תורת אמת אתר יהדות מרוקו, לך לך

''וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'' (בראשית יב).
'ג´ מציאות מצא הקב''ה; אברהם - דכתיב: ''וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ''.. ' (נחמיה ט ח) הענין כך: כי השם יתברך חונן לאדם דעת להבין ולהשכיל ועל ידי כך, יתקרב אליו האדם במה שיוכל להשכיל וידע אותו כפי מה שיוכל לדעתו בשכלו, או אז, ה' יתברך מקרב אותו ומלמדו חכמה למעלה משכל האדם וזה: ''יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין''.
והנה אברהם אבינו ע''ה היה ראש הפילוסופים להבין כי יש ממציא כל המציאות בורא עולם ובראיות רבות כמבואר בפילוסופיה הנכונה. והבין כי עיקר הבריאה היא, לדעת אותו ולהתקרב אליו יתברך. וכל כך היה חזק מחקר שכלו ביסוד הנ''ל עד שבנה על זה בנינים רבים ועצומים. עשר שנים נחבש בבית האסורים בכבלי ברזל, על אמונתו. ולא ענוהו מן השמים במשך זמן רב כזאת, אלא, הכל לנסותו, אם שכלו ומחקרו חזק. (עלינו להתבונן: מה זאת שנה אחת בבית הסוהר).

השכל והאמונה

כמו שכתב הזוהר הקדוש על הפסוק: ''וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם - אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי'' (בראשית כב). על דרך חקירתו ואמונתו של אברהם אבינו ע''ה איתא בזוה''ק: ''הִפסיק בין אַבְרָהָם לאַבְרָהָם. לאמר: שאין אברהם קדמאי - אברהם בתראי. קדמאי לא שלים - בתראי שלים''.
אמר הכתוב: ''קַח נָא'' ופירש''י: 'אין ''נָא'', אלא, לשון בקשה. אמר לו: ''בבקשה, ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש'' ' (בראשית כב ב). היה אפשר לעמוד בנסיונות הראשונים גם על פי השכל והחקירה, אבל נסיון האחרון, אי אפשר לעמוד בו בדרך החקירה, אלא רק ע''פ דרך האמונה. ובזה נבין מה שאמר הכתוב: ''שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר'' ואמרו חז''ל: 'עם הדומים לחמור' לפי שלא ראו הענן קשור אל ההר.
ולכאורה קשה: למה לא לקח אותם שיראו את מסירת הנפש של עקידת יצחק ויהיה להם תועלת להתלמד מזה מסירות נפש? ועוד, למה קרא אותם חמורים, כשלא ראו את הענן שהיה מחזה של נבואה, האם מפני שלא הגיעו למעלת הנבואה, המה דומים לחמור?!.

בראית השכינה, זכות והבטחה

אמנם יתכן: כיון שע''פ דרך החקירה לא היה מובן מסירות נפשם של אברהם ויצחק בענין העקידה ומצא כאן היצר הרע לבטלו מעבודה זו בטענות שכליות כמו: 'שופך דמים אתה'! אתמול אמר לך: ''כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע''! (בראשית כא) ''וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי''! - (בראשית טו) בלי יורש רוחני שימשיך את דרכו.
וכדי שלא יפול אברהם מתמימותו, הראה לו הקב''ה ענן קשור אל ההר, שזה מין גלוי שכינה ומה נרמז לו בזה?
אמנם יתכן ע''פ מה שכתב הרמב''ן ז''ל על פסוק: ''וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם'' (בראשית יח) - 'ביעקב אמר (בראשית לב ב) ''וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים'' ואין שם דבור ולא שחדשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון וידע כי מעשיו רצוים. וכן היה לאברהם, בראית השכינה, זכות והבטחה'! כן נבין כאן, שלא היה כאן צווי ואזהרה, אלא הסכמה בלבד.
ולמה היה צריך הסכמה? כיון שמצוה זו היא נגד דרכי החקירה, לשחוט אדם. וכל שכן לשחוט בן. וכ''ש לשחוט תלמיד מצוין. וכ''ש לשחוט יחיד מסוגל, שלא נשאר אחריו מי שיכיר האמת. ואין כאן אלא תמימות נפלאה!!
כדאיתא במדרש שאמר: ''וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ'' (תהילים כו).
לכן זכה לענן קשור על ההר, שראה בזה חזוק לכח תמימותו. ולכן כששאל להם אברהם אבינו ע''ה, אם רואים הענן שקשור על ההר ואמרו: ''לא''! דן מזה, שאינם ראויים להיות אצל מעשה העקידה, שלא יקבלו תועלת מזה. ועוד יגיע להם חסרון, כי לא יבינו את זה ברוח חקירתם. ולהכיר את הסכמת הקב''ה ע''י הענן שקשור על ההר, ג''כ לא זכו!. ונמצא שיותר טוב להם שלא ידעו מזה כלל.
ולכן אמר להם: ''שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר'' שאתם עדין 'עם הדומים לחמור'! כי דרך החקירה, לגבי דרך האמונה - כחמור לגבי אדם! לכן, ''שְׁבוּ לָכֶם פֹּה'' ואין אתם ראויים לראות מעשה העקידה שיסודה בדרך האמונה והתמימות.
וז''ש: 'אברהם קדמאי - לא שלים' - היינו: אאע''ה מתשעה נסיונות 'לא שלים' - יען כי גם רוח החקירה מחייב כן ואין כאן בירור על כח אמונתו ותמימותו. אבל 'אברהם בתראי - שלים' - הנסיון האחרון 'שלים' - מכאן בירור על כח תמימותו הנפלאה ואין כאן שום בית מיחוש מהשמא יאמרו הגוים הנ''ל.
ומזה ראיה, שגם כל הנסיונות הקודמים עמד בהם מצד אמונה והתמימות.
''וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ'' - גם ראינו כשמסר עצמו לאור כשדים לקדש שם שמים, כ''כ היתה השכלתו חזקה, עד שבנה עליה בנינים לסבול כ''כ משך זמן רב ובכל מיני סבל. התבוננו וציירו היטב הדבר הנשגב הזה והשתוממו על זה! ואז, דוקא, כשמסר עצמו כל כך לעבוד את שכלו, ראה הוא יתברך שראוי הפילוסוף הנפלא הלזה, אשר יכול לסבול בעבודת שכלו, להיות עבד נמכר לשכלו, בעת ההיא, נגלה אליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: ''וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ'' - אחרי שהרגיל עצמו להיות עבד, על ידי שכלו, מכל שכן, שיהיה עבד ה´ על ידי אמונה.
וכענין שאמר דוד המלך ע''ה לשלמה בנו: ''וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ'' בפסוק: ''וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר: אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ'' (מלכים א ב) פירוש להוציא לפועל כחות האדם באשר הוא אדם ואז: ''וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם'' כי האמונה הבאה אחרי מחקר השכלי, או על ידי ידיעת התורה, תהיה חזקה מאד בל תמוט. ולכן לא נגלה אל אברהם ע''ה רק אחר שראה שנתחזק שכלו ואז יהיה כלי מחזיק לעבודתו יתברך ונגלה אליו. וזו 'מציאה גדולה' כי האדם בעל בחירה. ואילו לא סבל כל כך במחקר השכל לבד, לא היה ראוי לגלוי שכינה! ולא היה לנו ח''ו תורה! ורק על ידי בחירתו, זכינו לכל הכבוד כהיום הזה.
ואם כן יצא לנו מזה דבר חדש, שאין האדם ראוי לקבל התורה באמת, עד שתקרא תורה דיליה כאז''ל: ''וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה'' (תהילים א)
ואין זה, אלא, כשיוכל לסבול הרבה בשביל עבודת השכל, שמרגיל עצמו לשמוע לעצת שכלו, אף אם יסבול הרבה ח''ו בשביל זה. ולא כדרך בני אדם שתיכף כשידמה לו שהוא הולך בדרך התורה, עומד ומצפה תכף ומיד שינחוהו מן השמים לטוב, גם בזה העולם. אלא יחשוב: יהיה, מה שיהיה, ח''ו, מדרך הטוב לא יסור, כאברהם אע''ה, אשר סבל עשר שנים יסורים רבים ועם כל זה לא זז מגזרת שכלו, שלא לנטות ממסבב כל הסבות, עד שהפיל עצמו לכבשן האש בעבור מחקר שכלו ולא נטה מהאמת, אף שעד עתה לא עזרוהו כלל. ואז הוא ראוי לקיום התורה, כמו עבד נמכר היה לעצת שכלו, מכל שכן, לצווי השם יתברך בגלוי ואז ראוי לברכות התורה והבטחותיה, לראות עין בעין.

הציץ עליו בעל הבירה

ולדעתי זה מבואר במדרש על הפסוק: ''וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם'' - 'משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: ''תאמר, שבירה זו בלא מנהיג''? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: ''אני הוא בעל הבירה'' ' (מ''ר בראשית לט א).
ולכאורה נראה, שעד עתה לא ידע שיש לעולם מנהיג, א''כ איך מסר עצמו למיתה? אמנם, לפי הנ''ל ניחא. הוא סבר, שמן השמים אינם עוזרים להולך בצדק בעולם הזה ושכרו רק בעוה''ב. כיון שראה שניצל, אמר: יש גם בזה העולם עזר לצדיקים - וזה לא ידע עד עתה.
ובדרך זה ניחא, מה שהיה קשה לי הרבה, מדוע לא נזכר מעשה אור כשדים שמסר עצמו למיתה מדעתו ומשכלו? הלא לכאורה, זה היה יותר מעקידת יצחק בנו שהיה בצווי השם יתברך! ובעקידה, נאמרה פרשה שלמה ומעשה נורא, שיעמוד אדם משכלו נגד העולם כולו בדעתו ולא יפותה מהם כמלוא נימא ויעמוד בצדקתו זמן רב כזה ולא ימשך אחר משפחתו ואחר כל העולם ואדרבא, לחם עמהם ומרד במלך גדול כנמרוד אז בתקפו הרב. ולא פעלו כל מלחמותיו להטרידו מצדקתו מאומה, אשר לא היה בצווי, רק השכלה מעצמו, אתמהה ואשתומם, היאומן והישוער, פילוסוף נפלא כזה?! ולא די זאת, אלא שמסר עצמו למיתה משונה, לשריפה נוראה בלי צווי, הכל במחקר שכלו הזך! היאומן לנו תוקף גבורת שכלו?
ולפי השערתנו, זה גדול הרבה מעקידת יצחק!. והנה העקידה פרשה שלמה בתורה וכל הגבורות ונפלאות מהפילוסוף הנפלא הלזה ''עָצְמוּ מִסַּפֵּר'', לא באו בתורה רק ברמז: ''אוּר כַּשְׂדִּים''. והנראה לי דבר נפלא: כי התורה לא באה רק למעלה מהשכל וכל המכין עצמו במה שיכול ובמה שיוכל להבין בשכלו, אז בא לכלל התורה שהיא למעלה מהשכל. ולכן כל הדברים והגבורות שפעל אברהם אבינו ע''ה קודם שנגלה אליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הכל היה בשכלו ולא בצווי, אף על גב שאם לא היה בא לכלל השכלה גדולה כזו, לא היה ראוי לקבלת התורה בצווי ולא היה ראוי לגלוי ה´. מכל מקום, כיון שלא היה, אלא, רק בשכלו, לא באה בתורה, אלא, רק ברמז. מה שא''כ עקידה היה בצווי השם יתברך, ע''כ נאמרה פרשה שלמה.
ומזה נוכל להבין המתנה היותר גדולה אשר זכינו להיות מצווים ועושים, כי כל נפלאותיו עם כל היותם נפלאים, אשר פעל בשכלו, לא באו רק ברמז. והעקידה בביאור רחב.
ומעתה, מי יוכל לשער השמחה הגדולה שזכינו להיות מצווים והכל בזכות אברהם אבינו ע''ה שהוא עשה את מסילת הברזל ואנחנו הולכים על מסילת הברזל שלו, אשרינו מה טוב חלקנו.