי ממי אפחד.כי אתה תאיר נרי,ה' אלקי יגיה חשכי.קומי אורי כי בא רוך וכבוד ה' עלייך זרח.מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה.

 

מדוע נקרו חשמונאים?

במשנה (מידות פרק א משנה ו) ובגמרא (שבת כא ובבא קמא פב): מכונים מתתיהו ובניו 'חשמונאים'. פעם 'בני חשמונאי' פעם 'מלכות בית חשמונאי' ובפעם נוספת 'מלכי חשמונאי'. מה משמעותו של כנוי זה?
ההסבר הפשוט הוא: כי הם נקראו על שם מוצאם מהישוב 'חשמון' שבנחלת יהודה הנזכר בספר יהושע (טו כז).
הסבר אחר אומר: ששמו של אביו - זקנו של מתתיהו, אביו של יוחנן כהן גדול, היה חשמונאי.
אבל הרד''ק בפרושו על תהילים אומר: כי המלה חשמונאי לקוחה מ'חשמנים' שפרושה שרים, נכבדים. כמו שנאמר (תהילים סח לב): ''יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם'' (תהילים סח).
בספר 'חמש ידות' מופיע: כי חשמונאים הוא צרוף של ראשי התיבות שמרמזות על הגזירות שגזרו היונים בימים ההם על היהודים והן: חדש, שבת, מלה, נידה ואישות.

 

 

מובא בפוסקים (משנה ברורה סוף סימן ריח): שענין גדול הוא לאדם שאירע לו נס, לקבוע בכל שנה, בתאריך זה יום זכרון לו ולמשפחתו, שבו יחלקו צדקה לעניים, יאמרו פרקי תהלים ואולי אף יערכו סעודת הודיה. ודאי שדבר גדול בפני עצמו הוא לזכור חסדי ה', אך זכרון מעשה פרטי של חסד ה' ונסו אינו משנה את המציאות הכללית היהודית. לכן טועים כל אלה הסבורים שמועדי ישראל, כמו חנוכה, או פורים, נקבעו זכר למאורע הסטורי מסוים, כעין אותה הלכה של עשיית זכר לנס שאירע לאדם, או לצבור.
כשם שפשוט שחג הפסח הינו יסוד קנין החרות של כלל ישראל, כלומר שאין זה רק יום שבו אנו זוכרים את נס יציאת מצרים, אלא ''הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ'' (דברים כז ט) - ללא חג הפסח אין קיום לעם היהודי.
וכן פשוט וברור שלולי חג השבועות 'זמן מתן תורתנו' לו היה בעולם כלל ישראל וללא חג הסוכות בו זוכים אנו לחבוק ונשוק מאת הקב''ה גם כן לא היה קיום לעם היהודי, כך גם ימי החנוכה ונס החנוכה ומצותו הינם המרכיבים המרכזיים ביהדות אשר נשמת העם היהודי תלויה בו.
והאר''י ז''ל נתן בענין זה רמז: ידוע שכל רהיט, כמו כסא, או שלחן, עומדים על הרגלים. לעם היהודי יש שלש רגלים - שלשה עמודים עליהם הוא נסמך ועומד והם שלשת הרגלים - פסח שבועות וסוכות.
ובלשון הגמרא (שבת כא עב): 'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק' נרמז רגל בחנוכה. משמעות הדבר שחנוכה אף היא רגל שבלעדיה הכל מתמוטט.
והנה ענינם של פסח ושבועות וסוכות פשוט וברור.
פסח הוא היום שיצאנו ממצרים ונעשנו עם ה' ומתוך כך זכינו בו לחרות עולם. בשבועות קבלנו את התורה. וסוכות הינו זמן של דביקות בין הקב''ה ועמו.
המסר המיוחד הטמון בנס חנוכה הוא הגילוי והלמוד כיצד ניתן להתמודד עם החושך, כיצד עלינו לנהוג בחשכת הגלות. ישנה אמנם הטבה לאדם על ידי מניעת הפרעות, אבל בסופו של דבר יצטרך להתמודד עם בעיות ומפריעים. ההטבה האמיתית עם הזולת היא להעניק לו דרך להתמודדות עם צרותיו ובעיותיו ולא להציע לו להתעלם או לשכוח מהן.
מהי אותה דרך?
לעומת כל המועדים שהנם 'מקראי קדש' - זמנים של קדושה. חנוכה, בעצם הוא יום חול ומותר בעשיית מלאכה. אלא שהחשמונאים חדשו שניתן לקבוע 'מועד' בתוך ימי החולין. וכיצד? על ידי מסירות נפש. 'מסירות נפש' ענינה שבירת הטבעיים האנושיים, נתינת הנשמה עבור קדוש ה', אלו חיים למעלה מהשגת העולם. על ידי מסירות נפשם המופלאה של החשמונאים התבטלה מלכות יון מהעולם. ומתוך כך התחדש, שניתן לחיות חיי קדושה גם במהלך הטבעי של החיים - בימי החולין.

הלכות בנין בית הכנסת

מקום הבימה

המנהג שהשליח ציבור מתפלל בבימה שמקומה באמצע בית הכנסת ,כן כתב בספר ליצחק ריח,והטעם לזה הביא  הרמב"ם שכתב (פרק י"א הל' ג')"ומעמידין בימה באמצע בית הכנסת וכו' כדי שישמעו כולם".

 

שינוי הבימה למקום אחר

בספר פאת ים לגאון רבי ידידיה מוסוניגו זצ"ל הביא מעשה שפעם אחת רצו לשנות בבית הכנסת שבפס,ולהעמיד את הבימה בצד אחר,והוא עיכב בעדם.

אומנם רבי יוסף משאש כתב להקל בזה והעיד על כמה בתי כנסת בעיר מקנאס שלא היו הבימות באמצע.

הרב אברהם עמאר כתב  שבהרבה בתי כנסת הבימה לא היתה באמצע,ושכן בבית כנסת של הרב ברוך טולדאנו,ובבית הכסת אם הבנים בקזבלאנקא,ובישבת טנג'יר.

 

דין קדושת בית הכנסת

מרן השו"ע,כתב שמותר  לתלמידי חכמים לאכול ולשתות בבית הכנסת בדוחק(והרמ"א חולק שמותר אפילו שלא בדוחק).

ומרן החיד"א בברכי יוסף כתב:"המנהג עתה לאכול ולשתות העם בבית הכנסת",וכן בכף החיים הוסיף שאם העם לומדים מותר להם לאכול אפילו הם לא תלמידי חכמים,בכדי שלא להתבטל מהלימוד,ולכן בימים של תיקון שבועות והושענא רבה אפשר לאכול ולשתות לצורך הלימוד,כאשר נשארים ערים כל הלילה.ובספר תקנת חכמי מקנאס כתב שמותר להגיש מיני תרגימא באצע הלימוד.

 

שיעור המחיצה

שיעור המחיצה של עזרת נשים הוא באופן שהנשים לא יראו כלל,גם כשהן עומדות.ובאופן שהנשים יראו לכל פשוט שאסור להתפלל בבית הכנסת הזאת,ואין לך סברא גדולה מזו,שבזמן שאנו צריכין לכוין הרבה בתפילה,יהיה שטן מרקד  לפנינו,ולא יניח אותנו לעבוד את ה' כראוי(שו"ת שמש ומגן חאו"ח סימן ס)

 

אישה שתהיה בועד

מעיקר הדין מותר לאישה להשתתף בועד אם היא אישה דתיה וחסידה ובפרט שיש לה חוות דעת שתוכל להציע איך לשפר את הבית כנסת בדרכים שונות.אבל מכל מקום במקום שאפשר עדיף שכולם יהיו גברים ולא נשים.

 

לדור מעל בית הכנסת

השו"ע פסק שיש להיזהר מלהשתמש בעליית בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם.